שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מככב תפוח האדמה כיום וממה חששו בו פעם?
תפוח אדמה (Potato) מדורג במקום הרביעי ברשימת הגידולים הנצרכים ביותר בעולם אחרי אורז, חיטה ותירס. הוא מהווה מצרך בסיסי בקרב בני אדם בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה ובאסיה, ויש לו תפקיד חשוב בשמירה על הביטחון התזונתי, במיוחד באזורים עניים.
בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה, אסיה ובמיוחד באזורים עניים, יש לתפוחי האדמה תפקיד מרכזי בתזונה ובשמירה על ביטחון תזונתי של האוכלוסייה, כלומר למניעת רעב - הן מבני אדם והן מחיות המשק שתפוח האדמה מהווה חלק ממזונן.
גם אצלנו, בישראל, קשה לחשוב על חיים בלי צ'יפס או ל"ג בעומר בלי תפוחי אדמה לוהטים מהמדורה בקומזיץ, אלה שנקראו ביידיש של פעם "קרטושקעס".
ותפוח האדמה, לא רק בתעשיית המזון לבני האדם, מהווה גם חלק ממזונן של חיות משק רבות.
אבל ידע הוא כוח. קשה אולי להאמין, אבל בעבר האמינו שמי שיאכלו תפוח אדמה ילקה במחלת הצרעת. כיום, לעומת זאת, עושים בתעשיית התרופות שימוש רב בעמילן, שמקורו ב... תפוחי אדמה.
אם בימי קדם נטו לחשוב שתפוח האדמה לא בריא ומנעו אותו מאנשים רגילים, לטובת מאכל לאסירים, חזירים ולעניים מרודים, במאה ה-20 תפוח האדמה הוא מהירקות המצליחים והמבוקשים ביותר בעולם.
ואגב צ'יפס, הצלחתו של התפוד (קיצור של תפוח אדמה) המטוגן הואצה, במיוחד כשגילו אותו רשתות המזון המהיר. הפריכות והטעם הנהדר שלו הביאו את רשתות ה"פאסט פוד" להפוך אותו לתוספת המקובלת ליד ההמבורגר או העוף המטוגן. כך הפכו תפוחי האדמה למרכזה של תעשייה עולמית מצליחה מאד, שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
הנה תפוח האדמה ששינה את העולם:
https://youtu.be/eQo2XxbSv1A
אחד מאבות המזון - פרסומת לתפוח אדמה (עברית):
https://youtu.be/j5yHAtZiEzc
מניפות תפוחי אדמה שכולם אוהבים (עברית):
https://youtu.be/eUh1hhrN5KI
המועמד לנשיאות בארה"ב דן קווייל, שהפסיד את הנשיאות כששגה במילה Potato:
https://youtu.be/6tmoSGmvR1o
וצ'יפס קראנצ'י כמו שצריך (ללא מילים):
https://youtu.be/CYhYSoJrOLg
איך מגדלים תפוחי אדמה ובאילו צבעים?
יש בעולם כ-2,000 זנים שונים של תפוחי אדמה. הם נחשבים לאחד הגידולים הנצרכים ביותר בעולם - אחרי אורז, חיטה ותירס.
גידול תפוחי האדמה בחקלאות מתבצע עם פקעות של תפוחי אדמה. בארץ מגדלים אותם בשתי עונות - זורעים בסתיו (בספטמבר) ובחורף (בסוף דצמבר-תחילת ינואר) ואוספים בינואר ובסוף האביב.
משך הגידול של תפוחי אדמה הוא בין 90 ל-150 יום, לפי העונה וזן תפוח האדמה.
תפוח האדמה עם הקליפה האדומה הוא הזן ההולנדי "דזירה". שיעורו הגבוה של החומר היבש שבו הוא שהופך את תפוח האדמה דזירה למתאים במיוחד להכנת צ'יפס מוצק ופריך. זן ה"אלמרה" הבהיר, לעומתו, הוא זן מעולה למחית, מה שנקרא "פירה".
כך מגדלים את תפוחי האדמה ומעט על ההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g
צמיחה בהילוך מהיר של תפוחי אדמה קטנים:
https://youtu.be/7FMB4FaiWTE
ומדריך על זני תפוחי האדמה (עברית):
https://youtu.be/gBoGo32ypAQ
מהו צמח הג'ינג'ר ואיך משתמשים בו?
ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.
הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.
גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.
המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.
השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.
#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.
באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.
במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.
הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:
https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ
הזנגביל במטבח (עברית):
https://youtu.be/TXjHB2na-MA
הג'ינג'ר בגינה:
https://youtu.be/E8W2u1LBxzU
תה ג'ינג'ר:
https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU
בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:
https://youtu.be/SsW1Icf7v6c
וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):
https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw
האם גזר אכן משפר את הראייה?
כולנו מאמינים שאכילת גזר תורמת לראיה שלנו, נכון? הרי האימהות שלנו ניסו לשכנע אותנו לאכול גזר כי זה ישפר לנו את הראייה?
ובכן, מדובר באגדה בלבד וגזר אינו משפר את הראייה. הוא אמנם עשיר בוויטמין A שחיוני לראייה, אבל מדובר בוויטמין ששייך לקבוצת הוויטמינים המסיסים בשומן ומכיוון שהוא מתפרק בגוף, היעילות שלו נפגעת מאד. לפיכך, צריכת יתר של גזר עלולה להביא במקרה הפחות גרוע לעודף של ויטמין A ובמקרים קיצוניים גם להרעלה.
אז אם נאכל גזר, זה לא שהראייה שלנו תיפכגע אבל שיפור בה לא ממש נראה. כי לא מספיק שגזר יכיל ויטמין A בכמות גדולה, משהו היה צריך לעצור את ההתפרקות של הוויטמין הזה בגוף שלנו ובינתיים זה עוד לא הומצא.
אגב, סתם שתהיו בעניינים - עודף של ויטמין A בגופנו, יכול לגרום במקרים קיצוניים אפילו להרעלה. אבל אם כן לתת קרדיט לאמא'לה האוהבת שלנו, אז אכילה דלה של מזון עם ויטמין A עלולה לפגוע בראייה שלנו. זה כן, כי גופנו לא מייצר בטא-קרוטן ולכן הוא חייב לקלוט אותו ממקורות חיצוניים. החומר הזה מצוי בשפע בהרבה פירות וירקות כתומים, שהגזר הוא אחד מהם. אבל גם בטטה וגם פירות כמו מנגו, משמש ומלון ואפילו כרוב ותרד מכילים אותו.
אז מאיפה באה השמועה הזו שגזר ישפר את ראייתנו? - מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.
כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...
הנה הסיפור של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה (עברית):
https://youtu.be/sGZkBj70rzQ
הבסיס המדעי והסיפור באנגלית:
https://youtu.be/w3DNScZYvYY
והרצאת וידאו קצרה על גזר וראייה:
https://youtu.be/1-mZC79E1V0
מאיפה בא הוואסאבי של היפנים?
וואסאבי (Wasabi), המכונה גם "חזרת יפנית", הוא צמח ממשפחת החזרת והחרדל.
מהשורש שלו מכינים במטבח היפני את הממרח ירוק וחריף במיוחד, שנוהגים ביפן להגיש לצד סושי, כמעין פלסטלינה ירוקה וחריפה. בעצם מדובר במעין משחה מקני השורש הטחונים.
הוואסאבי האמיתי, שהתיעוד העתיק ביותר שלו כמזון מתוארך למאה ה-8 לספירה, גדל לרוב ליד ערוצי הנחלים שליד ההרים ביפן. מוכרים אותו הן כשורש שיש לטחון והן כאבקה טחונה וגם כמשחה המגיעה בשפופרת.
הוואסאבי הוא גם הבסיס למאכל יפני פופולרי נוסף, שנקרא "אפונת וואסאבי". בשל הביקוש הרב לווסאבי אמיתי, שהוא יקר וקשה לגידול, מייבאים אותו ליפן בכמויות גדולות, מגידולי חממות במדינות רבות בעולם.
אגב, בעולם המערבי, אליו הוא הגיע, ביחד עם הסושי, החל משנות ה-80, משתמשים לא פעם בחיקוי ואסאבי, שהוא מעין אבקת חזרת שצבועה בצבע ירוק.
הנה מגדלי צמח הווסאבי:
https://youtu.be/5qbVMk0NA1Q
כך מכינים אותו להגשה טרי ואוכלים במהירות:
https://youtu.be/X0Gn4PYALO0
מדוע הוא כה יקר:
https://youtu.be/Ej7jx0x_MR0
הווסאבי המזויף שמוגש לכם ברוב המסעדות:
https://youtu.be/zsilMuEze-E
וכך אוכלים את הסושי עם הווסאבי:
https://youtu.be/No5cmnjtNag?long=yes
מהו הבצל ולמה חיתוך בצל גורם לדמעות?
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
איך נולד החמין?
המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.
רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.
למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.
המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.
הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.
הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):
https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o
כך נכין חמין (עברית):
https://youtu.be/bu3zv38CN8w
הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):
https://youtu.be/KqXfUh3N07E
ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):
https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes
איך משקות מערכות ההשקייה העצומות את השדות?
מערכות ההשקיה הלינאריות בחקלאות המודרנית מהוות פריצת דרך טכנולוגית בהשקיית שדות חקלאיים מלבניים או מרובעים. מתקני ההשקייה הענקיים שאפשר לראות בשדות גדולים נקראים "מערכת השקיה לינארית" (Linear Irrigation System) או "קו-נוע" ובשפת החקלאים: "ליניאר".
המערכת הזו מבוססת על מסגרת מתכת ארוכה הנתמכת על גלגלים ועמודים, כשלאורכה מותקנים מתזים או ממטרות, במרווחים מדויקים שלרוב מותאמים למרחק בין הערוגות. המסגרת נעה בקו ישר לאורך השדה, בניצב לכיוון התנועה, ומבטיחה פיזור מים אחיד ומבוקר לכל רוחבו.
אחד היתרונות הבולטים של המערכת הלינארית הוא יכולתה לנצל באופן מיטבי שטחים מלבניים, דבר שמגדיל משמעותית את השטח המעובד בהשוואה למערכות השקיה אחרות.
המערכת מצוידת במחשב בקרה מתקדם המאפשר שליטה מדויקת על פרמטרים רבים: כמויות המים, קצב ההשקיה, מהירות התנועה ואף שילוב של דשנים במי ההשקיה (פרטיגציה).
התנועה המדויקת של המערכת מתאפשרת באמצעות מסילות או תעלות הממוקמות בקצות השדה, מערכות GPS מתקדמות וכבל הנחיה תת-קרקעי. על ההנעה אחראים מנועים חשמליים או הידראוליים, בעוד שאספקת המים מגיעה מצינור גמיש המחובר לתשתית המים בקצה השדה או לאורכו.
המערכת מצטיינת בהשקיית מגוון גידולים, במיוחד גידולי שדה נמוכים כמו דגנים, קטניות וירקות שורש, אך ניתן להתאימה גם לגידולים גבוהים יותר באמצעות התאמות מתאימות במבנה המערכת.
בהיבט הכלכלי, המערכות הללו מציגות יעילות אנרגטית גבוהה הודות לעבודה בלחצי מים מתונים יחסית. מכיוון שהן פועלות באופן אוטומטי ודורשות השגחה מינימלית, מושג בהן גם חסכון משמעותי בעלויות כוח אדם.
ידוע לחקלאים שהמערכות הלינאריות הללו מחייבות תכנון מוקפד של השטח, כולל יישור מדויק של הקרקע והכנה של תשתיות מתאימות. תודות לחיסכון בעלויות התפעול ושיפור היעילות של הייצור החקלאי מוחזרת ההשקעה הראשונית הגבוהה בתוך מספר שנים.
הסבר על פעולת המתקן:
https://youtu.be/GYDr-1cLlms
המערכת בפעולה:
https://youtu.be/7hMkpVVBCCk
ומתקני ההשקייה הישרים:
https://youtu.be/daDy41ktlvM
מהו בצל ירוק ובמה הוא שונה מהבצל היבש?
רבים חושבים שבצל ירוק הוא בצל רגיל שנתנו לו לצמח את הגבעול שלו בחופשיות. זוהי טעות רווחת, שגם אם היא נפוצה היא אינה מדויקת. זה נכון שאפשר לגדל בצל ירוק לשימוש יומיומי מבצל רגיל בתוך עציץ, אבל זה שנמכר בשווקים הוא כמובן שונה.
אז נכון שאם ניתן לזן הבצל המוכר לנו לגדל את הגבעול שלו, נקבל גבעולון ירקרק שיצמח מעט. אבל בשביל לקבל את הבצל הירוק והארוך שאנו מכירים מהמטבח, יש לגדל זני בצל מסוימים.
זנים אלו אינם מתבצלים לבצל לבן וגדול, אלא להיפך - הבסיס הבצלי שלהם קטן ואת מירב האנרגיה מקבל בהם דווקא הגבעול, שיוצר צוואר ארוך וירוק ובזנים מסוימים גם עבה בעלים ומעולה עוד יותר למטבח.
בצל ירוק הוא מרכיב מעולה בסלט, מרקים, חביתות וכריכים טעימים ומתובלים בו.
כך מגדלים בצל ירוק טרי (עברית):
https://youtu.be/cplgpIEfmKY
בצל ירוק מהחלק התחתון של בצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/piL1FyCdsZ4
על גידול בצל ירוק בגינה (עברית):
https://youtu.be/iGA-lKDN64I
והטיפול בבצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/gVvSu579yvw?long=yes
תפוח אדמה (Potato) מדורג במקום הרביעי ברשימת הגידולים הנצרכים ביותר בעולם אחרי אורז, חיטה ותירס. הוא מהווה מצרך בסיסי בקרב בני אדם בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה ובאסיה, ויש לו תפקיד חשוב בשמירה על הביטחון התזונתי, במיוחד באזורים עניים.
בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה, אסיה ובמיוחד באזורים עניים, יש לתפוחי האדמה תפקיד מרכזי בתזונה ובשמירה על ביטחון תזונתי של האוכלוסייה, כלומר למניעת רעב - הן מבני אדם והן מחיות המשק שתפוח האדמה מהווה חלק ממזונן.
גם אצלנו, בישראל, קשה לחשוב על חיים בלי צ'יפס או ל"ג בעומר בלי תפוחי אדמה לוהטים מהמדורה בקומזיץ, אלה שנקראו ביידיש של פעם "קרטושקעס".
ותפוח האדמה, לא רק בתעשיית המזון לבני האדם, מהווה גם חלק ממזונן של חיות משק רבות.
אבל ידע הוא כוח. קשה אולי להאמין, אבל בעבר האמינו שמי שיאכלו תפוח אדמה ילקה במחלת הצרעת. כיום, לעומת זאת, עושים בתעשיית התרופות שימוש רב בעמילן, שמקורו ב... תפוחי אדמה.
אם בימי קדם נטו לחשוב שתפוח האדמה לא בריא ומנעו אותו מאנשים רגילים, לטובת מאכל לאסירים, חזירים ולעניים מרודים, במאה ה-20 תפוח האדמה הוא מהירקות המצליחים והמבוקשים ביותר בעולם.
ואגב צ'יפס, הצלחתו של התפוד (קיצור של תפוח אדמה) המטוגן הואצה, במיוחד כשגילו אותו רשתות המזון המהיר. הפריכות והטעם הנהדר שלו הביאו את רשתות ה"פאסט פוד" להפוך אותו לתוספת המקובלת ליד ההמבורגר או העוף המטוגן. כך הפכו תפוחי האדמה למרכזה של תעשייה עולמית מצליחה מאד, שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
הנה תפוח האדמה ששינה את העולם:
https://youtu.be/eQo2XxbSv1A
אחד מאבות המזון - פרסומת לתפוח אדמה (עברית):
https://youtu.be/j5yHAtZiEzc
מניפות תפוחי אדמה שכולם אוהבים (עברית):
https://youtu.be/eUh1hhrN5KI
המועמד לנשיאות בארה"ב דן קווייל, שהפסיד את הנשיאות כששגה במילה Potato:
https://youtu.be/6tmoSGmvR1o
וצ'יפס קראנצ'י כמו שצריך (ללא מילים):
https://youtu.be/CYhYSoJrOLg
יש בעולם כ-2,000 זנים שונים של תפוחי אדמה. הם נחשבים לאחד הגידולים הנצרכים ביותר בעולם - אחרי אורז, חיטה ותירס.
גידול תפוחי האדמה בחקלאות מתבצע עם פקעות של תפוחי אדמה. בארץ מגדלים אותם בשתי עונות - זורעים בסתיו (בספטמבר) ובחורף (בסוף דצמבר-תחילת ינואר) ואוספים בינואר ובסוף האביב.
משך הגידול של תפוחי אדמה הוא בין 90 ל-150 יום, לפי העונה וזן תפוח האדמה.
תפוח האדמה עם הקליפה האדומה הוא הזן ההולנדי "דזירה". שיעורו הגבוה של החומר היבש שבו הוא שהופך את תפוח האדמה דזירה למתאים במיוחד להכנת צ'יפס מוצק ופריך. זן ה"אלמרה" הבהיר, לעומתו, הוא זן מעולה למחית, מה שנקרא "פירה".
כך מגדלים את תפוחי האדמה ומעט על ההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/lkJ0aJNzf1g
צמיחה בהילוך מהיר של תפוחי אדמה קטנים:
https://youtu.be/7FMB4FaiWTE
ומדריך על זני תפוחי האדמה (עברית):
https://youtu.be/gBoGo32ypAQ
ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.
הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.
גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.
המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.
השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.
#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.
באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.
במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.
הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:
https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ
הזנגביל במטבח (עברית):
https://youtu.be/TXjHB2na-MA
הג'ינג'ר בגינה:
https://youtu.be/E8W2u1LBxzU
תה ג'ינג'ר:
https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU
בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:
https://youtu.be/SsW1Icf7v6c
וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):
https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw
כולנו מאמינים שאכילת גזר תורמת לראיה שלנו, נכון? הרי האימהות שלנו ניסו לשכנע אותנו לאכול גזר כי זה ישפר לנו את הראייה?
ובכן, מדובר באגדה בלבד וגזר אינו משפר את הראייה. הוא אמנם עשיר בוויטמין A שחיוני לראייה, אבל מדובר בוויטמין ששייך לקבוצת הוויטמינים המסיסים בשומן ומכיוון שהוא מתפרק בגוף, היעילות שלו נפגעת מאד. לפיכך, צריכת יתר של גזר עלולה להביא במקרה הפחות גרוע לעודף של ויטמין A ובמקרים קיצוניים גם להרעלה.
אז אם נאכל גזר, זה לא שהראייה שלנו תיפכגע אבל שיפור בה לא ממש נראה. כי לא מספיק שגזר יכיל ויטמין A בכמות גדולה, משהו היה צריך לעצור את ההתפרקות של הוויטמין הזה בגוף שלנו ובינתיים זה עוד לא הומצא.
אגב, סתם שתהיו בעניינים - עודף של ויטמין A בגופנו, יכול לגרום במקרים קיצוניים אפילו להרעלה. אבל אם כן לתת קרדיט לאמא'לה האוהבת שלנו, אז אכילה דלה של מזון עם ויטמין A עלולה לפגוע בראייה שלנו. זה כן, כי גופנו לא מייצר בטא-קרוטן ולכן הוא חייב לקלוט אותו ממקורות חיצוניים. החומר הזה מצוי בשפע בהרבה פירות וירקות כתומים, שהגזר הוא אחד מהם. אבל גם בטטה וגם פירות כמו מנגו, משמש ומלון ואפילו כרוב ותרד מכילים אותו.
אז מאיפה באה השמועה הזו שגזר ישפר את ראייתנו? - מדובר במיתוס שהתפשט בשנות ה-40 של המאה הקודמת. המקור הוא בקמפיין הטעייה שעשו הבריטים במלחמת העולם השנייה, כדי להסוות את קיומה של מערכת מכ"ם מעולה שפותחה על ידם והצליחה לזהות מטוסים גרמניים ולהפילם בכמויות. השיפור הזה בהפלות התבסס על טייס בריטי שכונה "הצלף", משום שהוא הרבה לפגוע במטוסים הגרמניים של הלופטוואפה ולא פספס.
כדי למנוע מהנאצים לרגל בכדי לגלות את סודות מערכת המכ"ם החדשנית, הפיצו בעיתונים וברדיו הבריטיים ש"הצלף" אוכל הרבה גזר, מה שמאפשר לו לראות היטב ולפגוע במטוסי האויב. מכאן גם באה ההמלצה לציבור לאכול הרבה גזר, כי אכילת גזר משפרת את הראייה של הטייסים שלהם, אז בטח תסייע גם לדורות הבאים. הנאצים התבלבלו מהמידע הזה והתחילו לאכול גזר...
הנה הסיפור של הגזר והראיה כחלק מההטעיות הצבאיות במלחמת העולם השנייה (עברית):
https://youtu.be/sGZkBj70rzQ
הבסיס המדעי והסיפור באנגלית:
https://youtu.be/w3DNScZYvYY
והרצאת וידאו קצרה על גזר וראייה:
https://youtu.be/1-mZC79E1V0
ירקות שורש
וואסאבי (Wasabi), המכונה גם "חזרת יפנית", הוא צמח ממשפחת החזרת והחרדל.
מהשורש שלו מכינים במטבח היפני את הממרח ירוק וחריף במיוחד, שנוהגים ביפן להגיש לצד סושי, כמעין פלסטלינה ירוקה וחריפה. בעצם מדובר במעין משחה מקני השורש הטחונים.
הוואסאבי האמיתי, שהתיעוד העתיק ביותר שלו כמזון מתוארך למאה ה-8 לספירה, גדל לרוב ליד ערוצי הנחלים שליד ההרים ביפן. מוכרים אותו הן כשורש שיש לטחון והן כאבקה טחונה וגם כמשחה המגיעה בשפופרת.
הוואסאבי הוא גם הבסיס למאכל יפני פופולרי נוסף, שנקרא "אפונת וואסאבי". בשל הביקוש הרב לווסאבי אמיתי, שהוא יקר וקשה לגידול, מייבאים אותו ליפן בכמויות גדולות, מגידולי חממות במדינות רבות בעולם.
אגב, בעולם המערבי, אליו הוא הגיע, ביחד עם הסושי, החל משנות ה-80, משתמשים לא פעם בחיקוי ואסאבי, שהוא מעין אבקת חזרת שצבועה בצבע ירוק.
הנה מגדלי צמח הווסאבי:
https://youtu.be/5qbVMk0NA1Q
כך מכינים אותו להגשה טרי ואוכלים במהירות:
https://youtu.be/X0Gn4PYALO0
מדוע הוא כה יקר:
https://youtu.be/Ej7jx0x_MR0
הווסאבי המזויף שמוגש לכם ברוב המסעדות:
https://youtu.be/zsilMuEze-E
וכך אוכלים את הסושי עם הווסאבי:
https://youtu.be/No5cmnjtNag?long=yes
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.
רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.
למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.
המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.
הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.
הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):
https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o
כך נכין חמין (עברית):
https://youtu.be/bu3zv38CN8w
הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):
https://youtu.be/KqXfUh3N07E
ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):
https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes
מערכות ההשקיה הלינאריות בחקלאות המודרנית מהוות פריצת דרך טכנולוגית בהשקיית שדות חקלאיים מלבניים או מרובעים. מתקני ההשקייה הענקיים שאפשר לראות בשדות גדולים נקראים "מערכת השקיה לינארית" (Linear Irrigation System) או "קו-נוע" ובשפת החקלאים: "ליניאר".
המערכת הזו מבוססת על מסגרת מתכת ארוכה הנתמכת על גלגלים ועמודים, כשלאורכה מותקנים מתזים או ממטרות, במרווחים מדויקים שלרוב מותאמים למרחק בין הערוגות. המסגרת נעה בקו ישר לאורך השדה, בניצב לכיוון התנועה, ומבטיחה פיזור מים אחיד ומבוקר לכל רוחבו.
אחד היתרונות הבולטים של המערכת הלינארית הוא יכולתה לנצל באופן מיטבי שטחים מלבניים, דבר שמגדיל משמעותית את השטח המעובד בהשוואה למערכות השקיה אחרות.
המערכת מצוידת במחשב בקרה מתקדם המאפשר שליטה מדויקת על פרמטרים רבים: כמויות המים, קצב ההשקיה, מהירות התנועה ואף שילוב של דשנים במי ההשקיה (פרטיגציה).
התנועה המדויקת של המערכת מתאפשרת באמצעות מסילות או תעלות הממוקמות בקצות השדה, מערכות GPS מתקדמות וכבל הנחיה תת-קרקעי. על ההנעה אחראים מנועים חשמליים או הידראוליים, בעוד שאספקת המים מגיעה מצינור גמיש המחובר לתשתית המים בקצה השדה או לאורכו.
המערכת מצטיינת בהשקיית מגוון גידולים, במיוחד גידולי שדה נמוכים כמו דגנים, קטניות וירקות שורש, אך ניתן להתאימה גם לגידולים גבוהים יותר באמצעות התאמות מתאימות במבנה המערכת.
בהיבט הכלכלי, המערכות הללו מציגות יעילות אנרגטית גבוהה הודות לעבודה בלחצי מים מתונים יחסית. מכיוון שהן פועלות באופן אוטומטי ודורשות השגחה מינימלית, מושג בהן גם חסכון משמעותי בעלויות כוח אדם.
ידוע לחקלאים שהמערכות הלינאריות הללו מחייבות תכנון מוקפד של השטח, כולל יישור מדויק של הקרקע והכנה של תשתיות מתאימות. תודות לחיסכון בעלויות התפעול ושיפור היעילות של הייצור החקלאי מוחזרת ההשקעה הראשונית הגבוהה בתוך מספר שנים.
הסבר על פעולת המתקן:
https://youtu.be/GYDr-1cLlms
המערכת בפעולה:
https://youtu.be/7hMkpVVBCCk
ומתקני ההשקייה הישרים:
https://youtu.be/daDy41ktlvM
רבים חושבים שבצל ירוק הוא בצל רגיל שנתנו לו לצמח את הגבעול שלו בחופשיות. זוהי טעות רווחת, שגם אם היא נפוצה היא אינה מדויקת. זה נכון שאפשר לגדל בצל ירוק לשימוש יומיומי מבצל רגיל בתוך עציץ, אבל זה שנמכר בשווקים הוא כמובן שונה.
אז נכון שאם ניתן לזן הבצל המוכר לנו לגדל את הגבעול שלו, נקבל גבעולון ירקרק שיצמח מעט. אבל בשביל לקבל את הבצל הירוק והארוך שאנו מכירים מהמטבח, יש לגדל זני בצל מסוימים.
זנים אלו אינם מתבצלים לבצל לבן וגדול, אלא להיפך - הבסיס הבצלי שלהם קטן ואת מירב האנרגיה מקבל בהם דווקא הגבעול, שיוצר צוואר ארוך וירוק ובזנים מסוימים גם עבה בעלים ומעולה עוד יותר למטבח.
בצל ירוק הוא מרכיב מעולה בסלט, מרקים, חביתות וכריכים טעימים ומתובלים בו.
כך מגדלים בצל ירוק טרי (עברית):
https://youtu.be/cplgpIEfmKY
בצל ירוק מהחלק התחתון של בצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/piL1FyCdsZ4
על גידול בצל ירוק בגינה (עברית):
https://youtu.be/iGA-lKDN64I
והטיפול בבצל ירוק (עברית):
https://youtu.be/gVvSu579yvw?long=yes
מהי ההיסטוריה העולמית של הבטטה?
הבטטות, או "תפוחי אדמה מתוקים" (Sweet Potato) כמו שהם מכונים בשפות שונות, הם חלק מסיפור של ירק כתום ומתוק, המתפתח ב"עולם החדש" ומתפשט לכל העולם.
סיפורה של הבטטה, או "תפוח האדמה המתוק", כמו שקוראים לו באנגלית, מתחיל באמריקה הדרומית לפני כ-5,000 שנה, כשתרבויות עתיקות כמו המאיה והאינקה מגדלים אותה, הן כמזון, אך גם לצרכי אומנות וטקסי הפולחן שלהם.
המסע המדהים של הבטטה החל עוד לפני הגעת האירופאים לאמריקה, כשהפולינזים הקדומים לקחו אותה איתם במסעותיהם דרך האוקיינוס השקט. הם הגיעו איתה לאיים רחוקים כמו הוואי וניו זילנד, והפכו אותה למרכיב מרכזי בתזונתם. העדות המעניינת לכך היא המילה הפולינזית "קומרה" שדומה למילה "קומר" בשפת האמרה של דרום אמריקה.
מבחינה בוטנית, הבטטה היא למעשה צמח מטפס ממשפחת החבלבתיים. למרות המראה החיצוני הדומה ביניהם, היא שונה לחלוטין וללא קרבה ביולוגית לתפוח האדמה ואפילו לא שייכת לאותה משפחה או סוג שלו. צמח הבטטה הוא צמח חזק ורב-שנתי, שיכול לכסות שטחים נרחבים, ואפשר לגדל אותה בקלות יחסית גם בגינה הביתית.
כשהספרדים גילו את הבטטה בסוף המאה ה-15, קולומבוס הביא את הבטטות לספרד וממנה הן התפשטו לאירופה כולה. משם התפשטה הבטטה די מהר לאפריקה ואסיה. בסין היא אפילו הצילה חיים, כשהפכה למקור מזון חיוני באזור פוג'יאן שסבל מרעב בשנת 1594.
בארצות הברית, במיוחד בדרום, הבטטה עברה מסע חברתי מעניין - ממעדן יוקרתי היא הפכה במאה ה-19 למזון של עניים ומאז הייתה למרכיב קלאסי בארוחת חג ההודיה.
הערך התזונתי של הבטטה מרשים במיוחד. היא עשירה בסיבים תזונתיים, בטא-קרוטן, ויטמינים ומינרלים חיוניים. מעניין במיוחד שגם העלים והגבעולים שלה אכילים ובריאים, ומהווים תחליף מצוין לירקות עליים אחרים.
כיום, סין היא שמובילה את גידול הבטטות העולמי, כשבמקום השני ממוקמת מלאווי. הפופולריות של הבטטה ממשיכה לגדול - בזכות היותה מזון בריא, קל לגידול ומותאם היטב לאקלים חם.
הנה תולדות הבטטה:
https://youtu.be/1gL42hpWDNw
הכל על הבטטה:
https://youtu.be/AUllCwLx1Yk
וכך הבטטה שינתה את ההיסטוריה:
https://youtu.be/2-gJdpClkNU?long=yes
הבטטות, או "תפוחי אדמה מתוקים" (Sweet Potato) כמו שהם מכונים בשפות שונות, הם חלק מסיפור של ירק כתום ומתוק, המתפתח ב"עולם החדש" ומתפשט לכל העולם.
סיפורה של הבטטה, או "תפוח האדמה המתוק", כמו שקוראים לו באנגלית, מתחיל באמריקה הדרומית לפני כ-5,000 שנה, כשתרבויות עתיקות כמו המאיה והאינקה מגדלים אותה, הן כמזון, אך גם לצרכי אומנות וטקסי הפולחן שלהם.
המסע המדהים של הבטטה החל עוד לפני הגעת האירופאים לאמריקה, כשהפולינזים הקדומים לקחו אותה איתם במסעותיהם דרך האוקיינוס השקט. הם הגיעו איתה לאיים רחוקים כמו הוואי וניו זילנד, והפכו אותה למרכיב מרכזי בתזונתם. העדות המעניינת לכך היא המילה הפולינזית "קומרה" שדומה למילה "קומר" בשפת האמרה של דרום אמריקה.
מבחינה בוטנית, הבטטה היא למעשה צמח מטפס ממשפחת החבלבתיים. למרות המראה החיצוני הדומה ביניהם, היא שונה לחלוטין וללא קרבה ביולוגית לתפוח האדמה ואפילו לא שייכת לאותה משפחה או סוג שלו. צמח הבטטה הוא צמח חזק ורב-שנתי, שיכול לכסות שטחים נרחבים, ואפשר לגדל אותה בקלות יחסית גם בגינה הביתית.
כשהספרדים גילו את הבטטה בסוף המאה ה-15, קולומבוס הביא את הבטטות לספרד וממנה הן התפשטו לאירופה כולה. משם התפשטה הבטטה די מהר לאפריקה ואסיה. בסין היא אפילו הצילה חיים, כשהפכה למקור מזון חיוני באזור פוג'יאן שסבל מרעב בשנת 1594.
בארצות הברית, במיוחד בדרום, הבטטה עברה מסע חברתי מעניין - ממעדן יוקרתי היא הפכה במאה ה-19 למזון של עניים ומאז הייתה למרכיב קלאסי בארוחת חג ההודיה.
הערך התזונתי של הבטטה מרשים במיוחד. היא עשירה בסיבים תזונתיים, בטא-קרוטן, ויטמינים ומינרלים חיוניים. מעניין במיוחד שגם העלים והגבעולים שלה אכילים ובריאים, ומהווים תחליף מצוין לירקות עליים אחרים.
כיום, סין היא שמובילה את גידול הבטטות העולמי, כשבמקום השני ממוקמת מלאווי. הפופולריות של הבטטה ממשיכה לגדול - בזכות היותה מזון בריא, קל לגידול ומותאם היטב לאקלים חם.
הנה תולדות הבטטה:
https://youtu.be/1gL42hpWDNw
הכל על הבטטה:
https://youtu.be/AUllCwLx1Yk
וכך הבטטה שינתה את ההיסטוריה:
https://youtu.be/2-gJdpClkNU?long=yes
