באיזה פרח משתמשים כדי לצבוע את הפנים או השפתיים באדום?
רבים מכירים אותו בתור "צמח השפתון", אך שמו הוא "ביקסה אורלנה" (Bixa orellana). זהו עץ טרופי ירוק-עד מיערות האמזונס, בעל חופה מעוגלת של עלים ירוקים.
גווניו של צמח הליפסטיק נעים של בין צהוב לאדום וכבר שנים רבות הוא משמש לצביעת השפתיים והפנים בקרב הנשים המקומיות בדרום אמריקה.
עצי הביקסה מגיעים לגובה של כ-3.5 מטר ונושאים תרמילים ירוקים מכוסים בזיפים קוצניים. הם גדלים ביערות הטרופיים של דרום ומרכז אמריקה, באזורי ברזיל, מקסיקו, קולומביה, פרו ואקוודור.
תושבי האזור מכירים את הצמח הזה כבר אלפי שנים. הם גילו בפיגמנט האדום איכויות שונות, שהפכו אותו לחלק בלתי נפרד מחייהם היומיומיים ונתנו לו את השם המקומי "אנאטו" (Annatto) וגם "אחיוט".
הסוד של האנאטו מסתתר בזרעים של הצמח. כל זרע שלו עטוף בציפוי שעווה אדמדם, שכבה המכילה פיגמנטים שונים, בעיקר ביקסין ונורביקסין. הציפוי הזה של הזרע הוא שהפך אותו עם השנים למשאב תרבותי וכלכלי חשוב.
חקלאים בדרום אמריקה רואים בצמח השפתון משאב כלכלי המספק פרנסה לקהילות שלמות ביערות הטרופיים. תרבויות הילידים השתמשו בצבע שלו לצביעת בדים, קישוט גופים בטקסים מסורתיים ואפילו כאמצעי ריפוי.
במאה 20 התגלו שימושים חדשים לביקסה. בעולם התעשייתי הביקסה כבשה מקום משמעותי. היא משמשת בייצור תמרוקים, צבעי איפור טבעיים וצבעים לטקסטיל.
התעשייה הגלובלית גילתה את הפוטנציאל של הביקסה גם כצבע מאכל טבעי. אפשר למצוא אותו תחת הסימון E160b, במוצרי מזון רבים, החל מגבינות, רטבים ושמנים ועד חמאה, מרגרינה, ממרחי חלב, דגני בוקר, דגים מעושנים, נקניקיות, לצד חטיפים, פודינג, עוגות ומוצרי מאפה שונים.
המחקר המדעי גילה כי לביקסה תכונות בריאותיות מעניינות. היא מכילה קרוטנואידים, נוגדי חמצון חזקים הנותנים הגנה לתאי הגוף. אף כי נדרש מחקר נוסף להוכחת הטענות המלאות, מחקרים ראשוניים מצביעים על פוטנציאל תמיכה במערכת החיסונית ובריאות העיניים.
רבים מכירים אותו בתור "צמח השפתון", אך שמו הוא "ביקסה אורלנה" (Bixa orellana). זהו עץ טרופי ירוק-עד מיערות האמזונס, בעל חופה מעוגלת של עלים ירוקים.
גווניו של צמח הליפסטיק נעים של בין צהוב לאדום וכבר שנים רבות הוא משמש לצביעת השפתיים והפנים בקרב הנשים המקומיות בדרום אמריקה.
עצי הביקסה מגיעים לגובה של כ-3.5 מטר ונושאים תרמילים ירוקים מכוסים בזיפים קוצניים. הם גדלים ביערות הטרופיים של דרום ומרכז אמריקה, באזורי ברזיל, מקסיקו, קולומביה, פרו ואקוודור.
תושבי האזור מכירים את הצמח הזה כבר אלפי שנים. הם גילו בפיגמנט האדום איכויות שונות, שהפכו אותו לחלק בלתי נפרד מחייהם היומיומיים ונתנו לו את השם המקומי "אנאטו" (Annatto) וגם "אחיוט".
הסוד של האנאטו מסתתר בזרעים של הצמח. כל זרע שלו עטוף בציפוי שעווה אדמדם, שכבה המכילה פיגמנטים שונים, בעיקר ביקסין ונורביקסין. הציפוי הזה של הזרע הוא שהפך אותו עם השנים למשאב תרבותי וכלכלי חשוב.
חקלאים בדרום אמריקה רואים בצמח השפתון משאב כלכלי המספק פרנסה לקהילות שלמות ביערות הטרופיים. תרבויות הילידים השתמשו בצבע שלו לצביעת בדים, קישוט גופים בטקסים מסורתיים ואפילו כאמצעי ריפוי.
במאה 20 התגלו שימושים חדשים לביקסה. בעולם התעשייתי הביקסה כבשה מקום משמעותי. היא משמשת בייצור תמרוקים, צבעי איפור טבעיים וצבעים לטקסטיל.
התעשייה הגלובלית גילתה את הפוטנציאל של הביקסה גם כצבע מאכל טבעי. אפשר למצוא אותו תחת הסימון E160b, במוצרי מזון רבים, החל מגבינות, רטבים ושמנים ועד חמאה, מרגרינה, ממרחי חלב, דגני בוקר, דגים מעושנים, נקניקיות, לצד חטיפים, פודינג, עוגות ומוצרי מאפה שונים.
המחקר המדעי גילה כי לביקסה תכונות בריאותיות מעניינות. היא מכילה קרוטנואידים, נוגדי חמצון חזקים הנותנים הגנה לתאי הגוף. אף כי נדרש מחקר נוסף להוכחת הטענות המלאות, מחקרים ראשוניים מצביעים על פוטנציאל תמיכה במערכת החיסונית ובריאות העיניים.
