שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי החלו להלחם בעזרת טנקים?
הטנקים (Tanks) הם המצאה בת כ-100 שנים. זה היה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1912, כשתכנן הבריטי דה-מול רכב זחלי אבל נדחה שוב ושוב. רק בשנים שלאחר מכן פיתח הצי הבריטי את הטנק, כשוינסטון צ'רצ'יל, מי שיהיה מנהיגה העתידי של בריטניה, היה מהדוחפים העיקריים לפיתוח הכלי שיוכל לדבריו להכריע את המלחמה.
וכך הוכנסו הטנקים למלחמה על ידי הבריטים, כשגם ארה"ב וגרמניה הבינו מיד שנפל דבר ומיהרו להתחיל בפיתוח של טנקים משלהן. אך הטנקים הוכנסו לקרבות בהיסוס וביחידים ולקח זמן עד שלמדו המפקדים להפעילם בצורה נכונה. משום כך לא הכריעו את הקרבות ולא נוצלה יכולתם להפתיע את הכוחות המיושנים של האויב.
יכולותיהם הצבאיות של הטנקים הובאו לידי ביטוי רק לקראת סוף המלחמה. היה זה בקרב קַמְבְּרֵה שבצפון צרפת, בשנת 1917, כשהצליחו הטנקים להבקיע את החזית הגרמנית ולפרוץ קדימה. הטנקים הללו תרמו לניצחון מדינות ההסכמה, בראשות בריטניה וארה"ב, במלחמה כולה.
למרבה הצער הם לא הצליחו להכריע את אותו הקרב. זאת מכיוון שהבריטים כבשו את השטח עם הטנקים, אבל חיילי הרגלים שלהם לא הצליחו לתפוס במהירות את השטח והגרמנים כבשו אותו בחזרה במהירות, כשהטנקים הבריטים זזו לאחור.
הנה תולדות הטנקים הראשונים בהיסטוריה:
https://youtu.be/7sUKGu3nFDo
סיפורו של טנק אחד ששינה את הדברים:
https://youtu.be/QXOWfvkhM3c
צילומים מקרבות השריון המבישים של ההתחלה:
http://youtu.be/iHIp-hyXKWc
מגוון סרטונים אותנטיים:
http://youtu.be/bbTvQOiGiWI
קטע קצר מסרט תעודה צרפתי שמציג טנקים במלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/5bn2zCY9lis?t=10s
וסרט ארוך על ההיכרות עם הטנקים הראשונים במלחמה זו:
https://youtu.be/z5vdLarcfwY?long=yes
מה היה פגיע בטנק השרמן ואיך הוא התגבר?
טנק השרמן (Sherman Tank) היה הלוחם הפגיע של הטנקים של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. הוא היה טנק נחות לעומת הטנקים הגרמניים, הן בכוח האש שלו והן במיגון חחח.
אבל היו לו צדדים שפיצו על כך בגדול והוא גם טנק עם אחלה סיפור של מעצמה נבוכה, שנכנסה למלחמה בהפתעה, קלטה שאין לה מושג, למדה מהר והשתפרה ויצאה ממנה גם כמעצמת טנקים ועוד יותר כמנצחת גדולה.
כשארצות הברית הצטרפה, בלית ברירה, אל מלחמת העולם השנייה, היא מצאה את עצמה במצב מביך עבור מעצמה.בעוד הגרמנים שועטים וכובשים את אירופה עם צי טנקים מתקדם ואסטרטגיה מפחידה, האמריקאים היו מצוידים בעשרות בודדות של טנקים מיושנים.
אבל מה שקרה בשנים הבאות היה מהפך מדהים שהדגים את עוצמת התעשייה האמריקאית והנחישות שלה לנצח. היא מתחילה לייצר טנק בינוני, שיקבל את שמו של הגנרל ויליאם שרמן (William Tecumseh Sherman) ויהפוך תוך זמן קצר לסמל של השריון והתעוזה האמריקאים.
בתוך זמן קצר, הסבו האמריקאים את מפעלי המכוניות הענקיים של דטרויט לייצור של טנקים. בשיא הייצור, יצא כל 11 דקות טנק חדש מפס הייצור. זה היה הישג מדהים, כמעט בלתי נתפס, שמדגים עד היום את יכולת ההסתגלות של אמריקה ואת כוחה של כלכלת המלחמה שלה.
השרמן, שפותח באמריקה אחרי הבליצקריג של 1940, היה אחד מהדגמים שייצרו האמריקאים. הוא היה רחוק מלהיחשב לטנק החזק ביותר בשדה הקרב וסבל מנחיתות משמעותית למול הטנקים הגרמניים המתקדמים, מסוג הטיגר והפנתר.
בלטה במיוחד הפגיעות הגדולה מאוד שלו. עם שריון דק יחסית ונטייה להידלק בקלות לאחר פגיעה, הוא זכה לכינוי המעליב "רונסון", על שם מותג המצתים הפופולרי של אותם ימים...
אבל על מה שהשרמן חסר בעוצמה, הוא פיצה באמינות, בפשטות ובכמות. בין השנים 1942 ל-1945 נבנו כמעט 50 אלף טנקים ממנו והוא היה לעמוד השדרה של השריון האמריקאי במלחמת העולם השנייה. רבים מהם הועברו ליחידות שריון של בעלות הברית האחרות, בתכנית השאל-החכר, כשהבולט מביניהם הוא הצבא הבריטי ששיווע לציוד.
השרמן היה הפתרון הפשוט, האמין, המעולה מבחינה מכנית, שהוזרם לשדה הקרב בכמויות גדולות וניצח כלים מתוחכמים ומשוכללים ממנו. השרמנים הפשוטים והטנקיסטים שבתוכם הם שניצחו את השריון הנאצי בקרבות באירופה, את כוחותיו של רומל באל עלמיין שבצפון אפריקה ואת הצבא היפני בקרבות במזרח הרחוק.
היום, כשמביטים על טנק השרמן במוזיאונים צבאיים, קשה שלא להתרשם מהפשטות היחסית שלו. אבל הפשטות הזו, ביחד עם היכולת לייצר אותו בכמויות עצומות, הפכו את השרמן לאחד הכלים החשובים בתרומתם לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. אבל זה היה ניצחון בכמות השרמנים ולא באיכות שלהם, אל מול טנקי הפנתר של היטלר.
כי המיגון הלא מוצלח של טנק השרמן, עם השריון הדק, דליקותו הרבה וסכנת התפוצצות לאחר פגיעה, הפכו אותו מסוכן. הגרמנים כינו אותו "תנור טומי", כינוי גרמני לחייל הבריטי.
מרבית השריפות בשרמן נגרמו מפגיעה של פגז במדפי התחמושת שהיו ממוגנים גרוע. הפתרון המבריק לכך היה אחסון של התחמושת בנקודות שמוגנו על ידי מים ואלה הקטינו את השריפות בפגיעה. הבריטים שדרגו את השרמנים שלהם בתותח משופר נגד טנקים ויצרו את גרסת הפיירפליי (FireFly - גחלילית) של השרמן, שהיה היחיד שהשמיד את הטיגר וה'פנתר', הטנקים הגרמניים החדשים שהפכו לאימת כוחות בעלות הברית.
וכך, בזכות פתרון בריטי של תותח מוצלח יותר הפך השרמן לקראת סוף המלחמה למכונת מלחמה חזקה במיוחד, כשעל הדרך הוא מספק את אחד הסיפורים המרתקים בהיסטוריה הצבאית המודרנית. בסך הכל הוא היה הטנק המיוצר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והטנק השלישי בתפוצתו בעולם כולו.
ואגב, גם בצה"ל המתהווה של ישראל הצעירה, תרמו טנקי השרמן שנרכשו מעודפי המלחמה באירופה ושודרגו באופן מרשים. הם הפכו לגרעין של חיל השריון הישראלי, כשגם כאן הותקנו עליהם תותחים צרפתיים משופרים. שיפורים אלה ואחרים הפכו אותם לטנקים מודרניים וקטלניים, שמותגו כ"סופר שרמן". הם שירתו בהצלחה את חיל השריון, במיוחד במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
הנה צוות שרמן שנלחם בגבורה ועושה את הלא יאומן:
https://youtu.be/ggRv0eJwe5I
ההישג של הסנדלר שהיה לתותחן בשרמן והשמיד תוך דקות 3 טנקים, שעל אחד מהם פיקד "הברון השחור", בכיר הטנקיסטים הגרמנים:
https://youtu.be/abdtElwq5ss
כך הפך טנק השרמן למכונת מלחמה בסוף מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/iBp4eWqXfno
וסרט תיעודי על השרמן:
https://youtu.be/074j-VscKaE?long=yes
מה היה הבְּלִיצְקְרִיג הגרמני במלחמת העולם השנייה?
הבְּלִיצְקְרִיג (Blitzkrieg) היא מלחמת בזק מתואמת ורחבת הקף, מדהימה במהירותה ובדורסנותה הצבאית, שנקטה גרמניה הנאצית, במהלך השלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.
המטרה של הבליצקריג הייתה הכרעה מהירה של הקרב וכיבוש חסר מעצורים, גם מילולית. זה היה הכיבוש המהיר והנרחב ביותר בהיסטוריה, מערכה לכיבוש של שטחים עצומים, ללא תקדים וללא עצירה למנוחה או רענון לחיילים הכובשים של הצבא הגרמני.
בפיתוח גישת הבליצקריג לקראת המלחמה, פיתחה גרמניה, למעשה, את חיל השריון הראשון בעולם. אויבותיה, צרפת ובריטניה, הכינו את עצמם למלחמה הקודמת, בעוד שגרמניה הכינה את צבאה למלחמה מסוג חדש - מלחמה מהירה כברק ואכזרית בלי חשבון.
הבליצקריג הימם את פולין, צרפת, בלגיה ולוקסבורג. הוא התבסס על תנועה מהירה של כוחות שריון, מבוססת טכנולוגיות שריון חדשות, אמצעי קשר בין הכלים, כוח אש ענקי, תמיכה אווירית של מפציצי צלילה של חיל האוויר הגרמני וחיל רגלים תוקפני ובעל יכולות מטורפות, שמסייע לכוחות הממונעים.
בתוך שבוע כבשה גרמניה שטח גדול יותר מזה שכבשה בכל מלחמת העולם הראשונה. לוחמת הבליצקריג הייתה אחד האלמנטים הבולטים במלחמה הזו, או לפחות בחציה הראשון. פירושו מהירות, לחימה שמתבססת על תמרונים צבאיים, קרבות נחושים ומהירים, בדיוק ההיפך מהקרבות שלא נגמרו במלחמת העולם הראשונה, אלה שגבו אינספור חיים, בלי שמץ של התקדמות, להכרעה בשדה הקרב.
אם במלחמה העולמית הראשונה לא הייתה לטנק ולמטוס השפעה של ממש על תוצאות המלחמה, בשנייה הם הפכו לנשק הכרעה.
הנה סרטון על הבליצקריג (עברית):
https://youtu.be/HLIFpBE1SfU
כך עצר הצבא הרוסי את הבליצקריג:
https://youtu.be/HUgV8_meyo8?long=yes
מיהו מונטגומרי שהביס את "שועל המדבר" באל-עלמיין?
המפקד הגרמני ארווין רומל היה מהמפקדים הטובים של הנאצים. המצביא שכונה "שועל המדבר" זכה לתהילה על הקרבות שניהל ונראה היה שאיש לא יוכל לו. מלווה בהערצה של היטלר, ארווין רומל היה בדרך להשתלט על צפון אפריקה ולתפוס את המזרח התיכון, כולל היהודים של ארץ ישראל, שהיו מיועדים להשמדה.
אבל אז הגיע לזירה האפריקנית גנרל בריטי ביישן ושקט בשם ברנרד מונטגומרי. הוא הבין מיד שחייליו, שהובסו שוב ושוב על ידי רומל, העריצו ופחדו מהגרמני המוכשר רומל. כדי להכניס בהם גאווה ורוח קרב, הוא הגה רעיון גאוני. מונטגומרי החליט להפוך בשיטות פסיכולוגיות את חייליו למעריציו שלו. הוא יזם קמפיין שהקדים את בואו, שבו הקצינים יספרו לחיילים סיפורים על תחכומו וגאונותו הצבאית של המפקד שעומד להגיע. החיילים התרשמו שהם הולכים לקבל מנהיג ומפקד בשיעור קומה של רומל הגרמני והיו נרגשים. כולם הפכו למעריציו, עוד בטרם הגיע. כשהגיע הם היו כבר "בכיסו". הם קראו לו "מונטי" בהערצה ורשמו את שמו על הטנקים שלהם. הוא זקף את קומתם ומרגע זה פיקד עליהם והנהיג אותם לקרב בין שווים, כנגד רומל "הבלתי מנוצח".
התוצאות היו מדהימות. רומל שניצח בעבר ללא הפסקה, הובס בקרב שריון קשה ומתוחכם שניהלו נגדו חייליו וקציניו של מונטגומרי. הגרמנים החלו נסוגים לאורך חופי צפון אפריקה, עד שהכוחות הגרמניים והאיטלקיים נכנעו סופית שנה אחר כך.
ניצחונו של מונטגומרי המופנם על רומל השחצן היה השינוי שכוחות הברית כל כך נזקקו לו. ביחד עם התבוסה הגרמנית בסטלינגרד שברוסיה, חל סוף סוף המפנה שכל כך נזקקו לו. מעתה הם כבר לא יובסו בקרבות נגד הצבא הנאצי. להיפך, כוחות הברית יהיו מעתה אלה שירדפו את הצבא הגרמני והוא זה שיתגונן. מונטי הפך את הקערה על פיה!
הנה סרטון על הקרב באל עלמיין (עברית):
https://youtu.be/2PSU_hZcdfE
כך נוצח רומל "שועל המדבר" על ידי מונטגומרי הבריטי:
http://youtu.be/b0emiRkHBBw
סרטונים אמיתיים מקרב אל עלמיין עם שיר של ורה לין מאותה תקופה:
http://youtu.be/oL9NZP1goNI
על חייו של "מונטי" וכיצד הצעיד את בריטניה לנצחון על רומל והצבא הגרמני בצפון אפריקה:
https://youtu.be/ZZz-pPkbdko
כמה דברים שראוי לדעת על המנצח הגדול של אל-עלמיין:
https://youtu.be/Lx18Ly7VjxM
וסרט תיעודי מקיף על מונטגומרי וגדולתו:
https://youtu.be/WjxexZtPfkw?long=yes
מי היה שארל דה גול?
פעם, ברגע של כעס, אמר שארל דה גול (Charles de Gaulle), הגנרל הגבוה שהפך לנשיא צרפת "איך אפשר לשלוט בעם שיש לו 246 סוגי גבינה שונים?"
הגנרל הזה, שעוד כחייל מן השורה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גילה גבורה אישית,
הצליח להציל את העם הצרפתי, כנגד כל הסיכויים, מציפורני הנאצים. לא פלא שהוא מהדמויות המעניינות והמרשימות בהיסטוריה של צרפת ואירופה כולה, גם אם היה ונשאר שנוי במחלוקת.
שארל דה גול זינק להיסטוריה הצרפתית בנאום 18 ביוני ("L'Appel du 18 Juin"), אותו נאום שנשא מלונדון ביום 18 ביוני 1940. בנאומו ברדיו ה-BBC הוא הכריז שעל אף תבוסת צרפת שזה עתה ניגפה מפני הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.
הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא שימש בסיס חשוב למאבק על שחרור צרפת ונחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.
נאום ה-18 ביוני, אף שהוא נישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים. הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.
כך זכה דה גול לתפקידו ההיסטורי, המכוון להצלת כבודה של צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. בשעה שמנהיגים צרפתים רבים נהגו בתבוסתנות ובשיתוף פעולה עם הנאצים, הוא הקים ופיקד על “צבא צרפת החופשית” ויזכה לכבוש אותה מחדש, עם המטרייה האדירה של בנות הברית כמובן.
ב-1958, שנים אחרי הניצחון וכיבוש צרפת מחדש, בבחירות שלאחר קריסת הרפובליקה הרביעית, הופך לנשיא צרפת ולאדם שעיצב את דמותה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בנאום מלא בכפיות טובה, שנשא דה גול לאחר הניצחון, הוא התעלם כמעט לחלוטין מתפקידם של האמריקאים והקומוניסטים בשחרור צרפת.
הנאום הזה סימן את תדמיתו בעיני מנהיגים רבים בעולם. אם בצרפת הוא נחשב לדמות הרואית וגיבור עתיר זכויות, בארה"ב ראו בו נפיל. אך המנהיגים האמריקאים, שמוקירים צניעות, גמישות, פשטות וקשרים נוחים, לא התחברו לגינוני השלטון שלו ולהתנהגותו. דה גול נתפס בעיניהם כאדם מתנשא, יהיר ומי שקשה להסתדר איתו.
בישראל, שידעה לא פעם חיכוכים קשים עם דה גול, בן גוריון דווקא הפליג בשבחיו, בדברי הערכה "ללא ספק דה גול היה האיש שהציל את צרפת", הוא אמר "בישראל אפשר לזקוף דבר כזה רק לזכותו של צה"ל כולו".
שלטונו של דה גול כנשיא צרפת, לאחר המלחמה, היה שלטון חזק ובוטח בעצמו. הנשיא הגיבור, הגנרל דה גול, נבחר לתפקידו ומנהיג ביד רמה את האומה הצרפתית.
תדמיתו כמנהיג גדול, גם בגובהו וגם במעשיו, לא מנעה ממנו התנגדויות פוליטיות. גם בארצו היה דה גול שנוי במחלוקת. כמנהיג, הוא החליט בעצמו על מה שנכון בעיניו ולא שעה להתנגדויות.
ב-1958, עת שארל דה גול נבחר לנשיאות, מלחמת אלג'יריה היא בעיצומה. כאן הוא מוצא את עצמו בחילופי תפקידים, ככובש ומנהיג הצבא הצרפתי, אל מול המחתרת המקומית של אלג'יריה. ראשי הצבא הצרפתי סמכו עליו, בין השאר לאחר ביקורו באלג'יריה, כשקרא בדרמטיות מפיחת תקוות לקהל תומכי “אלג'יריה צרפתית” בנאום פומבי “הבנתי אתכם”.
בפועל, הוא פעל הפוך, כשהחל לנהל משא ומתן על מתן עצמאות לאלג'יריה מוסלמית. הוא לא נבהל מקריאות וגילויי מרד בחלקים מהצבא ואפילו מתאי מחתרת שניסו שוב ושוב להתנקש בחייו. רק בנס הוא ניצל מהם.
אף שהוא ויתר למרשל פטן, מנהיג משטר וישי שנכנע לגרמניה ונידון לאחר המלחמה למוות, לאחד ממתנקשיו, איש צבא עתיר זכויות ובעל עבר מפואר, הוא לא הושיט יד ואפשר את הוצאתו להורג.
סוף שלטונו הגיע כמעט כבדרך אגב. היה זה באפריל 1969, כשדה גול יוזם מישאל עם, על נושא שולי למדי ומודיע שאם לא תתקבל דעתו הוא יגיש את התפטרותו. התוצאה נגדה את דעתו והוא עזב את השלטון.
לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית, התיישב דה גול בביתו וזמן קצר לאחר מכן מת, כשהוא ממתין לחדשות הערב ברדיו. כשמת דה גול, בגיל 79, הפסיקו תחנות הרדיו הצרפתיות את תוכניותיהן הרגילות ועברו לשדר מוסיקה קלאסית.
ז'ורז' פומפידו, הנשיא שחצי שנה לפני לכן החליף את דה גול בתפקיד, לאחר שהאחרון פרש, אמר בנאומו לאומה: "הגנרל דה גול מת - צרפת התאלמנה".
נאמר עליו אז שב-1940 הוא הציל את כבוד צרפת, ב-1944 הביאה לשחרור ולנצחון, וב-1958 הוא חסך לה את תלאות מלחמת האזרחים. מארו גם שדה גול היה מי שהעניק לצרפת המודרנית את מוסדותיה, עצמאותה ואת מקומה בעולם.
הנה סיפורו של דה גול:
https://youtu.be/Jj8sF7gTZmQ
דה גול חוזר לצרפת עם הניצחון וצ'רצ'יל בסביבה:
https://youtu.be/H1vqFwo1Y98
תכנית חינוכית על האיש והמנהיג (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
הפודקסט של הפרופסור האגדי הרסגור (עברית):
https://youtu.be/8cKk8LvNoAc?long=yes
סרט תיעודי על המנהיג דה גול:
https://youtu.be/PsNJDWs9JYw?long=yes
ועוד אחד:
https://youtu.be/17mjfbXWW4g?long=yes
מה קרה במלחמת יום כיפור עם המחדל המפורסם?
זו הייתה מלחמה שבאה לאחר 6 שנים של יוהרה, שחצנות וביטחון עצמי שצה"ל הוא הצבא החזק במזרח התיכון ושישראל היא מעצמה בלתי מנוצחת.
כשלושה שבועות לפני יום הכיפורים 1973 הגיע מסר סודי ומוצפן למטה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בתל אביב. דווח בו שהצי המצרי עזב את נמל אלכסנדריה, תנועה חריגה שהעידה על סבירות גבוהה שפניו של הצבא המצרי למלחמה. היא הועברה למעלה ונוספה לשורת ידיעות נוספות שהעידו על מלחמה מתקרבת.
כמה ימים אחר כך, 10 ימים לפני המלחמה, נפגש חוסיין מלך ירדן עם ראש הממשלה גולדה מאיר והודיע לה שפני הסורים למלחמה בישראל. הוא עצמו לא הצטרף למלחמה, מחשש שיחזור על עצמו תקדים מלחמת ששת הימים, בה הובס הצבא הירדני קשות וירדן עצמה איבדה שטחים גדולים, כולל את השליטה בעיר העתיקה בירושלים, כולל ברובע היהודי והמוסלמי.
הכתובת הייתה על הקיר. אבל אמ"ן, אגף המודיעין של צה"ל, שבראשו עמד האלוף אלי זעירא, לא קיבל את הסימנים כפשוטם. אפילו מרגל מצרי בכיר שהעביר ידיעות מוצקות ל"מוסד" לא שינה לו. הוא קבע שסוריה ומצרים אינן מכוונות למלחמה ושכנע בכך את הממשלה.
כך פרצה בהפתעה מלחמת יום הכיפורים. זה היה ביום הכי קדוש ליהודים - שבת, יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר 1973.
המלחמה נפתחה במפתיע, בהתקפות רבות עוצמה, מצד הסורים ברמת הגולן ומצד המצרים בחצי-האי סיני. היא עתידה להימשך 18 יום. במהלכם תיקלע ישראל למצב שלא הכירה מאז קום המדינה, מצב שהוגדר על ידי רבים כ"חשש מחורבן בית שלישי".
בסיני הצליחו המצרים לצלוח את תעלת סואץ ע"י חיל רגלים ולכבוש את קו המעוזים הישראליים שעל התעלה. הם החלו בהקמת גשרי מעבר גדולים לכוחות השריון והארטילריה המצריים.
ברמת הגולן הצליחו הסורים לכבוש את מוצב צה"ל בחרמון ולחדור אל דרום רמת הגולן ואל העורף של מרכז הגולן הישראלי. כל היישובים העבריים פונו מרמת הגולן.
המחדל של אי זיהוי המלחמה כמעט והביא לתבוסת ישראל. היינו מאוד קרובים לחיסול בידי צבאות ערוכים למלחמה, מצוידים ונחושים לחסל את ישראל.
אבל צה"ל התעשת. לאחר בלימה ישראלית רבת תעוזה של החיילים בחזית וחרף התקפות איומות ופגיעות קשות בצה"ל, החלו התקפות-נגד ישראליות שהעבירו את הלחימה לשטחי האויב.
בהנהגתו של האלוף אריאל שרון שפעל בניגוד להוראות וחצה את תעלת סואץ הצליח צה"ל לאלץ את המצרים, לקבל הסדר הפסקת-אש חדש. בעקבותיהם נאלצו גם הסורים לחתום על הסדר דומה, בעקבות ניצחון צה"לי כנגד כל הסיכויים, למול מתקפה סורית קשה והרסנית במיוחד.
המלחמה הוכרעה לטובת ישראל, אבל סדקה את הביטחון העצמי המופרז של צה"ל. בעקבות המחדל העצום של מלחמת ההפתעה מרובת ההרוגים, החלו מחאות נרחבות והוקמה ועדת חקירה, ועדת אגרנט.
לאחר דיונים ממושכים ושמיעת עדויות רבות הטילה ועדת אגרנט את האחריות למלחמה על הרמטכ"ל ופטרה את הממשלה מאחריות ל"מחדל". אבל הציבור לא הירפה ולבסוף הממשלה נאלצה להתפטר. גולדה ודיין, האחראים לכישלון, הלכו גם הם הביתה.
בזכות ההפתעה והעובדה שהצליח לכבוש בתחילת המלחמה את קו המעוזים, הרגיש גם הצד המצרי מנצח. בדיעבד זה אפשר לנשיא המצרי שביקש עוד קודם למלחמה לדבר שלום, אך נתקבל בסירוב של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ליזום צעדי שלום חוזרים ולעשות שלום עם ראש הממשלה מנחם בגין.
על המלחמה שנפתחה ביום הכיפורים של 1973 (עברית):
https://youtu.be/6O1KVqdwUrI
שני מטוסים עמדו לבדם בגבורה מול טייסת שלמה של המצרים (עברית):
https://youtu.be/QFR94rHMLqc
ברמת הגולן הגן כוח צביקה בגבורה כנגד הסורים (עברית):
https://youtu.be/LVncsjNI4iA
מלחמת יום הכיפורים (עברית):
https://youtu.be/CkOn6Im3fgU
"לו יהי" של נעמי שמר - שיר המלחמה ההיא (עברית):
https://youtu.be/FDD19O2CreI
תכנית חינוכית על המלחמה בהפתעה (עברית):
https://youtu.be/Q0fZ6wjWe80?long=yes
כל השתלשלות אירועי מלחמת ההפתעה שנפתחה ביום הקדוש ליהודים (מתורגם):
https://youtu.be/IHypjF9z8Ko?long=yes
וכך היא החלה (עברית):
https://youtu.be/mqkqcKbqp38?long=yes
מהו מארב השריון המבריק של לנר?
זה היה במהלך מלחמת יום הכיפורים. דן לנר, מפקד האוגדה הנערץ בצפון, החליט להכין קבלת פנים מיוחדת לחיל המשלוח העיראקי, שבא לסייע לסורים ברמת הגולן. הוא התכוון לעשות לעיראקים מארב שריון קלאסי, שיבהיר להם שהם לא באו לקייטנה מהירה ופשוטה, גם אם צה"ל הופתע במלחמה.
לנר המתוחכם פרס את הטנקים של החטיבות שבפיקודו כריבוע עם צלע פתוחה לכיוון סוריה, כך שיתאפשר לשריון העיראקי "להיכנס" פנימה. מבחינת הקרבות זה היה הימור של ממש, כיוון שחלק מהחטיבות נאלצו לעזוב שטחים שכבשו מידי הסורים בימים שלפני כן והיה חשש שהסורים ישתלטו עליהם שוב.
אבל המארב הקלאסי שהכין דן לנר פעל בדיוק לפי התכנית - כוחות השריון העיראקי נכנסו לתוך הריבוע הפתוח, שנראה כמו שטח שנטש צה"ל ואז הופתעו לגלות שהם מוקפים בטנקים שארבו להם. מעל 60 טנקים עיראקים הושמדו מיד, בעוד שצה"ל איבד רק 4 טנקים.
לנר הוכיח בקרב הזה שהידע והיצירתיות שלו עבדו מצוין. בצבאות שונים בעולם משננים את מארב השריון המבריק שלו עד היום.
הנה משחק מחשב שמאפשר ליצור מארבי שריון מדומים משלכם:
http://youtu.be/RMYwNo0UfvE?t=21s
איך רומתה ונכבשה צרפת דרך הארדנים?
הזמן הוא אביב 1940, כשקבוצת ארמיות גרמניות תוקפת את בלגיה והולנד, ארצות השפלה, ומטעה את הכוחות הבריטיים והצרפתיים הניידים להגיע לחזית הזו ולרכז בה את הכוחות שלהם.
זו הייתה מלכודת והטעייה נוראה, כי מה שגרמניה תכננה בעצם זה להפתיע את כוחות צרפת ובריטניה על ידי מתקפה של כוחות שריון גדולים, באזור הארדנים.
המתקפה הזו היא חלק מתכנית "אבחת מגל" ("sickle cut"), שנקראת לעתים גם "תכנית מנשטיין" (Manstein Plan), על שם המפקד הגרמני שהגה אותה.
כי חבל הארדנים הוא אזור של יערות ולא מעט הרים, שנחשב בצד הצרפתי לבלתי עביר לטנקים. זו הייתה טעות. לא פחות מ-7 דיוויזיות של טנקי פנצר הגיעו תוך יומיים לנהר המז (Meuse) ויום אחרי זה כבר נאלצה ממשלת צרפת לנטוש את פריז.
איך זה הצליח כל כך? - מטרת הגרמנים הייתה ההטעיה. מטרתה לגרום לאויב הצרפתי והבריטי לחשוב שגרמניה תתקוף במלוא העוצמה מכיוון ארצות השפלה, הולנד ובלגיה, הצפוניות לצרפת. מה שהוורמכט, צבא גרמניה, עשה בשלב הראשון הוא מבצע ששם הקוד שלו היה "מקרה צהוב" ("Fall Gelb").
במסגרת ההטעיה הגרמנים שולחים כוח התקפי שנראה גדול, לכיוון הולנד ובלגיה. כך הם הצליחו למשוך אליהם צפונה את היחידות הניידות, הכוחות הכי מובחרים של הצבא הצרפתי ולצידם את כוח המשלוח הבריטי הענקי, ששלח צ'רצ'יל לסייע לצרפת בהגנה מפלישת צבאו של היטלר.
כשההטעיה מצליחה, פולשת גרמניה לצרפת בהפתעה. היא עושה זאת מהמקום שנחשב בצרפת בלתי עביר - חבל הארדנים ההררי והקשה למעבר של שריון. בניגוד למה שהצרפתים האמינו שלא ניתן לעשות - הארמיות הגרמניות צולחות את הארדנים, אל מעבר לנהר מז, ושוטפות את צרפת בסערה.
אחד ממפקדי התרמית הזו הוא גאון השריון היינץ גודריאן. בפלישה לצרפת הוא מפקדו של הקורפוס ה-19. כהוגה שיטת הבליצקריג, לכיבוש מהיר, גודריאן מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה, לעומק השטח הצרפתי. הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק. לצידו, דוויזיות הפנצרים ה-6 וה-8 בראשות גרד פון רונדשטדט.
הצבא הצרפתי מופתע לחלוטין. ההטעייה הזו מאפשרת לגרמניה לכבוש את צרפת בקלות מביכה וכמעט ללא התנגדות. המהלך האסטרטגי של גרמניה מנתק את העורף שבמרכז צרפת מהכוחות העצומים והחזקים של צרפת ובריטניה, שמרוכזים, שלא לומר "תקועים", בצפון צרפת, בבלגיה והולנד.
הגנרלים הצרפתים מבינים שאין להם סיכוי לנייד את הכוחות שלהם מצפון צרפת אל מרכזה ולא נותרה להם האפשרות ללוחמה נגד הגרמנים ששולטים עתה בעורף. זו תבוסה ברורה. צרפת שצבאה חזק נכנעת לגרמניה בתוך 6 שבועות. צבאה חסר ישע ולא מסוגל להגן עליה.
הפלישה הגרמנית הזו לצרפת היא אחת ההטעיות הגדולות בהיסטוריה. היא תיתן השראה לצבאות רבים להטעות כך, עוד במלחמת העולם השנייה שתימשך 5 שנים נוספות, אבל גם הרבה אחריה.
מעניין, אגב, שלקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ינסה היטלר שוב, בניסיון נואש למנוע את התבוסה הגרמנית, לפרוץ לצרפת המשוחררת דרך הארדנים. הפעם הוא יובס, כי בקרב גבורה עיקש שיזכה לשם "הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge), ועל אף נחיתות ברורה של הכוח האמריקאי, אל מול השריון הגרמני הגדול והחזק יותר. האמריקאים בקרב הזה יגלו אומץ ועמידות מדהימים וינצחו בקרב המכריע, שלגרמנים ברור היה שאסור להפסיד בו.
הנה מבצע "אבחת מגל" עם הפלישה לצרפת מהארדנים (עברית):
https://youtu.be/Lat4MDmIE50?long=yes
כיבוש פריז על ידי הצבא הגרמני:
https://youtu.be/j_EuUcVD_pU
המשמעות האיומה של כיבוש צרפת עבור יהודי צרפת (עברית):
https://youtu.be/Mx56ML1SO7k
חלוקת צרפת לשני אזורים לא הקלה (עברית):
https://youtu.be/3UzBZu1I9gs
וסרט תיעודי על תבוסת צרפת המדהימה:
https://youtu.be/n59SIJNaNao?long=yes
מה היה "הקרב על הבליטה" בו הובס היטלר סופית?
"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.
את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.
בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.
וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.
מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.
בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.
מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.
וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.
המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.
בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.
מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.
הנה סיפורו של קרב הבליטה:
https://youtu.be/IgU5PRc9glw
מתוך סרט קולנוע על הקרב:
https://youtu.be/mdjau_yi5AY
סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:
https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes
תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:
https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes
ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):
https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes
הטנקים (Tanks) הם המצאה בת כ-100 שנים. זה היה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1912, כשתכנן הבריטי דה-מול רכב זחלי אבל נדחה שוב ושוב. רק בשנים שלאחר מכן פיתח הצי הבריטי את הטנק, כשוינסטון צ'רצ'יל, מי שיהיה מנהיגה העתידי של בריטניה, היה מהדוחפים העיקריים לפיתוח הכלי שיוכל לדבריו להכריע את המלחמה.
וכך הוכנסו הטנקים למלחמה על ידי הבריטים, כשגם ארה"ב וגרמניה הבינו מיד שנפל דבר ומיהרו להתחיל בפיתוח של טנקים משלהן. אך הטנקים הוכנסו לקרבות בהיסוס וביחידים ולקח זמן עד שלמדו המפקדים להפעילם בצורה נכונה. משום כך לא הכריעו את הקרבות ולא נוצלה יכולתם להפתיע את הכוחות המיושנים של האויב.
יכולותיהם הצבאיות של הטנקים הובאו לידי ביטוי רק לקראת סוף המלחמה. היה זה בקרב קַמְבְּרֵה שבצפון צרפת, בשנת 1917, כשהצליחו הטנקים להבקיע את החזית הגרמנית ולפרוץ קדימה. הטנקים הללו תרמו לניצחון מדינות ההסכמה, בראשות בריטניה וארה"ב, במלחמה כולה.
למרבה הצער הם לא הצליחו להכריע את אותו הקרב. זאת מכיוון שהבריטים כבשו את השטח עם הטנקים, אבל חיילי הרגלים שלהם לא הצליחו לתפוס במהירות את השטח והגרמנים כבשו אותו בחזרה במהירות, כשהטנקים הבריטים זזו לאחור.
הנה תולדות הטנקים הראשונים בהיסטוריה:
https://youtu.be/7sUKGu3nFDo
סיפורו של טנק אחד ששינה את הדברים:
https://youtu.be/QXOWfvkhM3c
צילומים מקרבות השריון המבישים של ההתחלה:
http://youtu.be/iHIp-hyXKWc
מגוון סרטונים אותנטיים:
http://youtu.be/bbTvQOiGiWI
קטע קצר מסרט תעודה צרפתי שמציג טנקים במלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/5bn2zCY9lis?t=10s
וסרט ארוך על ההיכרות עם הטנקים הראשונים במלחמה זו:
https://youtu.be/z5vdLarcfwY?long=yes
טנק השרמן (Sherman Tank) היה הלוחם הפגיע של הטנקים של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. הוא היה טנק נחות לעומת הטנקים הגרמניים, הן בכוח האש שלו והן במיגון חחח.
אבל היו לו צדדים שפיצו על כך בגדול והוא גם טנק עם אחלה סיפור של מעצמה נבוכה, שנכנסה למלחמה בהפתעה, קלטה שאין לה מושג, למדה מהר והשתפרה ויצאה ממנה גם כמעצמת טנקים ועוד יותר כמנצחת גדולה.
כשארצות הברית הצטרפה, בלית ברירה, אל מלחמת העולם השנייה, היא מצאה את עצמה במצב מביך עבור מעצמה.בעוד הגרמנים שועטים וכובשים את אירופה עם צי טנקים מתקדם ואסטרטגיה מפחידה, האמריקאים היו מצוידים בעשרות בודדות של טנקים מיושנים.
אבל מה שקרה בשנים הבאות היה מהפך מדהים שהדגים את עוצמת התעשייה האמריקאית והנחישות שלה לנצח. היא מתחילה לייצר טנק בינוני, שיקבל את שמו של הגנרל ויליאם שרמן (William Tecumseh Sherman) ויהפוך תוך זמן קצר לסמל של השריון והתעוזה האמריקאים.
בתוך זמן קצר, הסבו האמריקאים את מפעלי המכוניות הענקיים של דטרויט לייצור של טנקים. בשיא הייצור, יצא כל 11 דקות טנק חדש מפס הייצור. זה היה הישג מדהים, כמעט בלתי נתפס, שמדגים עד היום את יכולת ההסתגלות של אמריקה ואת כוחה של כלכלת המלחמה שלה.
השרמן, שפותח באמריקה אחרי הבליצקריג של 1940, היה אחד מהדגמים שייצרו האמריקאים. הוא היה רחוק מלהיחשב לטנק החזק ביותר בשדה הקרב וסבל מנחיתות משמעותית למול הטנקים הגרמניים המתקדמים, מסוג הטיגר והפנתר.
בלטה במיוחד הפגיעות הגדולה מאוד שלו. עם שריון דק יחסית ונטייה להידלק בקלות לאחר פגיעה, הוא זכה לכינוי המעליב "רונסון", על שם מותג המצתים הפופולרי של אותם ימים...
אבל על מה שהשרמן חסר בעוצמה, הוא פיצה באמינות, בפשטות ובכמות. בין השנים 1942 ל-1945 נבנו כמעט 50 אלף טנקים ממנו והוא היה לעמוד השדרה של השריון האמריקאי במלחמת העולם השנייה. רבים מהם הועברו ליחידות שריון של בעלות הברית האחרות, בתכנית השאל-החכר, כשהבולט מביניהם הוא הצבא הבריטי ששיווע לציוד.
השרמן היה הפתרון הפשוט, האמין, המעולה מבחינה מכנית, שהוזרם לשדה הקרב בכמויות גדולות וניצח כלים מתוחכמים ומשוכללים ממנו. השרמנים הפשוטים והטנקיסטים שבתוכם הם שניצחו את השריון הנאצי בקרבות באירופה, את כוחותיו של רומל באל עלמיין שבצפון אפריקה ואת הצבא היפני בקרבות במזרח הרחוק.
היום, כשמביטים על טנק השרמן במוזיאונים צבאיים, קשה שלא להתרשם מהפשטות היחסית שלו. אבל הפשטות הזו, ביחד עם היכולת לייצר אותו בכמויות עצומות, הפכו את השרמן לאחד הכלים החשובים בתרומתם לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. אבל זה היה ניצחון בכמות השרמנים ולא באיכות שלהם, אל מול טנקי הפנתר של היטלר.
כי המיגון הלא מוצלח של טנק השרמן, עם השריון הדק, דליקותו הרבה וסכנת התפוצצות לאחר פגיעה, הפכו אותו מסוכן. הגרמנים כינו אותו "תנור טומי", כינוי גרמני לחייל הבריטי.
מרבית השריפות בשרמן נגרמו מפגיעה של פגז במדפי התחמושת שהיו ממוגנים גרוע. הפתרון המבריק לכך היה אחסון של התחמושת בנקודות שמוגנו על ידי מים ואלה הקטינו את השריפות בפגיעה. הבריטים שדרגו את השרמנים שלהם בתותח משופר נגד טנקים ויצרו את גרסת הפיירפליי (FireFly - גחלילית) של השרמן, שהיה היחיד שהשמיד את הטיגר וה'פנתר', הטנקים הגרמניים החדשים שהפכו לאימת כוחות בעלות הברית.
וכך, בזכות פתרון בריטי של תותח מוצלח יותר הפך השרמן לקראת סוף המלחמה למכונת מלחמה חזקה במיוחד, כשעל הדרך הוא מספק את אחד הסיפורים המרתקים בהיסטוריה הצבאית המודרנית. בסך הכל הוא היה הטנק המיוצר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית והטנק השלישי בתפוצתו בעולם כולו.
ואגב, גם בצה"ל המתהווה של ישראל הצעירה, תרמו טנקי השרמן שנרכשו מעודפי המלחמה באירופה ושודרגו באופן מרשים. הם הפכו לגרעין של חיל השריון הישראלי, כשגם כאן הותקנו עליהם תותחים צרפתיים משופרים. שיפורים אלה ואחרים הפכו אותם לטנקים מודרניים וקטלניים, שמותגו כ"סופר שרמן". הם שירתו בהצלחה את חיל השריון, במיוחד במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
הנה צוות שרמן שנלחם בגבורה ועושה את הלא יאומן:
https://youtu.be/ggRv0eJwe5I
ההישג של הסנדלר שהיה לתותחן בשרמן והשמיד תוך דקות 3 טנקים, שעל אחד מהם פיקד "הברון השחור", בכיר הטנקיסטים הגרמנים:
https://youtu.be/abdtElwq5ss
כך הפך טנק השרמן למכונת מלחמה בסוף מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/iBp4eWqXfno
וסרט תיעודי על השרמן:
https://youtu.be/074j-VscKaE?long=yes
הבְּלִיצְקְרִיג (Blitzkrieg) היא מלחמת בזק מתואמת ורחבת הקף, מדהימה במהירותה ובדורסנותה הצבאית, שנקטה גרמניה הנאצית, במהלך השלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.
המטרה של הבליצקריג הייתה הכרעה מהירה של הקרב וכיבוש חסר מעצורים, גם מילולית. זה היה הכיבוש המהיר והנרחב ביותר בהיסטוריה, מערכה לכיבוש של שטחים עצומים, ללא תקדים וללא עצירה למנוחה או רענון לחיילים הכובשים של הצבא הגרמני.
בפיתוח גישת הבליצקריג לקראת המלחמה, פיתחה גרמניה, למעשה, את חיל השריון הראשון בעולם. אויבותיה, צרפת ובריטניה, הכינו את עצמם למלחמה הקודמת, בעוד שגרמניה הכינה את צבאה למלחמה מסוג חדש - מלחמה מהירה כברק ואכזרית בלי חשבון.
הבליצקריג הימם את פולין, צרפת, בלגיה ולוקסבורג. הוא התבסס על תנועה מהירה של כוחות שריון, מבוססת טכנולוגיות שריון חדשות, אמצעי קשר בין הכלים, כוח אש ענקי, תמיכה אווירית של מפציצי צלילה של חיל האוויר הגרמני וחיל רגלים תוקפני ובעל יכולות מטורפות, שמסייע לכוחות הממונעים.
בתוך שבוע כבשה גרמניה שטח גדול יותר מזה שכבשה בכל מלחמת העולם הראשונה. לוחמת הבליצקריג הייתה אחד האלמנטים הבולטים במלחמה הזו, או לפחות בחציה הראשון. פירושו מהירות, לחימה שמתבססת על תמרונים צבאיים, קרבות נחושים ומהירים, בדיוק ההיפך מהקרבות שלא נגמרו במלחמת העולם הראשונה, אלה שגבו אינספור חיים, בלי שמץ של התקדמות, להכרעה בשדה הקרב.
אם במלחמה העולמית הראשונה לא הייתה לטנק ולמטוס השפעה של ממש על תוצאות המלחמה, בשנייה הם הפכו לנשק הכרעה.
הנה סרטון על הבליצקריג (עברית):
https://youtu.be/HLIFpBE1SfU
כך עצר הצבא הרוסי את הבליצקריג:
https://youtu.be/HUgV8_meyo8?long=yes
המפקד הגרמני ארווין רומל היה מהמפקדים הטובים של הנאצים. המצביא שכונה "שועל המדבר" זכה לתהילה על הקרבות שניהל ונראה היה שאיש לא יוכל לו. מלווה בהערצה של היטלר, ארווין רומל היה בדרך להשתלט על צפון אפריקה ולתפוס את המזרח התיכון, כולל היהודים של ארץ ישראל, שהיו מיועדים להשמדה.
אבל אז הגיע לזירה האפריקנית גנרל בריטי ביישן ושקט בשם ברנרד מונטגומרי. הוא הבין מיד שחייליו, שהובסו שוב ושוב על ידי רומל, העריצו ופחדו מהגרמני המוכשר רומל. כדי להכניס בהם גאווה ורוח קרב, הוא הגה רעיון גאוני. מונטגומרי החליט להפוך בשיטות פסיכולוגיות את חייליו למעריציו שלו. הוא יזם קמפיין שהקדים את בואו, שבו הקצינים יספרו לחיילים סיפורים על תחכומו וגאונותו הצבאית של המפקד שעומד להגיע. החיילים התרשמו שהם הולכים לקבל מנהיג ומפקד בשיעור קומה של רומל הגרמני והיו נרגשים. כולם הפכו למעריציו, עוד בטרם הגיע. כשהגיע הם היו כבר "בכיסו". הם קראו לו "מונטי" בהערצה ורשמו את שמו על הטנקים שלהם. הוא זקף את קומתם ומרגע זה פיקד עליהם והנהיג אותם לקרב בין שווים, כנגד רומל "הבלתי מנוצח".
התוצאות היו מדהימות. רומל שניצח בעבר ללא הפסקה, הובס בקרב שריון קשה ומתוחכם שניהלו נגדו חייליו וקציניו של מונטגומרי. הגרמנים החלו נסוגים לאורך חופי צפון אפריקה, עד שהכוחות הגרמניים והאיטלקיים נכנעו סופית שנה אחר כך.
ניצחונו של מונטגומרי המופנם על רומל השחצן היה השינוי שכוחות הברית כל כך נזקקו לו. ביחד עם התבוסה הגרמנית בסטלינגרד שברוסיה, חל סוף סוף המפנה שכל כך נזקקו לו. מעתה הם כבר לא יובסו בקרבות נגד הצבא הנאצי. להיפך, כוחות הברית יהיו מעתה אלה שירדפו את הצבא הגרמני והוא זה שיתגונן. מונטי הפך את הקערה על פיה!
הנה סרטון על הקרב באל עלמיין (עברית):
https://youtu.be/2PSU_hZcdfE
כך נוצח רומל "שועל המדבר" על ידי מונטגומרי הבריטי:
http://youtu.be/b0emiRkHBBw
סרטונים אמיתיים מקרב אל עלמיין עם שיר של ורה לין מאותה תקופה:
http://youtu.be/oL9NZP1goNI
על חייו של "מונטי" וכיצד הצעיד את בריטניה לנצחון על רומל והצבא הגרמני בצפון אפריקה:
https://youtu.be/ZZz-pPkbdko
כמה דברים שראוי לדעת על המנצח הגדול של אל-עלמיין:
https://youtu.be/Lx18Ly7VjxM
וסרט תיעודי מקיף על מונטגומרי וגדולתו:
https://youtu.be/WjxexZtPfkw?long=yes
לוחמת שריון
פעם, ברגע של כעס, אמר שארל דה גול (Charles de Gaulle), הגנרל הגבוה שהפך לנשיא צרפת "איך אפשר לשלוט בעם שיש לו 246 סוגי גבינה שונים?"
הגנרל הזה, שעוד כחייל מן השורה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גילה גבורה אישית,
הצליח להציל את העם הצרפתי, כנגד כל הסיכויים, מציפורני הנאצים. לא פלא שהוא מהדמויות המעניינות והמרשימות בהיסטוריה של צרפת ואירופה כולה, גם אם היה ונשאר שנוי במחלוקת.
שארל דה גול זינק להיסטוריה הצרפתית בנאום 18 ביוני ("L'Appel du 18 Juin"), אותו נאום שנשא מלונדון ביום 18 ביוני 1940. בנאומו ברדיו ה-BBC הוא הכריז שעל אף תבוסת צרפת שזה עתה ניגפה מפני הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.
הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא שימש בסיס חשוב למאבק על שחרור צרפת ונחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.
נאום ה-18 ביוני, אף שהוא נישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים. הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.
כך זכה דה גול לתפקידו ההיסטורי, המכוון להצלת כבודה של צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. בשעה שמנהיגים צרפתים רבים נהגו בתבוסתנות ובשיתוף פעולה עם הנאצים, הוא הקים ופיקד על “צבא צרפת החופשית” ויזכה לכבוש אותה מחדש, עם המטרייה האדירה של בנות הברית כמובן.
ב-1958, שנים אחרי הניצחון וכיבוש צרפת מחדש, בבחירות שלאחר קריסת הרפובליקה הרביעית, הופך לנשיא צרפת ולאדם שעיצב את דמותה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בנאום מלא בכפיות טובה, שנשא דה גול לאחר הניצחון, הוא התעלם כמעט לחלוטין מתפקידם של האמריקאים והקומוניסטים בשחרור צרפת.
הנאום הזה סימן את תדמיתו בעיני מנהיגים רבים בעולם. אם בצרפת הוא נחשב לדמות הרואית וגיבור עתיר זכויות, בארה"ב ראו בו נפיל. אך המנהיגים האמריקאים, שמוקירים צניעות, גמישות, פשטות וקשרים נוחים, לא התחברו לגינוני השלטון שלו ולהתנהגותו. דה גול נתפס בעיניהם כאדם מתנשא, יהיר ומי שקשה להסתדר איתו.
בישראל, שידעה לא פעם חיכוכים קשים עם דה גול, בן גוריון דווקא הפליג בשבחיו, בדברי הערכה "ללא ספק דה גול היה האיש שהציל את צרפת", הוא אמר "בישראל אפשר לזקוף דבר כזה רק לזכותו של צה"ל כולו".
שלטונו של דה גול כנשיא צרפת, לאחר המלחמה, היה שלטון חזק ובוטח בעצמו. הנשיא הגיבור, הגנרל דה גול, נבחר לתפקידו ומנהיג ביד רמה את האומה הצרפתית.
תדמיתו כמנהיג גדול, גם בגובהו וגם במעשיו, לא מנעה ממנו התנגדויות פוליטיות. גם בארצו היה דה גול שנוי במחלוקת. כמנהיג, הוא החליט בעצמו על מה שנכון בעיניו ולא שעה להתנגדויות.
ב-1958, עת שארל דה גול נבחר לנשיאות, מלחמת אלג'יריה היא בעיצומה. כאן הוא מוצא את עצמו בחילופי תפקידים, ככובש ומנהיג הצבא הצרפתי, אל מול המחתרת המקומית של אלג'יריה. ראשי הצבא הצרפתי סמכו עליו, בין השאר לאחר ביקורו באלג'יריה, כשקרא בדרמטיות מפיחת תקוות לקהל תומכי “אלג'יריה צרפתית” בנאום פומבי “הבנתי אתכם”.
בפועל, הוא פעל הפוך, כשהחל לנהל משא ומתן על מתן עצמאות לאלג'יריה מוסלמית. הוא לא נבהל מקריאות וגילויי מרד בחלקים מהצבא ואפילו מתאי מחתרת שניסו שוב ושוב להתנקש בחייו. רק בנס הוא ניצל מהם.
אף שהוא ויתר למרשל פטן, מנהיג משטר וישי שנכנע לגרמניה ונידון לאחר המלחמה למוות, לאחד ממתנקשיו, איש צבא עתיר זכויות ובעל עבר מפואר, הוא לא הושיט יד ואפשר את הוצאתו להורג.
סוף שלטונו הגיע כמעט כבדרך אגב. היה זה באפריל 1969, כשדה גול יוזם מישאל עם, על נושא שולי למדי ומודיע שאם לא תתקבל דעתו הוא יגיש את התפטרותו. התוצאה נגדה את דעתו והוא עזב את השלטון.
לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית, התיישב דה גול בביתו וזמן קצר לאחר מכן מת, כשהוא ממתין לחדשות הערב ברדיו. כשמת דה גול, בגיל 79, הפסיקו תחנות הרדיו הצרפתיות את תוכניותיהן הרגילות ועברו לשדר מוסיקה קלאסית.
ז'ורז' פומפידו, הנשיא שחצי שנה לפני לכן החליף את דה גול בתפקיד, לאחר שהאחרון פרש, אמר בנאומו לאומה: "הגנרל דה גול מת - צרפת התאלמנה".
נאמר עליו אז שב-1940 הוא הציל את כבוד צרפת, ב-1944 הביאה לשחרור ולנצחון, וב-1958 הוא חסך לה את תלאות מלחמת האזרחים. מארו גם שדה גול היה מי שהעניק לצרפת המודרנית את מוסדותיה, עצמאותה ואת מקומה בעולם.
הנה סיפורו של דה גול:
https://youtu.be/Jj8sF7gTZmQ
דה גול חוזר לצרפת עם הניצחון וצ'רצ'יל בסביבה:
https://youtu.be/H1vqFwo1Y98
תכנית חינוכית על האיש והמנהיג (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
הפודקסט של הפרופסור האגדי הרסגור (עברית):
https://youtu.be/8cKk8LvNoAc?long=yes
סרט תיעודי על המנהיג דה גול:
https://youtu.be/PsNJDWs9JYw?long=yes
ועוד אחד:
https://youtu.be/17mjfbXWW4g?long=yes
זו הייתה מלחמה שבאה לאחר 6 שנים של יוהרה, שחצנות וביטחון עצמי שצה"ל הוא הצבא החזק במזרח התיכון ושישראל היא מעצמה בלתי מנוצחת.
כשלושה שבועות לפני יום הכיפורים 1973 הגיע מסר סודי ומוצפן למטה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בתל אביב. דווח בו שהצי המצרי עזב את נמל אלכסנדריה, תנועה חריגה שהעידה על סבירות גבוהה שפניו של הצבא המצרי למלחמה. היא הועברה למעלה ונוספה לשורת ידיעות נוספות שהעידו על מלחמה מתקרבת.
כמה ימים אחר כך, 10 ימים לפני המלחמה, נפגש חוסיין מלך ירדן עם ראש הממשלה גולדה מאיר והודיע לה שפני הסורים למלחמה בישראל. הוא עצמו לא הצטרף למלחמה, מחשש שיחזור על עצמו תקדים מלחמת ששת הימים, בה הובס הצבא הירדני קשות וירדן עצמה איבדה שטחים גדולים, כולל את השליטה בעיר העתיקה בירושלים, כולל ברובע היהודי והמוסלמי.
הכתובת הייתה על הקיר. אבל אמ"ן, אגף המודיעין של צה"ל, שבראשו עמד האלוף אלי זעירא, לא קיבל את הסימנים כפשוטם. אפילו מרגל מצרי בכיר שהעביר ידיעות מוצקות ל"מוסד" לא שינה לו. הוא קבע שסוריה ומצרים אינן מכוונות למלחמה ושכנע בכך את הממשלה.
כך פרצה בהפתעה מלחמת יום הכיפורים. זה היה ביום הכי קדוש ליהודים - שבת, יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר 1973.
המלחמה נפתחה במפתיע, בהתקפות רבות עוצמה, מצד הסורים ברמת הגולן ומצד המצרים בחצי-האי סיני. היא עתידה להימשך 18 יום. במהלכם תיקלע ישראל למצב שלא הכירה מאז קום המדינה, מצב שהוגדר על ידי רבים כ"חשש מחורבן בית שלישי".
בסיני הצליחו המצרים לצלוח את תעלת סואץ ע"י חיל רגלים ולכבוש את קו המעוזים הישראליים שעל התעלה. הם החלו בהקמת גשרי מעבר גדולים לכוחות השריון והארטילריה המצריים.
ברמת הגולן הצליחו הסורים לכבוש את מוצב צה"ל בחרמון ולחדור אל דרום רמת הגולן ואל העורף של מרכז הגולן הישראלי. כל היישובים העבריים פונו מרמת הגולן.
המחדל של אי זיהוי המלחמה כמעט והביא לתבוסת ישראל. היינו מאוד קרובים לחיסול בידי צבאות ערוכים למלחמה, מצוידים ונחושים לחסל את ישראל.
אבל צה"ל התעשת. לאחר בלימה ישראלית רבת תעוזה של החיילים בחזית וחרף התקפות איומות ופגיעות קשות בצה"ל, החלו התקפות-נגד ישראליות שהעבירו את הלחימה לשטחי האויב.
בהנהגתו של האלוף אריאל שרון שפעל בניגוד להוראות וחצה את תעלת סואץ הצליח צה"ל לאלץ את המצרים, לקבל הסדר הפסקת-אש חדש. בעקבותיהם נאלצו גם הסורים לחתום על הסדר דומה, בעקבות ניצחון צה"לי כנגד כל הסיכויים, למול מתקפה סורית קשה והרסנית במיוחד.
המלחמה הוכרעה לטובת ישראל, אבל סדקה את הביטחון העצמי המופרז של צה"ל. בעקבות המחדל העצום של מלחמת ההפתעה מרובת ההרוגים, החלו מחאות נרחבות והוקמה ועדת חקירה, ועדת אגרנט.
לאחר דיונים ממושכים ושמיעת עדויות רבות הטילה ועדת אגרנט את האחריות למלחמה על הרמטכ"ל ופטרה את הממשלה מאחריות ל"מחדל". אבל הציבור לא הירפה ולבסוף הממשלה נאלצה להתפטר. גולדה ודיין, האחראים לכישלון, הלכו גם הם הביתה.
בזכות ההפתעה והעובדה שהצליח לכבוש בתחילת המלחמה את קו המעוזים, הרגיש גם הצד המצרי מנצח. בדיעבד זה אפשר לנשיא המצרי שביקש עוד קודם למלחמה לדבר שלום, אך נתקבל בסירוב של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ליזום צעדי שלום חוזרים ולעשות שלום עם ראש הממשלה מנחם בגין.
על המלחמה שנפתחה ביום הכיפורים של 1973 (עברית):
https://youtu.be/6O1KVqdwUrI
שני מטוסים עמדו לבדם בגבורה מול טייסת שלמה של המצרים (עברית):
https://youtu.be/QFR94rHMLqc
ברמת הגולן הגן כוח צביקה בגבורה כנגד הסורים (עברית):
https://youtu.be/LVncsjNI4iA
מלחמת יום הכיפורים (עברית):
https://youtu.be/CkOn6Im3fgU
"לו יהי" של נעמי שמר - שיר המלחמה ההיא (עברית):
https://youtu.be/FDD19O2CreI
תכנית חינוכית על המלחמה בהפתעה (עברית):
https://youtu.be/Q0fZ6wjWe80?long=yes
כל השתלשלות אירועי מלחמת ההפתעה שנפתחה ביום הקדוש ליהודים (מתורגם):
https://youtu.be/IHypjF9z8Ko?long=yes
וכך היא החלה (עברית):
https://youtu.be/mqkqcKbqp38?long=yes
זה היה במהלך מלחמת יום הכיפורים. דן לנר, מפקד האוגדה הנערץ בצפון, החליט להכין קבלת פנים מיוחדת לחיל המשלוח העיראקי, שבא לסייע לסורים ברמת הגולן. הוא התכוון לעשות לעיראקים מארב שריון קלאסי, שיבהיר להם שהם לא באו לקייטנה מהירה ופשוטה, גם אם צה"ל הופתע במלחמה.
לנר המתוחכם פרס את הטנקים של החטיבות שבפיקודו כריבוע עם צלע פתוחה לכיוון סוריה, כך שיתאפשר לשריון העיראקי "להיכנס" פנימה. מבחינת הקרבות זה היה הימור של ממש, כיוון שחלק מהחטיבות נאלצו לעזוב שטחים שכבשו מידי הסורים בימים שלפני כן והיה חשש שהסורים ישתלטו עליהם שוב.
אבל המארב הקלאסי שהכין דן לנר פעל בדיוק לפי התכנית - כוחות השריון העיראקי נכנסו לתוך הריבוע הפתוח, שנראה כמו שטח שנטש צה"ל ואז הופתעו לגלות שהם מוקפים בטנקים שארבו להם. מעל 60 טנקים עיראקים הושמדו מיד, בעוד שצה"ל איבד רק 4 טנקים.
לנר הוכיח בקרב הזה שהידע והיצירתיות שלו עבדו מצוין. בצבאות שונים בעולם משננים את מארב השריון המבריק שלו עד היום.
הנה משחק מחשב שמאפשר ליצור מארבי שריון מדומים משלכם:
http://youtu.be/RMYwNo0UfvE?t=21s
הזמן הוא אביב 1940, כשקבוצת ארמיות גרמניות תוקפת את בלגיה והולנד, ארצות השפלה, ומטעה את הכוחות הבריטיים והצרפתיים הניידים להגיע לחזית הזו ולרכז בה את הכוחות שלהם.
זו הייתה מלכודת והטעייה נוראה, כי מה שגרמניה תכננה בעצם זה להפתיע את כוחות צרפת ובריטניה על ידי מתקפה של כוחות שריון גדולים, באזור הארדנים.
המתקפה הזו היא חלק מתכנית "אבחת מגל" ("sickle cut"), שנקראת לעתים גם "תכנית מנשטיין" (Manstein Plan), על שם המפקד הגרמני שהגה אותה.
כי חבל הארדנים הוא אזור של יערות ולא מעט הרים, שנחשב בצד הצרפתי לבלתי עביר לטנקים. זו הייתה טעות. לא פחות מ-7 דיוויזיות של טנקי פנצר הגיעו תוך יומיים לנהר המז (Meuse) ויום אחרי זה כבר נאלצה ממשלת צרפת לנטוש את פריז.
איך זה הצליח כל כך? - מטרת הגרמנים הייתה ההטעיה. מטרתה לגרום לאויב הצרפתי והבריטי לחשוב שגרמניה תתקוף במלוא העוצמה מכיוון ארצות השפלה, הולנד ובלגיה, הצפוניות לצרפת. מה שהוורמכט, צבא גרמניה, עשה בשלב הראשון הוא מבצע ששם הקוד שלו היה "מקרה צהוב" ("Fall Gelb").
במסגרת ההטעיה הגרמנים שולחים כוח התקפי שנראה גדול, לכיוון הולנד ובלגיה. כך הם הצליחו למשוך אליהם צפונה את היחידות הניידות, הכוחות הכי מובחרים של הצבא הצרפתי ולצידם את כוח המשלוח הבריטי הענקי, ששלח צ'רצ'יל לסייע לצרפת בהגנה מפלישת צבאו של היטלר.
כשההטעיה מצליחה, פולשת גרמניה לצרפת בהפתעה. היא עושה זאת מהמקום שנחשב בצרפת בלתי עביר - חבל הארדנים ההררי והקשה למעבר של שריון. בניגוד למה שהצרפתים האמינו שלא ניתן לעשות - הארמיות הגרמניות צולחות את הארדנים, אל מעבר לנהר מז, ושוטפות את צרפת בסערה.
אחד ממפקדי התרמית הזו הוא גאון השריון היינץ גודריאן. בפלישה לצרפת הוא מפקדו של הקורפוס ה-19. כהוגה שיטת הבליצקריג, לכיבוש מהיר, גודריאן מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה, לעומק השטח הצרפתי. הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק. לצידו, דוויזיות הפנצרים ה-6 וה-8 בראשות גרד פון רונדשטדט.
הצבא הצרפתי מופתע לחלוטין. ההטעייה הזו מאפשרת לגרמניה לכבוש את צרפת בקלות מביכה וכמעט ללא התנגדות. המהלך האסטרטגי של גרמניה מנתק את העורף שבמרכז צרפת מהכוחות העצומים והחזקים של צרפת ובריטניה, שמרוכזים, שלא לומר "תקועים", בצפון צרפת, בבלגיה והולנד.
הגנרלים הצרפתים מבינים שאין להם סיכוי לנייד את הכוחות שלהם מצפון צרפת אל מרכזה ולא נותרה להם האפשרות ללוחמה נגד הגרמנים ששולטים עתה בעורף. זו תבוסה ברורה. צרפת שצבאה חזק נכנעת לגרמניה בתוך 6 שבועות. צבאה חסר ישע ולא מסוגל להגן עליה.
הפלישה הגרמנית הזו לצרפת היא אחת ההטעיות הגדולות בהיסטוריה. היא תיתן השראה לצבאות רבים להטעות כך, עוד במלחמת העולם השנייה שתימשך 5 שנים נוספות, אבל גם הרבה אחריה.
מעניין, אגב, שלקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ינסה היטלר שוב, בניסיון נואש למנוע את התבוסה הגרמנית, לפרוץ לצרפת המשוחררת דרך הארדנים. הפעם הוא יובס, כי בקרב גבורה עיקש שיזכה לשם "הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge), ועל אף נחיתות ברורה של הכוח האמריקאי, אל מול השריון הגרמני הגדול והחזק יותר. האמריקאים בקרב הזה יגלו אומץ ועמידות מדהימים וינצחו בקרב המכריע, שלגרמנים ברור היה שאסור להפסיד בו.
הנה מבצע "אבחת מגל" עם הפלישה לצרפת מהארדנים (עברית):
https://youtu.be/Lat4MDmIE50?long=yes
כיבוש פריז על ידי הצבא הגרמני:
https://youtu.be/j_EuUcVD_pU
המשמעות האיומה של כיבוש צרפת עבור יהודי צרפת (עברית):
https://youtu.be/Mx56ML1SO7k
חלוקת צרפת לשני אזורים לא הקלה (עברית):
https://youtu.be/3UzBZu1I9gs
וסרט תיעודי על תבוסת צרפת המדהימה:
https://youtu.be/n59SIJNaNao?long=yes
"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.
את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.
בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.
וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.
מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.
בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.
מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.
וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.
המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.
בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.
מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.
הנה סיפורו של קרב הבליטה:
https://youtu.be/IgU5PRc9glw
מתוך סרט קולנוע על הקרב:
https://youtu.be/mdjau_yi5AY
סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:
https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes
תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:
https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes
ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):
https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes
