מה מיוחד בנאום התביעה במשפט אייכמן?
בין הנאומים הגדולים שאנו מציגים כאן, נאום התביעה עבור "שישה מיליון קטגורים" של גדעון האוזנר הוא הכואב והנורא מכולם.
זהו נאום התביעה במשפט אייכמן. האוזנר, שכבר בגיל 45 מונה ליועץ המשפטי לממשלה, נבחר על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון לתובע הראשי במשפטו של הפושע הנאצי. זה היה ההמשך הטבעי ללכידתו של אדולף אייכמן, סגנו של היטלר, על ידי אנשי המוסד במאי 1960 בארגנטינה והעברתו הסודית לארץ.
במהלך הלילה, כשישב האוזנר בביתו והשלים את הנאום, הוא עדיין חיפש כיצד לפתוח אותו. כשעלה בראשו הרעיון להציג את עצמו כנציגם של כל הנרצחים, הוא ידע שזה יהיה היסטורי.
הוא לא שיער עד כמה. נאומו עתיד להפוך את המשפט של אייכמן לאירוע מכונן ולא רק היסטורי. התקשורת העולמית ועוד יותר - אזרחי ישראל הצעירה - הקשיבו לנאום ברדיו והתרגשו. הם קיבלו דרכו גם את ההזדמנות ללמוד על השואה באופן מכמיר הלב והמדויק כל כך, אותה שואה שבעבר התקשו רובם לגלות כלפיה את האמפתיה המלאה.
האוזנר דיבר משפט, אבל הם שמעו קינה.
כבר מפתיחת הנאום, שיימשך יומיים, הובן לכל התפקיד ההיסטורי שראה האוזנר את עצמו מקבל כאן:
"במקום זה, בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן - אין אני עומד יחידי; עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם; לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים. מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא."
את הפושע הנאצי, שהושב בתא זכוכית אטום בכדי למנוע פגיעה בו מצד מישהו, הוחלט להעמיד בפני משפט פלילי רגיל. האוזנר בנאומו הצליח להעלותו מיידית גם למשפט ההיסטוריה. בהמשך נאום הפתיחה משווה האוזנר את מעשי הנאצים בשואה לגרועים ולאכזריים שבפושעי המלחמה ההיסטוריים ודעתו ברורה לגבי מי חולל את האיומים שבהם:
"אף המעללים האיומים ביותר, מקפיאי הדם ומסמרי השיער של נירון קיסר, של אטילה, של ג'ינגיס חאן - אלה דמויות האימים של ברבריזם ותאוות דם, שהיו ל"משל ושנינה" ולדראון עולם - הרי הם מחווירים לעומת זוועות ומוראות ההשמד שיוצגו לכם במשפט זה."
בקרב מאות אלפי המאזינים למשפט, הנאום ההיסטורי יצק תודעה. בהמשך יעידו כ-100 עדים ויתארו את זוועות ההשמדת של יהודי אירופה שעליה אייכמן הופקד.
אייכמן הכחיש והקפיד לומר שהוא רק מילא פקודות. השופטים קבעו שעל מי שהשתתף בפשעים במימדים כאלו לשאת בעונש הכבד ביותר. על אייכמן נגזר עונש מוות. הוא הוצא להורג בתלייה ואפרו פוזר בים, מחוץ לתחומי המדינה.
המשפט התמודד עם ההדחקה הציבורית של 15 שנות זכרונות אישיים מרים והצית את ההלם והצער מחדש. בערב המחרת ועל אף העצב שהישרה המשפט על ישראל, חגגו המוני ישראל ברחובות את יום העצמאות ה-13 וידעו למה חשובה כל כך מדינת ישראל, עבור כל יהודי בעולם.
בין הנאומים הגדולים שאנו מציגים כאן, נאום התביעה עבור "שישה מיליון קטגורים" של גדעון האוזנר הוא הכואב והנורא מכולם.
זהו נאום התביעה במשפט אייכמן. האוזנר, שכבר בגיל 45 מונה ליועץ המשפטי לממשלה, נבחר על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון לתובע הראשי במשפטו של הפושע הנאצי. זה היה ההמשך הטבעי ללכידתו של אדולף אייכמן, סגנו של היטלר, על ידי אנשי המוסד במאי 1960 בארגנטינה והעברתו הסודית לארץ.
במהלך הלילה, כשישב האוזנר בביתו והשלים את הנאום, הוא עדיין חיפש כיצד לפתוח אותו. כשעלה בראשו הרעיון להציג את עצמו כנציגם של כל הנרצחים, הוא ידע שזה יהיה היסטורי.
הוא לא שיער עד כמה. נאומו עתיד להפוך את המשפט של אייכמן לאירוע מכונן ולא רק היסטורי. התקשורת העולמית ועוד יותר - אזרחי ישראל הצעירה - הקשיבו לנאום ברדיו והתרגשו. הם קיבלו דרכו גם את ההזדמנות ללמוד על השואה באופן מכמיר הלב והמדויק כל כך, אותה שואה שבעבר התקשו רובם לגלות כלפיה את האמפתיה המלאה.
האוזנר דיבר משפט, אבל הם שמעו קינה.
כבר מפתיחת הנאום, שיימשך יומיים, הובן לכל התפקיד ההיסטורי שראה האוזנר את עצמו מקבל כאן:
"במקום זה, בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן - אין אני עומד יחידי; עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם; לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים. מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא."
את הפושע הנאצי, שהושב בתא זכוכית אטום בכדי למנוע פגיעה בו מצד מישהו, הוחלט להעמיד בפני משפט פלילי רגיל. האוזנר בנאומו הצליח להעלותו מיידית גם למשפט ההיסטוריה. בהמשך נאום הפתיחה משווה האוזנר את מעשי הנאצים בשואה לגרועים ולאכזריים שבפושעי המלחמה ההיסטוריים ודעתו ברורה לגבי מי חולל את האיומים שבהם:
"אף המעללים האיומים ביותר, מקפיאי הדם ומסמרי השיער של נירון קיסר, של אטילה, של ג'ינגיס חאן - אלה דמויות האימים של ברבריזם ותאוות דם, שהיו ל"משל ושנינה" ולדראון עולם - הרי הם מחווירים לעומת זוועות ומוראות ההשמד שיוצגו לכם במשפט זה."
בקרב מאות אלפי המאזינים למשפט, הנאום ההיסטורי יצק תודעה. בהמשך יעידו כ-100 עדים ויתארו את זוועות ההשמדת של יהודי אירופה שעליה אייכמן הופקד.
אייכמן הכחיש והקפיד לומר שהוא רק מילא פקודות. השופטים קבעו שעל מי שהשתתף בפשעים במימדים כאלו לשאת בעונש הכבד ביותר. על אייכמן נגזר עונש מוות. הוא הוצא להורג בתלייה ואפרו פוזר בים, מחוץ לתחומי המדינה.
המשפט התמודד עם ההדחקה הציבורית של 15 שנות זכרונות אישיים מרים והצית את ההלם והצער מחדש. בערב המחרת ועל אף העצב שהישרה המשפט על ישראל, חגגו המוני ישראל ברחובות את יום העצמאות ה-13 וידעו למה חשובה כל כך מדינת ישראל, עבור כל יהודי בעולם.
