שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד זכה ניק דרייק לתהילה דווקא כשמת?
אין הרבה מקרים כמו אלה של ניק דרייק (Nick Drake), שיכולים להדגים בכזו קיצוניות כמה קשה להצליח בעולם הפופ. גם עם כישרון ברור, קול ייחודי ויצירה אישית שואבת ומרתקת - אם אינך בולט, מוחצן, כריזמתי, דוחף, מתגלה וגם זוכה לטיפ טיפת מזל שתהפוך אותך להצלחה, אתה או את פשוט לא תגיעו.
בקולו נפלא, הצליח בחייו הסינגר סונגרייטר הנהדר הזה, עם נגינת הגיטרה המקסימה שלו, להיות כישלון מסחרי לחלוטין. בלי סינגלים שזכו להשמעות נלהבות, ללא אהבת במה בטירוף או נרקיסיזם שדוחף אותך להצליח ועם קושי להתמודד אפילו עם קהל שמדבר כשאתה שר - זה פשוט לא עובד.
שירים נוגים היו לו, מורכבים מעט, אמנותיים מדי, קשים לשירה, המהום או נגינה מסביב למדורה. קשה לשיר ניק דרייק וזאת עובדה.
האמן הנשכח משנות ה-70, מי שהיה לא פחות מוצלח מג'יימס טיילור או קט סטיבנס, שיכול היה להפוך לעוד פול סיימון, אולי מהורהר יותר, אולי אף יותר עמוק, פשוט לא עשה את זה.
ב-1974, בחדרו שבבית הוריו, הובילה אותו מנת יתר של כדורים נוגדי דיכאון לאובדן הכרה ובגיל 26 הלך ניק דרייק לעולמו.
הוא היה זמר מופנם ויוצר מופלא ולא זכה בחייו לתהילה. דרייק הותיר אחריו רק 3 תקליטים. מהם נמכרו בחייו בקושי 20 אלף עותקים. לא נותר ממנו אפילו אלבום הופעה אחד, או חומר מצולם שבו הוא מנגן ויחבר את מעריצי "אחרי מותו" למשהו מהאדם שהוא היה.
ברור שהמוסיקה שלו פשוט לא מתאימה לכל אחד. כיום, כשהוא מופץ ומוכר ליותר ויותר אוהבי מוסיקה טובה, הוא משפיע יותר מאי-פעם בחייו. דרייק הוא כבר מזמן סוג של אגדת פולק רוק. מעת לעת יוצאים מארזי דיסקים מחודשים ומאורגנים מחדש של שירים מאלבומיו ורק מדגישים את הכמיהה לעוד מאותם חומרי זהב שהיה אמור להותיר מאחריו אמן כה מוכשר בהמוניו.
וכשהמוסיקה שלו מופצת ומצליחה יותר מאי-פעם, מגלים אותה עוד ועוד צעירים וצעירות רגישים ואוהבי שירה מולחנת. אוהבים אותו מתבגרים, מתלבטים ואנשים בהתהוות, שתוגה מרחפת מעליהם. הוא הפך למזון מוסיקלי מנחם, עבור מיליוני צעירים מתלבטים שמחפשים את הקול שיאמר להם שזה בסדר להיות שונה, קשה, עצוב ואפילו מדוכא.
ועדיין, דומה שגם היום לא זוכה ניק דרייק להכרה ולהערכה מספיקים ממבקרי ומאמני הפולק-רוק הנחשבים. יש לו עוד דרך רבה ללכת וספק אם מי שבחייו לא הצליח לפסוע על קרקע העמק, יצליח במותו לטפס על ההר.
עיזרו לניק דרייק. האזינו לו, חפשו אותו, הקשיבו למילותיו. הם אולי קודרים, קצת כואבים, אפלוליים או ליליים משהו, אבל אולי תמצאו ביופי הזה את עצמכם.
הנה השיר המקסים של דרייק Things Behind the Sun:
https://youtu.be/T-uBfYkfA9o
סיפורו של דרייק:
https://youtu.be/MYfFY1BLtZs
השיר River Man:
https://youtu.be/idcaRTg4-fM
וסיפורו המלא של ניק דרייק:
https://youtu.be/dT0zdpBKmhM?long=yes
מהו השיר שלושה עורבים?
"שלושה בני עורב" הוא בלדה עממית סקוטית עתיקה, שהולחנה בידי המלחין תומאס רייבנסקרופט בשנת 1611 ומושרת באנגלית עתיקה. היא תורגמה לשפות רבות, כולל עברית, והייתה לאחת הבלדות היפות והמוכרות בעולם.
הבלדה מספרת על 3 עורבים, אוכלי נבלות הממתינים לארוחה הבאה שלהם. הם מתכוננים לסעוד את ליבם בגופתו של אביר שמת, אבל רואים שעל הגופה שומרים כלבי הציד והנץ של האביר. מגיעה העלמה האוהבת את האביר, מנשקת את פצעיו וקוברת את אהובה ומרחיקה אותו מהעורבים, שנשארים ללא ארוחה.
הבלדה מסתיימת באמירה "הלוואי ואלוהים היה שולח לכל ג'נטלמן נץ שכזה, כלבי ציד כאלו ועלמת חן שכזו."
הנה ביצוע בעברית לתרגום של יעקב שבתאי "שלושה עורבים":
http://youtu.be/sCWMgMlKLhA?t=23s
ביצוע של השיר בסגנון האירופי:
http://youtu.be/3uT7tEayUwk
וביצוע קולי יפה של אנדריאס שול:
http://youtu.be/9KsNCLjMgTM
כיצד אריק כרמן נעזר ברחמנינוב?
הזמר האמריקאי אריק כרמן ניגן פסנתר עוד בטרם היה בן 3. בשנת 1975, לאחר שהתפרקה להקתו "Raspberries", הוא מצא את עצמו לבד, מהרהר בעתידו ומנגן בבית, כותב שירים חדשים.
כרמן, זמר רוק שעד היום מנגן מדי פעם יצירות קלסיות לפסנתר, מצא את עצמו מנגן את הפרק השני מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב. תוך כדי כך הוא התחיל למלמל לחן שעלה בראשו. הוא המשיך את הרעיון ולפתע מצא את עצמו מלחין את השיר "all by myself".
השיר האינטימי והרומנטי היה להצלחה עצומה במצעדים. הצלחתו העולמית היממה את הזמר הצעיר והוא מצא את עצמו לפתע כוכב ענק. הוא הקליט אלבום שלם שהיה להצלחה מסחררת גם הוא ובכל מקום דובר על אריק כרמן, המלחין ששאב לחן ענקי מיצירה קלאסית. הציניקנים אמרו שקצת אירוני שכדי ליצור שיר שנקרא "לגמרי בעצמי", אריק כרמן היה צריך להיעזר ביצירתו של מלחין אחר...
אבל פרט מעניין נוסף הוא שאריק כרמן התבסס על הנושא של הפרק השני של רחמנינוב, במחשבה די תמימה, שבשל היות המלחין מת, היצירה כבר לא מוגנת בזכויות יוצרים. רק לאחר שהשיר הופץ והפך להיט ענק, דרשו יורשיו מכרמן חלק בתמלוגים ממנו. לאחר דיונים משפטיים, הם הגיעו להסכם על חלוקת התמלוגים מהשיר ועל שינוי הקרדיט של מלחין השיר ל"אריק כרמן וסרגיי רחמנינוב".
כך שאולי זה לא היה "אול ביי הימסלף"...
הנה אריק קרמן בשיר All by Myself:
https://youtu.be/V-6X7VR9Abo
האדאג'ו של רחמנינוב שעליו מבוסס השיר:
https://youtu.be/K5l9LaS2xRA
לעולם לא אתאהב שוב:
https://youtu.be/RxEQIyKRKlc
הפופולריות של האדאג'ו סוסטנוטו בלימודי פסנתר:
https://youtu.be/RQ4Dkb2LRkc
הקריירה של אריק קרמן וכיצד היא התפתחה לשיר והצלחה בעזרת המוסיקה של רחמנינוב:
https://youtu.be/KS-87tBU1gA?long=yes
וביצוע עם תזמורת של הלן גרימו לפרק השני מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב:
https://youtu.be/znlUBaLH2zY?long=yes
איך היה ג'ון דנבר לגיבור השקט של הקאנטרי?
מבין הגיבורים האבודים של המוסיקה האמריקאית, אמנים שמצאו את מותם בהתרסקויות מטוס או תאונות דרכים, ג'ון דנבר (John Denver) היה אחד מהיותר צפויים לכך. מי שהיה בנו של טייס ולמד מאביו להטיס מטוסים, שהה לא מעט זמן באוויר, בהטסת מטוסים קלים.
דנבר, ששמו האמיתי הוא הנרי ג'ון דויטשנדורף, נולד בשנת 1943 בעיירה רוזוול שבניו מקסיקו. היה אחד הזמרים-יוצרים הבולטים של המאה ה-20.
בשל עבודת אביו כטייס בחיל האוויר האמריקאי, ילדותו עברה בנדודים תכופים ושינויי מגורים רבים. זה הקשה עליו לפתח קשרים חברתיים עמוקים, אך מנגד חיזק את סקרנותו ואת אהבתו לטבע ולמוזיקה.
בגיל 11 ג'ון מקבל גיטרה אקוסטית של גיבסון מסבתו וזו מתנה שעתידה לשנות את חייו ולהובילה אותו לייעודו כמוסיקאי ויוצר.
לאחר לימודיו באוניברסיטת טקסס טק, מחליט ג'ון הצעיר לשנות את שם משפחתו לדנבר, כמחווה לעיר בקולורדו שכבשה את ליבו. עם בחירתו, מתוך 250 מועמדים להצטרף לשלישיית צ'אד מיטשל, מתחילה הקריירה המוסיקלית שלו. אבל את פריצת הדרך האמיתית הוא יחווה כשיבחר בקריירת סולו. באלבומו הראשון, "Rhymes and Reasons" נכלל השיר "Leaving on a Jet Plane", שיהפוך ללהיט ענק ויזניק אותו למעמד של כוכב עולמי.
שנות ה-70 יהיו שיא הקריירה של דנבר. עם להיטים כמו "Take Me Home, Country Roads", "Annie's Song" ו-"Rocky Mountain High" הוא יהפוך ליוצר מוערך, עם מכירות שלא יאומנו. שיריו, שמתאפיינים במילים נוגעות ללב ובאהבה לטבע ולחיים הפשוטים, משלבים פולק, קאנטרי ומרכיבים של מוסיקת פופ. מקור השראה מרכזי בשיריו היו החוויות שצבר בנופי ארצות הברית, בדגש על הרי הרוקי וקולורדו.
בתקופה שבה יוצרים ומבצעים רבים התמקדו בנושאים פוליטיים וחברתיים טעונים, הוא בחר להתמקד בשירי אהבה לטבע, לנוף ולאדם הפשוט. הגיבור השקט של מוסיקת הקאנטרי הקסים את המעריצים גם בשילוב שיצר בין פולק, קאנטרי ופופ, תוך שימוש בגיטרה אקוסטית ובמילים ליריות שחיברו אותו אל הקהל וההיפך.
באותו עשור הוא יזכה ב-12 אלבומי זהב ו-4 אלבומי פלטינה, יהפוך לאחד הקולות המזוהים של התקופה ויוליד המנונים תרבותיים שיחברו אנשים לנופים האמריקאיים ולתחושת השייכות. על הדרך הוא גם ירגיז פה ושם כוכבי קאנטרי שקינאו בהצלחתו וניסו לסדוק את קול הזהב שלו.
הם בטח שמחו בעשורים הבאים לגלות שהוא הפך לזמר עבר, שעדיין הופיע אך לא ככוכב בסדר גודל של הסוונטיז.
אך מעבר למוזיקה, דנבר היה פעיל סביבתי נלהב ופעל למען שמירת הטבע וזכויות האדם. הוא שילב את אהבתו לטבע בשיריו ובפעילותו הציבורית, השתמש בפרסומו לטובת פעילות סביבתית וחברתית. כבר בשנת 1976 הוא הקים את ארגון Windstar ופעל להעלאת המודעות לשמירה על כדור הארץ ומשאביו, לצד קידום של ערכי שלום ואהבה וגם ביקורים במקומות כמו ברית המועצות וצ'רנוביל, במטרה לתמוך בקהילות שנפגעו.
חייו של ג'ון דנבר הסתיימו בטרם עת, בשנת 1997. הייתה זו תאונת מטוס קל בקליפורניה, שלקחה את חייו. אך מורשתו המוזיקלית והערכית ממשיכה להדהד גם היום. בדרכו המיוחדת הצליח דנבר לגעת בליבם של מיליונים ברחבי העולם ולהותיר הרבה געגוע לשיריו ולאהבתו את מה שנכון לאהוב.
הנה סיפורו של ג'ון דנבר:
https://youtu.be/I_-b8HoYYTE
"עוזב במטוס סילון" עם מאמא קס, הסולנית הגדולה של "האבות והאימהות":
https://youtu.be/7BuwB0w0DKI
על הרי הרוקי:
https://youtu.be/k_WyUwNPOzQ
היו לו גם בלדות קאנטרי מלאות יופי, כמו "השיר של אנני" שכתב לאשתו אנני מארטל:
https://youtu.be/TyJRsp5t9mA
על מותו של הכוכב האהוב:
https://youtu.be/RcjlsFUa_sY
וסרט תיעודי על ההצלחה והאובדן של הזמר המצליח של מוסיקת הקאנטרי:
https://youtu.be/xzCSD1EtjQw?long=yes
להיכן נעלם "החייל שלי"?
לא רבים מכירים את "חייל שלי", השיר האבוד שכמעט ולא מושמע ברדיו ועוד פחות, אם בכלל, בטלוויזיה בישראל... השיר המקסים נכתב והולחן על ידי יובל חבצלת, מי שהיה האקורדיוניסט האגדי של להקת הנח"ל. הוא הקדיש אותו לראש הממשלה באותה עת, אריאל שרון, לאחר שהאחרון שקע בתרדמת.
אך כמו ראש הממשלה, גם השיר שקע בתרדמת וכמעט ולא הושמע. ההתעלמות ממנו הייתה בולטת ואפילו בוטה. אפשר היה לנסות ולייחס את העובדה שלא משמיעים אותו לכעס על המנהיג, שבערוב ימיו בגד במחנה הפוליטי שהוא היה ממנהיגיו הבולטים. אולי הסיבה היא שאיש מהמעורבים ביצירתו לא היה מקושר לבראנז'ה, לא יותר מדי בעניינים או לא מהמפורסמים והמקושרים, אבל זו עובדה שכמעט ולא תשמעו אותו גם היום במדיה הישראלית.
מצד שני עד לא מזמן הוא גם לא היה ביוטיוב או בפייסבוק, או בכל זירה אינטרנטית עוקפת רדיו או טלוויזיה בישראל. המקום היחיד שבו הוא הושמע באורח קבע הייתה התכנית של הנפלאה של דודו אלהרר בגלי צה"ל, שהופסקה גם היא בשלב מסוים. את השיר נהג דודו אלהרר להשמיע כמעט מדי שבוע, אבל איכשהו הוא היה כמעט היחיד.
כיןם השיר מושמע בחטף, לרגע קט, ביום הזיכרון. כמובן שזה נעשה ללא קרדיטים או סימני כלשהם למחבריו או המבצעים שלו ואז הוא ממהר ליפול שוב לתהום הנשייה.
כך או כך, אאוריקה רוצה לשנות את המציאות המשונה הזו. מדובר בשיר "חייל שלי" שכתב והלחין אותו חבצלת. ביצעה אותו ילדה בת 12, הזמרת אנה אקהרד. עכשיו הוא גם ברשת, עם קליפ משונה ולא מכבד וחבל שכך, אבל הוא מרגש ומולחן למופת ואתם חייבים להכירו.
תודה לדודו אלהרר שסייע לנו לאתר אותו.
הנה השיר שלא נודע - "חייל שלי":
https://youtu.be/ukh-b9y9DhU
איך הפך קטע מאגם הברבורים ללהיט פופ?
צ'ייקובסקי לוהט. המלחין הרוסי רומנטי הנהדר זוכה להערכה אצל יוצרים בעולם הפופ ולא פעם אחת.
עם סקציית מיתרים ענקית וחלילים, הלהיט הענקי Daydream של להקת Wallace collection הבלגית, הוא שיר משנת 1969 שנחשב לקלאסיקה גם הוא - אבל קלאסיקה בסגנון הפופ רוק הסימפוני (כלומר בביצוע תזמורת מלאה).
זה לא הקשר היחידי של השיר הזה עם קלאסיקה. מה שהופך אותו עוד לכזה הוא העובדה שאל הפזמון המקסים שלו הוכנס קטע מוכר מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. ולא סתם קלאסית... חדי האוזן יזהו את הקטע הזה מתוך מופעי באלט שראו אולי בחייהם. מדובר בקטע העשירי, מתוך המערכה השנייה בבלט "אגם הברבורים" מאת צ'ייקובסקי.
אבל זו לא ההבלחה הקלאסית היחידה בשיר הנפלא הזה. השיר, שאגב לא זכה להצלחה דווקא במדינות דוברות אנגלית, על אף שמילותיו באנגלית מכיל בתוכו פנינה נוספת ומיוחדת לא פחות. מסתבר שבחלק אחר בשיר עושים היוצרים מהלהקה שימוש בנושא השני מתוך הפרק האיטי (פרק 2), מתוך הרביעיה מספר 1 של צ'ייקובסקי.
הנה Wallace collection בלהיט Daydream:
https://youtu.be/Y9I_p8K6ZPg
אגם הברבורים של צ'ייקןבסקי שעליו מבוסס השיר:
https://youtu.be/KXmPeWYi1WY
והפרק השני מהרביעיה מספר 1 לכלי מיתר של צ'ייקןבסקי:
https://youtu.be/eZFUaQxuymA
איך נולד "הוא לא כבד הוא אחי"?
השיר "הוא לא כבד הוא אחי" (He Ain't Heavy, He's My Brother) הוא בלדת פופ יפהפייה שהקליטו להקת "ההוליס" ב-1969 והפכה מאז לאגדה.
אמנים רבים הקליטו במהלך השנים גרסאות כיסוי לשיר והוא הפך לקלסיקת פופ הקשורה קשר עמוק לשלהי הסיקסטיז ולאווירת השלום וההיפיז של התקופה.
השיר, שכתבו בובי סקוט ובוב ראסל, זכה לא רק לביצועים וגרסאות אלא גם הפך בארצות הברית לאחד מסמלי מלחמת וייטנאם.
אבל מעניין אם הוא בכלל קשור בה.
כי לגבי מקור השם והסיפור שמאחוריו יש כמה סברות. יש המזכירים מאמר בשם "תעצומות הנפש" שפורסם בשנת 1918. הופיע בו סיפור על ילדה סקוטית שנשאה על כתפיה ילד גדול, ילד במידותיה שלה. כשאמרו לה שהוא נראה כבד היא ענתה "הוא לא כבד, הוא אח שלי".
אחרים מציינים ש-6 שנים אחר כך התפרסם בעיתון של ארגון למען נוער ממדינת אינדיאנה מאמר שכותרתו "הוא אינו כבד, הוא אחי". אולי זה היה המאמר בו נתקל האב אדוארד פלאנגן, כומר שייסד ארגון סיוע לנערים בנברסקה בשם "Boys Town", ארגון לא למטרות רווח שסיפק בית לילדים יתומים, שעברו התעללות והזנחה.
במאמר היה איור של נער הנושא את אחיו על כתפיו בעיתון ומתחתיו הכתובת "הוא אינו כבד, הוא אחי". פלנגן ביקש ואישרו לו להשתמש באיור מהמאמר כסמל הארגון, עם המשפט שהוא התאים לצרכים הארגון ואולי גם האגו הפרטי שלו "הוא לא כבד אבי, הוא אחי".
הגרסה הכי מוכרת באמריקה היא לגבי מלחמת וייטנאם. סופר בה על חייל התקרב עם היחידה שלו אל עיירה וייטנאמית אחרי שהופגזה. הוא ראה לפניו נער צעיר היוצא מתוך הריסות העיירה, כשעל כתפיו גופתו של נער אחר. לשאלת אחד החיילים אם הגופה לא כבדה לו ענה הנער "הוא אינו כבד, הוא אחי".
גרסה "וייטנאמית" אחרת הייתה שדובר בכלל בחייל שנשא שעל כתפו את חברו לנשק שנפצע.
מכל מקום, ריבוי הגרסאות רק מעיד על עוצמתו הרגשית של השיר שהיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת וייטנאם, אבל ההשראה לכתיבתו הגיעה דווקא מ... סקוטלנד.
כי לפי הסיפור המקורי כנראה שהיה זה רק עובר אורח סקוטי שהציע עזרה לנער צעיר שנשא את אחיו הנכה על גבו. הנער, שעשה כך את דרכו לבית החולים הסמוך, רק ענה לו: "הוא לא כבד, הוא אחי".
כך נוצרות אגדות, גם אם לא אורבניות. מאז, בכל מקרה, הפך השיר להמנון פופולרי המשמש ארגונים ומטרות צדקה שונות. ביניהם נמצאים אותו ארגון הבנים המקורי של האב פלאנגן, כמו גם האגודה לניוון שרירים בארצות הברית והאולימפיאדה המיוחדת.
הנה הביצוע המקורי של השיר "הוא לא כבד הוא אחי":
https://youtu.be/Si7gu9yGz64
ביצוע מרגש של "קולקטיב הצדק" עם אמנים מפורסמים:
https://youtu.be/Ye4cELYLzJM
"הוא לא כבד הוא אחי" בביצוע ההוליז בשנת 1975:
https://youtu.be/Jl5vi9ir49g
ומילות השיר He Ain't Heavy, He's My Brother:
https://youtu.be/fBI9i3HlFVE
מה מתאר "זוחלי השטיח" המיסטי של ג'נסיס?
מרבית שיריה של להקת ג'נסיס מכילים רעיונות מרתקים וסיפורים מעוררי סקרנות. בלדת הרוק המתקדם "זוחלי השטיח" (Carpet Crawlers) לא יצאה על סינגל רב-מכר מצליח, אבל המנגינה המהפנטת עם הארפג'ו המתמיד והמילים החלומיות סוריאליסטיות שלו הפכו את השיר לאהוב מאוד אצל המעריצים של ג'נסיס. בהופעות חיות של הלהקה הוא בוצע לא מעט ויצא על כמה מאלבומי הלהקה.
"זוחלי השטיח", כמקובל באלבומי הקונספט של הלהקה, הוא שיר בעל עומק פילוסופי וסיפורי לא רגיל. השיר ידוע באווירה המיסטית שבו ובמילים המעורפלות שמזמינות פרשנויות שונות. כרגיל הוא מדגים את הכתיבה היצירתית והמורכבת של פיטר גבריאל, סולן הלהקה והמוח הסיפורי ומילולי שלה.
השיר במקור הוא חלק מאלבום הקונספט הסיפורי משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway". ראל, הגיבור והדמות הראשית ביצירה, חוזר בו אל הזכרונות שלו, כמו שכבר הופיעו בשיר "Hairless Heart".
בשיר הוא רואה מסדרון ארוך, שעל רצפתו שטיח מקיר לקיר בצבע אדום עם אוכרה (צהוב וחום). על הקירות עיטורים של יצורים דמיוניים בצלולויד ואלמנטים של ציפורים, סירות, עיניים של שור ועוד.
סוריאליזם אמרנו? - לא חסרים כאן צירופים נהדרים של יצורים קסומים ודמיוניים. סלמנדרה, פרעושים שנצמדים לצמר הזהב, סופרמנים נעימי-הליכות שתקועים בתוך קריפטונייט ובובת חרסינה עם עור סדוק שחוששת ממתקפה.
לפתע ראל נחשף למראה מבעית של זוחלי השטיח, אנשים שזוחלים לאיטם וכמו נאבקים במשהו לא ברור. זוחלי השטיח כמו נמשכים על ידי מגנט ומאמינים שהם חופשיים.
הוא ממהר לדבר איתם, שואל נזיר ונענה במלמול שמסתיר פיהוק ועונה לו ש"יש עוד זמן מה עד השחר". בהמשך, יאמר לו זוחל דמוי ספינקס שהנזיר שתוי ושכל אחד מהאנשים הזוחלים מנסה להגיע אל דלת עץ כבדה המובילה אל החופש שבמעלה המדרגות.
כאן הם שבים ואומרים כולם ש"עלינו להיכנס פנימה - כדי לצאת החוצה". ראל עולה אל הדלת הכבדה וכשהוא פותח ונכנס בה פנימה, הוא רואה שולחן אוכל שמאחוריו מדרגות לולייניות המובילות אל התקרה.
#סמליות
"זוחלי השטיח" הסימבולי עוסק בחוויות סוריאליסטיות בעיר ניו-יורק (ברודוויי). הזוחלים שבו יכולים לסמל המון דברים. אם זה את המאבק והמאמץ להתקדם בחיים, החיפוש אחרי משמעות או התעלות ואפילו הארה. אולי הם מסמלים את ההמונים שנעים בחוסר מטרה, אחרי מטרה לא ברורה, אולי את הזחילה לחומרנות ולסטטוס החברתי. או שזה בכלל המסע הפנימי של האדם, החיפוש אחרי זהות, או הקושי בהתמודדות עם האתגרים שבחיינו.
ברור שהכתיבה האניגמטית (חידתית) של פיטר גבריאל היא רבת-משמעויות, מורכבת וסוריאליסטית. היא הובילה לכך שלא מעט דיונים ופרשנויות התפתחו סביב השיר והדיון בהם לא הסתיים מעולם. הפרשנות של השיר והתיאורים שבו היא לכן סובייקטיבית ומשתנה בהתאם לתפיסה ולמבט של כל אחד מאיתנו כמאזינים.
הנה גרסת האולפן האחרונה מ-1999, ההקלטה האחרונה של הלהקה אי-פעם:
https://youtu.be/WR7yOnIYSjw
מילות השיר המומחזות למצגת תמונות מרהיבה:
https://youtu.be/XJOySnOFzm0
ובהופעה חיה משנות ה-70 עם הסולן פיטר גבריאל:
https://youtu.be/PtzgBJ13vro
איך הולידה יצירה קסומה של שוברט שיר פופ מרגש?
אימפרומפטו (Impromptu), צורה במבנה חופשי, מהתקופה הרומנטית, לרוב לכלי סולו, המגלמת את רוח האלתור. למעשה האימפרומפטו זכה לשמו מההרגשה שיש בו, מעין תחושה של קטע מאולתר, כלומר מנוגן ב"אימפרוביזציה".
עכשיו דמיינו אימפרומפטו מקסים, עדין ונוגע ללב שהותיר אחריו שוברט במותו. זה למעשה זמר לפסנתר, שיר ללא מילים. יצירה מבריקה, עתירת במולים, עם מלודיה נפלאה, אלוהית ובכל זאת נגישה וניתנת לביצוע גם על ידי פסנתרנים ממוצעים, מסעירה אבל בעדינות.
התיאור הוא של האימפרומפטו מספר 3 ד. 899 בסול במול מז'ור. כמעט כל חובב מוסיקה קלאסית זוכר את הרגע שבו הוא שמע לראשונה את היצירה הזו ואת התחושה שהיא עוררה מאז ההאזנה הראשונה ההיא והלאה.
לא פעם מדברים על ההספק המדהים של שוברט. תוך עשר שנים, עד מותו בגיל 31 בלבד, הספיק המלחין הזה לכתוב כ-1,000 יצירות.
את האימפרומפטו הזה שוברט כותב ב-1827, שנה לפני מותו ושנה בה הוא כתב 8 קטעי אימפרומפטו לפסנתר סולו. האימפרומפטו הזה יבוצע רק אחרי שהמלחין יילך לעולמו.
שוברט עצמו לא יזכה מן הסתם לדעת בכמה לבבות הוא ייגע בקטע הזה ועד כמה יאהבו אותו - מנגני פסנתר ועד אינספור מאזינים רגישים ומרגישים את העומק, גם במקום הכי רגוע בעולם.
יש משהו בקלילות וחוסר המאמץ של היצירה הזו, אל מול המתח והכאב שבהרמוניות הזורמות בשלווה אלוהית, יש משהו שמתאים לאדם שמעיר במצבו הבריאותי המתדרדר ומוצא שלווה במוסיקה שהיא חייו ואהבתו.
מכיוון שהמנגינה מבוצעת בצלילים הגבוהים, על ידי זרת יד ימין, בעוד הקול האמצעי מבוצע על ידי שאר ארבע האצבעות של אותה יד, מדובר בקטע חימום נהדר לעצמאות של אצבע יד ימין. כך יצא שהרבה פסנתרנים לא מקצועיים מנגנים את האימפרומפטו הזה כחלק מהאימון היומי.
בשנות ה-70 של המאה ה-20, שנים בהן הרוק הופך למוסיקה הכי פופולרית ויוצרים מחפשים בעולם הקלאסי השראה לשירים מוצלחים יותר או פחות, לוקח הפסנתרן של להקת הפופ רוק מנפרד מן ו"אדמה" את תחילתו של הפרק מספר 3 של האימפרומפטו הזה. בהשראתו יוצרת הלהקה את "Questions", שיר מלודי להפליא, עם מילים פסיכו-פילוסופיות ועומק נדיר של ביטוי ושירה.
הנה האימפרומטו בסול במול D899 מספר 3 של שוברט בביצוע קיסין:
https://youtu.be/Ybq6Ea79nZ4
תווי האימפרומטו:
https://youtu.be/v7rP-9QXEtY
"שאלות" של מנפרד מן ולהקת "אדמה":
https://youtu.be/PnO1s493fgY
ולדימיר הורוביץ בלי מניירות, אך מרהיב ורגיש:
https://youtu.be/Vuclgz-6uqQ
וניתוח היצירה הנפלאה:
https://youtu.be/2BN56Gtlm4w?long=yes
אין הרבה מקרים כמו אלה של ניק דרייק (Nick Drake), שיכולים להדגים בכזו קיצוניות כמה קשה להצליח בעולם הפופ. גם עם כישרון ברור, קול ייחודי ויצירה אישית שואבת ומרתקת - אם אינך בולט, מוחצן, כריזמתי, דוחף, מתגלה וגם זוכה לטיפ טיפת מזל שתהפוך אותך להצלחה, אתה או את פשוט לא תגיעו.
בקולו נפלא, הצליח בחייו הסינגר סונגרייטר הנהדר הזה, עם נגינת הגיטרה המקסימה שלו, להיות כישלון מסחרי לחלוטין. בלי סינגלים שזכו להשמעות נלהבות, ללא אהבת במה בטירוף או נרקיסיזם שדוחף אותך להצליח ועם קושי להתמודד אפילו עם קהל שמדבר כשאתה שר - זה פשוט לא עובד.
שירים נוגים היו לו, מורכבים מעט, אמנותיים מדי, קשים לשירה, המהום או נגינה מסביב למדורה. קשה לשיר ניק דרייק וזאת עובדה.
האמן הנשכח משנות ה-70, מי שהיה לא פחות מוצלח מג'יימס טיילור או קט סטיבנס, שיכול היה להפוך לעוד פול סיימון, אולי מהורהר יותר, אולי אף יותר עמוק, פשוט לא עשה את זה.
ב-1974, בחדרו שבבית הוריו, הובילה אותו מנת יתר של כדורים נוגדי דיכאון לאובדן הכרה ובגיל 26 הלך ניק דרייק לעולמו.
הוא היה זמר מופנם ויוצר מופלא ולא זכה בחייו לתהילה. דרייק הותיר אחריו רק 3 תקליטים. מהם נמכרו בחייו בקושי 20 אלף עותקים. לא נותר ממנו אפילו אלבום הופעה אחד, או חומר מצולם שבו הוא מנגן ויחבר את מעריצי "אחרי מותו" למשהו מהאדם שהוא היה.
ברור שהמוסיקה שלו פשוט לא מתאימה לכל אחד. כיום, כשהוא מופץ ומוכר ליותר ויותר אוהבי מוסיקה טובה, הוא משפיע יותר מאי-פעם בחייו. דרייק הוא כבר מזמן סוג של אגדת פולק רוק. מעת לעת יוצאים מארזי דיסקים מחודשים ומאורגנים מחדש של שירים מאלבומיו ורק מדגישים את הכמיהה לעוד מאותם חומרי זהב שהיה אמור להותיר מאחריו אמן כה מוכשר בהמוניו.
וכשהמוסיקה שלו מופצת ומצליחה יותר מאי-פעם, מגלים אותה עוד ועוד צעירים וצעירות רגישים ואוהבי שירה מולחנת. אוהבים אותו מתבגרים, מתלבטים ואנשים בהתהוות, שתוגה מרחפת מעליהם. הוא הפך למזון מוסיקלי מנחם, עבור מיליוני צעירים מתלבטים שמחפשים את הקול שיאמר להם שזה בסדר להיות שונה, קשה, עצוב ואפילו מדוכא.
ועדיין, דומה שגם היום לא זוכה ניק דרייק להכרה ולהערכה מספיקים ממבקרי ומאמני הפולק-רוק הנחשבים. יש לו עוד דרך רבה ללכת וספק אם מי שבחייו לא הצליח לפסוע על קרקע העמק, יצליח במותו לטפס על ההר.
עיזרו לניק דרייק. האזינו לו, חפשו אותו, הקשיבו למילותיו. הם אולי קודרים, קצת כואבים, אפלוליים או ליליים משהו, אבל אולי תמצאו ביופי הזה את עצמכם.
הנה השיר המקסים של דרייק Things Behind the Sun:
https://youtu.be/T-uBfYkfA9o
סיפורו של דרייק:
https://youtu.be/MYfFY1BLtZs
השיר River Man:
https://youtu.be/idcaRTg4-fM
וסיפורו המלא של ניק דרייק:
https://youtu.be/dT0zdpBKmhM?long=yes
"שלושה בני עורב" הוא בלדה עממית סקוטית עתיקה, שהולחנה בידי המלחין תומאס רייבנסקרופט בשנת 1611 ומושרת באנגלית עתיקה. היא תורגמה לשפות רבות, כולל עברית, והייתה לאחת הבלדות היפות והמוכרות בעולם.
הבלדה מספרת על 3 עורבים, אוכלי נבלות הממתינים לארוחה הבאה שלהם. הם מתכוננים לסעוד את ליבם בגופתו של אביר שמת, אבל רואים שעל הגופה שומרים כלבי הציד והנץ של האביר. מגיעה העלמה האוהבת את האביר, מנשקת את פצעיו וקוברת את אהובה ומרחיקה אותו מהעורבים, שנשארים ללא ארוחה.
הבלדה מסתיימת באמירה "הלוואי ואלוהים היה שולח לכל ג'נטלמן נץ שכזה, כלבי ציד כאלו ועלמת חן שכזו."
הנה ביצוע בעברית לתרגום של יעקב שבתאי "שלושה עורבים":
http://youtu.be/sCWMgMlKLhA?t=23s
ביצוע של השיר בסגנון האירופי:
http://youtu.be/3uT7tEayUwk
וביצוע קולי יפה של אנדריאס שול:
http://youtu.be/9KsNCLjMgTM
הזמר האמריקאי אריק כרמן ניגן פסנתר עוד בטרם היה בן 3. בשנת 1975, לאחר שהתפרקה להקתו "Raspberries", הוא מצא את עצמו לבד, מהרהר בעתידו ומנגן בבית, כותב שירים חדשים.
כרמן, זמר רוק שעד היום מנגן מדי פעם יצירות קלסיות לפסנתר, מצא את עצמו מנגן את הפרק השני מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב. תוך כדי כך הוא התחיל למלמל לחן שעלה בראשו. הוא המשיך את הרעיון ולפתע מצא את עצמו מלחין את השיר "all by myself".
השיר האינטימי והרומנטי היה להצלחה עצומה במצעדים. הצלחתו העולמית היממה את הזמר הצעיר והוא מצא את עצמו לפתע כוכב ענק. הוא הקליט אלבום שלם שהיה להצלחה מסחררת גם הוא ובכל מקום דובר על אריק כרמן, המלחין ששאב לחן ענקי מיצירה קלאסית. הציניקנים אמרו שקצת אירוני שכדי ליצור שיר שנקרא "לגמרי בעצמי", אריק כרמן היה צריך להיעזר ביצירתו של מלחין אחר...
אבל פרט מעניין נוסף הוא שאריק כרמן התבסס על הנושא של הפרק השני של רחמנינוב, במחשבה די תמימה, שבשל היות המלחין מת, היצירה כבר לא מוגנת בזכויות יוצרים. רק לאחר שהשיר הופץ והפך להיט ענק, דרשו יורשיו מכרמן חלק בתמלוגים ממנו. לאחר דיונים משפטיים, הם הגיעו להסכם על חלוקת התמלוגים מהשיר ועל שינוי הקרדיט של מלחין השיר ל"אריק כרמן וסרגיי רחמנינוב".
כך שאולי זה לא היה "אול ביי הימסלף"...
הנה אריק קרמן בשיר All by Myself:
https://youtu.be/V-6X7VR9Abo
האדאג'ו של רחמנינוב שעליו מבוסס השיר:
https://youtu.be/K5l9LaS2xRA
לעולם לא אתאהב שוב:
https://youtu.be/RxEQIyKRKlc
הפופולריות של האדאג'ו סוסטנוטו בלימודי פסנתר:
https://youtu.be/RQ4Dkb2LRkc
הקריירה של אריק קרמן וכיצד היא התפתחה לשיר והצלחה בעזרת המוסיקה של רחמנינוב:
https://youtu.be/KS-87tBU1gA?long=yes
וביצוע עם תזמורת של הלן גרימו לפרק השני מהקונצ'רטו לפסנתר מספר 2 של רחמנינוב:
https://youtu.be/znlUBaLH2zY?long=yes
מבין הגיבורים האבודים של המוסיקה האמריקאית, אמנים שמצאו את מותם בהתרסקויות מטוס או תאונות דרכים, ג'ון דנבר (John Denver) היה אחד מהיותר צפויים לכך. מי שהיה בנו של טייס ולמד מאביו להטיס מטוסים, שהה לא מעט זמן באוויר, בהטסת מטוסים קלים.
דנבר, ששמו האמיתי הוא הנרי ג'ון דויטשנדורף, נולד בשנת 1943 בעיירה רוזוול שבניו מקסיקו. היה אחד הזמרים-יוצרים הבולטים של המאה ה-20.
בשל עבודת אביו כטייס בחיל האוויר האמריקאי, ילדותו עברה בנדודים תכופים ושינויי מגורים רבים. זה הקשה עליו לפתח קשרים חברתיים עמוקים, אך מנגד חיזק את סקרנותו ואת אהבתו לטבע ולמוזיקה.
בגיל 11 ג'ון מקבל גיטרה אקוסטית של גיבסון מסבתו וזו מתנה שעתידה לשנות את חייו ולהובילה אותו לייעודו כמוסיקאי ויוצר.
לאחר לימודיו באוניברסיטת טקסס טק, מחליט ג'ון הצעיר לשנות את שם משפחתו לדנבר, כמחווה לעיר בקולורדו שכבשה את ליבו. עם בחירתו, מתוך 250 מועמדים להצטרף לשלישיית צ'אד מיטשל, מתחילה הקריירה המוסיקלית שלו. אבל את פריצת הדרך האמיתית הוא יחווה כשיבחר בקריירת סולו. באלבומו הראשון, "Rhymes and Reasons" נכלל השיר "Leaving on a Jet Plane", שיהפוך ללהיט ענק ויזניק אותו למעמד של כוכב עולמי.
שנות ה-70 יהיו שיא הקריירה של דנבר. עם להיטים כמו "Take Me Home, Country Roads", "Annie's Song" ו-"Rocky Mountain High" הוא יהפוך ליוצר מוערך, עם מכירות שלא יאומנו. שיריו, שמתאפיינים במילים נוגעות ללב ובאהבה לטבע ולחיים הפשוטים, משלבים פולק, קאנטרי ומרכיבים של מוסיקת פופ. מקור השראה מרכזי בשיריו היו החוויות שצבר בנופי ארצות הברית, בדגש על הרי הרוקי וקולורדו.
בתקופה שבה יוצרים ומבצעים רבים התמקדו בנושאים פוליטיים וחברתיים טעונים, הוא בחר להתמקד בשירי אהבה לטבע, לנוף ולאדם הפשוט. הגיבור השקט של מוסיקת הקאנטרי הקסים את המעריצים גם בשילוב שיצר בין פולק, קאנטרי ופופ, תוך שימוש בגיטרה אקוסטית ובמילים ליריות שחיברו אותו אל הקהל וההיפך.
באותו עשור הוא יזכה ב-12 אלבומי זהב ו-4 אלבומי פלטינה, יהפוך לאחד הקולות המזוהים של התקופה ויוליד המנונים תרבותיים שיחברו אנשים לנופים האמריקאיים ולתחושת השייכות. על הדרך הוא גם ירגיז פה ושם כוכבי קאנטרי שקינאו בהצלחתו וניסו לסדוק את קול הזהב שלו.
הם בטח שמחו בעשורים הבאים לגלות שהוא הפך לזמר עבר, שעדיין הופיע אך לא ככוכב בסדר גודל של הסוונטיז.
אך מעבר למוזיקה, דנבר היה פעיל סביבתי נלהב ופעל למען שמירת הטבע וזכויות האדם. הוא שילב את אהבתו לטבע בשיריו ובפעילותו הציבורית, השתמש בפרסומו לטובת פעילות סביבתית וחברתית. כבר בשנת 1976 הוא הקים את ארגון Windstar ופעל להעלאת המודעות לשמירה על כדור הארץ ומשאביו, לצד קידום של ערכי שלום ואהבה וגם ביקורים במקומות כמו ברית המועצות וצ'רנוביל, במטרה לתמוך בקהילות שנפגעו.
חייו של ג'ון דנבר הסתיימו בטרם עת, בשנת 1997. הייתה זו תאונת מטוס קל בקליפורניה, שלקחה את חייו. אך מורשתו המוזיקלית והערכית ממשיכה להדהד גם היום. בדרכו המיוחדת הצליח דנבר לגעת בליבם של מיליונים ברחבי העולם ולהותיר הרבה געגוע לשיריו ולאהבתו את מה שנכון לאהוב.
הנה סיפורו של ג'ון דנבר:
https://youtu.be/I_-b8HoYYTE
"עוזב במטוס סילון" עם מאמא קס, הסולנית הגדולה של "האבות והאימהות":
https://youtu.be/7BuwB0w0DKI
על הרי הרוקי:
https://youtu.be/k_WyUwNPOzQ
היו לו גם בלדות קאנטרי מלאות יופי, כמו "השיר של אנני" שכתב לאשתו אנני מארטל:
https://youtu.be/TyJRsp5t9mA
על מותו של הכוכב האהוב:
https://youtu.be/RcjlsFUa_sY
וסרט תיעודי על ההצלחה והאובדן של הזמר המצליח של מוסיקת הקאנטרי:
https://youtu.be/xzCSD1EtjQw?long=yes
בלדות
לא רבים מכירים את "חייל שלי", השיר האבוד שכמעט ולא מושמע ברדיו ועוד פחות, אם בכלל, בטלוויזיה בישראל... השיר המקסים נכתב והולחן על ידי יובל חבצלת, מי שהיה האקורדיוניסט האגדי של להקת הנח"ל. הוא הקדיש אותו לראש הממשלה באותה עת, אריאל שרון, לאחר שהאחרון שקע בתרדמת.
אך כמו ראש הממשלה, גם השיר שקע בתרדמת וכמעט ולא הושמע. ההתעלמות ממנו הייתה בולטת ואפילו בוטה. אפשר היה לנסות ולייחס את העובדה שלא משמיעים אותו לכעס על המנהיג, שבערוב ימיו בגד במחנה הפוליטי שהוא היה ממנהיגיו הבולטים. אולי הסיבה היא שאיש מהמעורבים ביצירתו לא היה מקושר לבראנז'ה, לא יותר מדי בעניינים או לא מהמפורסמים והמקושרים, אבל זו עובדה שכמעט ולא תשמעו אותו גם היום במדיה הישראלית.
מצד שני עד לא מזמן הוא גם לא היה ביוטיוב או בפייסבוק, או בכל זירה אינטרנטית עוקפת רדיו או טלוויזיה בישראל. המקום היחיד שבו הוא הושמע באורח קבע הייתה התכנית של הנפלאה של דודו אלהרר בגלי צה"ל, שהופסקה גם היא בשלב מסוים. את השיר נהג דודו אלהרר להשמיע כמעט מדי שבוע, אבל איכשהו הוא היה כמעט היחיד.
כיןם השיר מושמע בחטף, לרגע קט, ביום הזיכרון. כמובן שזה נעשה ללא קרדיטים או סימני כלשהם למחבריו או המבצעים שלו ואז הוא ממהר ליפול שוב לתהום הנשייה.
כך או כך, אאוריקה רוצה לשנות את המציאות המשונה הזו. מדובר בשיר "חייל שלי" שכתב והלחין אותו חבצלת. ביצעה אותו ילדה בת 12, הזמרת אנה אקהרד. עכשיו הוא גם ברשת, עם קליפ משונה ולא מכבד וחבל שכך, אבל הוא מרגש ומולחן למופת ואתם חייבים להכירו.
תודה לדודו אלהרר שסייע לנו לאתר אותו.
הנה השיר שלא נודע - "חייל שלי":
https://youtu.be/ukh-b9y9DhU
צ'ייקובסקי לוהט. המלחין הרוסי רומנטי הנהדר זוכה להערכה אצל יוצרים בעולם הפופ ולא פעם אחת.
עם סקציית מיתרים ענקית וחלילים, הלהיט הענקי Daydream של להקת Wallace collection הבלגית, הוא שיר משנת 1969 שנחשב לקלאסיקה גם הוא - אבל קלאסיקה בסגנון הפופ רוק הסימפוני (כלומר בביצוע תזמורת מלאה).
זה לא הקשר היחידי של השיר הזה עם קלאסיקה. מה שהופך אותו עוד לכזה הוא העובדה שאל הפזמון המקסים שלו הוכנס קטע מוכר מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. ולא סתם קלאסית... חדי האוזן יזהו את הקטע הזה מתוך מופעי באלט שראו אולי בחייהם. מדובר בקטע העשירי, מתוך המערכה השנייה בבלט "אגם הברבורים" מאת צ'ייקובסקי.
אבל זו לא ההבלחה הקלאסית היחידה בשיר הנפלא הזה. השיר, שאגב לא זכה להצלחה דווקא במדינות דוברות אנגלית, על אף שמילותיו באנגלית מכיל בתוכו פנינה נוספת ומיוחדת לא פחות. מסתבר שבחלק אחר בשיר עושים היוצרים מהלהקה שימוש בנושא השני מתוך הפרק האיטי (פרק 2), מתוך הרביעיה מספר 1 של צ'ייקובסקי.
הנה Wallace collection בלהיט Daydream:
https://youtu.be/Y9I_p8K6ZPg
אגם הברבורים של צ'ייקןבסקי שעליו מבוסס השיר:
https://youtu.be/KXmPeWYi1WY
והפרק השני מהרביעיה מספר 1 לכלי מיתר של צ'ייקןבסקי:
https://youtu.be/eZFUaQxuymA
השיר "הוא לא כבד הוא אחי" (He Ain't Heavy, He's My Brother) הוא בלדת פופ יפהפייה שהקליטו להקת "ההוליס" ב-1969 והפכה מאז לאגדה.
אמנים רבים הקליטו במהלך השנים גרסאות כיסוי לשיר והוא הפך לקלסיקת פופ הקשורה קשר עמוק לשלהי הסיקסטיז ולאווירת השלום וההיפיז של התקופה.
השיר, שכתבו בובי סקוט ובוב ראסל, זכה לא רק לביצועים וגרסאות אלא גם הפך בארצות הברית לאחד מסמלי מלחמת וייטנאם.
אבל מעניין אם הוא בכלל קשור בה.
כי לגבי מקור השם והסיפור שמאחוריו יש כמה סברות. יש המזכירים מאמר בשם "תעצומות הנפש" שפורסם בשנת 1918. הופיע בו סיפור על ילדה סקוטית שנשאה על כתפיה ילד גדול, ילד במידותיה שלה. כשאמרו לה שהוא נראה כבד היא ענתה "הוא לא כבד, הוא אח שלי".
אחרים מציינים ש-6 שנים אחר כך התפרסם בעיתון של ארגון למען נוער ממדינת אינדיאנה מאמר שכותרתו "הוא אינו כבד, הוא אחי". אולי זה היה המאמר בו נתקל האב אדוארד פלאנגן, כומר שייסד ארגון סיוע לנערים בנברסקה בשם "Boys Town", ארגון לא למטרות רווח שסיפק בית לילדים יתומים, שעברו התעללות והזנחה.
במאמר היה איור של נער הנושא את אחיו על כתפיו בעיתון ומתחתיו הכתובת "הוא אינו כבד, הוא אחי". פלנגן ביקש ואישרו לו להשתמש באיור מהמאמר כסמל הארגון, עם המשפט שהוא התאים לצרכים הארגון ואולי גם האגו הפרטי שלו "הוא לא כבד אבי, הוא אחי".
הגרסה הכי מוכרת באמריקה היא לגבי מלחמת וייטנאם. סופר בה על חייל התקרב עם היחידה שלו אל עיירה וייטנאמית אחרי שהופגזה. הוא ראה לפניו נער צעיר היוצא מתוך הריסות העיירה, כשעל כתפיו גופתו של נער אחר. לשאלת אחד החיילים אם הגופה לא כבדה לו ענה הנער "הוא אינו כבד, הוא אחי".
גרסה "וייטנאמית" אחרת הייתה שדובר בכלל בחייל שנשא שעל כתפו את חברו לנשק שנפצע.
מכל מקום, ריבוי הגרסאות רק מעיד על עוצמתו הרגשית של השיר שהיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת וייטנאם, אבל ההשראה לכתיבתו הגיעה דווקא מ... סקוטלנד.
כי לפי הסיפור המקורי כנראה שהיה זה רק עובר אורח סקוטי שהציע עזרה לנער צעיר שנשא את אחיו הנכה על גבו. הנער, שעשה כך את דרכו לבית החולים הסמוך, רק ענה לו: "הוא לא כבד, הוא אחי".
כך נוצרות אגדות, גם אם לא אורבניות. מאז, בכל מקרה, הפך השיר להמנון פופולרי המשמש ארגונים ומטרות צדקה שונות. ביניהם נמצאים אותו ארגון הבנים המקורי של האב פלאנגן, כמו גם האגודה לניוון שרירים בארצות הברית והאולימפיאדה המיוחדת.
הנה הביצוע המקורי של השיר "הוא לא כבד הוא אחי":
https://youtu.be/Si7gu9yGz64
ביצוע מרגש של "קולקטיב הצדק" עם אמנים מפורסמים:
https://youtu.be/Ye4cELYLzJM
"הוא לא כבד הוא אחי" בביצוע ההוליז בשנת 1975:
https://youtu.be/Jl5vi9ir49g
ומילות השיר He Ain't Heavy, He's My Brother:
https://youtu.be/fBI9i3HlFVE
מרבית שיריה של להקת ג'נסיס מכילים רעיונות מרתקים וסיפורים מעוררי סקרנות. בלדת הרוק המתקדם "זוחלי השטיח" (Carpet Crawlers) לא יצאה על סינגל רב-מכר מצליח, אבל המנגינה המהפנטת עם הארפג'ו המתמיד והמילים החלומיות סוריאליסטיות שלו הפכו את השיר לאהוב מאוד אצל המעריצים של ג'נסיס. בהופעות חיות של הלהקה הוא בוצע לא מעט ויצא על כמה מאלבומי הלהקה.
"זוחלי השטיח", כמקובל באלבומי הקונספט של הלהקה, הוא שיר בעל עומק פילוסופי וסיפורי לא רגיל. השיר ידוע באווירה המיסטית שבו ובמילים המעורפלות שמזמינות פרשנויות שונות. כרגיל הוא מדגים את הכתיבה היצירתית והמורכבת של פיטר גבריאל, סולן הלהקה והמוח הסיפורי ומילולי שלה.
השיר במקור הוא חלק מאלבום הקונספט הסיפורי משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway". ראל, הגיבור והדמות הראשית ביצירה, חוזר בו אל הזכרונות שלו, כמו שכבר הופיעו בשיר "Hairless Heart".
בשיר הוא רואה מסדרון ארוך, שעל רצפתו שטיח מקיר לקיר בצבע אדום עם אוכרה (צהוב וחום). על הקירות עיטורים של יצורים דמיוניים בצלולויד ואלמנטים של ציפורים, סירות, עיניים של שור ועוד.
סוריאליזם אמרנו? - לא חסרים כאן צירופים נהדרים של יצורים קסומים ודמיוניים. סלמנדרה, פרעושים שנצמדים לצמר הזהב, סופרמנים נעימי-הליכות שתקועים בתוך קריפטונייט ובובת חרסינה עם עור סדוק שחוששת ממתקפה.
לפתע ראל נחשף למראה מבעית של זוחלי השטיח, אנשים שזוחלים לאיטם וכמו נאבקים במשהו לא ברור. זוחלי השטיח כמו נמשכים על ידי מגנט ומאמינים שהם חופשיים.
הוא ממהר לדבר איתם, שואל נזיר ונענה במלמול שמסתיר פיהוק ועונה לו ש"יש עוד זמן מה עד השחר". בהמשך, יאמר לו זוחל דמוי ספינקס שהנזיר שתוי ושכל אחד מהאנשים הזוחלים מנסה להגיע אל דלת עץ כבדה המובילה אל החופש שבמעלה המדרגות.
כאן הם שבים ואומרים כולם ש"עלינו להיכנס פנימה - כדי לצאת החוצה". ראל עולה אל הדלת הכבדה וכשהוא פותח ונכנס בה פנימה, הוא רואה שולחן אוכל שמאחוריו מדרגות לולייניות המובילות אל התקרה.
#סמליות
"זוחלי השטיח" הסימבולי עוסק בחוויות סוריאליסטיות בעיר ניו-יורק (ברודוויי). הזוחלים שבו יכולים לסמל המון דברים. אם זה את המאבק והמאמץ להתקדם בחיים, החיפוש אחרי משמעות או התעלות ואפילו הארה. אולי הם מסמלים את ההמונים שנעים בחוסר מטרה, אחרי מטרה לא ברורה, אולי את הזחילה לחומרנות ולסטטוס החברתי. או שזה בכלל המסע הפנימי של האדם, החיפוש אחרי זהות, או הקושי בהתמודדות עם האתגרים שבחיינו.
ברור שהכתיבה האניגמטית (חידתית) של פיטר גבריאל היא רבת-משמעויות, מורכבת וסוריאליסטית. היא הובילה לכך שלא מעט דיונים ופרשנויות התפתחו סביב השיר והדיון בהם לא הסתיים מעולם. הפרשנות של השיר והתיאורים שבו היא לכן סובייקטיבית ומשתנה בהתאם לתפיסה ולמבט של כל אחד מאיתנו כמאזינים.
הנה גרסת האולפן האחרונה מ-1999, ההקלטה האחרונה של הלהקה אי-פעם:
https://youtu.be/WR7yOnIYSjw
מילות השיר המומחזות למצגת תמונות מרהיבה:
https://youtu.be/XJOySnOFzm0
ובהופעה חיה משנות ה-70 עם הסולן פיטר גבריאל:
https://youtu.be/PtzgBJ13vro
אימפרומפטו (Impromptu), צורה במבנה חופשי, מהתקופה הרומנטית, לרוב לכלי סולו, המגלמת את רוח האלתור. למעשה האימפרומפטו זכה לשמו מההרגשה שיש בו, מעין תחושה של קטע מאולתר, כלומר מנוגן ב"אימפרוביזציה".
עכשיו דמיינו אימפרומפטו מקסים, עדין ונוגע ללב שהותיר אחריו שוברט במותו. זה למעשה זמר לפסנתר, שיר ללא מילים. יצירה מבריקה, עתירת במולים, עם מלודיה נפלאה, אלוהית ובכל זאת נגישה וניתנת לביצוע גם על ידי פסנתרנים ממוצעים, מסעירה אבל בעדינות.
התיאור הוא של האימפרומפטו מספר 3 ד. 899 בסול במול מז'ור. כמעט כל חובב מוסיקה קלאסית זוכר את הרגע שבו הוא שמע לראשונה את היצירה הזו ואת התחושה שהיא עוררה מאז ההאזנה הראשונה ההיא והלאה.
לא פעם מדברים על ההספק המדהים של שוברט. תוך עשר שנים, עד מותו בגיל 31 בלבד, הספיק המלחין הזה לכתוב כ-1,000 יצירות.
את האימפרומפטו הזה שוברט כותב ב-1827, שנה לפני מותו ושנה בה הוא כתב 8 קטעי אימפרומפטו לפסנתר סולו. האימפרומפטו הזה יבוצע רק אחרי שהמלחין יילך לעולמו.
שוברט עצמו לא יזכה מן הסתם לדעת בכמה לבבות הוא ייגע בקטע הזה ועד כמה יאהבו אותו - מנגני פסנתר ועד אינספור מאזינים רגישים ומרגישים את העומק, גם במקום הכי רגוע בעולם.
יש משהו בקלילות וחוסר המאמץ של היצירה הזו, אל מול המתח והכאב שבהרמוניות הזורמות בשלווה אלוהית, יש משהו שמתאים לאדם שמעיר במצבו הבריאותי המתדרדר ומוצא שלווה במוסיקה שהיא חייו ואהבתו.
מכיוון שהמנגינה מבוצעת בצלילים הגבוהים, על ידי זרת יד ימין, בעוד הקול האמצעי מבוצע על ידי שאר ארבע האצבעות של אותה יד, מדובר בקטע חימום נהדר לעצמאות של אצבע יד ימין. כך יצא שהרבה פסנתרנים לא מקצועיים מנגנים את האימפרומפטו הזה כחלק מהאימון היומי.
בשנות ה-70 של המאה ה-20, שנים בהן הרוק הופך למוסיקה הכי פופולרית ויוצרים מחפשים בעולם הקלאסי השראה לשירים מוצלחים יותר או פחות, לוקח הפסנתרן של להקת הפופ רוק מנפרד מן ו"אדמה" את תחילתו של הפרק מספר 3 של האימפרומפטו הזה. בהשראתו יוצרת הלהקה את "Questions", שיר מלודי להפליא, עם מילים פסיכו-פילוסופיות ועומק נדיר של ביטוי ושירה.
הנה האימפרומטו בסול במול D899 מספר 3 של שוברט בביצוע קיסין:
https://youtu.be/Ybq6Ea79nZ4
תווי האימפרומטו:
https://youtu.be/v7rP-9QXEtY
"שאלות" של מנפרד מן ולהקת "אדמה":
https://youtu.be/PnO1s493fgY
ולדימיר הורוביץ בלי מניירות, אך מרהיב ורגיש:
https://youtu.be/Vuclgz-6uqQ
וניתוח היצירה הנפלאה:
https://youtu.be/2BN56Gtlm4w?long=yes
מה הסיפור של השיר עם המנגינה בתו אחד?
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
איך שולבה קנטטה של באך בלהיט ענק בסיקסטיז?
יוהאן סבסטיאן באך, אחד משלושת גאוני המוסיקה הגדולים בהיסטוריה (ביחד עם בטהובן וברהמס), הותיר אחריו מורשת עצומה. אך בשנות ה-60 הצליחה להקת רוק צעירה להפוך אותו גם להיסטריה.
זה קרה כשיצא "בהיר יותר מחיוורון" (A Whiter Shade of Pale) - בלדת ענק של להקת רוק בריטית בשם פְּרוֹקוֹל הארוּם, בלדה שמנגינת הליווי והסולו שלה נוגנו על אורגן האמונד והפכה מפורסמת ומצליחה בכל העולם.
הלהיט הזה היה כל כך מדויק, מלודי ויפה שהוא הפך כמעט מיד לקלסיקת רוק. אבל לא כולם יודעים שנעימה מוכרת זו נכתבה בהשראת שתי יצירות של באך. האחת היא "אריה על מיתר סול", והשנייה היא קטע מהקנטטה מס' 140 בשם "התעוררו נא, קורא הקול" (Wachet auf, ruft uns die Stimme).
כך הפך באך, שכבר מזמן היה לחביב נגני הג'אז, גם לכוכב הקלאסי המוערך ביותר של "דור הפרחים", ההיפים, צעירי שנות ה-60, שכל כך אהבו את השיר הבהיר של להקת "פרוקול הארום" ושדורות ימחו דמעה מטפורית או אמיתית של געגוע, בכל פעם שישמעו אותו מאז.
הנה האריה של באך:
https://youtu.be/pzlw6fUux4o
השיר מהקנטטה מספר 140:
https://youtu.be/hf8xr4KGBaU
והלהיט "בהיר יותר מחיוורון" של להקת הרוק פְּרוֹקוֹל הארוּם (Procol Harum):
https://youtu.be/WS8bbcamo90
חיבור מחמיא בין האריה והשיר, בתזמורת סימפונית עם גיטרת רוק:
https://youtu.be/cL7iNPbWYLg
פרוקול הארום ב-2006, עם תזמורת סימפונית ומקהלה בדנמרק:
https://youtu.be/St6jyEFe5WM
חוזה פליסיאנו בגרסה הספרדית "Con su blanca palidez":
https://youtu.be/HB7pKrKzxH0
וגרסת האייטיז של אני לנוקס המצמררת:
https://youtu.be/mYGsmDtVIyE
יוהאן סבסטיאן באך, אחד משלושת גאוני המוסיקה הגדולים בהיסטוריה (ביחד עם בטהובן וברהמס), הותיר אחריו מורשת עצומה. אך בשנות ה-60 הצליחה להקת רוק צעירה להפוך אותו גם להיסטריה.
זה קרה כשיצא "בהיר יותר מחיוורון" (A Whiter Shade of Pale) - בלדת ענק של להקת רוק בריטית בשם פְּרוֹקוֹל הארוּם, בלדה שמנגינת הליווי והסולו שלה נוגנו על אורגן האמונד והפכה מפורסמת ומצליחה בכל העולם.
הלהיט הזה היה כל כך מדויק, מלודי ויפה שהוא הפך כמעט מיד לקלסיקת רוק. אבל לא כולם יודעים שנעימה מוכרת זו נכתבה בהשראת שתי יצירות של באך. האחת היא "אריה על מיתר סול", והשנייה היא קטע מהקנטטה מס' 140 בשם "התעוררו נא, קורא הקול" (Wachet auf, ruft uns die Stimme).
כך הפך באך, שכבר מזמן היה לחביב נגני הג'אז, גם לכוכב הקלאסי המוערך ביותר של "דור הפרחים", ההיפים, צעירי שנות ה-60, שכל כך אהבו את השיר הבהיר של להקת "פרוקול הארום" ושדורות ימחו דמעה מטפורית או אמיתית של געגוע, בכל פעם שישמעו אותו מאז.
הנה האריה של באך:
https://youtu.be/pzlw6fUux4o
השיר מהקנטטה מספר 140:
https://youtu.be/hf8xr4KGBaU
והלהיט "בהיר יותר מחיוורון" של להקת הרוק פְּרוֹקוֹל הארוּם (Procol Harum):
https://youtu.be/WS8bbcamo90
חיבור מחמיא בין האריה והשיר, בתזמורת סימפונית עם גיטרת רוק:
https://youtu.be/cL7iNPbWYLg
פרוקול הארום ב-2006, עם תזמורת סימפונית ומקהלה בדנמרק:
https://youtu.be/St6jyEFe5WM
חוזה פליסיאנו בגרסה הספרדית "Con su blanca palidez":
https://youtu.be/HB7pKrKzxH0
וגרסת האייטיז של אני לנוקס המצמררת:
https://youtu.be/mYGsmDtVIyE
