הכנאפה (Knafeh) הוא מאכל מזרחי מתוק וטעים במיוחד, שמקורו במטבח הלבנוני.

כנאפה עשוי מאיטריות קדאיף, שהן איטריות קמח חיטה דקיקות במיוחד, המונחות בשכבות שכבות, בצירוף גבינת עזים, ומצופות בסירופ מתוק.

צבעו הכתום של הכנאפה, שהוא כה אופייני למאכל, לא מגיע מצבע מאכל או מפירות כתומים דוגמת תפוזים או משמשים. יותר מזה - במקור הייתה הכנאפה כתומה מתבלין הזעפרן הטהור, שהעניק, לסירופ המתקתק אז את צבעו הג'ינג'י.

את הכנאפה אופים בתבניות מתכת ענקיות המוכנסות לתוך תנור. מכל תבנית כזו יוצאת המון כנאפה, שעדיף לאכול במקום, או לכל המאוחר באותו היום.

שני סוגים לכנאפה הרגיל. אחד הוא היומיומי והמוכר לנו, שמזכיר במראהו מעין לזניה דקה. השני הוא הכנאפה מברומי, הנפוץ בדרך כלל יותר בתקופת הרמדאן ומגולגל למעין גליליות כנאפה.


הנה סיפורה של הכנאפה בישראל (עברית):

https://youtu.be/a20SiKcuDo8


מוכר קנאפה בשכם:

https://youtu.be/WVtDbLBj5DM


אוכלים קנאפה בירדן:

https://youtu.be/JndTGLo5VZY


כך מכינים את הכנאפה הטורקית:

https://youtu.be/s-p6nbG3CQ8


והכנה בבית:

https://youtu.be/v0pNY8Yq4Po

ייצור של מסטיקים הוא עניין מעניין. יפתיע אתכם אולי לשמוע, אבל את המסטיקים הראשונים לא היו צריכים כלל לייצר. היו אלה בני המאיה שלעסו ראשונים את ה "צ'יקלה", שרף הגומי שהפיקו משרף עץ הספודיליה.

המסטיק של ימינו, זה שקיבל אצלנו את השם הכלל-לא-מעורר-תיאבון "גומי לעיסה", לעומת זאת, מיוצר בדרך כלל ממוצרי פלסטיק שמבוססים על... נפט.

מחומרי הגלם הללו יוצרים במפעל עיסה. כדי שטעמם יהיה טוב, מוסיפים לתוכם תמציות, לרוב ממותקות, בטעמים שונים. הוספה של צבע מאכל מקנים לעיסה הזו את המראה ה"נכון" לטעמו של כל מסטיק.

אגב, הסיבה לצבע הוורוד של מסטיק ה-Bubble gum המפורסם היא שזה היה הצבע היחיד שנותר בידי היצרן הראשון שלו, כשהחל לייצר את המסטיקים הראשונים. היום יש מסטיקים בשלל צבעים, אבל באותה תקופה, הצבע הוורוד כל כך תפס אצל הלועסים, עד שהוא הפך לצבע המקובל למסטיקים. עם הצלחה, מסתבר שוב, לא מתווכחים...

בשלב הבא יוצרת מכונה פסי מסטיק ארוכים מהעיסה שנוצרה. אחרי קירור, שנועד למצק את המסטיק, כדי שלא יידבק למכונת חיתוך. זו פורסת מהפסים הללו עכשיו מסטיקים בודדים. הללו נעטפים במכונת עיטוף ונארזים בחבילות גדולות. אותן מעמיסים ומעבירים אל הספקים הסיטונאיים ומשם אל החנויות.


כך מייצרים את המסטיק:

https://youtu.be/2kttVyakHN4


פס הייצור של המסטיק במפעל:

https://youtu.be/Fd5N9JUffxM


וייצור של מסטיק בזוקה במפעל:

https://youtu.be/wMX4YcQ0WOE

צמר גפן מתוק (Cotton Candy), המוכר בכינויו העממי "שערות סבתא", הוא ממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן, אהוב מאוד על ילדים והוריהם.

צמר הגפן המתוק נמכר במסגרת פסטיבלים, ירידים, חגיגות, שמחות לילדים ובלונה פארק. מייצרים אותו בדרך כלל בזמן המכירה שלו ויש המחלקים לילדים צמר גפן מתוק במסיבות יום הולדת, במיוחד מאז הופיעו מכונות ביתיות להכנתו.

שמו בא לו מהחזות הצמרירית, המזכירה שיער שיבה. מגעו דביק וכשמכינים אותו הוא מדיף ניחוח של סוכר. כדי להעניק לו צבעים כמו צהוב או ורוד, נוהגים להוסיף לו אבקת צבע מאכל צבעונית.

בשל איכותו הירודה מבחינה תזונתית, הצג"מ בימינו פחות מקובל, ודאי לא בגרסת צבעי המאכל. אבל למבוגרים רבים הוא נוסטלגי ומחזירם לרגע לילדות.

המעדן המתוק הומצא בסוף המאה ה-19. הוא הוצג לראשונה לציבור במסגרת התערוכה העולמית של שיקגו, בשנת 1893. המדהים בו הוא שמאז המצאתו הוא לא השתנה כלל, לא הממתק הצמרי ולא שיטת ההכנה שלו.

מכונה קטנה וניידת היא שמייצרת את צמר הגפן המתוק. המכונה הזו כוללת גוף חימום, צילינדר עם חורים שמסתובב במהירות ומעין סיר איסוף בו מסובב המוכר את מקל העץ או הנייר ו"מלביש" עליו את "שערות הסבתא".

כלכלית, נחשב צמר הגפן המתוק לאחד הממתקים הרווחיים ביותר למוכרים. עלות ייצורו זניחה, המכשור פשוט ונייד ומחירו מבטיח להם הכנסה יפה.


הנה ממציא צמר הגפן המתוק:

https://youtu.be/MrppbkJ-xDQ


כך מכינים שערות סבתא:

https://youtu.be/rJOU6lclm20


וכך תכינו בבית שערות סבתא:

https://youtu.be/LhOUiPTWd1U

רבים מכירים אותו בתור "צמח השפתון", אך שמו הוא "ביקסה אורלנה" (Bixa orellana). זהו עץ טרופי ירוק-עד מיערות האמזונס, בעל חופה מעוגלת של עלים ירוקים.

גווניו של צמח הליפסטיק נעים של בין צהוב לאדום וכבר שנים רבות הוא משמש לצביעת השפתיים והפנים בקרב הנשים המקומיות בדרום אמריקה.

עצי הביקסה מגיעים לגובה של כ-3.5 מטר ונושאים תרמילים ירוקים מכוסים בזיפים קוצניים. הם גדלים ביערות הטרופיים של דרום ומרכז אמריקה, באזורי ברזיל, מקסיקו, קולומביה, פרו ואקוודור.

תושבי האזור מכירים את הצמח הזה כבר אלפי שנים. הם גילו בפיגמנט האדום איכויות שונות, שהפכו אותו לחלק בלתי נפרד מחייהם היומיומיים ונתנו לו את השם המקומי "אנאטו" (Annatto) וגם "אחיוט".

הסוד של האנאטו מסתתר בזרעים של הצמח. כל זרע שלו עטוף בציפוי שעווה אדמדם, שכבה המכילה פיגמנטים שונים, בעיקר ביקסין ונורביקסין. הציפוי הזה של הזרע הוא שהפך אותו עם השנים למשאב תרבותי וכלכלי חשוב.

חקלאים בדרום אמריקה רואים בצמח השפתון משאב כלכלי המספק פרנסה לקהילות שלמות ביערות הטרופיים. תרבויות הילידים השתמשו בצבע שלו לצביעת בדים, קישוט גופים בטקסים מסורתיים ואפילו כאמצעי ריפוי.

במאה 20 התגלו שימושים חדשים לביקסה. בעולם התעשייתי הביקסה כבשה מקום משמעותי. היא משמשת בייצור תמרוקים, צבעי איפור טבעיים וצבעים לטקסטיל.

התעשייה הגלובלית גילתה את הפוטנציאל של הביקסה גם כצבע מאכל טבעי. אפשר למצוא אותו תחת הסימון E160b, במוצרי מזון רבים, החל מגבינות, רטבים ושמנים ועד חמאה, מרגרינה, ממרחי חלב, דגני בוקר, דגים מעושנים, נקניקיות, לצד חטיפים, פודינג, עוגות ומוצרי מאפה שונים.

המחקר המדעי גילה כי לביקסה תכונות בריאותיות מעניינות. היא מכילה קרוטנואידים, נוגדי חמצון חזקים הנותנים הגנה לתאי הגוף. אף כי נדרש מחקר נוסף להוכחת הטענות המלאות, מחקרים ראשוניים מצביעים על פוטנציאל תמיכה במערכת החיסונית ובריאות העיניים.


הנה הביקסה אורלנה:

https://youtu.be/jm8nvorl_2s


הסבר מפורט באנגלית:

https://youtu.be/e8lRDv8AK2M


והגוון הצהוב שלו:

https://youtu.be/nB8vTC_i_-0