מהו "אסטבלישינג שוט" בסרטים?
ביצירת סרטי קולנוע, "אסטבלישמנט", או ליתר דיוק אסטבלישינג שוט (Establishing Shot), הוא שוט קולנועי, צילום שנותן לנו מבט כללי על המקום שבו הסצנה עומדת להתרחש.
רחוב הומה בלונדון, שדה פתוח בטקסס, גורדי שחקים במנהטן או בית קפה בפריז. הרעיון או המטרה של השוט הזה הם פשוטים: לעזור לנו להתמצא, לקבל את הקונטקסט (Context) של הסצנה, ההֶקשֵׁר שלה, שבו היא מתרחשת.
כדאי לחשוב על זה כמו הרגע שבו אנחנו נכנסים לחדר חדש - נרצה קודם לסרוק בעיניים איפה אנחנו, מי נמצא שם, מה האווירה. זה בדיוק מה שקורה בסרטים - רק שזה יהיה דרך העיניים של המצלמה.
תמונה טובה מאלף מילים ואסטבלישינג שוט טוב נותן בשוט את המקום והזמן של הסצנה וכשמדובר בסצנת פתיחה - של הסרט כולו.
אבל זה לא רק המידע שהוא מעביר אל הצופים. האסטבלישמנט מפעיל עוד כלים, גם בהשפעה החזותית והרגשית שלו על הצופה. אם לתמונה יש "לוק" (look) מהמם והיא יוצרת אצל הצופה הרגשה (feeling) או מצב רוח (mood) נכונים, אז היא השיגה את מטרתה.
בקומדיה רומנטית, רואים חזית של בית קפה קטן בפריז – ואז נכנסים לשיחה בין הדמויות בפנים.
ובסדרה "חברים"? כמעט כל מעבר סצנה כולל שוט של הבניין החיצוני – כאילו לומר: "היי, אנחנו חוזרים לדירה של מוניקה!"
בדור הנוכחי, סדרות כמו "אמילי בפריז" או "בית הנייר" משתמשות באותם שוטים חיצוניים – כדי למקם אותנו בפריז, במדריד או בכל מקום אחר.
1. שוט רחב (Wide shot) שמראה הרבה מהנוף.
2. אין דיאלוג, אין דרמה - רק רגע של נשימה ומבט לפני שמתחילים.
3. לעיתים יש מוסיקת רקע שמכניסה אותנו לאווירה מסתורית, רומנטית, מאיימת או אולי קצבית.
אפשר לחשוב עליו כמו פתיח לשיחת זום – לפני שמישהו מדבר, כולנו מסתכלים על הרקע שלו. זה מספר לנו סיפור, בלי מילה אחת.
ביצירת סרטי קולנוע, "אסטבלישמנט", או ליתר דיוק אסטבלישינג שוט (Establishing Shot), הוא שוט קולנועי, צילום שנותן לנו מבט כללי על המקום שבו הסצנה עומדת להתרחש.
רחוב הומה בלונדון, שדה פתוח בטקסס, גורדי שחקים במנהטן או בית קפה בפריז. הרעיון או המטרה של השוט הזה הם פשוטים: לעזור לנו להתמצא, לקבל את הקונטקסט (Context) של הסצנה, ההֶקשֵׁר שלה, שבו היא מתרחשת.
כדאי לחשוב על זה כמו הרגע שבו אנחנו נכנסים לחדר חדש - נרצה קודם לסרוק בעיניים איפה אנחנו, מי נמצא שם, מה האווירה. זה בדיוק מה שקורה בסרטים - רק שזה יהיה דרך העיניים של המצלמה.
למה משתמשים באסטבלישינג שוט?
כשאנחנו צופים בסרט, אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים. העולם של הסרט משתנה מסצנה לסצנה, והצופה צריך הכוונה. האסטבלישמנט הוא כמו להתחיל ספר במשפט: "בממלכה רחוקה..." – רק שבמקום מילים, מראים לנו תמונה.
תמונה טובה מאלף מילים ואסטבלישינג שוט טוב נותן בשוט את המקום והזמן של הסצנה וכשמדובר בסצנת פתיחה - של הסרט כולו.
אבל זה לא רק המידע שהוא מעביר אל הצופים. האסטבלישמנט מפעיל עוד כלים, גם בהשפעה החזותית והרגשית שלו על הצופה. אם לתמונה יש "לוק" (look) מהמם והיא יוצרת אצל הצופה הרגשה (feeling) או מצב רוח (mood) נכונים, אז היא השיגה את מטרתה.
דוגמאות?
בסרט מתח, פתאום רואים שוט אווירי של גורדי שחקים בלילה – ברור שאנחנו עכשיו בניו יורק.
בקומדיה רומנטית, רואים חזית של בית קפה קטן בפריז – ואז נכנסים לשיחה בין הדמויות בפנים.
ובסדרה "חברים"? כמעט כל מעבר סצנה כולל שוט של הבניין החיצוני – כאילו לומר: "היי, אנחנו חוזרים לדירה של מוניקה!"
בדור הנוכחי, סדרות כמו "אמילי בפריז" או "בית הנייר" משתמשות באותם שוטים חיצוניים – כדי למקם אותנו בפריז, במדריד או בכל מקום אחר.
איך זה נראה?
אסטבלישמנט שוט מתאפיין בדרך כלל ב:
1. שוט רחב (Wide shot) שמראה הרבה מהנוף.
2. אין דיאלוג, אין דרמה - רק רגע של נשימה ומבט לפני שמתחילים.
3. לעיתים יש מוסיקת רקע שמכניסה אותנו לאווירה מסתורית, רומנטית, מאיימת או אולי קצבית.
למה זה חשוב?
כי קולנוע זה לא רק סיפור – הוא חוויה ויזואלית. והאסטבלישמנט הוא כמו שלט בכניסה לעולם אחר. הוא נותן לנו זמן להתכוונן.
אפשר לחשוב עליו כמו פתיח לשיחת זום – לפני שמישהו מדבר, כולנו מסתכלים על הרקע שלו. זה מספר לנו סיפור, בלי מילה אחת.
תובנה
בסדרה "משחקי הכס", שוטי האסטבלישמנט היו כל כך חשובים, שהם הפכו לקטע פתיחה בפני עצמם - כל עיר הייתה מוצגת במודל תלת־ממדי מתחלף, ממש כמו מפת אוצר. הצופים כבר ידעו: אם מופיע ווינטרפל אז מישהו הולך לקפוא.
