שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך רומתה ונכבשה צרפת דרך הארדנים?
הזמן הוא אביב 1940, כשקבוצת ארמיות גרמניות תוקפת את בלגיה והולנד, ארצות השפלה, ומטעה את הכוחות הבריטיים והצרפתיים הניידים להגיע לחזית הזו ולרכז בה את הכוחות שלהם.
זו הייתה מלכודת והטעייה נוראה, כי מה שגרמניה תכננה בעצם זה להפתיע את כוחות צרפת ובריטניה על ידי מתקפה של כוחות שריון גדולים, באזור הארדנים.
המתקפה הזו היא חלק מתכנית "אבחת מגל" ("sickle cut"), שנקראת לעתים גם "תכנית מנשטיין" (Manstein Plan), על שם המפקד הגרמני שהגה אותה.
כי חבל הארדנים הוא אזור של יערות ולא מעט הרים, שנחשב בצד הצרפתי לבלתי עביר לטנקים. זו הייתה טעות נוראה. לא פחות מ-7 דיוויזיות של טנקי פנצר גרמניים, צלחו את הארדנים והגיעו תוך יומיים לנהר המז (Meuse).
יום אחרי זה כבר נאלצה ממשלת צרפת לנטוש את פריז והתבוסה הייתה מהירה.
אז איך זה הצליח כל כך? - מטרת הגרמנים הייתה ההטעיה. מטרתה לגרום לאויב הצרפתי והבריטי לחשוב שגרמניה תתקוף במלוא העוצמה מכיוון ארצות השפלה, הולנד ובלגיה, הצפוניות לצרפת. מה שהוורמכט, צבא גרמניה, עשה בשלב הראשון הוא מבצע ששם הקוד שלו היה "מקרה צהוב" ("Fall Gelb").
במסגרת ההטעיה הגרמנים שולחים כוח התקפי שנראה גדול, לכיוון הולנד ובלגיה. כך הם הצליחו למשוך אליהם צפונה את היחידות הניידות, הכוחות הכי מובחרים של הצבא הצרפתי ולצידם את כוח המשלוח הבריטי הענקי ששלח צ'רצ'יל לסייע לצרפת בהגנה מפלישת צבאו של היטלר.
כשההטעיה מצליחה, פולשת גרמניה לצרפת בהפתעה. היא עושה זאת מהמקום שנחשב בצרפת הכי פחות עביר וסביר למתקפה - חבל הארדנים ההררי והקשה למעבר של שריון. בניגוד למה שהצרפתים האמינו שלא ניתן לעשות - הארמיות הגרמניות צולחות את הארדנים, אל מעבר לנהר מז, ושוטפות את צרפת בסערה.
אחד ממפקדי התרמית הזו הוא גאון השריון היינץ גודריאן. בפלישה לצרפת הוא מפקדו של הקורפוס ה-19. כהוגה שיטת הבליצקריג, לכיבוש מהיר, גודריאן מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה, לעומק השטח הצרפתי. הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק. לצידו, דוויזיות הפנצרים ה-6 וה-8 בראשות גרד פון רונדשטדט.
הצבא הצרפתי מופתע לחלוטין. ההטעייה הזו מאפשרת לגרמניה לכבוש את צרפת בקלות מביכה וכמעט ללא התנגדות. המהלך האסטרטגי של גרמניה מנתק את העורף שבמרכז צרפת מהכוחות העצומים והחזקים של צרפת ובריטניה, שמרוכזים, שלא לומר "תקועים", בצפון צרפת, בבלגיה והולנד.
הגנרלים הצרפתים מבינים שאין להם סיכוי לנייד את הכוחות שלהם מצפון צרפת אל מרכזה ולא נותרה להם האפשרות ללוחמה נגד הגרמנים ששולטים עתה בעורף. זו תבוסה ברורה. צרפת שצבאה חזק נכנעת לגרמניה בתוך 6 שבועות. צבאה חסר ישע ולא מסוגל להגן עליה.
הפלישה הגרמנית הזו לצרפת היא אחת ההטעיות הגדולות בהיסטוריה. היא תיתן השראה לצבאות רבים להטעות כך, עוד במלחמת העולם השנייה שתימשך 5 שנים נוספות, אבל גם הרבה אחריה.
מעניין, אגב, שלקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ינסה היטלר שוב, בניסיון נואש למנוע את התבוסה הגרמנית, לפרוץ לצרפת המשוחררת דרך הארדנים. הפעם הוא יובס, בזכות קרב גבורה עיקש שיזכה לשם "הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge). על אף נחיתות ברורה של הכוח האמריקאי, אל מול השריון הגרמני הגדול והחזק יותר, האמריקאים יגלו בקרב הזה אומץ ועמידות מדהימים וינצחו בקרב המכריע, שלגרמנים ברור היה שאסור להם להפסיד בו.
הנה מבצע "אבחת מגל" עם הפלישה לצרפת מהארדנים (עברית):
https://youtu.be/Lat4MDmIE50?long=yes
כיבוש פריז על ידי הצבא הגרמני:
https://youtu.be/j_EuUcVD_pU
המשמעות האיומה של כיבוש צרפת עבור יהודי צרפת (עברית):
https://youtu.be/Mx56ML1SO7k
חלוקת צרפת לשני אזורים לא הקלה (עברית):
https://youtu.be/3UzBZu1I9gs
וסרט תיעודי על תבוסת צרפת המדהימה:
https://youtu.be/n59SIJNaNao?long=yes
מי היה שארל דה גול?
פעם, ברגע של כעס, אמר שארל דה גול (Charles de Gaulle), הגנרל הגבוה שהפך לנשיא צרפת "איך אפשר לשלוט בעם שיש לו 246 סוגי גבינה שונים?"
הגנרל הזה, שעוד כחייל מן השורה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גילה גבורה אישית,
הצליח להציל את העם הצרפתי, כנגד כל הסיכויים, מציפורני הנאצים. לא פלא שהוא מהדמויות המעניינות והמרשימות בהיסטוריה של צרפת ואירופה כולה, גם אם היה ונשאר שנוי במחלוקת.
שארל דה גול זינק להיסטוריה הצרפתית בנאום 18 ביוני ("L'Appel du 18 Juin"), אותו נאום שנשא מלונדון ביום 18 ביוני 1940. בנאומו ברדיו ה-BBC הוא הכריז שעל אף תבוסת צרפת שזה עתה ניגפה מפני הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.
הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא שימש בסיס חשוב למאבק על שחרור צרפת ונחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.
נאום ה-18 ביוני, אף שהוא נישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים. הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.
כך זכה דה גול לתפקידו ההיסטורי, המכוון להצלת כבודה של צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. בשעה שמנהיגים צרפתים רבים נהגו בתבוסתנות ובשיתוף פעולה עם הנאצים, הוא הקים ופיקד על “צבא צרפת החופשית” ויזכה לכבוש אותה מחדש, עם המטרייה האדירה של בנות הברית כמובן.
ב-1958, שנים אחרי הניצחון וכיבוש צרפת מחדש, בבחירות שלאחר קריסת הרפובליקה הרביעית, הופך לנשיא צרפת ולאדם שעיצב את דמותה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בנאום מלא בכפיות טובה, שנשא דה גול לאחר הניצחון, הוא התעלם כמעט לחלוטין מתפקידם של האמריקאים והקומוניסטים בשחרור צרפת.
הנאום הזה סימן את תדמיתו בעיני מנהיגים רבים בעולם. אם בצרפת הוא נחשב לדמות הרואית וגיבור עתיר זכויות, בארה"ב ראו בו נפיל. אך המנהיגים האמריקאים, שמוקירים צניעות, גמישות, פשטות וקשרים נוחים, לא התחברו לגינוני השלטון שלו ולהתנהגותו. דה גול נתפס בעיניהם כאדם מתנשא, יהיר ומי שקשה להסתדר איתו.
בישראל, שידעה לא פעם חיכוכים קשים עם דה גול, בן גוריון דווקא הפליג בשבחיו, בדברי הערכה "ללא ספק דה גול היה האיש שהציל את צרפת", הוא אמר "בישראל אפשר לזקוף דבר כזה רק לזכותו של צה"ל כולו".
שלטונו של דה גול כנשיא צרפת, לאחר המלחמה, היה שלטון חזק ובוטח בעצמו. הנשיא הגיבור, הגנרל דה גול, נבחר לתפקידו ומנהיג ביד רמה את האומה הצרפתית.
תדמיתו כמנהיג גדול, גם בגובהו וגם במעשיו, לא מנעה ממנו התנגדויות פוליטיות. גם בארצו היה דה גול שנוי במחלוקת. כמנהיג, הוא החליט בעצמו על מה שנכון בעיניו ולא שעה להתנגדויות.
ב-1958, עת שארל דה גול נבחר לנשיאות, מלחמת אלג'יריה היא בעיצומה. כאן הוא מוצא את עצמו בחילופי תפקידים, ככובש ומנהיג הצבא הצרפתי, אל מול המחתרת המקומית של אלג'יריה. ראשי הצבא הצרפתי סמכו עליו, בין השאר לאחר ביקורו באלג'יריה, כשקרא בדרמטיות מפיחת תקוות לקהל תומכי “אלג'יריה צרפתית” בנאום פומבי “הבנתי אתכם”.
בפועל, הוא פעל הפוך, כשהחל לנהל משא ומתן על מתן עצמאות לאלג'יריה מוסלמית. הוא לא נבהל מקריאות וגילויי מרד בחלקים מהצבא ואפילו מתאי מחתרת שניסו שוב ושוב להתנקש בחייו. רק בנס הוא ניצל מהם.
אף שהוא ויתר למרשל פטן, מנהיג משטר וישי שנכנע לגרמניה ונידון לאחר המלחמה למוות, לאחד ממתנקשיו, איש צבא עתיר זכויות ובעל עבר מפואר, הוא לא הושיט יד ואפשר את הוצאתו להורג.
סוף שלטונו הגיע כמעט כבדרך אגב. היה זה באפריל 1969, כשדה גול יוזם מישאל עם, על נושא שולי למדי ומודיע שאם לא תתקבל דעתו הוא יגיש את התפטרותו. התוצאה נגדה את דעתו והוא עזב את השלטון.
לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית, התיישב דה גול בביתו וזמן קצר לאחר מכן מת, כשהוא ממתין לחדשות הערב ברדיו. כשמת דה גול, בגיל 79, הפסיקו תחנות הרדיו הצרפתיות את תוכניותיהן הרגילות ועברו לשדר מוסיקה קלאסית.
ז'ורז' פומפידו, הנשיא שחצי שנה לפני לכן החליף את דה גול בתפקיד, לאחר שהאחרון פרש, אמר בנאומו לאומה: "הגנרל דה גול מת - צרפת התאלמנה".
נאמר עליו אז שב-1940 הוא הציל את כבוד צרפת, ב-1944 הביאה לשחרור ולנצחון, וב-1958 הוא חסך לה את תלאות מלחמת האזרחים. מארו גם שדה גול היה מי שהעניק לצרפת המודרנית את מוסדותיה, עצמאותה ואת מקומה בעולם.
הנה סיפורו של דה גול:
https://youtu.be/Jj8sF7gTZmQ
דה גול חוזר לצרפת עם הניצחון וצ'רצ'יל בסביבה:
https://youtu.be/H1vqFwo1Y98
תכנית חינוכית על האיש והמנהיג (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
הפודקסט של הפרופסור האגדי הרסגור (עברית):
https://youtu.be/8cKk8LvNoAc?long=yes
סרט תיעודי על המנהיג דה גול:
https://youtu.be/PsNJDWs9JYw?long=yes
ועוד אחד:
https://youtu.be/17mjfbXWW4g?long=yes
מה היה הבְּלִיצְקְרִיג הגרמני במלחמת העולם השנייה?
הבְּלִיצְקְרִיג (Blitzkrieg) היא מלחמת בזק מתואמת ורחבת הקף, מדהימה במהירותה ובדורסנותה הצבאית, שנקטה גרמניה הנאצית, במהלך השלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.
המטרה של הבליצקריג הייתה הכרעה מהירה של הקרב וכיבוש חסר מעצורים, גם מילולית. זה היה הכיבוש המהיר והנרחב ביותר בהיסטוריה, מערכה לכיבוש של שטחים עצומים, ללא תקדים וללא עצירה למנוחה או רענון לחיילים הכובשים של הצבא הגרמני.
בפיתוח גישת הבליצקריג לקראת המלחמה, פיתחה גרמניה, למעשה, את חיל השריון הראשון בעולם. אויבותיה, צרפת ובריטניה, הכינו את עצמם למלחמה הקודמת, בעוד שגרמניה הכינה את צבאה למלחמה מסוג חדש - מלחמה מהירה כברק ואכזרית בלי חשבון.
הבליצקריג הימם את פולין, צרפת, בלגיה ולוקסבורג. הוא התבסס על תנועה מהירה של כוחות שריון, מבוססת טכנולוגיות שריון חדשות, אמצעי קשר בין הכלים, כוח אש ענקי, תמיכה אווירית של מפציצי צלילה של חיל האוויר הגרמני וחיל רגלים תוקפני ובעל יכולות מטורפות, שמסייע לכוחות הממונעים.
בתוך שבוע כבשה גרמניה שטח גדול יותר מזה שכבשה בכל מלחמת העולם הראשונה. לוחמת הבליצקריג הייתה אחד האלמנטים הבולטים במלחמה הזו, או לפחות בחציה הראשון. פירושו מהירות, לחימה שמתבססת על תמרונים צבאיים, קרבות נחושים ומהירים, בדיוק ההיפך מהקרבות שלא נגמרו במלחמת העולם הראשונה, אלה שגבו אינספור חיים, בלי שמץ של התקדמות, להכרעה בשדה הקרב.
אם במלחמה העולמית הראשונה לא הייתה לטנק ולמטוס השפעה של ממש על תוצאות המלחמה, בשנייה הם הפכו לנשק הכרעה.
הנה סרטון על הבליצקריג (עברית):
https://youtu.be/HLIFpBE1SfU
כך עצר הצבא הרוסי את הבליצקריג:
https://youtu.be/HUgV8_meyo8?long=yes
מהו שער הניצחון בפאריס ומי בנה אותו?
שער הניצחון של פאריס נבנה בפקודתו של נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, שמינה את האדריכל ז'אן שלגרן לבניית השער ותכנונו. השער שניצב במרכז כיכר האטואל (או בשמה החדש יותר כיכר שארל דה גול) וממנו אפשר לראות את כל 12 הדרכים היוצאות ממנה, כולל השאנז אליזה, הרחוב המרכזי של פריז.
נפוליאון הורה לבנות השער לאחר ניצחונו על הברית הרוסית-אוסטרית בקרב אוסטרליץ, המכונה "קרב שלושת הקיסרים". בנייתו החלה בשנת 1806 אך הסתיימה רק 30 שנה לאחר מכן, בשנת 1836. השער הוקם כדי להוקיר כבוד לחיילים שלחמו במלחמותיה של צרפת, וכדי להלל את נצחונותיה. בקירותיו הפנימיים חקוקים שמותיהם של הגנרלים שנלחמו במלחמות צרפת תחת פיקודו של של נפוליאון, ושמות נוספים של אנשים שלחמו במהמפכה הצרפתית.
תחת שער הנצחון צועדים צבאות מנצחים, הן כאלה שכבשו את צרפת (כולל הצבא הנאצי שכבש את צרפת במהלך מלחמת העולם השניה) והן הצרפתים כשניצחו נצחונות חשובים - כולל הנצחון על הנאצים בסוף מלחמת העולם השניה.
הנה מראות משער הנצחון:
http://youtu.be/Yy1nFgxtFOo
הנסיבות ההיסטוריות שבהן נבנה שער הניצחון:
http://youtu.be/eKZ67PW_BiM
כך ניצב שער הניצחון בקצה שדרות שאנז אליזה המפורסמות של פאריס:
http://youtu.be/r4DAqPst3gY
וכך חגגו בשער הנצחון את חגיגות ה-100 שנה למירוץ הטור דה פראנס:
http://youtu.be/ZhWxQuzho5Y
איך שינה נאום ה-18 ביוני את גורלה של צרפת?
אנו ב-17 ביוני 1940, בעיצומה של קריסת הצבא הצרפתי למול מכונת המלחמה הגרמנית, שהפתיעה שוב - בכיבוש מהיר ומוחץ של צרפת.
שארל דה גול, בריגדיר גנרל כמעט אלמוני שאך לפני שבוע וחצי הועלה לדרגת תת שר החוץ למלחמה והתקבל על ידי צ'רצ'יל בלונדון. כשנודע לדה גול שבאותו יום קרא המרשל פטן לצבא הצרפתי להפסיק להילחם ולבקש מהיטלר שביתת נשק, הוא זעם. דה גול מיהר לבקש מראש ממשלת אנגליה לנאום לעמו ברדיו של ה-BBC. צ'רצ'יל אישר וכבר למחרת, ב-18 ביוני בשעה 22:00, פתח הגנרל דה גול בקריאה להתנגדות.
וכך, בנאום אחד, שיזכה לשם "נאום 18 ביוני" ("L'Appel du 18 Juin"), הכניס את עצמו הגנרל הצרפתי הכמעט אלמוני שארל דה גול, היישר להיסטוריה הצרפתית המפוארת. על הדרך הוא גם שינה בזאת את גורלה של צרפת, באחד מהרגעים החלשים והקשים בתולדותיה.
את אותו נאום דה גול נשא מלונדון, כשבנאומו ב-BBC הוא מכריז שעל אף תבוסת צרפת שנכבשה על ידי הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.
מי אתה ומי שמך לעמוד אל מול הצבא החזק בעולם, שניה לאחר שהביס את צרפת החזקה כל כך?
יש רגעים בהיסטוריה שאנשים לא חשובים פוסעים קדימה ולוקחים על עצמם את כל עולה. הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא עתיד להצית את המאבק על שחרור צרפת וכיום נחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.
נאום ה-18 ביוני, אף שנישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים.
הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה נאום ה-18 ביוני של דה גול (צרפתית):
https://youtu.be/SBXaBiVLDr0
הנאום מתוך סרט:
https://youtu.be/9PxEd9pKuvs
ההקשר ההיסטורי (צרפתית):
https://youtu.be/OY9_JPLsKAo
נאום קצר שנתן דה גול לפני כיבוש פריז:
https://youtu.be/Yuv_vbxu4lI
הנאום המלא, כמו שהורכב מחדש, מאחר שלא נותר סרט שלו:
https://youtu.be/-LEg3TU9-kU?long=yes
וסרט קולנוע על הסיפור שמסביב לנאום ההיסטורי (מתורגם):
https://youtu.be/8ZwbU1CB-KU?long=yes
מה היה "הקרב על הבליטה" בו הובס היטלר סופית?
"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.
את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.
בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.
וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.
מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.
בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.
מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.
וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.
המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.
בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.
מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.
הנה סיפורו של קרב הבליטה:
https://youtu.be/IgU5PRc9glw
מתוך סרט קולנוע על הקרב:
https://youtu.be/mdjau_yi5AY
סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:
https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes
תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:
https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes
ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):
https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes
מי היה הגנרל גודריאן?
הוא היה המפקד הצבאי היחיד שלא חשש להתעמת ולעמוד בפני היטלר. גאון צבאי, פורץ דרך, מוצרט של הלוחמה המודרנית ומפקד שלא הסכים להתעללות של חייליו בחפים מפשע.
מנגד, בואו בכל זאת לא נשכח, האיש הוא מצביא גרמני, בזמן במלחמת העולם השנייה.
קראו לו גודריאן, בשבילכם גנרל היינץ גודריאן (Heinz Guderian). הוא עמד בפני הפיהרר היטלר ללא חשש, מהשלב בו הפיהרר הגרמני היה בשיא כוחו ועד שנתן את ההוראה להשאיר אדמה חרוכה בגרמניה המובסת ולא להותיר דבר למנצחים.
היינץ וילהלם גודריאן היה גאון שריון, שבמלחמת העולם השנייה, בתור גנרל בצבא הגרמני, פיתח את שיטת "אגרוף השריון", שיטת לוחמה שעמדה בלב "מלחמת הבזק", הבליצקריג.
שיטת ה"בליצקריג", הייתה שיטת תקיפה מהירה, שבה שטף צבא גרמניה את אירופה, כבש אותה במהירות שאיש לא חווה לפני כן בהיסטוריה. קראו עליה אם תרצו בתגית "בליצקריג".
שיטת הבליצקריג התאפשרה בזכות העובדה שבניגוד לצרפת ובריטניה, פיתחה גרמניה סביב הטנקים את אסטרטגיות הלחימה העיקרית שלה, מה שהפך את הלחימה של הצבא הגרמני ליעילה הרבה יותר. וההמצאה האסטרטגית החדשנית הזו הייתה כולה גודריאן.
למעשה, כמעט כל מה שהוצג בתחילת המלחמה כגאונות הצבאית של הפיהרר ובתור "ניצחונותיו של היטלר" במלחמת העולם השנייה, הייתה פרי הגאונות ותוצאה של עבודתו המיומנת של גודריאן.
גם בכיבוש צרפת דרך הארדנים נוצלה גאוניותו של גאון השריון הגרמני והמפקד המבריק הזה, חובה לומר, לא היה רק הוגה צבאי מבריק, אלא גם מפקד שטח מעולה. בפלישה לצרפת גודריאן הוא מפקד הקורפוס ה-19 וכהוגה שיטת הבליצקריג לכיבוש מהיר, הוא מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה לעומק השטח הצרפתי.
מבלי למצמץ הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק, בדרך ללכידת כמעט כל הצבא הבריטי המרוכז שם. קראו על כך בתגית "דנקרק".
#דרכו וסופו
אלה השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהטנק הוא כלי חדש במערכה והצבאות באירופה עדיין לא ממש מבינים איך להשתמש בו כמו שצריך. בשנת 1922, מקבל הקצין הצעיר היינץ גודריאן (Heinz Guderian) משימה בצבא הגרמני: לחקור איך אפשר לשלב טנקים בצבא.
גודריאן המבריק היה פתוח לרעיונות חדשים. הוא קרא בעיון את מה שכתבו הוגי צבא באנגליה וצרפת, קצינים שהבינו שהעולם אחרי המלחמה משתנה במהירות. הם כתבו שטנקים לא צריכים להיות סתם עזרה לחיילי הרגלים (הרגלים), אלא צריכים לפעול כיחידות עצמאיות. המטרה שהם קבעו להם הייתה להיכנס עמוק לשטח האויב ולעקוף אותו מהצדדים, תוך שהם מחליפים את "מלחמת חפירות", סוג הלוחמה הסטטית שקטלה רבים כל כך במלחמת העולם הראשונה (ראו בתגית "מלחמת החפירות").
צבאות בריטניה וצרפת לא ממש אימצו את הרעיונות האלה, למרות שהם באו מהן. אבל גודריאן הבין אותם ולחץ לאמץ אותם. הוא שילב את הידע החדש הזה עם הידע שלו על מכשירי קשר ויצר דרך לחימה חדשה לגמרי. תכניתו שילבה תנועה רבה של טנקים יחד, בשטח רחב, כשהם מתקשרים אחד עם השני ופועלים במהירות ובשיתוף פעולה עם כוחות אחרים, כמו רגלים וחיל אוויר. לדרך הזו יקראו בגרמניה מלחמת בזק או "בליצקריג" (Blitzkrieg).
זה לא היה קל. גודריאן נאלץ להילחם שנים ארוכות כדי לשכנע קצינים בכירים בגרמניה שטענו שטנקים לא חשובים. באמצע שנות ה-30, גודריאן נותן סקירה להיטלר והאחרון מתלהב מאוד ואומר: "זה בדיוק מה שאני צריך".
ההתרשמות הזו, בשילוב עם ההתעלמות של מההגבלות שהטילו עליהם אחרי המלחמה הראשונה, מביאה ב-1935 להקמה של שלוש דיוויזיות שריון ראשונות בגרמניה. גודריאן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה השנייה. באותה תקופה הוא כתב ספר שנקרא "שריון, היכון!" ("אכטוּנג פאנצֶר!"). בספר הוא מציג לעולם את הרעיונות שלו ומראה כיצד הטנקים הגרמנים יכולים להיות טובים הרבה יותר משל האויב.
כשפורצת מלחמת העולם השנייה, עוזרת העבודה של גודריאן מאוד לגרמניה. בשלב הזה הוא מפקד בכיר של הקורפוס ה-19 ומוביל אותו בפלישה לפולין ובהמשך גם לצרפת.
בפלישה לצרפת, הוא הוביל את הטנקים שלו במהירות מדהימה עמוק לתוך שטח האויב, כשהוא מנתק את כוחות צרפת ובריטניה בצפון צרפת מהעורף שלהם. על ההצלחות האלה, הוא קיבל את אות הכבוד "צלב הברזל".
בהמשך המלחמה הוא מקבל פיקוד על כוח טנקים גדול יותר (קבוצת הפאנצר השנייה, שהפכה לארמיית הפאנצר השנייה). במבצע הפלישה לברית המועצות (ראו בתגית "מבצע ברברוסה"), הכוח שלו מתקדם רחוק מאוד, אבל נבלם לקראת מוסקבה. בשלב הזה הייתה לו מחלוקת קשה עם היטלר. גודריאן רצה להמשיך לכיוון מוסקבה כי חשב שזה היעד הכי חשוב, אבל היטלר התעקש לפנות דרומה, לעיר סטאלינגרד. בדיעבד יאמר גודריאן שההחלטה הזו של היטלר היא הסיבה העיקרית להפסד הגרמני במלחמה כולה.
בסוף שנת 1941, גודריאן נחשב בעיני היטלר לקצין שלא תמיד ציית לפקודותיו. בשלב מסוים הוא מורה לכוח שלו לסגת כדי שלא לאבד יותר מדי חיילים. זה מרגיז מאוד את היטלר וגודריאן מועבר מתפקיד פיקוד פעיל.
אחרי שהגרמנים הפסידו בקרב חשוב בסטלינגרד, גודריאן מוחזר לתפקידו. בפברואר 1943 הוא ממונה למפקח הכללי על כוחות השריון. אחר כך ביולי 1944 הוא כבר משמש כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני. מםקד הצבא.
בספרו "זכרונותיו של חייל", הוא כתב שהוא לא ביצע פקודות אכזריות של הנאצים. לקראת סוף המלחמה והתקרבות הצבא האדום לניצחון הוא אף ניסה לעזור ולמנוע את מימוש הפקודה של היטלר להרוס את כל התעשייה והתשתיות של גרמניה.
במרץ 1945 ואחרי ויכוחים קשים נוספים עם היטלר, גודריאן סיים את תפקידו כראש המטה הכללי.
לאחר המלחמה, גודריאן נחקר בקשר למשפטי נירנברג, אך הוא עצמו, מעולם לא הועמד לדין פורמלי. למרות המחאות של צרפת וברית המועצות, הוא לא הואשם בפשעי מלחמה. ההתנהגות שלו במלחמה נחשבה ל"רגילה ומקובלת יחסית לחייל מקצועי".
גודריאן תרם המון לא רק לפיתוח השריון בגרמניה, אלא לפיתוח השריון בכל העולם. צבאות רבים, כולל צה"ל, ראו את רעיונותיו ואימצו אותם. הוא עצמו האשים את ההנהגה הפוליטית, ובעיקר את היטלר, בהפסד במלחמה ונפטר בגרמניה בשנת 1954.
הנה סיפורו של גודריאן:
https://youtu.be/kqY7nIIfFlI
תמונותיו בזמן המלחמה:
https://youtu.be/DNYSHOGkVwc
סרט תיעודי על הבליצקריג וטנקי הפנצר שתכנן:
https://youtu.be/QRDowR7xXc4?long=yes
וכמה מסודות ההצלחה של גודריאן, גנרל פנצר:
https://youtu.be/s1M1To0d08k?long=yes
מה הייתה החומה האטלנטית?
החומה האטלנטית (Atlantic Wall), או הקיר האטלנטי, הייתה קו ההגנה שבנו הנאצים בחופי מערב אירופה במלחמת העולם השנייה. מערך ההגנה האימתני הזה נבנה מספרד שבדרום ועד דנמרק בצפון. הוא נועד למנוע מבעלות הברית לפלוש מהחופים הללו, לאירופה הנשלטת על ידי הנאצים. זהו הגדול שבמפעלי הבנייה בתולדות הבנייה הצבאית מאז ומעולם!
למערך ההגנה העצום הזה היטלר תיכנן בנייה של 15,000 בונקרים לאורך 5,000 קילומטרים של חוף. עד מאי 1943, תאריך היעד שקבע היטלר, הושלמו רק כ-9600 בונקרים.
זה לא הספיק. היטלר, שדחף להקמת החומה האטלנטית לא הקשיב לכל הגנרלים שראו בה בלוף ואף ניסו להמחיש לו בדמיון לקו מז'ינו הצרפתי שקרס ב-1940. הוא לא הקשיב גם לאמרתו של פרידריך הגדול: "מי שמגן על הכל לא מגן על דבר".
על החומה האטלנטית מונה לפקד רומל, גיבור המלחמה הגרמני. הוא שקד עליה בטירוף כי האמין שבנות הברית ינחתו שם. רומל דאג להציב על בונקרי הבטון "טוברוקים", שהיו צריחי טנקים צרפתיים שנשבו ב-1940. על החופים הקימו שבויים איטלקים ועובדים צרפתיים את מה שכונה "האספרגוס של רומל", יערות ענק של עמודים גדולים, שנועדו לסיכול נחיתת דאונים.
ואכן, החומה הזו פשוט לא הייתה יעילה. 3 שנים לקח לבנות את החומה האטלנטית ובכל זאת היא נפרצה בתוך שעות אחדות. פריצתה הייתה מהפך שהחל את תבוסתה של גרמניה הנאצית.
פעילות קטנה:
=========
נסו לאתר בונקרים גרמניים בחוף דנקירק שבצרפת, בעזרת צילומי הלוויין שב"ביקור וירטואלי".
מהתקפה להגנה - הנה דיווח על החומה האטלנטית:
https://youtu.be/0tYKoLsL4bA
ביקור קצר בבונקר בהולנד מהחומה האטלנטית:
https://youtu.be/1Ttvk-cQQY0
רומל מבקר ובוחן את הבנייה והתכנון הנאצי של החומה האטלנטית:
https://youtu.be/9Ja8OoH2b9Q
על מאות אלפי הבנאים שעבדו בכפייה בבניית החומה האטלנטית:
https://youtu.be/6gB_5a5YBt8
חלק מהבונקרים הללו היו גדולים מאוד:
https://youtu.be/A6rV8QUpxdc
ביקור בבונקרים של החומה האטלנטית:
https://youtu.be/svpXZijROxI
והרצאת וידאו באתר:
https://youtu.be/w2IGL5CDCWE?long=yes
הזמן הוא אביב 1940, כשקבוצת ארמיות גרמניות תוקפת את בלגיה והולנד, ארצות השפלה, ומטעה את הכוחות הבריטיים והצרפתיים הניידים להגיע לחזית הזו ולרכז בה את הכוחות שלהם.
זו הייתה מלכודת והטעייה נוראה, כי מה שגרמניה תכננה בעצם זה להפתיע את כוחות צרפת ובריטניה על ידי מתקפה של כוחות שריון גדולים, באזור הארדנים.
המתקפה הזו היא חלק מתכנית "אבחת מגל" ("sickle cut"), שנקראת לעתים גם "תכנית מנשטיין" (Manstein Plan), על שם המפקד הגרמני שהגה אותה.
כי חבל הארדנים הוא אזור של יערות ולא מעט הרים, שנחשב בצד הצרפתי לבלתי עביר לטנקים. זו הייתה טעות נוראה. לא פחות מ-7 דיוויזיות של טנקי פנצר גרמניים, צלחו את הארדנים והגיעו תוך יומיים לנהר המז (Meuse).
יום אחרי זה כבר נאלצה ממשלת צרפת לנטוש את פריז והתבוסה הייתה מהירה.
אז איך זה הצליח כל כך? - מטרת הגרמנים הייתה ההטעיה. מטרתה לגרום לאויב הצרפתי והבריטי לחשוב שגרמניה תתקוף במלוא העוצמה מכיוון ארצות השפלה, הולנד ובלגיה, הצפוניות לצרפת. מה שהוורמכט, צבא גרמניה, עשה בשלב הראשון הוא מבצע ששם הקוד שלו היה "מקרה צהוב" ("Fall Gelb").
במסגרת ההטעיה הגרמנים שולחים כוח התקפי שנראה גדול, לכיוון הולנד ובלגיה. כך הם הצליחו למשוך אליהם צפונה את היחידות הניידות, הכוחות הכי מובחרים של הצבא הצרפתי ולצידם את כוח המשלוח הבריטי הענקי ששלח צ'רצ'יל לסייע לצרפת בהגנה מפלישת צבאו של היטלר.
כשההטעיה מצליחה, פולשת גרמניה לצרפת בהפתעה. היא עושה זאת מהמקום שנחשב בצרפת הכי פחות עביר וסביר למתקפה - חבל הארדנים ההררי והקשה למעבר של שריון. בניגוד למה שהצרפתים האמינו שלא ניתן לעשות - הארמיות הגרמניות צולחות את הארדנים, אל מעבר לנהר מז, ושוטפות את צרפת בסערה.
אחד ממפקדי התרמית הזו הוא גאון השריון היינץ גודריאן. בפלישה לצרפת הוא מפקדו של הקורפוס ה-19. כהוגה שיטת הבליצקריג, לכיבוש מהיר, גודריאן מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה, לעומק השטח הצרפתי. הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק. לצידו, דוויזיות הפנצרים ה-6 וה-8 בראשות גרד פון רונדשטדט.
הצבא הצרפתי מופתע לחלוטין. ההטעייה הזו מאפשרת לגרמניה לכבוש את צרפת בקלות מביכה וכמעט ללא התנגדות. המהלך האסטרטגי של גרמניה מנתק את העורף שבמרכז צרפת מהכוחות העצומים והחזקים של צרפת ובריטניה, שמרוכזים, שלא לומר "תקועים", בצפון צרפת, בבלגיה והולנד.
הגנרלים הצרפתים מבינים שאין להם סיכוי לנייד את הכוחות שלהם מצפון צרפת אל מרכזה ולא נותרה להם האפשרות ללוחמה נגד הגרמנים ששולטים עתה בעורף. זו תבוסה ברורה. צרפת שצבאה חזק נכנעת לגרמניה בתוך 6 שבועות. צבאה חסר ישע ולא מסוגל להגן עליה.
הפלישה הגרמנית הזו לצרפת היא אחת ההטעיות הגדולות בהיסטוריה. היא תיתן השראה לצבאות רבים להטעות כך, עוד במלחמת העולם השנייה שתימשך 5 שנים נוספות, אבל גם הרבה אחריה.
מעניין, אגב, שלקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ינסה היטלר שוב, בניסיון נואש למנוע את התבוסה הגרמנית, לפרוץ לצרפת המשוחררת דרך הארדנים. הפעם הוא יובס, בזכות קרב גבורה עיקש שיזכה לשם "הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge). על אף נחיתות ברורה של הכוח האמריקאי, אל מול השריון הגרמני הגדול והחזק יותר, האמריקאים יגלו בקרב הזה אומץ ועמידות מדהימים וינצחו בקרב המכריע, שלגרמנים ברור היה שאסור להם להפסיד בו.
הנה מבצע "אבחת מגל" עם הפלישה לצרפת מהארדנים (עברית):
https://youtu.be/Lat4MDmIE50?long=yes
כיבוש פריז על ידי הצבא הגרמני:
https://youtu.be/j_EuUcVD_pU
המשמעות האיומה של כיבוש צרפת עבור יהודי צרפת (עברית):
https://youtu.be/Mx56ML1SO7k
חלוקת צרפת לשני אזורים לא הקלה (עברית):
https://youtu.be/3UzBZu1I9gs
וסרט תיעודי על תבוסת צרפת המדהימה:
https://youtu.be/n59SIJNaNao?long=yes
פעם, ברגע של כעס, אמר שארל דה גול (Charles de Gaulle), הגנרל הגבוה שהפך לנשיא צרפת "איך אפשר לשלוט בעם שיש לו 246 סוגי גבינה שונים?"
הגנרל הזה, שעוד כחייל מן השורה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גילה גבורה אישית,
הצליח להציל את העם הצרפתי, כנגד כל הסיכויים, מציפורני הנאצים. לא פלא שהוא מהדמויות המעניינות והמרשימות בהיסטוריה של צרפת ואירופה כולה, גם אם היה ונשאר שנוי במחלוקת.
שארל דה גול זינק להיסטוריה הצרפתית בנאום 18 ביוני ("L'Appel du 18 Juin"), אותו נאום שנשא מלונדון ביום 18 ביוני 1940. בנאומו ברדיו ה-BBC הוא הכריז שעל אף תבוסת צרפת שזה עתה ניגפה מפני הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.
הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא שימש בסיס חשוב למאבק על שחרור צרפת ונחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.
נאום ה-18 ביוני, אף שהוא נישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים. הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.
כך זכה דה גול לתפקידו ההיסטורי, המכוון להצלת כבודה של צרפת המובסת במלחמת העולם השנייה. בשעה שמנהיגים צרפתים רבים נהגו בתבוסתנות ובשיתוף פעולה עם הנאצים, הוא הקים ופיקד על “צבא צרפת החופשית” ויזכה לכבוש אותה מחדש, עם המטרייה האדירה של בנות הברית כמובן.
ב-1958, שנים אחרי הניצחון וכיבוש צרפת מחדש, בבחירות שלאחר קריסת הרפובליקה הרביעית, הופך לנשיא צרפת ולאדם שעיצב את דמותה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
בנאום מלא בכפיות טובה, שנשא דה גול לאחר הניצחון, הוא התעלם כמעט לחלוטין מתפקידם של האמריקאים והקומוניסטים בשחרור צרפת.
הנאום הזה סימן את תדמיתו בעיני מנהיגים רבים בעולם. אם בצרפת הוא נחשב לדמות הרואית וגיבור עתיר זכויות, בארה"ב ראו בו נפיל. אך המנהיגים האמריקאים, שמוקירים צניעות, גמישות, פשטות וקשרים נוחים, לא התחברו לגינוני השלטון שלו ולהתנהגותו. דה גול נתפס בעיניהם כאדם מתנשא, יהיר ומי שקשה להסתדר איתו.
בישראל, שידעה לא פעם חיכוכים קשים עם דה גול, בן גוריון דווקא הפליג בשבחיו, בדברי הערכה "ללא ספק דה גול היה האיש שהציל את צרפת", הוא אמר "בישראל אפשר לזקוף דבר כזה רק לזכותו של צה"ל כולו".
שלטונו של דה גול כנשיא צרפת, לאחר המלחמה, היה שלטון חזק ובוטח בעצמו. הנשיא הגיבור, הגנרל דה גול, נבחר לתפקידו ומנהיג ביד רמה את האומה הצרפתית.
תדמיתו כמנהיג גדול, גם בגובהו וגם במעשיו, לא מנעה ממנו התנגדויות פוליטיות. גם בארצו היה דה גול שנוי במחלוקת. כמנהיג, הוא החליט בעצמו על מה שנכון בעיניו ולא שעה להתנגדויות.
ב-1958, עת שארל דה גול נבחר לנשיאות, מלחמת אלג'יריה היא בעיצומה. כאן הוא מוצא את עצמו בחילופי תפקידים, ככובש ומנהיג הצבא הצרפתי, אל מול המחתרת המקומית של אלג'יריה. ראשי הצבא הצרפתי סמכו עליו, בין השאר לאחר ביקורו באלג'יריה, כשקרא בדרמטיות מפיחת תקוות לקהל תומכי “אלג'יריה צרפתית” בנאום פומבי “הבנתי אתכם”.
בפועל, הוא פעל הפוך, כשהחל לנהל משא ומתן על מתן עצמאות לאלג'יריה מוסלמית. הוא לא נבהל מקריאות וגילויי מרד בחלקים מהצבא ואפילו מתאי מחתרת שניסו שוב ושוב להתנקש בחייו. רק בנס הוא ניצל מהם.
אף שהוא ויתר למרשל פטן, מנהיג משטר וישי שנכנע לגרמניה ונידון לאחר המלחמה למוות, לאחד ממתנקשיו, איש צבא עתיר זכויות ובעל עבר מפואר, הוא לא הושיט יד ואפשר את הוצאתו להורג.
סוף שלטונו הגיע כמעט כבדרך אגב. היה זה באפריל 1969, כשדה גול יוזם מישאל עם, על נושא שולי למדי ומודיע שאם לא תתקבל דעתו הוא יגיש את התפטרותו. התוצאה נגדה את דעתו והוא עזב את השלטון.
לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית, התיישב דה גול בביתו וזמן קצר לאחר מכן מת, כשהוא ממתין לחדשות הערב ברדיו. כשמת דה גול, בגיל 79, הפסיקו תחנות הרדיו הצרפתיות את תוכניותיהן הרגילות ועברו לשדר מוסיקה קלאסית.
ז'ורז' פומפידו, הנשיא שחצי שנה לפני לכן החליף את דה גול בתפקיד, לאחר שהאחרון פרש, אמר בנאומו לאומה: "הגנרל דה גול מת - צרפת התאלמנה".
נאמר עליו אז שב-1940 הוא הציל את כבוד צרפת, ב-1944 הביאה לשחרור ולנצחון, וב-1958 הוא חסך לה את תלאות מלחמת האזרחים. מארו גם שדה גול היה מי שהעניק לצרפת המודרנית את מוסדותיה, עצמאותה ואת מקומה בעולם.
הנה סיפורו של דה גול:
https://youtu.be/Jj8sF7gTZmQ
דה גול חוזר לצרפת עם הניצחון וצ'רצ'יל בסביבה:
https://youtu.be/H1vqFwo1Y98
תכנית חינוכית על האיש והמנהיג (עברית):
https://youtu.be/VEui2VM5Oag?long=yes
הפודקסט של הפרופסור האגדי הרסגור (עברית):
https://youtu.be/8cKk8LvNoAc?long=yes
סרט תיעודי על המנהיג דה גול:
https://youtu.be/PsNJDWs9JYw?long=yes
ועוד אחד:
https://youtu.be/17mjfbXWW4g?long=yes
הבְּלִיצְקְרִיג (Blitzkrieg) היא מלחמת בזק מתואמת ורחבת הקף, מדהימה במהירותה ובדורסנותה הצבאית, שנקטה גרמניה הנאצית, במהלך השלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה.
המטרה של הבליצקריג הייתה הכרעה מהירה של הקרב וכיבוש חסר מעצורים, גם מילולית. זה היה הכיבוש המהיר והנרחב ביותר בהיסטוריה, מערכה לכיבוש של שטחים עצומים, ללא תקדים וללא עצירה למנוחה או רענון לחיילים הכובשים של הצבא הגרמני.
בפיתוח גישת הבליצקריג לקראת המלחמה, פיתחה גרמניה, למעשה, את חיל השריון הראשון בעולם. אויבותיה, צרפת ובריטניה, הכינו את עצמם למלחמה הקודמת, בעוד שגרמניה הכינה את צבאה למלחמה מסוג חדש - מלחמה מהירה כברק ואכזרית בלי חשבון.
הבליצקריג הימם את פולין, צרפת, בלגיה ולוקסבורג. הוא התבסס על תנועה מהירה של כוחות שריון, מבוססת טכנולוגיות שריון חדשות, אמצעי קשר בין הכלים, כוח אש ענקי, תמיכה אווירית של מפציצי צלילה של חיל האוויר הגרמני וחיל רגלים תוקפני ובעל יכולות מטורפות, שמסייע לכוחות הממונעים.
בתוך שבוע כבשה גרמניה שטח גדול יותר מזה שכבשה בכל מלחמת העולם הראשונה. לוחמת הבליצקריג הייתה אחד האלמנטים הבולטים במלחמה הזו, או לפחות בחציה הראשון. פירושו מהירות, לחימה שמתבססת על תמרונים צבאיים, קרבות נחושים ומהירים, בדיוק ההיפך מהקרבות שלא נגמרו במלחמת העולם הראשונה, אלה שגבו אינספור חיים, בלי שמץ של התקדמות, להכרעה בשדה הקרב.
אם במלחמה העולמית הראשונה לא הייתה לטנק ולמטוס השפעה של ממש על תוצאות המלחמה, בשנייה הם הפכו לנשק הכרעה.
הנה סרטון על הבליצקריג (עברית):
https://youtu.be/HLIFpBE1SfU
כך עצר הצבא הרוסי את הבליצקריג:
https://youtu.be/HUgV8_meyo8?long=yes
שער הניצחון של פאריס נבנה בפקודתו של נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת, שמינה את האדריכל ז'אן שלגרן לבניית השער ותכנונו. השער שניצב במרכז כיכר האטואל (או בשמה החדש יותר כיכר שארל דה גול) וממנו אפשר לראות את כל 12 הדרכים היוצאות ממנה, כולל השאנז אליזה, הרחוב המרכזי של פריז.
נפוליאון הורה לבנות השער לאחר ניצחונו על הברית הרוסית-אוסטרית בקרב אוסטרליץ, המכונה "קרב שלושת הקיסרים". בנייתו החלה בשנת 1806 אך הסתיימה רק 30 שנה לאחר מכן, בשנת 1836. השער הוקם כדי להוקיר כבוד לחיילים שלחמו במלחמותיה של צרפת, וכדי להלל את נצחונותיה. בקירותיו הפנימיים חקוקים שמותיהם של הגנרלים שנלחמו במלחמות צרפת תחת פיקודו של של נפוליאון, ושמות נוספים של אנשים שלחמו במהמפכה הצרפתית.
תחת שער הנצחון צועדים צבאות מנצחים, הן כאלה שכבשו את צרפת (כולל הצבא הנאצי שכבש את צרפת במהלך מלחמת העולם השניה) והן הצרפתים כשניצחו נצחונות חשובים - כולל הנצחון על הנאצים בסוף מלחמת העולם השניה.
הנה מראות משער הנצחון:
http://youtu.be/Yy1nFgxtFOo
הנסיבות ההיסטוריות שבהן נבנה שער הניצחון:
http://youtu.be/eKZ67PW_BiM
כך ניצב שער הניצחון בקצה שדרות שאנז אליזה המפורסמות של פאריס:
http://youtu.be/r4DAqPst3gY
וכך חגגו בשער הנצחון את חגיגות ה-100 שנה למירוץ הטור דה פראנס:
http://youtu.be/ZhWxQuzho5Y
כיבוש צרפת
אנו ב-17 ביוני 1940, בעיצומה של קריסת הצבא הצרפתי למול מכונת המלחמה הגרמנית, שהפתיעה שוב - בכיבוש מהיר ומוחץ של צרפת.
שארל דה גול, בריגדיר גנרל כמעט אלמוני שאך לפני שבוע וחצי הועלה לדרגת תת שר החוץ למלחמה והתקבל על ידי צ'רצ'יל בלונדון. כשנודע לדה גול שבאותו יום קרא המרשל פטן לצבא הצרפתי להפסיק להילחם ולבקש מהיטלר שביתת נשק, הוא זעם. דה גול מיהר לבקש מראש ממשלת אנגליה לנאום לעמו ברדיו של ה-BBC. צ'רצ'יל אישר וכבר למחרת, ב-18 ביוני בשעה 22:00, פתח הגנרל דה גול בקריאה להתנגדות.
וכך, בנאום אחד, שיזכה לשם "נאום 18 ביוני" ("L'Appel du 18 Juin"), הכניס את עצמו הגנרל הצרפתי הכמעט אלמוני שארל דה גול, היישר להיסטוריה הצרפתית המפוארת. על הדרך הוא גם שינה בזאת את גורלה של צרפת, באחד מהרגעים החלשים והקשים בתולדותיה.
את אותו נאום דה גול נשא מלונדון, כשבנאומו ב-BBC הוא מכריז שעל אף תבוסת צרפת שנכבשה על ידי הצבא הנאצי, הוא לא מתכוון להיכנע וימשיך את המאבק בנאצים, עד לניצחון הסופי עליהם.
מי אתה ומי שמך לעמוד אל מול הצבא החזק בעולם, שניה לאחר שהביס את צרפת החזקה כל כך?
יש רגעים בהיסטוריה שאנשים לא חשובים פוסעים קדימה ולוקחים על עצמם את כל עולה. הנאום הזה, שההיסטוריון אנטוני ביוור כינה "נאום מהפנט", הדליק את לפיד ההתנגדות והיה קריאת התעוררות לצרפת המובסת. הוא עתיד להצית את המאבק על שחרור צרפת וכיום נחשב לאחד הנאומים החשובים שנישאו במלחמת העולם השנייה.
נאום ה-18 ביוני, אף שנישא במועד הלא נוח של יום השנה לקרב ווטרלו, הקרב בו הובס נפוליאון סופית, נתן כמעט מיד השראה ואומץ לצרפתים.
הנועזים שבהם הקימו, מול פניהם של חיילי הוורמכט את מחתרת הרזיסטאנס. שאר הצרפתים בצרפת הכבושה, התמלאו תקווה וקיוו לטוב. מכאן גם החלה ההתארגנות מחוץ לצרפת, של לוחמי צרפת החופשית, בכוונה לשחרר אותה מציפורניו של היטלר.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה נאום ה-18 ביוני של דה גול (צרפתית):
https://youtu.be/SBXaBiVLDr0
הנאום מתוך סרט:
https://youtu.be/9PxEd9pKuvs
ההקשר ההיסטורי (צרפתית):
https://youtu.be/OY9_JPLsKAo
נאום קצר שנתן דה גול לפני כיבוש פריז:
https://youtu.be/Yuv_vbxu4lI
הנאום המלא, כמו שהורכב מחדש, מאחר שלא נותר סרט שלו:
https://youtu.be/-LEg3TU9-kU?long=yes
וסרט קולנוע על הסיפור שמסביב לנאום ההיסטורי (מתורגם):
https://youtu.be/8ZwbU1CB-KU?long=yes
"הקרב על הבליטה" (Battle of the Bulge) הוא הכינוי שניתן למתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה. זו הייתה מערכה קשה ומדממת, בין בעלות הברית לוורמכט, צבא גרמניה הנאצית. הוא התקיים על הארדנים - אזור גבעות ויערות, בגבול בלגיה-צרפת, אזור שקיבל את שמו מאלת הציד הגאלית, ארדואנה.
את המערכה הזו יוזם היטלר. האיש שקוע בהזיות ועדיין מאמין ביכולתו לנצח במלחמה. הוא מחליט להשקיע את מרב הכוח בהדיפת בעלות הברית, במקום להתרכז בחזית המזרחית נגד כוחותיו של סטאלין. הוא גם דוחה את אזהרות גודריאן, גאון צבאי גרמני שרואה הה שגיאה איומה ומזהיר ממתקפת הענק הרוסית שמתקרבת. היטלר מאמין שכמו פרידריך הגדול, הוא ינצח את המלחמה כולה, לאחר שיפרק את הברית שנלחמת בו, על ידי הניצחון כאן.
בהחלטה פוליטית ולא צבאית, אין להיטלר קשב גם לאזהרות הגנרלים שניהול שתי חזיתות בו-זמנית נוגד את התפיסה האסטרטגית הגרמנית ומה שנקרא "תכנית שליפן". בניגוד לדעת מרבית מפקדי הוורמכט המנוסים, מטרתו היא לנצל את הבקיעים בין הבריטים לאמריקאים ולפצל את כוחות בעלות הברית, המתקדמים אל גרמניה, לכתר את הצבא הבריטי, כמו שעשה ב-1940 לפני מבצע דנקירק, לייאש את בנות הברית, לגרום להם לחתום איתו הסכם שלום ולאפשר לו להתרכז בחזית המזרחית ולבלום את צבאו של סטלין.
וכך, בפעולה מהירה ומפתיע ותוך אחד הכישלונות הקשים ביותר של מודיעין בעלות הברית במלחמה, באה המתקפה הגרמנית בבוקר של ה-16 בדצמבר 1944 יוצרת פריצה מהירה וכיבוש הבליטה בקווי ההגנה של האמריקאים.
מכאן מתנהל הקרב, מאמצע דצמבר 1944 ואמצע ינואר 1945. במערב קוראים לו "על הבליטה", על שום הניסיון האמריקאי ל"יישר" את הבליטה שיצרו הגרמנים בקו ההגנה של כוחות בעלות הברית.
בשלב הזה אין לבנות הברית יומינט, מודיעין אנושי ולא יכולת לאתר כוונות בתקשורת הצבאית של הצד השני. הגרמנים כבר לא משתמשים באלחוט, לאחר שבמפקדה של היטלר מבינים שבנות הברית פיצחו את צופן האניגמה והפיהרר מורה למפקדים הגרמנים לתקשר רק בקשר קווי של טלפוני שדה.
מאז מבצע אוברלורד, בו נחתו בעלות הברית בחופי צרפת ב-6 ביוני 1944, הם עדיין לא הצליחו לפרוץ לגרמניה ולהעביר לשטחה את המלחמה. אייזנהאואר גם מתח יותר מדי את קווי האספקה שלו ולא תמיד ניצל את הכוח האמריקאי כראוי. בנוסף, הוא הזניח את הארמיה השלישית של ג'ורג' פטון, שמצא את עצמו בקרב סטטי, באזור אלזס-לוריין.
וכך, במתקפה הגרמנית המוצלחת, גורמים הגרמנים לאבדות כבדות אצל האמריקאים. אבל אלה מתעשתים ובולמים אחרי 10 ימים את המתקפה. הגנרל פטון, המפקד הבולט ביותר של הכוחות האמריקאים, הוא שעולה על הדרך הנכונה לניצחון. הוא מציע הצעה נועזת ובלתי נתפסת במונחים צבאיים, לצאת למתקפת נגד תוך 3 ימים.
המצב מבחינת בעלות הברית לא מזהיר. אבל אייזנהאואר והפיקוד העליון שבראשו עמד השכילו לנהל את המערכה נכון, לבלום ולשבור את הגרמנים. בהחלטה מבריקה אייזנהאואר מעביר שתי ארמיות מנותקות יחסית לפיקודו של "מונטי", המנצח הגדול של אל-עלמיין והמתקפה יוצאת לדרך. מתקפת הנגד מנוהלת היטב, פטון עומד במשימה הלא הגיונית שלקח על עצמו וביחד עם גבורת החיילים האמריקאים והנחישות חסרת התקדים שלהם, הצבא הגרמני נבלם ומותקף בחזרה.
בתום חודש מתחילת המערכה שבים הגרמנים ומורחקים לקו שממנו התחילו אותה. הקרבות על הבליטה הפכו מאז לאחד הרגעים היפים בתולדות הצבא האמריקאי, כולל סירובו המפורסם של מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-101, גנרל אנטוני מקאוליף, להיכנע ולא להתחסל על ידי הצבא הגרמני, שצר על כוחותיו בעיר בסטון ומאיים לחסלם.
מקאוליף ענה בכתב עם מילה בודדת שתהפוך למיתוס "Nuts", סלנג אמריקאי שאומר "לכו לכל הרוחות". התשובה העיפה לשמיים את מורל הלוחמים שלו והכניסה את תשובתו לספרי ההיסטוריה. 4 ימים אחר כך הגיעו כוחותיו של הגנרל פטון וביחד הם הסירו את המצור הגרמני והכניעו את הגרמנים שכתרו את העיר ואיימו להשמידה על כל יושביה.
הנה סיפורו של קרב הבליטה:
https://youtu.be/IgU5PRc9glw
מתוך סרט קולנוע על הקרב:
https://youtu.be/mdjau_yi5AY
סרטון תיעודי הסוקר את הקרב על הבליטה:
https://youtu.be/0THpux__SXA?long=yes
תיאור באנימציה על הקרב של הבליטה:
https://youtu.be/75APY0XhtCQ?long=yes
ופודקסט רדיו של ד"ר יצחק נוי על הקרב (עברית):
https://youtu.be/1sLnkOG2TrA?long=yes
הוא היה המפקד הצבאי היחיד שלא חשש להתעמת ולעמוד בפני היטלר. גאון צבאי, פורץ דרך, מוצרט של הלוחמה המודרנית ומפקד שלא הסכים להתעללות של חייליו בחפים מפשע.
מנגד, בואו בכל זאת לא נשכח, האיש הוא מצביא גרמני, בזמן במלחמת העולם השנייה.
קראו לו גודריאן, בשבילכם גנרל היינץ גודריאן (Heinz Guderian). הוא עמד בפני הפיהרר היטלר ללא חשש, מהשלב בו הפיהרר הגרמני היה בשיא כוחו ועד שנתן את ההוראה להשאיר אדמה חרוכה בגרמניה המובסת ולא להותיר דבר למנצחים.
היינץ וילהלם גודריאן היה גאון שריון, שבמלחמת העולם השנייה, בתור גנרל בצבא הגרמני, פיתח את שיטת "אגרוף השריון", שיטת לוחמה שעמדה בלב "מלחמת הבזק", הבליצקריג.
שיטת ה"בליצקריג", הייתה שיטת תקיפה מהירה, שבה שטף צבא גרמניה את אירופה, כבש אותה במהירות שאיש לא חווה לפני כן בהיסטוריה. קראו עליה אם תרצו בתגית "בליצקריג".
שיטת הבליצקריג התאפשרה בזכות העובדה שבניגוד לצרפת ובריטניה, פיתחה גרמניה סביב הטנקים את אסטרטגיות הלחימה העיקרית שלה, מה שהפך את הלחימה של הצבא הגרמני ליעילה הרבה יותר. וההמצאה האסטרטגית החדשנית הזו הייתה כולה גודריאן.
למעשה, כמעט כל מה שהוצג בתחילת המלחמה כגאונות הצבאית של הפיהרר ובתור "ניצחונותיו של היטלר" במלחמת העולם השנייה, הייתה פרי הגאונות ותוצאה של עבודתו המיומנת של גודריאן.
גם בכיבוש צרפת דרך הארדנים נוצלה גאוניותו של גאון השריון הגרמני והמפקד המבריק הזה, חובה לומר, לא היה רק הוגה צבאי מבריק, אלא גם מפקד שטח מעולה. בפלישה לצרפת גודריאן הוא מפקד הקורפוס ה-19 וכהוגה שיטת הבליצקריג לכיבוש מהיר, הוא מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה לעומק השטח הצרפתי.
מבלי למצמץ הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק, בדרך ללכידת כמעט כל הצבא הבריטי המרוכז שם. קראו על כך בתגית "דנקרק".
#דרכו וסופו
אלה השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהטנק הוא כלי חדש במערכה והצבאות באירופה עדיין לא ממש מבינים איך להשתמש בו כמו שצריך. בשנת 1922, מקבל הקצין הצעיר היינץ גודריאן (Heinz Guderian) משימה בצבא הגרמני: לחקור איך אפשר לשלב טנקים בצבא.
גודריאן המבריק היה פתוח לרעיונות חדשים. הוא קרא בעיון את מה שכתבו הוגי צבא באנגליה וצרפת, קצינים שהבינו שהעולם אחרי המלחמה משתנה במהירות. הם כתבו שטנקים לא צריכים להיות סתם עזרה לחיילי הרגלים (הרגלים), אלא צריכים לפעול כיחידות עצמאיות. המטרה שהם קבעו להם הייתה להיכנס עמוק לשטח האויב ולעקוף אותו מהצדדים, תוך שהם מחליפים את "מלחמת חפירות", סוג הלוחמה הסטטית שקטלה רבים כל כך במלחמת העולם הראשונה (ראו בתגית "מלחמת החפירות").
צבאות בריטניה וצרפת לא ממש אימצו את הרעיונות האלה, למרות שהם באו מהן. אבל גודריאן הבין אותם ולחץ לאמץ אותם. הוא שילב את הידע החדש הזה עם הידע שלו על מכשירי קשר ויצר דרך לחימה חדשה לגמרי. תכניתו שילבה תנועה רבה של טנקים יחד, בשטח רחב, כשהם מתקשרים אחד עם השני ופועלים במהירות ובשיתוף פעולה עם כוחות אחרים, כמו רגלים וחיל אוויר. לדרך הזו יקראו בגרמניה מלחמת בזק או "בליצקריג" (Blitzkrieg).
זה לא היה קל. גודריאן נאלץ להילחם שנים ארוכות כדי לשכנע קצינים בכירים בגרמניה שטענו שטנקים לא חשובים. באמצע שנות ה-30, גודריאן נותן סקירה להיטלר והאחרון מתלהב מאוד ואומר: "זה בדיוק מה שאני צריך".
ההתרשמות הזו, בשילוב עם ההתעלמות של מההגבלות שהטילו עליהם אחרי המלחמה הראשונה, מביאה ב-1935 להקמה של שלוש דיוויזיות שריון ראשונות בגרמניה. גודריאן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה השנייה. באותה תקופה הוא כתב ספר שנקרא "שריון, היכון!" ("אכטוּנג פאנצֶר!"). בספר הוא מציג לעולם את הרעיונות שלו ומראה כיצד הטנקים הגרמנים יכולים להיות טובים הרבה יותר משל האויב.
כשפורצת מלחמת העולם השנייה, עוזרת העבודה של גודריאן מאוד לגרמניה. בשלב הזה הוא מפקד בכיר של הקורפוס ה-19 ומוביל אותו בפלישה לפולין ובהמשך גם לצרפת.
בפלישה לצרפת, הוא הוביל את הטנקים שלו במהירות מדהימה עמוק לתוך שטח האויב, כשהוא מנתק את כוחות צרפת ובריטניה בצפון צרפת מהעורף שלהם. על ההצלחות האלה, הוא קיבל את אות הכבוד "צלב הברזל".
בהמשך המלחמה הוא מקבל פיקוד על כוח טנקים גדול יותר (קבוצת הפאנצר השנייה, שהפכה לארמיית הפאנצר השנייה). במבצע הפלישה לברית המועצות (ראו בתגית "מבצע ברברוסה"), הכוח שלו מתקדם רחוק מאוד, אבל נבלם לקראת מוסקבה. בשלב הזה הייתה לו מחלוקת קשה עם היטלר. גודריאן רצה להמשיך לכיוון מוסקבה כי חשב שזה היעד הכי חשוב, אבל היטלר התעקש לפנות דרומה, לעיר סטאלינגרד. בדיעבד יאמר גודריאן שההחלטה הזו של היטלר היא הסיבה העיקרית להפסד הגרמני במלחמה כולה.
בסוף שנת 1941, גודריאן נחשב בעיני היטלר לקצין שלא תמיד ציית לפקודותיו. בשלב מסוים הוא מורה לכוח שלו לסגת כדי שלא לאבד יותר מדי חיילים. זה מרגיז מאוד את היטלר וגודריאן מועבר מתפקיד פיקוד פעיל.
אחרי שהגרמנים הפסידו בקרב חשוב בסטלינגרד, גודריאן מוחזר לתפקידו. בפברואר 1943 הוא ממונה למפקח הכללי על כוחות השריון. אחר כך ביולי 1944 הוא כבר משמש כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני. מםקד הצבא.
בספרו "זכרונותיו של חייל", הוא כתב שהוא לא ביצע פקודות אכזריות של הנאצים. לקראת סוף המלחמה והתקרבות הצבא האדום לניצחון הוא אף ניסה לעזור ולמנוע את מימוש הפקודה של היטלר להרוס את כל התעשייה והתשתיות של גרמניה.
במרץ 1945 ואחרי ויכוחים קשים נוספים עם היטלר, גודריאן סיים את תפקידו כראש המטה הכללי.
לאחר המלחמה, גודריאן נחקר בקשר למשפטי נירנברג, אך הוא עצמו, מעולם לא הועמד לדין פורמלי. למרות המחאות של צרפת וברית המועצות, הוא לא הואשם בפשעי מלחמה. ההתנהגות שלו במלחמה נחשבה ל"רגילה ומקובלת יחסית לחייל מקצועי".
גודריאן תרם המון לא רק לפיתוח השריון בגרמניה, אלא לפיתוח השריון בכל העולם. צבאות רבים, כולל צה"ל, ראו את רעיונותיו ואימצו אותם. הוא עצמו האשים את ההנהגה הפוליטית, ובעיקר את היטלר, בהפסד במלחמה ונפטר בגרמניה בשנת 1954.
הנה סיפורו של גודריאן:
https://youtu.be/kqY7nIIfFlI
תמונותיו בזמן המלחמה:
https://youtu.be/DNYSHOGkVwc
סרט תיעודי על הבליצקריג וטנקי הפנצר שתכנן:
https://youtu.be/QRDowR7xXc4?long=yes
וכמה מסודות ההצלחה של גודריאן, גנרל פנצר:
https://youtu.be/s1M1To0d08k?long=yes
החומה האטלנטית (Atlantic Wall), או הקיר האטלנטי, הייתה קו ההגנה שבנו הנאצים בחופי מערב אירופה במלחמת העולם השנייה. מערך ההגנה האימתני הזה נבנה מספרד שבדרום ועד דנמרק בצפון. הוא נועד למנוע מבעלות הברית לפלוש מהחופים הללו, לאירופה הנשלטת על ידי הנאצים. זהו הגדול שבמפעלי הבנייה בתולדות הבנייה הצבאית מאז ומעולם!
למערך ההגנה העצום הזה היטלר תיכנן בנייה של 15,000 בונקרים לאורך 5,000 קילומטרים של חוף. עד מאי 1943, תאריך היעד שקבע היטלר, הושלמו רק כ-9600 בונקרים.
זה לא הספיק. היטלר, שדחף להקמת החומה האטלנטית לא הקשיב לכל הגנרלים שראו בה בלוף ואף ניסו להמחיש לו בדמיון לקו מז'ינו הצרפתי שקרס ב-1940. הוא לא הקשיב גם לאמרתו של פרידריך הגדול: "מי שמגן על הכל לא מגן על דבר".
על החומה האטלנטית מונה לפקד רומל, גיבור המלחמה הגרמני. הוא שקד עליה בטירוף כי האמין שבנות הברית ינחתו שם. רומל דאג להציב על בונקרי הבטון "טוברוקים", שהיו צריחי טנקים צרפתיים שנשבו ב-1940. על החופים הקימו שבויים איטלקים ועובדים צרפתיים את מה שכונה "האספרגוס של רומל", יערות ענק של עמודים גדולים, שנועדו לסיכול נחיתת דאונים.
ואכן, החומה הזו פשוט לא הייתה יעילה. 3 שנים לקח לבנות את החומה האטלנטית ובכל זאת היא נפרצה בתוך שעות אחדות. פריצתה הייתה מהפך שהחל את תבוסתה של גרמניה הנאצית.
פעילות קטנה:
=========
נסו לאתר בונקרים גרמניים בחוף דנקירק שבצרפת, בעזרת צילומי הלוויין שב"ביקור וירטואלי".
מהתקפה להגנה - הנה דיווח על החומה האטלנטית:
https://youtu.be/0tYKoLsL4bA
ביקור קצר בבונקר בהולנד מהחומה האטלנטית:
https://youtu.be/1Ttvk-cQQY0
רומל מבקר ובוחן את הבנייה והתכנון הנאצי של החומה האטלנטית:
https://youtu.be/9Ja8OoH2b9Q
על מאות אלפי הבנאים שעבדו בכפייה בבניית החומה האטלנטית:
https://youtu.be/6gB_5a5YBt8
חלק מהבונקרים הללו היו גדולים מאוד:
https://youtu.be/A6rV8QUpxdc
ביקור בבונקרים של החומה האטלנטית:
https://youtu.be/svpXZijROxI
והרצאת וידאו באתר:
https://youtu.be/w2IGL5CDCWE?long=yes
