אקספרסיוניזם (Expressionism) הוא סגנון באמנות שמתמחה בהבעה של רגשות האמן ומצבים נפשיים.

אמנים בסגנון זה, בעיקר ציירים, מדגישים את הביטוי העצמי והפיוט האמנותי, לעתים אפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו של האמן, לנוכח הדברים.

כי אקספרסיוניזם, בהבעת רגשות האמן, הוא ההיפך מהריאליזם, שמתאר את המציאותי בהקפדה על דיוק וכמעט משכפל את המציאות והוא גם שונה מהאימפרסיוניזם שמתרשם מהמציאות.

גם בצורה יש שוני. האקספרסיוניזם, עם קווי היצירה הגסים, הכמעט אלימים, זועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו, גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.

כי הסגנון הזה לרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה.

הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.

מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.

האקספרסיוניזם כזרם נולד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות.

בציור היו אמנים כמו ואן-גוך וגוגן ממבשרי הזרם. רבים רואים בצייר ואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.

בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.


הנה מאמר וידאו על האקספרסיוניזם הגרמני:

https://youtu.be/ecuQdkBx1ic


הצייר אדוורד מונק ידוע בציוריו האקספרסיוניסטיים (עברית):

https://youtu.be/QgQDwLNGQOY


עבודות אקספריוניסטיות מגרמניה של שנות ה-20 במאה הקודמת:

http://youtu.be/fsyqEX-DlaA


ציור אקספרסיוניסטי מהשנים האחרונות:

https://youtu.be/fDxYS8GGR3E


בקולנוע נחשב הסרט האקספרסיוניסטי החשוב ביותר "הקבינט של ד"ר קליגרי":

https://youtu.be/IAtpxqajFak


מעט מתוך קדימון הסרט הזה:

https://youtu.be/gkPdvRontMc


וסרט תיעודי על המורשת של האקספרסיוניזם הגרמני:

https://youtu.be/EHGla_N7LDE?long=yes

אוונגארד או "אוונט גארד" (Avant-garde) הוא משהו חדשני, בעל תעוזה אמנותית, פעמים רבות שנוי במחלוקת.

יצירות אוונגארדיות הן יצירות שיש בהן חדשנות רבה ואמיצה, לעיתים מהפכנות אמנותית, דברים שפעמים רבות אינם מובנים לאחרים מעבר ליוצר היצירה.

פירוש המילה בצרפתית היא "לפני המחנה", שכן היוצר מקדים את המחנה ויוצר דבר חדשני ופורץ קדימה. המושג בא מהעולם הצבאי של חיילים הנשלחים לפרוץ לפני הכוח הצבאי העיקרי.


הנה הסבר מושג האוונגרד:

https://youtu.be/u0hQydmGdYA


וכך נולד האוונגרד ממושג צבאי:

http://youtu.be/D_D4pwe7NSI

האם ראיתם פעם ציור או יצירת אמנות שגרמו לכם להרגיש שגם אתם יכולים ליצור כמוהם? - כנראה שמה שראיתם היא אמנות אבסטרקטית, מופשטת...

אמנות מופשטת (Abstract Art), או אומנות אבסטרקטית, היא אחד הזרמים החשובים באמנות של המאה ה-20. זהו סגנון שאין בו אובייקטים או דמויות שניתן לזהות. במקומם משתמש הסגנון המופשט בערכים אמנותיים שהם שיא הצמצום של השפה האמנותית, ביניהם צבע, צורה, מרקם, מתאר וקומפוזיציה.

האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, כתוצאה מכך שהצילום שחרר את הציירים מהצורך לתאר את המציאות באופן מדויק, כמו שעשו הציירים הריאליסטיים. במקום זאת התרכזו הציירים בסגנון החדש בבחירת הצבעים, המרקם, הצורות ומשיחות המכחול שיעבירו היטב את רגשותיהם. בכך הם נהגו כמו משורר שבוחר את המילים שיבטאו היטב את רגשותיו, או המלחין שמתרכז בבחירת הצלילים לאותה מטרה.

האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, בעבודתם של קזימר מלביץ' הרוסי, שהגיע לשיא ההפשטה האפשרית בציורו "ריבוע שחור על רקע לבן" והצייר ואסילי קנדינסקי שהעמיד את ביטוי הרגש, בעזרת מחוות ציוריות, כערך העליון של האמנות. ציוריו שאבו מן הצורות בטבע והוא כינה אותם בשם 'קומפוזיציות', כדי שיהיו מופשטים ומנותקים ממקור כלשהו.


הנה הציור המופשט (מתורגם):

https://youtu.be/oG9jQBj1eqE


סגנון האמנות המופשטת:

http://youtu.be/3kdzGAjG26s


ג'ורג'יה אוקיף היא ציירת מופשטת (מתורגם):

https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ


כך מציירים ציור מופשט:

http://youtu.be/0ywgJlXywY0


היצירה המופשטת הראשונה של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":

http://youtu.be/cBBJYKhZvw0


הסבר מפי מלביץ' עצמו:

http://youtu.be/AnkoRUnfrgw


כך רואים ברחוב סומסום את האקט האמנותי של בחירת שם ליצירה:

http://youtu.be/vIjShf7fkD0


ותכנית חינוכית על אמנות ויופי והעניין של אמנות מופשטת (עברית):

https://youtu.be/5IcpwZkOEfQ?long=yes

אדריכלות ההיי-טק היא סגנון אדריכלי שהתפתח בשנות ה-60. זה אינו זרם או תנועה רשמית באדריכלות אלא חלק מההפוסט-מודרניזם. הסגנון מאופיין בבנייה בטכנולוגיה מתקדמת, שימוש בחומרים קלים וחדשניים בדרך כלל והדגשה של הטכנולוגיה במראה הבניין.

האדריכלים הנחשבים לבולטים באדריכלות ההייטק הם סר נורמן פוסטר, רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס. הסגנון מתבסס על הגישה של האדריכל המפורסם והחשוב, מיס ואן-דר-רוהה, שגרס שעל האדריכלות המודרנית לייצג את הטכנולוגיה של זמנה. גם השימוש במחשבים ותוכנות לתכנון מפורט ודקדקני איפשר לקלוע לגישתו של ואן-דר-רוהה, ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים".

באדריכלות ההיי טק יש שילוב בין חומרים מסורתיים לבין חומרים "טכנולוגיים" ופיתוח של שיטות בנייה ושילובים בין חומרים שונים ותכונות חומר שונות, לטובת בנייה שחייבת בסופו של דבר להיות יציבה ופונקציונלית.

דוגמאות מרכזיות באדריכלות ההיי-טק היא "מרכז פומפידו" בפריז, שמודגשת בו שיטת הבנייה של הבניין ויש הבלטה של מערכות הבניין והתשתית. החשיפה וההבלטה של מערכות החשמל, האיוורור והמים בבניין עוררו בזמנו הרבה התנגדות וטענות, מצד אדריכלים שמרנים ומתושבי פאריס עצמם.

היסטורית יש הרואים בבניינים כמו "מגדל אייפל" ו"ארמון הבדולח" את החלוצים האמיתיים של אדריכלות ההייטק וגם הם עוררו בזמנו טענות קשות, הן על היופי שלהם והן על החוצפה שבהשארתם "בלתי גמורים" או "לא עשויים עד הסוף"..


הנה סרטון שמציג בניין עם ארכיטקטורת הייטק:

http://youtu.be/MVE52heRXdA


ומרכז פומפידו בפאריס:

http://youtu.be/ItxD208TSDA

בין "ביבופ רקיד" ל"שיבה למקורות", ז'אנר הג'אז "הארד-בופ" (Hard bop) הוא סוגת ג'אז, ז'אנר שנולד מהביבופ, שמתפתח באמצע שנות ה-50 ונותר פופולרי עד אמצע שנות ה-60.

הארד בופ בא לפתור את בעיית הפופולריות של הביבופ, שאם אפשר לומר את זה בעדינות, לא הייתה בשמיים. הרי הרכבי הביבופ די "עפו על עצמם" ומאוד נהנו מהמוסיקה שהם ביצעו על הבמה, אבל הקהל התחבר פחות. יש שיאמרו אפילו "הרבה פחות"...

על הביבופ היו שאמרו אז ש"הביבופ יותר סגר מועדונים מאשר פתח..." כלומר, הסגנון המורכב, הווירטואוזי והמאוד מתוחכם הזה, מבית היוצר של צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי, ייצר אמנם צבע ייחודי, אמנותי, עם מרכיב קצב מהיר וחזק במיוחד, אבל לא דיבר אל הקהל של הג'אז כמו שהתחבב על מי שביצעו את הג'אז.

אז במקום השכלתנות של הביבופ, שהיה בה משהו לבן, נולד ההארד בופ. זה היה ז'אנר שאפיינה אותו מוסיקה יותר תקשורתית, ישירה, חסכונית בצלילים, מעובדת יותר, גרובית, רקידה ולא פחות חשוב - נגישה ומעניינת למאזינים.

גם ההרכב גדל. את ההארד בופ ביצעו בהרכבים מעט יותר גדולים מהקומבו האופייני של רביעיות הביבופ, מה שתמיד מוסיף עניין לקהל.

גם המוסיקה ב"הרד בופ" מעובדת יותר, מנוגנת באווירה בלוזית משהו, יותר שחורה ולא מעט בהשפעת ההתעוררות של מחאות השחורים בארצות הברית באותה תקופה. היא הכילה מרכיבים מוסיקליים שמזכירים מרכיבי גוספל מהכנסיות של השחורים באמריקה וגם מרכיבים קליטים ורקידים שבאים מסגנונות "שחורים", כמו ה-Fאנק, רית'ם אנד בלוז וממוסיקת ה"סול" המתפתחת אז.

ועדיין, בהארד בופ היו עדיין גם מרכיבי ג'אז שבאו מהביבופ סטייל צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי. החיבור הזה ביניהם ובין הבלוזיות השחרחרה מעניק להרד בופ צבע ייחודי, שגם משתלב יפה במרכיב הקצב הדומיננטי מאוד שהוריש לו הביבופ.


#מי מניעים את הז'אנר?
הדמות המרכזית שמניעה את סוגת ההארד בופ החדשה הוא המתופף ארט בלייקי (Art Blakey), הנחשב לדמות המשמעותית שהובילה את הסגנון. הוא נחשב לאחד מהמתופפים המשפיעים בתולדות הג'אז ומנהיג ההרכב מיתולוגי של "הג'אז מסנג'רס של ארט בלייקי". אומרים שנסיעה שלו ב-1948 לאפריקה חשפה אותו למקצבים פוליריתמיים ששינו את האופן בו הוא ניגן. אותה השפעה אפריקאית, ביחד עם הבלוז, הרית'ם אנד בלוז והביבופ, הם שהחלו טת המסע להארד בופ, שהוא היה מאבותיו.

חשוב לציין גם את הוראס סילבר, מהמוסיקאים המרכזיים בהארד בופ. הוא ניגן בהרכב הראשון של המסנג'רס ועם הזמן הקים הרכב משלו.

בנוסף לבלייקי ולסילבר, משתתפים בחגיגת ההארד בופ גם דקסטר גורדון, לי מורגן, קליפורד בראון, האנק מובלי, בני גולסון, פרדי האברד, ג'ון קולטריין, מקס רוץ', סוני רולינס ואחרים.

חברת התקליטים שהכי מזוהה עם ההארד בופ הייתה "בלו-נוט".


עיבוד אופייני להארד בופ של "צ'יז קייק" של דקסטר גורדון:

https://youtu.be/ZOs43uxpbqk


המסנג'רס של ארט בלייקי ב"דת דר":

https://youtu.be/EfGDTGBHM9M


"וויספר נוט" שלהם מעובד מ-1958:

https://youtu.be/JN6vCdmOV-Q


הוראס סילבר:

https://youtu.be/dCFPP1ERil0


דקסטר גורדון ב"ליידי בירד":

https://youtu.be/r0vhqDCy9eQ


ו"סוויט האני בי" של לי מורגן:

https://youtu.be/21OET-loXCY

הבאוהאוס (Bauhaus), או הסגנון הבינלאומי כפי שנכון יותר לקרוא לו, הוא סגנון באדריכלות, שנקרא על שם בית הספר הגרמני לעיצוב ואדריכלות בשם זה.

הושפע מהתיעוש הגובר ויצר תקן אחיד יחסית של המבנים, אך עם חזיתות בצורה חופשית.

היו 5 מאפיינים שקורבוזייה, האדריכל המידע והנציג המובהק של הבאוהאוס, האמין בהם.

ראשון המאפיינים הוא גגות שטוחים. עד אז כל הגגות היו גגות רעפים עם זווית למטה, כדי שהגשם והשלג יפלו מהם למטה.

עוד מאפיין הוא שימוש, חדשני באותה תקופה, במרכיבים שיוצרו במקום אחר, או מה שנקרא פרה-פבריקיישן (Prefabrication).

עוד מאפיין הוא קורות מתכת שעליהן בנוי המבנה, כך שהוא קל ולא מחייב הרבה בטון מאסיבי.

גן על הגג, מה שמאפשר איכות חיים, שהייה בריאה בחוץ ושמש טובה, לפחות באירופה הקרה, הם עוד תכונה של בית באוהאוס לפי קורבוזייה.

ואופיינית גם שורת חלונות הפרושים לרוחב הבניין ומכניסים הרבה אור לבית.

בתי באוהאוס גם מנצלים באופן מיטבי את החללים בבית, לא פעם תוך ויתור על הקירות, מה שאפשר גם לשנות מזמן לזמן את השימוש בחללים ולעיתים גם במהלך היום, כמו חדר שינה בלילה, ההופך ביום לחלל אירוח, או פינת משחקים וכדומה.


הנה הסיפור של הבאוהאוס בסרטון אנימציה:

http://youtu.be/ZQa0BajKB4Q


ובתים בסגנון הבינלאומי בתל אביב:

http://youtu.be/O38n6Y_x7ZA

סגנון הבאוהאוס (Bauhaus) הוא סגנון באדריכלות, סגנון מודרני ראשון, שבא בניגוד לסגנונות הקלאסיים והניאו-קלאסיים - אלו ששלטו לפני כן בעולם.

הבאוהאוס נולד בשנת 1919, עם לידתו של בית הספר בשם זה בגרמניה. בית הספר הזה התקיים רק 14 שנים, עד שהנאצים סגרו אותו, אבל השפיע מאד על האדריכלות המודרנית.

סגנון הבאוהאוס נולד ממצוקה. בשנת 1919, עם התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הייתה כלכלתה של גרמניה במשבר חמור מאד.

לאומה המובסת, שסבלה מהרס רב מהמלחמה, לא היה די כסף בכדי לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשת לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.

כך נולד בית הספר "באוהאוס" בגרמניה, מוסד שהתקיים שנים מועטות, אך שינה את פני האדריכלות והעיצוב של המאה ה-20. הוא פיתח שיטות וסגנון בנייה, שהתאימו לצרכים ולקשיים החדשים של גרמניה.

"סגנון הבאוהאוס" הוא סגנון שימושי פשוט, שדגל בביטול כל הקישוטים שהיו נהוגים עד אז בעיצוב ובאדריכלות. במקום קישוטים מיותרים, הוא היה מואר, נקי מקישוטים ומאופיין בקווים ישרים ונקיים או מעוגלים. האדריכלות שלו הביאה חלונות אופקיים, בתים מטויחים בטיח חלק ולבן, ושילוב בבניה של מתכת וזכוכית.

את הבנייה הראשונית בסגנון הבאוהאוס ניתן לראות בבניין הבאוהאוס שבעיר דסאו בגרמניה.

אגב, הבאוהאוס בולט במגוון בניינים בעיר תל אביב דווקא, עיר שהתפתחה באותם הימים והפכה לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון הבינלאומי, תת-סגנון של הבאוהאוס, שהתאים אותו לצרכים של הסביבה הים-תיכונית, שאינה גרמניה של הבאוהאוס.

הרעיון שיצא מהבאוהאוס הוא של התחדשות מתמדת ושינוי ללא הפסקה, סגנון שמתאים את עצמו לרוח השינוי האנושי. מוטיב נוסף היה הדאגה לשיפור חייו של האדם הפשוט, באמצעות התכנון הנכון וללא אפקטים שהוגה האדריכל או המעצב ונועדו בדרך כלל להוסיף ליוקרתו, בלי קשר לשימושיות שלהם.

המטרה של סגנון הבאוהאוס היתה לדאוג שהאדם לא יאבד בעולם התעשייתי, המנוכר והקר שהלך והתפתח אז באירופה. את הניכור המאיים הזה ניתן לראות בסרטים מאותה תקופה, כמו "מטרופוליס" של פריץ לאנג ו"זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין.

שווה לדעת שסגנון באוהאוס לא עסק רק באדריכלות, אלא גם בעיצוב פנים, עיצוב רהיטים וכלי בית. ראו דוגמאות לכך באאוריקה בתגית "באוהאוס".

אגב, בגרמנית פירוש המילה "באוהאוס" הוא "בית הבנייה". זהו אותו צריף או בית זמני שנבנה באתר בנייה ובו נפגשים בעלי המקצוע ועובדים ומפקחים על תהליך הבנייה מקרוב.


הנה הסיפור של הבאוהאוס בסרטון אנימציה:

http://youtu.be/ZQa0BajKB4Q


תקציר תולדות הבאוהאוס (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s


אוסף דוגמאות לעיצובי באוהאוס מכל הסוגים:

http://youtu.be/yv-OwS67OHM


מעט על סגנון הבאוהאוס בתל אביב:

https://youtu.be/VVtNHXZdEgc


והסגנון הבינלאומי שנולד ממנו ומככב בתל אביב (עברית):

http://youtu.be/O38n6Y_x7ZA

הסגנון הבינלאומי (International Style), הוא זרם-משנה וים-תיכוני של סגנון הבאוהאוס (הסגנון המודרניסטי באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה).

בגרמניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה אין כסף לאומה המובסת עם הכלכלה המדממת, לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשת לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.

כך נולד המודרניזם. עם הולדת בית הספר "באוהאוס" בגרמניה, מוסד חדשני שהתקיים שנים מועטות, אך שינה את פני האדריכלות, הבנייה והעיצוב של המאה ה-20.

אז מהו הסגנון הבינלאומי? - למעשה זהו הבאוהאוס, אבל כזה שהתאקלם בעולם.

בשנת 1933 נסגר בית הספר באוהאוס על ידי הנאצים. סגירת בית הספר הנודע גרמה לכך שמורי ובוגרי בית הספר, חלקם יהודים, נפוצו לכל עבר והתיישבו בארצות שונות ברחבי העולם.

הסגנון של הבאוהאוס נפוץ בעולם ואותם אדריכלים ומעצבים סייעו לתפוצת הרעיונות של הבאוהאוס ויזכו לשם "הסגנון הבינלאומי".

במבנים שנבנו בעולם בסגנון הבינלאומי בלטו מאפיינים שונים, חלקם הגדול בא מהבאוהאוס המקורי.

המובהקים שבהם היו פשטות עיצובית, הימנעות מקישוטים, הדגשה של קווי המתאר המרובעים של הבניין, שלעתים הם מעוגלים (בהשראת האוניות והספינות שהביאו אותם לכאן בדרך הים).

עוד מאפיינים בסגנון הם הרבה אור, שמוכנס לדירות באמצעות חלונות אופקיים ארוכים. המבנים בסגנון זה מטויחים וצבועים בדרך כלל בלבן ומאופיינים גם בהרבה מתכת וזכוכית. הגג שטוח, הסורגים אנכיים. חדרי המדרגות נבנו עם מדרגות לולייניות ובאמצע כוללים את חריץ האוויר המרכזי, העולה מלמטה למעלה.


#מה לסגנון הבינלאומי ולתל אביב?
בשנות ה-30 התרחשה עליה של אדריכלים גרמנים מוכשרים לארץ ישראל. הם עזבו את גרמניה, שהפכה גזענית, נאצית ורודפת יהודים.

העולים הללו הביאו לתל אביב, העיר הצעירה והתוססת, את הסגנון הבינלאומי. כי יצא שבעיר תל אביב, שנבנתה וגדלה בשנים ההן בקצב מואץ, נבנו מבנים רבים בסגנון הבינלאומי.

בכך עברה העיר מהסגנון האקלקטי, המאופיין במגוון סגנונות המעורבבים ביניהם, אל הסגנון הבינלאומי, המודרני, בעל הקווים הנקיים ואוהב השמש והאוויר.

בדיעבד הייתה תל אביב לעיר הבולטת ביותר בעולם בבנייה בסגנון זה. את המבנים ה"בינלאומיים" המשיכו לבנות בתל אביב במשך שנים רבות ולמעשה עד שנות ה-70 של המאה ה-20.

כך זכתה העיר תל אביב עם הזמן לכינוי "העיר הלבנה", על שום הבניינים הלבנים שנבנו אז בסגנון הבינלאומי. בזכות הבנייה בסגנון הבינלאומי היא גם הוכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.


הנה הסיפור של הסגנון הבינלאומי בתל אביב - "העיר הלבנה" (עברית):

https://youtu.be/O38n6Y_x7ZA


על תל אביב והסגנון הבינלאומי שמזוהה איתה:

https://youtu.be/ug7W_o4g-NY


העיר יצאה נשכרת מכך שגאון תכנן אותה:

https://youtu.be/yWwa-UJcxWw


והנה סקירה חינוכית על הבאוהאוס (עברית):

https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=9m36s&end=14m30s

מינימליזם (Minimalism) הוא סגנון מאופק, עם מעט מאד פריטים ומרכיבים. יצירה מינימליסטית מכילה לרוב מעט פריטים והיא סגפנית ומאופקת מאד בכמות המידע שהיא מעבירה. הסגנון המינימליסטי מצמצם את הדימוי החזותי, את כמות הצבעים והמאמץ ביצירה, לטובת תיאור מאופק של מושא היצירה.

אפשר להגדיר את המינימליזם כ"זרם-על" שהפך נפוץ ואומץ על ידי רבים בתחומי אומנות רבים - מהאמנות החזותית, דרך העיצוב, קולנוע, מוסיקה, אדריכלות, שירה ומחול.

אפשר להציג דוגמאות שונות למינימליזם באמנות, כגון עיצוב מינימליסטי למשל, שיכיל מעט פריטים בחלל, ציור מינימליסטי שמכיל מעט קווים, אדריכלות מינימיליסטית שבה לא יהיו קישוטים ועיטורים כבסגנונות קודמים, או יצירה מוסיקלית מינימליסטית שלרוב תאופיין בשינויים מעטים וקטנים לאורכה.


הנה המינימליזם:

https://youtu.be/XEi0Ib-nNGo


המחשה לאמן שמציג את הצמצום לצורה הבסיסית ביותר:

http://youtu.be/CbTL0G3WkGo


לא חסרים במוזיאונים גם מינימליסטים כאלה:

https://youtu.be/9aGRHOpMRUg


הפופולריות של עיצוב פנים מינימליסטי בסגנון הנורדי (עברית):

https://youtu.be/rUpqCa3Dnfs


יש שמנהלים חיים מינימליסטיים ברכוש (עברית):

https://youtu.be/4gUzhoWzCys


שיטה ליצירה מינימליסטית בעזרת מחשב:

http://youtu.be/r1DZXtLZhX4


עקרונות המינימליזם והחיים המינימליסטיים (עברית):

https://youtu.be/oYNp7Gwk604?long=yes


ובעיצוב המודרני נחשב המינימליזם לאבן יסוד, מאז סיסמת ה-Less is More של לודוויג מיס ון דר רוהה:

https://youtu.be/0jEj5cTJzZ0?long=yes

משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.

במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.

התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.

הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.


הנה הזרם הסוריאליסטי:

https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ


כך נולד זרם הסוריאליזם:

http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4


מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:

http://youtu.be/wGT0GTdDlco


הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:

https://youtu.be/nE-pR8qwzl4


הסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:

https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs


סרט תיעודי על התנועה הסוריאליסטית:

https://youtu.be/_tw51Eh9vcw?long=yes


וה-AI של 2025 יודע לייצר סרטונים סוראליסטיים כמו זה:

https://youtu.be/kV23ltzghpM?long=yes

סגנון הציור שנקרא "מופשט גאומטרי" הוא ציור שבנוי מצורות גאומטריות טהורות.

בסגנון המופשט גאומטרי ציירו אמנים רבים. למעשה, הסגנון נולד מאמני אוונגרד שבראשית המאה ה-20 החלו לצייר בצורות כאלה. על אמני הזרם נמנו דמויות כמו הציירים פיט מונדריאן, וסילי קנדינסקי, קזימיר מלאביץ' ואחרים.

ניתן למצוא הקבלה של סגנון זה אל ההפשטה של האמנות המוסלמית או האיסלאמית, הנמנעת מדמויות אנושיות ומבוססת על צורות גאומטריות, צבעים עזים ועיטורים.

בעיני מבקרי אמנות רבים נתפש סגנון המופשט הגאומטרי כרמה הגבוהה ביותר של חוסר אובייקטיביות בציור, גישה שתכליתה הייתה הימנעות מיצירת אשליה של דימוי או חלל.

בשנת 1905 ביקר הצייר ההולנדי פיט מונדריאן בתערוכה של ואן גוך שהשפיעה עליו מאוד. בהמשך הוא הושפע מהפוביזם ומהקוביזם של פיקאסו. ממש כמו הקוביסטים, הוא החל בהדרגה לתת בציוריו קדימות לצבע על פני הרישום, הפרטים וההבעה.

בהמשך הותיר מונדריאן ביצירותיו רק צורות גאומטריות שונות על הבד, עם מעט צבעים שמדגישים אותן ושמות במספרים או בתיאורים יבשים של צבע וצורה.

לבסוף החל מונדריאן לצייר ריבועים ומלבנים צבעוניים ובכך השלים את המעבר אל הציור המופשט ואל המודרניזם של המאה ה-20, שהוא מהחשובים והחלוצים בו.


הנה סרטון עם תמונות מיצירותיו של מונדריאן:

http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ


מונדריאן הפך למשפיע בתרבות המודרנית ובדור היוטיוב זה יוצא מעניין, כמו בפרויקט הבא:

http://youtu.be/WVks2r3q4sE


והנה פרויקט עיצובי בסגנון המופשט גאומטרי:

http://youtu.be/oIGFQEkjRrE

מוסיקת קאנטרי (Country music) היא התפתחות מסחרית של השילוב בין מוסיקת העם האמריקנית-בריטית, מוסיקת העם האמריקנית-אפריקנית וצורות של מוסיקה מסחרית שהתפתחו בארצות הברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

זוהי מוסיקת פולק אמריקאית, שכמו סגנון ה"בלוגראס", גם היא מתבססת על סגנונות של מוסיקה אירית, סקוטית ואנגלית, שהגיעו לאמריקה עם המהגרים משם.

אבל עם כל ההשפעות, מוסיקת הקאנטרי היא אחד ממספר סגנונות של מוסיקה שורשית פופולרית שצמחו בתרבות של דרום ארה"ב. המוסיקה הזו בנויה אמנם על מסורת אמריקנית דרומית מקומית אבל היא התפרסמה בכל העולם ולא פעם הולידה כוכבי ענק, שזוכים לפרסום בעולם כולו.

בירת מוסיקת הקאונטרי היא נאשוויל שבמדינת טנסי. את העיר הזו מכנים עד היום "עיר המוסיקה של ארצות הברית" (City music USA), משום שבה נולד הסגנון, בתכנית רדיו בשנות ה-20, על ידי שדרן רדיו שהחל לשדר אותה.

האנק ויליאמס היה ראשון הכוכבים הגדולים של מוסיקת הקאנטרי המודרנית. זמר, גיטריסט ויוצר שהפך לסמל של מוסיקת הקאנטרי והיה גם לאחת ההשפעות על סגנון הרוקנ'רול. הוא פעל בעיקר בשנות ה-40 עד למותו בגיל 29, מהתקף לב פתאומי. הוא אחד הזמרים שהשפיעו בצורה הברורה ביותר על בוב דילן.


הנה סגנון מוסיקת הקאנטרי האמריקאית בעברית ובכלל:

https://youtu.be/7Ysaj8S9igE?t=1m3s


האנק ויליאמס בשיר עם שם אירוני בשבילו "לב קר קר":

https://youtu.be/Wn2e4Dhod7M


מוסיקת קאונטרי בסרטים:

https://youtu.be/BuVJEn9wk9Y


יש גם בלדות קאנטרי רומנטיות להפליא, כמו "שירה של אנני" של ג'ון דנבר:

https://youtu.be/TyJRsp5t9mA


אין מקום שהקשר למוסיקה האירית יותר בולט בו מהופעות הריקוד-שירה של הלהקות הנשיות:

https://youtu.be/IZvpHwoQfqk


מלכת הקאנטרי דולי פארטון, בלבוש של נאשוויל, שיש בו השפעה מקסיקנית:

https://youtu.be/L0eeSoU35wM


הלהיט העולמי "ריינסטון קאובוי", משהו כמו "קאובוי צעצוע":

https://youtu.be/8kAU3B9Pi_U


ילדים גדלים לסגנון הזה, כמו ריקי סקאגס, שגדל להיות מוסיקאי קאנטרי מדהים:

https://youtu.be/Oh0Py4fNRqc


ואגדת הקאנטרי כריס כריסטופרסון עם חברים:

https://youtu.be/D8NsoN4S7IE

קר, Cool מלא אוויר. זה היה הרעיון הבסיסי שהוביל בשלהי שנות ה-40 את כניסת הג'אז הקר, קוּל ג'אז (Cool Jazz). מתחילת שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-50 הפך הג'אז הקריר הזה לפופולרי מאוד.

זו המהפכה השנייה בה יפצח איש שלושת המהפכות בג'אז, החצוצרן ומנהיג הלהקות מיילס דיוויס. הוא הראה ליוצרים ונגני ג'אז רבים את הדרך.


#מה הדרך לקוּל ג'אז?
בקוּל ג'אז מורידים אנרגיה, נכנסים פנימה ומתעמקים בחקר המוסיקה המופלאה שמאפשר הג'אז.

הז'אנר הקריר הזה הוא תגובה ומהפך ל"בִּי בּוֹפּ" המהיר, סוער, אנרגטי וממש לוהט, שצמח באותן שנים בניו יורק והחוף המזרחי וסחף את הג'אז למקום ההפוך.

אם בביבופ כיכבו אז וירטואוזים דוגמת צ'ארלי פרקר ודיזי גילספי, מיילס של סוף שנות הארבעים ראה מקום לרכך את הביבופ המהיר, להאט אותו, להוריד אנרגיה וליצור את הז'אנר החדש בג'אז. כך נולד ה-Cool Jazz, "הג'אז הקר", העמוק באופיו וכמובן המגניב, שגם חובבים פחות מיומנים התחברו אליו.

זה התחיל בסדרת ההקלטות שמיילס הקליט לאלבום The Birth of the Cool וזכה גם לשם נגדי לנטייה הגאוגרפית של הביבופ, "ג'אז החוף המערבי".

ביחד עם מוסיקאים נוספים שהחלו לעשות קוּל ג'אז, כמו סטן גץ ודייב ברובק ופול דזמונד, הביא מיילס באותם ימים את הג'אז למקום חדש ולדעת רבים גם טוב, במיוחד יחסית לתקופה שבה הג'אז מתחיל להיות מאוים על ידי מוסיקה קליטה, בדגש על מוסיקת הפופ והרוקנ'רול המצליחים, ההולכים ומשתלטים על הרדיו ומתחילים לדחוק אותו לירכתי הבמה והתרבות הפופולרית.

לצד ההצלחות של מיילס עם הג'אז הקר שלו, בלטו ענקים נוספים, כולל נגן הסקסופון סטן גץ, הרביעייה של הפסנתרן דייב ברובק, עם נגן הסקסופון פול דסמונד, מי שגם חיבר את המצליחה ביצירות שלהם, "Take Five" המפורסמת ואחרים.

אחר כך גם ייצא ממנו הליטוף של הג'אז הרך, Smooth Jazz, אבל זה כבר סיפור או שמא אילתור אחר...


#איך לזהות את הביבופ לעומת הקוּל ג'אז?
אפשר לראות את ה"קול ג'אז" וה"ביבופ" בתור המלח והפלפל של סגנונות הג'אז. אחד רגוע והוגה והשני חריף ומתרגש. הראשון מעמיק והשני מתפרץ, הקול קר והביבופ חם. אם הראשון יושב על כורסה, השני הוא על קוצים - סוער ונחפז.

אם נגני ביבופ בולטים בסולואים מהירים ואלתורים טכניים עד וירטואוזיים, הקול ג'אזיסטים עוסקים יותר בעומק הצליל, בביטוי והאיכות של הדברים. הראשונים הם כמו צעירים שנלהבים מההצלחה והשניים נוטים להרגיע ולומר בצלילים "לאט לך, תן לחשוב על זה, ברו!"

הסולואים בשניהם מתאפיינים אמנם בשינויי המנגינה ובאילתור על בסיס ההרמוניה, כלומר האקורדים המקוריים, אבל לקול ג'אז, הרגוע יחסית, אין אפילו מעט מה"סערה" האינטנסיבית שמביא איתו הביבופ לנגינה.

גם מתופפי כל סגנון שונים בנגינתם. בעוד מתופף ביבופ מרבה לנגן במקצבים מהירים ובצלילי תופים חדים שמפיקים מקלות התיפוף שלו, מתופף קול ג'אז משתמש לא פעם במברשות, לתיפוף רגוע ומלטף, רך יותר, מבליט את עצמו פחות.


הסבר של הג'אז הקר (Cool Jazz):

https://youtu.be/1WRvn66FwBc


כך נולד ה"קול ג'אז":

https://youtu.be/BqIEHvrP5bs


"Take five" של רביעיית דייב ברובק:

https://youtu.be/tT9Eh8wNMkw


אז מה? - "So what?" מקטעי הקוּל ג'אז המפורסמים של מיילס:

https://youtu.be/zqNTltOGh5c


סטן גץ מנגן את "Misty" הקוּלי:

https://youtu.be/P3qS363m7-w


וגם "בופליסיטי" הוא קוּל ג'אז נהדר:

https://youtu.be/w6vuBL9eQbs

ריקוד הסווינג (Swing dance) הוא למעשה קבוצה של כמה ריקודי סווינג. אלה היו כמה ריקודים ייחודיים שכוללים את ריקודי הצ'רלסטון, הלינדי הופ ועוד.

בין השנים 1920 ל-1940 נהגו לרקוד אותם לצלילי מוסיקת הסווינג, המוסיקה לריקודים שנוגנה בידי התזמורות הגדולות ("ביג בנדס"). המוסיקה הזו, שנולדה והתפתחה בניו-אורלינס ובשכונת הארלם בניו-יורק, הפכה לסגנון הבולט ביותר של מוסיקת הג'אז, ברחבי ארצות הברית של אותם ימים.

ממש כמו מוסיקת הסווינג, גם ריקוד הסווינג התבסס על מקצבים אפרו-אמריקאיים שנשמרו ועברו התפתחות בדרום ארה"ב, אזור בו התרכזו הרבה עבדים לשעבר.

הריקודים הללו נתנו מקום רב לאלתור ולביטוי אישי והתאפיינו באנרגיה ושמחה. באותן שנים האהדה לריקודי הסווינג הניבה את מה שכונה אז "שיגעון הסווינג". רבים נהגו לרקוד אז את הסווינג, כשתזמורות הביג-בנד שידרו ברדיו ובטלוויזיה של אותם ימים הופעות סווינג שלמות שאיפשרו להמונים לרקוד לצליליהן.

אפילו בגרמניה הנאצית של היטלר רקדו אז סווינג, למורת רוחו של הדיקטטור שנלחם בתנועת הנוער המחתרתית שכינתה את עצמה "נערי הסווינג". חבריה הסתכנו אז במוות, כשנהגו להפר את החוק הגרמני ולרקוד סווינג אמריקאי (ראו בתגית "נערי הסווינג").

עם עליות וירידות, אבל באופן מתמיד יחסית, נמשכה ההתלהבות מהריקודים לצלילי המוזיקה הסוחפת הזו, עד לשנות ה-40.

התקופה שאחרי תום מלחמת העולם השנייה הביאה לדעיכה הדרגתית וברורה של ריקודי הסווינג. אחרי המלחמה ובהתאם לשינויים במוסיקה הפופולארית, החליפו ריקודי הרוק-אנד-רול את הסווינג בתור הלהיט החדש ברחבות הריקודים. כמו מוסיקת הרוקנרול, גם הריקודים הללו שאבו מריקודי הסווינג, גם תנועות וגם אנרגיה והתלהבות.

לירידת קרנו של הריקוד הביאה גם ירידתה של מוסיקת הסווינג כסגנון הג'אז המוביל, לטובת סגנון הביבופ (Bebop) שכבש את עולם הג'אז בשנות ה-50.

בשנות ה-80 החלו רקדנים להחיות את הריקוד. במיוחד היו פעילות בכך קבוצות רקדנים בארצות שונות, כולל ארצות הברית, אנגליה ושוודיה. בעזרת רקדני עבר שלימדו וחיברו אותם למסורת הגדולה ההיא, הן הצליחו להחיות את הסווינג ולהביאו שוב להצלחה יחסית ולפעילות הנמשכת גם היום.

באופן מסוים עברו מאז ריקודי הסווינג התפתחות וכיום נכללים בהם גם ריקודי ג'אז המקוריים שנוהגים לרקוד לבד (סולו) וריקוד הבלוז האיטי.


הנה ריקודי הסווינג:

https://youtu.be/mHANNkKBSNU


כך זה נראה בקולנוע:

https://youtu.be/TOPSETBUgvQ


והיום:

https://youtu.be/26-1t15R_MU


להקת ריקוד מקצועית בתל אביב:

https://youtu.be/QNppCfa_oRs


ופרסומת ללהקת סווינג בלונדון:

https://youtu.be/SjxwotSIbsk

הרנסאנס היא התקופה שבאה אחרי ימי הביניים באירופה והשיבה ליבשת הזו את התרבות, האמנות והסקרנות שאפיינו את העידן הקלאסי.

פירוש המילה "רנסנס" הוא "תחייה", או "לידה מחדש". ואכן, הרנסאנס הייתה בעצם תנועת תחייה תרבותית, פילוסופית ואמנותית, מהחשובות והמעניינות בתולדות האמנות. שם התנועה הזו הפך אצל ההיסטוריונים לשמה של התקופה.

אז תקופת הרנסנס החלה בסוף ימי הביניים. אירופה של אותה תקופה השתחררה מימי הביניים, עידן בן יותר מ-1,000 שנים של חושך, אלימות, שליטה טוטאלית של בתי מלוכה שהשליטו חוקים נוקשים וכנסייה ששיתקה חשיבה חדשה ורעיונות שאינם דתיים.

הרנסנס פתח את הכל והלך הפוך. הוא שב לאסתטיקה ולאמנות הקלאסית, התחבר למדע ההולך ומתפתח, בין השאר בזכות המצאת הדפוס והדפסת הספרים שהפיצו מעתה את הידע בכל אירופה, מה שגם יעודד חשיבה רציונלית ויחזק מעתה את החילוניות.

פתאום הייתה אהדה לרעיונות פילוסופיים שדומה שנשתכחו, סוג של הומניזם, האדם הוא העומד במרכז - לא הכנסייה ואפילו לא המלך, גם אם זה ייקח עוד קצת זמן עד שמעמדם ייחלש ממש.

המוקד העיקרי של הרנסאנס היה באיטליה. ממנה החלו רעיונות התנועה להתפשט למקומות רבים באירופה.

תקופת הרנסאנס נמשכה מהמאה ה-14 ועד למאה ה-17. בתקופה זו הייתה פריחה עצומה של תחומי הספרות, האמנות והמדע.

האמנים המרכזיים ברנסאנס היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל.

בעידן הרנסאנס נולדה הרוח האנושית מחדש ותפיסת עולמו של האדם תשתנה. ההומניזם שמעמיד את האדם במרכז, שב למרכז החשיבה האירופית.

גבולות חדשים ייפתחו בתקופה זו. מצד אחד ייפתחו הגבולות הגיאוגרפיים, שיבואו לידי ביטוי בגילוי של יבשות וארצות חדשות. מצד שני, גבולות מדעיים יילכו מעתה וישתחררו מחוקי הכנסייה הנוצרית. מגלים וחוקרים יתחילו לגלות ייותר ויותר תגליות מדעיות מהפכניות. מדענים אמיצים יעיזו לעמוד מול הכנסייה ולהציג מודלים אסטרונומיים חדשניים, כמו זה שאומר שכדור הארץ הוא לא במרכז העולם והיקום.

מה?? אנחנו לא במרכז היקום???

הכנסייה הנוצרית לא ויתרה בקלות, כפי שהוכיחו משפטיהם של מדענים וחוקרים כמו ג'ורדאנו ברונו, לוצ'יליו ואניני וגאליליאו גאליליי. אך עידן ההשכלה שנפתח בתקופה זו עתיד היה להוכיח עד כמה טעתה הדת בהבנת העולם. הרנסאנס פתח דלת לעתיד חדש והעתיד הזה הולך להיות מטורף. בקטע טוב כמובן, אלא אם אתה איש דת...


הנה סרטון קצר על התקופה שהעלתה מחדש את האמנות וחקר העולם:

https://youtu.be/cbz4Jj7BEAg


סיפורה של תקופת הרנסאנס:

https://youtu.be/6DhaGe1DvsY


אמנות הרנסנס:

https://youtu.be/GOjBbkGiwq0


סרטון מקיף יותר על הרנסאנס:

http://youtu.be/yL59WlcWBQQ


הכל על תקופת התחייה של הרנסאנס (עברית):

https://youtu.be/KQHldV6H47M?long=yes?t=1m34s


סיפורה של תקופת הרנסאנס (מתורגם):

https://youtu.be/Vufba_ZcoR0?long=yes


וסרט שמסביר את תקופת התחייה של הרנסאנס:

https://youtu.be/fI1OeMmwYjU?long=yes

סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...

מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.

אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.

הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.

בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.

מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.

במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.

הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.

כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.

הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.

התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.

הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.

אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.


הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:

http://youtu.be/Fr-1YXegcC0


הפאנק בלונדון של שנות ה-80:

https://youtu.be/IuocFVXo0iQ


להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:

https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI


"God Save The Queen" של הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:

https://youtu.be/yqrAPOZxgzU


"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:

http://youtu.be/2tfy8f9lDD0


אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):

https://youtu.be/wiSAhfPtAg4


תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:

https://youtu.be/HOBM3E7bjNg


בירת הפאנק - לונדון של היום:

https://youtu.be/s2ZkOtFgceI


וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:

https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes

פאנק (Funk), פאנקי או Fאנק, כמו שאנו רושמים כדי שלא לבלבל עם סגנון ה-Punk השונה כל כך, הוא סגנון מוסיקלי ריקודי וקצבי במיוחד, שהעניין בו הוא המקצב הקופצני אך לא מהיר ולא רועש.

הוא מאופיין בגיטרות קצב דומיננטיות שמצטרפות לבאס ותופים ברקע מאוד יציב, שעליו מצטרפים לא פעם כלי נשיפה במשפטים ופראזות קצביים, מהירים ולא פעם מורכבים.

מבחינה מוסיקלית מדובר במעבר להדגשת הפעימה הראשונה, במקום השנייה והרביעית, כמו שהיה מקובל בסגנונות הקודמים של מוזיקאים שחורים, דוגמת הסול, רית'ם אנד בלוז והרוקנ'רול ובהמשך מעבר גם להדגשה על השלישית מתוך 4.

ה-Fאנק התפתח במהלך שנות ה-60-70 ברבעים השחורים של ערי ארצות הברית הגדולות. הסגנון הזה הוא שילוב של המון השפעות מוזיקליות מרתקות. ההתחלה ברורה למדי - כמו סגנונות רבים של האפרו אמריקאים בארצות הברית, שורשיו המקוריים הם כמובן מאפריקה ואם להיות מדויקים אז ממערב אפריקה. אבל יש בו השפעות ברורות של סגנונות נוספים ומאוחרים הרבה יותר, כמו הרית'ם אנד בלוז האמריקאי ולא מעט השפעות של מוסיקת ג'אז ורוק של שנות ה-60. אנו נעיז ונעריך שאם ג'ימי הנדריקס היה מאריך ימים, הוא היה אוהב את סגנון הFאנק ובטח תורם לו כמה פנינים משלו.

ליוצר הסגנון נחשב המוזיקאי ג'יימס בראון כבר ב-1964, שיצר אותו כסוג של פיתוח ממוסיקת הנשמה (Soul). הFאנקי מיוזיק נוצרה כשהוא החל לחבר את כל מרכיבי הנגינה והמוסיקה על ולטובת המקצב.

בהמשך כיכבו בו לא מעט אושיות פופ, כמו הנסיך המוכשר ורב הפנים של המוסיקה הפופולרית - פרינס, להקות פופ כמו "אדמה רוח ואש" ואפילו מהנדסי המוסיקה העילאיים והמוכשרים בטירוף של להקת "סטילי דן".


הנה יסודות הפאנקי כפי שיצר אותם ג'יימס בראון:

https://youtu.be/wUVs9JAI3jg


לידתו של הפאנק השחור:

https://youtu.be/AihgZv1D5-4


ג'יימס בראון עם Fאנק:

https://youtu.be/c5BL4RNFr58


סליי ומשפחת סטון:

https://youtu.be/YUUhDoCx8zc


לארי גרהם הבסיסט של סליי והפמילי סטון המציא ל-fאנק את ההקפצות בבאס:

https://youtu.be/Cusns4PcUcM


אדמה רוח ואש:

https://youtu.be/rl-WSmryfSY


אחד משירי הFאנק הטובים שנעשו אצלנו בהפקת יוסי פיין:

https://youtu.be/Syjb99ed5xg


ופאנק יהודי וכיפי עם כיפה:

https://youtu.be/1SHLLLnykXw

בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.

הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.

את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.

במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.

השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית "הנערה מאיפנמה".

אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.

הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.

נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.

הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.

השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.

המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".

כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.


#מקצב הבוסה נובה
חשוב לזכור שהמקור של המקצב הבסיסי של הבוסה נובה הוא במקצב הסמבה, שהוא עצמו משלב תבניות קצב שהמקור שלהן בעבדים שהובאו מאפריקה עם מרכיבים שהגיעו ממוסיקת מארש שמקורה באירופה.

ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.

בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.


הנה סגנון הבוסה נובה:

https://youtu.be/FCExhhi2BbQ


"ג'אז סמבה" של סטן גץ בסקסופון, עם צ'ארלי בירד הגיטריסט:

https://youtu.be/d1OxyUaw2nA


ה"גל" של סטן גץ:

https://youtu.be/WctZJcPwnOQ


השיר "הנערה מאיפנמה" - Garota de Ipanema:

https://youtu.be/_1uEy-n4IsU


אירית דקל ב-"No more blues" (גרסה אנגלית ל-Chega de Saudade):

https://youtu.be/xJux_seSIsc


ה"גל" (Wave) האינסטרומנטלי שפותח תכניות רדיו:

https://youtu.be/T_X99ghM1Ag


דספינדו (Desafinado) בביצוע ז'ואאו ז'ילברטו:

https://youtu.be/g6w3a2v_50U


קורקובדו (Corcovado) הוא עוד שיר ג'אז-בוסה מעולה:

https://youtu.be/ReE4jDvJVLw


ומוסיקת בוסה נובה לליווי רקע של 3 שעות:

https://youtu.be/jOVHfuJA1OI?long=yes

פְלַמֶנְקוֹ (Flamenco) הוא סגנון מוסיקלי ספרדי-צועני, שבמרכזו גיטרה בדרך כלל, ביחד עם שירה וריקוד.

הסגנון, המתאפיין במחיאות-כף וברקיעות רגליים, התפתח והפך לסמל ספרדי אהוב ומוכר בעולם כולו. רקדני הפלמנקו שואבים השראה ומתאימים את עצמם אל הגיטריסט וה-Cantador, זמר או זמרת הפלמנקו.

סגנונות שונים יש לפלמנקו, כשכמעט כל סגנון מקושר לאחד האזורים בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, האזור בו הפלמנקו התפתח. כך לדוגמה ה"אלגרייס" מאזור קדיס, או ה"בולריאס" שבא מאזור חרס-דה-לה-פרונטרה.

מקורו ההיסטורי של השם "פלמנקו" לא ידוע. יש הקושרים את המילה ל"פלאח", איכר בערבית. חוקרים אחרים דווקא סבורים שהאנרגיות והרגש שמבוטאים בריקוד שבו קושרים אותו למילה הלטינית "פלמה", שפירושה אש, או להבה.


#תולדות הפלמנקו
מקור הפלמנקו בשירת הרועים מהרי אנדלוסיה. לצד ה"פאלמאס", מחיאות הכפיים הקצובות ולצד רקיעות הרגליים האנרגטיות, החל עם הזמן ללוות את השירה הזו כלי הנגינה הפופולרי של אותם ימים - הגיטרה.

מקור הפְלַמֶנְקוֹ בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד, בו המוסיקה הושפעה ושאבה מהתרבויות המוסיקליות של צוענים נודדים, של מתיישבים יהודים ספרדים, סוחרים מרחבי אגן הים התיכון, ואפילו מהערבים והבֶּרְבֵּרִים של צפון אפריקה, הידועים בשם "מוּרים" ושלטו פעם בדרום ספרד.

בתחילת המאה ה-19, הפלמנקו בוצע בעיקר על ידי צוענים עניים. עם הזמן החלו יותר ויותר מוסיקאים לא-צוענים לבצע את המוסיקה הזו לפרנסתם.

במהלך המאה ה-19 הפך הפלמנקו לאמנות מוכרת ופופולרית בספרד. הנגינה והשירה הצטרף ריקוד הפלמנקו ונוצר השילוש המפורסם, עם שירה, גיטרה וריקוד (Cante, Guitarra y Baile).

בשנות השבעים של המאה ה-20, מצורף תוף הפלמנקו, הנקרא "קחון".

התפתחות ז'אנר מוזיקת העולם הביאה ברבע האחרון של המאה ה-20 להיווצרות הפלמנקו המודרני. זה היה כשהגיטריסט המוביל בפלמנקו פאקו דה לוסיה וחבריו הכניסו לסגנון כלים מוזיקליים מודרניים, כולל הבאס החשמלי, גיטרה חשמלית, חליל צד ואפילו סקסופון.

ביחד עם השינויים הללו נכנסו לפלמנקו מרכיבים והשפעות של מוסיקת הג'אז, מה שיצר דיונים ואף מתח, בין המעוניינים לשמר את הסגנון המקורי של הפלמנקו, לבין אלה הדוגלים ב"פיוז'ן", תמהיל עם סגנונות אחרים.


#הפלמנקו כמוסיקה
כסגנון מוזיקלי, הפלמנקו הוא סגנון מורכב, בעל מעל 50 סוגי מקצב, חלק מהמקצבים הם מורכבים ביותר, ממקצבים המורכבים מ-12 פעימות ולעתים כאלה המבוססים על 6,4,2 או 5.

לכל אחד מסגנונות הפלמנקו קצב משלו והרמוניות אופייניות. הסולמות הנהוגים בהם בדרך כלל הם מז'ור, מינורי ומודוס פריגי.

בין המוסיקאים המפורסמים בעולם הפלמנקו ידועים היו במיוחד הגיטריסט פאקו דֶה לוּצ'יה, ראמון מונטויה וטומטיטו.


הנה נגני פלמנקו עם רקדנית פלמנקו:

https://youtu.be/AwcOCgBRZZ4


המקור של הפלמנקו:

https://youtu.be/dndGALvKTyk


פאקו דה לוסיה:

https://youtu.be/jxodluTaz4g


"אני אוהב אותך כרמן" - הסרט שהביא את הפלמנקו לקולנוע:

https://youtu.be/siz4Cjp6nmk


פלמנקו פוגש ג'אז - פאקו דה לוצ'יה עם אל דימיולה:

https://youtu.be/C97H_HvBjPA


מתמודד בריאליטי מנגן פרשנות משלו:

https://youtu.be/pfAw7IwUq3E


ובאזורים המסקרנים הללו צמח הפלמנקו (מתורגם):

https://youtu.be/_J2-mTbItwM?long=yes

האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.

אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.

עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.

כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.

ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.

חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.

גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.

ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.

אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.


הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):

https://youtu.be/IkqFOqcvARs


סיפורו של האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/HTOO-ukvs4g


באנגלית על האימפרסיוניזם:

https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8


סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:

http://youtu.be/9RHGbWBgDvI


הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:

http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s


ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:

https://youtu.be/pBTmeMeClHE


ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:

http://youtu.be/U4yDLmZXi0w

דיקסילנד (Dixieland) הוא אחד הסגנונות הראשונים בג'אז. בתור ז'אנר שנולד מתזמורות הצעידה של דרום ארצות הברית, זה סגנון שהמקצב שלו הוא של מארש.

המאפיין הבולט של הדיקסילנד הוא אלתור של כמה כלי נגינה ביחד, כלומר כמה נגנים המאלתרים בו זמנית וכמו משוחחים ביניהם.

הכלים השונים המאלתרים בו זמנית יוצרים מוסיקה רב-קולית, פוליפונית וייחודית במוסיקה של המאה ה-20.

מקורו של הדיקסילנד בעיר האמריקאית ניו אורלינס. בעיר זו נפגשו התרבויות האפריקאית והאירופאית, זו של העבדים מאפריקה, על המוסיקה והקצב שלה, לבין הכלים של התרבות המערבית.

המפגש המוסיקלי הזה בתחילת המאה ה-20, של קצב אפריקאי וכלים מערביים, הוליד את הדיקסילנד. הוא נקרא אז לעיתים "הג'אז של ניו אורלינס" והיה הסגנון הראשון בג'אז שהוקלט על גבי תקליטים.

השיר הכי מוכר בסגנון הדיקסילנד הוא "כשהמלאכים צועדים בסך" ("When the Saints Go Marching In") שהתפרסם בביצועו של גדול מוסיקאי הג'אז ומי שהעביר אותו מסגנון מגזרי של שחורים למוסיקה פופולרית כל אמריקאית, החצוצרן וזמר הג'אז לואי ארמסטרונג.

תזמורות דיקסילנד מסורתיות התחלקו לשתי קבוצות נגנים. הראשונה היא יחידת הקצב, שכללה תופים, באס (קונטרבס או טובה) וכלי הרמוני (פסנתר או בנג'ו). השנייה היא מחלקת הנשיפה שכללה חצוצרות שניגנו את המנגינה, טרומבונים שניגנו קונטרפונקט וקלרינט (או סקסופון) שקישט את המנגינה.

באילתור בו-זמני של החצוצרה, הקלרינט והטרומבון הייתה נוצרת הפוליפוניה המופלאה של הדיקסילנד.

מקור השם דיקסילנד מהכינוי "דיקסי" שהוצמד לאזור הדרום-מזרחי של ארצות הברית עוד בתקופת מלחמת האזרחים.


הנה הרכב בסגנון הדיקסילנד על הדשא:

https://youtu.be/NpSR0oI5zy8


דיקסילנד אותנטי מפעם בשם "Lasses Candy":

https://youtu.be/n2Wa_gsUM6Q?t=5s


לואי ארמסטרונג מנגן עם להקתו את "כשהמלאכים צועדים בסך" בסגנון דיקסילנד:

https://youtu.be/wyLjbMBpGDA?t=9s


הרכב של מוסיקת דיקסילנד מאירופה:

https://youtu.be/pnPVExzm0DY


הרכב רחוב שמנגן דיקסילנד:

https://youtu.be/bvXQ6MBh_2s?t=4s


ובניו-אורלינס גם לווייה יכולה לכלול תזמורת דיקסילנד:

https://youtu.be/yt_pOf1QHDY