שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך התפתחה אמנות הפנטומימה?
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
מה עושה הקוסם והאם זה מקצוע או אמנות?
אמני אשליות, מאחזי עיניים או קוסמים (Magicians), הם שמות שונים לאחד המקצועות הכי מרתקים שיש. שמות נוספים נוטים להתמקד בפעילויות מסוימות, כמו אמן אשליות, למשל.
קוסם יכול להיחשב לבעל מקצוע מיומן או לאמן. הוא יכול להיות בדרן, מי שיש לו מיומנות להצגה של מופעי אחיזת עיניים, להטים וזריזות ידיים, או להציג את עצמו כמי שעוסק בקסמים ומבצע מעשים שהם כביכול על-טבעיים, באמצעות אשליות ויכולות נסתרות מעיני הקהל.
העיסוק בקסמים ובכשפים נולד עוד משחר ההיסטוריה. אז היה הקוסם גורם מיסטי. כשהמכשפים והקוסמים סייעו לבני אדם לקבל תמיכה מכוחות עליונים ומיסטיים, הם כביכול רתמו את העל-טבעי לטובת האדם.
בתורה מסופר על הקוסמים של פרעה, שהפכו מטה, מעין מקל, לנחש. בימי הביניים נחשב העיסוק בקסמים כסוג של כישוף, ורבים ראו בו חטא. אבל בצורה כזו או אחרת, הוא תמיד היה קיים.
קוסמים בימינו לא משחקים במגרש של מיסטיקה, הבטחות לגילוי העתיד, או פיענוח של דברים עליונים. כיום יש הפרדה ביניהם, שלא מתיימרים להיות בעלי כישורים על טבעיים או יכולות כישוף, ובין מיסטיקנים, קוראים בקפה, מרפאים אקזוטיים, אסטרולוגים ויועצים אחרים, שאליהם פונים רבים שמאמינים במיסטיקה ובתורת הנסתר.
מטרת הקוסם בעידן שלנו היא עשיית קסמים לצרכי בידור, על מנת להדהים ולרגש קהל, לעורר לו את הדמיון ולגרות את הסקרנות.
יצירת הקסמים והאשליות אינה פשוטה ודורשת מיומנות ותרגול רבים. אצל קוסמים ברמה גבוהה היא מגיעה לרמה של אמנות, יצירתית ומתוחכמת, ביחד עם הכנה של כל קסם, כזו שמחייבת לא פעם תכנון מפורט, הכנה מדוקדקת, הבנה מעמיקה במדע וטכנולוגיה, יכולת המצאה, הנדסה, חשיבה, זריזות פעולה ועוד.
הנה הבחירות שלנו בקסמים שלמעשה נשלטות על ידי הקוסם (מתורגם):
https://youtu.be/6YvyjLMfWJs
קוסם חושף קסמים מדהימים מהעולם (עברית):
https://youtu.be/-0Cu9ozwxBI
קסמים מדהימים בתכנית ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/dZh52V6jk10
היום יש קוסמים או לפחות אמנים שמשלבים טכנולוגיה בצורה נהדרת (מתורגם):
https://youtu.be/fumsXEuiLyk
קוסמים בסרטים - סצנת הקלף החבוי הנהדרת מהסרט "האשליה 2":
https://youtu.be/VMYqjAfFiMU
בחיוך - קסם שריפת הקוסם בתיבה (עברית):
https://youtu.be/8yYjxw6RJyI
והרצאת טד על המוח שלנו, שמשטה בנו (מתורגם):
https://youtu.be/GigYWy2UmOY?long=yes
איך הציל הפנטומימאי מרסל מרסו ילדים יהודים בשואה?
מרסל מרסו (Marcel Marceau) הוא מגדולי הפנטומימה (Mime) ולדעת רבים גדול הפנטומימאים, אך רבים לא יודעים שבגיל צעיר הוא השתמש בפנטומימה כדי להציל ילדים יהודים מציפורני הנאצים.
שמו המקורי היה מרסל יצחק מנגל (Marcel Isaac Mangel), והוא נולד למשפחה יהודית. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מרסו, האמן הצרפתי שהפך לפנטומימאי המפורסם בעולם, גם גיבור מחתרת של ממש. בשנת 1940 ובעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת וכשהיה בן 15 בלבד, הוא ברח עם משפחתו משטרסבורג לעיר ליון.
בליון הצטרף מרסו למחתרת הצרפתית והפך לחבר פעיל בתנועת ההתנגדות. באחד המקרים, בעת שהוא פעל במחתרת הצרפתית, נתקל מרסו ביחידה גרמנית צבאית. במחשבה מהירה הוא ארגן את חבריו למחתרת והם עשו רעש וצלילי התקדמות של כוח צרפתי גדול. הגרמנים שהרגישו נחותים במספרם - נסוגו.
כדי להסתיר את זהותם היהודית, אימצו מרסל ואחיו הצעיר, אלן (Alain), את שם המשפחה "מרסו". אביהם, צ'רלס מנגל (Charles Mangel), נתפס על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ, שם הוא נרצח ב-1944.
האובדן של אביו חיזק את נחישותו של מרסו להציל יהודים אחרים. כשהוא מחופש לנער בתנועת הצופים, פינה מרסו יתומים מבית יתומים במזרח צרפת. כשהוא מספר לילדים שהם יוצאים לחופשה בהרי האלפים, הוא הובילם לאזור מבטחים בשוויץ.
ביחד עם אחיו אלן ופעילי מחתרת נוספים, הוא ארגן מבצעי הברחה של ילדים יהודים לשווייץ הניטרלית. כישרונו האומנותי שירת אותו היטב במשימות ההצלה. כך שימשו אותו, למשל, כישורי הציור שלו לזיוף של תעודות זהות ודרכונים עבור ילדים יהודים.
אבל מרסל לא הסתפק בארגון המבצעים אלא נהג ללוות קבוצות של ילדים במסעות מסוכנים דרך הגבול, תוך שהוא משתמש ביכולות הפנטומימה שלו כדי לשמור על הילדים שקטים ורגועים. בזמן שהוא הובילם, סיפר מרסו לילדים שהם משחקים במשחק שקט. כדי להרגיע אותם ולהסביר להם מה לעשות בלי להשמיע קול, הוא השתמש בתנועות גוף ופנים.
כך הציל מרסו באופן ישיר עשרות ילדים יהודים באמצעות מבצעי ההברחה הללו. כללית חשוב לומר שכישורים אלה, שלימים יהפכו אותו לאמן פנטומימה מהולל, הם שהצילו חיים רבים בתקופת המלחמה.
וגם לאחר שחרור צרפת ובזכות שליטתו בשפות צרפתית, אנגלית וגרמנית, מרסו שירת כקצין קישור בצבא ארה"ב - תחת הגנרל המהולל ג'ורג' פטון (George Patton). כך גם המשיכו כישורי הפנטומימה שלו לשמש אותו בכדי לתקשר עם חיילים מצבאות בעלות הברית.
בתום המלחמה פשטה בין בעלות הברית השמועה על הכישרון יוצא הדופן של מרסל מרסו כפנטומימאי. באוגוסט 1944, ממש אחרי שחרור פריז, הוא הופיע בפני 3,000 חיילים אמריקאים, במה שתהיה הופעתו הגדולה הראשונה. ההתלהבות והתשואות קידמו אותו מאוד וקריירת הפנטומימה שלו לאחר המלחמה זינקה.
רק שנים רבות לאחר המלחמה החל מרסו לדבר על פעילותו במחתרת. הוא זכה להכרה על פועלו ההירואי, אף שתמיד הדגיש שהיו רבים אחרים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. מורשתו של מרסו משלבת באופן ייחודי אמנות עם הצלת חיים. זהו מקרה נדיר בהיסטוריה שבו שירת כישרון אמנותי לא רק את הבמה אלא גם במאבק נגד אויב מסוכן ואכזר.
בשנת 2001 הוענקו למרסו פרס ומדליית וולנברג, עבור פעילותו האמיצה בשואה. כשקיבל את הפרס, אמר מרסל על נאום תודה את האמירה המשעשעת והמפורסמת שלו "לעולם אל תעודדו פנטומימאי לדבר, כי הוא לא יפסיק..."
כך עמד הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו אל בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
עוד על הצלת הילדים מזרועות הנאצים באותה תקופה:
https://youtu.be/dZ2-7LM-KZM
וראיון עם הגיבור השקט מרסו:
https://youtu.be/HTN-cDEZ84U
מהי אמנות התיאטרון?
אמנות התאטרון (Theatre) היא אמנות של הצגת סיפורים בפני קהל, באמצעות כלי תקשורת מגוונים בין אנשים, כמו דיבור, שירה, תנועה, שפת גוף ועוד.
כל אלו מוצגים בליווי של אמצעים כמו תפאורה, מוסיקה, סאונד, הגברת קול, תאורה ופרופס, שהם אביזרי במה שונים. לעתים משולבים במחזה גם מיצגים חזותיים, תמונות מוקרנות על מסך או סרטוני וידאו ארט.
התיאטרון מציע צורת ביטוי ייחודית שמתקיימת ונוצרת ברגע, על הבמה, מול קהל חי. בניגוד לקולנוע, התיאטרון מתרחש כאן ועכשיו, ללא עריכה או אפשרות לחזור על טייק. זהו מפגש אנושי ישיר בין השחקנים לקהל.
#משחק
ההופעה על בימת התיאטרון נקראת משחק, אבל היא לא משחק ילדים. מדובר במרכיב האמנותי המרכזי באמנות התיאטרון. באמצעות משחק חי, מול הקהל ובזמן אמת, השחקנים מגלמים את הדמויות מהמחזה. "כלי העבודה" העיקרי שלהם הם הקול והשפה, המשמשים בדיאלוגים, אותן שיחות שמנהלות הדמויות במחזה. לצידם משתמש השחקן בשפת הגוף שלו, בהבעות פנים ובתנועה על הבמה.
שחקנים מוכשרים יכולים להפוך את הבמה למציאות אלטרנטיבית משכנעת ולגרום לצופה להיכנס לעולם הסיפור והדמיון. שחקנית טובה (גם שחקן כמובן) תצליח להעביר מגוון רחב של רגשות ולגרום לקהל לחוות אותם יחד איתה.
#בימוי
גם הבימוי בתיאטרון הוא אמנות - הבמאי הוא שקובע את סגנון המשחק, מנחה את תנועת השחקנים על הבמה, התאורה והאפקטים הקוליים. הוא אחראי ליצור את האווירה הכללית ואת הפרשנות האמנותית לטקסט של המחזה. הבמאי יכול להדגיש היבטים שונים באותו מחזה על ידי בחירותיו האמנותיות והם יהיו שונים בתכלית מאלו של במאי או בימאית אחרים.
התיאטרון מאפשר חוויה אמנותית ייחודית ובלתי אמצעית, כאשר קהל חי נמצא באינטראקציה עם המתרחש על הבמה וחווה את הרגע, ממש ביחד עם השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
התאטרון כאן כדי להשאר. זוהי אמנות רגעית וחיה, השורדת מאות שנים. ממש כמו בימי הביניים, מצליחה אמנות התיאטרון, גם בימינו עמוסי המסכים, לרתק קהל ולהביאו אל התיאטרון. ואגב, זה גם שמו של המקום בו מועלות ההצגות בפני קהל. אז שווה לזכור תמיד שתיאטרון עושים בתיאטרון.
הכל מתחיל מהתיאטרון היווני:
https://youtu.be/lQhmnv30wuk
התיאטרון בימי הביניים, בהם הוא העבירו את סיפורי התנ"ך, המיסתורין, הניסים ומחזות המוסר למאמינים הבורים (מתורגם):
https://youtu.be/Yzcxd8tsJ3Q
תיאטרון בימינו:
https://youtu.be/5Fq8_1e5a7A
שיר נחמד של שמעון ישראלי על לידת התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/g8je2ctE4Zw
וסרטון תיעודי על כל תולדות התיאטרון:
https://youtu.be/7NmD2TGKnY8?long=yes
מהי הפנטומימה המשתמשת רק בתנועות גוף ללא קולות?
פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.
הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.
הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.
הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".
הנה עולם הפנטומימה (עברית):
https://youtu.be/p_7cVocUCm0
מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:
https://youtu.be/XEsfpRrfXf4
פנטומימאים בפעילות:
https://youtu.be/LDN0fxGByko
מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):
https://youtu.be/SLLXRoXKmIM
שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):
https://youtu.be/fu_Gqdj95b0
ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:
https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes
מהו פרס האוסקר?
פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.
הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.
דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.
בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.
כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.
הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":
http://youtu.be/Vd420MYpGek
טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:
http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo
מה עושה המוח האנושי?
המוח הוא מרכז הפיקוד של גופנו. מוחנו ממונה על כל מה שאנו עושים וחושבים, מפעולות כמו נשימה ועד חשיבה, משחק, שימוש בשפה לדיבור, פתרון בעיות ועוד.
המוח הוא גם האחראי על שמירת הזיכרונות שלנו, החוויות והאישיות והוא גם מייצר את הרגשות וההרגשה שלנו כלפי אנשים ואירועים שאנו חווים. בד בבד הוא גם מנהל את רוב תפקודי הגוף ואחראי לכך שאנו חיים. הוא גם אחראי לתפקודם של החושים בגופנו.
הערכת המדענים היא שהמוח שלנו מסוגל לבצע כ-100 טריליון פעולות בשנייה. מדובר ביכולת חישוב שמקבילה ל-25 מחשבים ביתיים לפחות!
למוח האנושי יש גם יכולת לבצע פעולות רבות במקביל, ריבוי משימות, או מה שנקרא בעולם המחשבים "מולטי טסקינג". רוצים להיווכח שזה קורה? - שימו לב שאתם מסוגלים גם לנשום, גם לבצע פעולות תנועתיות שונות, גם לדבר בטלפון וגם לשתות ולאכול. מדובר בחלק מפעולות רבות שמתבצעות אצלנו לא פעם במקביל, באותו הזמן, מבלי שאנו מודעים לכך שמדובר ביכולת מדהימה כל כך של מוחנו.
המלצה:
======
קראו באאוריקה בתגית "רשתות נוירונים", על מחקר המוח והדרך שבה הוא תורם לפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית.
הנה המוח ומגוון הדברים שהוא עושה, כמו גם המחקר על מחלות שפוגעות במוח בגיל מבוגר (מתורגם):
http://youtu.be/Oy_ikeNOXoM?t=12s
אנחנו לא באמת משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו (עברית):
https://youtu.be/cVi4f8_R95U
סרטון מדהים באנגלית על תפקודי המוח המופלאים:
http://youtu.be/cLqjK3ddSy0
ומדענים מסבירים את המוח בשירה (מתורגם):
http://youtu.be/JB7jSFeVz1U
מהו הדמיון?
דמיון (Imagination) הוא ההרגשה של תחושות וחוויות של אירועים שלא קשורים ישירות למציאות שלנו.
אמנים רבים, כמו סופרים, משוררים וציירים ובצידם גם מדענים וחוקרים - כולם משתמשים בדמיון כדי ליצור ולגלות דברים שהידע הקיים לא תמיד מאפשר.
על אף שהוא קיים גם אצל אנשים מבוגרים, הדמיון דומיננטי יותר אצל ילדים, להם יש בדרך כלל עולם דמיון עשיר יותר מאשר למבוגרים. אותו "דמיון מפותח" שלעתים הורים ומורים מדברים עליו, הוא דמיון שיכול לסייע לכל אדם להגיע להישגים ולמעשי יצירה מדהימים.
הדמיון נוטה להתפתח מגילאי 3 עד 6, כשאחת הדרכים היעילות לפתח את הדמיון ולהעשיר אותו היא באמצעות משחק.
אצל ילדים מאפשר הדמיון להפיג את הבדידות, לחלום בהקיץ, להתגבר על פחדים, למצוא פורקן רגשי ולהתמודד עם קשיים בחיים היום-יום.
תופעה ידועה אצל לא מעט ילדים, היא המצאה של "חבר דמיוני", המסייע להתגבר על בדידות וצורך בפורקן רגשי.
הנה הדרך בה מוחנו מייצר לנו את הדמיון (מתורגם):
https://youtu.be/e7uXAlXdTe4
התפקיד המפתיע שיכול להיות לדמיון בתרגול המוצלח (מתורגם):
https://youtu.be/f2O6mQkFiiw
סרטון שמזמין אותנו לדמיין איך היו נראים כוכבי הלכת אם היו במקומו של הירח שלנו:
http://youtu.be/usYC_Z36rHw
וקטע מסרט שמראה את הדמיון של ילד שיוצא "להציל את העולם" עם סיר על הראש:
http://youtu.be/_bZPoOMfsVg
מה עושה האינטרנט למוח?
השפעת האינטרנט על חיינו היא משמעותית במיוחד. אין ספק שחיינו השתנו לבלי הכר מאז תחילת שנות ה-90 כשהטכנולוגיה הזו הפכה יותר ויותר מרכזית בחיים המודרניים.
מצד שני יש טענה שגוגל והקלות הבלתי נתפסת למצוא בו דברים הופכים אותנו לטיפשים. האם זה אכן כך? - זו שאלה שמעסיקה חוקרים רבים, והתשובה היא, כפי הנראה, מורכבת יותר משאולי נדמה לנו.
הטענה המרכזית: שימוש יתר במנועי חיפוש, תוכנות ניווט וטכנולוגיות דומות עלול להפחית את פעילות המוח באזורים מסוימים, ולהשפיע לרעה על יכולות קוגניטיביות כמו ריכוז, זיכרון והתמצאות מרחבית.
ניקולס קאר, סופר אמריקאי, תיאר במאמרו המפורסם "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?" את הקושי שלו להתמקד בקריאה לאחר שנים של שימוש אינטנסיבי באינטרנט, תופעה שרבים הזדהו עמה.
ההסבר שהמדע נותן לעניין הזה הוא שהמוח שלנו, בדומה לשריר, זקוק לאימון. כאשר אנחנו מסתמכים על טכנולוגיה, אנחנו מפחיתים את הצורך להשתמש ביכולות טבעיות כמו זיכרון ומציאת נתיבים. כך, לדוגמה, רבים כבר לא זוכרים מספרי טלפון, משום שהם זמינים תמיד בטלפון הסלולרי.
מחקרים גם מצביעים על כך ששימוש ב-GPS מפחית את הפעילות המוחית באזורים האחראיים על ניווט וזיכרון מרחבי, ואפילו נהגי מוניות לונדון, המפורסמים ביכולות הניווט שלהם, מראים גודל היפוקמפוס גדול יותר ככל שהם מנווטים יותר בעצמם, לעומת מי שהתמסרו לאפליקציית הניווט.
ההשפעה על הקשב והזיכרון: מחקרים מצביעים על קיצור טווח הקשב אצל צעירים כתוצאה מגלישה מרובה ברשתות חברתיות ומשחקי מחשב. חוקרת נוספת טענה שאנשים מסתמכים יותר על היכולת למצוא מידע באינטרנט מאשר לזכור אותו בעצמם. זה עלול להוביל לירידה ביכולות הזיכרון. הרי אפילו זיכרון מידע פשוט, כמו מספרי טלפון, נפגע כתוצאה מהתלות בגאדג'טים.
מחקרים שנערכו כדי לבדוק האם זה אכן המצב הראו שאנו "משחררים" ככל שאנחנו סומכים על הטכנולוגיה להחליף את הצורך לזכור. בניסויים שנערכו לבחינת הנושא, למשל, מצאו החוקרים שהמשתתפים זכרו פחות מידע כאשר סברו שהוא שמור במחשב, גם כאשר התבקשו במפורש לזכור.
האם יש גם יתרונות לטכנולוגיה הזו? - ודאי. האינטרנט מציב בפנינו אתגרים קוגניטיביים חדשים, ומאפשר גישה למידע עצום שמשפר את היכולת לקבל החלטות ולסנן מידע. בנוסף, טכנולוגיות חדשות יוצרות "אוריינויות" חדשות, כמו אוריינות חזותית ומשחקית.
לכן, אין תשובה חד משמעית והתמונה מורכבת: האינטרנט יכול לשפר יכולות מסוימות אך לפגוע באחרות. הכניסה המאסיבית של ה-AI לחיינו, עם סוכני AI ומודלי השפה הגדולים (LLMs כמו קלוד ו-ChatGPT) גם היא ודאי משפיעה ותשפיע הרבה יותר ואף תחמיר את התלות בטכנולוגיה ואת הנכונות האנושית להשתמש ביכולות המוחיות שלנו.
אז מה אפשר לעשות בעניין?
חלק מהחוקרים ממליצים על "חדרי כושר למוח" – תוכנות ופעילויות שנועדו לאמן יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון וריכוז. אך חשוב גם להפחית את הזמן שאנחנו מבלים מול מסכים ולתרגל חשיבה עמוקה ללא התערבות טכנולוגית.
יעזרו גם קריאה, מחקר, איסוף חומרים עצמאי והתמודדות עם מטלות מסוימות בדרך הישנה, כשאפשר לוותר על האפליקציה או מנוע החיפוש. לבסוף, חשוב להבין שהשימוש בטכנולוגיה הוא כלי ותלוי בנו איך אנחנו משתמשים בו. שימוש מאוזן יכול להביא לתועלת רבה, בעוד ששימוש יתר ופיתוח תלות בה עלולים להזיק.
זה מה שעושה הרשת למוח האנושי ולחשיבה והזיכרון:
http://youtu.be/cKaWJ72x1rI
הנה השפעת הרשת על המוח האנושי:
http://youtu.be/qoFMGLTjUTM
הירידה בקריאה והריכוז היורד (עברית):
https://youtu.be/hQu3deT4aSs
והשינויים הללו של המהפכה הטכנולוגית פוגעים ביכולות הקוגניטיביות של הדורות הבאים (בעברית):
https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
אמני אשליות, מאחזי עיניים או קוסמים (Magicians), הם שמות שונים לאחד המקצועות הכי מרתקים שיש. שמות נוספים נוטים להתמקד בפעילויות מסוימות, כמו אמן אשליות, למשל.
קוסם יכול להיחשב לבעל מקצוע מיומן או לאמן. הוא יכול להיות בדרן, מי שיש לו מיומנות להצגה של מופעי אחיזת עיניים, להטים וזריזות ידיים, או להציג את עצמו כמי שעוסק בקסמים ומבצע מעשים שהם כביכול על-טבעיים, באמצעות אשליות ויכולות נסתרות מעיני הקהל.
העיסוק בקסמים ובכשפים נולד עוד משחר ההיסטוריה. אז היה הקוסם גורם מיסטי. כשהמכשפים והקוסמים סייעו לבני אדם לקבל תמיכה מכוחות עליונים ומיסטיים, הם כביכול רתמו את העל-טבעי לטובת האדם.
בתורה מסופר על הקוסמים של פרעה, שהפכו מטה, מעין מקל, לנחש. בימי הביניים נחשב העיסוק בקסמים כסוג של כישוף, ורבים ראו בו חטא. אבל בצורה כזו או אחרת, הוא תמיד היה קיים.
קוסמים בימינו לא משחקים במגרש של מיסטיקה, הבטחות לגילוי העתיד, או פיענוח של דברים עליונים. כיום יש הפרדה ביניהם, שלא מתיימרים להיות בעלי כישורים על טבעיים או יכולות כישוף, ובין מיסטיקנים, קוראים בקפה, מרפאים אקזוטיים, אסטרולוגים ויועצים אחרים, שאליהם פונים רבים שמאמינים במיסטיקה ובתורת הנסתר.
מטרת הקוסם בעידן שלנו היא עשיית קסמים לצרכי בידור, על מנת להדהים ולרגש קהל, לעורר לו את הדמיון ולגרות את הסקרנות.
יצירת הקסמים והאשליות אינה פשוטה ודורשת מיומנות ותרגול רבים. אצל קוסמים ברמה גבוהה היא מגיעה לרמה של אמנות, יצירתית ומתוחכמת, ביחד עם הכנה של כל קסם, כזו שמחייבת לא פעם תכנון מפורט, הכנה מדוקדקת, הבנה מעמיקה במדע וטכנולוגיה, יכולת המצאה, הנדסה, חשיבה, זריזות פעולה ועוד.
הנה הבחירות שלנו בקסמים שלמעשה נשלטות על ידי הקוסם (מתורגם):
https://youtu.be/6YvyjLMfWJs
קוסם חושף קסמים מדהימים מהעולם (עברית):
https://youtu.be/-0Cu9ozwxBI
קסמים מדהימים בתכנית ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/dZh52V6jk10
היום יש קוסמים או לפחות אמנים שמשלבים טכנולוגיה בצורה נהדרת (מתורגם):
https://youtu.be/fumsXEuiLyk
קוסמים בסרטים - סצנת הקלף החבוי הנהדרת מהסרט "האשליה 2":
https://youtu.be/VMYqjAfFiMU
בחיוך - קסם שריפת הקוסם בתיבה (עברית):
https://youtu.be/8yYjxw6RJyI
והרצאת טד על המוח שלנו, שמשטה בנו (מתורגם):
https://youtu.be/GigYWy2UmOY?long=yes
מרסל מרסו (Marcel Marceau) הוא מגדולי הפנטומימה (Mime) ולדעת רבים גדול הפנטומימאים, אך רבים לא יודעים שבגיל צעיר הוא השתמש בפנטומימה כדי להציל ילדים יהודים מציפורני הנאצים.
שמו המקורי היה מרסל יצחק מנגל (Marcel Isaac Mangel), והוא נולד למשפחה יהודית. בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מרסו, האמן הצרפתי שהפך לפנטומימאי המפורסם בעולם, גם גיבור מחתרת של ממש. בשנת 1940 ובעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת וכשהיה בן 15 בלבד, הוא ברח עם משפחתו משטרסבורג לעיר ליון.
בליון הצטרף מרסו למחתרת הצרפתית והפך לחבר פעיל בתנועת ההתנגדות. באחד המקרים, בעת שהוא פעל במחתרת הצרפתית, נתקל מרסו ביחידה גרמנית צבאית. במחשבה מהירה הוא ארגן את חבריו למחתרת והם עשו רעש וצלילי התקדמות של כוח צרפתי גדול. הגרמנים שהרגישו נחותים במספרם - נסוגו.
כדי להסתיר את זהותם היהודית, אימצו מרסל ואחיו הצעיר, אלן (Alain), את שם המשפחה "מרסו". אביהם, צ'רלס מנגל (Charles Mangel), נתפס על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ, שם הוא נרצח ב-1944.
האובדן של אביו חיזק את נחישותו של מרסו להציל יהודים אחרים. כשהוא מחופש לנער בתנועת הצופים, פינה מרסו יתומים מבית יתומים במזרח צרפת. כשהוא מספר לילדים שהם יוצאים לחופשה בהרי האלפים, הוא הובילם לאזור מבטחים בשוויץ.
ביחד עם אחיו אלן ופעילי מחתרת נוספים, הוא ארגן מבצעי הברחה של ילדים יהודים לשווייץ הניטרלית. כישרונו האומנותי שירת אותו היטב במשימות ההצלה. כך שימשו אותו, למשל, כישורי הציור שלו לזיוף של תעודות זהות ודרכונים עבור ילדים יהודים.
אבל מרסל לא הסתפק בארגון המבצעים אלא נהג ללוות קבוצות של ילדים במסעות מסוכנים דרך הגבול, תוך שהוא משתמש ביכולות הפנטומימה שלו כדי לשמור על הילדים שקטים ורגועים. בזמן שהוא הובילם, סיפר מרסו לילדים שהם משחקים במשחק שקט. כדי להרגיע אותם ולהסביר להם מה לעשות בלי להשמיע קול, הוא השתמש בתנועות גוף ופנים.
כך הציל מרסו באופן ישיר עשרות ילדים יהודים באמצעות מבצעי ההברחה הללו. כללית חשוב לומר שכישורים אלה, שלימים יהפכו אותו לאמן פנטומימה מהולל, הם שהצילו חיים רבים בתקופת המלחמה.
וגם לאחר שחרור צרפת ובזכות שליטתו בשפות צרפתית, אנגלית וגרמנית, מרסו שירת כקצין קישור בצבא ארה"ב - תחת הגנרל המהולל ג'ורג' פטון (George Patton). כך גם המשיכו כישורי הפנטומימה שלו לשמש אותו בכדי לתקשר עם חיילים מצבאות בעלות הברית.
בתום המלחמה פשטה בין בעלות הברית השמועה על הכישרון יוצא הדופן של מרסל מרסו כפנטומימאי. באוגוסט 1944, ממש אחרי שחרור פריז, הוא הופיע בפני 3,000 חיילים אמריקאים, במה שתהיה הופעתו הגדולה הראשונה. ההתלהבות והתשואות קידמו אותו מאוד וקריירת הפנטומימה שלו לאחר המלחמה זינקה.
רק שנים רבות לאחר המלחמה החל מרסו לדבר על פעילותו במחתרת. הוא זכה להכרה על פועלו ההירואי, אף שתמיד הדגיש שהיו רבים אחרים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. מורשתו של מרסו משלבת באופן ייחודי אמנות עם הצלת חיים. זהו מקרה נדיר בהיסטוריה שבו שירת כישרון אמנותי לא רק את הבמה אלא גם במאבק נגד אויב מסוכן ואכזר.
בשנת 2001 הוענקו למרסו פרס ומדליית וולנברג, עבור פעילותו האמיצה בשואה. כשקיבל את הפרס, אמר מרסל על נאום תודה את האמירה המשעשעת והמפורסמת שלו "לעולם אל תעודדו פנטומימאי לדבר, כי הוא לא יפסיק..."
כך עמד הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו אל בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
עוד על הצלת הילדים מזרועות הנאצים באותה תקופה:
https://youtu.be/dZ2-7LM-KZM
וראיון עם הגיבור השקט מרסו:
https://youtu.be/HTN-cDEZ84U
אמנות התאטרון (Theatre) היא אמנות של הצגת סיפורים בפני קהל, באמצעות כלי תקשורת מגוונים בין אנשים, כמו דיבור, שירה, תנועה, שפת גוף ועוד.
כל אלו מוצגים בליווי של אמצעים כמו תפאורה, מוסיקה, סאונד, הגברת קול, תאורה ופרופס, שהם אביזרי במה שונים. לעתים משולבים במחזה גם מיצגים חזותיים, תמונות מוקרנות על מסך או סרטוני וידאו ארט.
התיאטרון מציע צורת ביטוי ייחודית שמתקיימת ונוצרת ברגע, על הבמה, מול קהל חי. בניגוד לקולנוע, התיאטרון מתרחש כאן ועכשיו, ללא עריכה או אפשרות לחזור על טייק. זהו מפגש אנושי ישיר בין השחקנים לקהל.
#משחק
ההופעה על בימת התיאטרון נקראת משחק, אבל היא לא משחק ילדים. מדובר במרכיב האמנותי המרכזי באמנות התיאטרון. באמצעות משחק חי, מול הקהל ובזמן אמת, השחקנים מגלמים את הדמויות מהמחזה. "כלי העבודה" העיקרי שלהם הם הקול והשפה, המשמשים בדיאלוגים, אותן שיחות שמנהלות הדמויות במחזה. לצידם משתמש השחקן בשפת הגוף שלו, בהבעות פנים ובתנועה על הבמה.
שחקנים מוכשרים יכולים להפוך את הבמה למציאות אלטרנטיבית משכנעת ולגרום לצופה להיכנס לעולם הסיפור והדמיון. שחקנית טובה (גם שחקן כמובן) תצליח להעביר מגוון רחב של רגשות ולגרום לקהל לחוות אותם יחד איתה.
#בימוי
גם הבימוי בתיאטרון הוא אמנות - הבמאי הוא שקובע את סגנון המשחק, מנחה את תנועת השחקנים על הבמה, התאורה והאפקטים הקוליים. הוא אחראי ליצור את האווירה הכללית ואת הפרשנות האמנותית לטקסט של המחזה. הבמאי יכול להדגיש היבטים שונים באותו מחזה על ידי בחירותיו האמנותיות והם יהיו שונים בתכלית מאלו של במאי או בימאית אחרים.
התיאטרון מאפשר חוויה אמנותית ייחודית ובלתי אמצעית, כאשר קהל חי נמצא באינטראקציה עם המתרחש על הבמה וחווה את הרגע, ממש ביחד עם השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
התאטרון כאן כדי להשאר. זוהי אמנות רגעית וחיה, השורדת מאות שנים. ממש כמו בימי הביניים, מצליחה אמנות התיאטרון, גם בימינו עמוסי המסכים, לרתק קהל ולהביאו אל התיאטרון. ואגב, זה גם שמו של המקום בו מועלות ההצגות בפני קהל. אז שווה לזכור תמיד שתיאטרון עושים בתיאטרון.
הכל מתחיל מהתיאטרון היווני:
https://youtu.be/lQhmnv30wuk
התיאטרון בימי הביניים, בהם הוא העבירו את סיפורי התנ"ך, המיסתורין, הניסים ומחזות המוסר למאמינים הבורים (מתורגם):
https://youtu.be/Yzcxd8tsJ3Q
תיאטרון בימינו:
https://youtu.be/5Fq8_1e5a7A
שיר נחמד של שמעון ישראלי על לידת התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/g8je2ctE4Zw
וסרטון תיעודי על כל תולדות התיאטרון:
https://youtu.be/7NmD2TGKnY8?long=yes
משחק
פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.
הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.
הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.
הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".
הנה עולם הפנטומימה (עברית):
https://youtu.be/p_7cVocUCm0
מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:
https://youtu.be/XEsfpRrfXf4
פנטומימאים בפעילות:
https://youtu.be/LDN0fxGByko
מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):
https://youtu.be/SLLXRoXKmIM
שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):
https://youtu.be/fu_Gqdj95b0
ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:
https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes
פרס אוסקר, שנקרא באנגלית Academy Award, הוא פרס שמעניקה בכל שנה האקדמיה האמריקאית לקולנוע. האוסקר נחשב לפרס הקולנוע היוקרתי ביותר בארה"ב ובעולם כולו.
הטקס נערך בלוס אנג'לס, ומשודר בטלוויזיה, כשמליוני צופים מארה"ב ומהעולם כולו צופים בו בזמן אמת.
דמות פסלון האוסקר שמוענק לזוכים היא של אביר האוחז בחרב גדולה, וניצב על גליל של סרט קולנוע.
בין הפרסים שמוענקים בטקס האוסקר נמצאים פרסי אוסקר לסרט הטוב ביותר, במאי מצטיין, שחקן בתפקיד ראשי, שחקנית בתפקיד ראשי, שחקן ושחקנית בתפקידים משניים, תסריט מקורי, אפקטים ועוד ועוד.
כמה סרטים ישראליים היו מועמדים לזכיה באוסקר במהלך השנים, לרוב בקטגוריית הסרט הזר.
הנה זכייתו המרגשת של השחקן טום הנקס באוסקר על תפקיד ראשי בסרט "פורסט גאמפ":
http://youtu.be/Vd420MYpGek
טקס האוסקר בשנים האחרונות, שמדגים את האירוע המקצועי ומפואר והמעט-חופר הזה:
http://youtu.be/Jrt2xoy5UHo
המוח הוא מרכז הפיקוד של גופנו. מוחנו ממונה על כל מה שאנו עושים וחושבים, מפעולות כמו נשימה ועד חשיבה, משחק, שימוש בשפה לדיבור, פתרון בעיות ועוד.
המוח הוא גם האחראי על שמירת הזיכרונות שלנו, החוויות והאישיות והוא גם מייצר את הרגשות וההרגשה שלנו כלפי אנשים ואירועים שאנו חווים. בד בבד הוא גם מנהל את רוב תפקודי הגוף ואחראי לכך שאנו חיים. הוא גם אחראי לתפקודם של החושים בגופנו.
הערכת המדענים היא שהמוח שלנו מסוגל לבצע כ-100 טריליון פעולות בשנייה. מדובר ביכולת חישוב שמקבילה ל-25 מחשבים ביתיים לפחות!
למוח האנושי יש גם יכולת לבצע פעולות רבות במקביל, ריבוי משימות, או מה שנקרא בעולם המחשבים "מולטי טסקינג". רוצים להיווכח שזה קורה? - שימו לב שאתם מסוגלים גם לנשום, גם לבצע פעולות תנועתיות שונות, גם לדבר בטלפון וגם לשתות ולאכול. מדובר בחלק מפעולות רבות שמתבצעות אצלנו לא פעם במקביל, באותו הזמן, מבלי שאנו מודעים לכך שמדובר ביכולת מדהימה כל כך של מוחנו.
המלצה:
======
קראו באאוריקה בתגית "רשתות נוירונים", על מחקר המוח והדרך שבה הוא תורם לפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית.
הנה המוח ומגוון הדברים שהוא עושה, כמו גם המחקר על מחלות שפוגעות במוח בגיל מבוגר (מתורגם):
http://youtu.be/Oy_ikeNOXoM?t=12s
אנחנו לא באמת משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו (עברית):
https://youtu.be/cVi4f8_R95U
סרטון מדהים באנגלית על תפקודי המוח המופלאים:
http://youtu.be/cLqjK3ddSy0
ומדענים מסבירים את המוח בשירה (מתורגם):
http://youtu.be/JB7jSFeVz1U
דמיון (Imagination) הוא ההרגשה של תחושות וחוויות של אירועים שלא קשורים ישירות למציאות שלנו.
אמנים רבים, כמו סופרים, משוררים וציירים ובצידם גם מדענים וחוקרים - כולם משתמשים בדמיון כדי ליצור ולגלות דברים שהידע הקיים לא תמיד מאפשר.
על אף שהוא קיים גם אצל אנשים מבוגרים, הדמיון דומיננטי יותר אצל ילדים, להם יש בדרך כלל עולם דמיון עשיר יותר מאשר למבוגרים. אותו "דמיון מפותח" שלעתים הורים ומורים מדברים עליו, הוא דמיון שיכול לסייע לכל אדם להגיע להישגים ולמעשי יצירה מדהימים.
הדמיון נוטה להתפתח מגילאי 3 עד 6, כשאחת הדרכים היעילות לפתח את הדמיון ולהעשיר אותו היא באמצעות משחק.
אצל ילדים מאפשר הדמיון להפיג את הבדידות, לחלום בהקיץ, להתגבר על פחדים, למצוא פורקן רגשי ולהתמודד עם קשיים בחיים היום-יום.
תופעה ידועה אצל לא מעט ילדים, היא המצאה של "חבר דמיוני", המסייע להתגבר על בדידות וצורך בפורקן רגשי.
הנה הדרך בה מוחנו מייצר לנו את הדמיון (מתורגם):
https://youtu.be/e7uXAlXdTe4
התפקיד המפתיע שיכול להיות לדמיון בתרגול המוצלח (מתורגם):
https://youtu.be/f2O6mQkFiiw
סרטון שמזמין אותנו לדמיין איך היו נראים כוכבי הלכת אם היו במקומו של הירח שלנו:
http://youtu.be/usYC_Z36rHw
וקטע מסרט שמראה את הדמיון של ילד שיוצא "להציל את העולם" עם סיר על הראש:
http://youtu.be/_bZPoOMfsVg
השפעת האינטרנט על חיינו היא משמעותית במיוחד. אין ספק שחיינו השתנו לבלי הכר מאז תחילת שנות ה-90 כשהטכנולוגיה הזו הפכה יותר ויותר מרכזית בחיים המודרניים.
מצד שני יש טענה שגוגל והקלות הבלתי נתפסת למצוא בו דברים הופכים אותנו לטיפשים. האם זה אכן כך? - זו שאלה שמעסיקה חוקרים רבים, והתשובה היא, כפי הנראה, מורכבת יותר משאולי נדמה לנו.
הטענה המרכזית: שימוש יתר במנועי חיפוש, תוכנות ניווט וטכנולוגיות דומות עלול להפחית את פעילות המוח באזורים מסוימים, ולהשפיע לרעה על יכולות קוגניטיביות כמו ריכוז, זיכרון והתמצאות מרחבית.
ניקולס קאר, סופר אמריקאי, תיאר במאמרו המפורסם "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?" את הקושי שלו להתמקד בקריאה לאחר שנים של שימוש אינטנסיבי באינטרנט, תופעה שרבים הזדהו עמה.
ההסבר שהמדע נותן לעניין הזה הוא שהמוח שלנו, בדומה לשריר, זקוק לאימון. כאשר אנחנו מסתמכים על טכנולוגיה, אנחנו מפחיתים את הצורך להשתמש ביכולות טבעיות כמו זיכרון ומציאת נתיבים. כך, לדוגמה, רבים כבר לא זוכרים מספרי טלפון, משום שהם זמינים תמיד בטלפון הסלולרי.
מחקרים גם מצביעים על כך ששימוש ב-GPS מפחית את הפעילות המוחית באזורים האחראיים על ניווט וזיכרון מרחבי, ואפילו נהגי מוניות לונדון, המפורסמים ביכולות הניווט שלהם, מראים גודל היפוקמפוס גדול יותר ככל שהם מנווטים יותר בעצמם, לעומת מי שהתמסרו לאפליקציית הניווט.
ההשפעה על הקשב והזיכרון: מחקרים מצביעים על קיצור טווח הקשב אצל צעירים כתוצאה מגלישה מרובה ברשתות חברתיות ומשחקי מחשב. חוקרת נוספת טענה שאנשים מסתמכים יותר על היכולת למצוא מידע באינטרנט מאשר לזכור אותו בעצמם. זה עלול להוביל לירידה ביכולות הזיכרון. הרי אפילו זיכרון מידע פשוט, כמו מספרי טלפון, נפגע כתוצאה מהתלות בגאדג'טים.
מחקרים שנערכו כדי לבדוק האם זה אכן המצב הראו שאנו "משחררים" ככל שאנחנו סומכים על הטכנולוגיה להחליף את הצורך לזכור. בניסויים שנערכו לבחינת הנושא, למשל, מצאו החוקרים שהמשתתפים זכרו פחות מידע כאשר סברו שהוא שמור במחשב, גם כאשר התבקשו במפורש לזכור.
האם יש גם יתרונות לטכנולוגיה הזו? - ודאי. האינטרנט מציב בפנינו אתגרים קוגניטיביים חדשים, ומאפשר גישה למידע עצום שמשפר את היכולת לקבל החלטות ולסנן מידע. בנוסף, טכנולוגיות חדשות יוצרות "אוריינויות" חדשות, כמו אוריינות חזותית ומשחקית.
לכן, אין תשובה חד משמעית והתמונה מורכבת: האינטרנט יכול לשפר יכולות מסוימות אך לפגוע באחרות. הכניסה המאסיבית של ה-AI לחיינו, עם סוכני AI ומודלי השפה הגדולים (LLMs כמו קלוד ו-ChatGPT) גם היא ודאי משפיעה ותשפיע הרבה יותר ואף תחמיר את התלות בטכנולוגיה ואת הנכונות האנושית להשתמש ביכולות המוחיות שלנו.
אז מה אפשר לעשות בעניין?
חלק מהחוקרים ממליצים על "חדרי כושר למוח" – תוכנות ופעילויות שנועדו לאמן יכולות קוגניטיביות כמו זיכרון וריכוז. אך חשוב גם להפחית את הזמן שאנחנו מבלים מול מסכים ולתרגל חשיבה עמוקה ללא התערבות טכנולוגית.
יעזרו גם קריאה, מחקר, איסוף חומרים עצמאי והתמודדות עם מטלות מסוימות בדרך הישנה, כשאפשר לוותר על האפליקציה או מנוע החיפוש. לבסוף, חשוב להבין שהשימוש בטכנולוגיה הוא כלי ותלוי בנו איך אנחנו משתמשים בו. שימוש מאוזן יכול להביא לתועלת רבה, בעוד ששימוש יתר ופיתוח תלות בה עלולים להזיק.
זה מה שעושה הרשת למוח האנושי ולחשיבה והזיכרון:
http://youtu.be/cKaWJ72x1rI
הנה השפעת הרשת על המוח האנושי:
http://youtu.be/qoFMGLTjUTM
הירידה בקריאה והריכוז היורד (עברית):
https://youtu.be/hQu3deT4aSs
והשינויים הללו של המהפכה הטכנולוגית פוגעים ביכולות הקוגניטיביות של הדורות הבאים (בעברית):
https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes
