שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן כוסות רוח ואיך טיפלו בעזרתן?
טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים רופאים קדומים ומרפאים טיפלו בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד.
בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום עושים שימוש בשיטה ברפואה האלטרנטיבית. השימוש בהן מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.
בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.
היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.
כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.
הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:
http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ
בסין של ימינו:
http://youtu.be/fkF_pm637uY
וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:
http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s
מה ההיסטוריה של הארכת הגולגולת?
תופעת הארכת הגולגלות נעשית באמצעות חבישות וקיבועים שגורמים לגולגולת לגדול לצורה של החבישה או הקיבוע. כלומר, מבנה הגולגולת משתנה תחת לחץ מלאכותי שיוצרים עליה.
התהליך של הארכה מלאכותית של הגולגולת הונהג בחלק מהתרבויות בהיסטוריה, בכדי לשפר את האינטליגנציה. בתרבויות קדומות נחשבו בעלי גולגולות מוארכות כבעלי חוש שישי ויכולות נבואיות, כולל הפיכתם לשמאנים, המסוגלים לזהות סכנות עתידיות ולחזות שינויים במזג האוויר.
המנהג נולד ככל הנראה במונגוליה, בערבות אסיה, אם כי גם בתרבות השומרית ובהמשך בתרבויות מסופוטמיה נוספות, נהגו להאריך את ראשיהם בנסיבות דתיות.
המנהג היה נפוץ גם בקרב האצולה המצרית בימי השושלת ה-18. יתכן שהמנהג באזור היה קדום הרבה יותר, שכן נמצאה באזור מצרים גולגולת מוארכת בת 45 אלף שנה. כך או כך, גם המלכה המצרית נפרטיטי היתה בעלת ראש מוארך וכך גם המלך הפרעוני תות ענח' אמון. יש מחלוקת בין החוקרים, אם מדובר במאפיין גנטי של משפחת הפרעונים או בהארכה מלאכותית של הגולגולת.
ההונים הביאו אותו לאירופה וגם הגותים ביבשת האירופית אימצו את המנהג. מדובר בתופעה שהפכה נפוצה בכל העולם ובמהלך ההיסטוריה לא היה איזור גאוגרפי מסוים שרק הוא התאפיין בה.
בהמשך ההיסטוריה אימצו תרבויות שונות את מנהג הזה כשהסיבות מגוונות - הן סיבות דתיות, חברתיות, אסתטיות ולעתים מנימוקים בריאותיים.
במאה האחרונה זוהה המנהג הזה גם בתורכיה וגם בדרום צרפת. למשל באזור העיר הצרפתית טולוז, שאנתרופולוגים מצאו בה מקרים כאלו. יתכן שמדובר במנהג שמזכיר שבטים גותיים שנהגו להאריך גולגלות.
האינדיאנים ברחבי אמריקה האמינו שעליהם להאריך את הגולגולת כדי לחזק את הקשר עם עולם הרוחות. במרכז אמריקה יכולים היו רק העשירים לעצב את הגולגולת. גם שבטים באפריקה נהגו ונוהגים גם כיום להאריך את הגולגלות. הסיבות שלהם גם הן דתיות. שבט המנגבוטו בקונגו, למשל, מאמין שהמנהג הזה "מרצה את האלים".
הנה סרטון על הארכת הגולגלות בעמים עתיקים:
https://youtu.be/JnERUZNqwbc
איך שימשו עלוקות לרפואה עתיקה?
אחת ה"המצאות" הרפואיות הקדומות והיעילות של הזמן העתיק וימי הביניים היא רפואת העלוקות. טיפול באמצעות עלוקה רפואית (Hirudo medicinalis) היה אז נפוץ ונהגו לעשות בו שימוש רב, במיוחד בהקזת דם, אחד ההליכים הרפואיים המקובלים והיעילים שבהם.
העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש אותה להאחז ומאפשר לעלוקה למשוך את גופה קדימה, שאז נצמד הכפתור האחורי והפעם היא דוחפת את גופה. משיכה ודחיפה, משיכה ודחיפה - דרך גאונית שהאבולוציה אפשרה לה לנוע..
עלוקות מופיעות ב-600 מינים שונים, שהמתאימים מהן לרפואה הם מוצצי דם. פיהן של העלוקות מצוי בחלק הקדמי של הראש. יש להן כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור. את הדם הן מוצצות באמצעות מנגנון השאיבה שבו הן מצוידות. המדהים הוא שעלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!
הקזת דם היה בימי קדם אחת מצורות הטיפול הרפואיות השכיחות. כשהעלוקות הרפואיות מוצצות דם רב, הן גם מפרישות אל הפצע חומר נוגד קרישה. החומר הזה ממשיך לגרום לדימום במשך זמן רב, לעיתים עד 10 שעות. הדימום הזה הוא הקזת הדם. בשיטה זו נהגו הרופאים הקדומים לחבר רקמות פגועות בגוף, דוגמת אצבעות או פצעים פתוחים. אבל את הכירורגיה העדינה שעושים המנתחים המודרניים, כמו חיבור ורידים כירורגי, עשו אז העלוקות. כשהן הזרימו דם לתוך הרקמה הפגועה, הן אפשרו לגוף לבנות מחדש את הוורידים שנכרתו בו.
הנה השימוש בעלוקות ברפואה העתיקה ובהודו של ימינו:
http://youtu.be/QeOOpkb0Tyo
כך מודדים את כמויות הדם שעלוקה מוצצת:
https://youtu.be/owxXd9PJp2Y
העלוקה נצמדת לגוף ומוצצת דם בתוך שניות:
http://youtu.be/NIU-g-WlH8M
וכך מטפלים בהן במקומות כמו לאוס:
http://youtu.be/ak6MX-QFRVc
או טיפולי עלוקות למטרות יופי:
http://youtu.be/hKz08njIoiI
ובחיוך אנגלי - האם כך למדו רפואה במאה ה-16?
https://youtu.be/ZSEqbXed1Mo
מהי שבועת היפוקרטס?
שבועת היפוקרטס (Hippocratic oath) היא שבועה שנשבע כמעט כל רופא בתחילת דרכו. רופאים צעירים נוהגים להישבע בה, עם סיום לימודיהם בבית הספר לרפואה.
בשבועה הזו מתחייבים הרופאים הצעירים לקיים נורמות בסיסיות של התנהגות, כמו הגשת עזרה רפואית לכל חולה, שמירה על פרטיותו, הבטחת הסודיות של המידע הרפואי שברשותם וכדומה.
"שבועת היפוקרטס" מיוחסת ונקראת על שמו של היפוקרטס, מי שנחשב אבי הרפואה. הוא היה תושב האי היווני קוס וחי בו במאה ה-4 לפני הספירה.
היפוקרטס נחשב למי שיסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", בית ספר הראשון לרפואה באירופה ובצידו המערבי של העולם העתיק.
השבועה הזו, שמיוחסת לו, נחשבת לאבן יסוד באתיקה הרפואית וכמעט כל רופא בעולם המערבי מתחייב בה.
בין הציוויים שמצווה השבועה על הרופאים יש התחייבויות כמו לא לגרום נזק לחולה, להקל על סבלם של החולים, לא לקצר את חייהם, לנהוג בטוהר מידות, להקשיב וללמוד מהמורים שמלמדים אותך ועוד.
חלק מסעיפי השבועה המקורית פחות רלוונטיים כיום ולכן נכתבו נוסחים מודרניים המבוססים עליה ומוסיפים סעיפים כמו חובת הטיפול השוויוני, שמתחייב הרופא לתת לכל אדם באשר הוא אדם.
הנה סיפורה של שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/xzwfv89ULFw
רעיון שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/QbU61uO3Vdw
והנוסח של שבועת היפוקרטס המקורית:
https://youtu.be/0ZOWXKt0TGY
איך התפתח מדע האנטומיה?
מדע האנטומיה (Anatomy) הוא עתיק מאד. במצרים העתיקה נרכש ככל הנראה הידע האנטומי הנחוץ לניתוחים קדומים מהידע שצברו בעלי המקצוע שהכינו מומיות מגופות המתים. גם ידע שרכשו אז אנשי דת שחקרו את הקורבנות שהוקרבו לאלים היו מקור של ידע רב.
אצל היוונים הידע האנטומי התפתח עוד יותר. חוקרים יווניים ניתחו גופות אדם, במיוחד בעיר אלכסנדריה שבה החוק היווני איפשר זאת. שם גילה למשל החוקר הירופילוס שבניגוד לתיאוריה של אריסטו, שהלב הוא ששולט בתנועה, דווקא המוח הוא האחראי לתנועת הגוף. החוקר ארסיסטרטוס כמעט וגילה את מחזור הדם, מה שייקח עוד מאות שנים עד שאכן יקרה.
היוונים, שהצליחו בכריתת איברים כירורגית ובאיחוי שברים, היו מנתחים הרבה פחות מוצלחים. הרומאים לעומתם רכשו ידע רב מניתוחי גלדיאטורים וחיילים פצועים. היו להם רבים משני הסוגים... רופא גלדיאטורים בשם קלאודיוס גאלן ניתח ב-170 לפני הספירה חיות וגילה אז תגליות חשובות על מערכת העצבים ומחזור הדם. אך גאלן הותיר גם שגיאות שגרמו לבלבול רב אצל חוקרים בהמשך, כמו ארבעת הנוזלים שטען שיש במוח והם שקובעים את הטמפרמנט של כל אדם ותפקוד גופו.
הרופא הרומי גלנוס הרבה לערבב עשבי מרפא ולהפיק מהם תרופות. יש מקומות שעד היום ממשיכים לקרוא לתרופות כאלה "תרופות גלניות".
לאחר התקופה הרומית ובמהלך ימי הביניים, נעצר המחקר האנטומי באירופה לחלוטין. הכנסייה הנוצרית אסרה על ניתוחים ועל לימוד האנטומיה. את ההתעסקות בגוף האדם היא השאירה רק לאלוהים.
מי שהפכו אז למוקד הידע והמחקר על גוף האדם היו מדענים איסלאמיים. הם זכו בידע רב מתרבויות רומי ויוון, שתפסו הכובשים המוסלמים. למדע המוסלמי היה יתרון, שנבע מהנגישות שלו לידע מדעי, הן ממזרח אסיה והן מאירופה. מצד שני, גם לפי חוק האיסלאם אסור היה לנתח גופות.
באירופה החלו אוניברסיטאות לקבל רשות לנתח גופות החל מהמאה ה-14. רוחו של גאלן שרתה עדיין על המחקר ובמקרים שבהם סתרו הממצאים את התיאוריה שלו, הם נחשבו שגויים... רק במאה ה-16 יעיז חוקר אמיץ בשם אנדריאס וסליוס לסתור חלק מהממצאים של גאלן. בזכותו ובזכות תגליותיו בתקופת הרנסאנס יגיע מעתה גל של תגליות.
הגל הזה יתחזק עוד יותר, עם המצאת המיקרוסקופ במאה ה-17. בספרו על "פעולת גוף האדם" יצייר גם וסליוס וירשום לראשונה את מראה המוח האנושי.
מדע האנטומיה מתחיל בידע שנרכש ממומיות לרפואה וניתוחים:
http://youtu.be/3YuFg6dxVlI
ותגליות האנטומיה הרבות של עידן ההשכלה:
http://youtu.be/vrQKYIbPQfs
למה נועדה מסכת הרופא של המוות השחור?
בתקופת המגפה השחורה חבשו הרופאים "מסכות מקור", מסכות עם צורת מקור מקדימה, שנקראו "מסכת רופא מגפה" (Plague doctor's mask).
את מסכת הרופא של המגפה, עם המקור הארוך, החל לעטות כמסכה בשנת 1619 הרופא הצרפתי שרל דה לורם, כשהוא טיפל בקרבנות המגפה השחורה.
המסכות הללו כללו משקפיים מזכוכית שהוטמעו במסכה, לצד המקור הארוך, כיוון שהאמינו שכך יוכלו לטפל בחולים מבלי להפגע מהמחלה.
הרופאים גם נהגו לבשם את המקור מבפנים, בחומרי וצמחי ריח כמו עלי שושנים, מליסה ומנטה. הם האמינו שהריחות הללו יגנו עליהם מענן הריחות הרעים של המחלה.
הרופאים גם השתמשו במקל ארוך, שאפשר להם לבדוק את החולים מבלי לגעת בהם. מכיוון שבני התקופה האמינו שהמגפה היא עונש על חטאים, המקלות הללו אפשרו לרופאים גם לחזור בתשובה מהחטאים שלהם.
הנה סיפורה של מסכת הרופא במגפה השחורה (מתורגם):
https://youtu.be/LMt8xm4t7XQ
כך פעלו הרופאים במסכות בתקופת המגפה השחורה:
http://youtu.be/dFI9o9ZwI1g
מסכת רופא המגפה:
http://youtu.be/UNqDs5uv-QE
הרפואה והרופאים בימי הביניים והמגפה השחורה (עברית):
https://youtu.be/o8Sqje4xKow?long=yes
וסרט תיעודי על המגפה השחורה והרופאים הללו:
https://youtu.be/q1aULu6BqNs?long=yes
מיהו היפוקרטס אבי הרפואה?
אבי הרפואה נחשב היפוקרטס (Hippocrates) היווני. הוא נולד באי היווני קוס ובבגרותו היה לרופא שטבע את חותמו על הרפואה האירופית. עד כדי כך השפיע, שנהוג לראות בו את "אבי הרפואה המערבית". בין השאר הוא יסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", מה שנחשב לבית ספר לרפואה הראשון באירופה ובצידו המערבי של העולם.
היפוקרטס הגיע לגיל המופלג. ישנן גרסאות שונות לגבי אורך חייו המדויק, מדיווחים שהגיע לגיל 83 ואולי אף ל-90 שנות חיים, ועד לגרסה אחרת שלפיה הוא עבר את גיל ה-100. בכל מקרה האריך היפוקרטס ימים באופן קיצוני לתקופתו, מה שהגדיל את המיתוס של איש הבריאות המופלא שהוא היה.
במהלך חייו חיבר היפוקרטס ספרים חשובים ברפואה והציב תורות רפואיות שהשפיעו על דורות רבים של אנשי רפואה. הוא שקבע בין השאר, שהמוח ולא הלב, הוא המקום שבו מתקיימים הרגשות, האינטליגנציה והחושים שלנו.
היו לו עוד תיאוריות מרתקות ופורצות דרך. על אף שחלקן הופרכו בהמשך ההיסטוריה, שיטותיו של היפוקרטס היו מהמשפיעות והחשובות בתולדות הרפואה.
שמו מוכר על ידי כל רופא מודרני עד עצם היום הזה. במיוחד תודות ל"שבועת היפוקרטס" שניסח ושנושאת את שמו. בשבועה זו, שנושאים כל הרופאים הצעירים בעת שהם הופכים לרופאים, הם מתחייבים לנורמות התנהגות המחייבות רופאים באשר הם. החל משמירה על סודיות המידע הרפואי והפרטיות של החולים ועד להגשת עזרה רפואית לכל חולה או פצוע, אפילו של אויב ופושע, שבועה סמלית זו היא תרומתו האדירה והחשובה של היפוקרטס להיסטוריה ולתרבות האנושית.
בניגוד לרופאים מתקופות שקדמו לו, שסברו שהמחלות הן גזירות שמיים או קללת אנשים אחרים, היפוקרטס הגיע למסקנה, המהפכנית לתקופתו, שמקור המחלות בסיבות טבעיות שמחוץ לגוף החולה. הוא זיהה בגוף האדם ארבע ליחות - מרה שחורה, מרה צהובה, ריר ודם. כשנוצר עודף או חוסר באחת הליחות, תמיד מסיבות חיצוניות, ייתקף האדם במחלות. משום כך היפוקרטס דחה את מיני הלחשים והקמעות שנתנו הרופאים בתקופתו וטען שהטבע עצמו הוא הדרך להחלמה. מכאן הוא גזר שתפקיד הרופא הוא לסייע לטבע במלאכת הריפוי, למשל באמצעות הקזת דם או הקזה של ליחות אחרות.
על אף שבעידן המודרני ידוע שאין בסיס מדעי לתאוריה שלו, היא הייתה לגישה השלטת ברפואה המערבית במשך קרוב ל-2000 שנה. לפחות עד המאה ה-15 למדו אותה רופאי המערב ופיתחו לפיה "שיטות ריפוי" רבות שכיום ידוע שלא היו יעילות במיוחד. את העובדה שלא פעם צלחו בכל זאת שיטות הריפוי האלה מסבירים החוקרים באמונת החולים שהם בדרך להבראה. עצם קבלת הטיפול הרפואי המקצועי מרופאים שאנו מאמינים בהם, מסייעת לא פעם לריפוי, גם אם הטיפול עצמו אינו משפיע על גופנו כלל.
הנה סיפורו של אבי הרפואה היפוקרטס:
http://youtu.be/V5_clg6CjSc
ומצגת וידאו על היפוקראטס ופועלו:
http://youtu.be/x2LnqnJY9OQ
מהו צמח האלמוות אלוורה?
אלוורה (Aloe vera) הוא צמח מרתק המשלב יופי טבעי, שימושים מגוונים ומסורת רפואית עתיקה. הצמח בעל העלים הבשרניים והמוארכים משתייך למשפחת החצביים (Asphodelaceae) ומקורו באזורים צחיחים של דרום חצי האי ערב, בעיקר תימן ועומאן. למרות גדילתו במדבריות, האלוורה הפך לאחד הצמחים הפופולריים בעולם בזכות תכונותיו הרפואיות והקוסמטיות המרשימות.
העלים הייחודיים של האלוורה מאחסנים בתוכם ג'ל שקוף ודביק המכיל מאות חומרים פעילים, כולל ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, אנזימים ותרכובות אנטי-דלקתיות. מרקם זה שימש לרפואה מסורתית במצרים העתיקה כבר לפני 6000 שנה, עד כדי כך שכינו אותו "צמח האל-מוות" וכללו אותו בטקסי קבורה של פרעונים.
#היסטוריה
דיוסקורידס, מאבות רפואת הצמחים היוונית, הכיר כבר בשנת 78 לספירה את האלוורה.
לפי מסורות היסטוריות, כבר אריסטו המליץ לתלמידו אלכסנדר הגדול להשתלט על האי סוקוטרה, כדי להשיג אספקה של זן אלואה מיוחד (Aloe socotrina) לריפוי פצעי חייליו בשדה הקרב. קליאופטרה השתמשה בו כחלק משגרת הטיפוח שלה, ומסורות רפואיות בכל העולם – מסין העתיקה ועד לתרבויות אינדיאניות – אימצו את הצמח לשימושים מגוונים.
ברפואה האיורוודית בהודו, האלוורה מכונה "קומארי" (kumari) שמשמעותו "נערה צעירה", המסמלת את יכולות ההתחדשות והחיוניות של הצמח. האמונה המסורתית גורסת שקריאת מנטרות מיוחדות לצמח לפני קטיף העלים מגבירה את סגולותיו הרפואיות.
במאה ה-10 ומהתקופה האנגלו-סקסונית, מוצאים את הצמח בספרי רפואה של צפון אירופה. מניחים שאת דרכו לאירופה הוא מצא בנתיבי הסחר של מצרים ואפריקה.
במאה ה-17 הובאה האלוורה ממזרח ודרום אפריקה אל איי הודו המערבית. שם היא עדיין מעובדת בהרחבה. גם ברפואה הטבעית של ג'מייקה היא נחשבת למרכיב משמעותי.
ובאיים הקנרים גדל זן מיוחד של אלוורה שנחשב לאיכותי במיוחד בשל תנאי האקלים הייחודיים. כה חשוב היה הצמח בכלכלה המקומית, שבמאה ה-18 היה אסור לייצא שתילי אלוורה מהאיים ומי שעשה זאת הסתכן בעונש מוות. היום, מייצאים מהאיים הללו מוצרי אלוורה לכל העולם וגאים במסורת ארוכה של גידול הצמח האיכותי ביותר.
#גינון
האלוורה הוא צמח נהדר לגינון ביתי. עמידותו הגבוהה, דרישות המים המינימליות והיכולת לשרוד בתנאים קשים הופכים אותו לאידיאלי עבור גננים מתחילים או עסוקים. הצמח יכול לגדול בקלות בעציץ על אדן החלון, בחצר או בגינה, ומשמש כאלמנט דקורטיבי מרשים בזכות הצורה הגיאומטרית המרהיבה של עליו.
מה שהופך את האלוורה לנהדר במיוחד הוא שהוא מתרבה בקלות – הוא מייצר חוטרים (שתילים צעירים) סביב בסיס הצמח הבוגר, אותם אפשר להפריד ולשתול בעציצים חדשים. כך, בעל צמח אחד יכול להיות בעל משתלה שלמה תוך שנים ספורות. האלוורה גם משמש כמטהר אוויר טבעי, סופג רעלים ומשחרר חמצן בלילה, מה שהופך אותו לתוספת נהדרת לחדר השינה.
#מטבח
מלבד היותו צמח מרפא ונוי, האלוורה מצא את דרכו גם למטבח המודרני. הג'ל של האלוורה משמש במשקאות בריאות פופולריים, במיצים ובתוספי תזונה. טעמו נייטרלי יחסית מאפשר שילוב קל עם פירות ומרכיבים אחרים. ביפן, קוריאה ומקסיקו משתמשים בג'ל האלוורה כמרכיב בממתקים, סלטים ותבשילים.
מחקרים מראים כי צריכת אלוורה יכולה לסייע בהפחתת רמות סוכר בדם, בשיפור העיכול ובתמיכה במערכת החיסון. אולם יש להיזהר – האלואין (Aloin) הצהוב שנמצא בין העור החיצוני של העלה לבין הג'ל הפנימי הוא חומר משלשל חזק, ולכן יש להקפיד על הפרדה נכונה בין החלקים השונים של הצמח לפני השימוש במטבח.
#בריאות
האלוורה הרפואית היא רק זו שיש לה פריחה צהובה. כל השאר פחות יעילים מבחינה רפואית.
השימושים הרפואיים של האלוורה הרפואית הם המפורסמים ביותר ובהם בולטים הטיפול בכוויות ובעיות עור שונות והטיפול במערכת העיכול ובעיות מעיים, כמו קרון, קוליטיס ובעיות פרקים.
הג'ל משמש להרגעת כוויות שמש, פצעים וגירויי עור, ומחקרים מודרניים מאששים את יעילותו בזירוז תהליכי ריפוי, הפחתת דלקות והרגעת גירודים.
ברפואה הקונבנציונלית, האלוורה נמצא בשימוש בטיפול בפצעי לחץ, בכוויות קרינה אצל מטופלי סרטן, ובמשחות להקלה על יובש ואדמומיות בעור. המחקר המודרני מתמקד בפוטנציאל האנטי-אוקסידנטי של הצמח, ביכולתו לסייע בהפחתת רמות כולסטרול וסוכר, וביעילותו בטיפול במחלות מעי דלקתיות.
מה שמדהים הוא שלמרות אלפי שנות שימוש מסורתי, מדענים עדיין מגלים תועלות חדשות לצמח העתיק הזה. הקשר בין האלוורה לבין בריאות האדם הוא עדות חיה לחכמה העמוקה הטמונה בתרבויות המסורתיות ולפוטנציאל הריפוי העצום שקיים בעולם הצמחי, ממתין להתגלות מחדש בעידן המודרני.
כיום ניתן למצוא בארצות הברית אפילו חוות גידול ענקיות של אלוורה המשתרעות על פני אלפי דונמים, בעיקר בטקסס ומקסיקו, שם האקלים החם והיבש מספק תנאים אידיאליים לגידול הצמח. מעניין שהחקלאים באזורים אלה מדווחים שהצמח עצמו כמעט אינו סובל ממזיקים, ככל הנראה בשל החומרים האנטי-בקטריאליים והאנטי-פטרייתיים הטבעיים שהוא מכיל.
#טיפוח
בימינו, תעשיית הקוסמטיקה אימצה את האלוורה בהתלהבות. אפשר למצוא אותו כיום בתור מרכיב בקרמים, שמפו, מסכות פנים ומוצרי היגיינה אישית.
הנה האלוורה (עברית):
https://youtu.be/hX3QZ_E1iik
השימושים המסורתיים והרפואיים של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/E0Jho0yfqN0
כך נשתול אלוורה בקלות (עברית):
https://youtu.be/mzexFOIdAs0
פרסומת למשקה אלוורה (עברית):
https://youtu.be/zlc5D5ox8qY
הצד הבריאותי של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/5SnYUcpfzoo
והכנת משקה אלוורה טבעי (עברית):
https://youtu.be/8fofLVQk3ag
איך ניתחו בני אדם בימי קדם?
האדם הקדמון עשה ניתוחים כבר בימי קדם. כל הניתוחים הללו התבצעו כשהחולה ער לחלוטין. ההרדמה תומצא אלפי שנים אחר-כך.
גולגלות פרהיסטוריות, שבהן התגלו חורים סימטריים ושהעצם בחלקן החלימה לפני שהמנותח מת, מעידות על כך שהחורים בגולגולת נעשו על ידי אדם. היות והידע על הגוף האנושי היה אז מועט ביותר, מעריכים שמטרת החורים בגולגולת הייתה לאפשר יציאה של רוחות רעות מהראש, רוחות שעל פי האמונה גרמו לשגעון ולכאבים.
הרופאים הקדומים ניתחו בני אדם כבר מתקופת האבן. ניתוחי ראש שכללו קדיחה בגולגולות של המנותח בוצעו כבר לפני 7,600 שנה. ידע כירורגי דומה היה גם בהודו, לפני 3,000 שנה.
גם במצרים הקדומה נעשו ניתוחים, כולל ניתוחי ראש, כבר באלף השלישי לפני הספירה. גולגולות מנוקבות או חסרות פלח עצם נמצאו בקברים מצריים עתיקים. ההשערה היא שהניתוחים הללו בוצעו כדי להקל על כאבי ראש ומיגרנות אצל המנותחים. הממצאים מראים שמנתחים מצריים ביצעו גם כריתות גפיים, כנראה בשל פציעות שהובילו לנמק.
כשכבשו הברברים את אירופה היבשת נכנסה לתקופת נסיגה שנקראת ימי הביניים. גם הרפואה סבלה אז מנסיגה איומה. הרופאים הרומיים נעלמו והרפואה נסוגה לאחור. מי שניתחו באירופה של אותם ימים לא היו רופאים אלא גלבים, בעלי מקצוע שעיקר עיסוקם היה בכלל גילוח של הלקוחות... כשהיה צריך לנתח בימי הביניים נהגו להזעיק את הגלב והוא הגיע עם סכין, בו פתחו את גופו של המנותח ועם מסור, אם צריך יהיה לקטוע יד או רגל.
כנראה שכירורגיה הייתה קצת יותר מסובכת בשבילם, שכן הידע המועט שלהם על גוף האדם ודרך הפעולה של איבריו, גרמו לרבים מהמנותחים למות במהלך הניתוחים הללו.
המנתחים גם לא ידעו להקפיד על היגיינה ולכן המנותחים סבלו מזיהומים, איבוד דם וכאבי תופת שהיו הגורמים המקובלים למוות במהלך הניתוח או אחריו. עוד יותר חמור היה שחוסר ההיגיינה הביא לזיהום וממנו להתפרצות של מגפות ומחלות מדבקות אחרות. כתוצאה מאי השמירה על היגיינה בניתוח אחד מתו לא פעם מאות ואף אלפי בני-אדם, בתוך זמן קצר.
קשה אולי להאמין, אבל מצב זה נמשך מהזמן העתיק, דרך ימי הביניים, העת החדשה ועד למאה ה-19. זיהום מקום הניתוח הייתה במשך דורות הבעיה הקשה שעמדה בפני המנתחים.
בעיית הזיהום הכירורגי נפתרה משהתגלו החיידקים ומדענים פיתחו אפשרויות חיטוי יעילות.
גם ההרדמה, שבימי קדם כלל לא הייתה בידי המנתחים ובימי הביניים אפשרה רק טשטוש באמצעות אלכוהול וסמים, התגלתה רק במאה ה-19. חומרים חדשים החלו אז לשמש להרדמת החולה ולמניעת הסבל הרב שכרוך בניתוח הכואב.
הנה הניתוחים של ימי קדם וכיצד התפתחו:
https://youtu.be/ezZf_mOqyFU
גולגלות מנותחות מתקופות קדומות:
http://youtu.be/Xxw8qEIj8-E
הנה התפתחות הניתוחים מאז:
http://youtu.be/dAe4kkNMCpk
ניתוחים במאה ה-19, בתקופה הוויקטוריאנית:
http://youtu.be/C8WbrS0O5FE
והרפואה על ניתוחיה בימי הביניים:
https://youtu.be/2p0Z2wNwcf8?long=yes
טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים רופאים קדומים ומרפאים טיפלו בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד.
בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום עושים שימוש בשיטה ברפואה האלטרנטיבית. השימוש בהן מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.
בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.
היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.
כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.
הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:
http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ
בסין של ימינו:
http://youtu.be/fkF_pm637uY
וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:
http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s
תופעת הארכת הגולגלות נעשית באמצעות חבישות וקיבועים שגורמים לגולגולת לגדול לצורה של החבישה או הקיבוע. כלומר, מבנה הגולגולת משתנה תחת לחץ מלאכותי שיוצרים עליה.
התהליך של הארכה מלאכותית של הגולגולת הונהג בחלק מהתרבויות בהיסטוריה, בכדי לשפר את האינטליגנציה. בתרבויות קדומות נחשבו בעלי גולגולות מוארכות כבעלי חוש שישי ויכולות נבואיות, כולל הפיכתם לשמאנים, המסוגלים לזהות סכנות עתידיות ולחזות שינויים במזג האוויר.
המנהג נולד ככל הנראה במונגוליה, בערבות אסיה, אם כי גם בתרבות השומרית ובהמשך בתרבויות מסופוטמיה נוספות, נהגו להאריך את ראשיהם בנסיבות דתיות.
המנהג היה נפוץ גם בקרב האצולה המצרית בימי השושלת ה-18. יתכן שהמנהג באזור היה קדום הרבה יותר, שכן נמצאה באזור מצרים גולגולת מוארכת בת 45 אלף שנה. כך או כך, גם המלכה המצרית נפרטיטי היתה בעלת ראש מוארך וכך גם המלך הפרעוני תות ענח' אמון. יש מחלוקת בין החוקרים, אם מדובר במאפיין גנטי של משפחת הפרעונים או בהארכה מלאכותית של הגולגולת.
ההונים הביאו אותו לאירופה וגם הגותים ביבשת האירופית אימצו את המנהג. מדובר בתופעה שהפכה נפוצה בכל העולם ובמהלך ההיסטוריה לא היה איזור גאוגרפי מסוים שרק הוא התאפיין בה.
בהמשך ההיסטוריה אימצו תרבויות שונות את מנהג הזה כשהסיבות מגוונות - הן סיבות דתיות, חברתיות, אסתטיות ולעתים מנימוקים בריאותיים.
במאה האחרונה זוהה המנהג הזה גם בתורכיה וגם בדרום צרפת. למשל באזור העיר הצרפתית טולוז, שאנתרופולוגים מצאו בה מקרים כאלו. יתכן שמדובר במנהג שמזכיר שבטים גותיים שנהגו להאריך גולגלות.
האינדיאנים ברחבי אמריקה האמינו שעליהם להאריך את הגולגולת כדי לחזק את הקשר עם עולם הרוחות. במרכז אמריקה יכולים היו רק העשירים לעצב את הגולגולת. גם שבטים באפריקה נהגו ונוהגים גם כיום להאריך את הגולגלות. הסיבות שלהם גם הן דתיות. שבט המנגבוטו בקונגו, למשל, מאמין שהמנהג הזה "מרצה את האלים".
הנה סרטון על הארכת הגולגלות בעמים עתיקים:
https://youtu.be/JnERUZNqwbc
אחת ה"המצאות" הרפואיות הקדומות והיעילות של הזמן העתיק וימי הביניים היא רפואת העלוקות. טיפול באמצעות עלוקה רפואית (Hirudo medicinalis) היה אז נפוץ ונהגו לעשות בו שימוש רב, במיוחד בהקזת דם, אחד ההליכים הרפואיים המקובלים והיעילים שבהם.
העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש אותה להאחז ומאפשר לעלוקה למשוך את גופה קדימה, שאז נצמד הכפתור האחורי והפעם היא דוחפת את גופה. משיכה ודחיפה, משיכה ודחיפה - דרך גאונית שהאבולוציה אפשרה לה לנוע..
עלוקות מופיעות ב-600 מינים שונים, שהמתאימים מהן לרפואה הם מוצצי דם. פיהן של העלוקות מצוי בחלק הקדמי של הראש. יש להן כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור. את הדם הן מוצצות באמצעות מנגנון השאיבה שבו הן מצוידות. המדהים הוא שעלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!
הקזת דם היה בימי קדם אחת מצורות הטיפול הרפואיות השכיחות. כשהעלוקות הרפואיות מוצצות דם רב, הן גם מפרישות אל הפצע חומר נוגד קרישה. החומר הזה ממשיך לגרום לדימום במשך זמן רב, לעיתים עד 10 שעות. הדימום הזה הוא הקזת הדם. בשיטה זו נהגו הרופאים הקדומים לחבר רקמות פגועות בגוף, דוגמת אצבעות או פצעים פתוחים. אבל את הכירורגיה העדינה שעושים המנתחים המודרניים, כמו חיבור ורידים כירורגי, עשו אז העלוקות. כשהן הזרימו דם לתוך הרקמה הפגועה, הן אפשרו לגוף לבנות מחדש את הוורידים שנכרתו בו.
הנה השימוש בעלוקות ברפואה העתיקה ובהודו של ימינו:
http://youtu.be/QeOOpkb0Tyo
כך מודדים את כמויות הדם שעלוקה מוצצת:
https://youtu.be/owxXd9PJp2Y
העלוקה נצמדת לגוף ומוצצת דם בתוך שניות:
http://youtu.be/NIU-g-WlH8M
וכך מטפלים בהן במקומות כמו לאוס:
http://youtu.be/ak6MX-QFRVc
או טיפולי עלוקות למטרות יופי:
http://youtu.be/hKz08njIoiI
ובחיוך אנגלי - האם כך למדו רפואה במאה ה-16?
https://youtu.be/ZSEqbXed1Mo
שבועת היפוקרטס (Hippocratic oath) היא שבועה שנשבע כמעט כל רופא בתחילת דרכו. רופאים צעירים נוהגים להישבע בה, עם סיום לימודיהם בבית הספר לרפואה.
בשבועה הזו מתחייבים הרופאים הצעירים לקיים נורמות בסיסיות של התנהגות, כמו הגשת עזרה רפואית לכל חולה, שמירה על פרטיותו, הבטחת הסודיות של המידע הרפואי שברשותם וכדומה.
"שבועת היפוקרטס" מיוחסת ונקראת על שמו של היפוקרטס, מי שנחשב אבי הרפואה. הוא היה תושב האי היווני קוס וחי בו במאה ה-4 לפני הספירה.
היפוקרטס נחשב למי שיסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", בית ספר הראשון לרפואה באירופה ובצידו המערבי של העולם העתיק.
השבועה הזו, שמיוחסת לו, נחשבת לאבן יסוד באתיקה הרפואית וכמעט כל רופא בעולם המערבי מתחייב בה.
בין הציוויים שמצווה השבועה על הרופאים יש התחייבויות כמו לא לגרום נזק לחולה, להקל על סבלם של החולים, לא לקצר את חייהם, לנהוג בטוהר מידות, להקשיב וללמוד מהמורים שמלמדים אותך ועוד.
חלק מסעיפי השבועה המקורית פחות רלוונטיים כיום ולכן נכתבו נוסחים מודרניים המבוססים עליה ומוסיפים סעיפים כמו חובת הטיפול השוויוני, שמתחייב הרופא לתת לכל אדם באשר הוא אדם.
הנה סיפורה של שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/xzwfv89ULFw
רעיון שבועת היפוקרטס:
https://youtu.be/QbU61uO3Vdw
והנוסח של שבועת היפוקרטס המקורית:
https://youtu.be/0ZOWXKt0TGY
רפואה עתיקה
מדע האנטומיה (Anatomy) הוא עתיק מאד. במצרים העתיקה נרכש ככל הנראה הידע האנטומי הנחוץ לניתוחים קדומים מהידע שצברו בעלי המקצוע שהכינו מומיות מגופות המתים. גם ידע שרכשו אז אנשי דת שחקרו את הקורבנות שהוקרבו לאלים היו מקור של ידע רב.
אצל היוונים הידע האנטומי התפתח עוד יותר. חוקרים יווניים ניתחו גופות אדם, במיוחד בעיר אלכסנדריה שבה החוק היווני איפשר זאת. שם גילה למשל החוקר הירופילוס שבניגוד לתיאוריה של אריסטו, שהלב הוא ששולט בתנועה, דווקא המוח הוא האחראי לתנועת הגוף. החוקר ארסיסטרטוס כמעט וגילה את מחזור הדם, מה שייקח עוד מאות שנים עד שאכן יקרה.
היוונים, שהצליחו בכריתת איברים כירורגית ובאיחוי שברים, היו מנתחים הרבה פחות מוצלחים. הרומאים לעומתם רכשו ידע רב מניתוחי גלדיאטורים וחיילים פצועים. היו להם רבים משני הסוגים... רופא גלדיאטורים בשם קלאודיוס גאלן ניתח ב-170 לפני הספירה חיות וגילה אז תגליות חשובות על מערכת העצבים ומחזור הדם. אך גאלן הותיר גם שגיאות שגרמו לבלבול רב אצל חוקרים בהמשך, כמו ארבעת הנוזלים שטען שיש במוח והם שקובעים את הטמפרמנט של כל אדם ותפקוד גופו.
הרופא הרומי גלנוס הרבה לערבב עשבי מרפא ולהפיק מהם תרופות. יש מקומות שעד היום ממשיכים לקרוא לתרופות כאלה "תרופות גלניות".
לאחר התקופה הרומית ובמהלך ימי הביניים, נעצר המחקר האנטומי באירופה לחלוטין. הכנסייה הנוצרית אסרה על ניתוחים ועל לימוד האנטומיה. את ההתעסקות בגוף האדם היא השאירה רק לאלוהים.
מי שהפכו אז למוקד הידע והמחקר על גוף האדם היו מדענים איסלאמיים. הם זכו בידע רב מתרבויות רומי ויוון, שתפסו הכובשים המוסלמים. למדע המוסלמי היה יתרון, שנבע מהנגישות שלו לידע מדעי, הן ממזרח אסיה והן מאירופה. מצד שני, גם לפי חוק האיסלאם אסור היה לנתח גופות.
באירופה החלו אוניברסיטאות לקבל רשות לנתח גופות החל מהמאה ה-14. רוחו של גאלן שרתה עדיין על המחקר ובמקרים שבהם סתרו הממצאים את התיאוריה שלו, הם נחשבו שגויים... רק במאה ה-16 יעיז חוקר אמיץ בשם אנדריאס וסליוס לסתור חלק מהממצאים של גאלן. בזכותו ובזכות תגליותיו בתקופת הרנסאנס יגיע מעתה גל של תגליות.
הגל הזה יתחזק עוד יותר, עם המצאת המיקרוסקופ במאה ה-17. בספרו על "פעולת גוף האדם" יצייר גם וסליוס וירשום לראשונה את מראה המוח האנושי.
מדע האנטומיה מתחיל בידע שנרכש ממומיות לרפואה וניתוחים:
http://youtu.be/3YuFg6dxVlI
ותגליות האנטומיה הרבות של עידן ההשכלה:
http://youtu.be/vrQKYIbPQfs
בתקופת המגפה השחורה חבשו הרופאים "מסכות מקור", מסכות עם צורת מקור מקדימה, שנקראו "מסכת רופא מגפה" (Plague doctor's mask).
את מסכת הרופא של המגפה, עם המקור הארוך, החל לעטות כמסכה בשנת 1619 הרופא הצרפתי שרל דה לורם, כשהוא טיפל בקרבנות המגפה השחורה.
המסכות הללו כללו משקפיים מזכוכית שהוטמעו במסכה, לצד המקור הארוך, כיוון שהאמינו שכך יוכלו לטפל בחולים מבלי להפגע מהמחלה.
הרופאים גם נהגו לבשם את המקור מבפנים, בחומרי וצמחי ריח כמו עלי שושנים, מליסה ומנטה. הם האמינו שהריחות הללו יגנו עליהם מענן הריחות הרעים של המחלה.
הרופאים גם השתמשו במקל ארוך, שאפשר להם לבדוק את החולים מבלי לגעת בהם. מכיוון שבני התקופה האמינו שהמגפה היא עונש על חטאים, המקלות הללו אפשרו לרופאים גם לחזור בתשובה מהחטאים שלהם.
הנה סיפורה של מסכת הרופא במגפה השחורה (מתורגם):
https://youtu.be/LMt8xm4t7XQ
כך פעלו הרופאים במסכות בתקופת המגפה השחורה:
http://youtu.be/dFI9o9ZwI1g
מסכת רופא המגפה:
http://youtu.be/UNqDs5uv-QE
הרפואה והרופאים בימי הביניים והמגפה השחורה (עברית):
https://youtu.be/o8Sqje4xKow?long=yes
וסרט תיעודי על המגפה השחורה והרופאים הללו:
https://youtu.be/q1aULu6BqNs?long=yes
אבי הרפואה נחשב היפוקרטס (Hippocrates) היווני. הוא נולד באי היווני קוס ובבגרותו היה לרופא שטבע את חותמו על הרפואה האירופית. עד כדי כך השפיע, שנהוג לראות בו את "אבי הרפואה המערבית". בין השאר הוא יסד את ה"אסכולה ההיפוקרטית", מה שנחשב לבית ספר לרפואה הראשון באירופה ובצידו המערבי של העולם.
היפוקרטס הגיע לגיל המופלג. ישנן גרסאות שונות לגבי אורך חייו המדויק, מדיווחים שהגיע לגיל 83 ואולי אף ל-90 שנות חיים, ועד לגרסה אחרת שלפיה הוא עבר את גיל ה-100. בכל מקרה האריך היפוקרטס ימים באופן קיצוני לתקופתו, מה שהגדיל את המיתוס של איש הבריאות המופלא שהוא היה.
במהלך חייו חיבר היפוקרטס ספרים חשובים ברפואה והציב תורות רפואיות שהשפיעו על דורות רבים של אנשי רפואה. הוא שקבע בין השאר, שהמוח ולא הלב, הוא המקום שבו מתקיימים הרגשות, האינטליגנציה והחושים שלנו.
היו לו עוד תיאוריות מרתקות ופורצות דרך. על אף שחלקן הופרכו בהמשך ההיסטוריה, שיטותיו של היפוקרטס היו מהמשפיעות והחשובות בתולדות הרפואה.
שמו מוכר על ידי כל רופא מודרני עד עצם היום הזה. במיוחד תודות ל"שבועת היפוקרטס" שניסח ושנושאת את שמו. בשבועה זו, שנושאים כל הרופאים הצעירים בעת שהם הופכים לרופאים, הם מתחייבים לנורמות התנהגות המחייבות רופאים באשר הם. החל משמירה על סודיות המידע הרפואי והפרטיות של החולים ועד להגשת עזרה רפואית לכל חולה או פצוע, אפילו של אויב ופושע, שבועה סמלית זו היא תרומתו האדירה והחשובה של היפוקרטס להיסטוריה ולתרבות האנושית.
בניגוד לרופאים מתקופות שקדמו לו, שסברו שהמחלות הן גזירות שמיים או קללת אנשים אחרים, היפוקרטס הגיע למסקנה, המהפכנית לתקופתו, שמקור המחלות בסיבות טבעיות שמחוץ לגוף החולה. הוא זיהה בגוף האדם ארבע ליחות - מרה שחורה, מרה צהובה, ריר ודם. כשנוצר עודף או חוסר באחת הליחות, תמיד מסיבות חיצוניות, ייתקף האדם במחלות. משום כך היפוקרטס דחה את מיני הלחשים והקמעות שנתנו הרופאים בתקופתו וטען שהטבע עצמו הוא הדרך להחלמה. מכאן הוא גזר שתפקיד הרופא הוא לסייע לטבע במלאכת הריפוי, למשל באמצעות הקזת דם או הקזה של ליחות אחרות.
על אף שבעידן המודרני ידוע שאין בסיס מדעי לתאוריה שלו, היא הייתה לגישה השלטת ברפואה המערבית במשך קרוב ל-2000 שנה. לפחות עד המאה ה-15 למדו אותה רופאי המערב ופיתחו לפיה "שיטות ריפוי" רבות שכיום ידוע שלא היו יעילות במיוחד. את העובדה שלא פעם צלחו בכל זאת שיטות הריפוי האלה מסבירים החוקרים באמונת החולים שהם בדרך להבראה. עצם קבלת הטיפול הרפואי המקצועי מרופאים שאנו מאמינים בהם, מסייעת לא פעם לריפוי, גם אם הטיפול עצמו אינו משפיע על גופנו כלל.
הנה סיפורו של אבי הרפואה היפוקרטס:
http://youtu.be/V5_clg6CjSc
ומצגת וידאו על היפוקראטס ופועלו:
http://youtu.be/x2LnqnJY9OQ
אלוורה (Aloe vera) הוא צמח מרתק המשלב יופי טבעי, שימושים מגוונים ומסורת רפואית עתיקה. הצמח בעל העלים הבשרניים והמוארכים משתייך למשפחת החצביים (Asphodelaceae) ומקורו באזורים צחיחים של דרום חצי האי ערב, בעיקר תימן ועומאן. למרות גדילתו במדבריות, האלוורה הפך לאחד הצמחים הפופולריים בעולם בזכות תכונותיו הרפואיות והקוסמטיות המרשימות.
העלים הייחודיים של האלוורה מאחסנים בתוכם ג'ל שקוף ודביק המכיל מאות חומרים פעילים, כולל ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, אנזימים ותרכובות אנטי-דלקתיות. מרקם זה שימש לרפואה מסורתית במצרים העתיקה כבר לפני 6000 שנה, עד כדי כך שכינו אותו "צמח האל-מוות" וכללו אותו בטקסי קבורה של פרעונים.
#היסטוריה
דיוסקורידס, מאבות רפואת הצמחים היוונית, הכיר כבר בשנת 78 לספירה את האלוורה.
לפי מסורות היסטוריות, כבר אריסטו המליץ לתלמידו אלכסנדר הגדול להשתלט על האי סוקוטרה, כדי להשיג אספקה של זן אלואה מיוחד (Aloe socotrina) לריפוי פצעי חייליו בשדה הקרב. קליאופטרה השתמשה בו כחלק משגרת הטיפוח שלה, ומסורות רפואיות בכל העולם – מסין העתיקה ועד לתרבויות אינדיאניות – אימצו את הצמח לשימושים מגוונים.
ברפואה האיורוודית בהודו, האלוורה מכונה "קומארי" (kumari) שמשמעותו "נערה צעירה", המסמלת את יכולות ההתחדשות והחיוניות של הצמח. האמונה המסורתית גורסת שקריאת מנטרות מיוחדות לצמח לפני קטיף העלים מגבירה את סגולותיו הרפואיות.
במאה ה-10 ומהתקופה האנגלו-סקסונית, מוצאים את הצמח בספרי רפואה של צפון אירופה. מניחים שאת דרכו לאירופה הוא מצא בנתיבי הסחר של מצרים ואפריקה.
במאה ה-17 הובאה האלוורה ממזרח ודרום אפריקה אל איי הודו המערבית. שם היא עדיין מעובדת בהרחבה. גם ברפואה הטבעית של ג'מייקה היא נחשבת למרכיב משמעותי.
ובאיים הקנרים גדל זן מיוחד של אלוורה שנחשב לאיכותי במיוחד בשל תנאי האקלים הייחודיים. כה חשוב היה הצמח בכלכלה המקומית, שבמאה ה-18 היה אסור לייצא שתילי אלוורה מהאיים ומי שעשה זאת הסתכן בעונש מוות. היום, מייצאים מהאיים הללו מוצרי אלוורה לכל העולם וגאים במסורת ארוכה של גידול הצמח האיכותי ביותר.
#גינון
האלוורה הוא צמח נהדר לגינון ביתי. עמידותו הגבוהה, דרישות המים המינימליות והיכולת לשרוד בתנאים קשים הופכים אותו לאידיאלי עבור גננים מתחילים או עסוקים. הצמח יכול לגדול בקלות בעציץ על אדן החלון, בחצר או בגינה, ומשמש כאלמנט דקורטיבי מרשים בזכות הצורה הגיאומטרית המרהיבה של עליו.
מה שהופך את האלוורה לנהדר במיוחד הוא שהוא מתרבה בקלות – הוא מייצר חוטרים (שתילים צעירים) סביב בסיס הצמח הבוגר, אותם אפשר להפריד ולשתול בעציצים חדשים. כך, בעל צמח אחד יכול להיות בעל משתלה שלמה תוך שנים ספורות. האלוורה גם משמש כמטהר אוויר טבעי, סופג רעלים ומשחרר חמצן בלילה, מה שהופך אותו לתוספת נהדרת לחדר השינה.
#מטבח
מלבד היותו צמח מרפא ונוי, האלוורה מצא את דרכו גם למטבח המודרני. הג'ל של האלוורה משמש במשקאות בריאות פופולריים, במיצים ובתוספי תזונה. טעמו נייטרלי יחסית מאפשר שילוב קל עם פירות ומרכיבים אחרים. ביפן, קוריאה ומקסיקו משתמשים בג'ל האלוורה כמרכיב בממתקים, סלטים ותבשילים.
מחקרים מראים כי צריכת אלוורה יכולה לסייע בהפחתת רמות סוכר בדם, בשיפור העיכול ובתמיכה במערכת החיסון. אולם יש להיזהר – האלואין (Aloin) הצהוב שנמצא בין העור החיצוני של העלה לבין הג'ל הפנימי הוא חומר משלשל חזק, ולכן יש להקפיד על הפרדה נכונה בין החלקים השונים של הצמח לפני השימוש במטבח.
#בריאות
האלוורה הרפואית היא רק זו שיש לה פריחה צהובה. כל השאר פחות יעילים מבחינה רפואית.
השימושים הרפואיים של האלוורה הרפואית הם המפורסמים ביותר ובהם בולטים הטיפול בכוויות ובעיות עור שונות והטיפול במערכת העיכול ובעיות מעיים, כמו קרון, קוליטיס ובעיות פרקים.
הג'ל משמש להרגעת כוויות שמש, פצעים וגירויי עור, ומחקרים מודרניים מאששים את יעילותו בזירוז תהליכי ריפוי, הפחתת דלקות והרגעת גירודים.
ברפואה הקונבנציונלית, האלוורה נמצא בשימוש בטיפול בפצעי לחץ, בכוויות קרינה אצל מטופלי סרטן, ובמשחות להקלה על יובש ואדמומיות בעור. המחקר המודרני מתמקד בפוטנציאל האנטי-אוקסידנטי של הצמח, ביכולתו לסייע בהפחתת רמות כולסטרול וסוכר, וביעילותו בטיפול במחלות מעי דלקתיות.
מה שמדהים הוא שלמרות אלפי שנות שימוש מסורתי, מדענים עדיין מגלים תועלות חדשות לצמח העתיק הזה. הקשר בין האלוורה לבין בריאות האדם הוא עדות חיה לחכמה העמוקה הטמונה בתרבויות המסורתיות ולפוטנציאל הריפוי העצום שקיים בעולם הצמחי, ממתין להתגלות מחדש בעידן המודרני.
כיום ניתן למצוא בארצות הברית אפילו חוות גידול ענקיות של אלוורה המשתרעות על פני אלפי דונמים, בעיקר בטקסס ומקסיקו, שם האקלים החם והיבש מספק תנאים אידיאליים לגידול הצמח. מעניין שהחקלאים באזורים אלה מדווחים שהצמח עצמו כמעט אינו סובל ממזיקים, ככל הנראה בשל החומרים האנטי-בקטריאליים והאנטי-פטרייתיים הטבעיים שהוא מכיל.
#טיפוח
בימינו, תעשיית הקוסמטיקה אימצה את האלוורה בהתלהבות. אפשר למצוא אותו כיום בתור מרכיב בקרמים, שמפו, מסכות פנים ומוצרי היגיינה אישית.
הנה האלוורה (עברית):
https://youtu.be/hX3QZ_E1iik
השימושים המסורתיים והרפואיים של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/E0Jho0yfqN0
כך נשתול אלוורה בקלות (עברית):
https://youtu.be/mzexFOIdAs0
פרסומת למשקה אלוורה (עברית):
https://youtu.be/zlc5D5ox8qY
הצד הבריאותי של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/5SnYUcpfzoo
והכנת משקה אלוורה טבעי (עברית):
https://youtu.be/8fofLVQk3ag
האדם הקדמון עשה ניתוחים כבר בימי קדם. כל הניתוחים הללו התבצעו כשהחולה ער לחלוטין. ההרדמה תומצא אלפי שנים אחר-כך.
גולגלות פרהיסטוריות, שבהן התגלו חורים סימטריים ושהעצם בחלקן החלימה לפני שהמנותח מת, מעידות על כך שהחורים בגולגולת נעשו על ידי אדם. היות והידע על הגוף האנושי היה אז מועט ביותר, מעריכים שמטרת החורים בגולגולת הייתה לאפשר יציאה של רוחות רעות מהראש, רוחות שעל פי האמונה גרמו לשגעון ולכאבים.
הרופאים הקדומים ניתחו בני אדם כבר מתקופת האבן. ניתוחי ראש שכללו קדיחה בגולגולות של המנותח בוצעו כבר לפני 7,600 שנה. ידע כירורגי דומה היה גם בהודו, לפני 3,000 שנה.
גם במצרים הקדומה נעשו ניתוחים, כולל ניתוחי ראש, כבר באלף השלישי לפני הספירה. גולגולות מנוקבות או חסרות פלח עצם נמצאו בקברים מצריים עתיקים. ההשערה היא שהניתוחים הללו בוצעו כדי להקל על כאבי ראש ומיגרנות אצל המנותחים. הממצאים מראים שמנתחים מצריים ביצעו גם כריתות גפיים, כנראה בשל פציעות שהובילו לנמק.
כשכבשו הברברים את אירופה היבשת נכנסה לתקופת נסיגה שנקראת ימי הביניים. גם הרפואה סבלה אז מנסיגה איומה. הרופאים הרומיים נעלמו והרפואה נסוגה לאחור. מי שניתחו באירופה של אותם ימים לא היו רופאים אלא גלבים, בעלי מקצוע שעיקר עיסוקם היה בכלל גילוח של הלקוחות... כשהיה צריך לנתח בימי הביניים נהגו להזעיק את הגלב והוא הגיע עם סכין, בו פתחו את גופו של המנותח ועם מסור, אם צריך יהיה לקטוע יד או רגל.
כנראה שכירורגיה הייתה קצת יותר מסובכת בשבילם, שכן הידע המועט שלהם על גוף האדם ודרך הפעולה של איבריו, גרמו לרבים מהמנותחים למות במהלך הניתוחים הללו.
המנתחים גם לא ידעו להקפיד על היגיינה ולכן המנותחים סבלו מזיהומים, איבוד דם וכאבי תופת שהיו הגורמים המקובלים למוות במהלך הניתוח או אחריו. עוד יותר חמור היה שחוסר ההיגיינה הביא לזיהום וממנו להתפרצות של מגפות ומחלות מדבקות אחרות. כתוצאה מאי השמירה על היגיינה בניתוח אחד מתו לא פעם מאות ואף אלפי בני-אדם, בתוך זמן קצר.
קשה אולי להאמין, אבל מצב זה נמשך מהזמן העתיק, דרך ימי הביניים, העת החדשה ועד למאה ה-19. זיהום מקום הניתוח הייתה במשך דורות הבעיה הקשה שעמדה בפני המנתחים.
בעיית הזיהום הכירורגי נפתרה משהתגלו החיידקים ומדענים פיתחו אפשרויות חיטוי יעילות.
גם ההרדמה, שבימי קדם כלל לא הייתה בידי המנתחים ובימי הביניים אפשרה רק טשטוש באמצעות אלכוהול וסמים, התגלתה רק במאה ה-19. חומרים חדשים החלו אז לשמש להרדמת החולה ולמניעת הסבל הרב שכרוך בניתוח הכואב.
הנה הניתוחים של ימי קדם וכיצד התפתחו:
https://youtu.be/ezZf_mOqyFU
גולגלות מנותחות מתקופות קדומות:
http://youtu.be/Xxw8qEIj8-E
הנה התפתחות הניתוחים מאז:
http://youtu.be/dAe4kkNMCpk
ניתוחים במאה ה-19, בתקופה הוויקטוריאנית:
http://youtu.be/C8WbrS0O5FE
והרפואה על ניתוחיה בימי הביניים:
https://youtu.be/2p0Z2wNwcf8?long=yes
מהן עלוקות?
העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. יש בטבע כ-600 מינים שונים של עלוקות.
עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש להאחז ואז העלוקה מושכת את עצמה קדימה ואז האחורי נצמד ושוב היא דוחפת וכן הלאה.
חלק ממיני העלוקות הן עלוקות מוצצי-דם. פיהן מצוי בחלק הקדמי של הראש ויש להן מספר שורות שיניים דמויות מסור, המאפשרות להן מציצה של הדם באמצעות מנגנון שאיבה טבעי. העלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!
מציצת הדם של העלוקה הרפואית שימשה בימי קדם להקזת דם ולטיפולים רפואיים שונים.
בהיעדר טכנולוגיות וידע רפואי רב התגלה שהעלוקה מאפשרת הזרמה של דם לרקמות פגועות ומסייעות לגוף לבנות מחדש את הוורידים באיבר הפגוע, מפצע פתוח ועד אצבעות שנכרתו.
ראו את רפואת העלוקות באאוריקה בתגית "עלוקות".
הנה העלוקות נדבקות לבחור בסרטון שמסביר בחיוך את התזונה שלהן:
http://youtu.be/drnTxHgoWFI
עלוקה טורפת תולעת:
http://youtu.be/0fGGz6d3vC4
וכך היא מזנקת על אדם כדי להתעלק עליו ולמצוץ את דמו:
http://youtu.be/MeyLNDZdls8
העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. יש בטבע כ-600 מינים שונים של עלוקות.
עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש להאחז ואז העלוקה מושכת את עצמה קדימה ואז האחורי נצמד ושוב היא דוחפת וכן הלאה.
חלק ממיני העלוקות הן עלוקות מוצצי-דם. פיהן מצוי בחלק הקדמי של הראש ויש להן מספר שורות שיניים דמויות מסור, המאפשרות להן מציצה של הדם באמצעות מנגנון שאיבה טבעי. העלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!
מציצת הדם של העלוקה הרפואית שימשה בימי קדם להקזת דם ולטיפולים רפואיים שונים.
בהיעדר טכנולוגיות וידע רפואי רב התגלה שהעלוקה מאפשרת הזרמה של דם לרקמות פגועות ומסייעות לגוף לבנות מחדש את הוורידים באיבר הפגוע, מפצע פתוח ועד אצבעות שנכרתו.
ראו את רפואת העלוקות באאוריקה בתגית "עלוקות".
הנה העלוקות נדבקות לבחור בסרטון שמסביר בחיוך את התזונה שלהן:
http://youtu.be/drnTxHgoWFI
עלוקה טורפת תולעת:
http://youtu.be/0fGGz6d3vC4
וכך היא מזנקת על אדם כדי להתעלק עליו ולמצוץ את דמו:
http://youtu.be/MeyLNDZdls8
מהן האבנים המצוירות של איקה ולמה שמשו?
לאחר שנמצאו באזור איקה שבפרו אוסף של כ-10,000 אבנים, בעלות צורות גאומטריות מעניינות, הן נקראו אבני איקה (Ica stones). החוקר ד"ר חווייר קבררה, כנראה דוקטור לרפואה, אסף את האבנים המופלאות והמעוטרות הללו במשך 37 שנים.
על האבנים הכבדות, שנראה שבאו מתרבות עבר מתקדמת ביותר, גילפו אמנים קדומים ולא ידועים, דמויות של אנשים, בעלי חיים ולא מעט ציורים שנראים ממש כמו משימות רפואיות ברפואה המודרנית, כמו ניתוחים, עירויי דם והשתלת איברים.
כמו כן היו עליהן ציורים של שימוש בטלסקופים וכלי טיסה. יתכן שניתן אף לראות בהן הסימנים ליבשת שנעלמה, אולי אטלנטיס האבודה. נראה שהאבנים בן בנות כמה מאות שנים, אם כי יש טענה שבדיקה הראתה שגיל האבנים הללו גדול אף יותר.
לא ידוע בדיוק איזו תרבות הייתה זו שהשקיעה כה הרבה באמנות אבנים משונה זו. לא ברור גם כיצד כל כך הרבה תיאורים באבנים הללו נראים מודרניים להפליא ונבואיים, במיוחד לעור העידן שבו צוירו. היו אמנם מקרים של זיופי אבנים שנעשו במאה האחרונה, אבל מרבית האבנים הללו נראות אותנטיות ונחפרו על ידי ארכאולוג אקדמי בעל שם כמו הדוקטור קבררה ומכאן המסתורין שבהן.
הנה סיפורן של אבני איקה והמשמעות התרבותית שלהן:
https://youtu.be/TXv2Z6dinSA
עוד על אבני איקה:
https://youtu.be/1FMIn9FY16w
ציורי הדינוזאורים על אבני איקה, שאם הם אמיתיים הרי שהם שוברים את כל התאוריה המדעית לגבי היעלמותם ביחס לאדם הנבון:
https://youtu.be/NPO6h8M6DI4
והמוזיאון של דוקטור קבררה:
https://youtu.be/8hDqAr2VAZs
לאחר שנמצאו באזור איקה שבפרו אוסף של כ-10,000 אבנים, בעלות צורות גאומטריות מעניינות, הן נקראו אבני איקה (Ica stones). החוקר ד"ר חווייר קבררה, כנראה דוקטור לרפואה, אסף את האבנים המופלאות והמעוטרות הללו במשך 37 שנים.
על האבנים הכבדות, שנראה שבאו מתרבות עבר מתקדמת ביותר, גילפו אמנים קדומים ולא ידועים, דמויות של אנשים, בעלי חיים ולא מעט ציורים שנראים ממש כמו משימות רפואיות ברפואה המודרנית, כמו ניתוחים, עירויי דם והשתלת איברים.
כמו כן היו עליהן ציורים של שימוש בטלסקופים וכלי טיסה. יתכן שניתן אף לראות בהן הסימנים ליבשת שנעלמה, אולי אטלנטיס האבודה. נראה שהאבנים בן בנות כמה מאות שנים, אם כי יש טענה שבדיקה הראתה שגיל האבנים הללו גדול אף יותר.
לא ידוע בדיוק איזו תרבות הייתה זו שהשקיעה כה הרבה באמנות אבנים משונה זו. לא ברור גם כיצד כל כך הרבה תיאורים באבנים הללו נראים מודרניים להפליא ונבואיים, במיוחד לעור העידן שבו צוירו. היו אמנם מקרים של זיופי אבנים שנעשו במאה האחרונה, אבל מרבית האבנים הללו נראות אותנטיות ונחפרו על ידי ארכאולוג אקדמי בעל שם כמו הדוקטור קבררה ומכאן המסתורין שבהן.
הנה סיפורן של אבני איקה והמשמעות התרבותית שלהן:
https://youtu.be/TXv2Z6dinSA
עוד על אבני איקה:
https://youtu.be/1FMIn9FY16w
ציורי הדינוזאורים על אבני איקה, שאם הם אמיתיים הרי שהם שוברים את כל התאוריה המדעית לגבי היעלמותם ביחס לאדם הנבון:
https://youtu.be/NPO6h8M6DI4
והמוזיאון של דוקטור קבררה:
https://youtu.be/8hDqAr2VAZs
איך התגלתה תרופת הכינין למלריה ומה הקשר לקורונה?
כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.
על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.
ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.
כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.
הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.
וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.
הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:
http://youtu.be/IrNL27eWKOI
סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:
https://youtu.be/P6_MHuHUMGE
כשהתפרץ נגיף הקורונה התפתחו מיתוסים שונים לגבי תרופות עממיות שיכולות להבריא או לחסן כנגדו. אף אחת לא עבדה. אחת מהן הייתה תרופת הכינין (Quinine), המוכרת מהמאות הקודמות בתור תרופה מעולה למלריה.
על פי האגדה, התגלה הכינין בזכות האינדיאנים מהרי האנדים שבפרו. קרה המקרה ובצמאונו ומחוסר ברירה, שתה אינדיאני חולה במלריה מים מרים משלולית והחלים. הוא סיפר לחולים אחרים במלריה שטעם המים היה של קליפת עץ הצינכונה. כשחולים נוספים החלימו כך, התברר להם שממש במקרה נמצאה התרופה למחלה הקשה שבה לקו.
ספרדים מיסיונרים שמעו מהמקומיים על התרופה המסתורית. מלריה הייתה אחת המחלות הקשות בעולם של אותם ימים. המיסיונרים שלחו מקליפת עץ הצינכונה לחבריהם באירופה וחוקרים זיהו את החומר הפעיל בקליפה וכינו אותו כינין. כך הוא הפך לתרופה מעולה.
כדי לרכך את טעמו המר של הכינים, הבריטים פיתחו קוקטייל מיוחד שנקרא ג'ין וטוניק. קוקטייל הג'ין אנד טוניק עשה את העבודה כל כך טוב, עד שווינסטון צ'רצ' יל אמר עליו פעם שהוא הציל חיים של חיילים בריטים יותר מעל תרופה אחרת. כך יצא שמשקה שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין הפך למשקה בריטי סופר פופולרי בכל מקרה.
הפרואנים כל כך גאים בכינין, התרופה הטבעית שמצאו, עד ששילבו את עץ הצינכונה בדגל פרו. באימפריה הבריטית נתנו אותו כצרופה לחיילים הבריטים בארצות כמו הודו והם לגמו קוקטייל נהדר, שהוא גם תרופה.
וכך, במשך תקופה ארוכה שימש הכינין כתרופה היעילה ביותר כנגד מחלת המלריה. בהמשך, כשהטפיל פיתח עמידות לכינין, פותחה כנגדו תרכובת בשם "ארטמיסינין" מצמח הלענה. כיום, הטפיל מגלה סימני עמידות גם בפניה.
הנה המלריה והתולעת שגורמת אותה:
http://youtu.be/IrNL27eWKOI
סיפורו של קוקטייל הג'ין אנד טוניק, שהומצא כדי להמתיק את המרירות של הכינין:
https://youtu.be/P6_MHuHUMGE
איך החילזון נע ואיך השתמשו בו בימי קדם?
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
מהו אכילאה אלף העלה שעוצר את הדם?
אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium) היא צמח רב שנתי בעל עלים דקים ומחוטים הנראים כמו נוצות זעירות. הצמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae) מגיע במקור מאזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני באירופה, אסיה וצפון אמריקה, אך התפשט לכמעט כל יבשת בעולם. גובהו מגיע למטר ובחלק העליון מופיעים אשכולות צפופים של פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או אדום.
השם המדעי מקורו באגדה יוונית העתיקה על אכילס (Achilles) הגיבור שלפי המסורת השתמש בצמח לטפל בפצעי חיילים ולעצור דימומים במלחמת טרויה.
האגדה מספרת שהקנטאור כירון (Chiron) לימד את אכילס לזהות ולהשתמש בצמח הריפוי הזה. אגב ,מסופר על אכילס גם שכשהוא נולד הטבילו אותו במי אכילאה בכדי שיתחזק. מכיוון שהחזיקו את אכילס התינוק מהעקב בכדי להטביל את גופו, העקב לא נטבל ולכן נשאר נקודת התורפה שלו, זו הידועה בתור "עקב אכילס".
הכינוי "אלף העלה" מתייחס לעלים המחוטים הרבים שנראים כמו אלפי עלים זעירים המכסים את הגבעול.
#היסטוריה
במשך מאות שנים הוא נודע כצמח הריפוי של החייל והרועה וקיבל כינויים רבים בשפות שונות שמשקפים את שימושיו: "עשב החיילים" (Soldier's Woundwort), "צמח עצירת הדם" (Bloodwort) ו"צמח דימום האף" (Nosebleed Plant).
כבר במאה ה-1 הזכיר אותו הרופא, פרמקולוג ובוטניקאי היווני פדניוס דיוסקורידס. זהו צמח מרפא, כתב פדניוס, המשמש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים.
בימי הביניים שימש שורש האכילאה בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. באותם ימים נהגו לנטוע אותו בגינות המנזרים והטירות והצמח נחשב לחיוני לאוסף הצמחים הרפואיים הבסיסי.
אגדה מעניינת מספרת שנפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) נהג לשאת איתו אכילאה יבשה במסעותיו הצבאיים, ולכן הצמח זכה לכינוי "עשב נפוליאון" בחלק מאירופה. באמריקה הילידית השתמשו שבטים שונים באכילאה למטרות רפואיות שונות, ולכן היא מכונה גם "צמח הרפואה של האינדיאנים".
#גינון
האכילאה נחשבת לצמח אידיאלי לגנים מודרניים מכיוון שהיא עמידה במיוחד בפני בצורת, רב שנתית, דורשת מעט מים וצומחת היטב באדמה חולית רגילה עד גרועה. היא פורחת לאורך כל עונת הקיץ ומושכת פרפרים, דבורים ומאביקים אחרים.
בגינון נוף טבעי היא משתלבת יפה עם צמחי בר אחרים, ובגינות מעוצבות היא מתאימה לגדרות, שוליים ולמדרונות. הצמח נוטה להתפשט באדמה פוריה ולכן מומלץ לגזום אותו לאחר הפריחה כדי למנוע התפשטות מופרזת ולעודד פריחה נוספת.
# מטבח
העלים הצעירים של האכילאה ניתנים לאכילה ובעלי טעם מר מעט עם תווי ארומה עשבתיים חזקים. במטבח האירופי המסורתי הוסיפו אותם בכמויות קטנות לסלטים, למרקים ולמאכלי ביצים. בגרמניה ובהולנד השתמשו בהם כתבלין למטבח בשר וכבד, בעוד שבמטבח העממי הצרפתי הם שימשו להכנת חליטות תה צמחי. חשוב לא להגזים בכמות בגלל הטעם המר והחומרים הפעילים בצמח, ולהשתמש רק בעלים צעירים לפני הפריחה.
# בריאות
צמח האכילאה ידוע בסגולות הריפוי שלו. למעשה, זהו מהצמחים המיוחדים שמתאפיינים במגוון גדול של חומרים פעילים, בזכותם הוא משפיע ומרפא מגוון רחב של בעיות רפואיות במערכות שונות בגופנו.
אם במשך דורות רבים השתמשו בו חיילים לעצירת דימומים ולריפוי פצעי המלחמה וכבר ביוון העתיקה הוא טיפל בדלקות, גם הבדואים נהגו לחטא בו פצעים ולריפוי של דלקות עיניים. בימי הביניים רבים השתמשו בו לטיפול ועקיצות של בעלי חיים ארסיים והכשות נחשים. שימושים כאלו נמצאו גם בקרב חלק משבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב חיילים שלחמו במלחמת האזרחים האמריקאית.
האחראים לתכונות הללו הם החומרים הפעילים שהאכילאה מכיל, כמו אזולן (Azulene), טאנינים (Tannins), פלבנואידים (Flavonoids) ושמנים אתריים המעניקים לו תכונות נוגדות דלקת ועוצרות דמם.
ברפואה המסורתית השתמשו באכילאה כמשחה מקומית לפצעים קטנים וחתכים, כחליטה לכאבי בטן ובעיות עיכול, וכמרגיעה לכאבי וסת.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהתכונות הללו, במיוחד את היכולת נוגדת הדלקת והאנטי-בקטריאלית. עם זאת, יש להיזהר מכיוון שהיא עלולה לגרום לרגישות אלרגית אצל אנשים עם רגישות לצמחי משפחת המורכבים, ולא מומלץ שימוש ממושך בכמויות גדולות.
הנה אכילאת אלף העלה (עברית):
https://youtu.be/S-dU6a-mWJQ
אכילאת אלף העלה בחו"ל:
https://youtu.be/Typu7zYsxvU
ועוד על האכילאה אלף האלה (עברית):
https://youtu.be/yRmzFO7beGA
אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium) היא צמח רב שנתי בעל עלים דקים ומחוטים הנראים כמו נוצות זעירות. הצמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae) מגיע במקור מאזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני באירופה, אסיה וצפון אמריקה, אך התפשט לכמעט כל יבשת בעולם. גובהו מגיע למטר ובחלק העליון מופיעים אשכולות צפופים של פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או אדום.
השם המדעי מקורו באגדה יוונית העתיקה על אכילס (Achilles) הגיבור שלפי המסורת השתמש בצמח לטפל בפצעי חיילים ולעצור דימומים במלחמת טרויה.
האגדה מספרת שהקנטאור כירון (Chiron) לימד את אכילס לזהות ולהשתמש בצמח הריפוי הזה. אגב ,מסופר על אכילס גם שכשהוא נולד הטבילו אותו במי אכילאה בכדי שיתחזק. מכיוון שהחזיקו את אכילס התינוק מהעקב בכדי להטביל את גופו, העקב לא נטבל ולכן נשאר נקודת התורפה שלו, זו הידועה בתור "עקב אכילס".
הכינוי "אלף העלה" מתייחס לעלים המחוטים הרבים שנראים כמו אלפי עלים זעירים המכסים את הגבעול.
#היסטוריה
במשך מאות שנים הוא נודע כצמח הריפוי של החייל והרועה וקיבל כינויים רבים בשפות שונות שמשקפים את שימושיו: "עשב החיילים" (Soldier's Woundwort), "צמח עצירת הדם" (Bloodwort) ו"צמח דימום האף" (Nosebleed Plant).
כבר במאה ה-1 הזכיר אותו הרופא, פרמקולוג ובוטניקאי היווני פדניוס דיוסקורידס. זהו צמח מרפא, כתב פדניוס, המשמש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים.
בימי הביניים שימש שורש האכילאה בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. באותם ימים נהגו לנטוע אותו בגינות המנזרים והטירות והצמח נחשב לחיוני לאוסף הצמחים הרפואיים הבסיסי.
אגדה מעניינת מספרת שנפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) נהג לשאת איתו אכילאה יבשה במסעותיו הצבאיים, ולכן הצמח זכה לכינוי "עשב נפוליאון" בחלק מאירופה. באמריקה הילידית השתמשו שבטים שונים באכילאה למטרות רפואיות שונות, ולכן היא מכונה גם "צמח הרפואה של האינדיאנים".
#גינון
האכילאה נחשבת לצמח אידיאלי לגנים מודרניים מכיוון שהיא עמידה במיוחד בפני בצורת, רב שנתית, דורשת מעט מים וצומחת היטב באדמה חולית רגילה עד גרועה. היא פורחת לאורך כל עונת הקיץ ומושכת פרפרים, דבורים ומאביקים אחרים.
בגינון נוף טבעי היא משתלבת יפה עם צמחי בר אחרים, ובגינות מעוצבות היא מתאימה לגדרות, שוליים ולמדרונות. הצמח נוטה להתפשט באדמה פוריה ולכן מומלץ לגזום אותו לאחר הפריחה כדי למנוע התפשטות מופרזת ולעודד פריחה נוספת.
# מטבח
העלים הצעירים של האכילאה ניתנים לאכילה ובעלי טעם מר מעט עם תווי ארומה עשבתיים חזקים. במטבח האירופי המסורתי הוסיפו אותם בכמויות קטנות לסלטים, למרקים ולמאכלי ביצים. בגרמניה ובהולנד השתמשו בהם כתבלין למטבח בשר וכבד, בעוד שבמטבח העממי הצרפתי הם שימשו להכנת חליטות תה צמחי. חשוב לא להגזים בכמות בגלל הטעם המר והחומרים הפעילים בצמח, ולהשתמש רק בעלים צעירים לפני הפריחה.
# בריאות
צמח האכילאה ידוע בסגולות הריפוי שלו. למעשה, זהו מהצמחים המיוחדים שמתאפיינים במגוון גדול של חומרים פעילים, בזכותם הוא משפיע ומרפא מגוון רחב של בעיות רפואיות במערכות שונות בגופנו.
אם במשך דורות רבים השתמשו בו חיילים לעצירת דימומים ולריפוי פצעי המלחמה וכבר ביוון העתיקה הוא טיפל בדלקות, גם הבדואים נהגו לחטא בו פצעים ולריפוי של דלקות עיניים. בימי הביניים רבים השתמשו בו לטיפול ועקיצות של בעלי חיים ארסיים והכשות נחשים. שימושים כאלו נמצאו גם בקרב חלק משבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב חיילים שלחמו במלחמת האזרחים האמריקאית.
האחראים לתכונות הללו הם החומרים הפעילים שהאכילאה מכיל, כמו אזולן (Azulene), טאנינים (Tannins), פלבנואידים (Flavonoids) ושמנים אתריים המעניקים לו תכונות נוגדות דלקת ועוצרות דמם.
ברפואה המסורתית השתמשו באכילאה כמשחה מקומית לפצעים קטנים וחתכים, כחליטה לכאבי בטן ובעיות עיכול, וכמרגיעה לכאבי וסת.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהתכונות הללו, במיוחד את היכולת נוגדת הדלקת והאנטי-בקטריאלית. עם זאת, יש להיזהר מכיוון שהיא עלולה לגרום לרגישות אלרגית אצל אנשים עם רגישות לצמחי משפחת המורכבים, ולא מומלץ שימוש ממושך בכמויות גדולות.
הנה אכילאת אלף העלה (עברית):
https://youtu.be/S-dU6a-mWJQ
אכילאת אלף העלה בחו"ל:
https://youtu.be/Typu7zYsxvU
ועוד על האכילאה אלף האלה (עברית):
https://youtu.be/yRmzFO7beGA
איך מטפלים בפצעים עם נמלים?
נמלי צבא (Army ants) ידועות בהיותן טורפות נחושות. ביס או צביטה מהן זה דבר כואב מאד. בג'ונגלים של דרום אמריקה מתרחקים הילידים בדרך כלל מהנמלים הללו ומנסים להימנע מכאבים מיותרים שהן גורמות להם.
אבל דבר אחד נוהגים המקומיים כבר אלפי שנים להשתמש בנמלים הללו. דווקא התכונה הכואבת של נמלי הצבא, הופכת אותן לנמלים שימושיות ברפואה השבטית שלהם. מדובר בדרך שלהן לשמש לחבישת פצעים וחתכים.
כל אימת שמישהו נפצע, נוהגים הילידים בדרום אמריקה לקרב את פינות הפצע ולהצמיד נמלה אליהן. הנמלה לופתת את שתי הפינות ומצמידה אותן זו לזו בחוזקה. אז תולשים הילידים את גוף הנמלה ומשאירים רק את הראש, המשמש כמעין תפר נעול על הפצע, מעין מנעול טבעי שמצמיד את שני הצדדים זה לזה. זה עובד אפילו כשהפצע גדול יחסית, או במקרה של חתך ארוך - אז נוהגים בני השבטים להשתמש בכמה נמלים צבאיות לסגירה טובה של הפצעים שלהם!
כואב אבל מגליד - כך שימשה הנמלה הטורפת והכואבת הזו כאחות רחמניה המטפלת בפצע ומרפאת אותו בהצלחה... היא אפילו זכתה לכינוי - "הנמלה המנתחת"...
הנה נמלי צבא המאחות פצעים:
https://youtu.be/Yd1BpY34ze8
חוקר מנסה לבחון איך זה עובד:
https://youtu.be/YqLwc56lRFU
הסבר של השיטה לאיחוי פצעים עם נמלים:
https://youtu.be/EK65_PpEVzA
ומצגת וידאו מפורטת של השיטה:
https://youtu.be/WrTRPLLAIhU
נמלי צבא (Army ants) ידועות בהיותן טורפות נחושות. ביס או צביטה מהן זה דבר כואב מאד. בג'ונגלים של דרום אמריקה מתרחקים הילידים בדרך כלל מהנמלים הללו ומנסים להימנע מכאבים מיותרים שהן גורמות להם.
אבל דבר אחד נוהגים המקומיים כבר אלפי שנים להשתמש בנמלים הללו. דווקא התכונה הכואבת של נמלי הצבא, הופכת אותן לנמלים שימושיות ברפואה השבטית שלהם. מדובר בדרך שלהן לשמש לחבישת פצעים וחתכים.
כל אימת שמישהו נפצע, נוהגים הילידים בדרום אמריקה לקרב את פינות הפצע ולהצמיד נמלה אליהן. הנמלה לופתת את שתי הפינות ומצמידה אותן זו לזו בחוזקה. אז תולשים הילידים את גוף הנמלה ומשאירים רק את הראש, המשמש כמעין תפר נעול על הפצע, מעין מנעול טבעי שמצמיד את שני הצדדים זה לזה. זה עובד אפילו כשהפצע גדול יחסית, או במקרה של חתך ארוך - אז נוהגים בני השבטים להשתמש בכמה נמלים צבאיות לסגירה טובה של הפצעים שלהם!
כואב אבל מגליד - כך שימשה הנמלה הטורפת והכואבת הזו כאחות רחמניה המטפלת בפצע ומרפאת אותו בהצלחה... היא אפילו זכתה לכינוי - "הנמלה המנתחת"...
הנה נמלי צבא המאחות פצעים:
https://youtu.be/Yd1BpY34ze8
חוקר מנסה לבחון איך זה עובד:
https://youtu.be/YqLwc56lRFU
הסבר של השיטה לאיחוי פצעים עם נמלים:
https://youtu.be/EK65_PpEVzA
ומצגת וידאו מפורטת של השיטה:
https://youtu.be/WrTRPLLAIhU
מהו צמח הפיגם שנחשב "מגרש השדים"?
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.
הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.
יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".
#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.
הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.
פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.
#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.
שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.
אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.
#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.
שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.
הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):
https://youtu.be/65oKPoLjckY
מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):
https://youtu.be/8V5HuLmfheU
הצד הבריאותי של הרודה (עברית):
https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes
למה אנו משליכים מטבעות למזרקה?
ראיתם פעם אנשים שמשליכים מטבעות למזרקה? תהיתם מה הסיבה לכך? למה אנשים זורקים מטבעות למזרקה ומה הקשר של זה להגשמת משאלה?
בתרבויות עתיקות ראו במים מתנה מהאלים ונהגו לקיים טקסים פולחניים ליד מקורות המים. אנשי קדם נהגו להקריב קורבנות ליד מעיינות ובארות ולהביא לאלים מנחות, שלל מלחמה ומתנות שהונחו במקורות המים הללו.
לפעמים המתנות הובאו כדי לפייס את הרוחות השומרות על המים. הקלטים, למשל, כמו גם מאמיני הוודו, האמינו שבכל המעיינות והבארות העתיקים יש רוחות ששומרות על מקורות המים. הם נהגו להביא מתנות לרוח המעיין, הבאר או הנהר האזורי, כדי שהרוח לא תכעס. אם היא תכעס, הם חששו, ייגמרו המים או לא יהיו ראויים לשתייה.
אבל מתי המתנות הוחלפו במטבעות? - המנהג של אנשים לזרוק דווקא מטבעות למזרקה כדי להגשים משאלה, נולד בימי קדם, כשהתנאים הסניטריים היו ירודים. בני אדם באותה תקופה לא ידעו עדיין על קיומם של החיידקים, אבל בתרבויות המצרית והיוונית הקדומה הבחינו שליד מאגרי מים הסמוכים למאגרי מתכת, החולי והתמותה נמוכים יחסית.
היו מי שבדקו והבחינו שהשלכת מטבעות מנחושת, כסף וזהב לתוך מאגרי המים שלהם יכולה להקטין את המחלות הללו. לכן נהגו להשליך מטבעות למים, במסגרת טקסים פולחניים ועבודת אלילים. עם הזמן השתרש המנהג לבקש משאלה מהמקומות "הבריאים", להשליך מטבע מתכת ולקוות לבריאות.
כך הפכה השלכת מטבעות למזרקות לעניין נפוץ - מהברברים והרומים באירופה ועד ההודים של אסיה, שעד היום מקיימים טקסים דתיים שבהם משליכים מטבעות למזרקה.
כשהנצרות התפשטה באירופה, אומץ המנהג הבריא ובימי הביניים המנהג הפך כה נפוץ, עד שמטבעות הוכנסו אפילו לחביות מים שהועמסו על אניות, שיצאו להפלגות ארוכות. קולומבוס, למשל, בדרך לגילוי אמריקה, צויד במים מטוהרים בשיטה הזו.
ואולי יפתיע אתכם לדעת, אבל היום אנו יודעים שלכל העניין יש גם בסיס מדעי. מטבעות מתכת, שנמצאים זמן רב במים, משחררים חלקיקים אנטי בקטריאליים, המנקים מעט את המים ומקטינים את כמות החיידקים שבהם. רפואה מונעת שכזו שווה הון.
אגב, המנהג ממשיך גם היום מכיוון שהפך לאופנתי. תרמו לכך במיוחד גיבורי סרט קולנוע איטלקי ומצליח בשם "3 מטבעות במזרקה", שהשליכו מטבעות למזרקת טרווי ברומא וזכו באהבה. תיירים רבים מחקים אותם עד היום ומקווים לטוב...
הנה סיפורו של המנהג להשליך מטבעות למזרקה (עברית):
https://youtu.be/Otk14IY4xk4
3,000 יורו ליום מוטלים כל יום אל מזרקת טרווי ברומא:
https://youtu.be/ZQSH6XDSWR4
ואיסוף מטבעות יומי במזרקת טרווי:
https://youtu.be/Z_GhQOr81TE
ראיתם פעם אנשים שמשליכים מטבעות למזרקה? תהיתם מה הסיבה לכך? למה אנשים זורקים מטבעות למזרקה ומה הקשר של זה להגשמת משאלה?
בתרבויות עתיקות ראו במים מתנה מהאלים ונהגו לקיים טקסים פולחניים ליד מקורות המים. אנשי קדם נהגו להקריב קורבנות ליד מעיינות ובארות ולהביא לאלים מנחות, שלל מלחמה ומתנות שהונחו במקורות המים הללו.
לפעמים המתנות הובאו כדי לפייס את הרוחות השומרות על המים. הקלטים, למשל, כמו גם מאמיני הוודו, האמינו שבכל המעיינות והבארות העתיקים יש רוחות ששומרות על מקורות המים. הם נהגו להביא מתנות לרוח המעיין, הבאר או הנהר האזורי, כדי שהרוח לא תכעס. אם היא תכעס, הם חששו, ייגמרו המים או לא יהיו ראויים לשתייה.
אבל מתי המתנות הוחלפו במטבעות? - המנהג של אנשים לזרוק דווקא מטבעות למזרקה כדי להגשים משאלה, נולד בימי קדם, כשהתנאים הסניטריים היו ירודים. בני אדם באותה תקופה לא ידעו עדיין על קיומם של החיידקים, אבל בתרבויות המצרית והיוונית הקדומה הבחינו שליד מאגרי מים הסמוכים למאגרי מתכת, החולי והתמותה נמוכים יחסית.
היו מי שבדקו והבחינו שהשלכת מטבעות מנחושת, כסף וזהב לתוך מאגרי המים שלהם יכולה להקטין את המחלות הללו. לכן נהגו להשליך מטבעות למים, במסגרת טקסים פולחניים ועבודת אלילים. עם הזמן השתרש המנהג לבקש משאלה מהמקומות "הבריאים", להשליך מטבע מתכת ולקוות לבריאות.
כך הפכה השלכת מטבעות למזרקות לעניין נפוץ - מהברברים והרומים באירופה ועד ההודים של אסיה, שעד היום מקיימים טקסים דתיים שבהם משליכים מטבעות למזרקה.
כשהנצרות התפשטה באירופה, אומץ המנהג הבריא ובימי הביניים המנהג הפך כה נפוץ, עד שמטבעות הוכנסו אפילו לחביות מים שהועמסו על אניות, שיצאו להפלגות ארוכות. קולומבוס, למשל, בדרך לגילוי אמריקה, צויד במים מטוהרים בשיטה הזו.
ואולי יפתיע אתכם לדעת, אבל היום אנו יודעים שלכל העניין יש גם בסיס מדעי. מטבעות מתכת, שנמצאים זמן רב במים, משחררים חלקיקים אנטי בקטריאליים, המנקים מעט את המים ומקטינים את כמות החיידקים שבהם. רפואה מונעת שכזו שווה הון.
אגב, המנהג ממשיך גם היום מכיוון שהפך לאופנתי. תרמו לכך במיוחד גיבורי סרט קולנוע איטלקי ומצליח בשם "3 מטבעות במזרקה", שהשליכו מטבעות למזרקת טרווי ברומא וזכו באהבה. תיירים רבים מחקים אותם עד היום ומקווים לטוב...
הנה סיפורו של המנהג להשליך מטבעות למזרקה (עברית):
https://youtu.be/Otk14IY4xk4
3,000 יורו ליום מוטלים כל יום אל מזרקת טרווי ברומא:
https://youtu.be/ZQSH6XDSWR4
ואיסוף מטבעות יומי במזרקת טרווי:
https://youtu.be/Z_GhQOr81TE
