שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מייצרים זכוכית כבר אלפי שנים?
ייצור הזכוכית מבוסס על עיקרון עתיק מאד, שנעשה בו שימוש כבר לפני כ-5,500 שנה במצרים ומסופוטמיה. כבר מימי קדם גילו את היכולת ליצור זכוכית מ... חול ים. יתכן שהאפשרות הזו התגלתה כשראו שברק שפוגע בחול יכול ליצור בו גוש זכוכית (ראו סרטון למטה).
ואכן, את הצורן הדו חמצני ניתן למצוא בחול. כך הפכו הפיניקים הקדומים בין השאר את אזור חוף אפולוניה בישראל לאחד ממפעלי הזכוכית הקדומים שלהם, בהם יצרו זכוכית מחול ים.
כיום אנו יודעים בפשטות שאם ניקח חול, סיד וסודה ונערבב אותם ונכניס אותם לכור היתוך בטמפרטורה של 1000 מעלות - נקבל עיסת זכוכית!
היום התהליך שופר כמובן, אך ביסודו הוא דומה. לייצור המסורתי של הזכוכית מתיכים חומר בשם צורן דו-חמצני ובטמפרטורה של עד 1,700 מעלות צלזיוס, הוא הופך לנוזל.
לאחר ההתכה מקררים את הנוזל במהירות, על ידי ערבוב בפחמת נתרן, ומקבלים עיסה של זכוכית.
עיסת הזכוכית הזו תנופח על ידי נפחי הזכוכית לבקבוקים וכלי זכוכית. חלקה ייפרס ללוחות זכוכית שטוחים.
כך ניפחו ועיבדו נפחי הזכוכית בקבוקים וכלי זכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/dtxrtKd-Vao
ברקים יכולים ליצור בטבע זכוכית מחול:
https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc
ייצור של בקבוקי זכוכית בימינו:
https://youtu.be/0NMHCozDsOY
הדברים המופלאים שניתן לעשות בזכוכית, כמו שניתן לראותם במוזיאון המזגגה בנחשולים (עברית):
http://youtu.be/lunvPit5WLI
וכך מייצרים גולות מזכוכית:
https://youtu.be/1cXy7gxUtbU
איך התפתחה הזכוכית לאורך ההיסטוריה?
ההיסטוריה של הזכוכית (Glass) היא עניין של אלפי שנים. קשה אולי להאמין שמה שהיום ברור מאליו, בצורת חלונות שקופים בבתי המגורים, לא היה פעם ובהמשך היה רק נחלתם של העשירים ביותר. שלא לדבר על מסכי הזכוכית והמגע בטלפון הנייד ובטלוויזיה המודרניים שלנו.
ככל הידוע, השימוש הראשון בזכוכית היה מחומר טבעי, אובסידיאן. זה היה סוג של זכוכית געשית ששימשה בתקופת האבן לייצור של סכינים, כלי נשק חדים וראשי חיצים.
מכאן החל ייצור מלאכותי של זכוכית בתקופה של כ-3,000-4,000 שנה לפני הספירה, כשאפר משריפת זרעים התחבר לחול בטמפרטורות גבוהות ויצר זכוכית סיליקטית.
אף שחוקרים מסוימים סבורים שמקור הזכוכית הוא באזור ארם נהריים ושאברהם אבינו היה אמן זכוכית שהיגר מאור כשדים לחרן, מקום שיהיה לו קל לייצר אותה, הדעה הרווחת היא שהראשונים שממש ייצרו זכוכית היו פיניקים מאזור צור וצידון בלבנון של ימינו.
ככל הנראה היו אלה אנשים שנחתו על חוף ים כלשהו והדליקו מדורה, הקיפו אותה בגושי נֶתֶר שהיו במטענם, כדי שהאש לא תתפשט. אבל הנתר, שהוא סוג של מֶלָח, ניתך מחום האש, התערבב עם החול והם גילו שנוצרה לפניהם זכוכית.
משגילה האדם את הדרך בה ניתן לייצר זכוכית נולדו בעלי מלאכה שעשו זאת, עם כבשן לוהט שבנו לשם כך. אך מכיוון שהיה קשה לייצר אותה, הזכוכית הייתה יקרה מאוד בעת העתיקה. לכן עשו ממנה בעיקר כלי זכוכית, אגרטלים וחרוזים לתכשיטים.
בסביבות שנת 300 לפני הספירה התחילו לייצר במצרים כלי זכוכית בתבניות. הזכוכית של אותם ימים היא אטומה למחצה או צבעונית, אך לא שקופה.
במאה ה-1 לספירה, הרומאים הם הראשונים שמצליחים לייצר זכוכית שקופה יחסית. טכניקה מיוחדת שהם מגלים עושה שימוש בחול נקי במיוחד ותוספת של חומרים מיוחדים כמו סודה לתערובת. הם משכללים את טכניקת ניפוח הזכוכית והיא הופכת את ייצור הזכוכית לפשוט ומהיר הרבה יותר.
במקום לעטוף זכוכית מותכת סביב תבנית, אמני רומא ניפחו אוויר לתוך הזכוכית ויצרו ממנה בועה, שאותה ניתן לעצב לצורות שונות ולכלים מגוונים. כך הפכה הזכוכית לנפוצה יותר באימפריה הרומית, ושימשה לייצור כלי קיבול גדולים ואף גביעים לאירועים חשובים.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, המשיכו מרכזי ייצור הזכוכית לפעול ברחבי אירופה. איטליה ושוודיה היו ידועים אז והתפרסמו בעיצובים הייחודיים שלהן. גילדות של זגגים שמרו בקנאות על סודות המקצוע והעבירו את הידע מדור לדור.
במאה ה-16, הפכה בוהמיה (אזור צ'כיה של היום ומסביבה) למרכז חשוב של ייצור זכוכית. אך אמני בוהמיה העדיפו לא לחקות את העדינות השבירה של הזכוכית הוונציאנית ויצרו כלים כבדי משקל ומעוטרים בשפע של קישוטים ועיטורים. בצרפת מקימים באותה תקופה את בית החרושת "סן גובן", ממפעלי הזכוכית הגדולים בעולם.
במאה ה-17, מפותחת שיטת ייצור חדשנית של זכוכית באמצעות גליל. שיטה זו אפשרה לייצר לוחות זכוכית גדולים יותר ושקופים יותר. הם היו יקרים, אבל העשירים יכולים היו סוף סוף ליהנות מחלונות גדולים ושקופים בטירות ובבתי המידות שלהם.
אנשים רגילים המשיכו לצערם לטבול בדים או ניירות פרגמנט בשמן ולסגור על החלונות, כך שקרני האור ייכנסו ויאירו מעט את בתיהם.
במאה ה-19 מתפתחת הטכנולוגיה ומתחילים לבנות מכונות משוכללות יותר. הכימיה והמהפכה התעשייתית מובילים לשיפורים משמעותיים בייצור הזכוכית.
המצאת תהליך הזכוכית הצפה בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביאה לייצור המוני של זכוכית שקופה וזולה יחסית, כמו שאנו מכירים היום. מכאן הולך ומתרחב השימוש בזכוכית כחומר עיקרי ליצירת המעטפת של בנייני משרדים ובמיוחד למעטפת של גורדי שחקים.
כיום, קשה לדמיין את חיינו ללא זכוכית. מכלי אוכל ושתייה, דרך חלונות, מראות ותאורה ועד לטלוויזיות, סמארטפונים, כלי רכב וחלליות - היא משמשת אותנו למגוון רחב של מטרות. השימוש בזכוכית ממשיך להתפתח ולהתרחב והיא ממלאת תפקיד חיוני בקידמה הטכנולוגית של המאה ה-21.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
זכוכית עשו כבר אז, מהחול שאספו בחופי ים:
https://youtu.be/-UYLyEhS4V4
תעשיית הזכוכית של ימינו היא מתוחכמת הרבה יותר ומבוססת מכונות:
https://youtu.be/EtvdquC90vc
ייצור זכוכית דקה במיוחד למסכי טלוויזיה מודרניים:
https://youtu.be/fTytNLJ25RU
וייצור של לוחות זכוכית:
https://youtu.be/-rKAcjXafYc?long=yes
מהו גשר הזכוכית בשיניאוזהי?
גשר הזכוכית בפארק הלאומי שיניאוזהי, או ג'אנגג'יאג'יה (Zhangjiajie Glass Bridge) הוא גשר זכוכית מרהיב ומודרני הנחשב לאחד מפלאי ההנדסה המרשימים ביותר בעולם.
הגשר, שנפתח באוגוסט 2016, מתנשא לגובה של 300 מטר מעל עמק מרהיב בפארק הלאומי שינג'יאג'יה במחוז הונאן שבסין. באורך של 430 מטר וגובה של 300 מטרים, הוא נחשב בעת הקמתו לגשר הזכוכית התלוי הארוך ביותר בעולם.
האדריכל הישראלי חיים דותן (Haim Dotan) הוא שתכנן את הגשר המרשים הזה, בשיתוף פעולה עם מהנדסים סינים מובילים. דותן ביקש ליצור מבנה שיתמזג עם הנוף הטבעי המדהים של האזור. הוא בחר בזכוכית שקופה במיוחד כדי לאפשר למבקרים תחושה כאילו הם מרחפים באוויר מעל התהום.
רצפת הגשר עשויה מ-99 לוחות זכוכית מחוסמת בעובי של כ-3.5 סנטימטרים. כל לוח מסוגל לשאת משקל של 800 קילוגרם למטר מרובע.
אך למרות חוזקו המרשים, רבים מהמבקרים מתקשים לצעוד על הגשר השקוף. התופעה הזו נובעת מפחד גבהים טבעי שמתעורר כאשר המוח מקבל מסר ויזואלי של ריק מוחלט מתחת לרגליים.
מעניין במיוחד לראות כיצד מבקרים שונים מגיבים לחוויה. חלקם זוחלים על ארבע, אחרים נצמדים למעקות הפלדה בצדדים. לעתים קרובות אפשר לשמוע צרחות של פחד מהולות בצחוק.
הגשר תוכנן גם להיות פלטפורמה לקפיצת באנג'י הגבוהה ביותר בעולם, ממנה אפשר לצנוח לעומק של 285 מטר.
הקמת הגשר הייתה פרויקט הנדסי מורכב במיוחד. המהנדסים נאלצו להתמודד עם אתגרים רבים, כולל התקנת כבלי פלדה ענקיים שמסוגלים לעמוד ברוחות חזקות. הגשר נבנה כך שיוכל לשאת עד 800 מבקרים בו זמנית, אם כי בפועל מגבילים למעט פחות את מספר המבקרים מטעמי בטיחות.
פרויקט הגשר היה חלק ממאמץ רחב יותר לפתח את התיירות באזור שינג'יאג'יה, שנודע בנופים המרהיבים של עמודי אבן חול ענקיים המזדקרים בו מתוך יערות ירוקים. האזור שימש השראה לנופים המרחפים בסרט "אווטאר" (Avatar) של ג'יימס קמרון (James Cameron).
הנה גשר הזכוכית של שיניאוזהי:
https://youtu.be/Hyv39DxQlFM
בואו נעבור עליו:
https://youtu.be/TRr7USCILx4
יש פחד - יש אלוהים:
https://youtu.be/IdlVey45ydI
איך מייצרים זגוגיות?
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך אז למלאכת אומנות של ממש והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר זגוגיות, שמשות שהן לוחות זכוכית שטוחים המיועדים למשל לחלונות. את הזְגוּגִית (Glass), לוח הזכוכית השקוף, שישמש עם השנים את החלונות, נהגו אז לייצר בדומה לבקבוקים - בגליל זכוכית שמנפחים.
בימים ההם עשו את זה בצורה פשוטה יחסית. השיטה הייתה להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. לאחר מכן, נהגו לחתוך את הגליל לאורך, בעזרת ברזל חם. זה נועד לשטח אותו ללוח שקוף, להכניסו לתוך התנור וליצור ממנו זגוגית.
החום גרם לזכוכית להתרכך ובזכות המשקל שלה היא השתטחה. כך היא קיבלה אז את הצורה של לוח הזכוכית השטוח, שאנו מכירים בתור זגוגית.
בימינו מייצרים את לוחות הזכוכית הגדולים במכונות משוכללות וכמעט אוטומטיות לחלוטין. הזכוכית המותכת יוצאת כעיסה סמיכה מהכבשן. היא מועברת בין גלילי ענק המסתובבים, משטחים אותה ומקנים לה צורה של פס זכוכית שטוח.
את הברק מקבלת הזכוכית בזכות גלילים נוספים, הממרקים ומלטשים אותה משני צידיה. בתוך כך מתקרר פס הזכוכית הרציף ובסופו הוא נחתך לזגוגיות נפרדות ומושלמות.
הנה ייצור של זגוגיות דקות, מחלונות ועד למסכי טלוויזיה:
https://youtu.be/fTytNLJ25RU
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
וכך מייצרים את הזגוגיות לחלונות כיום:
https://youtu.be/IjNusHQOhTM
איך מייצרים בקבוקי זכוכית?
בקבוקי זכוכית הם מוצר עתיק למדי. פעם הם יוצרו אחד אחד ונופחו בעזרת הריאות האנושיות, בעוד שכיום הם מיוצרים במפעלים גדולים, בפסי ייצור ענקיים, המייצרים עשרות אלפי בקבוקים בכל שעה.
על אף התיעוש, הייצור של הזכוכית עצמה נשאר בשלב הראשון כשהיה. במפעל מערבבים חול, סיד וסודה, מוסיפים להם שאריות של זכוכית למיחזור ומכניסים אותם לכור היתוך שבו מיוצרת הזכוכית - בטמפרטורה של 1565 מעלות!
לאחר שהזכוכית נוצרת, חותכת אותה מכונה מדויקת למנות זהות בגודלן, שמהן ייוצרו הבקבוקים. המנות מוזרמות לתבניות מיוחדות שסוגרות על מנת הזכוכית. לצורך יצירת צורת הבקבוק והפיכתו לחלול, צינור מיוחד מתחבר אליו מלמעלה, מזרים אוויר דחוס אל הזכוכית שהתבנית מלמעלה ומרחיב את הזכוכית לשולי התבנית, כדי ליצור את צורת הבקבוק הסופית ולהפוך אותו לחלול.
עכשיו באים ציפוי הבקבוק, קירור והחלקה וטיפול למניעת שריטות. מכאן הבקבוקים עוברים לבדיקה של בוחני איכות, שבודקים את הבקבוקים מכמה כיוונים. בקבוקים פגומים נשלפים ונזרקים למיחזור, בעוד בקבוקים תקינים נארזים ונשלחים למפעלי המשקאות.
ייצור של בקבוקי זכוכית במפעל מודרני:
https://youtu.be/HwoMDBM4Mq4
כך ניפחו ועיבדו נפחי הזכוכית בקבוקים וכלי זכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/dtxrtKd-Vao
בייצור בקבוקי זכוכית כיום ממחזרים זכוכית מבקבוקים קודמים:
https://youtu.be/0NMHCozDsOY
פס הייצור במפעל בקבוקים אופייני:
https://youtu.be/Rbxd8idzTVU
החומרים שמהם מייצרים זכוכית בתעשייה:
https://youtu.be/NVKcISj2LfA
וכך זה נראה במפעל:
https://youtu.be/A_M8WBJMcM0
איך ניפחו זכוכית במשך אלפי שנים?
מאז ימי קדם נהגו נפחי הזכוכית המומחים ליצור בנשיפה את הבקבוקים ואת כלי הזכוכית העתיקים ולעצבם לצורות שונות. כך הם זכו לשם "נפחי זכוכית".
כדי לנפח זכוכית וליצור כלי זכוכית ובקבוקים, יש לחמם את הזכוכית על ידי להבה חזקה במיוחד, או בעזרת תנור עם אש בטמפרטורה של כ-500 מעלות.
בחימום הזה נוצרת עיסה של זכוכית, אותה ניתן לעבד בטכניקה שנקראת "ניפוח זכוכית".
איך הם מנפחים את הזכוכית לכלי יפה ומעוצב?
אז כשהזכוכית מתרככת והופכת עיסה נוזלית, ניתן לטבול בה צינור ברזל ארוך ולנפח אותה בנשיפה לצינור, תוך כדי סיבוב, כך שתהפוך לכדור זכוכית גדול. בשלב זה יכולים אמני הזכוכית לעצב את כדור הזכוכית ובתנועות מיומנות להעניק לו כל צורה שהם רוצים.
וזה לא רק בצורת כדור. לעתים הם נהגו לנשוף בעיסת הזכוכית עד שהלך והתנפח גליל זכוכית חלול, לרוב באורך של מטר. בהמשך הם השתמשו בשבלונות, מעין תבניות צורה שהביאו את הזכוכית המתנפחת לצורה המבוקשת.
כך הם יצרו כלי זכוכית שונים ומאורכים, כמו בקבוקים, כוסות, כלי מעבדה מיוחדים מזכוכית וכדומה. הם מנפחים בעזרת מוט ניפוח חלול. הם נופחים בעיסת הזכוכית הנוזלית ומייצרים את גליל הזכוכית.
בעידן המודרני עושים את התהליך המורכב הזה באמצעות מכונות נשיפה מתוחכמות, המייצרות כוסות ובקבוקים בצורות ועיצובים מדויקים וזהים.
כך יצרו את הזכוכית בימי קדם ועיבדו אותה לכלי זכוכית שימושיים ויפים (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
באנגלית:
https://youtu.be/u_CvSfOKksw
אמן זכוכית בפעולה (ללא מילים):
http://youtu.be/7wCAAtbzJmE
כך יצרו בעבר זכוכיות מוזאיקה:
https://youtu.be/5qgtWunYHwQ
ואמן זכוכית אחר שעובד עם זכוכית על עבודות עדינות מאד:
http://youtu.be/DGz88-mo_54
איך ברק יוצר זכוכית בטבע ומהי אבן הפולגוריט?
רבים לא מודעים לאחת התופעות המרתקות בטבע. מדובר על כך שברק טבעי מייצר חשמל ואנרגיה עצומים, שיש להם את היכולת לייצר זכוכית.
כן, מרביתנו מכירים את הזכוכית המלאכותית, זו שמיוצרת במפעל. אבל כמה יודעים שגם הטבע מייצר זכוכית? - אחת הדרכים העיקריות שזה קורה היא בפגיעה של ברק בחול, או מטאוריט וכדומה.
התהליך הבסיסי זהה בכל המקרים הללו: חימום מהיר במיוחד, שממיס ומשנה חול או סלעים עשירי צורן הנקראים סיליקה, מביא אותם במהירות לטמפרטורות גבוהות מאוד, שאחריהן מתרחש קירור מהיר והוא לא מאפשר גיבוש של מבנה גבישי מסודר. כך נוצרת זכוכית טבעית.
זכוכית בטבע יכולה להיווצר מפגיעת ברק בחול ים. כשהברק פוגע בחול, הטמפרטורה שלו היא גבוהה מאוד ובתוך שבריר של שניה היא יכולה להגיע לכ-5,000 מעלות צלזיוס. עוצמת החום הזו ממיסה מיידית את ה סיליקה.
כשהחום העצום הזה נוצר, לא פעם הוא ממיס את גרגירי החול העשויים מחומר טבעי הנקרא סיליקה (Silica) והופך אותם לאבן.
פגיעת מטאוריטים או התפוצצות שלהם באטמוספירה, היא שיצרה, לפני מעל 25 מיליון שנה, את הזכוכית הלובית (Libyan Desert Glass), זכוכית טבעית שהתגלתה במדבר הלובי שבמצרים.
שם האבן שנוצרת הוא פולגוריט (Fulgurite) או פולגורית. מקור שמה הוא מהמילה "Fulgur", שפירושה בלטינית "ברק".
צורת הפולגוריט, שנראית כמו צינור חלול בצבע מט בהיר או חולי ואפרפר, מציגות למעשה את נתיבו של הברק בחול. היא מכונה על ידי אנשי מדע גם "מאובן של ברק" כי היא נוצרת רק מפגיעה זו של הברק ומשמרת את רגע פגיעתו בקרקע.
דרך נוספת בה יוצר הטבע זכוכית היא בפגיעת מטאוריטים בקרקע. כשמטאוריט פוגע באדמה, במהירות עצומה, הופכים החום ולחץ הפגיעה את הסלעים והחול שמסביבם לזכוכית טבעית שנקראת טקטיט (Tektite). גוון פיסות הזכוכית הללו הוא אפרפר, חום, שחרחר או ירקרק.
זכוכית טבעית יכולה להיווצר גם מהתפרצויות של הר געש. התקררות מהירה של הלבה הגעשית יכולה ליצור זכוכית וולקנית, שחורה ומבריקה, הנקראת אובסידיאן (Obsidian).
זכוכית האובסידיאן היא חדה בקצותיה. תכונה זו הפכה אותה בעולם העתיק לחומר גלם מבוקש לייצור של כלי נשק וכלי עבודה.
ואגב, אם ההתפרצות הוולקנית היא תת-ימית, היא יוצרת סוג שונה של זכוכית, ששמה הייאלוקלסטיט (Hyaloclastite).
הנה ברק הפוגע בחול יכול ליצור בטבע זכוכית בצורת אבן הפולגוריט:
https://youtu.be/Qdx61OEfDOA
כך נראית אבן הזכוכית הטבעית:
https://youtu.be/WHeYWpaSVoc
אז זכוכית טבעית נוצרת מברקים הפוגעים בחול:
https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc
וכנראה שמשם למד העולם העתיק לייצר זכוכית מחול ים בחום גבוה:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
מהו ויטראז'?
ויטראז' (Stained Glass), או בשמו המדויק יותר ויטראי, הוא צירוף של זכוכיות שונות וחיבורן באמצעות חומר אחר, כמו נחושת, עופרת, בטון וכדומה. העיבוד שלהן יוצר לוח אחד שלם. בשיטת הוויטראז' מחברים זכוכיות צבעוניות לחלון שלם, צבעוני ומרהיב ויש אמני ויטראז שיוצרים חלונות ויטראז' עם ציורים של ממש.
הוויטראז'ים נולדו ככל הנראה במאה ה־12 באירופה. אמנות הוויטראז' הפכה למרכיב עיצובי חשוב באדריכלות העתיקה, במיוחד בכנסיות הנוצריות. ויטראז' הפך פופולארי מאד באדריכלות של הסגנון הגותי, שהעמידה את האור במרכז התכנון והעיצוב. בתקופות שונות עלה וירד סגנון זה, ככלשהו יצא וחזר לאופנה.
בנוסף לשימוש הנפוץ בהם בבתי תפילה, חלונות ויטראז' משמשים במבנים ציבוריים כמו ספריות ומבני ממשל ובבתים פרטיים שהעיצוב שלהם הוא בסגנון עתיק.
חלונות הוויטראז' של קתדרלת שארטר (ללא מילים):
https://youtu.be/xzsrSvkfZZI
החלונות הללו הם חלק מהאמנות והפאר המוקפד של הכנסיה:
https://youtu.be/9727p6ozlYo
כמו קומיקס קדום - סיפור השומרוני הטוב בוויטראז':
https://youtu.be/c-Z1www4QLg
כך עושים מאות שנים את הוויטראז' (ללא מילים):
https://youtu.be/W5NOrG888CI
וכאן בסיור שקט בקתדרלה הנפלאה:
https://youtu.be/pQYElZY_Kv4
חברה שמציעה ויטראז'ים מודרניים לכנסיות:
http://youtu.be/kS50gEqjx4k
יש אנשים שיוצרים מנורות ויטראז':
https://youtu.be/mVLlia8_67w
וכתבה על אמן שמייצר ויטראז'ים בישראל (עברית):
https://youtu.be/_48-WYFoYsc?long=yes
מי גילה את סוד הזכוכית השקופה ואיך מייצרים אותה?
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך למלאכת אומנות והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר לוחות זכוכית שקופים שיקבלו עם השנים את השם "חלונות". נהגו אז להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. בעזרת ברזל חם הם נהגו לחתוך אז את הגליל לאורך, לשטח אותו ללוח שקוף ולהכניס לתוך התנור. נוצרה אז זגוגית.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
ואמני הזכוכית המנפחים כלי קריסטל כיום:
https://youtu.be/WQ8N6cPB-nY
ייצור הזכוכית מבוסס על עיקרון עתיק מאד, שנעשה בו שימוש כבר לפני כ-5,500 שנה במצרים ומסופוטמיה. כבר מימי קדם גילו את היכולת ליצור זכוכית מ... חול ים. יתכן שהאפשרות הזו התגלתה כשראו שברק שפוגע בחול יכול ליצור בו גוש זכוכית (ראו סרטון למטה).
ואכן, את הצורן הדו חמצני ניתן למצוא בחול. כך הפכו הפיניקים הקדומים בין השאר את אזור חוף אפולוניה בישראל לאחד ממפעלי הזכוכית הקדומים שלהם, בהם יצרו זכוכית מחול ים.
כיום אנו יודעים בפשטות שאם ניקח חול, סיד וסודה ונערבב אותם ונכניס אותם לכור היתוך בטמפרטורה של 1000 מעלות - נקבל עיסת זכוכית!
היום התהליך שופר כמובן, אך ביסודו הוא דומה. לייצור המסורתי של הזכוכית מתיכים חומר בשם צורן דו-חמצני ובטמפרטורה של עד 1,700 מעלות צלזיוס, הוא הופך לנוזל.
לאחר ההתכה מקררים את הנוזל במהירות, על ידי ערבוב בפחמת נתרן, ומקבלים עיסה של זכוכית.
עיסת הזכוכית הזו תנופח על ידי נפחי הזכוכית לבקבוקים וכלי זכוכית. חלקה ייפרס ללוחות זכוכית שטוחים.
כך ניפחו ועיבדו נפחי הזכוכית בקבוקים וכלי זכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/dtxrtKd-Vao
ברקים יכולים ליצור בטבע זכוכית מחול:
https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc
ייצור של בקבוקי זכוכית בימינו:
https://youtu.be/0NMHCozDsOY
הדברים המופלאים שניתן לעשות בזכוכית, כמו שניתן לראותם במוזיאון המזגגה בנחשולים (עברית):
http://youtu.be/lunvPit5WLI
וכך מייצרים גולות מזכוכית:
https://youtu.be/1cXy7gxUtbU
ההיסטוריה של הזכוכית (Glass) היא עניין של אלפי שנים. קשה אולי להאמין שמה שהיום ברור מאליו, בצורת חלונות שקופים בבתי המגורים, לא היה פעם ובהמשך היה רק נחלתם של העשירים ביותר. שלא לדבר על מסכי הזכוכית והמגע בטלפון הנייד ובטלוויזיה המודרניים שלנו.
ככל הידוע, השימוש הראשון בזכוכית היה מחומר טבעי, אובסידיאן. זה היה סוג של זכוכית געשית ששימשה בתקופת האבן לייצור של סכינים, כלי נשק חדים וראשי חיצים.
מכאן החל ייצור מלאכותי של זכוכית בתקופה של כ-3,000-4,000 שנה לפני הספירה, כשאפר משריפת זרעים התחבר לחול בטמפרטורות גבוהות ויצר זכוכית סיליקטית.
אף שחוקרים מסוימים סבורים שמקור הזכוכית הוא באזור ארם נהריים ושאברהם אבינו היה אמן זכוכית שהיגר מאור כשדים לחרן, מקום שיהיה לו קל לייצר אותה, הדעה הרווחת היא שהראשונים שממש ייצרו זכוכית היו פיניקים מאזור צור וצידון בלבנון של ימינו.
ככל הנראה היו אלה אנשים שנחתו על חוף ים כלשהו והדליקו מדורה, הקיפו אותה בגושי נֶתֶר שהיו במטענם, כדי שהאש לא תתפשט. אבל הנתר, שהוא סוג של מֶלָח, ניתך מחום האש, התערבב עם החול והם גילו שנוצרה לפניהם זכוכית.
משגילה האדם את הדרך בה ניתן לייצר זכוכית נולדו בעלי מלאכה שעשו זאת, עם כבשן לוהט שבנו לשם כך. אך מכיוון שהיה קשה לייצר אותה, הזכוכית הייתה יקרה מאוד בעת העתיקה. לכן עשו ממנה בעיקר כלי זכוכית, אגרטלים וחרוזים לתכשיטים.
בסביבות שנת 300 לפני הספירה התחילו לייצר במצרים כלי זכוכית בתבניות. הזכוכית של אותם ימים היא אטומה למחצה או צבעונית, אך לא שקופה.
במאה ה-1 לספירה, הרומאים הם הראשונים שמצליחים לייצר זכוכית שקופה יחסית. טכניקה מיוחדת שהם מגלים עושה שימוש בחול נקי במיוחד ותוספת של חומרים מיוחדים כמו סודה לתערובת. הם משכללים את טכניקת ניפוח הזכוכית והיא הופכת את ייצור הזכוכית לפשוט ומהיר הרבה יותר.
במקום לעטוף זכוכית מותכת סביב תבנית, אמני רומא ניפחו אוויר לתוך הזכוכית ויצרו ממנה בועה, שאותה ניתן לעצב לצורות שונות ולכלים מגוונים. כך הפכה הזכוכית לנפוצה יותר באימפריה הרומית, ושימשה לייצור כלי קיבול גדולים ואף גביעים לאירועים חשובים.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, המשיכו מרכזי ייצור הזכוכית לפעול ברחבי אירופה. איטליה ושוודיה היו ידועים אז והתפרסמו בעיצובים הייחודיים שלהן. גילדות של זגגים שמרו בקנאות על סודות המקצוע והעבירו את הידע מדור לדור.
במאה ה-16, הפכה בוהמיה (אזור צ'כיה של היום ומסביבה) למרכז חשוב של ייצור זכוכית. אך אמני בוהמיה העדיפו לא לחקות את העדינות השבירה של הזכוכית הוונציאנית ויצרו כלים כבדי משקל ומעוטרים בשפע של קישוטים ועיטורים. בצרפת מקימים באותה תקופה את בית החרושת "סן גובן", ממפעלי הזכוכית הגדולים בעולם.
במאה ה-17, מפותחת שיטת ייצור חדשנית של זכוכית באמצעות גליל. שיטה זו אפשרה לייצר לוחות זכוכית גדולים יותר ושקופים יותר. הם היו יקרים, אבל העשירים יכולים היו סוף סוף ליהנות מחלונות גדולים ושקופים בטירות ובבתי המידות שלהם.
אנשים רגילים המשיכו לצערם לטבול בדים או ניירות פרגמנט בשמן ולסגור על החלונות, כך שקרני האור ייכנסו ויאירו מעט את בתיהם.
במאה ה-19 מתפתחת הטכנולוגיה ומתחילים לבנות מכונות משוכללות יותר. הכימיה והמהפכה התעשייתית מובילים לשיפורים משמעותיים בייצור הזכוכית.
המצאת תהליך הזכוכית הצפה בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביאה לייצור המוני של זכוכית שקופה וזולה יחסית, כמו שאנו מכירים היום. מכאן הולך ומתרחב השימוש בזכוכית כחומר עיקרי ליצירת המעטפת של בנייני משרדים ובמיוחד למעטפת של גורדי שחקים.
כיום, קשה לדמיין את חיינו ללא זכוכית. מכלי אוכל ושתייה, דרך חלונות, מראות ותאורה ועד לטלוויזיות, סמארטפונים, כלי רכב וחלליות - היא משמשת אותנו למגוון רחב של מטרות. השימוש בזכוכית ממשיך להתפתח ולהתרחב והיא ממלאת תפקיד חיוני בקידמה הטכנולוגית של המאה ה-21.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
זכוכית עשו כבר אז, מהחול שאספו בחופי ים:
https://youtu.be/-UYLyEhS4V4
תעשיית הזכוכית של ימינו היא מתוחכמת הרבה יותר ומבוססת מכונות:
https://youtu.be/EtvdquC90vc
ייצור זכוכית דקה במיוחד למסכי טלוויזיה מודרניים:
https://youtu.be/fTytNLJ25RU
וייצור של לוחות זכוכית:
https://youtu.be/-rKAcjXafYc?long=yes
גשר הזכוכית בפארק הלאומי שיניאוזהי, או ג'אנגג'יאג'יה (Zhangjiajie Glass Bridge) הוא גשר זכוכית מרהיב ומודרני הנחשב לאחד מפלאי ההנדסה המרשימים ביותר בעולם.
הגשר, שנפתח באוגוסט 2016, מתנשא לגובה של 300 מטר מעל עמק מרהיב בפארק הלאומי שינג'יאג'יה במחוז הונאן שבסין. באורך של 430 מטר וגובה של 300 מטרים, הוא נחשב בעת הקמתו לגשר הזכוכית התלוי הארוך ביותר בעולם.
האדריכל הישראלי חיים דותן (Haim Dotan) הוא שתכנן את הגשר המרשים הזה, בשיתוף פעולה עם מהנדסים סינים מובילים. דותן ביקש ליצור מבנה שיתמזג עם הנוף הטבעי המדהים של האזור. הוא בחר בזכוכית שקופה במיוחד כדי לאפשר למבקרים תחושה כאילו הם מרחפים באוויר מעל התהום.
רצפת הגשר עשויה מ-99 לוחות זכוכית מחוסמת בעובי של כ-3.5 סנטימטרים. כל לוח מסוגל לשאת משקל של 800 קילוגרם למטר מרובע.
אך למרות חוזקו המרשים, רבים מהמבקרים מתקשים לצעוד על הגשר השקוף. התופעה הזו נובעת מפחד גבהים טבעי שמתעורר כאשר המוח מקבל מסר ויזואלי של ריק מוחלט מתחת לרגליים.
מעניין במיוחד לראות כיצד מבקרים שונים מגיבים לחוויה. חלקם זוחלים על ארבע, אחרים נצמדים למעקות הפלדה בצדדים. לעתים קרובות אפשר לשמוע צרחות של פחד מהולות בצחוק.
הגשר תוכנן גם להיות פלטפורמה לקפיצת באנג'י הגבוהה ביותר בעולם, ממנה אפשר לצנוח לעומק של 285 מטר.
הקמת הגשר הייתה פרויקט הנדסי מורכב במיוחד. המהנדסים נאלצו להתמודד עם אתגרים רבים, כולל התקנת כבלי פלדה ענקיים שמסוגלים לעמוד ברוחות חזקות. הגשר נבנה כך שיוכל לשאת עד 800 מבקרים בו זמנית, אם כי בפועל מגבילים למעט פחות את מספר המבקרים מטעמי בטיחות.
פרויקט הגשר היה חלק ממאמץ רחב יותר לפתח את התיירות באזור שינג'יאג'יה, שנודע בנופים המרהיבים של עמודי אבן חול ענקיים המזדקרים בו מתוך יערות ירוקים. האזור שימש השראה לנופים המרחפים בסרט "אווטאר" (Avatar) של ג'יימס קמרון (James Cameron).
הנה גשר הזכוכית של שיניאוזהי:
https://youtu.be/Hyv39DxQlFM
בואו נעבור עליו:
https://youtu.be/TRr7USCILx4
יש פחד - יש אלוהים:
https://youtu.be/IdlVey45ydI
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך אז למלאכת אומנות של ממש והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר זגוגיות, שמשות שהן לוחות זכוכית שטוחים המיועדים למשל לחלונות. את הזְגוּגִית (Glass), לוח הזכוכית השקוף, שישמש עם השנים את החלונות, נהגו אז לייצר בדומה לבקבוקים - בגליל זכוכית שמנפחים.
בימים ההם עשו את זה בצורה פשוטה יחסית. השיטה הייתה להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. לאחר מכן, נהגו לחתוך את הגליל לאורך, בעזרת ברזל חם. זה נועד לשטח אותו ללוח שקוף, להכניסו לתוך התנור וליצור ממנו זגוגית.
החום גרם לזכוכית להתרכך ובזכות המשקל שלה היא השתטחה. כך היא קיבלה אז את הצורה של לוח הזכוכית השטוח, שאנו מכירים בתור זגוגית.
בימינו מייצרים את לוחות הזכוכית הגדולים במכונות משוכללות וכמעט אוטומטיות לחלוטין. הזכוכית המותכת יוצאת כעיסה סמיכה מהכבשן. היא מועברת בין גלילי ענק המסתובבים, משטחים אותה ומקנים לה צורה של פס זכוכית שטוח.
את הברק מקבלת הזכוכית בזכות גלילים נוספים, הממרקים ומלטשים אותה משני צידיה. בתוך כך מתקרר פס הזכוכית הרציף ובסופו הוא נחתך לזגוגיות נפרדות ומושלמות.
הנה ייצור של זגוגיות דקות, מחלונות ועד למסכי טלוויזיה:
https://youtu.be/fTytNLJ25RU
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
וכך מייצרים את הזגוגיות לחלונות כיום:
https://youtu.be/IjNusHQOhTM
זכוכית
בקבוקי זכוכית הם מוצר עתיק למדי. פעם הם יוצרו אחד אחד ונופחו בעזרת הריאות האנושיות, בעוד שכיום הם מיוצרים במפעלים גדולים, בפסי ייצור ענקיים, המייצרים עשרות אלפי בקבוקים בכל שעה.
על אף התיעוש, הייצור של הזכוכית עצמה נשאר בשלב הראשון כשהיה. במפעל מערבבים חול, סיד וסודה, מוסיפים להם שאריות של זכוכית למיחזור ומכניסים אותם לכור היתוך שבו מיוצרת הזכוכית - בטמפרטורה של 1565 מעלות!
לאחר שהזכוכית נוצרת, חותכת אותה מכונה מדויקת למנות זהות בגודלן, שמהן ייוצרו הבקבוקים. המנות מוזרמות לתבניות מיוחדות שסוגרות על מנת הזכוכית. לצורך יצירת צורת הבקבוק והפיכתו לחלול, צינור מיוחד מתחבר אליו מלמעלה, מזרים אוויר דחוס אל הזכוכית שהתבנית מלמעלה ומרחיב את הזכוכית לשולי התבנית, כדי ליצור את צורת הבקבוק הסופית ולהפוך אותו לחלול.
עכשיו באים ציפוי הבקבוק, קירור והחלקה וטיפול למניעת שריטות. מכאן הבקבוקים עוברים לבדיקה של בוחני איכות, שבודקים את הבקבוקים מכמה כיוונים. בקבוקים פגומים נשלפים ונזרקים למיחזור, בעוד בקבוקים תקינים נארזים ונשלחים למפעלי המשקאות.
ייצור של בקבוקי זכוכית במפעל מודרני:
https://youtu.be/HwoMDBM4Mq4
כך ניפחו ועיבדו נפחי הזכוכית בקבוקים וכלי זכוכית בימי קדם:
https://youtu.be/dtxrtKd-Vao
בייצור בקבוקי זכוכית כיום ממחזרים זכוכית מבקבוקים קודמים:
https://youtu.be/0NMHCozDsOY
פס הייצור במפעל בקבוקים אופייני:
https://youtu.be/Rbxd8idzTVU
החומרים שמהם מייצרים זכוכית בתעשייה:
https://youtu.be/NVKcISj2LfA
וכך זה נראה במפעל:
https://youtu.be/A_M8WBJMcM0
מאז ימי קדם נהגו נפחי הזכוכית המומחים ליצור בנשיפה את הבקבוקים ואת כלי הזכוכית העתיקים ולעצבם לצורות שונות. כך הם זכו לשם "נפחי זכוכית".
כדי לנפח זכוכית וליצור כלי זכוכית ובקבוקים, יש לחמם את הזכוכית על ידי להבה חזקה במיוחד, או בעזרת תנור עם אש בטמפרטורה של כ-500 מעלות.
בחימום הזה נוצרת עיסה של זכוכית, אותה ניתן לעבד בטכניקה שנקראת "ניפוח זכוכית".
איך הם מנפחים את הזכוכית לכלי יפה ומעוצב?
אז כשהזכוכית מתרככת והופכת עיסה נוזלית, ניתן לטבול בה צינור ברזל ארוך ולנפח אותה בנשיפה לצינור, תוך כדי סיבוב, כך שתהפוך לכדור זכוכית גדול. בשלב זה יכולים אמני הזכוכית לעצב את כדור הזכוכית ובתנועות מיומנות להעניק לו כל צורה שהם רוצים.
וזה לא רק בצורת כדור. לעתים הם נהגו לנשוף בעיסת הזכוכית עד שהלך והתנפח גליל זכוכית חלול, לרוב באורך של מטר. בהמשך הם השתמשו בשבלונות, מעין תבניות צורה שהביאו את הזכוכית המתנפחת לצורה המבוקשת.
כך הם יצרו כלי זכוכית שונים ומאורכים, כמו בקבוקים, כוסות, כלי מעבדה מיוחדים מזכוכית וכדומה. הם מנפחים בעזרת מוט ניפוח חלול. הם נופחים בעיסת הזכוכית הנוזלית ומייצרים את גליל הזכוכית.
בעידן המודרני עושים את התהליך המורכב הזה באמצעות מכונות נשיפה מתוחכמות, המייצרות כוסות ובקבוקים בצורות ועיצובים מדויקים וזהים.
כך יצרו את הזכוכית בימי קדם ועיבדו אותה לכלי זכוכית שימושיים ויפים (עברית):
https://youtu.be/iNndTnXwlcM
באנגלית:
https://youtu.be/u_CvSfOKksw
אמן זכוכית בפעולה (ללא מילים):
http://youtu.be/7wCAAtbzJmE
כך יצרו בעבר זכוכיות מוזאיקה:
https://youtu.be/5qgtWunYHwQ
ואמן זכוכית אחר שעובד עם זכוכית על עבודות עדינות מאד:
http://youtu.be/DGz88-mo_54
רבים לא מודעים לאחת התופעות המרתקות בטבע. מדובר על כך שברק טבעי מייצר חשמל ואנרגיה עצומים, שיש להם את היכולת לייצר זכוכית.
כן, מרביתנו מכירים את הזכוכית המלאכותית, זו שמיוצרת במפעל. אבל כמה יודעים שגם הטבע מייצר זכוכית? - אחת הדרכים העיקריות שזה קורה היא בפגיעה של ברק בחול, או מטאוריט וכדומה.
התהליך הבסיסי זהה בכל המקרים הללו: חימום מהיר במיוחד, שממיס ומשנה חול או סלעים עשירי צורן הנקראים סיליקה, מביא אותם במהירות לטמפרטורות גבוהות מאוד, שאחריהן מתרחש קירור מהיר והוא לא מאפשר גיבוש של מבנה גבישי מסודר. כך נוצרת זכוכית טבעית.
זכוכית בטבע יכולה להיווצר מפגיעת ברק בחול ים. כשהברק פוגע בחול, הטמפרטורה שלו היא גבוהה מאוד ובתוך שבריר של שניה היא יכולה להגיע לכ-5,000 מעלות צלזיוס. עוצמת החום הזו ממיסה מיידית את ה סיליקה.
כשהחום העצום הזה נוצר, לא פעם הוא ממיס את גרגירי החול העשויים מחומר טבעי הנקרא סיליקה (Silica) והופך אותם לאבן.
פגיעת מטאוריטים או התפוצצות שלהם באטמוספירה, היא שיצרה, לפני מעל 25 מיליון שנה, את הזכוכית הלובית (Libyan Desert Glass), זכוכית טבעית שהתגלתה במדבר הלובי שבמצרים.
שם האבן שנוצרת הוא פולגוריט (Fulgurite) או פולגורית. מקור שמה הוא מהמילה "Fulgur", שפירושה בלטינית "ברק".
צורת הפולגוריט, שנראית כמו צינור חלול בצבע מט בהיר או חולי ואפרפר, מציגות למעשה את נתיבו של הברק בחול. היא מכונה על ידי אנשי מדע גם "מאובן של ברק" כי היא נוצרת רק מפגיעה זו של הברק ומשמרת את רגע פגיעתו בקרקע.
דרך נוספת בה יוצר הטבע זכוכית היא בפגיעת מטאוריטים בקרקע. כשמטאוריט פוגע באדמה, במהירות עצומה, הופכים החום ולחץ הפגיעה את הסלעים והחול שמסביבם לזכוכית טבעית שנקראת טקטיט (Tektite). גוון פיסות הזכוכית הללו הוא אפרפר, חום, שחרחר או ירקרק.
זכוכית טבעית יכולה להיווצר גם מהתפרצויות של הר געש. התקררות מהירה של הלבה הגעשית יכולה ליצור זכוכית וולקנית, שחורה ומבריקה, הנקראת אובסידיאן (Obsidian).
זכוכית האובסידיאן היא חדה בקצותיה. תכונה זו הפכה אותה בעולם העתיק לחומר גלם מבוקש לייצור של כלי נשק וכלי עבודה.
ואגב, אם ההתפרצות הוולקנית היא תת-ימית, היא יוצרת סוג שונה של זכוכית, ששמה הייאלוקלסטיט (Hyaloclastite).
הנה ברק הפוגע בחול יכול ליצור בטבע זכוכית בצורת אבן הפולגוריט:
https://youtu.be/Qdx61OEfDOA
כך נראית אבן הזכוכית הטבעית:
https://youtu.be/WHeYWpaSVoc
אז זכוכית טבעית נוצרת מברקים הפוגעים בחול:
https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc
וכנראה שמשם למד העולם העתיק לייצר זכוכית מחול ים בחום גבוה:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
ויטראז' (Stained Glass), או בשמו המדויק יותר ויטראי, הוא צירוף של זכוכיות שונות וחיבורן באמצעות חומר אחר, כמו נחושת, עופרת, בטון וכדומה. העיבוד שלהן יוצר לוח אחד שלם. בשיטת הוויטראז' מחברים זכוכיות צבעוניות לחלון שלם, צבעוני ומרהיב ויש אמני ויטראז שיוצרים חלונות ויטראז' עם ציורים של ממש.
הוויטראז'ים נולדו ככל הנראה במאה ה־12 באירופה. אמנות הוויטראז' הפכה למרכיב עיצובי חשוב באדריכלות העתיקה, במיוחד בכנסיות הנוצריות. ויטראז' הפך פופולארי מאד באדריכלות של הסגנון הגותי, שהעמידה את האור במרכז התכנון והעיצוב. בתקופות שונות עלה וירד סגנון זה, ככלשהו יצא וחזר לאופנה.
בנוסף לשימוש הנפוץ בהם בבתי תפילה, חלונות ויטראז' משמשים במבנים ציבוריים כמו ספריות ומבני ממשל ובבתים פרטיים שהעיצוב שלהם הוא בסגנון עתיק.
חלונות הוויטראז' של קתדרלת שארטר (ללא מילים):
https://youtu.be/xzsrSvkfZZI
החלונות הללו הם חלק מהאמנות והפאר המוקפד של הכנסיה:
https://youtu.be/9727p6ozlYo
כמו קומיקס קדום - סיפור השומרוני הטוב בוויטראז':
https://youtu.be/c-Z1www4QLg
כך עושים מאות שנים את הוויטראז' (ללא מילים):
https://youtu.be/W5NOrG888CI
וכאן בסיור שקט בקתדרלה הנפלאה:
https://youtu.be/pQYElZY_Kv4
חברה שמציעה ויטראז'ים מודרניים לכנסיות:
http://youtu.be/kS50gEqjx4k
יש אנשים שיוצרים מנורות ויטראז':
https://youtu.be/mVLlia8_67w
וכתבה על אמן שמייצר ויטראז'ים בישראל (עברית):
https://youtu.be/_48-WYFoYsc?long=yes
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך למלאכת אומנות והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר לוחות זכוכית שקופים שיקבלו עם השנים את השם "חלונות". נהגו אז להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. בעזרת ברזל חם הם נהגו לחתוך אז את הגליל לאורך, לשטח אותו ללוח שקוף ולהכניס לתוך התנור. נוצרה אז זגוגית.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
ואמני הזכוכית המנפחים כלי קריסטל כיום:
https://youtu.be/WQ8N6cPB-nY
איך ממחזרים זכוכית?
מיחזור זכוכית (Glass recycling) הוא חשוב מאד, שכן הוא חוסך בחומרי גלם ובעיקר בחול, ההולך ומתכלה בעולם המודרני. התהליך שחמר על הנוף ועל תאי הגידול של בעלי חיים שמוצאים בחול את ביתם. תהליך המיחזור גם מקטין את הזיהום התעשייתי שנגרם בשל ייצור הזכוכית, חוסך אנרגיה מונע שריפות, בשל הזכוכיות המושלכות לזבל ומקטין את כמויות הפסולת בעולם.
אבל איך מתבצע מיחזור הזכוכית?
מיחזור הזכוכית מתחיל ממתקני איסוף בקבוקי הזכוכית, המפוזרים ברחבי הארץ. משם נאספים, כל כמה ימים, כל הבקבוקים ומובלים, במשאיות, למפעלי המיחזור.
במפעל מיחזור הזכוכית ממויינים הבקבוקים, לפי סוג הזכוכית והצבע שלה. הם עוברים ניקוי יסודי וגריסה גסה על ידי מתקן גריסה גדול. הגריסה לשברים קטנים הופכת את ההתכה של הזכוכית למהירה יותר. בתוך התהליך מופרדות מהזכוכית התוויות שמודבקות עליהם ומנפים מהם גם את פקקי הפח.
בשלב הבא מתיכים את הזכוכית, כל קבוצה על פי צבעה. ההתכה מתבצעת במכל גדול, שתודות למבערים חזקים, החום בו מגיע ל-1500 מעלות צלזיוס. אז יוצקים את הזכוכית המותכת אל תוך תבניות שמקנים לזכוכית הנוזלית את הצורה החדשה, בהתאם למוצר הבא שתהיה - בקבוק, זגוגית, כלי אוכל וכדומה. כיום מייצרים מהזכוכית הזו גם כלים סניטריים, רעפים, חומרי בניין ואפילו תשתיות כביש.
לפני סיום, מקשיחים את הזכוכית ויוצרים בה עמידות, תוך קירור מבוקר והתזת ספריי, שנועד למנוע שריטות.
בסיום התהליך נערכות בדיקות קפדניות שנועדו להוציא את המוצרים הפגומים, או אלו שאיכותם ירודה. הללו חוזרים שוב אל הגריסה, בעוד שהמוצרים התקינים יוצאים לאריזה ולשיווק.
הנה התהליך מאיסוף הזכוכית המשומשת ועד המפעל למיחזור זכוכית:
https://youtu.be/6R8YObQbE88
ייצור של בקבוקי זכוכית בימינו, שכולל זכוכיות ממוחזרות:
https://youtu.be/0NMHCozDsOY
ההתחלה - פינוי הזכוכית לצורך מיחזור:
https://youtu.be/bW5HSPGvdFM
ואז 60 שניות על מיחזור זכוכית:
https://youtu.be/fi_4tQEP1ec
כך ממחזרים זכוכית:
https://youtu.be/UAnzQl-EIs4
והסבר כימי של מיחזור הזכוכית:
https://youtu.be/vhpc0UULjDU
מיחזור זכוכית (Glass recycling) הוא חשוב מאד, שכן הוא חוסך בחומרי גלם ובעיקר בחול, ההולך ומתכלה בעולם המודרני. התהליך שחמר על הנוף ועל תאי הגידול של בעלי חיים שמוצאים בחול את ביתם. תהליך המיחזור גם מקטין את הזיהום התעשייתי שנגרם בשל ייצור הזכוכית, חוסך אנרגיה מונע שריפות, בשל הזכוכיות המושלכות לזבל ומקטין את כמויות הפסולת בעולם.
אבל איך מתבצע מיחזור הזכוכית?
מיחזור הזכוכית מתחיל ממתקני איסוף בקבוקי הזכוכית, המפוזרים ברחבי הארץ. משם נאספים, כל כמה ימים, כל הבקבוקים ומובלים, במשאיות, למפעלי המיחזור.
במפעל מיחזור הזכוכית ממויינים הבקבוקים, לפי סוג הזכוכית והצבע שלה. הם עוברים ניקוי יסודי וגריסה גסה על ידי מתקן גריסה גדול. הגריסה לשברים קטנים הופכת את ההתכה של הזכוכית למהירה יותר. בתוך התהליך מופרדות מהזכוכית התוויות שמודבקות עליהם ומנפים מהם גם את פקקי הפח.
בשלב הבא מתיכים את הזכוכית, כל קבוצה על פי צבעה. ההתכה מתבצעת במכל גדול, שתודות למבערים חזקים, החום בו מגיע ל-1500 מעלות צלזיוס. אז יוצקים את הזכוכית המותכת אל תוך תבניות שמקנים לזכוכית הנוזלית את הצורה החדשה, בהתאם למוצר הבא שתהיה - בקבוק, זגוגית, כלי אוכל וכדומה. כיום מייצרים מהזכוכית הזו גם כלים סניטריים, רעפים, חומרי בניין ואפילו תשתיות כביש.
לפני סיום, מקשיחים את הזכוכית ויוצרים בה עמידות, תוך קירור מבוקר והתזת ספריי, שנועד למנוע שריטות.
בסיום התהליך נערכות בדיקות קפדניות שנועדו להוציא את המוצרים הפגומים, או אלו שאיכותם ירודה. הללו חוזרים שוב אל הגריסה, בעוד שהמוצרים התקינים יוצאים לאריזה ולשיווק.
הנה התהליך מאיסוף הזכוכית המשומשת ועד המפעל למיחזור זכוכית:
https://youtu.be/6R8YObQbE88
ייצור של בקבוקי זכוכית בימינו, שכולל זכוכיות ממוחזרות:
https://youtu.be/0NMHCozDsOY
ההתחלה - פינוי הזכוכית לצורך מיחזור:
https://youtu.be/bW5HSPGvdFM
ואז 60 שניות על מיחזור זכוכית:
https://youtu.be/fi_4tQEP1ec
כך ממחזרים זכוכית:
https://youtu.be/UAnzQl-EIs4
והסבר כימי של מיחזור הזכוכית:
https://youtu.be/vhpc0UULjDU
איך הזכוכית שקופה?
התופעה של שקיפות זכוכית היא תופעה מרתקת, שכן אנו מכירים שקיפות רק בנוזלים וגזים, אך לא במוצקים.
למעשה הזכוכית אינה נוזל ולא מוצק. היא מוצק אמורפי, מה שאומר שהיא קשיחה מאד אבל בניגוד למוצקים, אטומי החומר מסתדרים בה בתצורה מבולגנת, שדומה לנוזל. זה מה שגורם לשקיפות שלה ולמעבר של קרני האור, כמעט ללא הפרעה.
במילים אחרות, הזכוכית שקופה מפני שהמבנה של פסי האנרגיה שבה מונע מהאלקטרונים שבה השפעה על התחום הנראה. מכאן שהם לא בולמים את האפשרות לראות דרכה.
אגב, בשל תכונה מיוחדת שיש לה, קרינה אולטרה-סגולה (קרינת על-סגול) לא עוברת דרך הזכוכית.
הנה ההסבר לשקיפות של הזכוכית (מתורגם):
https://youtu.be/VwRLIt6jgdM?t=6s
והסבר נוסף על הסיבה שזכוכית שקופה:
http://youtu.be/7gnG1UvhgMA
התופעה של שקיפות זכוכית היא תופעה מרתקת, שכן אנו מכירים שקיפות רק בנוזלים וגזים, אך לא במוצקים.
למעשה הזכוכית אינה נוזל ולא מוצק. היא מוצק אמורפי, מה שאומר שהיא קשיחה מאד אבל בניגוד למוצקים, אטומי החומר מסתדרים בה בתצורה מבולגנת, שדומה לנוזל. זה מה שגורם לשקיפות שלה ולמעבר של קרני האור, כמעט ללא הפרעה.
במילים אחרות, הזכוכית שקופה מפני שהמבנה של פסי האנרגיה שבה מונע מהאלקטרונים שבה השפעה על התחום הנראה. מכאן שהם לא בולמים את האפשרות לראות דרכה.
אגב, בשל תכונה מיוחדת שיש לה, קרינה אולטרה-סגולה (קרינת על-סגול) לא עוברת דרך הזכוכית.
הנה ההסבר לשקיפות של הזכוכית (מתורגם):
https://youtu.be/VwRLIt6jgdM?t=6s
והסבר נוסף על הסיבה שזכוכית שקופה:
http://youtu.be/7gnG1UvhgMA
איך מייצרים נייר זכוכית?
נייר זכוכית (Sandpaper) מיוצר מנייר עבה שפוזרו עליו גרגרי קוורץ (בעברית צורן) טהורים, או צורן מחול ים שנופה לפני כן.
כדי ליצור נייר זכוכית במידות שונות משתמשים במפעל בגרגרים בגדלים שונים - גרגרים גדולים של צורן יוצרים נייר זכוכית גס, בעוד שגרגרים קטנים יוצרים נייר זכוכית עדין.
הנה תהליך הייצור של נייר זכוכית:
https://youtu.be/4MuTBf-MmUQ
כך מייצרים נייר זכוכית:
https://youtu.be/z3Db6ckGhes
ושוב התהליך:
https://youtu.be/uiDDx1WfU1o
נייר זכוכית (Sandpaper) מיוצר מנייר עבה שפוזרו עליו גרגרי קוורץ (בעברית צורן) טהורים, או צורן מחול ים שנופה לפני כן.
כדי ליצור נייר זכוכית במידות שונות משתמשים במפעל בגרגרים בגדלים שונים - גרגרים גדולים של צורן יוצרים נייר זכוכית גס, בעוד שגרגרים קטנים יוצרים נייר זכוכית עדין.
הנה תהליך הייצור של נייר זכוכית:
https://youtu.be/4MuTBf-MmUQ
כך מייצרים נייר זכוכית:
https://youtu.be/z3Db6ckGhes
ושוב התהליך:
https://youtu.be/uiDDx1WfU1o
מה מיוחד במסגד הוורוד בשיראז?
"המסגד הוורוד" בשיראז הוא מסגד מוסלמי ששמו האמיתי הוא מסגד נאסר א-דין מולכ, או נאזיר אל-מולק (Nasir al Mulk). זהו מבנה אדריכלי מרהיב ביופיו, שאת הגוון הוורוד שלו מעניקים לו האריחים הוורודים שעל קירותיו.
המסגד הזה נבנה בסוף המאה ה-19, בשנת 1888 ליתר דיוק. מעצביו יצרו בו חלונות עם ויטראז'ים יפהפיים. הוויטראז'ים הללו הם שהפכו את המסגד הזה לכל כך מפורסם בעולם. האור העובר דרכם יוצר בחלל הפנימי של המסגד ובאולמות התפילה שבו, צבעוניות מרהיבה ויפה להפליא.
כמובן שגם שאר העיצוב במסגד הזה הוא נפלא, אבל מאותם חלונות צבעוניים נכנסות קרני השמש פנימה והופכות את הצבעים בחלל הכנסייה לחגיגה כה מרהיבה של צבעים, עד שזה המראה הכי בולט כאן.
אם בכנסיות הנוצריות מהווים הוויטראז'ים מעין תמונות צבעוניות, כאן הם התאורה של המסגד כולו והדבר הדומיננטי ביותר מבחינה עיצובית, לפחות כשמדובר בעיצוב הפנימי שלו. גודלם והאור הרב שעובר דרכם, מקנים למסגד אווירה של קדושה גדולה ויופי שקשה לתאר במילים.
הנה המסגד הוורוד הקסום:
https://youtu.be/hacZAPnk240
סיפורו של "המסגד הוורוד":
https://youtu.be/eWRkhKNCdOI
ועוד מבט אל היופי הזה:
https://youtu.be/tkCeqvypbtY
"המסגד הוורוד" בשיראז הוא מסגד מוסלמי ששמו האמיתי הוא מסגד נאסר א-דין מולכ, או נאזיר אל-מולק (Nasir al Mulk). זהו מבנה אדריכלי מרהיב ביופיו, שאת הגוון הוורוד שלו מעניקים לו האריחים הוורודים שעל קירותיו.
המסגד הזה נבנה בסוף המאה ה-19, בשנת 1888 ליתר דיוק. מעצביו יצרו בו חלונות עם ויטראז'ים יפהפיים. הוויטראז'ים הללו הם שהפכו את המסגד הזה לכל כך מפורסם בעולם. האור העובר דרכם יוצר בחלל הפנימי של המסגד ובאולמות התפילה שבו, צבעוניות מרהיבה ויפה להפליא.
כמובן שגם שאר העיצוב במסגד הזה הוא נפלא, אבל מאותם חלונות צבעוניים נכנסות קרני השמש פנימה והופכות את הצבעים בחלל הכנסייה לחגיגה כה מרהיבה של צבעים, עד שזה המראה הכי בולט כאן.
אם בכנסיות הנוצריות מהווים הוויטראז'ים מעין תמונות צבעוניות, כאן הם התאורה של המסגד כולו והדבר הדומיננטי ביותר מבחינה עיצובית, לפחות כשמדובר בעיצוב הפנימי שלו. גודלם והאור הרב שעובר דרכם, מקנים למסגד אווירה של קדושה גדולה ויופי שקשה לתאר במילים.
הנה המסגד הוורוד הקסום:
https://youtu.be/hacZAPnk240
סיפורו של "המסגד הוורוד":
https://youtu.be/eWRkhKNCdOI
ועוד מבט אל היופי הזה:
https://youtu.be/tkCeqvypbtY
איך מייצרים מראות?
המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.
בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.
מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.
שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.
ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.
ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.
ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.
הנה תהליך הייצור של המראות:
http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s
ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:
https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes
המראה השטוחה שבה אנו משתמשים כיום לאיפור ולטיפוח מיוצרת במפעל. אופטית, מדובר בהתקן שטוח, המחזיר את קרני האור ולכן מציג את כל מה שניצב לפניו.
בתהליך הייצור של המראות מצמידים שכבה דקה של מתכת כסף או אלומיניום, אל לוחות הזכוכית, בעזרת ואקום.
מתכת הכסף או האלומיניום, שמוצמדת אל הזכוכית, עוברת תהליך כימי הנקרא החנקה. החנקת המתכת היא שם התהליך בו מוצמדת לזכוכית השכבה הדקה של המתכת, שמחזירה את המראה שלפניה.
שיטה זו מאפשרת לייצר בזול כמויות גדולות של מראות ובגדלים עצומים.
ציפוי המתכת הזה שעל הזכוכית, או שכבת המתכת המוכספת שעליה, קולטים את קרני האור שלפניהם, משקפים ומחזירים אותם לכיוון שלפני המראה, כלומר אלינו המתבוננים בה ורואים את עצמנו.
ההבדל האופטי היחידי בין מה שלפני המראה ומה שהיא מחזירה למתבונן הוא המראה ההפוך של העצמים שבחזית המראה. מה שבמציאות נמצא בצד ימין, כשהוא חוזר מהמראה אל עיני המתבונן, נראֶה כאילו הוא בצד שמאל.
ייצור המשטח המלוטש מסתיים בתקן אופטי המחזיר את האור, כך שמשתקפת ממנו הדמות המביטה בו.
הנה תהליך הייצור של המראות:
http://youtu.be/u03S1Nmslw4?t=30s
ואדם שיוצר מראות בעבודת יד, העושות דברים מטורפים:
https://youtu.be/kV8v2GKC8WA?long=yes
מי המציא את המראה?
מראות בגרסאות שונות כלשהן קיימות כבר אלפי שנים. אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה לפני כ-150 שנה. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.
אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.
אם נשוב למראות, אלה נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו ב-6000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.
ב-4000 לפני הספירה במסופוטמיה ו-1000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים, בסביבות 2000 לפני הספירה, יצרו במרכז אמריקה מראות מאבנים מלוטשות. בערך באותם זמנים, בסין הרחוקה, נוצרו מראות מברונזה.
הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:
https://youtu.be/FDs-1khMwus
וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:
https://youtu.be/e5Pz6NU7pww
מראות בגרסאות שונות כלשהן קיימות כבר אלפי שנים. אך המראה המודרנית, זו שאנו מכירים, נוצרה לפני כ-150 שנה. היא נקראת "מראת הזכוכית-כסף" והממציא שלה הוא הכימאי הגרמני יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig). הוא הראשון שיצר בשנת 1835 מראה שבה הוצמדה מתכת לזכוכית באמצעים כימיים, תוך כדי החנקת המתכת.
אגב, ליביג הזה עסק במרבית זמנו דווקא בכימיה ובדרך שבה היא מסייעת לחקלאות. הוא היה מראשוני החוקרים שהניבו את תעשיית הדשנים הכימיים לחקלאות ועד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הביוכימאים שעסקו בכימיה חקלאית.
אם נשוב למראות, אלה נולדו אלפי שנים לפני הספירה. אז עוד לא ידעו על החיבור בין הזכוכית למתכת שתשקף בה את המראות באופן אופטי. אבל ברמת אנטוליה, הנמצאת בתורכיה של היום, השתמשו ב-6000 לפני הספירה בחומרים כמו זכוכית געשית שמולאה בנוזלים, כדי לשקף היטב.
ב-4000 לפני הספירה במסופוטמיה ו-1000 שנה אחר-כך במצרים העתיקה, השתמשו במראות מנחושת מלוטשת. עוד אלף שנים, בסביבות 2000 לפני הספירה, יצרו במרכז אמריקה מראות מאבנים מלוטשות. בערך באותם זמנים, בסין הרחוקה, נוצרו מראות מברונזה.
הנה ההיסטוריה המוקדמת של המראה:
https://youtu.be/FDs-1khMwus
וההמשך עם אבי המראה המודרנית, הכימאי יוסטוס פון ליביג:
https://youtu.be/e5Pz6NU7pww
איך מעבירים מטבע דרך כוס זכוכית?
הנה קסם מרתק עם מטבע וכוס וזריזות ידיים:
http://youtu.be/RCafHPErjm8?t=32s
הנה קסם מרתק עם מטבע וכוס וזריזות ידיים:
http://youtu.be/RCafHPErjm8?t=32s
איך מייצרים זכוכית צבועה?
בזמנים עברו גילו במזרח הרחוק שהוספה של תחמוצת מתכות לעיסת הזכוכית המותכת מוסיפה צבע לזכוכית. הוספה של ברזל למשל, תצבע את הזכוכית בירוק. תוספת של קובלט תשנה את הגוון לכחול.
הפופולריות של הטכניקות הללו באירופה של ימי הביניים, הביאה ליצירת חלונות צבעוניים ומפוארים בקתדרלות הגדולות של אירופה. אמנות הויטראז' שנולדה מהשיטות הללו הפכה לאחד מהיסודות העיצוביים של הכנסיות הנוצריות. בשיטה זו ויטראז' מחברים זכוכיות צבעוניות לכדי חלון שלם, עם צבעוניות מרהיבה.
הנה סרטון עם שיטות שונות לצביעת זכוכית:
http://youtu.be/T_02jFE0XWg
ושיטה לצביעת זכוכית לבד:
http://youtu.be/7J_8_fFaD9U
בזמנים עברו גילו במזרח הרחוק שהוספה של תחמוצת מתכות לעיסת הזכוכית המותכת מוסיפה צבע לזכוכית. הוספה של ברזל למשל, תצבע את הזכוכית בירוק. תוספת של קובלט תשנה את הגוון לכחול.
הפופולריות של הטכניקות הללו באירופה של ימי הביניים, הביאה ליצירת חלונות צבעוניים ומפוארים בקתדרלות הגדולות של אירופה. אמנות הויטראז' שנולדה מהשיטות הללו הפכה לאחד מהיסודות העיצוביים של הכנסיות הנוצריות. בשיטה זו ויטראז' מחברים זכוכיות צבעוניות לכדי חלון שלם, עם צבעוניות מרהיבה.
הנה סרטון עם שיטות שונות לצביעת זכוכית:
http://youtu.be/T_02jFE0XWg
ושיטה לצביעת זכוכית לבד:
http://youtu.be/7J_8_fFaD9U
