שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם המספריים ומי המציא אותם?
המִסְפָּרַיִם (Scissors) הם כלי חיתוך עתיק שמורכב משני להבים חדים המחוברים בציר או בקפיץ מרכזי. הכלי החל את דרכו לפני אלפי שנים במצרים העתיקה. בשנת 2000 לפני הספירה נפוצו באסיה ובאירופה מספריים עשויים מברונזה ששימשו כלי עבודה חיוני.
בעת העתיקה השתמשו בהם לחיתוך בדים ועורות, גזיזת צמר כבשים, חיתוך נייר, פפירוס וקלף, לתספורות וסידור השיער ולצרכים רפואיים כמו חבישה, טיפול בפצעים וניתוחים פשוטים.
המספריים הקדומים שהתגלו במצרים מתוארכים לכ-1500 לפני הספירה. המצרים יצרו מספריים מחתיכת מתכת אחת, בדרך כלל ברונזה, מעוצבת לשני להבים שנשלטו על ידי רצועת מתכת גמישה. המספריים הללו נקראו "מספרי קפיץ" (Spring Scissors) והיו דומים למלקחיים עם להבים.
העיצוב הזה היה פרימיטיבי למדי - שני להבים מחוברים בבסיס עם קפיץ טבעי שדאג שהלהבים יישארו פתוחים עד שלוחצים עליהם. המספריים המצריים היו כמעט זהים לגזירי כבשים מודרניים - גדולים וכבדים המיועדים בבירור לשימוש חיצוני.
המהפכה האמיתית במספריים הגיעה עם הרומאים שפיתחו בשנת 100 לספירת הנוצרים את העיצוב הצולב - שני להבים שמחוברים בציר באמצע. העיצוב החכם הזה אפשר כוח חיתוך גדול ושליטה מדויקת, בעיקר בזכות היכולת של הלהבים להחליק זה על זה.
הרומאים היו גם הראשונים שהשתמשו במספריים לעיצוב שיער ולא רק לעבודות חקלאיות או חיתוך חבלים. זה היה שינוי תרבותי משמעותי שהפך את המספריים מכלי עבודה לאקססורי של יופי.
בימי הביניים המספריים הפכו לכלי מקצועי ומתוחכם. ערים כמו שפילד (Sheffield) באנגליה פיתחו מרכזי ייצור מתקדמים שהתמחו בכלי חיתוך. האומנים השתכללו בטכניקות החישול והטמפר ויצרו מספריים איכותיים לתפירה, גזירת שיער ואפילו עבודות מתכת.
בשנת 1761 מייצר לראשונה יצרן אנגלי בשם רוברט הינצ'ליף (Robert Hinchliffe) מספריים מפלדה יצוקה ומלוטשת. הוא מצליח לראשונה ליצוק את המספריים כמקשה אחת, כולל הלולאות לאצבעות, דבר שלא הצליח עד אז, נחשב לקושי טכנולוגי משמעותי ועתיד להפוך אותו ליצרן של מספריים איכותיים ומצליחים.
כיום קיימים עשרות סוגים של מספריים - מהכירורגיים העדינים ביותר שמשמשים בניתוחי מיקרו ועד למספריים תעשייתיים ענקיים החותכים פלדה ומתכת עבה.
כך תחדדו או תשחיזו מספריים:
https://youtu.be/ZvDiufZ8UIM
סןגי המספריים:
https://youtu.be/Yn7DjGa0rps
זוג מספריים עולה אצלו 35 אלף דולר:
https://youtu.be/TD2XGwmRJi8
קיצור תולדות המספריים:
https://youtu.be/vj5sp8gm4ws
ותולדות המשחק העתיק אבן, נייר ומספריים:
https://youtu.be/nKln4IbT4pQ
מה תרם ריצ'ארד המילטון לפופ ארט?
אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).
היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.
את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"
תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.
לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.
הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:
https://youtu.be/mGEJjgnJKnI
ועבודות רבות ונוספות שלו:
https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk
מהו קולאז'?
קולאז' (Collage) היא טכניקה שבה מצרפים דימויים מתמונות שונות לתמונה או למעשה יצירת קולאז' חדשה. כל חלק כזה מוצא מההקשר המקורי שלו, כשבתמונה החדשה הוא מקבל הקשר חדש.
בהדבקה על אותו משטח אוסף של קרעי נייר, פיסות בד, גזרי תמונות, חלקי עיתונים, דברי דפוס ומגוון של חומרים שטוחים אחרים.
אבל למה משהו שכל ילד יכול לעשות הוא מעשה אמנות? - אכן, שאלה זו העסיקה רבים. התשובה היא שעצם האיסוף וקבלת ההחלטה, לגבי מה שייכלל ביצירה הסופית, היא תהליך יצירתי אמנותי. פעולות איסוף אקלקטי יוצרות שעטנז, מעין מיקס של מרכיבים לא-קשורים, שיוצרים אמירה אמנותית שלימה.
טכניקת הקולאז' באמנות נולדה עוד לפני כן, אבל רק לאחר שאמני קוביזם כמו פיקאסו ובראק החלו להשתמש בה, במאה ה-20, היא הפכה לפופולארית בעולם האמנות. בהמשך השתלבה טכניקה זו בעבודות של אמני הדאדא שמרדו בעולם האמנות המסורתי ולכן הטכניקה התאימה להם היטב.
גם הסוריאליסטים, שחיפשו דרכים ליצור עולמות לא הגיוניים מחומרים שמסביבם, מצאו בקולז' טכניקה מצוינת לכך.
הנה סיפורה של האנה הוך, אחת מאמניות הקולאז' פורצות הדרך, מתנועת הדאדא (עברית):
https://youtu.be/MlQYCSSyHSg
מעשה הקולאז' של אמן הדאדא מסן, כפי שמציג אותו הקריין בלעג מסוים:
https://youtu.be/iKoRWBSXRec
מספר אמני קולאז' גדולים:
https://youtu.be/wuM8x5kpBIs
כך יוצרים קולאז' אמנותי:
https://youtu.be/nYKhQL2EFCA
מפגש עם אמנית קולאז' עכשווית:
https://youtu.be/-1LXmez45dI
ככה גם אתם יכולים לגזור וליצור קולאז' מטורף:
https://youtu.be/eLLFviC0zT8
וקליפ עם וידאו קולאז' המפורסם שעשו אמנים ישראליים לשיר Up & up של קולדפליי:
https://youtu.be/BPNTC7uZYrI
למה גזר מאתיס את השבלול?
את היצירה "השבלול" (The Snail) יצר האמן הנרי או אנרי מאתיס שנת 1953. היצירה הזו נולדה כשהוא היה חולה ולא יכול היה לצייר. תקוע במיטת חוליו, החל מאתיס לגזור ולחבר בין גזירים צבעוניים והתוצאות היו מרהיבות ומלאות הבעה.
"השבלול" הוא צורה מופשטת שבה תאר מאתיס משהו מהטבע, מוחשי לחלוטין. ביצירה מונחים מלבני וריבועי הצבע במעין ספירלה, שהיא מבנה מעגלי שהזכיר לו את קונכיית השבלול. בתו סיפרה שהרעיון ליצירה "שבלול" נולד במוחו, לאחר שבמשך זמן רב לפני כן הוא רשם שבלולים ותכנן לציירם.
כששלח מאתיס את היצירה לתערוכה, הגזירים היו מודבקים בעדינות. מכיוון שהוא חשש שיזוזו בהעברה והיצירה הייתה חשובה לו במיוחד, הוא הקפיד לבדוק היטב לאחר מכן ששום גזיר לא זז במהלך המשלוח ושהקומפוזיציה לא נפגמה.
אגב, דומה שיצירתו של מאתיס הייתה כרוכה לא פעם עם המטיב של מחלות. גם בגיל 21, כשהוא הגיע לאמנות לראשונה, זה היה כשהוא חלה ורותק למיטתו למשך זמן רב. כדי להפיג את שעמומו אז, קנתה לו אימו קופסת צבעים וכך הוא הגיע לציור. מאתיס הצעיר נכבש אז לחלוטין בקסם היצירה והקדיש מכאן את חייו לאמנות.
בתחילת שנות החמישים, בגיל מבוגר מאד, הוא החל ליצור מאותם גזרי נייר שעוזריו צבעו קודם לכן בצבעי גואש ובכך גם השפיע על פיקאסו ובראק, שימציאו את הקוביזם ועל האמנות המודרנית כולה.
#משימה יצירתית
גזרו פיסות וצבעו אותם בצבעים שונים. עכשיו נסו להדביק אותם כך שהם ייצרו צורה מופשטת של משהו שמזכיר עצם מהמציאות, בעל חיים, או משהו שמוכר מהטבע. נסו לתת לחבריכם לתת שמות ליצירה שלכם. מה יצא?
הנה הסבר היצירה "השבלול", מהאחרונות בחייו של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/7s-PIndA7X0
השבלול בתערוכה שהוקדשה למגזרות של מאתיס במוזיאון הטייט בלונדון:
http://youtu.be/EZubMjK6x9Q
הסבר קצר על הגזירה שלו:
http://youtu.be/zbs776vzVBM
ילדים במוזיאון חווים את עבודות הגזירה, ה-Cut outs של מאתיס:
https://youtu.be/I1W4fdGyS98
בואו גם אתם ליצור באמנות הגזירה אותה יצר מאטיס בשנים האחרונות לחייו (עברית):
https://youtu.be/1A7OT3QntFI
וסרט תיעודי על האמנות של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/HWjhgnZ4nl4?long=yes
מהן נמלים גוזרות עלים ומה הקומפוסט שהן מייצרות?
מאז המצאת החקלאות, בני האדם בטוחים שהם היחידים בטבע שמגדלים את מזונם ולא רק מלקטים או צדים אותו. אבל זה לא מדויק. ודאי לא אם בוחנים את עולם הנמלים.
נמלים גוזרות עלים (leaf cutting ants) הן מין מיוחד של נמלים, אם כי לא היחיד, שמגדל את מזונו.
הנמלים הללו גוזרות עלים מהצמחים שבסביבה ונושאות אותם בשיירה ארוכה, כשהעלים מונפים באוויר, עד שהן מגיעות אל הקן התת-קרקעי שלהן, בעומק של מספר מטרים בעומק האדמה.
אבל העלים האלה לא נגזרים על ידן כמזון. מדובר בחלק ממפעל חקלאי של ממש. בקן משתמשות הנמלים הגוזרות בלסתותיהן החזקות, המאפשרות להן לגזור במהירות את העלים הקשים לפיסות קטנות.
את קרעי ופיסות העלים הזעירות מסדרות הנמלים כמעין מצע. באמצעות רוק הן הופכות את מצע העלים הזה לקומפוסט של ממש. בו הן ישתמשו כגינה של ממש ויגדלו עליו פטריות זעירות המשמשות אותן למאכל.
במילים פשוטות, הנמלים הגוזרות עלים הן אחד המינים ולא היחיד של הנמלים החקלאיות - נמלים שמגדלים את מזונם באופן פעיל. כוחן גדול והן נושאות את העלים הכבדים בכוח שלא יאומן. די אם נסביר שהמשקל שאותו הן נושאות מגיע לפי 30 ממשקל גופן!
#אבל מה זה הקומפוסט שהן מייצרות?
על פיסות העלים שהן גזרו והניחו כמצע לגידול הפטריות, מפרישות הנמלים ויוצרות רקבובית שמאפשרת צמיחה של גן פטריות שלם.
זו דוגמה מדהימה לקומפוסט שיוצרים חרקים לצרכים חקלאיים. הנמלים אפילו מדבירות את הגידולים שלהם, באמצעות חומר אנטיביוטי שהן מפרישות על הפטריות, כדי למנוע מתקפת חיידקים שתביא לריקבון ועובש על הפטריות.
כך הנמלים הגוזרות מבצעות את כל התהליך החקלאי, מהתחלה ועד הסוף:
https://youtu.be/-6oKJ5FGk24
ושיירת הנמלים הנושאות את העלים אל הקן:
https://youtu.be/Xxnmh4IDYaU
המִסְפָּרַיִם (Scissors) הם כלי חיתוך עתיק שמורכב משני להבים חדים המחוברים בציר או בקפיץ מרכזי. הכלי החל את דרכו לפני אלפי שנים במצרים העתיקה. בשנת 2000 לפני הספירה נפוצו באסיה ובאירופה מספריים עשויים מברונזה ששימשו כלי עבודה חיוני.
בעת העתיקה השתמשו בהם לחיתוך בדים ועורות, גזיזת צמר כבשים, חיתוך נייר, פפירוס וקלף, לתספורות וסידור השיער ולצרכים רפואיים כמו חבישה, טיפול בפצעים וניתוחים פשוטים.
המספריים הקדומים שהתגלו במצרים מתוארכים לכ-1500 לפני הספירה. המצרים יצרו מספריים מחתיכת מתכת אחת, בדרך כלל ברונזה, מעוצבת לשני להבים שנשלטו על ידי רצועת מתכת גמישה. המספריים הללו נקראו "מספרי קפיץ" (Spring Scissors) והיו דומים למלקחיים עם להבים.
העיצוב הזה היה פרימיטיבי למדי - שני להבים מחוברים בבסיס עם קפיץ טבעי שדאג שהלהבים יישארו פתוחים עד שלוחצים עליהם. המספריים המצריים היו כמעט זהים לגזירי כבשים מודרניים - גדולים וכבדים המיועדים בבירור לשימוש חיצוני.
המהפכה האמיתית במספריים הגיעה עם הרומאים שפיתחו בשנת 100 לספירת הנוצרים את העיצוב הצולב - שני להבים שמחוברים בציר באמצע. העיצוב החכם הזה אפשר כוח חיתוך גדול ושליטה מדויקת, בעיקר בזכות היכולת של הלהבים להחליק זה על זה.
הרומאים היו גם הראשונים שהשתמשו במספריים לעיצוב שיער ולא רק לעבודות חקלאיות או חיתוך חבלים. זה היה שינוי תרבותי משמעותי שהפך את המספריים מכלי עבודה לאקססורי של יופי.
בימי הביניים המספריים הפכו לכלי מקצועי ומתוחכם. ערים כמו שפילד (Sheffield) באנגליה פיתחו מרכזי ייצור מתקדמים שהתמחו בכלי חיתוך. האומנים השתכללו בטכניקות החישול והטמפר ויצרו מספריים איכותיים לתפירה, גזירת שיער ואפילו עבודות מתכת.
בשנת 1761 מייצר לראשונה יצרן אנגלי בשם רוברט הינצ'ליף (Robert Hinchliffe) מספריים מפלדה יצוקה ומלוטשת. הוא מצליח לראשונה ליצוק את המספריים כמקשה אחת, כולל הלולאות לאצבעות, דבר שלא הצליח עד אז, נחשב לקושי טכנולוגי משמעותי ועתיד להפוך אותו ליצרן של מספריים איכותיים ומצליחים.
כיום קיימים עשרות סוגים של מספריים - מהכירורגיים העדינים ביותר שמשמשים בניתוחי מיקרו ועד למספריים תעשייתיים ענקיים החותכים פלדה ומתכת עבה.
כך תחדדו או תשחיזו מספריים:
https://youtu.be/ZvDiufZ8UIM
סןגי המספריים:
https://youtu.be/Yn7DjGa0rps
זוג מספריים עולה אצלו 35 אלף דולר:
https://youtu.be/TD2XGwmRJi8
קיצור תולדות המספריים:
https://youtu.be/vj5sp8gm4ws
ותולדות המשחק העתיק אבן, נייר ומספריים:
https://youtu.be/nKln4IbT4pQ
אחת מעבודות האמנות הראשונות בזרם הפופ-ארט זכתה לשם המרתק והכמעט מחוצף "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?" (Just what is it that makes today's homes so different, so appealing?).
היצירה הזו היא קולאז' הפופ ארט הראשון בהיסטוריה. יצר אותה הבריטי ואחד היוצרים המייסדים של זרם הפופ ארט ריצ'ארד המילטון (Richard Hamilton) בשנת 1956. היא נעשתה לאחר שהחל המילטון להתעניין בהשפעה התרבותית של מבצעי שיווק ופרסום שונים על התרבות. הקולאז' הזה הביא לתודעת הציבור את זרם הפופ ארט הצעיר.
את "מהו בדיוק זה שעושה את הבתים של היום כל כך שונים, כל כך מושכים?" יצר המילטון מתמונות שביקש מאשתו לגזור ממגזינים אמריקאים. תמונה שתיארה את "אופנת הרצפה המודרנית", מתוך פרסומת במגזין נשים היוותה את התמונה העיקרית של היצירה. מתוך הטקסט של אותה פרסומת נלקח גם שם היצירה: "מהו העושה את הבתים בימינו כה שונים, כה מושכים?"
תמונתו של ארוין קוז'ובסקי, זוכה תחרויות פיתוח גוף, שנלקחה ממגזין גברים היא תמונת השרירן שביצירה. יש ויכוחים מי האישה שמופיעה ביצירה, ומכיוון שלא אותר המגזין שממנו היא נגזרה, קשה לקבוע סופית את זהותה.
לאחר שהקולאז' נוצר הוא שימש ככרזה לתערוכה לונדונית בשם "זהו המחר" והופיע בקטלוג. במהלך השנים ולאחר שהוא זכה להצלחה ניכרת, יצר המילטון מספר גרסאות נוספות לקולאז' המפורסם.
הנה סיפורו של ריצ'ארד המילטון - חלוץ הפופ ארט הבריטי:
https://youtu.be/mGEJjgnJKnI
ועבודות רבות ונוספות שלו:
https://youtu.be/7p6t3ZyLkOk
קולאז' (Collage) היא טכניקה שבה מצרפים דימויים מתמונות שונות לתמונה או למעשה יצירת קולאז' חדשה. כל חלק כזה מוצא מההקשר המקורי שלו, כשבתמונה החדשה הוא מקבל הקשר חדש.
בהדבקה על אותו משטח אוסף של קרעי נייר, פיסות בד, גזרי תמונות, חלקי עיתונים, דברי דפוס ומגוון של חומרים שטוחים אחרים.
אבל למה משהו שכל ילד יכול לעשות הוא מעשה אמנות? - אכן, שאלה זו העסיקה רבים. התשובה היא שעצם האיסוף וקבלת ההחלטה, לגבי מה שייכלל ביצירה הסופית, היא תהליך יצירתי אמנותי. פעולות איסוף אקלקטי יוצרות שעטנז, מעין מיקס של מרכיבים לא-קשורים, שיוצרים אמירה אמנותית שלימה.
טכניקת הקולאז' באמנות נולדה עוד לפני כן, אבל רק לאחר שאמני קוביזם כמו פיקאסו ובראק החלו להשתמש בה, במאה ה-20, היא הפכה לפופולארית בעולם האמנות. בהמשך השתלבה טכניקה זו בעבודות של אמני הדאדא שמרדו בעולם האמנות המסורתי ולכן הטכניקה התאימה להם היטב.
גם הסוריאליסטים, שחיפשו דרכים ליצור עולמות לא הגיוניים מחומרים שמסביבם, מצאו בקולז' טכניקה מצוינת לכך.
הנה סיפורה של האנה הוך, אחת מאמניות הקולאז' פורצות הדרך, מתנועת הדאדא (עברית):
https://youtu.be/MlQYCSSyHSg
מעשה הקולאז' של אמן הדאדא מסן, כפי שמציג אותו הקריין בלעג מסוים:
https://youtu.be/iKoRWBSXRec
מספר אמני קולאז' גדולים:
https://youtu.be/wuM8x5kpBIs
כך יוצרים קולאז' אמנותי:
https://youtu.be/nYKhQL2EFCA
מפגש עם אמנית קולאז' עכשווית:
https://youtu.be/-1LXmez45dI
ככה גם אתם יכולים לגזור וליצור קולאז' מטורף:
https://youtu.be/eLLFviC0zT8
וקליפ עם וידאו קולאז' המפורסם שעשו אמנים ישראליים לשיר Up & up של קולדפליי:
https://youtu.be/BPNTC7uZYrI
את היצירה "השבלול" (The Snail) יצר האמן הנרי או אנרי מאתיס שנת 1953. היצירה הזו נולדה כשהוא היה חולה ולא יכול היה לצייר. תקוע במיטת חוליו, החל מאתיס לגזור ולחבר בין גזירים צבעוניים והתוצאות היו מרהיבות ומלאות הבעה.
"השבלול" הוא צורה מופשטת שבה תאר מאתיס משהו מהטבע, מוחשי לחלוטין. ביצירה מונחים מלבני וריבועי הצבע במעין ספירלה, שהיא מבנה מעגלי שהזכיר לו את קונכיית השבלול. בתו סיפרה שהרעיון ליצירה "שבלול" נולד במוחו, לאחר שבמשך זמן רב לפני כן הוא רשם שבלולים ותכנן לציירם.
כששלח מאתיס את היצירה לתערוכה, הגזירים היו מודבקים בעדינות. מכיוון שהוא חשש שיזוזו בהעברה והיצירה הייתה חשובה לו במיוחד, הוא הקפיד לבדוק היטב לאחר מכן ששום גזיר לא זז במהלך המשלוח ושהקומפוזיציה לא נפגמה.
אגב, דומה שיצירתו של מאתיס הייתה כרוכה לא פעם עם המטיב של מחלות. גם בגיל 21, כשהוא הגיע לאמנות לראשונה, זה היה כשהוא חלה ורותק למיטתו למשך זמן רב. כדי להפיג את שעמומו אז, קנתה לו אימו קופסת צבעים וכך הוא הגיע לציור. מאתיס הצעיר נכבש אז לחלוטין בקסם היצירה והקדיש מכאן את חייו לאמנות.
בתחילת שנות החמישים, בגיל מבוגר מאד, הוא החל ליצור מאותם גזרי נייר שעוזריו צבעו קודם לכן בצבעי גואש ובכך גם השפיע על פיקאסו ובראק, שימציאו את הקוביזם ועל האמנות המודרנית כולה.
#משימה יצירתית
גזרו פיסות וצבעו אותם בצבעים שונים. עכשיו נסו להדביק אותם כך שהם ייצרו צורה מופשטת של משהו שמזכיר עצם מהמציאות, בעל חיים, או משהו שמוכר מהטבע. נסו לתת לחבריכם לתת שמות ליצירה שלכם. מה יצא?
הנה הסבר היצירה "השבלול", מהאחרונות בחייו של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/7s-PIndA7X0
השבלול בתערוכה שהוקדשה למגזרות של מאתיס במוזיאון הטייט בלונדון:
http://youtu.be/EZubMjK6x9Q
הסבר קצר על הגזירה שלו:
http://youtu.be/zbs776vzVBM
ילדים במוזיאון חווים את עבודות הגזירה, ה-Cut outs של מאתיס:
https://youtu.be/I1W4fdGyS98
בואו גם אתם ליצור באמנות הגזירה אותה יצר מאטיס בשנים האחרונות לחייו (עברית):
https://youtu.be/1A7OT3QntFI
וסרט תיעודי על האמנות של הנרי מאתיס:
https://youtu.be/HWjhgnZ4nl4?long=yes
גזירה
מאז המצאת החקלאות, בני האדם בטוחים שהם היחידים בטבע שמגדלים את מזונם ולא רק מלקטים או צדים אותו. אבל זה לא מדויק. ודאי לא אם בוחנים את עולם הנמלים.
נמלים גוזרות עלים (leaf cutting ants) הן מין מיוחד של נמלים, אם כי לא היחיד, שמגדל את מזונו.
הנמלים הללו גוזרות עלים מהצמחים שבסביבה ונושאות אותם בשיירה ארוכה, כשהעלים מונפים באוויר, עד שהן מגיעות אל הקן התת-קרקעי שלהן, בעומק של מספר מטרים בעומק האדמה.
אבל העלים האלה לא נגזרים על ידן כמזון. מדובר בחלק ממפעל חקלאי של ממש. בקן משתמשות הנמלים הגוזרות בלסתותיהן החזקות, המאפשרות להן לגזור במהירות את העלים הקשים לפיסות קטנות.
את קרעי ופיסות העלים הזעירות מסדרות הנמלים כמעין מצע. באמצעות רוק הן הופכות את מצע העלים הזה לקומפוסט של ממש. בו הן ישתמשו כגינה של ממש ויגדלו עליו פטריות זעירות המשמשות אותן למאכל.
במילים פשוטות, הנמלים הגוזרות עלים הן אחד המינים ולא היחיד של הנמלים החקלאיות - נמלים שמגדלים את מזונם באופן פעיל. כוחן גדול והן נושאות את העלים הכבדים בכוח שלא יאומן. די אם נסביר שהמשקל שאותו הן נושאות מגיע לפי 30 ממשקל גופן!
#אבל מה זה הקומפוסט שהן מייצרות?
על פיסות העלים שהן גזרו והניחו כמצע לגידול הפטריות, מפרישות הנמלים ויוצרות רקבובית שמאפשרת צמיחה של גן פטריות שלם.
זו דוגמה מדהימה לקומפוסט שיוצרים חרקים לצרכים חקלאיים. הנמלים אפילו מדבירות את הגידולים שלהם, באמצעות חומר אנטיביוטי שהן מפרישות על הפטריות, כדי למנוע מתקפת חיידקים שתביא לריקבון ועובש על הפטריות.
כך הנמלים הגוזרות מבצעות את כל התהליך החקלאי, מהתחלה ועד הסוף:
https://youtu.be/-6oKJ5FGk24
ושיירת הנמלים הנושאות את העלים אל הקן:
https://youtu.be/Xxnmh4IDYaU
