מהי אמנות כתבי היד והציורים בספרי ימי הביניים?
אמנות ימי הביניים באירופה נשלטה לחלוטין על ידי אנשי הדת המחמירים. כתבי היד של ימי הביניים, בלטינית "מנוסקריפטים", כשמם הם. אלו ספרים ומסמכים שנכתבו בכתב יד בתקופה שבין נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה ועד תחילת הרנסאנס במאה ה-15.
תקופה זו, בה הדפוס טרם הומצא, הייתה תקופה שבה שימור הידע והתרבות היה תלוי באופן כמעט בלעדי בכתבי יד. היסטורית וכמותית, כתבי היד בימי הביניים נוצרו בעיקר על ידי נזירים נוצרים במנזרים, גם אם מהמאה ה-12 ואילך היו גם סופרים מקצועיים חילוניים וסופרי חצר ולא כדאי לשכוח את כתבי היד המשמעותיים של היהודים והמוסלמים בימי הביניים.
בספרות הדתית של ימי הביניים נכללים כתבי יד רבים, עמוסי טקסטים, תווים של יצירות מוסיקליות, דברי דת ויצירות מופת גותיות, כשלצידם ציורים וסמלים דתיים, שכולם הועתקו או נכתבו ביד. הספרות הענפה הזו כתובה ומאוירת, תוך שהיא נשענה על אגדות, מזמורים וסיפורי המקרא.
המנזרים שימשו באותם ימים כמרכזי ידע ותרבות. הנזירים, שהיו לעיתים קרובות האנשים המשכילים ביותר בתקופתם, הקדישו את חייהם לשימור וליצירה של טקסטים. הם כתבו על קלף או פרגמנט, חומרים שעובדו מעורות בעלי חיים, ונהגו לעטר את כתבי היד באיורים מרהיבים, לא פעם בשילוב של חומרים יקרים כמו זהב או כסף, במה שקרוי "כתבי יד מאוירים" (Illuminated Manuscripts).
אבל, מדוע בכלל טרחו הנזירים ליצור כתבי יד אלה? המטרה המרכזית הייתה לשמר טקסטים בעלי חשיבות דתית, כמו כתבי הקודש, לצד יצירות ספרותיות, היסטוריות ומדעיות.
כשהכנסיות והאוניברסיטאות הראשונות צמחו מתוך מנזרים, הקריאה והכתיבה התפשטו, אך גם בזמן הזה עדיין נשמרה המסורת של העברת סיפורים בעל פה. לכן, למרות שחלק מהטקסטים עברו גם בעל פה, היה הכרחי להעלות אותם על הכתב. על כן שימשו כתבי היד המאוירים גם כאמצעי לחיזוק והפצת המסר הדתי והתרבותי.
אך המנוסקריפטים לא היו מוגבלים רק לטקסטים דתיים. היו גם יצירות ספרותיות, כמו שירת רולאן, אפוס צרפתי על גבורת אבירים, או ביאוולף, פואמה אנגלית עתיקה על גיבור שנלחם במפלצות. בנוסף, יצירות רבות נכתבו גם בצרפתית ואיטלקית וגם בשפות המקומיות שהתפתחו מהלטינית, כמו קסטיליאנית, קטלאנית, וגליציאנית-פורטוגזית.
חשוב להבין כי העובדה שיצירה לא הייתה מקורית לא הייתה רלוונטית, אלא היה חשוב יותר לחזור על סיפור שכבר מוכר, במיוחד כשהיצירה מועברת בעל פה, ולא תמיד יש עותקים פיזיים שלה.
בסופו של דבר, המנוסקריפטים הם לא רק חפצים היסטוריים, אלא גם חלון הצצה לעולם של ימי הביניים. הם מעידים על אמונות, ערכים, והאופן שבו אנשים באותה תקופה תפסו את עולמם. הם מציגים לנו את השפה, הדת, הספרות והמדע של אותה תקופה.
אמנות ימי הביניים באירופה נשלטה לחלוטין על ידי אנשי הדת המחמירים. כתבי היד של ימי הביניים, בלטינית "מנוסקריפטים", כשמם הם. אלו ספרים ומסמכים שנכתבו בכתב יד בתקופה שבין נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה ועד תחילת הרנסאנס במאה ה-15.
תקופה זו, בה הדפוס טרם הומצא, הייתה תקופה שבה שימור הידע והתרבות היה תלוי באופן כמעט בלעדי בכתבי יד. היסטורית וכמותית, כתבי היד בימי הביניים נוצרו בעיקר על ידי נזירים נוצרים במנזרים, גם אם מהמאה ה-12 ואילך היו גם סופרים מקצועיים חילוניים וסופרי חצר ולא כדאי לשכוח את כתבי היד המשמעותיים של היהודים והמוסלמים בימי הביניים.
בספרות הדתית של ימי הביניים נכללים כתבי יד רבים, עמוסי טקסטים, תווים של יצירות מוסיקליות, דברי דת ויצירות מופת גותיות, כשלצידם ציורים וסמלים דתיים, שכולם הועתקו או נכתבו ביד. הספרות הענפה הזו כתובה ומאוירת, תוך שהיא נשענה על אגדות, מזמורים וסיפורי המקרא.
המנזרים שימשו באותם ימים כמרכזי ידע ותרבות. הנזירים, שהיו לעיתים קרובות האנשים המשכילים ביותר בתקופתם, הקדישו את חייהם לשימור וליצירה של טקסטים. הם כתבו על קלף או פרגמנט, חומרים שעובדו מעורות בעלי חיים, ונהגו לעטר את כתבי היד באיורים מרהיבים, לא פעם בשילוב של חומרים יקרים כמו זהב או כסף, במה שקרוי "כתבי יד מאוירים" (Illuminated Manuscripts).
אבל, מדוע בכלל טרחו הנזירים ליצור כתבי יד אלה? המטרה המרכזית הייתה לשמר טקסטים בעלי חשיבות דתית, כמו כתבי הקודש, לצד יצירות ספרותיות, היסטוריות ומדעיות.
כשהכנסיות והאוניברסיטאות הראשונות צמחו מתוך מנזרים, הקריאה והכתיבה התפשטו, אך גם בזמן הזה עדיין נשמרה המסורת של העברת סיפורים בעל פה. לכן, למרות שחלק מהטקסטים עברו גם בעל פה, היה הכרחי להעלות אותם על הכתב. על כן שימשו כתבי היד המאוירים גם כאמצעי לחיזוק והפצת המסר הדתי והתרבותי.
נושאי המנוסקריפטים
אופייה של התקופה, שהייתה שמרנית מבחינה מוסרית ודתית, השפיע גם על נושאי הכתיבה. נושאים כמו שדים, דרקונים ומכשפות היו נפוצים, וכך גם תיאורים של גיהנום וחייהם של קדושים. במקביל, בתוך הסיפורים האפיים אפשר למצוא גם סיפורים קצרים עם מוסר השכל, בין אם מצחיק, דתי או אחר. מטרת הכתיבה הייתה להעביר ערכים נוצריים, לשמש דוגמה לחיקוי ולהציג את חייהם של קדושים.
אך המנוסקריפטים לא היו מוגבלים רק לטקסטים דתיים. היו גם יצירות ספרותיות, כמו שירת רולאן, אפוס צרפתי על גבורת אבירים, או ביאוולף, פואמה אנגלית עתיקה על גיבור שנלחם במפלצות. בנוסף, יצירות רבות נכתבו גם בצרפתית ואיטלקית וגם בשפות המקומיות שהתפתחו מהלטינית, כמו קסטיליאנית, קטלאנית, וגליציאנית-פורטוגזית.
חשוב להבין כי העובדה שיצירה לא הייתה מקורית לא הייתה רלוונטית, אלא היה חשוב יותר לחזור על סיפור שכבר מוכר, במיוחד כשהיצירה מועברת בעל פה, ולא תמיד יש עותקים פיזיים שלה.
בסופו של דבר, המנוסקריפטים הם לא רק חפצים היסטוריים, אלא גם חלון הצצה לעולם של ימי הביניים. הם מעידים על אמונות, ערכים, והאופן שבו אנשים באותה תקופה תפסו את עולמם. הם מציגים לנו את השפה, הדת, הספרות והמדע של אותה תקופה.
