למה משמשים המספריים?
המִסְפָּרַיִם (Scissors) הם כלי חיתוך עתיק שמורכב משני להבים חדים המחוברים בציר או בקפיץ מרכזי. הכלי החל את דרכו לפני אלפי שנים במצרים העתיקה. בשנת 2000 לפני הספירה נפוצו באסיה ובאירופה מספריים עשויים מברונזה ששימשו כלי עבודה חיוני.
בעת העתיקה השתמשו בהם לחיתוך בדים ועורות, גזיזת צמר כבשים, חיתוך נייר, פפירוס וקלף, לתספורות וסידור השיער ולצרכים רפואיים כמו חבישה, טיפול בפצעים וניתוחים פשוטים.
המספריים הקדומים שהתגלו במצרים מתוארכים לכ-1500 לפני הספירה. המצרים יצרו מספריים מחתיכת מתכת אחת, בדרך כלל ברונזה, מעוצבת לשני להבים שנשלטו על ידי רצועת מתכת גמישה. המספריים הללו נקראו "מספרי קפיץ" (Spring Scissors) והיו דומים למלקחיים עם להבים.
העיצוב הזה היה פרימיטיבי למדי - שני להבים מחוברים בבסיס עם קפיץ טבעי שדאג שהלהבים יישארו פתוחים עד שלוחצים עליהם. המספריים המצריים היו כמעט זהים לגזירי כבשים מודרניים - גדולים וכבדים המיועדים בבירור לשימוש חיצוני.
המהפכה האמיתית במספריים הגיעה עם הרומאים שפיתחו בשנת 100 לספירת הנוצרים את העיצוב הצולב - שני להבים שמחוברים בציר באמצע. העיצוב החכם הזה אפשר כוח חיתוך גדול ושליטה מדויקת, בעיקר בזכות היכולת של הלהבים להחליק זה על זה.
הרומאים היו גם הראשונים שהשתמשו במספריים לעיצוב שיער ולא רק לעבודות חקלאיות או חיתוך חבלים. זה היה שינוי תרבותי משמעותי שהפך את המספריים מכלי עבודה לאקססורי של יופי.
בימי הביניים המספריים הפכו לכלי מקצועי ומתוחכם. ערים כמו שפילד (Sheffield) באנגליה פיתחו מרכזי ייצור מתקדמים שהתמחו בכלי חיתוך. האומנים השתכללו בטכניקות החישול והטמפר ויצרו מספריים איכותיים לתפירה, גזירת שיער ואפילו עבודות מתכת.
בשנת 1761 מייצר לראשונה יצרן אנגלי בשם רוברט הינצ'ליף (Robert Hinchliffe) מספריים מפלדה יצוקה ומלוטשת. הוא מצליח לראשונה ליצוק את המספריים כמקשה אחת, כולל הלולאות לאצבעות, דבר שלא הצליח עד אז, נחשב לקושי טכנולוגי משמעותי ועתיד להפוך אותו ליצרן של מספריים איכותיים ומצליחים.
כיום קיימים עשרות סוגים של מספריים - מהכירורגיים העדינים ביותר שמשמשים בניתוחי מיקרו ועד למספריים תעשייתיים ענקיים החותכים פלדה ומתכת עבה.
המִסְפָּרַיִם (Scissors) הם כלי חיתוך עתיק שמורכב משני להבים חדים המחוברים בציר או בקפיץ מרכזי. הכלי החל את דרכו לפני אלפי שנים במצרים העתיקה. בשנת 2000 לפני הספירה נפוצו באסיה ובאירופה מספריים עשויים מברונזה ששימשו כלי עבודה חיוני.
בעת העתיקה השתמשו בהם לחיתוך בדים ועורות, גזיזת צמר כבשים, חיתוך נייר, פפירוס וקלף, לתספורות וסידור השיער ולצרכים רפואיים כמו חבישה, טיפול בפצעים וניתוחים פשוטים.
המספריים הקדומים שהתגלו במצרים מתוארכים לכ-1500 לפני הספירה. המצרים יצרו מספריים מחתיכת מתכת אחת, בדרך כלל ברונזה, מעוצבת לשני להבים שנשלטו על ידי רצועת מתכת גמישה. המספריים הללו נקראו "מספרי קפיץ" (Spring Scissors) והיו דומים למלקחיים עם להבים.
העיצוב הזה היה פרימיטיבי למדי - שני להבים מחוברים בבסיס עם קפיץ טבעי שדאג שהלהבים יישארו פתוחים עד שלוחצים עליהם. המספריים המצריים היו כמעט זהים לגזירי כבשים מודרניים - גדולים וכבדים המיועדים בבירור לשימוש חיצוני.
המהפכה האמיתית במספריים הגיעה עם הרומאים שפיתחו בשנת 100 לספירת הנוצרים את העיצוב הצולב - שני להבים שמחוברים בציר באמצע. העיצוב החכם הזה אפשר כוח חיתוך גדול ושליטה מדויקת, בעיקר בזכות היכולת של הלהבים להחליק זה על זה.
הרומאים היו גם הראשונים שהשתמשו במספריים לעיצוב שיער ולא רק לעבודות חקלאיות או חיתוך חבלים. זה היה שינוי תרבותי משמעותי שהפך את המספריים מכלי עבודה לאקססורי של יופי.
בימי הביניים המספריים הפכו לכלי מקצועי ומתוחכם. ערים כמו שפילד (Sheffield) באנגליה פיתחו מרכזי ייצור מתקדמים שהתמחו בכלי חיתוך. האומנים השתכללו בטכניקות החישול והטמפר ויצרו מספריים איכותיים לתפירה, גזירת שיער ואפילו עבודות מתכת.
בשנת 1761 מייצר לראשונה יצרן אנגלי בשם רוברט הינצ'ליף (Robert Hinchliffe) מספריים מפלדה יצוקה ומלוטשת. הוא מצליח לראשונה ליצוק את המספריים כמקשה אחת, כולל הלולאות לאצבעות, דבר שלא הצליח עד אז, נחשב לקושי טכנולוגי משמעותי ועתיד להפוך אותו ליצרן של מספריים איכותיים ומצליחים.
כיום קיימים עשרות סוגים של מספריים - מהכירורגיים העדינים ביותר שמשמשים בניתוחי מיקרו ועד למספריים תעשייתיים ענקיים החותכים פלדה ומתכת עבה.
