מהו החוטמן הנוהג בשיתוף פעולה?
חוטמן (Coati או Nasua) הוא בעל חיים חברתי ופיקח מאוד שנפוץ באזורים טרופיים וסובטרופיים באמריקה. הוא ידוע כמרחרח בלתי נלאה, בעל חוש ריח מפותח מאוד, אף גמיש המזכיר חוטם של חזיר. החוטמן נחשב לבעל חיים חכם.
זנבו הארוך מסייע לחוטמן לשמור על איזון כשהוא מטפס על עצים. קרסוליו מאפשרים לו סיבוב של יותר מ-180 מעלות. בזכותם הוא יכול לרדת מעצים עם ראשו כלפי מטה. החוזק של גפיו הקדמיות והטפרים שיש לו משמשים אותו לטיפוס וחפירה.
אם הוא לא זכר בוגר, אז חייו של החוטמן הם קבוצתיים. כי אצל החוטמניות יש שיתוף פעולה רב בין חברות הקבוצה ותלות רבה זה בזה. זואולוגים שמצאו שקליפת המוח הקדמית של הנקבות גדולה יותר מזה של הזכרים, משערים שהקשרים החברתיים ארוכי הטווח של נקבות החוטמן הם הסיבה לכך.
חוטמנים נוטים לחיות בקבוצות של עד 20 חוטמנים יחד הנקראות "באנדים", "להקות" או קבוצות משפחתיות, שכוללות נקבות קשורות ושאינן קשורות משפחתית יחד עם צאצאיהן. פעמים רבות הנקבות האמהות משגיחות על כל הצעירים כולם ולא פעם גם מיניקות גורים של אמהות אחרות.
כל קבוצה כזו אוכלת, ישנה ומסיירת יחד, בחיפוש מזון בצעידה בשיירה, כשלרוב מובילה האם ומרימה את זנבה. הגורים מצטרפים ללהקה בגיל 6 שבועות ומתחילים ללמוד מהמבוגרים מהו מזון ומה לא. החברים שבקצוות הקבוצה ערניים במיוחד לסכנה ובעת הציד המשותף הם משתפים לעתים קרובות פעולה.
החוטמנים הם אוכלי כל, פעילים בעיקר ביום ובזמן חיפוש המזון הם מגרגרים, מצקצקים, שורקים ונובחים. החוטמן ניזון מחלזונות, ירקות, פירות, חרקים, ביצים ואגוזים, מכרסמים, זוחלים ובעלי חיים קטנים ולעתים גם פגרים ופסולת אנושית.
הטורפים שלו הם חתולים גדולים דוגמת הפומה והיגואר, לצד עופות דורסים, תנינים ונחשים.
המעניין הוא שנקבת החוטמן, כשהיא בהריון ולפני לידה, עולה על צמרת עץ ובונה לה קן. בתוך הקן הזה היא תלד עד 7 גורים ותגדל את הגורים הצעירים הללו.
הזכרים, לעומת הנקבות, עוזבים את הקבוצות מגיל שנתיים עד שלוש שנים וחיים לבדם. הזכרים הבוגרים עתידים להצטרף לנקבות רק בעונת הרבייה. הם מזדווגים וממהרים לשוב לחייהם הבודדים.
חוטמן (Coati או Nasua) הוא בעל חיים חברתי ופיקח מאוד שנפוץ באזורים טרופיים וסובטרופיים באמריקה. הוא ידוע כמרחרח בלתי נלאה, בעל חוש ריח מפותח מאוד, אף גמיש המזכיר חוטם של חזיר. החוטמן נחשב לבעל חיים חכם.
זנבו הארוך מסייע לחוטמן לשמור על איזון כשהוא מטפס על עצים. קרסוליו מאפשרים לו סיבוב של יותר מ-180 מעלות. בזכותם הוא יכול לרדת מעצים עם ראשו כלפי מטה. החוזק של גפיו הקדמיות והטפרים שיש לו משמשים אותו לטיפוס וחפירה.
אם הוא לא זכר בוגר, אז חייו של החוטמן הם קבוצתיים. כי אצל החוטמניות יש שיתוף פעולה רב בין חברות הקבוצה ותלות רבה זה בזה. זואולוגים שמצאו שקליפת המוח הקדמית של הנקבות גדולה יותר מזה של הזכרים, משערים שהקשרים החברתיים ארוכי הטווח של נקבות החוטמן הם הסיבה לכך.
חוטמנים נוטים לחיות בקבוצות של עד 20 חוטמנים יחד הנקראות "באנדים", "להקות" או קבוצות משפחתיות, שכוללות נקבות קשורות ושאינן קשורות משפחתית יחד עם צאצאיהן. פעמים רבות הנקבות האמהות משגיחות על כל הצעירים כולם ולא פעם גם מיניקות גורים של אמהות אחרות.
כל קבוצה כזו אוכלת, ישנה ומסיירת יחד, בחיפוש מזון בצעידה בשיירה, כשלרוב מובילה האם ומרימה את זנבה. הגורים מצטרפים ללהקה בגיל 6 שבועות ומתחילים ללמוד מהמבוגרים מהו מזון ומה לא. החברים שבקצוות הקבוצה ערניים במיוחד לסכנה ובעת הציד המשותף הם משתפים לעתים קרובות פעולה.
החוטמנים הם אוכלי כל, פעילים בעיקר ביום ובזמן חיפוש המזון הם מגרגרים, מצקצקים, שורקים ונובחים. החוטמן ניזון מחלזונות, ירקות, פירות, חרקים, ביצים ואגוזים, מכרסמים, זוחלים ובעלי חיים קטנים ולעתים גם פגרים ופסולת אנושית.
הטורפים שלו הם חתולים גדולים דוגמת הפומה והיגואר, לצד עופות דורסים, תנינים ונחשים.
המעניין הוא שנקבת החוטמן, כשהיא בהריון ולפני לידה, עולה על צמרת עץ ובונה לה קן. בתוך הקן הזה היא תלד עד 7 גורים ותגדל את הגורים הצעירים הללו.
הזכרים, לעומת הנקבות, עוזבים את הקבוצות מגיל שנתיים עד שלוש שנים וחיים לבדם. הזכרים הבוגרים עתידים להצטרף לנקבות רק בעונת הרבייה. הם מזדווגים וממהרים לשוב לחייהם הבודדים.
