כיצד נוצרות דמויות הליכטנברג?
דמויות ליכטנברג (Lichtenberg figures) הן תבניות עדינות דמויות ברק הנוצרות כאשר פריקה חשמלית חזקה עוברת דרך חומר בידוד או על פני השטח שלו. הן נקראות על שם הפיזיקאי הגרמני גאורג כריסטוף ליכטנברג (Georg Christoph Lichtenberg) שגילה אותן ב-1777 במהלך ניסויים עם חשמל סטטי על גבי אבקת שרף.
התבניות המפתיעות האלה נוצרות כאשר מטען חשמלי בעל מתח גבוה של 15,000 וולט ומעלה פוגש בחומר שאינו מוליך חשמל טוב. הזרם החשמלי מחפש את הדרך הקלה ביותר לעבור דרך החומר, אבל מכיוון שהחומר מתנגד לזרימתו, הוא נאלץ ליצור נתיבים מסועפים דמויי עץ או שיח.
כל דמות ליכטנברג היא ייחודית וחד פעמית. התבנית הספציפית תלויה בכוח הפריקה החשמלית, בסוג החומר ובתנאים הסביבתיים. חלק מהתבניות נראות כמו שורשי עץ עדינים, בעוד אחרות מזכירות ברקים מסועפים או אפילו כלי דם בגוף האדם.
דמויות ליכטנברג מתרחשות גם בטבע כאשר ברק פוגע בעץ או בקרקע. הזרם החשמלי החזק יוצר נתיבים קבועים בעץ שנשארים גלויים גם לאחר הפגיעה. באחד המקרים המתועדים, עץ אלון עתיק בפארק יללוסטון (Yellowstone) נפגע מברק וחשף דמות ליכטנברג מרהיבה שמשתרעת לכל אורכו.
דמויות ליכטנברג דומות נוצרו גם על גופם של אנשים שנפגעו ממכת ברק. הסימנים הללו לא כואבים ונעלמים תוך ימים אחדים.
ליכטנברג עצמו היה דמות מעניינת - פיזיקאי, מתמטיקאי וגם סאטיריקן חד ומי שהמציא את מה שנחשב כיום לצורה המוקדמת של הזירוקס (Xerox), שהוא גם שמה של החברה האמריקאית שהמציאה את מכונת הצילום המודרנית ועשתה שימוש בזירוגרפיה, או קסרוגרפיה (Xerography, ביוונית עתיקה "כתיבה יבשה") - שיטה לקיעבוע תמונות על נייר באמצעות מטענים חשמליים.
ליכטנברג חקר את מאפייני "הנוזל החשמלי" ויצר לשם כך מכשיר שבאמצעותו הוא ניסה לפרוק מטען גדול של חשמל סטטי על חומרים שונים. בחלק מהחומרים הללו התקבלה כתוצאה מהפריקה הצורה דמוית הברק.
כשהוא גילה את התבניות הללו לראשונה, ליכטנברג היה כל כך מוקסם מהן עד שמיהר לשתף את האקדמיה המלכותית בלונדון בתגליתו. בזכות ניסיונות אלו קרויה על שם השיטה ליצירת תבנית הברק בחומר.
בימינו, אמנים יוצרים דמויות ליכטנברג בכוונה על גבי עץ באמצעות מכשירי מתח גבוה המייצרים בין 15,000 ל-50,000 וולט. התהליך מסוכן ביותר ודורש ידע מקצועי וציוד מגן מתקדם, אבל התוצאות מרהיבות ומשמשות ליצירת רהיטים ואובייקטי אמנות ייחודיים.
דמויות ליכטנברג (Lichtenberg figures) הן תבניות עדינות דמויות ברק הנוצרות כאשר פריקה חשמלית חזקה עוברת דרך חומר בידוד או על פני השטח שלו. הן נקראות על שם הפיזיקאי הגרמני גאורג כריסטוף ליכטנברג (Georg Christoph Lichtenberg) שגילה אותן ב-1777 במהלך ניסויים עם חשמל סטטי על גבי אבקת שרף.
התבניות המפתיעות האלה נוצרות כאשר מטען חשמלי בעל מתח גבוה של 15,000 וולט ומעלה פוגש בחומר שאינו מוליך חשמל טוב. הזרם החשמלי מחפש את הדרך הקלה ביותר לעבור דרך החומר, אבל מכיוון שהחומר מתנגד לזרימתו, הוא נאלץ ליצור נתיבים מסועפים דמויי עץ או שיח.
כל דמות ליכטנברג היא ייחודית וחד פעמית. התבנית הספציפית תלויה בכוח הפריקה החשמלית, בסוג החומר ובתנאים הסביבתיים. חלק מהתבניות נראות כמו שורשי עץ עדינים, בעוד אחרות מזכירות ברקים מסועפים או אפילו כלי דם בגוף האדם.
דמויות ליכטנברג מתרחשות גם בטבע כאשר ברק פוגע בעץ או בקרקע. הזרם החשמלי החזק יוצר נתיבים קבועים בעץ שנשארים גלויים גם לאחר הפגיעה. באחד המקרים המתועדים, עץ אלון עתיק בפארק יללוסטון (Yellowstone) נפגע מברק וחשף דמות ליכטנברג מרהיבה שמשתרעת לכל אורכו.
דמויות ליכטנברג דומות נוצרו גם על גופם של אנשים שנפגעו ממכת ברק. הסימנים הללו לא כואבים ונעלמים תוך ימים אחדים.
ליכטנברג עצמו היה דמות מעניינת - פיזיקאי, מתמטיקאי וגם סאטיריקן חד ומי שהמציא את מה שנחשב כיום לצורה המוקדמת של הזירוקס (Xerox), שהוא גם שמה של החברה האמריקאית שהמציאה את מכונת הצילום המודרנית ועשתה שימוש בזירוגרפיה, או קסרוגרפיה (Xerography, ביוונית עתיקה "כתיבה יבשה") - שיטה לקיעבוע תמונות על נייר באמצעות מטענים חשמליים.
ליכטנברג חקר את מאפייני "הנוזל החשמלי" ויצר לשם כך מכשיר שבאמצעותו הוא ניסה לפרוק מטען גדול של חשמל סטטי על חומרים שונים. בחלק מהחומרים הללו התקבלה כתוצאה מהפריקה הצורה דמוית הברק.
כשהוא גילה את התבניות הללו לראשונה, ליכטנברג היה כל כך מוקסם מהן עד שמיהר לשתף את האקדמיה המלכותית בלונדון בתגליתו. בזכות ניסיונות אלו קרויה על שם השיטה ליצירת תבנית הברק בחומר.
בימינו, אמנים יוצרים דמויות ליכטנברג בכוונה על גבי עץ באמצעות מכשירי מתח גבוה המייצרים בין 15,000 ל-50,000 וולט. התהליך מסוכן ביותר ודורש ידע מקצועי וציוד מגן מתקדם, אבל התוצאות מרהיבות ומשמשות ליצירת רהיטים ואובייקטי אמנות ייחודיים.
