איך הצילה הפנטומימה של מרסל מרסו מאות ילדים מידי הנאצים?
מרסל מרסו (Marcel Marceau) הוא מגדולי הפנטומימה (Mime) ולדעת רבים גדול הפנטומימאים, אך רבים לא יודעים שבגיל צעיר הוא השתמש בפנטומימה כדי להציל ילדים יהודים מציפורני הנאצים.
שמו המקורי היה מרסל יצחק מנגל (Marcel Isaac Mangel), והוא נולד למשפחה יהודית. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מרסו, האמן הצרפתי שהפך לפנטומימאי המפורסם בעולם, גם גיבור מחתרת של ממש. בשנת 1940 ובעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת וכשהיה בן 15 בלבד, הוא ברח עם משפחתו משטרסבורג לעיר ליון.
בליון הצטרף מרסו למחתרת הצרפתית והפך לחבר פעיל בתנועת ההתנגדות. באחד המקרים, בעת שהוא פעל במחתרת הצרפתית, נתקל מרסו ביחידה גרמנית צבאית. במחשבה מהירה הוא ארגן את חבריו למחתרת והם עשו רעש וצלילי התקדמות של כוח צרפתי גדול. הגרמנים שהרגישו נחותים במספרם - נסוגו.
כדי להסתיר את זהותם היהודית, אימצו מרסל ואחיו הצעיר, אלן (Alain), את שם המשפחה "מרסו". אביהם, צ'רלס מנגל (Charles Mangel), נתפס על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ, שם הוא נרצח ב-1944.
האובדן של אביו חיזק את נחישותו של מרסו להציל יהודים אחרים. כשהוא מחופש לנער בתנועת הצופים, פינה מרסו יתומים מבית יתומים במזרח צרפת. כשהוא מספר לילדים שהם יוצאים לחופשה בהרי האלפים, הוא הובילם לאזור מבטחים בשוויץ.
ביחד עם אחיו אלן ופעילי מחתרת נוספים, הוא ארגן מבצעי הברחה של ילדים יהודים לשווייץ הניטרלית. כישרונו האומנותי שירת אותו היטב במשימות ההצלה. כך שימשו אותו, למשל, כישורי הציור שלו לזיוף של תעודות זהות ודרכונים עבור ילדים יהודים.
אבל מרסל לא הסתפק בארגון המבצעים אלא נהג ללוות קבוצות של ילדים במסעות מסוכנים דרך הגבול, תוך שהוא משתמש ביכולות הפנטומימה שלו כדי לשמור על הילדים שקטים ורגועים. בזמן שהוא הובילם, סיפר מרסו לילדים שהם משחקים במשחק שקט. כדי להרגיע אותם ולהסביר להם מה לעשות בלי להשמיע קול, הוא השתמש בתנועות גוף ופנים.
כך הציל מרסו באופן ישיר עשרות ילדים יהודים באמצעות מבצעי ההברחה הללו. כללית חשוב לומר שכישורים אלה, שלימים יהפכו אותו לאמן פנטומימה מהולל, הם שהצילו חיים רבים בתקופת המלחמה.
וגם לאחר שחרור צרפת ובזכות שליטתו בשפות צרפתית, אנגלית וגרמנית, מרסו שירת כקצין קישור בצבא ארה"ב - תחת הגנרל המהולל ג'ורג' פטון (George Patton). כך גם המשיכו כישורי הפנטומימה שלו לשמש אותו בכדי לתקשר עם חיילים מצבאות בעלות הברית.
בתום המלחמה פשטה בין בעלות הברית השמועה על הכישרון יוצא הדופן של מרסל מרסו כפנטומימאי. באוגוסט 1944, ממש אחרי שחרור פריז, הוא הופיע בפני 3,000 חיילים אמריקאים, במה שתהיה הופעתו הגדולה הראשונה. ההתלהבות והתשואות קידמו אותו מאוד וקריירת הפנטומימה שלו לאחר המלחמה זינקה.
רק שנים רבות לאחר המלחמה החל מרסו לדבר על פעילותו במחתרת. הוא זכה להכרה על פועלו ההירואי, אף שתמיד הדגיש שהיו רבים אחרים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. מורשתו של מרסו משלבת באופן ייחודי אמנות עם הצלת חיים. זהו מקרה נדיר בהיסטוריה שבו שירת כישרון אמנותי לא רק את הבמה אלא גם במאבק נגד אויב מסוכן ואכזר.
בשנת 2001 הוענקו למרסו פרס ומדליית וולנברג, עבור פעילותו האמיצה בשואה. כשקיבל את הפרס, אמר מרסל על נאום תודה את האמירה המשעשעת והמפורסמת שלו "לעולם אל תעודדו פנטומימאי לדבר, כי הוא לא יפסיק..."
מרסל מרסו (Marcel Marceau) הוא מגדולי הפנטומימה (Mime) ולדעת רבים גדול הפנטומימאים, אך רבים לא יודעים שבגיל צעיר הוא השתמש בפנטומימה כדי להציל ילדים יהודים מציפורני הנאצים.
שמו המקורי היה מרסל יצחק מנגל (Marcel Isaac Mangel), והוא נולד למשפחה יהודית. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מרסו, האמן הצרפתי שהפך לפנטומימאי המפורסם בעולם, גם גיבור מחתרת של ממש. בשנת 1940 ובעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת וכשהיה בן 15 בלבד, הוא ברח עם משפחתו משטרסבורג לעיר ליון.
בליון הצטרף מרסו למחתרת הצרפתית והפך לחבר פעיל בתנועת ההתנגדות. באחד המקרים, בעת שהוא פעל במחתרת הצרפתית, נתקל מרסו ביחידה גרמנית צבאית. במחשבה מהירה הוא ארגן את חבריו למחתרת והם עשו רעש וצלילי התקדמות של כוח צרפתי גדול. הגרמנים שהרגישו נחותים במספרם - נסוגו.
כדי להסתיר את זהותם היהודית, אימצו מרסל ואחיו הצעיר, אלן (Alain), את שם המשפחה "מרסו". אביהם, צ'רלס מנגל (Charles Mangel), נתפס על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ, שם הוא נרצח ב-1944.
האובדן של אביו חיזק את נחישותו של מרסו להציל יהודים אחרים. כשהוא מחופש לנער בתנועת הצופים, פינה מרסו יתומים מבית יתומים במזרח צרפת. כשהוא מספר לילדים שהם יוצאים לחופשה בהרי האלפים, הוא הובילם לאזור מבטחים בשוויץ.
ביחד עם אחיו אלן ופעילי מחתרת נוספים, הוא ארגן מבצעי הברחה של ילדים יהודים לשווייץ הניטרלית. כישרונו האומנותי שירת אותו היטב במשימות ההצלה. כך שימשו אותו, למשל, כישורי הציור שלו לזיוף של תעודות זהות ודרכונים עבור ילדים יהודים.
אבל מרסל לא הסתפק בארגון המבצעים אלא נהג ללוות קבוצות של ילדים במסעות מסוכנים דרך הגבול, תוך שהוא משתמש ביכולות הפנטומימה שלו כדי לשמור על הילדים שקטים ורגועים. בזמן שהוא הובילם, סיפר מרסו לילדים שהם משחקים במשחק שקט. כדי להרגיע אותם ולהסביר להם מה לעשות בלי להשמיע קול, הוא השתמש בתנועות גוף ופנים.
כך הציל מרסו באופן ישיר עשרות ילדים יהודים באמצעות מבצעי ההברחה הללו. כללית חשוב לומר שכישורים אלה, שלימים יהפכו אותו לאמן פנטומימה מהולל, הם שהצילו חיים רבים בתקופת המלחמה.
וגם לאחר שחרור צרפת ובזכות שליטתו בשפות צרפתית, אנגלית וגרמנית, מרסו שירת כקצין קישור בצבא ארה"ב - תחת הגנרל המהולל ג'ורג' פטון (George Patton). כך גם המשיכו כישורי הפנטומימה שלו לשמש אותו בכדי לתקשר עם חיילים מצבאות בעלות הברית.
בתום המלחמה פשטה בין בעלות הברית השמועה על הכישרון יוצא הדופן של מרסל מרסו כפנטומימאי. באוגוסט 1944, ממש אחרי שחרור פריז, הוא הופיע בפני 3,000 חיילים אמריקאים, במה שתהיה הופעתו הגדולה הראשונה. ההתלהבות והתשואות קידמו אותו מאוד וקריירת הפנטומימה שלו לאחר המלחמה זינקה.
רק שנים רבות לאחר המלחמה החל מרסו לדבר על פעילותו במחתרת. הוא זכה להכרה על פועלו ההירואי, אף שתמיד הדגיש שהיו רבים אחרים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. מורשתו של מרסו משלבת באופן ייחודי אמנות עם הצלת חיים. זהו מקרה נדיר בהיסטוריה שבו שירת כישרון אמנותי לא רק את הבמה אלא גם במאבק נגד אויב מסוכן ואכזר.
בשנת 2001 הוענקו למרסו פרס ומדליית וולנברג, עבור פעילותו האמיצה בשואה. כשקיבל את הפרס, אמר מרסל על נאום תודה את האמירה המשעשעת והמפורסמת שלו "לעולם אל תעודדו פנטומימאי לדבר, כי הוא לא יפסיק..."
