מראות בגרסאות שונות כלשהן קיימות כבר אלפי שנים. אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה לפני כ-150 שנה. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.

אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.

אם נשוב למראות, אלה נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו ב-6000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.

ב-4000 לפני הספירה במסופוטמיה ו-1000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים, בסביבות 2000 לפני הספירה, יצרו במרכז אמריקה מראות מאבנים מלוטשות. בערך באותם זמנים, בסין הרחוקה, נוצרו מראות מברונזה.


הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:

https://youtu.be/FDs-1khMwus


וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:

https://youtu.be/e5Pz6NU7pww

מראה (mirror) או ראי היא מתקן שמחזיר את קרני האור וכך מאפשר לראות את מה שניצב מולו ומשתקף בו.

המראה השטוחה שאנו מכירים עשויה מזכוכית שמאחוריה מודבקת שכבת מתכת דקה, ממתכות כמו כסף שמשקפת את הנוף או מה שניצב מולה.

המראות נולדו כשהסתבר לאדם הקדמון שניתן להביט לתוך צלוחיות מים ולראות את עצמו. בערך ב-6000 לפני הספירה, נמצאו זכוכיות געשיות, שנוצרו באופן טבעי בפעילות של הרי געש, והאדם גילה שהן מאפשרות לראות בהן כמו במים.

זה היה בשנת 2,000 לפני הספירה, כשהחלו ללטש סלעים בכדי שישמשו כמראות. רק בשנת 1835 יצר כימאי גרמני בשם יוסטוס פון ליביג את מראת הזכוכית-כסף שבה אנו משתמשים כיום.


הנה תינוקות מול מראה:

https://youtu.be/YOX4nA-yFOk


מראות מיוחדות שעושות אמנות:

http://youtu.be/BZysu9QcceM


כך מגיבות חיות בטבע למראה שהוצבה שם:

http://youtu.be/GaMylwohL14


וכך פועלת המראה:

https://youtu.be/iE6I52Th9DE

המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.

בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.

מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.

שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.

ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.

ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.

ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.


הנה תהליך הייצור של המראות:

http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s


ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:

https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes

נפתח בטענה:

בצילום קולנועי יש "לשקר" כדי לצלם מאחור את הדמות המביטה במראה.

לשקר? - למה?

מפני שהמצלמה ניצבת מעט הצידה, אם נצלם את הדמות כשהיא רואה את עצמה במראה, הרי שהמצלמה לא תראה את פניה. ואם נצלם ממש מאחורי ראש השחקן נראה את פניו אבל גם המצלמה תופיע בפריים.

לכן, המצלמה מצלמת מאחור אך באחד מצידיו של השחקן ובמאים נוהגים להנחות את השחקנים לעמוד מול המראה כך שיראו דווקא את המצלמה ולא את עצמם.

בצורה כזו - השחקן רואה את המצלמה והמצלמה רואה אותו.

לנו, הצופים בסרט, נראה כאילו הדמות מביטה בעצמה, אבל האמת היא שהשחקן מביט במצלמה.

זהו השקר המוסכם של צילום הקולנוע. כדי שייראה בסרט שהדמות מביטה בפניה הניבטות בראי, על השחקן להביט דווקא במצלמה - דרך הראי.

לא מאמינים - קחו מצלמה ונסו לצלם סצינה של פנים במראה...


הנה דוגמאות של סצינות מראה בסרטים רבים (עם מעט סצינות מבהילות ולכן לא מומלץ לילדים צעירים):

http://youtu.be/3tjoqhx_dwk

בעתיד יתחיל הבוקר כמו היום, בחדר הרחצה. זאבל זה יתחיל באופן שונה מהיום. כשנעמוד ונצחצח את השיניים, תראה לנו המראה האינטראקטיבית (מראה שאפשר לעשות בה דברים) את הפגישות והפעילויות שנועדו לנו היום. נקבל על המראה הודעות שנשלחו מחברים, נצפה בתחזית מזג האוויר כדי שנדע מה ללבוש ועוד.

בהמשך נוכל לקבל המלצות לסרט טוב בערב או לתכנית מומלצת, הכל על פי הטעם האישי שלנו. תוך כדי האיפור או סוף הגילוח, נצפה או נאזין לחדשות הבוקר, בווידאו ובקול.

אגב צחצוח שיניים, בשלב מסוים המראה החכמה תהיה כל כך חכמה, עד שנקבל אזהרה שהתגלתה עששת בשיניים שלנו, מה שיאפשר לנו לקבוע מיד תור אצל רופא השיניים... מהמראה כמובן!


הנה המראה האינטראקטיבית:

http://youtu.be/V5RVqgmSV28


מראות חכמות למדידת בגדים:

http://youtu.be/O_oJRWMNniM


וכשיש מראות כאלה הן מאפשרות לעשות גם דברים לא צפויים:

http://youtu.be/dAI9mF_cBu0

החלק המעצבן בחנויות הבגדים הוא החלפת הבגדים. הוא מעצבן גם לקונים ולקונות וגם למוכרי החנויות שצריכים לקפל אינסוף בגדים שוב ושוב.

בעתיד נראה שחלק גדול מהסיפור ייחסך מכולנו. המראות החכמות ימדדו את מידותינו וילבישו אותנו באופן וירטואלי, כלומר מדומה, בכל הבגדים שנרצה למדוד. שימוש בטכנולוגיית המציאות הרבודה מאפשר ליצרנים להציג מבחר של בגדים על הגוף שלנו, מבלי שנחליף בגדים. זאת לאחר שגופנו נסרק על ידי המערכת ונמדד ואז מולבשים עליו הבגדים השונים, באופן וירטואלי לחלוטין.


הנה מדידת בגדים מהאינטרנט בחדרך:

http://youtu.be/RCM0u2tBl5E


המראה הווירטואלית של טושיבה:

http://youtu.be/sTDWKFX9I9o


טכנולוגיית מציאות רבודה תשמש אותנו לניסוי בגדים וירטואלי:

https://youtu.be/nWcGhuX6N7w


מראה שזוכרת ומציגה את כל מה שמדדת:

http://youtu.be/B97k394jetk


וטכנולוגיה שמשמשת כיום בחנויות פומה:

http://youtu.be/_X2-_t5f_IA

מראה שבורה, קובעת אמונה טפלה מוכרת, תוביל בהכרח לשבע שנים של מזל רע. ההסבר? - השתקפות האדם דרך המראה השבורה מעידה על נפשו או נפשה השבורה וייקח לנפש הזו 7 שנים להתאחות.

זוהי אחת האמונות הטפלות המושרשות ביותר בתרבות המערבית. אנשים שומעים אותה בילדותם וזה נשאר איתם לשארית חייהם.

מקורותיה של אמונת המראה השבורה (Broken mirror superstition) ושבע שנות המזל הרע מעורפלים. אך היסטוריונים מסמנים את מועד התפתחותה באירופה של ימי הביניים, תקופה שבה, וזה לא מקרה, מראות היו מצרך יקר ערך.

במאה ה-15 התפתחה תעשיית המראות בוונציה, במיוחד באי מוראנו (Murano), שהפך למרכז עולמי לייצור זכוכית איכותית. תהליך ייצור המראות היה מורכב מאוד, דרש מיומנות גבוהה ושימוש בחומרים יקרים כמו כספית. הרפובליקה של ונציה שמרה בקנאות על סודות הייצור. אומני הזכוכית באי מוראנו נהנו מזכויות מיוחדות אך נאסר עליהם לעזוב את האי, מחשש שיגלו את סודות המקצוע למתחרים.

המראות בתקופה זו היו כה יקרות עד שרק אצילים ועשירים מאוד יכלו להרשות לעצמם לרכוש אותן. שבירת מראה הייתה אסון כלכלי של ממש למשפחה. ייתכן שהקשר למספר 7 נובע מהאמונה העממית הרווחת בימי הביניים שהמספר 7 נושא משמעות מיסטית מיוחדת, אמונה שיתכן שקשורה למסורת הנוצרית, שבאה מהיהדות בכלל.

מחקרים פולקלוריסטיים מצביעים על כך שבמאות ה-17 וה-18, כשמראות הפכו לנפוצות יותר בבתי המעמד הבינוני באירופה, התפתחו סביבן אמונות טפלות מגוונות. בבריטניה למשל, התפתחה אמונה שצעירה רווקה שרואה את השתקפותה במראה שבורה לא תתחתן במשך 7 שנים. בחלקים מצרפת האמינו שמראה שבורה מסמלת מוות קרב במשפחה.

מעניין שהאמונה בשבע שנות מזל רע לאחר שבירת מראה היא תופעה מערבית בעיקרה. בתרבויות אחרות התפתחו אמונות שונות לגמרי בנוגע למראות שבורות. בחלק מהתרבויות האסיאתיות למשל, מראה שבורה נתפסת דווקא כסימן לשינוי חיובי מתקרב. קצת כמו שיהודים נוהגים לומר מיד "מזל טוב!" על כוס שנשברת.

ואגב, במהלך השנים האמונה הטפלה הזו התגלגלה לתרבויות רבות כמו אלה של יוון, הודו, סין ואפריקה.

בימינו, למרות שמראות אינן עוד מצרך יקר ערך, האמונה הטפלה הזו ממשיכה להתקיים בתרבות הפופולרית וכחלק מהמורשת התרבותית המערבית.

מחקרים פסיכולוגיים מודרניים מוצאים, אגב, שלא מעט אמונות טפלות קשורות לנטייה האנושית לחפש משמעות באירועים אקראיים, במיוחד כאלה שכרוכים באובדן או הרס של חפצים משמעותיים.


הנה אמונת המראה השבורה:

https://youtu.be/4-GaTJjxoYs


מה עושים עם מראה שנשברה?

https://youtu.be/r2Gvem9YRRc


ומה נסגר עם האמונה האיומה הזו מימי הביניים?

https://youtu.be/ytPEYkhVI4o


פסל של אמן שהחליט ללעוג לאמונה הטפלה:

https://youtu.be/VsBq89nK2dk


ניסיון להעמיק בנושא:

https://youtu.be/mRdBXIc-5Ug?long=yes


וסרט מתלמה ילין עם מראה שבורה (עברית):

https://youtu.be/enwHdF5xgsw?long=yes

האם רציתם פעם להבין כיצד אפשר לראות דרך מראה מה קורה מאחריה? וכיצד מצד אחד רואים את הצד האחר ובצד השני לא?

את המראה המיוחדת הזו מכנים לא פעם מראה חד-כיוונית (One-way mirror). מראות כאלה ניתן למצוא לא פעם בחדרי חקירות של המשטרה. היושבים בחדר החקירות שבצידה האחד לא יכולים לראות את הצופים בהם, בעוד שהצופים יכולים לראותם ללא בעיות. גם מסדרי זיהוי מתבצעים לא פעם דרך מראות כאלה, כדי שהחשודים לא יראו מי העדים שצופים בהם ומזהים אותם.

אבל השם המקצועי של המראה המיוחדת הזו הוא "מראה מוכספת למחצה". בניגוד למראה רגילה שבה ציפוי המתכת משקף את כל האור, ציפוי המתכת של המראה הזו הוא חצי שקוף. כלומר, חצי מהאור הפוגע בו מוחזר, כמו בכל מראה, בעוד שהחצי השני של קרני האור, עובר דרכו. לכן המראה הזו היא בעצם חצי מראה וחצי חלון.

אבל עוד מרכיב חשוב שבהסבר לראיה החד-צדדית שהמראות הללו מאפשרות הם הפרשי עוצמות האור שבשני החללים. בעוד שהאור בחדר החקירות הוא מלא, בחדר שבו נמצאים הצופים בו, צריכה עוצמת האור להיות חלשה מאד ואפילו חשוכה. מכאן שעוצמת האור החזקה שבחדר החקירות יוצרת מראה מושלמת למתבונן בה מתוכו וכך הוא אינו יכול להבחין באנשים שצופים בו מהחדר השני, החשוך יחסית. זה יכול, אגב, לקרות גם במשקפי שמש, או בחלון רגיל. זה יקרה כשאתם נמצאים בצד המואר ולא רואים דרכו דבר.

בצורה כזו מה שרואים משני הצדדים הוא זהה - מעט מאד ממה שקורה בחדר החשוך שמוסתר לחלוטין על-ידי התמונה החזקה של המתרחש בחדר החקירות המואר.


הנה הדגמה של מראה חד-כיוונית:

https://youtu.be/sztjsGgp66U


הבדלי האור שמסייעים למראה החד-כיוונית:

https://youtu.be/VvqbjUtt3mM


הרצאה על איך פועלות מראות חד-כיווניות:

https://youtu.be/4kKL32opewI


הסבר נוסף:

https://youtu.be/XKuF1eT1Cqc


וחיוך על המשטרה שמשתמשת במראות חד-כיווניות כדי לעקוב אחרי חקירות או לבחון חשודים מבלי שהם יראו מי צופה בהם:

https://youtu.be/fkHlhiG0h70

כבשן סולארי (solar furnace) הוא מתקן שמרכז את קרני השמש כדי להפיק טמפרטורות גבוהות. כדי ליצור כבשן סולארי בונים מבנה הכולל מערך גדול של מראות או מראה פרבולית אחת, שמרכזים את האור על נקודת מוקד קטנה. ריכוז האור בנקודת המוקד יכול להביא את הטמפרטורה בה עד ל-3,000 מעלות צלזיוס.

החום העצום שנוצר בנקודת המוקד של הכבשן הסולארי משמש כדי לחמם מים למערכות חימום מרכזי בארצות קרות, להתיך מתכות כמו פלדה או להפעיל טורבינה להפקת חשמל.

הכבשן הסולארי הגדול בעולם הוא הכבשן הסולארי בגובה 9 קומות שנבנה ב-1970 באודילו שבהרי הפירנאים בצרפת. קראו עליו באאוריקה בתגית "הכבשן הסולארי באודילו".

כיום בונים בעולם יותר מגדלים סולאריים, שבנויים על עיקרון דומה, אבל בצורה חסכונית וקלה יותר להפקת אנרגיה.


הנה הכבשן הסולארי באודילו שבצרפת:

http://youtu.be/k9YfyzJ7S8Q

הפריסקופ (Periscope) היא משקפת שמביטים בעזרתה מצוללת, אל מעל פני המים. הפריסקופ בנוי כצינור שניתן להאריך כך שהוא עולה אל מעל למים. בזכות ההמצאה הזו יכול המשקיף לראות מה קורה מעל לפני המים, מבלי שהצוללת תעלה אל פני המים ויבחינו בה.

הפריסקופ מסתובב לכל הכיוונים ומאפשר צפייה לכל הצדדים. כך יכול הצופה להתבונן במרחב שמעל פני המים, בזמן שהצוללת עצמה נמצאת מתחת לפני המים, מסתתרת ומוכנה לפעולה.

כיום פועלים פריסקופים דיגיטליים מעולים, שפועלים באמצעות מצלמות בהפרדה גבוהה. מדענים רבים חוקרים כיום את האפשרות לייצר פריסקופ שאינו בולט מעל המים, כך שלא ניתן לגלות את הצוללת. בשנים האחרונות פורסם שחוקר ישראלי הצליח בשנים האחרונות לעשות קפיצה משמעותית בפיתוח כזה, אם כי עדיין אין אפילו אבטיפוס של הפריסקופ שהוא מתכנן.


זהו הפריסקופ:

https://youtu.be/4zEY4EzhFik


פעילות נחמדה? - כך מכינים פריסקופ בבית עם מראות:

https://www.youtube.com/watch?v=MsrWlo_KgJw


גם כך ניתן להכין פריסקופ בעצמך:

https://youtu.be/F_j_BkYcF4c


נשק חדיש הופך את הפריסקופ לכלי נשק תת-ימי כלפי מסוקים שצדים צוללות:

https://youtu.be/jIGl42ELB_A

רְיוּקָן (Rjukan) או רוקאן היא עיירה קטנה בנורבגיה הממוקמת בעמק צר בין הרים גבוהים.

בשל מיקומה של נורבגיה בצפון אירופה והשמש שבחורף נמוכה מאוד, העיירה מתמודדת עם תופעה ייחודית וכהה. במשך כחצי שנה, מסוף ספטמבר ועד אמצע מרץ, קרני השמש אינן מגיעות אליה כלל והיא כמעט חשוכה גם בשעות היום.

העיירה נבנתה בשנת 1905 על ידי התעשיין הנורבגי סאם איידה (Sam Eyde), שביקש להקים מפעלים ולספק דיור לעובדיו. תנאי האור הקשים הפכו את החיים במקום לאתגר אמיתי.

כבר בשנת 1913 הציע אחד מעובדיו של איידה רעיון מהפכני: להציב מראות ענק על ההרים שמעל העיירה, שישקפו את אור השמש ישירות אליה.

באותה תקופה הטכנולוגיה לא איפשרה לממש את החזון ובמקום זאת נבנה רכבל שהוביל את התושבים מדי פעם אל פסגות ההרים שטופות השמש.

כעבור כמעט מאה שנה, בשנת 2001, הגיע לריוקן האמן מרטין אנדרסן (Martin Andersen). הוא התאהב במקום אך התקשה להתמודד עם החורפים החשוכים. אנדרסן החליט להחיות את רעיון המראות של איידה.

וכך, לאחר שנים של תכנון ושכנוע הרשויות המקומיות, הותקנה בשנת 2013 "סולשפייל" (Solspeil), בעלות של כ-850,000 דולר. זוהי מערכת מראות מתקדמת שמביאה את אור השמש אל מרכז העיירה.

המערכת כוללת שלוש מראות ענקיות, כל אחת בגודל של 17 מטרים רבועים, הממוקמות בגובה של כ-450 מטרים מעל הכיכר המרכזית. המראות נשלטות על ידי מחשבים ועוקבות אחרי תנועת השמש לאורך היום, תוך שהן מחזירות את קרניה ישירות אל כיכר הכפר ויוצרות כתם של אור, בעוצמה של 80-100 אחוז מאור שמש טבעי.

המראות שינו את חיי התושבים בריוקן. הכיכר המרכזית הפכה למקום מפגש שבו אנשים נהנים מקרני שמש נדירות בחורף הארוך. הפרויקט הדגים כיצד ניתן לשלב שימוש יצירתי בטכנולוגיה בכדי לשפר את איכות החיים של אנשים ולהתמודד עם אתגרי הטבע בצורה חכמה ומעוררת השראה.

והכי כיף ברוקאן הוא שגם תיירים החלו לזרום אליה, ברצונם לחוות את הפלא הטכנולוגי והנעים הזה. למרות הספקנות הראשונית של חלק מהתושבים, כיום רבים מהם רואים במראות סמל לגאווה מקומית ולחדשנות יצירתית.


הנה מערכת המראות של ריוקן:

https://youtu.be/1PbAsci1D0k


הרעיון המקורי:

https://youtu.be/KTJFqVV8ReQ


והמראות הוסיפו לא רק אור אלא גם פריחה בתיירות:

https://youtu.be/3nOpK3m_rmc


כתבה נהדרת על ה"שמש" המוקרנת על מרכז הכפר:

https://youtu.be/RXMPvdDhmZI


וטיול אל המראות שעשו טוב לכפר המואר סוף סוף:

https://youtu.be/LJOCIVvjPQU

סאלאר דה אויוני (Salar de Uyuni) שבדרום-מערב בוליביה הוא מדבר שכולו עטוף במלח. זהו מדבר המלח הגדול בעולם.

תיירים רבים מגיעים לסאלאר המדהים, בכדי לחוות את אפקט המראה המפורסם כמו שהסאלאר נראה ואפילו מהחלל, לבקר באיי הקקטוס המרהיבים שצומחים מתוך המלח ולצפות בזריחות ושקיעות שנראות כאילו נלקחו מעולם אחר.

המעניין בסאלאר שלפני כ-40,000 שנה היה המדבר חלק מאגם פרהיסטורי. מאותו אגם נותרו כיום שני אגמים קטנים, בתוך מדבר המלח העצום.

מישור המלח אויוני בבוליביה הוא כל כך עצום, שהוא נראה אפילו מהירח. שטחו של המדבר הלבן והמלוח הזה הוא 10,582 קילומטרים רבועים והוא חלק מרכס הרי האנדים. גובהו של המדבר המלוח הוא כ-3,650 מ' מעל פני הים.

מדבר המלח הלבן מכיל כ-10 מיליארד טון של מלח שימושי. יש במדבר סאלאר דה אויוני גם מלון שכולו עשוי מלבנים עשויים מלח.

בלב המדבר שוכן גם "אי הדג" - שטח אדמה שזהו שמו (בספרדית "איסלה דל פסקדו") ובו גדלים קקטוסים שמגיעים לגובה של 10 מטרים.


הנה סיפורו של מדבר המלח בבוליביה:

https://youtu.be/Kb6wYxN6dH0


המדבר הזה הוא מאגר מלח עצום והמראה הגדולה בתבל:

https://youtu.be/CpC-tSmQGVE


סאלאר דה אויוני שבבוליביה:

https://youtu.be/8ldPxs3Ceqw


חוויות מנסיעה למדבר:

http://youtu.be/kMzgha1Gjws


מראות יפים במדבר המלח הבוליביאני:

http://youtu.be/r2MOXksZ2UE


וסרט תיעודי על מדבר המלח העצום הזה:

https://youtu.be/T8M-awe1Vxk?long=yes

בלב מישור המלח הגדול בעולם, סאלאר דה אויוני (Salar de Uyuni) שבבוליביה, ניצב פלא ארכיטקטוני ייחודי - מלון העשוי כמעט כולו ממלח, פאלאסיו דה סאל (Palacio de Sal), שמשמעותו "ארמון המלח".

המלון הזה הוא יצירת אמנות של ממש, ארכיטקטורה מרהיבה שנבנתה כמעט לחלוטין מחומר הגלם השכיח בסאלאר - גבישי מלח לבנים.

המלון הלבן ממוקם בקולצ'אני (Colchani), כ-25 קילומטרים מהעיר אויוני ובשולי מרחבי הענק הלבנים שמשתרעים על שטח של יותר מ-10,000 קילומטרים רבועים. פאלאסיו דה סאל מהווה נקודת יציאה אידיאלית לחקר המדבר הלבן והמופלא שמסביבו.

במקור נבנה המלון כאן בשנת 1998, קרוב יותר למרכז האגם המלוח. אך חששות סביבתיים שונים הביאו לפירוקו ובשנת 2004 הוא הועבר למיקומו הנוכחי בשולי המדבר הלבן.

הארכיטקטורה של המלון הזה מדהימה בפשטותה ועם זאת בתחכומה. הקירות, התקרות ואפילו חלק ניכר מהריהוט עשויים מבלוקים של מלח מקומי שנחצב ישירות מהסאלאר. בלוקי המלח מסודרים בצורת לבני מלח ומחוברים בטיט המבוסס גם הוא על מלח מומס. עם השנים, הקירות מקבלים פטינה טבעית שמעניקה למבנה מראה אותנטי ומשתנה תמידית.

מה שלא עשויים ממלח הם מערכות החשמל, האינסטלציה ורכיבים טכניים דומים.

החדרים במלון הם חוויה סנסורית יוצאת דופן. דמיינו לעצמכם להתעורר בחדר שקירותיו, תקרתו ואפילו בסיסי המיטה שלכם עשויים ממלח. המרקם הגבישי של המלח יוצר אווירה ייחודית שמשתנה עם האור לאורך היום. בלילה, כשהתאורה העדינה פוגשת את קירות המלח, נוצר אפקט זוהר עדין שמעניק לחדרים אווירה כמעט קסומה.

למרות האלמנטים העשויים ממלח, המלון הוא בכל זאת מלון ואינו מתפשר על נוחות. החדרים מצוידים במיטות נוחות, חימום מרכזי, ביחד עם המתקנים שאורחים מצפים למצוא בכל מלון איכותי. חלק מהחדרים אף מציעים נוף מרהיב אל מרחבי הסאלאר האינסופיים, במיוחד בעונה הרטובה כאשר שכבה דקה של מים מכסה את פני מישור המלח הלבן והופכת את האזור כולו למראה ענקית המשקפת את השמיים.

גם מסעדת הפלא האדריכלי מבוסס המלח בנויה ממלח. היא מציעה תפריט המבוסס על מאכלים מקומיים, כולל בשר הלמה (llama) והקינואה (Quinoa) המפורסמת של האזור. את הקירות, תודה ששאלתם, אסור לגרד או ללקק וזה כלל שמקפידים עליו מאוד, הן מסיבות של היגיינה והן לשמירה על שלמות המבנה.

מעבר לחוויית האירוח, מלון "פאלאסיו דה סאל" מדגים את היכולת האנושית לעשות שימוש יצירתי ובר-קיימא בחומרים מקומיים ובו בזמן הוא מציע חוויה תיירותית באחד האתרים המעניינים ויפים בעולם.


הנה מלון המלח בבוליביה:

https://youtu.be/-RCpvrTnJhc


סיור במלון:

https://youtu.be/_JuAKaSb7Tg


סיפורו של מלון המלח הראשון בעולם:

https://youtu.be/IkN0olZ51OM


המדבר הזה שבט המלון נמצא הוא מאגר מלח עצום:

https://youtu.be/CpC-tSmQGVE


והנה שאר בוליביה:

https://youtu.be/NwC1KH79t5s