מה סיפורה ההיסטורי של הארמדה הספרדית?
ב-28 במאי 1588 הפליגה מליסבון הצי הגדול ביותר שעד אז נראה באוקיינוסים - הארמדה הספרדית (Spanish Armada), צי ספרדי גדול יותר מבכל קרב אחר בהיסטוריה עד אז.
הארמדה הזו כונתה בספרדית "הצי הגדול ובר המזל", או באנגלית "הצי הבלתי מנוצחת" (Armada Invencible). עם 141 ספינות נושאות כ-31,000 איש, רובם חיילים, היא הפליגה מספרד בכוונה לכבוש את אנגליה, מסיבות דתיות.
הממד הפוליטי והדתי של התחרות בין אנגליה לספרד הוא פשוט. אנגליה היא פרוטסטנטית וספרד קתולית. באותן שנים, הדת היא גורם מרכזי באירופה ויוצרת לא פעם סכסוכים פוליטיים וצבאיים. זה המניע גם כאן.
מלך ספרד, פיליפ השני (Philip II), מנסה להגשים חלום גדול שלו. הוא רוצה להחזיר את הגלגל ולשוב לימים שבהם אנגליה היא נאמנה לרומא הקתולית, ולמחוק מהעולם את הכפירה הפרוטסטנטית של המלכה האנגלית אליזבת הראשונה (Elizabeth I).
הסיבות לפער הדתי, אגב, נעוצות בעשרות שנים של מתחים דתיים ופוליטיים. הכול התחיל בגירושין מלכותיים. אחיה של אליזבת, המלך הנרי השמיני (Henry VIII), נפרד מאשתו קתרין מאראגון (Catherine of Aragon) - שהייתה דודתו של פיליפ השני.
הנרי הכריז על עצמו אז כראש הכנסייה האנגלית ומאז הפכה אנגליה לכוח פרוטסטנטי מוביל. פיליפ השני, מי שכאמור רואה את עצמו כמגן הקתוליות, לא יכול לעכל את העלבון הזה.
הטריגר הישיר למתקפה הוא הוצאתה להורג של מרי מלכת סקוטלנד (Mary Queen of Scots) ב-8 בפברואר 1587. מרי הייתה קתולית ומלך ספרד טוען שיש לו זכויות ירושה על הכס האנגלי.
לכך נוספו גם הפשיטות המתמידות של הפיראטים האנגליים בהנהגת פרנסיס דרייק (Francis Drake) על אוצרות אמריקה הדרומית שנועדו לספרד. דרייק אפילו העז לפשוט על נמל קאדיס (Cadiz) באפריל 1587 ושרף עשרות ספינות ספרדיות שהוכנו למבצע.
המלכה אליזבת תמכה במורדים ההולנדים שנלחמו נגד השלטון הספרדי בהולנד ופיליפ ראה בה את מי שמסייעת לפיראטים האנגליים שתוקפים את ספינותיו.
נחזור לארמדה. מדובר במפגן מרשים של כוחה הימי של ספרד. הגלאונים (Galleons) של ספרד הן ספינות גדולות, נושאות תותחים כבדים ואלפי חיילים.
מפקד הארמדה היה דוכס מדינה-סידוניה (Duke of Medina-Sidonia), אלונסו פרז דה גוסמן (Alonso Pérez de Guzmán). האיש הוא אציל עשיר מאנדלוסיה שפיליפ השני ראה בו את המפקד הטוב ביותר במדינה. הוא מונה למפקד אחרי מותו ב-9 בפברואר 1588 של מרקיז סנטה קרוז (Marqués de Santa Cruz) שתכנן את המבצע.
תכנית הקרב הייתה להתקדם דרך התעלה האנגלית, להיפגש עם כוחות נוספים מהולנד, ולפלוש יחד לחוף האנגלי.
הצד האנגלי היה קטן יותר אך גם זריז יותר. לבריטים ספינות קטנות ומהירות, שנעות בגמישות בין הספינות הספרדיות הגדולות והמסורבלות.
האנגלים פיתחו טקטיקה יעילה ומנצחת. במקום להתקרב לקרב פנים אל פנים, הם התקיפו מרחוק בעזרת תותחים ארוכי טווח. גם הפגזים של התותחים הללו הם קומפקטיים, קלים ומהירים להטענה. בזמן שהספרדים נאבקים עם פגזים גדולים והם טוענים פגז, הבריטים מספיקים להפיל עליהם כמה משלהם.
המפקדים הבריטים פרנסיס דרייק ואחרים, כמו צ'ארלס הווארד (Charles Howard), הפעילו הטרדה מתמדת של ירי. כשהארמדה נצפתה ב-19 ביולי, דרייק כביכול סיים משחק כדורים (bowls) במחוזות פלימות' (Plymouth) לפני שיצא למלחמה - מעשה שהפך לאגדה על קור רוחו הבריטי.
הנקודה המכרעת מגיעה ב-7 באוגוסט בקאלה (Calais). הספרדים עוגנים שם כדי להיפגש עם התגבורת מהולנד, אך האנגלים שולחים אליהם ספינות אש - ספינות ישנות שמולאו בחומר נפץ, הוצתו והושטו לעבר האויב, כשהם גורמות לספינותיו לפיצוצים ושריפות.
ספינות האש הבהילו והעסיקו את הספרדים ולפתע מתחילה ליפול עליהם גם אש תותחים. הספינות הבריטיות, מסתבר, שטות מאחורי ספינות האש ומנצלות את ההמולה כדי להטביע את הגלאונים הספרדים בפגזים מדויקים.
הפאניקה שפרצה בין הספרדים הייתה איומה. הם ניתקו עוגן ונמלטו בבהלה, אך האנגלים היו מוכנים למרדף והם מבריקים בניצול הכוח והיתרונות שלהם.
הקרב המכריע התנהל ליד גרייבליינס (Gravelines) ב-8 באוגוסט 1588. הספרדים לא הצליחו להתקרב לקרב צמוד, שהיה החוזקה הגדולה שלהם והפגזים שלהם לא מגיעים אל האנגלים. מנגד, הספינות האנגליות הקטנות והזריזות יורות מכל הכיוונים על הגלאונים הכבדים.
האנגלים יורים פגזים קטנים יותר אך בעלי טווח גדול יותר. הם מטביעים ספינה אחת ומאלצים ספינות נוספות לעלות על שרטון. הארמדה שומרת על מסדרה ונסוגה צפונה, אך היא כבר לא יכולה לשוב ולנסות את הפלישה לאי האנגלי.
הקטל האמיתי יתחיל כשהארמדה תנסה לחזור הביתה, לספרד. הספרדים לא יוכלו לעבור חזרה דרך התעלה, ולכן ייאלצו להקיף את סקוטלנד ואירלנד. רוחות סתיו כבדות יטביעו עשרות ספינות על החופים הסלעיים. מחלות יפקדו את הצוותים הצפופים ועד סתיו 1588, כשהארמדה תגיע לספרד, היא תאבד עד 60 מתוך 141 ספינותיה. כ-15,000 מתוך 31,000 האנשים שהפליגו לא יזכו לשוב הביתה.
התוצאות איומות לספרד והן עתידות להשפיע על כל אירופה. באמצעות טקטיקה מהמבריקות בהיסטוריה הצבאית ניהלו האנגלים קרב ימי מדויק ואפקטיבי וזכו לניצחון מובהק על הצי הספרדי.
זהו נצחון במעמד צד אחד שיצר מאזן פוליטי ודתי חדש באירופה. ספרד איבדה את מעמדה כמעצמה ימית בלתי מעורערת, בעוד אנגליה הפכה לכוח ימי עולה. הניצחון חיזק את אליזבת ואת הפרוטסטנטיות ומאוחר יותר הוא אפשר לאנגליה להקים את האימפריה הבריטית ולהפוך את התעלה האנגלית והים שמסביבה מכביש מהיר לפלישה ספרדית לחומת הגנה טבעית שתגן על אנגליה.
העולם השתנה ב-1588, כשאנגליה הביסה את הארמדה הספרדית ויצאה למסע ההיסטורי בדרכה להפוך למעצמה שתשלוט בימים במשך 360 השנים הבאות, האימפריה שהשמש בה לא תשקע לעולם, כמו שאפשר להכיר בתגית האימפריה הבריטית.
ב-28 במאי 1588 הפליגה מליסבון הצי הגדול ביותר שעד אז נראה באוקיינוסים - הארמדה הספרדית (Spanish Armada), צי ספרדי גדול יותר מבכל קרב אחר בהיסטוריה עד אז.
הארמדה הזו כונתה בספרדית "הצי הגדול ובר המזל", או באנגלית "הצי הבלתי מנוצחת" (Armada Invencible). עם 141 ספינות נושאות כ-31,000 איש, רובם חיילים, היא הפליגה מספרד בכוונה לכבוש את אנגליה, מסיבות דתיות.
הממד הפוליטי והדתי של התחרות בין אנגליה לספרד הוא פשוט. אנגליה היא פרוטסטנטית וספרד קתולית. באותן שנים, הדת היא גורם מרכזי באירופה ויוצרת לא פעם סכסוכים פוליטיים וצבאיים. זה המניע גם כאן.
מלך ספרד, פיליפ השני (Philip II), מנסה להגשים חלום גדול שלו. הוא רוצה להחזיר את הגלגל ולשוב לימים שבהם אנגליה היא נאמנה לרומא הקתולית, ולמחוק מהעולם את הכפירה הפרוטסטנטית של המלכה האנגלית אליזבת הראשונה (Elizabeth I).
הסיבות לפער הדתי, אגב, נעוצות בעשרות שנים של מתחים דתיים ופוליטיים. הכול התחיל בגירושין מלכותיים. אחיה של אליזבת, המלך הנרי השמיני (Henry VIII), נפרד מאשתו קתרין מאראגון (Catherine of Aragon) - שהייתה דודתו של פיליפ השני.
הנרי הכריז על עצמו אז כראש הכנסייה האנגלית ומאז הפכה אנגליה לכוח פרוטסטנטי מוביל. פיליפ השני, מי שכאמור רואה את עצמו כמגן הקתוליות, לא יכול לעכל את העלבון הזה.
הטריגר הישיר למתקפה הוא הוצאתה להורג של מרי מלכת סקוטלנד (Mary Queen of Scots) ב-8 בפברואר 1587. מרי הייתה קתולית ומלך ספרד טוען שיש לו זכויות ירושה על הכס האנגלי.
לכך נוספו גם הפשיטות המתמידות של הפיראטים האנגליים בהנהגת פרנסיס דרייק (Francis Drake) על אוצרות אמריקה הדרומית שנועדו לספרד. דרייק אפילו העז לפשוט על נמל קאדיס (Cadiz) באפריל 1587 ושרף עשרות ספינות ספרדיות שהוכנו למבצע.
המלכה אליזבת תמכה במורדים ההולנדים שנלחמו נגד השלטון הספרדי בהולנד ופיליפ ראה בה את מי שמסייעת לפיראטים האנגליים שתוקפים את ספינותיו.
נחזור לארמדה. מדובר במפגן מרשים של כוחה הימי של ספרד. הגלאונים (Galleons) של ספרד הן ספינות גדולות, נושאות תותחים כבדים ואלפי חיילים.
מפקד הארמדה היה דוכס מדינה-סידוניה (Duke of Medina-Sidonia), אלונסו פרז דה גוסמן (Alonso Pérez de Guzmán). האיש הוא אציל עשיר מאנדלוסיה שפיליפ השני ראה בו את המפקד הטוב ביותר במדינה. הוא מונה למפקד אחרי מותו ב-9 בפברואר 1588 של מרקיז סנטה קרוז (Marqués de Santa Cruz) שתכנן את המבצע.
תכנית הקרב הייתה להתקדם דרך התעלה האנגלית, להיפגש עם כוחות נוספים מהולנד, ולפלוש יחד לחוף האנגלי.
הצד האנגלי היה קטן יותר אך גם זריז יותר. לבריטים ספינות קטנות ומהירות, שנעות בגמישות בין הספינות הספרדיות הגדולות והמסורבלות.
האנגלים פיתחו טקטיקה יעילה ומנצחת. במקום להתקרב לקרב פנים אל פנים, הם התקיפו מרחוק בעזרת תותחים ארוכי טווח. גם הפגזים של התותחים הללו הם קומפקטיים, קלים ומהירים להטענה. בזמן שהספרדים נאבקים עם פגזים גדולים והם טוענים פגז, הבריטים מספיקים להפיל עליהם כמה משלהם.
המפקדים הבריטים פרנסיס דרייק ואחרים, כמו צ'ארלס הווארד (Charles Howard), הפעילו הטרדה מתמדת של ירי. כשהארמדה נצפתה ב-19 ביולי, דרייק כביכול סיים משחק כדורים (bowls) במחוזות פלימות' (Plymouth) לפני שיצא למלחמה - מעשה שהפך לאגדה על קור רוחו הבריטי.
הנקודה המכרעת מגיעה ב-7 באוגוסט בקאלה (Calais). הספרדים עוגנים שם כדי להיפגש עם התגבורת מהולנד, אך האנגלים שולחים אליהם ספינות אש - ספינות ישנות שמולאו בחומר נפץ, הוצתו והושטו לעבר האויב, כשהם גורמות לספינותיו לפיצוצים ושריפות.
ספינות האש הבהילו והעסיקו את הספרדים ולפתע מתחילה ליפול עליהם גם אש תותחים. הספינות הבריטיות, מסתבר, שטות מאחורי ספינות האש ומנצלות את ההמולה כדי להטביע את הגלאונים הספרדים בפגזים מדויקים.
הפאניקה שפרצה בין הספרדים הייתה איומה. הם ניתקו עוגן ונמלטו בבהלה, אך האנגלים היו מוכנים למרדף והם מבריקים בניצול הכוח והיתרונות שלהם.
הקרב המכריע התנהל ליד גרייבליינס (Gravelines) ב-8 באוגוסט 1588. הספרדים לא הצליחו להתקרב לקרב צמוד, שהיה החוזקה הגדולה שלהם והפגזים שלהם לא מגיעים אל האנגלים. מנגד, הספינות האנגליות הקטנות והזריזות יורות מכל הכיוונים על הגלאונים הכבדים.
האנגלים יורים פגזים קטנים יותר אך בעלי טווח גדול יותר. הם מטביעים ספינה אחת ומאלצים ספינות נוספות לעלות על שרטון. הארמדה שומרת על מסדרה ונסוגה צפונה, אך היא כבר לא יכולה לשוב ולנסות את הפלישה לאי האנגלי.
הקטל האמיתי יתחיל כשהארמדה תנסה לחזור הביתה, לספרד. הספרדים לא יוכלו לעבור חזרה דרך התעלה, ולכן ייאלצו להקיף את סקוטלנד ואירלנד. רוחות סתיו כבדות יטביעו עשרות ספינות על החופים הסלעיים. מחלות יפקדו את הצוותים הצפופים ועד סתיו 1588, כשהארמדה תגיע לספרד, היא תאבד עד 60 מתוך 141 ספינותיה. כ-15,000 מתוך 31,000 האנשים שהפליגו לא יזכו לשוב הביתה.
התוצאות איומות לספרד והן עתידות להשפיע על כל אירופה. באמצעות טקטיקה מהמבריקות בהיסטוריה הצבאית ניהלו האנגלים קרב ימי מדויק ואפקטיבי וזכו לניצחון מובהק על הצי הספרדי.
זהו נצחון במעמד צד אחד שיצר מאזן פוליטי ודתי חדש באירופה. ספרד איבדה את מעמדה כמעצמה ימית בלתי מעורערת, בעוד אנגליה הפכה לכוח ימי עולה. הניצחון חיזק את אליזבת ואת הפרוטסטנטיות ומאוחר יותר הוא אפשר לאנגליה להקים את האימפריה הבריטית ולהפוך את התעלה האנגלית והים שמסביבה מכביש מהיר לפלישה ספרדית לחומת הגנה טבעית שתגן על אנגליה.
העולם השתנה ב-1588, כשאנגליה הביסה את הארמדה הספרדית ויצאה למסע ההיסטורי בדרכה להפוך למעצמה שתשלוט בימים במשך 360 השנים הבאות, האימפריה שהשמש בה לא תשקע לעולם, כמו שאפשר להכיר בתגית האימפריה הבריטית.
