כיצד מתה יוסימה פלדשוה?
יוסימה פלדשוה (Josima Feldschuh) הייתה ילדת פלא מוסיקלית, פסנתרנית ומלחינה יהודיה שמתה בתקופת השואה.
כבר מגיל צעיר הפגינה יוסימה, ילידת ורשה בשנת 1929, כישרון מוזיקלי יוצא דופן. בהיותה בת חמש היא החלה ללמוד מאמה נגינה ובהמשך נשלחה ללמוד אצל מורים מעולים. היא ניחנה בזיכרון מוסיקלי מדהים, שמיעה אבסולוטית, תפיסה מוסיקלית נדירה ושליטה טכנית לא רגילה ועוד פחות לגילה.
יוסימה התאמנה שעות רבות בכל יום. היא ניגנה בעל פה יצירות רבות של שופן, צ'ייקובסקי, באך, מנדלסון, בטהובן ומוצרט, כשהכל עם פרשנות אישית וייחודית. באותה תקופה (שנת 1940) אביה כתב עליה ביומנו: "בתי מראה כישרונות גאוניים ומפליאה כל שומעיה".
בתקופת הכיבוש הגרמני בפולין, ולמרות המציאות הקשה של ימי מלחמת העולם השנייה, היא הרבתה לנגן וטיפחה את כישרון הנגינה וההלחנה שלה.
בהיותה נערה נאלצה יוסימה לעבור ולהתגורר עם משפחתה בגטו ורשה, שם המשיכה הנערה הנוכשרת כל כך להלחין ולהופיע בתנאים קשים ביותר.
בגטו, כבר בגיל 12, זכתה ילדת הפלא להכרה על ביצועיה הוירטואוזיים ליצירות שופן והחלה לבצע יצירות פרי עטה, שזכו לתשואות והכרה. הקונצרט הראשון בחייה עתיד להזכר כאחד האירועים המרגשים ביותר בחיי התרבות של גטו ורשה. בליווי של התזמורת הסימפונית היהודית בגטו, היא הפליאה בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 9 במי במול מז'ור, קכל 271 של מוצרט.
במהלך המלחמה נקטעה הקריירה המבטיחה שלה באופן טראגי. כשהמצב בגטו החמיר, בשנת 1943, הצליחו הוריה של יוסימה למצוא מקום מחבוא מחוץ לגטו ולהבריח אותה אליו. משנאלצו לשוב לגטו, חלתה יוסימה בדלקת ריאות ותוך מספר חודשים היא אובחנה כחולה בשחפת.
בגיל 14, ביום השלישי של מרד גטו ורשה, מתה ילדת הפלא, הפסנתרנית והמלחינה של הגטו ממחלת השחפת. היא נקברה בסוד, בלילה וללא מצבה, כמו שקוברים כלב. אימה של יוסימה, פרלה, לא יכלה לשאת את הצער ותוך שבועות ספורים נטלה את חייה.
וכך איבד העולם מוסיקאית נדירה ומיוחדת במינה ואת כל היצירות שלא כתבה. היא הותירה אחריה 17 יצירות שהלחינה לפסנתר, בהן בולט הכישרון הענקי והרגישות יוצאת הדופן שלה. באורח פלא שרדו מיצירותיה כמה מיניאטורות מקסימות לפסנתר, כולל נוקטורן ופרלודים יפים.
את יצירותיה ניגנו בשנים האחרונות בארצות שונות, כולל ארצות הברית, בריטניה, פולין, צ'כיה ואוסטריה. מנגנים אותן מנגנים צעירים ועד פסנתרנים מקצועיים מכל העולם.
מומחים רואים ביצירותיה של יוסימה פלדשו ערך אמנותי עצום ועדות לכישרון יוצא מן הכלל. יכולותיה, ללא ספק, היו מביאים אותה בקלות לפסגת עולם המוסיקה הקלאסית. ממה שהותירה וכתבה בגיל כה צעיר אפשר להבין בקלות כמה הפסיד עולם המוסיקה מהאובדן של כישרון כה צעיר, מלא פוטנציאל והבטחה, שלא זכה להתממש במלואו.
יוסימה פלדשוה (Josima Feldschuh) הייתה ילדת פלא מוסיקלית, פסנתרנית ומלחינה יהודיה שמתה בתקופת השואה.
כבר מגיל צעיר הפגינה יוסימה, ילידת ורשה בשנת 1929, כישרון מוזיקלי יוצא דופן. בהיותה בת חמש היא החלה ללמוד מאמה נגינה ובהמשך נשלחה ללמוד אצל מורים מעולים. היא ניחנה בזיכרון מוסיקלי מדהים, שמיעה אבסולוטית, תפיסה מוסיקלית נדירה ושליטה טכנית לא רגילה ועוד פחות לגילה.
יוסימה התאמנה שעות רבות בכל יום. היא ניגנה בעל פה יצירות רבות של שופן, צ'ייקובסקי, באך, מנדלסון, בטהובן ומוצרט, כשהכל עם פרשנות אישית וייחודית. באותה תקופה (שנת 1940) אביה כתב עליה ביומנו: "בתי מראה כישרונות גאוניים ומפליאה כל שומעיה".
בתקופת הכיבוש הגרמני בפולין, ולמרות המציאות הקשה של ימי מלחמת העולם השנייה, היא הרבתה לנגן וטיפחה את כישרון הנגינה וההלחנה שלה.
בהיותה נערה נאלצה יוסימה לעבור ולהתגורר עם משפחתה בגטו ורשה, שם המשיכה הנערה הנוכשרת כל כך להלחין ולהופיע בתנאים קשים ביותר.
בגטו, כבר בגיל 12, זכתה ילדת הפלא להכרה על ביצועיה הוירטואוזיים ליצירות שופן והחלה לבצע יצירות פרי עטה, שזכו לתשואות והכרה. הקונצרט הראשון בחייה עתיד להזכר כאחד האירועים המרגשים ביותר בחיי התרבות של גטו ורשה. בליווי של התזמורת הסימפונית היהודית בגטו, היא הפליאה בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 9 במי במול מז'ור, קכל 271 של מוצרט.
במהלך המלחמה נקטעה הקריירה המבטיחה שלה באופן טראגי. כשהמצב בגטו החמיר, בשנת 1943, הצליחו הוריה של יוסימה למצוא מקום מחבוא מחוץ לגטו ולהבריח אותה אליו. משנאלצו לשוב לגטו, חלתה יוסימה בדלקת ריאות ותוך מספר חודשים היא אובחנה כחולה בשחפת.
בגיל 14, ביום השלישי של מרד גטו ורשה, מתה ילדת הפלא, הפסנתרנית והמלחינה של הגטו ממחלת השחפת. היא נקברה בסוד, בלילה וללא מצבה, כמו שקוברים כלב. אימה של יוסימה, פרלה, לא יכלה לשאת את הצער ותוך שבועות ספורים נטלה את חייה.
וכך איבד העולם מוסיקאית נדירה ומיוחדת במינה ואת כל היצירות שלא כתבה. היא הותירה אחריה 17 יצירות שהלחינה לפסנתר, בהן בולט הכישרון הענקי והרגישות יוצאת הדופן שלה. באורח פלא שרדו מיצירותיה כמה מיניאטורות מקסימות לפסנתר, כולל נוקטורן ופרלודים יפים.
את יצירותיה ניגנו בשנים האחרונות בארצות שונות, כולל ארצות הברית, בריטניה, פולין, צ'כיה ואוסטריה. מנגנים אותן מנגנים צעירים ועד פסנתרנים מקצועיים מכל העולם.
מומחים רואים ביצירותיה של יוסימה פלדשו ערך אמנותי עצום ועדות לכישרון יוצא מן הכלל. יכולותיה, ללא ספק, היו מביאים אותה בקלות לפסגת עולם המוסיקה הקלאסית. ממה שהותירה וכתבה בגיל כה צעיר אפשר להבין בקלות כמה הפסיד עולם המוסיקה מהאובדן של כישרון כה צעיר, מלא פוטנציאל והבטחה, שלא זכה להתממש במלואו.
