שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כמה השימפנזים חכמים ואיך הם משוחחים?
השימפנזים הם מבעלי החיים הנבונים ביותר. הם גם אחד משני המינים היחידים שנחשבים לקוף-אדם.
בין המרכיבים התבוניים המרתקים שהשימפנזים יודעים לבצע ניתן למצוא את יכולת השיתוף שלהם במזון, השימוש בכלי ציד פשוטים ובכלים שמצאו או סיגלו לביצוע משימות, המודעות העצמית, הציד המשותף שלהם, וניהול קהילה חברתית ופוליטיקה פשוטה, כולל היכולת להתאפק.
#דוגמאות לתבונה של השימפנזים?
הם למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של נמלים. הם מצאו לעצמם שיטת ציד יעילה ופשוטה להפליא. השימפנזים משתמשים בענף קטן, אותו הם תוחבים לתוך קן של טרמיטים. הם ממתינים רגע, כדי שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזים נוהגים למשוך את הענף החוצה ולזלול בהנאה את הטרמיטים שמכסים אותו.
לאחר התנסות קצרה עם מראות, השימפנזים גם ידועים כקופים היחידים שעוברים את המבחן של היכולת לזהות את עצמם במראה. את המבחן הזה יש חוקרים המחשיבים כראייה לקיום מודעות עצמית.
אבל מעניין הרבה יותר הוא הצד החברתי שלהם. לא רק ששימפנזים הם בעלי חיים חברותיים, רגשיים ופעילים מאד, הם גם סיגלו לעצמם תקשורת שבה משמשים פרצופים, מחוות, תנועות ידיים והבעות פנים חרישיות או מלוות בקולות, כדי להעביר ביניהם מסרים ולנהל משא ומתן.
כך למשל יכולה שימפנזה להתחבק ולהתנשק כדרך להביע פיוס או קרבה לשימפנזה אחרת. השימפנזה יכולה גם לבקש אוכל על ידי מחווה "אנושית" של הגשת יד בתחינה למי שאוחז במזון. אם היא אינה מקבלת, היא תוסיף פעמים רבות בכי או יבבה, כדי לרגש את האוחז במזון ולגרום לו לתת מעט משלו.
אצל השימפנזים הילדים מוכרות גם התפרצויות הזעם הקולניות, כשאימם גומלת אותם מיניקה של חלב אם.
החוקרים הצליחו שוב ושוב להדריך שימפנזים לתקשר בשפות סימנים ולהעביר מסרים מתוכנתים שלמדו.
הנה התקשורת והדיבור של השימפנזים זה עם זה, במחוות ותנועות:
http://youtu.be/NBFBbFcixRY
תינוקת שימפנזי, שלומדת לומר מילים כמו אמא ואבא ולהשתמש בהם נכון:
http://youtu.be/1-_LsVQb3t0
ושימפנזה שמדליק אש מזרדים ואז מבשל מרשמלו על המדורה:
https://youtu.be/GQcN7lHSD5Y
מה פשר החיבוקים והנשיקות של השימפנזים?
השימפנזים חיים רוב הזמן על העצים ונעים ביניהם בקפיצות גדולות, כשהם נאחזים בענפים בזרועותיהם החזקות.
הקשר בין השימפנזים מאד דומה לקשר בין בני-אדם. גם הם מברכים אחד את השני בחיבוק ונשיקה וגם הם "משוחחים" ביניהם. אבל השיחה של השימפנזים היא בעזרת נשיפות, שריקות, נחירות ונביחות.
כששימפנזים רוצים להזהיר אחד את השני מפני איום או אויב מפחיד, הם חובטים על גזע העץ ושורקים ברעש גדול.
הנה צורת התקשורת של השימפנזים:
http://youtu.be/NBFBbFcixRY
וחיבוקים לחוקרים:
http://youtu.be/EsUP2dftN9w
כיצד הקופים לומדים?
למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.
השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!
קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.
ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.
המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.
כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:
http://youtu.be/icd_ob8UWgQ
קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:
https://youtu.be/pmnzIhbX2bg
והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:
https://youtu.be/ovpsuyRanw8
כיצד הוחתמו גוזלי ברווזים לקופסת קרטון?
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
שימפנזים
השימפנזים הם מבעלי החיים הנבונים ביותר. הם גם אחד משני המינים היחידים שנחשבים לקוף-אדם.
בין המרכיבים התבוניים המרתקים שהשימפנזים יודעים לבצע ניתן למצוא את יכולת השיתוף שלהם במזון, השימוש בכלי ציד פשוטים ובכלים שמצאו או סיגלו לביצוע משימות, המודעות העצמית, הציד המשותף שלהם, וניהול קהילה חברתית ופוליטיקה פשוטה, כולל היכולת להתאפק.
#דוגמאות לתבונה של השימפנזים?
הם למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של נמלים. הם מצאו לעצמם שיטת ציד יעילה ופשוטה להפליא. השימפנזים משתמשים בענף קטן, אותו הם תוחבים לתוך קן של טרמיטים. הם ממתינים רגע, כדי שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזים נוהגים למשוך את הענף החוצה ולזלול בהנאה את הטרמיטים שמכסים אותו.
לאחר התנסות קצרה עם מראות, השימפנזים גם ידועים כקופים היחידים שעוברים את המבחן של היכולת לזהות את עצמם במראה. את המבחן הזה יש חוקרים המחשיבים כראייה לקיום מודעות עצמית.
אבל מעניין הרבה יותר הוא הצד החברתי שלהם. לא רק ששימפנזים הם בעלי חיים חברותיים, רגשיים ופעילים מאד, הם גם סיגלו לעצמם תקשורת שבה משמשים פרצופים, מחוות, תנועות ידיים והבעות פנים חרישיות או מלוות בקולות, כדי להעביר ביניהם מסרים ולנהל משא ומתן.
כך למשל יכולה שימפנזה להתחבק ולהתנשק כדרך להביע פיוס או קרבה לשימפנזה אחרת. השימפנזה יכולה גם לבקש אוכל על ידי מחווה "אנושית" של הגשת יד בתחינה למי שאוחז במזון. אם היא אינה מקבלת, היא תוסיף פעמים רבות בכי או יבבה, כדי לרגש את האוחז במזון ולגרום לו לתת מעט משלו.
אצל השימפנזים הילדים מוכרות גם התפרצויות הזעם הקולניות, כשאימם גומלת אותם מיניקה של חלב אם.
החוקרים הצליחו שוב ושוב להדריך שימפנזים לתקשר בשפות סימנים ולהעביר מסרים מתוכנתים שלמדו.
הנה התקשורת והדיבור של השימפנזים זה עם זה, במחוות ותנועות:
http://youtu.be/NBFBbFcixRY
תינוקת שימפנזי, שלומדת לומר מילים כמו אמא ואבא ולהשתמש בהם נכון:
http://youtu.be/1-_LsVQb3t0
ושימפנזה שמדליק אש מזרדים ואז מבשל מרשמלו על המדורה:
https://youtu.be/GQcN7lHSD5Y
השימפנזים חיים רוב הזמן על העצים ונעים ביניהם בקפיצות גדולות, כשהם נאחזים בענפים בזרועותיהם החזקות.
הקשר בין השימפנזים מאד דומה לקשר בין בני-אדם. גם הם מברכים אחד את השני בחיבוק ונשיקה וגם הם "משוחחים" ביניהם. אבל השיחה של השימפנזים היא בעזרת נשיפות, שריקות, נחירות ונביחות.
כששימפנזים רוצים להזהיר אחד את השני מפני איום או אויב מפחיד, הם חובטים על גזע העץ ושורקים ברעש גדול.
הנה צורת התקשורת של השימפנזים:
http://youtu.be/NBFBbFcixRY
וחיבוקים לחוקרים:
http://youtu.be/EsUP2dftN9w
למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.
השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!
קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.
ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.
המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.
כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:
http://youtu.be/icd_ob8UWgQ
קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:
https://youtu.be/pmnzIhbX2bg
והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:
https://youtu.be/ovpsuyRanw8
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
