שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם תבלינים ומה מקורם?
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שגדלים באגן הים התיכון ברובם, התבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים. אבולוציונית, רובם נועדו להגן על הצמח כנגד החרקים.
דוגמאות? - את הקינמון, למשל, מפיקים מקליפת העץ. הג'ינג'ר מקורו בשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים והזעפרן מופק מאבקנים נדירים.
#מקור התבלינים
היסטורית, התבלינים מקורם במזרח הרחוק, בממלוקס שבאינדונזיה. משם באו גרגירי הפלפל, שזכה עם הזמן לכינוי "הזהב השחור". מרביתם גדלים באדמת הודו, מה שהקנה להם את השם "בהראט" שמקורו בערבית. משמעות השם היא "הודו", כפי שתושביה קוראים לה.
#החשיבות העתיקה והאמיתית של התבלינים
רבים סבורים בטעות שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד או בשר בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים. גם פטריות שמתפתחות עליו הופכות אותו די מהר ללא אכיל ואפילו מסוכן לאכילה.
תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או לפחות התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים. הם גם הרגו את החיידקים ומנעו מחלות ומוות מבני אדם.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו או לפחות חשבו שהם משמרים את מזונם. אגב, יש האומרים שלתבלינים אין בכלל יכולת שימור מזון. הטענה היא שמה שיש לתבלינים שונים היא היכולת להאפיל על טעמו הרע של מזון מקולקל והתבלינים עושים את זה בעצם על ידי העשרת טעמו.
הנה החשיבות ההיסטורית של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
הודו, המלכה הגאוגרפית של התבלינים:
https://youtu.be/QlUazuzCd7s
שמות התבלינים באנגלית:
https://youtu.be/ynyB_10II_U
קטע סטנדאפ של שחר חסון על תבלינים:
https://youtu.be/cvFFyNgutw0?t=2m04s
והגיאוגרפיה של התבלינים וצמחי התבלין:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
מדוע התבלינים כה חשובים לאדם?
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שרובם גדלים באגן הים התיכון והעלים שלהם הם העניין, תבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים.
מאילו חלקים בצמח מייצרים תבלינים? - זה משתנה מתבלין לתבלין. הקינמון, למשל, מופק מקליפת העץ, הג'ינג'ר מקורו מהשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים ואת הזעפרן מפיקים מאבקנים.
מרבית התבלינים נועדו להגן, בעצם, על הצמח מפני חרקים. הם מרחיקים אותם ומונעים את אכילת הזרעים וליכוך הפירות או חלקי הצמח.
תבלינים הם מרכיב משמעותי במזון העולמי. הם מוסיפים טעם, ריח וצבע לאוכל. אבל יש להם גם מרכיבים בריאים. כך, למשל, מוסיפים תבלינים נפוצים למרק, כמו ג'ינג'ר, קינמון, בצל, הל, שום, פלפל שחור וכורכום, לא רק טעם, אלא גם יתרונות בריאותיים.
אבל זה לא הכל. רבים סבורים שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע רק מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד ובשרן של בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים וגם פטריות היו מתפתחות עליו והופכות אותו לא אכיל ומסוכן. תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים, הרגו חיידקים ומנעו מחלות ומוות.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו, או חשבו שהם משמרים את מזונם.
למה חשבו? - כי יש שאומרים שלא יכולת שימור יש לתבלין, אלא בעיקר יכולת להעשיר את טעמו של האוכל ובכך להאפיל על הטעם הרע שבמזון מקולקל.
#התבלינים מניעים את הקולוניאליזם
מעבר לתוספת הטעם שלהם למזון ובצד היתרונות הבריאותיים שלהם, מאז ומתמיד היו התבלינים הרבה יותר מאשר אותה תוספת למזון האנושי. למעשה, אם רוצים להבין את ההיסטוריה העתיקה, בת אלפי השנים האחרונות, חייבים להבין כיצד התבלינים הם שהניעו אותה.
אז כן. התבלינים הם המנוע של חלק משמעותי בהיסטוריה העולמית. כי אם מאז הומצא המנוע ונולדה מערכת החשמל היה זה הנפט שהיווה את המשאב הנחשק לאומות השונות, בעבר היו אלה דווקא התבלינים, שאומות וכלכלות חיפשו ואם מצאו כיצד לשלוט ביבוא או ייצור שלהם, אז גם נבנו מהם.
למעשה, התבלינים הם שגרמו לאירופה לחפש את הדרכים הכי קצרות להודו. מאז שהחלה להכתב ההיסטוריה, היה המזרח הרחוק האזור בו פרחו ונולדו מרבית התבלינים, כשהאזור של הודו וסביבתה היה המקור שלהם לעולם.
דורות רבים, מאז אלכסנדר מוקדון והתקופה ההלניסטית, הובילו תבלינים בשיירות - מהודו לאירופה. סוחרים קדמונים עשו זאת בנתיבים יבשתיים שקיבלו את הכינוי הכולל "דרך המשי".
אך השתלטות האימפריה העות'מנית על חלק משמעותי בנתיב היבשתי הזה חסמה את הקשר הזה מאירופה להודו ואילצה את הפורטוגלים לפנות לדרך הים.
בימי קדם נועדו רבים מהמסעות של ספינות גילוי למרחקים, כמו גם כיבושים, כלכלה והסכמים מדיניים למטרות של יבוא תבלינים מהמזרח. אומות וממלכות שהצליחו להגיע למקורות התבלינים ולארצות שבהן גידלו אותם, היו לאימפריות אדירות. אחרות, שלא הגיעו לשם, נאלצו לסחור עימן ולשלם מחירים גבוהים ואף מופקעים על התבלינים הנחשקים שרצו למאכליהן.
הספנים ומגלי הארצות הכי ידועים, כולל מגלן, וסקו דה גאמה, קולומבוס ואחרים - כולם חיפשו את הנתיבים להודו ולמקומות במזרח הרחוק, בעיקר בשל התבלינים שהיו בהם בשפע.
קשה שלא לזכור שאמריקה התגלתה כי קולומבוס הפליג מערבה בתקווה למצוא נתיב מהיר וקל יותר להודו, מולדת התבלינים. מאותה סיבה יצא גם פרדיננד מגלן עם ספינותיו, אל איי התבלינים שבמזרח.
קשה אולי להאמין שהקולוניאליזם נולד מהצורך בתבלינים, אבל הצורך בהם הוא שהוביל להשתלטות ארצות אירופה הימיות של ימי קדם על ארצות רחוקות ולהפיכתן לקולוניות שלהן, בעיקר בכדי ליהנות מהתבלינים שהן גידלו.
הנה ההיסטוריה של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
תבלינים בישראל והמשמעות שלהם כאן (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=8m42s&end=13m36s
היצוא המצטיין של העיר קרלה, בירת עולם התבלינים וספקית תבליני הודו:
https://youtu.be/YP8l8OU3lyU
מטעי התה העצומים של סרי לנקה:
https://youtu.be/4597xrfO1BM
תבלינים בשוק בעיר אסואן שבמצרים:
https://youtu.be/r1RpiukbYsE
וסרטון תיעודי על התבלינים, תפקידם וכיצד הניעו את ההיסטוריה האנושית:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
מה סודו המופלא של השום?
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
מהו התבלין היקר ביותר בעולם?
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
איך מפיקים את הקינמון, למה הוא יקר ומה שימושיו?
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
כך אוספים את הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
חקלאות הקינמון:
https://youtu.be/yQRxNLNiB4I
מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:
https://youtu.be/ccbhaxE5B24
ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
מהו הטעם המלוח של המלח וכיצד קוצרים אותו?
המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.
כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.
איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.
רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.
ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.
מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.
במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.
בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.
כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.
אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.
הנה תהליך הייצור של המלח מהים:
https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q
בריכות האידוי:
http://youtu.be/bTVc4UqgwVo
קוצרי מלח ביפן:
https://youtu.be/KNGC44RlMqc
ומבט מיקרוסקופ בגבישי המלח:
https://youtu.be/ZTG8FCJZL3M
מהו צמח הג'ינג'ר ואיך משתמשים בו?
ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.
הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.
גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.
המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.
השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.
#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.
באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.
במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.
הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:
https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ
הזנגביל במטבח (עברית):
https://youtu.be/TXjHB2na-MA
הג'ינג'ר בגינה:
https://youtu.be/E8W2u1LBxzU
תה ג'ינג'ר:
https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU
בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:
https://youtu.be/SsW1Icf7v6c
וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):
https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw
מה סודו של תבלין ההל?
מבין התבלינים שלנו, תבלין הֶל, הידוע גם כקרדמון (elettaria cardamomum), הוא אחד המעניינים בשימושים שעשו בו מימי קדם ועד היום ורבים מכנים אותו "מלך התבלינים".
תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.
ההל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים.הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.
הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.
למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.
#במטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.
בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.
בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה הן עוגיות לאדו, שנהוג לחלק בהם למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.
#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.
ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל בולט בעיקר כטוב להקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). הוא מצוין למצבי עיכול לא תקינים ולסיוע לעיכול בכלל. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל עוד יתרונות בריאותיים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.
בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.
כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.
#תולדותיו
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים אף כינו אותו "מלך התבלינים".
היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה ואפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.
ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.
בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.
בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.
הנה תבלין ההל:
https://youtu.be/C_eDHTdxgYE
כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):
https://youtu.be/dkxwxCdnmv0
על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:
https://youtu.be/GelSQU-RAuI
ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון:
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
מהו הפיסטוק חלבי?
הפיסטוק (Pistachio) הוא אגוז טעים למדי שנחשב לאחד הפיצוחים הטעימים והבריאים שיש.
הפיסטוקים הם פירותיו של עץ הפיסטצ'יה. אמנם נהוג לאכול אותו לאחר קלייה והמלחה, אך רבים אוהבים לאכול פיסטוקים טבעיים לחלוטין.
הפיסטוק הוא אגוז מזין במיוחד. ב-100 גרם פיסטוקים יש כ-560 קלוריות והעובדה שאינו מכיל קלוריות רבות, היא שהופכת אותו כל כך מומלץ לדיאטה ולירידה במשקל, באכילה קבועה של פיסטוקים.
הוא גם מקור מעולה לחלבונים, שומנים בריאים, סיבים תזונתיים ומלא בנוגדי חמצון. הפיסטוק בריא ללב, עשיר בחומרים מזינים, טוב לאיזון הסוכר בדם, מועיל לבריאות המעיים ונמצא שהוא אפילו יכול להפחית את הסיכון לחלות בסרטן.
בארץ זכה הפיסטוק לשם "פיסטוק חלבי", בזכות העובדה שאחד המקומות העיקריים בהם מגדלים אותו הוא העיר חלב שבסוריה. מעבר לחלב הסורית, עצי הפיסטוק גדלים בעוד אזורים הרריים באזור ובעיקר בארצות כמו איראן, אפגניסטן וטורקמניסטן.
מהעץ ועד הפה - כך מגדלים ומשווקים את הפיסטוק:
https://youtu.be/yrIKzKbz73Y
ההנאה מגידול המעדן הפיצוחי:
https://youtu.be/E-NGGI_RiV0
הפיסטוק חלבי הוא בריאותי:
https://youtu.be/BiA9XJ8rQc0
על מגדלים ומוכרים את הפיסטוקים
https://youtu.be/0j3iA8wO_ZQ
וחלב פיסטוקים הבריא מאוד:
https://youtu.be/NOcBScDinNY
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שגדלים באגן הים התיכון ברובם, התבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים. אבולוציונית, רובם נועדו להגן על הצמח כנגד החרקים.
דוגמאות? - את הקינמון, למשל, מפיקים מקליפת העץ. הג'ינג'ר מקורו בשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים והזעפרן מופק מאבקנים נדירים.
#מקור התבלינים
היסטורית, התבלינים מקורם במזרח הרחוק, בממלוקס שבאינדונזיה. משם באו גרגירי הפלפל, שזכה עם הזמן לכינוי "הזהב השחור". מרביתם גדלים באדמת הודו, מה שהקנה להם את השם "בהראט" שמקורו בערבית. משמעות השם היא "הודו", כפי שתושביה קוראים לה.
#החשיבות העתיקה והאמיתית של התבלינים
רבים סבורים בטעות שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד או בשר בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים. גם פטריות שמתפתחות עליו הופכות אותו די מהר ללא אכיל ואפילו מסוכן לאכילה.
תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או לפחות התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים. הם גם הרגו את החיידקים ומנעו מחלות ומוות מבני אדם.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו או לפחות חשבו שהם משמרים את מזונם. אגב, יש האומרים שלתבלינים אין בכלל יכולת שימור מזון. הטענה היא שמה שיש לתבלינים שונים היא היכולת להאפיל על טעמו הרע של מזון מקולקל והתבלינים עושים את זה בעצם על ידי העשרת טעמו.
הנה החשיבות ההיסטורית של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
הודו, המלכה הגאוגרפית של התבלינים:
https://youtu.be/QlUazuzCd7s
שמות התבלינים באנגלית:
https://youtu.be/ynyB_10II_U
קטע סטנדאפ של שחר חסון על תבלינים:
https://youtu.be/cvFFyNgutw0?t=2m04s
והגיאוגרפיה של התבלינים וצמחי התבלין:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
להבדיל מצמחי התבלין (herbs), שרובם גדלים באגן הים התיכון והעלים שלהם הם העניין, תבלינים (Spices) הם חומרי הטעם שמצויים בחלקי הצמח שאינם העלים.
מאילו חלקים בצמח מייצרים תבלינים? - זה משתנה מתבלין לתבלין. הקינמון, למשל, מופק מקליפת העץ, הג'ינג'ר מקורו מהשורשים, הפלפל בא מהפירות החריפים ואת הזעפרן מפיקים מאבקנים.
מרבית התבלינים נועדו להגן, בעצם, על הצמח מפני חרקים. הם מרחיקים אותם ומונעים את אכילת הזרעים וליכוך הפירות או חלקי הצמח.
תבלינים הם מרכיב משמעותי במזון העולמי. הם מוסיפים טעם, ריח וצבע לאוכל. אבל יש להם גם מרכיבים בריאים. כך, למשל, מוסיפים תבלינים נפוצים למרק, כמו ג'ינג'ר, קינמון, בצל, הל, שום, פלפל שחור וכורכום, לא רק טעם, אלא גם יתרונות בריאותיים.
אבל זה לא הכל. רבים סבורים שחשיבותם של התבלינים בעולם העתיק נובע רק מטעמו של האוכל המתובל, אבל האמת היא שהתבלינים בעבר שימשו כדי לשמר את המזון ושמרו על בריאותם של אנשי התקופה.
בהיעדר מקררים ואמצעי שימור דומים, בשר הציד ובשרן של בהמות המשק הגדולות היה תופס תוך זמן קצר חיידקים וגם פטריות היו מתפתחות עליו והופכות אותו לא אכיל ומסוכן. תבלינים שונים, למשל מלח, שימרו או התיימרו לשמר את הבשר ומאכלים נוספים, הרגו חיידקים ומנעו מחלות ומוות.
אז כשהוסיפו לאוכל תבלינים כמו הל, וניל, ציפורן ורבים אחרים, הם שימרו, או חשבו שהם משמרים את מזונם.
למה חשבו? - כי יש שאומרים שלא יכולת שימור יש לתבלין, אלא בעיקר יכולת להעשיר את טעמו של האוכל ובכך להאפיל על הטעם הרע שבמזון מקולקל.
#התבלינים מניעים את הקולוניאליזם
מעבר לתוספת הטעם שלהם למזון ובצד היתרונות הבריאותיים שלהם, מאז ומתמיד היו התבלינים הרבה יותר מאשר אותה תוספת למזון האנושי. למעשה, אם רוצים להבין את ההיסטוריה העתיקה, בת אלפי השנים האחרונות, חייבים להבין כיצד התבלינים הם שהניעו אותה.
אז כן. התבלינים הם המנוע של חלק משמעותי בהיסטוריה העולמית. כי אם מאז הומצא המנוע ונולדה מערכת החשמל היה זה הנפט שהיווה את המשאב הנחשק לאומות השונות, בעבר היו אלה דווקא התבלינים, שאומות וכלכלות חיפשו ואם מצאו כיצד לשלוט ביבוא או ייצור שלהם, אז גם נבנו מהם.
למעשה, התבלינים הם שגרמו לאירופה לחפש את הדרכים הכי קצרות להודו. מאז שהחלה להכתב ההיסטוריה, היה המזרח הרחוק האזור בו פרחו ונולדו מרבית התבלינים, כשהאזור של הודו וסביבתה היה המקור שלהם לעולם.
דורות רבים, מאז אלכסנדר מוקדון והתקופה ההלניסטית, הובילו תבלינים בשיירות - מהודו לאירופה. סוחרים קדמונים עשו זאת בנתיבים יבשתיים שקיבלו את הכינוי הכולל "דרך המשי".
אך השתלטות האימפריה העות'מנית על חלק משמעותי בנתיב היבשתי הזה חסמה את הקשר הזה מאירופה להודו ואילצה את הפורטוגלים לפנות לדרך הים.
בימי קדם נועדו רבים מהמסעות של ספינות גילוי למרחקים, כמו גם כיבושים, כלכלה והסכמים מדיניים למטרות של יבוא תבלינים מהמזרח. אומות וממלכות שהצליחו להגיע למקורות התבלינים ולארצות שבהן גידלו אותם, היו לאימפריות אדירות. אחרות, שלא הגיעו לשם, נאלצו לסחור עימן ולשלם מחירים גבוהים ואף מופקעים על התבלינים הנחשקים שרצו למאכליהן.
הספנים ומגלי הארצות הכי ידועים, כולל מגלן, וסקו דה גאמה, קולומבוס ואחרים - כולם חיפשו את הנתיבים להודו ולמקומות במזרח הרחוק, בעיקר בשל התבלינים שהיו בהם בשפע.
קשה שלא לזכור שאמריקה התגלתה כי קולומבוס הפליג מערבה בתקווה למצוא נתיב מהיר וקל יותר להודו, מולדת התבלינים. מאותה סיבה יצא גם פרדיננד מגלן עם ספינותיו, אל איי התבלינים שבמזרח.
קשה אולי להאמין שהקולוניאליזם נולד מהצורך בתבלינים, אבל הצורך בהם הוא שהוביל להשתלטות ארצות אירופה הימיות של ימי קדם על ארצות רחוקות ולהפיכתן לקולוניות שלהן, בעיקר בכדי ליהנות מהתבלינים שהן גידלו.
הנה ההיסטוריה של התבלינים (מתורגם):
https://youtu.be/2sziIUZgdgk
תבלינים בישראל והמשמעות שלהם כאן (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=8m42s&end=13m36s
היצוא המצטיין של העיר קרלה, בירת עולם התבלינים וספקית תבליני הודו:
https://youtu.be/YP8l8OU3lyU
מטעי התה העצומים של סרי לנקה:
https://youtu.be/4597xrfO1BM
תבלינים בשוק בעיר אסואן שבמצרים:
https://youtu.be/r1RpiukbYsE
וסרטון תיעודי על התבלינים, תפקידם וכיצד הניעו את ההיסטוריה האנושית:
https://youtu.be/E1mMgwp7iaE?long=yes
קשה לעיתים להבין את מעמדו האייקוני של השום (Garlic). הוא לא רק מאכל חשוב במטבחי העולם, אלא גם תרופה פופולרית, חיטוי לפצועים, תכשיר נגד כינים, אביזר עממי נגד עין הרע ומחזק אנרגטי לעבדים.
צמח השום נולד במרכז אסיה והתפשט משם אל העולם כולו. לריחו וטעמו היחודיים אחראים הטיאואפירים, מעין סולפידים אורגניים שנמצאים בו בריכוז גבוה במיוחד.
ה"שום", גם השם וגם הצמח, שימש תרבויות עתיקות. הללו הרבו להשתמש בשום, שאותו כינו גם "מלך התבלינים". הוא מוזכר גם בתנ"ך וגם בספרים עתיקים של מצרים העתיקה, יוון, רומא, אשור ובבל.
יש סיבה פשוטה לכך שהשום מכונה "האנטיביוטיקה של הטבע". מסתבר שהוא הורג מספר רב של חיידקים שונים. מרגע שגילו ביוון העתיקה שהשום "מנקה את העורקים", הרופאים שם השתמשו בו המון. במאה הראשונה לספירה, למשל, הם נתנו שום נגד שלל בעיות. בין השאר כדי להתמודד עם בעיות נשימה, טפילים בגוף ובעיות עיכול.
היפוקרטס היווני, בכיר הרופאים היווניים של העת העתיקה, נהג לתת אותו למטופליו הסובלים מבעיות מעיים. ממצאים מעידים שממש באותה עת נהגו הספורטאים היוונים, לאכול שום לפני משחקים ותחרויות ספורט, כדי להביא לשיפור הביצועים ולהגדיל את היכולות הפיזיות שלהם.
גם בפינות אחרות של העולם העתיק תפס השום תפקיד חשוב. בהודו העתיקה שימש השום לחיזוק הלב וזרימת הדם ובמקביל הוסיפו לו שמן ומרחו על הראש, כדי להרחיק כינים. באשור שבמסופוטמיה התגלו ממצאים שבהם המליצו עליו אז גם למאכל וגם לרפואה.
במצרים העתיקה נמצא שלפחות 22 תרופות, מתוך כ-800 תרופות שידעו אז להכין, היו על בסיס שום. גם כאן היה השום מוכר כמחזק גופני מעולה והיה מרכיב חובה בתזונתם של הפועלים. במיוחד חיזקו איתו את בוני הפירמידות ושאר המונומנטים הענקיים שנבנו באותה תקופה. כתובת שנמצאה במצרים מעידה על התקוממות שבה מחו פועלים מבוני הפירמידות, בסביבות שנת 1600 לפני הספירה, על שלא קיבלו את מנת השום שלהם באותו יום. ניתן לומר שהשום מילא אז תפקיד מקביל לקפה, או למשקה אנרגיה ממריץ בימינו.
בתנ"ך מוזכר השום כאחד מהמאכלים שבהם בני ישראל נזכרים, כשהם רוצים לשוב למצרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א).
כך שמאז הוא משמש, כבר מעל 5,000 שנה, לצרכים רפואיים - הן בפיתוח תרופות של ממש והן ברפואה העממית.
את הזינוק הרפואי שלו לתודעה המודרנית, חייב השום ללואי פסטר, החוקר הנודע. באמצע המאה ה-19 הוא גילה עד כמה השום יעיל בקטילת חיידקים. זה הסביר בדיעבד את סוד היעילות של השום כאמצעי לטיפול הפופולרי של חיילים בפצעיהם.
הצריכה הממוצעת של שום למאכל, עומדת כיום על 12 שיני שום ביום לנפש. שלושת המדינות התופסות את המקומות הראשונים בעולם, גם בכמות השום שמגדלים בהן וגם בגודל הצריכה שלו לנפש, הן איטליה, קוריאה וסין.
אבל כאמור, השום שימש ומשמש עד היום גם מחוץ לצלחת. בצפון אפריקה ובחלק מהעולם הערבי, רואים בו גם אמצעי שמרחיק עין הרע ומזיקים שונים. כשהם קונים רכב חדש, רבים שם מניחים צרור של שום מתחת למושב הנהג. המנהג הזה אף עלה לארץ, עם רבים מעולי צפון אפריקה.
בימינו מטפלים באמצעותו בבעיות נשימה, בטפילים ובבעיות עיכול.
הנה תולדות השום והדרך שבה מגדלים אותו:
https://youtu.be/Vr1326a1JbE
והעונה הנכונה לשתילת השום היא הסתיו:
https://youtu.be/GnFmrLTTPwY
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
תבלינים
קינמון (Cinnamon) הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה והתרופות ונחשב לאחד התבלינים המזוהים עם החורף. ניתן להשתמש בו רק בצורתו המיובשת.
את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של עצי הקינמונום (Cinnamomum). הפקתו נעשית בתהליך ארוך, מורכב וייחודי, שמהווה את אחד הגורמים למחירו הגבוה והמיוחד. גם העובדים המיומנים ביותר בתהליך הגידול וההפקה שלו יכולים לייצר רק קילוגרמים ספורים של קינמון ביום.
העצים הטרופיים של הקינמון גדלים בתנאי גידול מיוחדים וקפדניים, בעיקר באזורי סרי לנקה, לשעבר ציילון, מקום מוצאו של העץ. עוד מגדלים אותו כיום גם בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
עוד הסבר להיותו של הקינמון תבלין יקר כל כך הוא משך הגידול הארוך של עצי קינמון. לוקח כ-15 שנים עד שעץ הקינמון מגיע להבשלה ואורך חייו הוא כ-45-50 שנה. יחד עם גידולו הארוך הפקת הקינמון היא עבודה ידנית מדויקת, עם דרישות אקלימיות מיוחדות, התורמים גם הם למחירו הגבוה.
את תהליך ההפקה המורכב של תבלין קינמון מתחילים בגזימה של ענפי העצים והסרת הקליפה החיצונית. לאחר מכן, מפשיטים בעבודת יד מיומנת ועדינה את הקליפה הפנימית.
הקליפה הזו היא החלק העשיר בשמנים אתריים ובטעם ייחודי. נטיית הקליפות המיובשות הללו להסתלסל היא שיוצרת את מקלות הקינמון המוכרות וטחינתן יוצרת את אבקת הקינמון.
הקינמון הציילוני, המיוצר בסרי לנקה, ציילון של פעם, הוא המקורי, האיכותי, הנדיר והיקר ביותר. ניתן לזהות אותו, בהיותו מגולגל מאד למקלות דקים ושבירים יותר.
לעומתו יש את הקינמון הסיני, סוג זול יותר של קינמון. הוא קשה יותר ובריא מעט פחות, אך נפוץ הרבה יותר ברחבי העולם ומיוצר בעיקר בהודו, וייטנאם ואינדונזיה.
#הפקת הקינמון
הפקת התבלין מתבצעת כשאת הגזע של עץ הקינמון גודעים עד לגובה נמוך מעל פני הקרקע. לאחר שנה צומחים מנקודה הגדיעה מספר גזעים קטנים. המגדלים משמרים את אלו שנראים בריאים וחזקים, וגודעים את היתר.
עובדי המטעים יוצאים מדי בוקר לתור אחר גזעי קינמון ארוכים ויפים. את הראויים הם גודעים ומביאים לסככה. לאחר מכן הם מקלפים את הקליפה בעזרת סכין. הקליפה הזו היא קליפתו החיצונית של העץ, קליפה גסה המשמשת, כמו שהיא, לבישול או נטחנת ונמכרת כקינמון טחון.
לאחר הסרת הקליפה החיצונית וסימון הגזעים, חורצים בהם קווים בסכין. מניחים את הגזעים הדקיקים לייבוש בסככה מוצלת, כי שמש ישירה פוגעת בטעם ומזיקה להם. תוך זמן מה מתקלפת הקליפה הדקה בחתכים שנוצרו, משתחררת מהגזע ומתגלגלת למקל הקינמון המוכר לנו. בתום תהליך הייבוש קושרים את המקלות הארוכים, אורזים אותם ומוציאים לשיווק, לכל העולם.
#במטבח
הקינמון, בעל הטעם החריף והמתוק, הוא תבלין מבוקש בעולם הקולינריה. שימושיו העיקריים במטבח הם בתיבול של עוגות וקינוחים. הוא משמש גם לחליטות ובהכנת אוכל גם לתיבול בשר.
כך אוספים את הקינמון:
https://youtu.be/x0mSpoth6xU
חקלאות הקינמון:
https://youtu.be/yQRxNLNiB4I
מהפקת הקינמון ועד לכוס התה:
https://youtu.be/ccbhaxE5B24
ומדוע הפקת הקינמון היא כה יקרה?
https://youtu.be/DzOcZlmeaH0
המלח (Salt) הוא חומר טבעי המשמש את האדם כתבלין וכחומר משמר כבר אלפי שנים.
כבר בעידן הפרהיסטורי נחשב המלח למינרל הראשון לו נזקק האדם באוכל שלו. אז התבססה תזונת האדם בעיקר על ציד ולקט. את כמות המלחים שהיה זקוק לה הוא קיבל מהבשר, מבלי שנזקק לתוספות אחרות.
איך הגיע המלח לבשר הציד? - כל מזון מהחי מכיל לא מעט מלח. זאת כי גם בעלי החיים זקוקים למלח ולכן הוא נמצא בדמם. הטורפים מקבלים את המלח מטרף של חיות אחרות, בעוד חיות צמחוניות צורכות אותו מצמחים לופיטיים ומשתייה של מים מליחים.
רובנו מכירים את המלח בתור זה שמספק את הטעם המלוח לאוכל שלנו. הטעם הזה מורגש כשהלשון שלנו חשה נוכחות של מלחים מסוימים, כמו יוני נתרן וסידן. כשהיונים הללו עוברים דרך תעלות היונים שבלשון הם יוצרים דחף עצבי.
ייצור המלח לא השתנה הרבה במהלך אלפי השנים שבהן משתמשים בו. מלח הבישול, התבלין הנפוץ ביותר על שולחננו וזה שנותן למאכלים את הטעם המלוח, נמצא הן במי הים והן באדמה, בצורת סלעי מלח.
מהים שואבים את המים ומזרימים אותם לתוך בריכות רדודות שנחפרו לשם כך. הן נקראות בריכות אידוי. הסיבה היא שלאחר שהשמש מאדה את מי-הים, בבריכות נשאר רק המלח היבש. אז קוצרים אותו (כלומר אוספים את המלח), אורזים אותו ושולחים לשיווק בחנויות.
במקרה של סלעי המלח, הם נוצרים ממשקע המלח של ימים ואוקיינוסים קדומים. עניין של מיליוני שנים.
בכל מקרה, את סלעי המלח שבמכרות המלח, נוהגים לכרות היישר מתוך האדמה. לאחר שנכרה מהאדמה, שוטפים את סלע המלח היטב ומייבשים אותו. עתה הוא מוכן לאריזה ולשיווק.
כשהמלח יימכר לקונים, הוא יהיה בתצורה המפוררת. זה יהיה או בצורה של מלח גס, הנראה כגבישי מלח לבנים, או כאבקת מלח הבישול, כמו שאנו מכירים משולחן האוכל שלנו.
אולי זו עובדה שתפתיע אתכם, אבל המלח הוא למעשה, הסלע היחידי בטבע שראוי למאכל.
הנה תהליך הייצור של המלח מהים:
https://youtu.be/0vVyw2rVA4Q
בריכות האידוי:
http://youtu.be/bTVc4UqgwVo
קוצרי מלח ביפן:
https://youtu.be/KNGC44RlMqc
ומבט מיקרוסקופ בגבישי המלח:
https://youtu.be/ZTG8FCJZL3M
ג'ינג'ר (Ginger), זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי, הוא צמח תבלין רב-שנתי במשפחת הזנגביליים, שמקורו בדרום-מזרח אסיה. הוא מתנשא עד לגובה של מטר, גבעולו הזקוף גם נושא עלים דמויי אזמל מוארך וגם נעטף בניצני עלים חדשים.
הג'ינג'ר הוא תבלין חשוב במטבחים רבים בעולם. לתבשילים הוא נותן חריפות ולמאפים הוא נותן ארומה מיוחדת. הזנגביל משמש במגוון יישומים קולינריים, מאוכל מלוח ועד קינוחים מתוקים. הג'ינג'ר בכל מצב - טרי, טחון או מסוכר - מציע תוספת של טעם למתכונים ומנות רבות.
גם בתה ובבירה הג'ינג'ר מככב. בבתי הקפה ובמטבח הביתי הפך תה הג'ינג'ר לאחד המשקאות הפופולריים. קנה השורש של הג'ינג'ר משמש לתוספת במשקה חם. מעט פרוסות ג'ינג'ר טרי, המוטלים ביחד עם מקל קינמון וסוכר אל תוך מים רותחים הם חוויה נהדרת.
המבינים מקפידים לקנות את ג'ינג'ר כשהוא טרי מאוד, עם קליפה חלקה ומראה צעיר. מתבלים איתו מגוון רחב של מאכלים.
השם זנגביל בא ככל הנראה מהשפה ההודית העתיקה סנסקריט, בה פירוש המילה סינגאברה (śṛṅgavera) הוא "שורש קרניים". זאת על שום דמיונו של קנה השורש המסועף שלו לקרניים.
#במטבח היפני
שורש הג'ינג'ר הוא מהירקות השימושיים ביותר במטבח היפני. הג'ינג'ר הכבוש הוא אחד החמוצים הפופולריים והחשובים ביפן, המלווה כל ארוחת סושי.
באכילת הסושי משמש הג'ינג'ר הכבוש ליד רוטב סויה ורוטב וואסבי בצלוחיות קטנות. בנוסף לג'ינג'ר המוחמץ, שעבר כבישה, נוהגים להשתמש בו גם בשורש הטרי או במיץ שנסחט ממנו.
במקור אכלו את הג'ינג'ר ביפן בין מנות הסושי ולא עם המנות. הג'ינג'ר החמוץ מתוק נועד לנקות את החיך בין המנות השונות, לרענן ולהכין את הפה לטעם שונה - בין מנה למנה.
הנה הג'ינג'ר בגרסת התה:
https://youtu.be/Oj0jGMbKgBQ
הזנגביל במטבח (עברית):
https://youtu.be/TXjHB2na-MA
הג'ינג'ר בגינה:
https://youtu.be/E8W2u1LBxzU
תה ג'ינג'ר:
https://youtu.be/JoQ1B_h0xiU
בירה ג'ינג'ר בהכנה ביתית:
https://youtu.be/SsW1Icf7v6c
וכך תכינו ג'ינג'ר כבוש לסושי (עברית):
https://youtu.be/hVLvwiaK-Xw
מבין התבלינים שלנו, תבלין הֶל, הידוע גם כקרדמון (elettaria cardamomum), הוא אחד המעניינים בשימושים שעשו בו מימי קדם ועד היום ורבים מכנים אותו "מלך התבלינים".
תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.
ההל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים.הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.
הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.
למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.
#במטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.
בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.
בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה הן עוגיות לאדו, שנהוג לחלק בהם למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.
#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.
ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל בולט בעיקר כטוב להקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). הוא מצוין למצבי עיכול לא תקינים ולסיוע לעיכול בכלל. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל עוד יתרונות בריאותיים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.
בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.
כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.
#תולדותיו
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים אף כינו אותו "מלך התבלינים".
היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה ואפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.
ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.
בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.
בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.
הנה תבלין ההל:
https://youtu.be/C_eDHTdxgYE
כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):
https://youtu.be/dkxwxCdnmv0
על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:
https://youtu.be/GelSQU-RAuI
ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון:
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
הפיסטוק (Pistachio) הוא אגוז טעים למדי שנחשב לאחד הפיצוחים הטעימים והבריאים שיש.
הפיסטוקים הם פירותיו של עץ הפיסטצ'יה. אמנם נהוג לאכול אותו לאחר קלייה והמלחה, אך רבים אוהבים לאכול פיסטוקים טבעיים לחלוטין.
הפיסטוק הוא אגוז מזין במיוחד. ב-100 גרם פיסטוקים יש כ-560 קלוריות והעובדה שאינו מכיל קלוריות רבות, היא שהופכת אותו כל כך מומלץ לדיאטה ולירידה במשקל, באכילה קבועה של פיסטוקים.
הוא גם מקור מעולה לחלבונים, שומנים בריאים, סיבים תזונתיים ומלא בנוגדי חמצון. הפיסטוק בריא ללב, עשיר בחומרים מזינים, טוב לאיזון הסוכר בדם, מועיל לבריאות המעיים ונמצא שהוא אפילו יכול להפחית את הסיכון לחלות בסרטן.
בארץ זכה הפיסטוק לשם "פיסטוק חלבי", בזכות העובדה שאחד המקומות העיקריים בהם מגדלים אותו הוא העיר חלב שבסוריה. מעבר לחלב הסורית, עצי הפיסטוק גדלים בעוד אזורים הרריים באזור ובעיקר בארצות כמו איראן, אפגניסטן וטורקמניסטן.
מהעץ ועד הפה - כך מגדלים ומשווקים את הפיסטוק:
https://youtu.be/yrIKzKbz73Y
ההנאה מגידול המעדן הפיצוחי:
https://youtu.be/E-NGGI_RiV0
הפיסטוק חלבי הוא בריאותי:
https://youtu.be/BiA9XJ8rQc0
על מגדלים ומוכרים את הפיסטוקים
https://youtu.be/0j3iA8wO_ZQ
וחלב פיסטוקים הבריא מאוד:
https://youtu.be/NOcBScDinNY
מהו הבצל ולמה חיתוך בצל גורם לדמעות?
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
כולם יודעים שכשחותכים בצל (Onion), הדמעות מתחילות לזרום. למה זה קורה?
אז ראשית חשוב להבין שהבצל היבש הוא בעצם איבר הרבייה של הצמחים, או במקרה שלנו כאן - של הצמח שאנו מכנים "בצל ירוק". במילים אחרות, בצל ירוק הם העלים הירוקים והאכילים, של בצל הגינה העגול, שצבעו לבן או אדום.
החומר שגורם לדמעות הוא בעצם חומר הגנה של הצמח, שהתפתח במהלך האבולוציה כדי לסייע לצמח לשרוד. חומרים דומים כאלה אנו מכירים בחרדל, החזרת והוואסאבי החריפים.
מערכת ההגנה הזו פשוטה ויעילה. יש בבצל אנזים, שמפרק גז המתנדף לאוויר וגורם לחיה שמנסה לאכול אותו לדמוע. החומר הזה חודר לפתחי הפנים, כמו אף, עיניים ועוד, שם הוא מתמוסס בנוזלי הגוף וגורם לדמעות.
הסיבה לדמעות נעוצה באדי הבצל. זהו גז גופרתי שנחשף בחיתוך תאי הבצל. אנזימים שיוצאים מהתאים יוצרים את הגז, שמתפזר וחודר לעיניים.
כשהגז פוגע בעין נשלחים מסרים למערכת העצבים, מהגלאים העצביים שבקדמת העין. מטרת הגלאים לשמור על העין מגירויים וזיהומים וזה בדיוק האות שמתקבל בחזרה ממערכת העצבים לבלוטת הדמעות: "שטפי החוצה את הגירוי". הדמעות פורצות ומפנות את המזיק מהעין.
למנוע את הדמעות הללו אפשר בקלות. השיטה היעילה ביותר היא לעטות מסכת אב"כ, אבל השיטה המעשית יותר היא פשוט להכניס את הבצל למקרר לפני החיתוך. הקור מקטין את הדמעות משמעותית.
הנה סרטון על דמעות מחיתוך בצל (מתורגם):
http://youtu.be/-G1qhUmq8Vg
על מערכת הדמעות והבכי (מתורגם):
http://youtu.be/keMF8YzQoRM
והסבר על הכימיה של דמעות הבצל:
https://youtu.be/l2Vbj2Tj6rQ
ממה נוצר הסוכר ומהו קנה הסוכר?
הסוכר (Sugar) מופק מצמחים שגדלים בחקלאות, כמו קנה הסוכר וסלק הסוכר. קנה הסוכר, למשל, הוא מרכיב שנמכר בשווקים בכל רחבי אסיה ואפריקה. ילדים בעולם השלישי מוצצים אותו כממתק שממנו נשאב הסוכר. הוא גם אחד המרכיבים העיקריים לייצור סוכר.
אם את סלק הסוכר פורסים לפרוסות ומבשלים להפקת סוכר, את הגבעול של קנה הסוכר מרסקים היטב במכונות חזקות. התהליך הזה יוצר מיץ, שאותו מבשלים.
לאחר הבישול של מיץ קנה הסוכר, או של פרוסות סלק הסוכר, נוצרים גבישי הסוכר. אותם מייבשים היטב ובתום התהליך נוצר הסוכר. לעיתים הוא יפורק לגרגרים ולעיתים יגובש לקוביות סוכר שנוח להכניס לכוס התה או הקפה, ללא צורך בכפית.
כך או כך, בסיומו של ייצור הסוכר, הוא נארז בשקים ומוכן לשיווק.
כך מגדלים את קנה הסוכר:
https://youtu.be/EP_fgp7zYKk
ייבוש הסוכר בהודו:
https://youtu.be/PEbv7KyfITM
ותהליך ייצור הסוכר כולו:
https://youtu.be/jCKt02NGjfM
הסוכר (Sugar) מופק מצמחים שגדלים בחקלאות, כמו קנה הסוכר וסלק הסוכר. קנה הסוכר, למשל, הוא מרכיב שנמכר בשווקים בכל רחבי אסיה ואפריקה. ילדים בעולם השלישי מוצצים אותו כממתק שממנו נשאב הסוכר. הוא גם אחד המרכיבים העיקריים לייצור סוכר.
אם את סלק הסוכר פורסים לפרוסות ומבשלים להפקת סוכר, את הגבעול של קנה הסוכר מרסקים היטב במכונות חזקות. התהליך הזה יוצר מיץ, שאותו מבשלים.
לאחר הבישול של מיץ קנה הסוכר, או של פרוסות סלק הסוכר, נוצרים גבישי הסוכר. אותם מייבשים היטב ובתום התהליך נוצר הסוכר. לעיתים הוא יפורק לגרגרים ולעיתים יגובש לקוביות סוכר שנוח להכניס לכוס התה או הקפה, ללא צורך בכפית.
כך או כך, בסיומו של ייצור הסוכר, הוא נארז בשקים ומוכן לשיווק.
כך מגדלים את קנה הסוכר:
https://youtu.be/EP_fgp7zYKk
ייבוש הסוכר בהודו:
https://youtu.be/PEbv7KyfITM
ותהליך ייצור הסוכר כולו:
https://youtu.be/jCKt02NGjfM
מי היו הנבטים מלכי המדבר?
הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.
היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.
הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.
בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.
הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:
http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s
ועיר הנבטים מואה:
http://youtu.be/eFhJfMPPliU
הנַבַּטִים (Nabataeans) היו עם נוודים קדום שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית.
היתרון של הנבטים במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו. הם נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים.
הם הביאו סחורות לנמל עזה שממנו נשלחו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם נשלחו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה וברומי.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, תבלינים מהודו, בדים יקרים, מלח וחומרים ליצירת מומיות.
בירת ממלכתם של הנבטים הייתה העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
השם "נבטים" ניתן להם על ידי היוונים, על שם אזור נבטיה, שם שניתן לו על ידי יוספוס פלביוס.
הנבטים נהגו להעביר סחורות לאורך "דרך הבשמים", אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. דרכה עברו סחורות מחצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
הנה הנבטים והעיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
עוד עיר נבטית מהנגב, העיר עבדת בצילום מהאוויר:
http://youtu.be/F_FAXGOLFw4?t=4m45s
ועיר הנבטים מואה:
http://youtu.be/eFhJfMPPliU
מה מיוחד באיי זנזיבר?
זנזיבר הוא ארכיפלג טרופי שמורכב משני איים - זנזיבר הוא הגדול ופמבה הקטן שנמצא כמה עשרות ק"מ מצפון לו. חופו המזרחי של זנזיבר רדוד ורחב ידיים והוא מוגבל על ידי שונית אלמוגים שנמצאת במרחק של כ-5 קילומטרים מהחוף. בעת השפל מגדלים ואוספים בו אצות למאכל. החוף המערבי של האי תלול יותר ומיושב ומיוער, ויש בו מנגרובים. איי זנזיבר מכונים לעיתים בשם "איי התבלינים".
בעבר זנזיבר היה מרכז של מוסלמים סוחרי עבדים, שעשו בו את רוב המסחר בעבדים שחורים מאפריקה. מקור השם זנזיבר הוא מעיוות של השם הערבי "זנג'י ברא", שניתן בתקופת המסחר בעבדים ופירושו "כושי החוצה".
זנזיבר שייכת למדינת טנזניה שבאפריקה.
הנה תמונות של הטבע והאנשים של זנזיבר כפי שצולמו במצלמת גו פרו:
http://youtu.be/A4Jd_Ck3mww
סרטון קצר על האי זנזיבר ועל החופשות הנעימות שמבלים בו (עברית):
http://youtu.be/Sk--YqGHCN0
ותיירים שמציגים את זנזיבר מהצד התיירותי שלו:
http://youtu.be/YO0KLSnM4Xs
זנזיבר הוא ארכיפלג טרופי שמורכב משני איים - זנזיבר הוא הגדול ופמבה הקטן שנמצא כמה עשרות ק"מ מצפון לו. חופו המזרחי של זנזיבר רדוד ורחב ידיים והוא מוגבל על ידי שונית אלמוגים שנמצאת במרחק של כ-5 קילומטרים מהחוף. בעת השפל מגדלים ואוספים בו אצות למאכל. החוף המערבי של האי תלול יותר ומיושב ומיוער, ויש בו מנגרובים. איי זנזיבר מכונים לעיתים בשם "איי התבלינים".
בעבר זנזיבר היה מרכז של מוסלמים סוחרי עבדים, שעשו בו את רוב המסחר בעבדים שחורים מאפריקה. מקור השם זנזיבר הוא מעיוות של השם הערבי "זנג'י ברא", שניתן בתקופת המסחר בעבדים ופירושו "כושי החוצה".
זנזיבר שייכת למדינת טנזניה שבאפריקה.
הנה תמונות של הטבע והאנשים של זנזיבר כפי שצולמו במצלמת גו פרו:
http://youtu.be/A4Jd_Ck3mww
סרטון קצר על האי זנזיבר ועל החופשות הנעימות שמבלים בו (עברית):
http://youtu.be/Sk--YqGHCN0
ותיירים שמציגים את זנזיבר מהצד התיירותי שלו:
http://youtu.be/YO0KLSnM4Xs
איך השתמשו פעם במלח לשימור מזון?
אין כמו המלח (Salt) לאוכל. עובדה שכבר מימי קדם משתמשים בו להמלחה ולחיזוק טעמי המאכלים השונים. הוא גם סייע לחיזוק הגוף וההשערה היא שזו הסיבה שלוחמי שבטים נהגו לשתות דם לפני קרב. כדי להתחזק.
אבל אחת התופעות המעניינות היא שלפני שהאדם למד לשמר מזון בהקפאה, בעיקור על ידי חום או אפילו באמצעות ואקום (ותודה למדע!), המלחה הייתה הדרך הזמינה ביותר לשימור של מזון.
כבר מימי קדם גילה האדם, שהוא יכול לשמר את גופות המתים במלח. ברגע מסוים בהיסטוריה עלה מישהו על העובדה המדהימה שניתן להשתמש במלח גם כדי להגן על הבשר.
ואכן, המלחת מזון שימשה במשך מאות שנים לשימורו. בעולם שבו עדיין אין קירור ומקררים, זו הייתה הדרך היחידה לשמר מזון, לשנע מזון למרחקים, בהובלה שלוקחת זמן רב, או לצאת עם בשר הכרחי, להפלגות ארוכות בים.
דוגמאות מוקדמות לכך הם ממצאים שמעידים שכבר ב-2800 לפנה"ס, החלו המצרים לייצא לא רק מלח, אלא גם דגים מומלחים אל לבנון. ישבו ושלטו בה אז הפיניקים, שבתמורה למזונות הללו סחרו עם מצרים בזכוכית, עץ של ארז הלבנון ואריגים צבועים סגול וארגמן - כולם פרי ידע שהם שלטו בו אז והובילו טכנולוגית באזור.
אבל איך המלח מאפשר לאחסן בשר ללא קירור ומבלי שהוא יירקב? או במילים אחרות, מה ההסבר המדעי הפשוט לכך?
אז מה שקורה לבשר מומלח הוא בפשטות מדהים. המלח, כשהוא מפוזר על הבשר, סופח את המים ממנו ומייבש אותו היטב.
בהיעדר המים בבשר, מתים כל החיידקים שחיים בו ולמעשה היו בו עוד בגוף בעל החיים שניצוד.
היות והחיידקים הללו הם שאחראים לריקבון הבשר ללא קירור, זו הייתה הדרך המושלמת, אם כי המעט מלוחה, לשימור בשר למשך זמן רב. ואגב, עד היום עושים פעולה כזו לנקניקים שונים, שאינם זקוקים לקירור, כדי שלא יתקלקלו.
הנה הסיפור ההיסטורי של המלח וכיצד השתמשו בו לשימור בשר:
https://youtu.be/I59GSIgxk_8
והסבר על ההמלחה כטכניקה לשימור מזון:
https://youtu.be/G24Yc8DijLM
אין כמו המלח (Salt) לאוכל. עובדה שכבר מימי קדם משתמשים בו להמלחה ולחיזוק טעמי המאכלים השונים. הוא גם סייע לחיזוק הגוף וההשערה היא שזו הסיבה שלוחמי שבטים נהגו לשתות דם לפני קרב. כדי להתחזק.
אבל אחת התופעות המעניינות היא שלפני שהאדם למד לשמר מזון בהקפאה, בעיקור על ידי חום או אפילו באמצעות ואקום (ותודה למדע!), המלחה הייתה הדרך הזמינה ביותר לשימור של מזון.
כבר מימי קדם גילה האדם, שהוא יכול לשמר את גופות המתים במלח. ברגע מסוים בהיסטוריה עלה מישהו על העובדה המדהימה שניתן להשתמש במלח גם כדי להגן על הבשר.
ואכן, המלחת מזון שימשה במשך מאות שנים לשימורו. בעולם שבו עדיין אין קירור ומקררים, זו הייתה הדרך היחידה לשמר מזון, לשנע מזון למרחקים, בהובלה שלוקחת זמן רב, או לצאת עם בשר הכרחי, להפלגות ארוכות בים.
דוגמאות מוקדמות לכך הם ממצאים שמעידים שכבר ב-2800 לפנה"ס, החלו המצרים לייצא לא רק מלח, אלא גם דגים מומלחים אל לבנון. ישבו ושלטו בה אז הפיניקים, שבתמורה למזונות הללו סחרו עם מצרים בזכוכית, עץ של ארז הלבנון ואריגים צבועים סגול וארגמן - כולם פרי ידע שהם שלטו בו אז והובילו טכנולוגית באזור.
אבל איך המלח מאפשר לאחסן בשר ללא קירור ומבלי שהוא יירקב? או במילים אחרות, מה ההסבר המדעי הפשוט לכך?
אז מה שקורה לבשר מומלח הוא בפשטות מדהים. המלח, כשהוא מפוזר על הבשר, סופח את המים ממנו ומייבש אותו היטב.
בהיעדר המים בבשר, מתים כל החיידקים שחיים בו ולמעשה היו בו עוד בגוף בעל החיים שניצוד.
היות והחיידקים הללו הם שאחראים לריקבון הבשר ללא קירור, זו הייתה הדרך המושלמת, אם כי המעט מלוחה, לשימור בשר למשך זמן רב. ואגב, עד היום עושים פעולה כזו לנקניקים שונים, שאינם זקוקים לקירור, כדי שלא יתקלקלו.
הנה הסיפור ההיסטורי של המלח וכיצד השתמשו בו לשימור בשר:
https://youtu.be/I59GSIgxk_8
והסבר על ההמלחה כטכניקה לשימור מזון:
https://youtu.be/G24Yc8DijLM
מה הובילו מאות שנים על דרך המשי?
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה ותרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, כמו בשמים, תבלינים, סחורות ומוצרים. כל אלו נוצרו במזרח הרחוק ובתת-היבשת ההודית והיו מבוקשים באירופה.
אך בדרך המשי עבר גם מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות ואמונות ומנהגים דתיים. אלה הופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים.
שם הדרך נולד מהמסחר במשי, הבד היוקרתי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב. את השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן, שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.
הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה ותרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים.
דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, כמו בשמים, תבלינים, סחורות ומוצרים. כל אלו נוצרו במזרח הרחוק ובתת-היבשת ההודית והיו מבוקשים באירופה.
אך בדרך המשי עבר גם מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות ואמונות ומנהגים דתיים. אלה הופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים.
שם הדרך נולד מהמסחר במשי, הבד היוקרתי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב. את השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן, שחי במאה ה-19.
הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):
http://youtu.be/vn3e37VWc0k
תולדות דרך המשי:
https://youtu.be/Ccxl9yigi90
על דרך המשי כיום (עברית):
http://youtu.be/y32skvh-hWc
וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:
https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes
מה עושה השף ומה ההבדל בינו לבין הטבח?
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
שֶּׁף (Chef) הוא מומחה לבישול ומנהל המטבח, היודע לגרום לעובדי המטבח לעבוד ומנהל את תהליך הבישול. את השף ניתן למצוא היום כמעט בכל מטבח המכין כמויות אוכל גדולות, ממסעדה ועד בית מלון.
בתור המנהל האחראי על המטבח, השף הוא גם מי שמנחה את סגל המטבח, הכולל חוץ מטבחים, גם את הקצבים, האופים ולא פעם בעלי מקצוע נוספים, המעורבים בהכנת האוכל.
אך שֶׁפִים לא רק מנהלים את הטבחים ואת עובדי המטבח השונים ומפקחים על הבישול. הם גם מי שממציאים מתכונים, יוצרים תפריטים, מתמחרים את המנות (כלומר קובעים את המחיר של כל מנה), מכשירים את סגל העובדים ומתווים את האופי של המטבח או המסעדה.
כמו כל עבודה, גם העבודה במטבח אינה עבודה קלה. בהתחלה לומדים בישול, מתחילים לעבוד במטבח ובהדרגה מפתחים את הבישול כמקצוע. הטבחים עובדים עם אש וסכינים, בחום ולא מעט לחץ, כשהכל מהיר מאוד ולכן גם מחייב הרבה ריכוז.
למעשה, השף הוא טבח, שעם הזמן, הניסיון והלימודים, התפתח והפך לשֶׁף.
לשפים רבים יש ממש כמיהה להאכיל אנשים. טבחים חייבים לאהוב את המקצוע הזה. אם לא אוהבים אותו, קשה להחזיק מעמד במטבח.
אגב, מקור המילה "שֶּׁף", בצרפתית מנהיג או ראש. בצרפת הוא נקרא "שֶּׁף דֶּה קְוִיזִין", כלומר "ראש המטבח", המוביל או המנהיג של המטבח. בצרפתית, אגב, גם ראש הממשלה ומנצח תזמורת נקראים "שף דה..."
שֶׁפִים ושֶפיוֹת בימינו מככבים בתוכניות בישול בטלוויזיה, כמו "מאסטר שף" המפורסמת, שבישראל נחשבת לריאליטי המצליח בתולדות הטלוויזיה שלנו.
חלק מהשפים הופכים כוכבים וידוענים ורבים מהם משמשים גם כבעלים של מסעדות יוקרה. הטובים שבהם, גם אם הם מפורסמים ואף ידוענים, לא שוכחים לרגע שיש להם מסעדה, סועדים וטבחים שממתינים להם.
תרגיל בילוש
=========
מצאו איך אומרים בצרפתית "ראש הממשלה" ו"מנצח תזמורת".
הנה שף מלמד (עברית):
https://youtu.be/cwGyvWijrCA
לחץ, מקצוענות, דיוק - רגע מעבודתו של השף בתכנית ריאליטי בישול:
https://youtu.be/DsN-_p_7gLg
שף באוסטרליה שמכין אוכל טעים וטוב לסביבה:
https://youtu.be/mpWEuCHvnSE
והשפים הישראליים שיוצאים לעולם ומצליחים בו (עברית):
https://youtu.be/qZI9ne5xDxQ?long=yes
מה הייתה דרך הבשמים?
דרך הבשמים (Incense route) הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. כחלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, הועברו בדרך הבשמים סחורות מדרום חצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
מי שהובילו את השיירות שעברו בדרך הבשמים היו הנַבַּטִים (Nabataeans), עם קדום של נוודים שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית. יתרונם במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו.
הנבטים נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים. מתימן ועומאן הם הביאו סחורות בדרך המדברית, עד לנמל עזה. ממנו נשלחו הסחורות הללו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם המשיכו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, משי, אבנים טובות, תבלינים מהודו, צבעים, בדים יקרים, מלח, חומרים ליצירת מומיות ועוד.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן הייתה בירת ממלכתם של הנבטים וישבה על דרך הבשמים. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים הללו שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
הנה סיפורה של דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/azvsHnw4cRI
שרידי מואה הנבטית, שעל דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/eFhJfMPPliU
העיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
יצירה על שם דרך הבשמים של המוזיקאי יאיר דלאל:
https://youtu.be/39a9SOwj3k8
ומסע מודרני בחלק הירדני - ישראלי של הדרך (עברית):
https://youtu.be/gnp2DAJ_JP8?long=yes
דרך הבשמים (Incense route) הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. כחלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, הועברו בדרך הבשמים סחורות מדרום חצי האי ערב אל חופי הים התיכון שבארץ ישראל.
מי שהובילו את השיירות שעברו בדרך הבשמים היו הנַבַּטִים (Nabataeans), עם קדום של נוודים שהתפתח משבטים שהגיעו מחצי האי ערב לאזור ארץ ישראל במאה ה-4 לפני הספירה הנוצרית. יתרונם במדבר היה ביכולת לאתר מים במדבר ולשרוד בו.
הנבטים נהגו לחצות מדבריות בשיירות ענק שהכילו מאות גמלים. מתימן ועומאן הם הביאו סחורות בדרך המדברית, עד לנמל עזה. ממנו נשלחו הסחורות הללו למצרים, לעיבוד והפיכה לסחורה "ברמה אירופית". משם המשיכו הסחורות המעובדות לאירופה, כדי למכור אותן ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית.
בין הסחורות שאותן העבירו הנבטים דרך המדבר היו בעיקר בשמים, משי, אבנים טובות, תבלינים מהודו, צבעים, בדים יקרים, מלח, חומרים ליצירת מומיות ועוד.
הנבטים שלטו בדרך זו לתקופה ארוכה ודאגו להקים בה תחנות מעבר כל כמה עשרות קילומטרים ולחפור בורות לאגירת מים, כדי לספק שתיה למלווים ולגמלים.
העיר פטרה שנמצאת כיום בירדן הייתה בירת ממלכתם של הנבטים וישבה על דרך הבשמים. בישראל הם הקימו עשרות ישובים וכפרים ושש ערים: עבדת, ממשית, ניצנה, שבטה, רחובות וחלוצה. חלק מהערים הללו שימשו כתחנת עצירה והתרעננות לשיירות המסחר שהגיעו מפטרה לעזה.
הנה סיפורה של דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/azvsHnw4cRI
שרידי מואה הנבטית, שעל דרך הבשמים (עברית):
https://youtu.be/eFhJfMPPliU
העיר הנבטית ממשית, שנמצאת בנגב (עברית):
http://youtu.be/BmJOsVbh41M?t=3m14s
יצירה על שם דרך הבשמים של המוזיקאי יאיר דלאל:
https://youtu.be/39a9SOwj3k8
ומסע מודרני בחלק הירדני - ישראלי של הדרך (עברית):
https://youtu.be/gnp2DAJ_JP8?long=yes
