שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו אכילאה אלף העלה שעוצר את הדם?
אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium) היא צמח רב שנתי בעל עלים דקים ומחוטים הנראים כמו נוצות זעירות. הצמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae) מגיע במקור מאזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני באירופה, אסיה וצפון אמריקה, אך התפשט לכמעט כל יבשת בעולם. גובהו מגיע למטר ובחלק העליון מופיעים אשכולות צפופים של פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או אדום.
השם המדעי מקורו באגדה יוונית העתיקה על אכילס (Achilles) הגיבור שלפי המסורת השתמש בצמח לטפל בפצעי חיילים ולעצור דימומים במלחמת טרויה.
האגדה מספרת שהקנטאור כירון (Chiron) לימד את אכילס לזהות ולהשתמש בצמח הריפוי הזה. אגב ,מסופר על אכילס גם שכשהוא נולד הטבילו אותו במי אכילאה בכדי שיתחזק. מכיוון שהחזיקו את אכילס התינוק מהעקב בכדי להטביל את גופו, העקב לא נטבל ולכן נשאר נקודת התורפה שלו, זו הידועה בתור "עקב אכילס".
הכינוי "אלף העלה" מתייחס לעלים המחוטים הרבים שנראים כמו אלפי עלים זעירים המכסים את הגבעול.
#היסטוריה
במשך מאות שנים הוא נודע כצמח הריפוי של החייל והרועה וקיבל כינויים רבים בשפות שונות שמשקפים את שימושיו: "עשב החיילים" (Soldier's Woundwort), "צמח עצירת הדם" (Bloodwort) ו"צמח דימום האף" (Nosebleed Plant).
כבר במאה ה-1 הזכיר אותו הרופא, פרמקולוג ובוטניקאי היווני פדניוס דיוסקורידס. זהו צמח מרפא, כתב פדניוס, המשמש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים.
בימי הביניים שימש שורש האכילאה בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. באותם ימים נהגו לנטוע אותו בגינות המנזרים והטירות והצמח נחשב לחיוני לאוסף הצמחים הרפואיים הבסיסי.
אגדה מעניינת מספרת שנפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) נהג לשאת איתו אכילאה יבשה במסעותיו הצבאיים, ולכן הצמח זכה לכינוי "עשב נפוליאון" בחלק מאירופה. באמריקה הילידית השתמשו שבטים שונים באכילאה למטרות רפואיות שונות, ולכן היא מכונה גם "צמח הרפואה של האינדיאנים".
#גינון
האכילאה נחשבת לצמח אידיאלי לגנים מודרניים מכיוון שהיא עמידה במיוחד בפני בצורת, רב שנתית, דורשת מעט מים וצומחת היטב באדמה חולית רגילה עד גרועה. היא פורחת לאורך כל עונת הקיץ ומושכת פרפרים, דבורים ומאביקים אחרים.
בגינון נוף טבעי היא משתלבת יפה עם צמחי בר אחרים, ובגינות מעוצבות היא מתאימה לגדרות, שוליים ולמדרונות. הצמח נוטה להתפשט באדמה פוריה ולכן מומלץ לגזום אותו לאחר הפריחה כדי למנוע התפשטות מופרזת ולעודד פריחה נוספת.
# מטבח
העלים הצעירים של האכילאה ניתנים לאכילה ובעלי טעם מר מעט עם תווי ארומה עשבתיים חזקים. במטבח האירופי המסורתי הוסיפו אותם בכמויות קטנות לסלטים, למרקים ולמאכלי ביצים. בגרמניה ובהולנד השתמשו בהם כתבלין למטבח בשר וכבד, בעוד שבמטבח העממי הצרפתי הם שימשו להכנת חליטות תה צמחי. חשוב לא להגזים בכמות בגלל הטעם המר והחומרים הפעילים בצמח, ולהשתמש רק בעלים צעירים לפני הפריחה.
# בריאות
צמח האכילאה ידוע בסגולות הריפוי שלו. למעשה, זהו מהצמחים המיוחדים שמתאפיינים במגוון גדול של חומרים פעילים, בזכותם הוא משפיע ומרפא מגוון רחב של בעיות רפואיות במערכות שונות בגופנו.
אם במשך דורות רבים השתמשו בו חיילים לעצירת דימומים ולריפוי פצעי המלחמה וכבר ביוון העתיקה הוא טיפל בדלקות, גם הבדואים נהגו לחטא בו פצעים ולריפוי של דלקות עיניים. בימי הביניים רבים השתמשו בו לטיפול ועקיצות של בעלי חיים ארסיים והכשות נחשים. שימושים כאלו נמצאו גם בקרב חלק משבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב חיילים שלחמו במלחמת האזרחים האמריקאית.
האחראים לתכונות הללו הם החומרים הפעילים שהאכילאה מכיל, כמו אזולן (Azulene), טאנינים (Tannins), פלבנואידים (Flavonoids) ושמנים אתריים המעניקים לו תכונות נוגדות דלקת ועוצרות דמם.
ברפואה המסורתית השתמשו באכילאה כמשחה מקומית לפצעים קטנים וחתכים, כחליטה לכאבי בטן ובעיות עיכול, וכמרגיעה לכאבי וסת.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהתכונות הללו, במיוחד את היכולת נוגדת הדלקת והאנטי-בקטריאלית. עם זאת, יש להיזהר מכיוון שהיא עלולה לגרום לרגישות אלרגית אצל אנשים עם רגישות לצמחי משפחת המורכבים, ולא מומלץ שימוש ממושך בכמויות גדולות.
הנה אכילאת אלף העלה (עברית):
https://youtu.be/S-dU6a-mWJQ
אכילאת אלף העלה בחו"ל:
https://youtu.be/Typu7zYsxvU
ועוד על האכילאה אלף האלה (עברית):
https://youtu.be/yRmzFO7beGA
מהו משקה התמרינדי והפרי שממנו הוא עשוי?
תמרינדי (Tamarind או Tamr Hendi) הוא פרי שבא מעץ התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA), הוא עץ גדול שממנו בא פרי ממשפחת הקטניות. נופו של העץ גדול ועליו מנוצים. מקורו בסודן וביערות מדגסקר, כמו גם בסוואנה האפריקאית. עצים רבים כאלו גדלים באיי סיישל.
מעץ התמרינד יוצרים את התמרינדי, אחד המשקאות העתיקים והפופולריים ברחובות המזרח. כי משקה התמרינדי הקר והמתוק הוא נווה מדבר בחום הקיץ המזרח תיכוני.
כבר במאה ה-4 לפני הספירה הפרי היה ידוע במצרים הפרעונית וביוון העתיקה. הוא הגיע עד הודו וממנה נפוץ אל פרס ואל חצי האי הערבי. בערב ובמזרח התיכון הוא זכה לשם המסלף את מקורו, "תמר הינדי". שם שאומץ בשאר מדינות העולם.
עצי התמרינדי מאוד נפוצים כיום בדרום הודו. הם משמשים כיום לא רק כעצי פרי אלא גם לנוי והצללה בצידי הדרך. בקליפת העץ משתמשים לרפואה עממית, מבעיות עיכול וקיבה ועד תרופה נגד מלריה.
כמשקה טעים וזול, הוא כאמור להיט עממי. לעיתים הוא נקרא ארק סוס (Erk Sous) ובמקומות אחרים קוראים לו ליקוריץ (Licorice).
הפרי הזה הוא הבסיס להכנת משקה התמרהינדי הפופולרי, אבל הוא לא רק משקה נהדר, אלא גם בסיס לרטבים ולהוספת טעמים לאוכל מוקפץ, לממולאים ולתבשילי בשר נהדרים.
לפרי עצמו תרמילים גדולים, עם זרעים גדולים, עטופים בציפה חומה, עסיסית בטעם חמוץ מתוק. מסביבם קליפה אבנית. מהציפה שמסביב לזרעים מכינים את המשקה הטעים של התמרינדי, כמו גם ממתקים עתיקים שעשויים ממנו.
הפרי הטרי והירוק מריר וחומצי. הוא אורח של קבע במאכלים מלוחים ומתובלים. הפרי הבשל, לעומת זאת,הרבה יותר מתוק אבל עדיין חמוץ מאוד. הוא משמש לקינוחים, חטיפים ולמשקאות ממותקים. בתאילנד יש מיני תמרינדי מתורבתים, עם מרירות נמוכה מאוד. את אלה אוכלים שם גם בתור פרי טרי.
#אפשר מתכון?
את התמרינדי אפשר לקנות כיום באריזת ואקום ובה התרמילים דחוסים בחתיכות.
הכנת תרכיז תמרינדי היא פשוטה: השריה של 200 גרם תמרינדי לכל הלילה, הרתחה בסיר ואז הוספה של 3 כוסות סוכר וערבוב מדי פעם. הנמכה לאש בינונית ובישול של עוד 15 דקות ואז צינון לטמפרטורת החדר. סינון מהיר במסננת והכנסה לקירור במקרר. מגישים בכוס, ביחס של 1/3 תרכיז ו-2/3 מים קרים וכמה קוביות קרח. לרוויה!
הנה דבריו של מוכר התמרינדי באילת (עברית):
https://youtu.be/2wXhQPgbdLI?t=8
מוכרי רחוב בקהיר מספרים על מכירת ה"ארק סוס":
https://youtu.be/5gyig-Z41Z0
מוכרי התמרינדי ברחוב הם לא פעם אטרקציה של ממש:
https://youtu.be/aYDQiaCkFpc?t=14
על פרי התמרינדי:
https://youtu.be/PQCjpyVHn7M
גם הטעם של הפרי עצמו הוא נפלא:
https://youtu.be/CPtEd0o_zaU
מתכון לתמרינדי ביתי:
https://youtu.be/cq7_jbHpCV8
והמתחרה - מוכר הליקוריץ ברחוב:
https://youtu.be/lrgKZdeUS0E
מהו התבלין היקר ביותר בעולם?
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
מה סודו של מלך התבלינים - הל?
צמח ותבלין הֶל (Cardamom), הידוע גם כקרדמון, הוא אחד מהתבלינים המעניינים בשימושיו, מאז ימי קדם ועד היום.
תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב בעיני רבים ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.
הל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים. הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.
הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.
למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.
#היסטוריה
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים הם שכינו אותו כבר אז "מלך התבלינים".
היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו של התבלין האקזוטי וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה. אפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.
ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.
בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.
בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.
#מטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.
בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.
בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה לכך הן עוגיות הלאדו, שנהוג לחלק למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.
#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.
ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל מצוין למצבי עיכול לא תקינים ובכלל לסייע לעיכול ולהקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). לא סתם הערבים מציעים קפה עם הל אחרי מנה של חומוס או פול. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל יתרונות בריאותיים נוספים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.
חליטת תה עם הל תסייע בהצטננות, שיעול, שפעת ודלקת סינוסים. במהלך חודשי החורף בישול של כמה תרמילי הל בכוס חלב הם משקה ארומטי מרגיע לפני השינה.
בעיסוי ארומתרפי מסייע שמן הל בבעיות נשימה ובמחזור דם לקוי ומחזק את המערכת החיסונית.
בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.
כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.
הנה תבלין ההל:
https://youtu.be/C_eDHTdxgYE
כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):
https://youtu.be/dkxwxCdnmv0
על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:
https://youtu.be/GelSQU-RAuI
ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
מהי ההומאופתיה?
הומאופתיה (Homeopathy) היא שיטת רפואה אלטרנטיבית שפותחה בסוף המאה ה-18 על ידי הרופא הגרמני זמואל האנמן (Samuel Hahnemann).
מטפלים הומאופתיים מסבירים שטיפולים הומאופתיים יכולים לתת מענה למגוון רחב של בעיות גוף ונפש. יתרונות שהם מונים בקשר אליו הם שהטיפול ההומאופתי הוא טבעי, לא ממכר ואינו גורם לתופעות לוואי. טיפול כזה מותאם אישית לכל אדם, כאשר ההתייחסות היא לא רק לסימפטומים שמהם החולה סובל, אלא לכל המכלול הגופני והבריאותי שלו.
טיפול הומאופתי גם מעודד מנגנוני ריפוי עצמיים ותהליכים עמוקים של ריפוי, הבראה ושיפור באיכות החיים.
שיטת הטיפול ההומאופתי מבוססת על עיקרון בסיסי הנקרא "דומה יחליף דומה" - הרעיון שחומר הגורם לתסמינים מסוימים אצל אדם בריא יכול לרפא תסמינים דומים אצל חולה, אם ניתן אותו במינון קטן עד זעיר מאוד.
הרופא הזה גילה את עקרון ההומאופתיה בניסוי אישי מעניין. כשהיה בן 35, הוא תרגם ספר רפואי של הרופא הסקוטי ויליאם קאלן (William Cullen) ולא השתכנע מההסבר שקליפת הקינכונה מרפאה מלריה בגלל המרירות שלה.
האנמן החליט לבדוק את זה על עצמו ונטל מנה של הקליפה. די מהר עלה לו החום, לצד צמרמורות וכאבי ראש - תסמינים הדומים למלריה. כשהוא הפסיק לקחת את הקליפה, התסמינים נעלמו. מניסוי זה נולד העיקרון "דומה ירפא דומה", שמתווסף אליו עיקרון נוסף לא פחות מרכזי: ככל שהתרופה מדוללת יותר, היא יעילה יותר.
תהליך הכנת התרופות ההומאופתיות מתחיל בחומר הפעיל הבסיסי, שיכול להיות צמח, מינרל או אפילו חומר מהחי. את החומר מעבירים תהליך של דילול ורעידה חוזרים ונשנים, כשבכל שלב הוא מדולל ביחס של 1:10 או 1:100, נרעד בחוזקה והתהליך חוזר על עצמו. מדרגות הדילול מסומנות באותיות - X עבור דילול של 1:10, וגם C עבור דילול של 1:100.
כאשר התרופה מגיעה לרמות דילול גבוהות כמו 30C, הסבירות המתמטית שתישאר אפילו מולקולה אחת של החומר המקורי בתמיסה היא זעירה עד כדי אפס. זוהי הנקודה שבה מתמקדת הביקורת המדעית העיקרית על ההומאופתיה - שהרי כיצד יכול חומר שאינו קיים במציאות להשפיע על הגוף האנושי?
תומכי ההומאופתיה טוענים ל"זיכרון מים" - הרעיון שהמים זוכרים את תכונות החומר שהיה בהם ומעבירים את ההשפעה הטיפולית גם לאחר שהחומר נעלם. מנגד, המדע המודרני לא מצא עדות לתופעה כזו, למרות מחקרים רבים שנערכו בנושא.
מחקרים קליניים שבדקו את יעילות ההומאופתיה הגיעו למסקנות ברורות. סקירות שיטתיות גדולות של מאות מחקרים מוכיחות שתרופות הומאופתיות אינן יעילות יותר מפלצבו, כלומר תרופה מדומה. המועצה הלאומית לבריאות ומחקר (NHMRC) באוסטרליה, האקדמיה הרפואית המלכותית בבריטניה וארגונים מדעיים נוספים הגיעו כולם לאותה מסקנה.
וגם אם מרבית הנתונים והממצאים בספרות המדעית שעברה ביקורת עמיתים לא תומכים ביעילותה. מטופלים רבים מדווחים על שיפור לאחר טיפול הומאופתי וגורסים שהומאופתיה עושה פלאים.
המדע מתנגד יחסית ומסביר זאת באפקט הפלצבו החזק, בתמיכה הרגשית שמקבל המטופל מהמטפל ובנטייה הטבעית של הגוף להחלים מעצמו ממחלות רבות. הזמן הרב שמקדיש המטפל ההומאופתי לכל מטופל יוצר תחושת דאגה ותמיכה שבעצמה יכולה להפיג חרדות ולתרום לתחושת הרווחה.
הסכנה העיקרית בהומאופתיה אינה בתרופות עצמן, שהן בעצם מים, אלא בעיכוב או החלפה של טיפול רפואי מוכח יעילות במקרים של מחלות חמורות.
על ההומיאופתיה (עברית):
https://youtu.be/c2vWrjyB_-g
האם היא עוזרת?
https://youtu.be/Lq29f14X1t0
עוזרת במקרים של סיוטים, חרדות, טראומה וקשיי שינה (עברית):
https://youtu.be/5EZYpL5p5bA
ההומאופתיה כרפואה אלטרנטיבית (מתורגם):
https://youtu.be/8HslUzw35mc?long=yes
מה יש בה?
https://youtu.be/bK7W1dy36BI?long=yes
וחושף הקוסמים הנוכלים ג'יימס ראנדי מדבר על ההומיאופתיה (מתורגם):
https://youtu.be/c0Z7KeNCi7g?long=yes
למה טובה הנענע?
נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.
אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.
ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.
#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.
יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.
מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.
#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.
אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.
מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.
הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.
#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.
לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.
ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.
#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.
ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.
חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.
הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.
הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.
#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.
הנה צמח הנענע (עברית):
https://youtu.be/WvRyOSYd6xM
כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):
https://youtu.be/4yiO7sl6vEM
הנענע המשובלת:
https://youtu.be/qdWrQKLe8dg
השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):
https://youtu.be/VqbkHckWy8s
כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):
https://youtu.be/-55dw8M23C8
איך שימשו עלוקות לרפואה עתיקה?
אחת ה"המצאות" הרפואיות הקדומות והיעילות של הזמן העתיק וימי הביניים היא רפואת העלוקות. טיפול באמצעות עלוקה רפואית (Hirudo medicinalis) היה אז נפוץ ונהגו לעשות בו שימוש רב, במיוחד בהקזת דם, אחד ההליכים הרפואיים המקובלים והיעילים שבהם.
העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש אותה להאחז ומאפשר לעלוקה למשוך את גופה קדימה, שאז נצמד הכפתור האחורי והפעם היא דוחפת את גופה. משיכה ודחיפה, משיכה ודחיפה - דרך גאונית שהאבולוציה אפשרה לה לנוע..
עלוקות מופיעות ב-600 מינים שונים, שהמתאימים מהן לרפואה הם מוצצי דם. פיהן של העלוקות מצוי בחלק הקדמי של הראש. יש להן כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור. את הדם הן מוצצות באמצעות מנגנון השאיבה שבו הן מצוידות. המדהים הוא שעלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!
הקזת דם היה בימי קדם אחת מצורות הטיפול הרפואיות השכיחות. כשהעלוקות הרפואיות מוצצות דם רב, הן גם מפרישות אל הפצע חומר נוגד קרישה. החומר הזה ממשיך לגרום לדימום במשך זמן רב, לעיתים עד 10 שעות. הדימום הזה הוא הקזת הדם. בשיטה זו נהגו הרופאים הקדומים לחבר רקמות פגועות בגוף, דוגמת אצבעות או פצעים פתוחים. אבל את הכירורגיה העדינה שעושים המנתחים המודרניים, כמו חיבור ורידים כירורגי, עשו אז העלוקות. כשהן הזרימו דם לתוך הרקמה הפגועה, הן אפשרו לגוף לבנות מחדש את הוורידים שנכרתו בו.
הנה השימוש בעלוקות ברפואה העתיקה ובהודו של ימינו:
http://youtu.be/QeOOpkb0Tyo
כך מודדים את כמויות הדם שעלוקה מוצצת:
https://youtu.be/owxXd9PJp2Y
העלוקה נצמדת לגוף ומוצצת דם בתוך שניות:
http://youtu.be/NIU-g-WlH8M
וכך מטפלים בהן במקומות כמו לאוס:
http://youtu.be/ak6MX-QFRVc
או טיפולי עלוקות למטרות יופי:
http://youtu.be/hKz08njIoiI
ובחיוך אנגלי - האם כך למדו רפואה במאה ה-16?
https://youtu.be/ZSEqbXed1Mo
איך החילזון נע ואיך השתמשו בו בימי קדם?
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
מהי זוטה לבנה?
זוטה לבנה (Micromeria fruticosa או "Tea hyssop"), שהערבים קוראים לה "זופא", היא צמח בר עם ריח משגע, מעורר וממריץ, עשב תיבול ומרפא שגדל באזורי הים התיכון, בדגש על ישראל ומדינות המזרח התיכון.
ידוע אצל הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה היא שיח קטן ורב-שנתי המתאפיין בעלים קטנים, אפרפרים ומוארכים ופריחה לבנבנה עד סגלגלה.
לצמח ריח ארומטי עדין המזכיר מנטה. בזכות שמניו האתריים הוא נחשב לאחד מצמחי התבלין והמרפא המסורתיים בתרבות המקומית של ארץ ישראל והאזור.
הזוטה הלבנה מצטיינת בעמידותה לתנאי יובש ובכושרה לשגשג בקרקעות סלעיות ודלות. היא צומחת בטבע מהסלעים והאגדה מספרת שמי ששותים תה זוטה יקבלו ממנה את כוח הסלע.
הצמח מכיל שמנים אתריים המעניקים לו את הטעם והריח המיוחדים, כמו גם את תכונותיו הרפואיות המסורתיות ויכולותיו בהרחקת עש.
מעבר לשימושיו במטבח וברפואה, הזוטה הלבנה משולב בחיי היומיום בדרכים מגוונות. בשל ריחה הנעים, הזוטה משמשת להפגת ריח פה ולרענון הפה בלעיסת העלים הטריים שלה, כמעין "מסטיק טבעי" שהיה נפוץ באזורנו עוד לפני עידן מוצרי ההיגיינה המודרניים.
#גינון
הזוטה הלבנה פורחת לאורך מרבית חודשי השנה, עובדה שמעניקה לה יתרון גם כצמח נוי בגינות ים-תיכוניות.
בגינון, היא מהווה בחירה מצוינת גם לגינות חסכוניות במים, הודות לעמידותה ליובש ולפריחתה הממושכת.
תכונה מעניינת נוספת של הצמח הזה היא יכולתו לשמש כמונע צמחייה לא רצויה. העלים המתים של הזוטה מפרישים חומרים אללופתיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים מסביבה, מה שהופך אותה לצמח יעיל בשליטה טבעית על עשבייה.
#מטבח
ידועה בפי הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה מהווה את אחד מצמחי החליטה האהובים בישראל ומשמשת להכנת תה עם טעם מרענן ועדין.
ניתן לקצור אותה, לתלות כמה ענפים מאוגדים יחד לייבוש ולהשתמש כעלים יבשים להכנה של תה.
הטעם שלה מעט מזכיר מנטה, אך הוא עדין יותר ופחות חריף, עם נגיעה מתקתקה משהו. בכך היא תופסת במטבח המקומי מקום של כבוד, בחליטות תה מצוינות.
מעבר לחליטות, עלי הזוטה משתלבים בתיבול מנות שונות במטבח המקומי, במיוחד בתבשילי דגים, עוף וירקות.
במטבח הערבי והישראלי המסורתי, משתמשים בה להענקת ארומה מיוחדת לקישואים, דגים בגריל, תבשילי עוף ובשר, כאשר טעמה הייחודי תורם לעומק הטעמים של המנות. יש אפילו מי שמתבלים בה יוגורט. נסו ותיהנו!
#בריאות
ברפואה העממית, הזוטה הלבנה נחשבת לאוצר של סגולות מרפא. היא משמשת להקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון שיעול, הצטננות ואסתמה, בזכות יכולתה להרחיב סימפונות ולסייע בניקוז הריריות.
כמו כן, הצמח מסייע לשיפור תפקוד מערכת העיכול, מקל על כאבי בטן, גזים, בחילות ובעיות עיכול נוספות הודות לתכונותיו האנטי בקטריאליות.
מסורתית, מייחסים לזוטה גם השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם, כולל הפחתת לחץ דם.
נשים השתמשו בחליטות זוטה לבנה להקלה על כאבי מחזור, אך מנגד אין לצרוך אותה בתקופת ההיריון ובהנקה.
לצד השפעות על מצב הרוח כצמח משמח ומרגיע, היא משמשת כתרופה עממית גם להכנת קומפרסים להרגעת כוויות, פצעים ודלקות עיניים.
הזוטה הלבנה מהווה דוגמה מצוינת לצמח מקומי שהשתלב היטב בתרבות ובמסורת המקומית, החל מהגינה, דרך המטבח ועד לארון התרופות הביתי העממי, כשהיא מהווה חלק מהמורשת הצמחית העשירה של אזור הים התיכון.
#טיפ חשוב
אין להשתמש בו בתקופת ההריון וההנקה!
הנה הזוטה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/DN7qeDt9hZY
פריחת הזוטה הלבנה (ללא מילים):
https://youtu.be/GZjP3Qm9gPI
עוד עליה ועל עליה (עברית):
https://youtu.be/3cIa2ZGh6dc
מצגת וידאו רעשנית על תה זוטה:
https://youtu.be/-IYQh2_yjcg
והגיגים על תה הזוטה הלבנה:
https://youtu.be/ncG3yvICMmI
אכילאה אלף העלה (Achillea millefolium) היא צמח רב שנתי בעל עלים דקים ומחוטים הנראים כמו נוצות זעירות. הצמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae) מגיע במקור מאזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני באירופה, אסיה וצפון אמריקה, אך התפשט לכמעט כל יבשת בעולם. גובהו מגיע למטר ובחלק העליון מופיעים אשכולות צפופים של פרחים קטנים בצבעים לבן, ורוד או אדום.
השם המדעי מקורו באגדה יוונית העתיקה על אכילס (Achilles) הגיבור שלפי המסורת השתמש בצמח לטפל בפצעי חיילים ולעצור דימומים במלחמת טרויה.
האגדה מספרת שהקנטאור כירון (Chiron) לימד את אכילס לזהות ולהשתמש בצמח הריפוי הזה. אגב ,מסופר על אכילס גם שכשהוא נולד הטבילו אותו במי אכילאה בכדי שיתחזק. מכיוון שהחזיקו את אכילס התינוק מהעקב בכדי להטביל את גופו, העקב לא נטבל ולכן נשאר נקודת התורפה שלו, זו הידועה בתור "עקב אכילס".
הכינוי "אלף העלה" מתייחס לעלים המחוטים הרבים שנראים כמו אלפי עלים זעירים המכסים את הגבעול.
#היסטוריה
במשך מאות שנים הוא נודע כצמח הריפוי של החייל והרועה וקיבל כינויים רבים בשפות שונות שמשקפים את שימושיו: "עשב החיילים" (Soldier's Woundwort), "צמח עצירת הדם" (Bloodwort) ו"צמח דימום האף" (Nosebleed Plant).
כבר במאה ה-1 הזכיר אותו הרופא, פרמקולוג ובוטניקאי היווני פדניוס דיוסקורידס. זהו צמח מרפא, כתב פדניוס, המשמש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים.
בימי הביניים שימש שורש האכילאה בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. באותם ימים נהגו לנטוע אותו בגינות המנזרים והטירות והצמח נחשב לחיוני לאוסף הצמחים הרפואיים הבסיסי.
אגדה מעניינת מספרת שנפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) נהג לשאת איתו אכילאה יבשה במסעותיו הצבאיים, ולכן הצמח זכה לכינוי "עשב נפוליאון" בחלק מאירופה. באמריקה הילידית השתמשו שבטים שונים באכילאה למטרות רפואיות שונות, ולכן היא מכונה גם "צמח הרפואה של האינדיאנים".
#גינון
האכילאה נחשבת לצמח אידיאלי לגנים מודרניים מכיוון שהיא עמידה במיוחד בפני בצורת, רב שנתית, דורשת מעט מים וצומחת היטב באדמה חולית רגילה עד גרועה. היא פורחת לאורך כל עונת הקיץ ומושכת פרפרים, דבורים ומאביקים אחרים.
בגינון נוף טבעי היא משתלבת יפה עם צמחי בר אחרים, ובגינות מעוצבות היא מתאימה לגדרות, שוליים ולמדרונות. הצמח נוטה להתפשט באדמה פוריה ולכן מומלץ לגזום אותו לאחר הפריחה כדי למנוע התפשטות מופרזת ולעודד פריחה נוספת.
# מטבח
העלים הצעירים של האכילאה ניתנים לאכילה ובעלי טעם מר מעט עם תווי ארומה עשבתיים חזקים. במטבח האירופי המסורתי הוסיפו אותם בכמויות קטנות לסלטים, למרקים ולמאכלי ביצים. בגרמניה ובהולנד השתמשו בהם כתבלין למטבח בשר וכבד, בעוד שבמטבח העממי הצרפתי הם שימשו להכנת חליטות תה צמחי. חשוב לא להגזים בכמות בגלל הטעם המר והחומרים הפעילים בצמח, ולהשתמש רק בעלים צעירים לפני הפריחה.
# בריאות
צמח האכילאה ידוע בסגולות הריפוי שלו. למעשה, זהו מהצמחים המיוחדים שמתאפיינים במגוון גדול של חומרים פעילים, בזכותם הוא משפיע ומרפא מגוון רחב של בעיות רפואיות במערכות שונות בגופנו.
אם במשך דורות רבים השתמשו בו חיילים לעצירת דימומים ולריפוי פצעי המלחמה וכבר ביוון העתיקה הוא טיפל בדלקות, גם הבדואים נהגו לחטא בו פצעים ולריפוי של דלקות עיניים. בימי הביניים רבים השתמשו בו לטיפול ועקיצות של בעלי חיים ארסיים והכשות נחשים. שימושים כאלו נמצאו גם בקרב חלק משבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב חיילים שלחמו במלחמת האזרחים האמריקאית.
האחראים לתכונות הללו הם החומרים הפעילים שהאכילאה מכיל, כמו אזולן (Azulene), טאנינים (Tannins), פלבנואידים (Flavonoids) ושמנים אתריים המעניקים לו תכונות נוגדות דלקת ועוצרות דמם.
ברפואה המסורתית השתמשו באכילאה כמשחה מקומית לפצעים קטנים וחתכים, כחליטה לכאבי בטן ובעיות עיכול, וכמרגיעה לכאבי וסת.
מחקרים מודרניים מאשרים חלק מהתכונות הללו, במיוחד את היכולת נוגדת הדלקת והאנטי-בקטריאלית. עם זאת, יש להיזהר מכיוון שהיא עלולה לגרום לרגישות אלרגית אצל אנשים עם רגישות לצמחי משפחת המורכבים, ולא מומלץ שימוש ממושך בכמויות גדולות.
הנה אכילאת אלף העלה (עברית):
https://youtu.be/S-dU6a-mWJQ
אכילאת אלף העלה בחו"ל:
https://youtu.be/Typu7zYsxvU
ועוד על האכילאה אלף האלה (עברית):
https://youtu.be/yRmzFO7beGA
תמרינדי (Tamarind או Tamr Hendi) הוא פרי שבא מעץ התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA), הוא עץ גדול שממנו בא פרי ממשפחת הקטניות. נופו של העץ גדול ועליו מנוצים. מקורו בסודן וביערות מדגסקר, כמו גם בסוואנה האפריקאית. עצים רבים כאלו גדלים באיי סיישל.
מעץ התמרינד יוצרים את התמרינדי, אחד המשקאות העתיקים והפופולריים ברחובות המזרח. כי משקה התמרינדי הקר והמתוק הוא נווה מדבר בחום הקיץ המזרח תיכוני.
כבר במאה ה-4 לפני הספירה הפרי היה ידוע במצרים הפרעונית וביוון העתיקה. הוא הגיע עד הודו וממנה נפוץ אל פרס ואל חצי האי הערבי. בערב ובמזרח התיכון הוא זכה לשם המסלף את מקורו, "תמר הינדי". שם שאומץ בשאר מדינות העולם.
עצי התמרינדי מאוד נפוצים כיום בדרום הודו. הם משמשים כיום לא רק כעצי פרי אלא גם לנוי והצללה בצידי הדרך. בקליפת העץ משתמשים לרפואה עממית, מבעיות עיכול וקיבה ועד תרופה נגד מלריה.
כמשקה טעים וזול, הוא כאמור להיט עממי. לעיתים הוא נקרא ארק סוס (Erk Sous) ובמקומות אחרים קוראים לו ליקוריץ (Licorice).
הפרי הזה הוא הבסיס להכנת משקה התמרהינדי הפופולרי, אבל הוא לא רק משקה נהדר, אלא גם בסיס לרטבים ולהוספת טעמים לאוכל מוקפץ, לממולאים ולתבשילי בשר נהדרים.
לפרי עצמו תרמילים גדולים, עם זרעים גדולים, עטופים בציפה חומה, עסיסית בטעם חמוץ מתוק. מסביבם קליפה אבנית. מהציפה שמסביב לזרעים מכינים את המשקה הטעים של התמרינדי, כמו גם ממתקים עתיקים שעשויים ממנו.
הפרי הטרי והירוק מריר וחומצי. הוא אורח של קבע במאכלים מלוחים ומתובלים. הפרי הבשל, לעומת זאת,הרבה יותר מתוק אבל עדיין חמוץ מאוד. הוא משמש לקינוחים, חטיפים ולמשקאות ממותקים. בתאילנד יש מיני תמרינדי מתורבתים, עם מרירות נמוכה מאוד. את אלה אוכלים שם גם בתור פרי טרי.
#אפשר מתכון?
את התמרינדי אפשר לקנות כיום באריזת ואקום ובה התרמילים דחוסים בחתיכות.
הכנת תרכיז תמרינדי היא פשוטה: השריה של 200 גרם תמרינדי לכל הלילה, הרתחה בסיר ואז הוספה של 3 כוסות סוכר וערבוב מדי פעם. הנמכה לאש בינונית ובישול של עוד 15 דקות ואז צינון לטמפרטורת החדר. סינון מהיר במסננת והכנסה לקירור במקרר. מגישים בכוס, ביחס של 1/3 תרכיז ו-2/3 מים קרים וכמה קוביות קרח. לרוויה!
הנה דבריו של מוכר התמרינדי באילת (עברית):
https://youtu.be/2wXhQPgbdLI?t=8
מוכרי רחוב בקהיר מספרים על מכירת ה"ארק סוס":
https://youtu.be/5gyig-Z41Z0
מוכרי התמרינדי ברחוב הם לא פעם אטרקציה של ממש:
https://youtu.be/aYDQiaCkFpc?t=14
על פרי התמרינדי:
https://youtu.be/PQCjpyVHn7M
גם הטעם של הפרי עצמו הוא נפלא:
https://youtu.be/CPtEd0o_zaU
מתכון לתמרינדי ביתי:
https://youtu.be/cq7_jbHpCV8
והמתחרה - מוכר הליקוריץ ברחוב:
https://youtu.be/lrgKZdeUS0E
הזעפרן (Saffron) הוא התבלין היקר בעולם. גרם אחד ממנו עולה עשרות שקלים. מחירו הגבוה נובע מנדירותו ומהמאמץ הגדול שנדרש כדי להפיקו, שכן ליקוט קילוגרם של זעפרן נמשך כ-80 שעות והוא נעשה על ידי ייבוש הצלקות האדומות של פרחי צמח כרכום הגינה, צמח ממשפחת האירוסיים. הפקה של קילוגרם אחד של זעפרן מחייבת ליקוט עדין מאד ומוקדם בבוקר של מעל 150 אלף פרחים, שכן בכל פרח יש שלוש צלקות בלבד. צלקות אלה הן חלק ממערכת הרבייה של הצמח ונמצאות בקצות עמוד העֵלי, שקולט את גרגרי האבקה שמיוצרים באבקנים.
כבר יותר מ-3,000 שנים מופק הזעפרן כתבלין. איראן היא המובילה העולמית בהפקת התבלין היקר. כמו בכל מקרה שבו הנוכלים יכולים להרוויח, גם את הזעפרן מרבים לזייף. יש שיטות שונות ומגוונות לחיקוי הזעפרן, ביניהם השיטה שזכתה לכינוי "זעפרן השקרנים", שבה נצבעים חוטים שהופקו מפרח שנקרא "קורטם הצבעים", שרבים מכירים כחריע.
בנוסף לטעמו המשובח, הזעפרן גם נחשב תבלין בריא מאד. מרבים להשתמש בו ברפואה עממית ורפואה משלימה, כזו שמתבססת על עשבי מרפא.
מקור השם זעפרן הוא מהמילה הערבית אָסְפָר, שפירושה צהוב.
הנה הזעפרן - התבלין היקר בתבל:
https://youtu.be/gQaOSggFKQI
על תבלינים בכלל והזעפרן היקר בעולם (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=11m46s&end=13m36s
מצגת וידאו על הזעפרן היקר (עברית):
https://youtu.be/zOzJsstRRl0
הפקת תבלין הזעפרן:
http://youtu.be/Mna7iUIP2fM
עוד על התהליך התובעני של הפקת הזעפרן:
http://youtu.be/-ziANU5T4Rg
וסרטון ארוך יותר על התבלין היקר כמו זהב:
http://youtu.be/JNs6t1A2Fbs
צמח ותבלין הֶל (Cardamom), הידוע גם כקרדמון, הוא אחד מהתבלינים המעניינים בשימושיו, מאז ימי קדם ועד היום.
תבלין ההל משמש לתיבול תה, קפה, תבשילים ומאפים. בזכות טעמו הארומטי והמורכב הוא נחשב בעיני רבים ל"מלך התבלינים". התבלין הזה מככב במזרח התיכון, במיוחד כתוספת לקפה הערבי.
הל הוא צמח תבלין ממשפחת הזנגביליים. הוא גדל בתרמילים ויש לו פריחה מרשימה. תרמילי ההל כוללים את הזרעים, שנמכרים שלמים או בתור הל טחון.
הצמח עצמו הוא צמח רב-שנתי, בעל פריחה מרשימה ועלים גדולים. החלק העיקרי שמשמש בו כתבלין הם הזרעים המיובשים או הקלויים שלו.
למעשה, קיימים בעולם 3 צמחי הל שונים: ההל הירוק, שגם מכונה "הל אמיתי", ההל השחור והל אפריקאי.
#היסטוריה
נראה שמקורו של ההל הוא בדרום הודו ובסרי לנקה, אך גידלו אותו גם בדרום מזרח אסיה ובגואטמלה. כבר בימי קדם, ההל היה תבלין "עובר לסוחר" שנסחר על ידי הנבטים. המצרים הקדמונים הם שכינו אותו כבר אז "מלך התבלינים".
היוונים עיסו ובישמו את עצמם בשמן ההל והורישו גם לרומאים את השימוש בו. הרומאים העריכו את סגולותיו של התבלין האקזוטי וייבאו כמויות אדירות של הל מהודו כבר במאה ה-1 לספירה. אפיקיוס המליץ על חליטות הל כתרופה למפריזים באכילה.
ביוון העתיקה הוא מוזכר כבר במאה ה-4 לספירה, כשהגיע אליה. בצפון אפריקה הוא תפס מקום חשוב בתערובת התבלינים המפורסמת "ראס אל חנות". שם גם שילבו השבטים הערבים את ההל עם הקפה שהגיע אז לאזור. הם נהגו להוסיף לפינג'אן תרמיל אחד או שניים של הל לספל הקפה המתוק. הצגת תרמילי ההל לעיני האורחים נחשבה אז לאות כבוד והערכה ודורות רבים נשמרת המסורת הזו.
בנוסף לשימושו כתבלין, ההל שימש גם כצמח מרפא. בתימן הוא שימש כתבלין לקפה ולבשר וכמרכיב חשוב בתבלין החוואיג' ולטיפול בגיהוק, בגזים ובדימום מהרחם.
בצרפת של ימי הביניים נהגו לתת לחיילים פצועים ומוחלשים יין בשם "היפוקראס". היה זה יין עם הל לתיבול והוא נקרא כך על שם היפוקראטס היווני, הרופא הראשון ושימש לחיזוק והחלמה.
#מטבח
לרובנו ההל הכי מוכר כתבלין שמוסיפים לקפה. ואכן, הוא משתלב במנות מתוקות ומלוחות ובמשקאות - בדגש על קפה עם הל.
בעוד שתבלינים אחרים מוגבלים לא פעם לשימושים מסוימים, ההל מצוי בתערובות תבלינים רבות, כמו גאראם מסאלה ותערובת החוויאג' - תערובת התבלינים של התימנים.
בחודשי הסתיו של כל שנה, רוכשים מקדשים רבים בהודו מאות טונות של הל, לקראת חג האורות ההינדואי, הוא פסטיבל הדיוואלי. הסיבה לכך הן עוגיות הלאדו, שנהוג לחלק למיליוני עולי הרגל. את העוגיות הללו מכינים מקמח חומוס, סירופ סוכר והמון הל - אחד התבלינים החשובים במטבח ההודי המסורתי.
#בריאות
כבר דורות שההל משמש ברפואה עממית בכל רחבי אסיה. במסורות העממיות ובעולם תרופות הסבתא מייחסים לו תכונות של חיטוי, מחטא, הרפיית שרירים וייבוש ליחה. הוא גם מאלחש, מכייח, מעורר תיאבון, נוגד עוויתות, מעורר את המערכת החיסונית, מקדם וסת נשית ועוד.
ברפואת צמחי המרפא העכשווית ההל מצוין למצבי עיכול לא תקינים ובכלל לסייע לעיכול ולהקטנת נפיחות (גזים, פלוצים). לא סתם הערבים מציעים קפה עם הל אחרי מנה של חומוס או פול. בנוסף לשיפור העיכול מיוחסים להל יתרונות בריאותיים נוספים, כמו איזון הסוכר בדם והפגת ריח רע מהפה.
חליטת תה עם הל תסייע בהצטננות, שיעול, שפעת ודלקת סינוסים. במהלך חודשי החורף בישול של כמה תרמילי הל בכוס חלב הם משקה ארומטי מרגיע לפני השינה.
בעיסוי ארומתרפי מסייע שמן הל בבעיות נשימה ובמחזור דם לקוי ומחזק את המערכת החיסונית.
בניגוד לצמחים כמו אניס שמתמקד בפעילות אנטי-מיקרוביאלית, הוא מפחית חומציות ונוגד כיבים.
כמו כן, ההל משמש לדחייה של נמלים.
הנה תבלין ההל:
https://youtu.be/C_eDHTdxgYE
כך מגדלים הל מזרעים רגילים (ללא מילים):
https://youtu.be/dkxwxCdnmv0
על היופי והעוצמה של ההל הטבעי, בגבעות ההל, של קראלה, דרום הודו:
https://youtu.be/GelSQU-RAuI
ומעט על תעשיית התבלינים של המזרח התיכון (עברית):
https://youtu.be/66qgh5u-yDg?t=9m22s
רפואה עממית
הומאופתיה (Homeopathy) היא שיטת רפואה אלטרנטיבית שפותחה בסוף המאה ה-18 על ידי הרופא הגרמני זמואל האנמן (Samuel Hahnemann).
מטפלים הומאופתיים מסבירים שטיפולים הומאופתיים יכולים לתת מענה למגוון רחב של בעיות גוף ונפש. יתרונות שהם מונים בקשר אליו הם שהטיפול ההומאופתי הוא טבעי, לא ממכר ואינו גורם לתופעות לוואי. טיפול כזה מותאם אישית לכל אדם, כאשר ההתייחסות היא לא רק לסימפטומים שמהם החולה סובל, אלא לכל המכלול הגופני והבריאותי שלו.
טיפול הומאופתי גם מעודד מנגנוני ריפוי עצמיים ותהליכים עמוקים של ריפוי, הבראה ושיפור באיכות החיים.
שיטת הטיפול ההומאופתי מבוססת על עיקרון בסיסי הנקרא "דומה יחליף דומה" - הרעיון שחומר הגורם לתסמינים מסוימים אצל אדם בריא יכול לרפא תסמינים דומים אצל חולה, אם ניתן אותו במינון קטן עד זעיר מאוד.
הרופא הזה גילה את עקרון ההומאופתיה בניסוי אישי מעניין. כשהיה בן 35, הוא תרגם ספר רפואי של הרופא הסקוטי ויליאם קאלן (William Cullen) ולא השתכנע מההסבר שקליפת הקינכונה מרפאה מלריה בגלל המרירות שלה.
האנמן החליט לבדוק את זה על עצמו ונטל מנה של הקליפה. די מהר עלה לו החום, לצד צמרמורות וכאבי ראש - תסמינים הדומים למלריה. כשהוא הפסיק לקחת את הקליפה, התסמינים נעלמו. מניסוי זה נולד העיקרון "דומה ירפא דומה", שמתווסף אליו עיקרון נוסף לא פחות מרכזי: ככל שהתרופה מדוללת יותר, היא יעילה יותר.
תהליך הכנת התרופות ההומאופתיות מתחיל בחומר הפעיל הבסיסי, שיכול להיות צמח, מינרל או אפילו חומר מהחי. את החומר מעבירים תהליך של דילול ורעידה חוזרים ונשנים, כשבכל שלב הוא מדולל ביחס של 1:10 או 1:100, נרעד בחוזקה והתהליך חוזר על עצמו. מדרגות הדילול מסומנות באותיות - X עבור דילול של 1:10, וגם C עבור דילול של 1:100.
כאשר התרופה מגיעה לרמות דילול גבוהות כמו 30C, הסבירות המתמטית שתישאר אפילו מולקולה אחת של החומר המקורי בתמיסה היא זעירה עד כדי אפס. זוהי הנקודה שבה מתמקדת הביקורת המדעית העיקרית על ההומאופתיה - שהרי כיצד יכול חומר שאינו קיים במציאות להשפיע על הגוף האנושי?
תומכי ההומאופתיה טוענים ל"זיכרון מים" - הרעיון שהמים זוכרים את תכונות החומר שהיה בהם ומעבירים את ההשפעה הטיפולית גם לאחר שהחומר נעלם. מנגד, המדע המודרני לא מצא עדות לתופעה כזו, למרות מחקרים רבים שנערכו בנושא.
מחקרים קליניים שבדקו את יעילות ההומאופתיה הגיעו למסקנות ברורות. סקירות שיטתיות גדולות של מאות מחקרים מוכיחות שתרופות הומאופתיות אינן יעילות יותר מפלצבו, כלומר תרופה מדומה. המועצה הלאומית לבריאות ומחקר (NHMRC) באוסטרליה, האקדמיה הרפואית המלכותית בבריטניה וארגונים מדעיים נוספים הגיעו כולם לאותה מסקנה.
וגם אם מרבית הנתונים והממצאים בספרות המדעית שעברה ביקורת עמיתים לא תומכים ביעילותה. מטופלים רבים מדווחים על שיפור לאחר טיפול הומאופתי וגורסים שהומאופתיה עושה פלאים.
המדע מתנגד יחסית ומסביר זאת באפקט הפלצבו החזק, בתמיכה הרגשית שמקבל המטופל מהמטפל ובנטייה הטבעית של הגוף להחלים מעצמו ממחלות רבות. הזמן הרב שמקדיש המטפל ההומאופתי לכל מטופל יוצר תחושת דאגה ותמיכה שבעצמה יכולה להפיג חרדות ולתרום לתחושת הרווחה.
הסכנה העיקרית בהומאופתיה אינה בתרופות עצמן, שהן בעצם מים, אלא בעיכוב או החלפה של טיפול רפואי מוכח יעילות במקרים של מחלות חמורות.
על ההומיאופתיה (עברית):
https://youtu.be/c2vWrjyB_-g
האם היא עוזרת?
https://youtu.be/Lq29f14X1t0
עוזרת במקרים של סיוטים, חרדות, טראומה וקשיי שינה (עברית):
https://youtu.be/5EZYpL5p5bA
ההומאופתיה כרפואה אלטרנטיבית (מתורגם):
https://youtu.be/8HslUzw35mc?long=yes
מה יש בה?
https://youtu.be/bK7W1dy36BI?long=yes
וחושף הקוסמים הנוכלים ג'יימס ראנדי מדבר על ההומיאופתיה (מתורגם):
https://youtu.be/c0Z7KeNCi7g?long=yes
נענע (Mentha), או מינתה, הוא ללא ספק צמח התה, התבלין והמרפא הפופולרי ואולי המוכר ביותר, שקל לגדל, אוהב מים וקל לגידול.
אין מי שלא טעם פעם תה עם נענע ים-תיכוני ורבים אוהבים מאוד את חליטת עלי הנענע הטריים, בתוך מים רותחים, עם או בלי תיון.
ואכן, בהיותה עשב תבלין ותה, בריא וטעים, הנענע ידועה בריחה המרענן ובשימושיה הרבים במטבח.
#סיפור הנענע
האגדה מספרת על נערה ששמה מינתה. היא חייתה בארץ השדים והמתים שמתחת לאדמה. מינתה הייתה אהובתו הראשונה של מלך השדים והמתים ואהבה אותו מאוד. אבל המלך לא ממש אהב אותה ובעצם רצה להתחתן עם פרספונה, שהייתה יפה ממנה.
יום אחד הזמין מלך המתים את פרספונה לארמונו. מינתה צעקה לעברו: "מי זו המכשפה המכוערת? אני כבר לא טובה בשבילך?" - היא נסתה לגרש את פרספונה היפה, שנעלבה מהעלבונות שמינתה הטיחה בה והרגה אותה.
מלך השדים והמתים הצטער כל כך על מה שעשה והחליט להעניק למינתה חיי נצח, בתור צמח בעל ריח נהדר. ומאז ועד היום הצמח הזה נקרא מינתה.
#גינון
נענע קל לגדל, בגינה או בעציץ גדול, עם אדמה מאווררת והרבה מים. היא אינה דורשת טיפול רב ויכולה לגדול בתנאים שונים ומגוונים.
אפשר להשריש נענע במים ואפילו לגדל אותה בהם. הפריחה שלה לרוב לבנה-סגולה ומגיעה לגובה של חצי מטר.
מוכרים במיוחד הזנים שלה - הפפרמינט, הספרמינט והנענע הרגילה. יש גם את הנענע המשובלת (Mentha spicata) ונענע חריפה (Mentha piperita) ונענע מרוקאית-ערבית, שאפשר לגוון בהן.
הנענע זקוקה להרבה מים בהשקיה ואוהבת שמש, עד שמש חלקית, הנענע בכל הזנים שלה מעולה לגידול באדנית. אבל חשוב לתת לנענע עציץ, אדנית או מיכל נפרד, כי היא נוטה להשתלט על שורשים של הצמחים האחרים והם לא ישרדו איתה.
#מטבח
הנענע מוכרת כצמח תבלין שניתן להוסיף לסלט וכמובן לתה עם נענע.
לצד התה היא מתאימה גם לתבשילים שונים במטבח. הנענע מעניק את הטאץ' המרענן שלו גם ללימונדה, לשייקים, או כתבלין וקישוט למנות שונות.
ישנם גם מתכוני בשר המשלבים נענע, רטבים ואפילו דגים, במיוחד הנענע המשובלת.
#בריאות
צמח התבלין נענע מרחיק יתושים, אם בגינה ואם בעציץ על החלון.
ברפואה העממית הנענע יכולה לתרום לא מעט. מדובר בצמח בעל יכולות אנטי דלקתיות וגם אנטי אלרגני, מה שייקל על האלרגים שבינינו, במיוחד בעונות המעבר.
חליטת נענע תקל על כאבי ראש ובחילות. בזכות המנטול שבה, הנענע גם פותחת את דרכי הנשימה ומקלה מאוד על הצטטנות וצינון.
הנענע מנטה המרוקאית-ערבית תמנע ריח רע מהפה, תסייע כשיש נפיחות בבטן. תקל על דלקת גרון ותעזור לסובלים מבעיות עיכול.
הנענע מנטה, החריפה יחסית, מציעה תרופה לא רעה לכאבי ראש ואפילו למיגרנות. גם היא מסייעת לפתיחת דרכי הנשימה ומקלה על מערכת העיכול.
#טיפ
כדי לשמור על הטריות של הנענע, מסירים את הגבעולים העבים, שוטפים את הנענע, מייבשים בעדינות עם מגבת נייר, עוטפים בנייר מגבת, מכניסים לשקית אטומה ומוציאים ממנה את האוויר מהשקית לפני סגירתה. שומרים את השקית במקרר.
הנה צמח הנענע (עברית):
https://youtu.be/WvRyOSYd6xM
כך משרישים נענע שקניתם בסופר (עברית):
https://youtu.be/4yiO7sl6vEM
הנענע המשובלת:
https://youtu.be/qdWrQKLe8dg
השקייה של צמחים בעציצים בקיץ (עברית):
https://youtu.be/VqbkHckWy8s
כך שומרים על נענע טריה לאורך זמן (עברית):
https://youtu.be/-55dw8M23C8
אחת ה"המצאות" הרפואיות הקדומות והיעילות של הזמן העתיק וימי הביניים היא רפואת העלוקות. טיפול באמצעות עלוקה רפואית (Hirudo medicinalis) היה אז נפוץ ונהגו לעשות בו שימוש רב, במיוחד בהקזת דם, אחד ההליכים הרפואיים המקובלים והיעילים שבהם.
העלוקה (Leech) היא תולעת שנראית כעשוייה טבעות ומזכירה במראה שלה חשופית. עלוקות מתקדמות באמצעות שני כפתורי הצמדה, כשהראשון משמש אותה להאחז ומאפשר לעלוקה למשוך את גופה קדימה, שאז נצמד הכפתור האחורי והפעם היא דוחפת את גופה. משיכה ודחיפה, משיכה ודחיפה - דרך גאונית שהאבולוציה אפשרה לה לנוע..
עלוקות מופיעות ב-600 מינים שונים, שהמתאימים מהן לרפואה הם מוצצי דם. פיהן של העלוקות מצוי בחלק הקדמי של הראש. יש להן כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור. את הדם הן מוצצות באמצעות מנגנון השאיבה שבו הן מצוידות. המדהים הוא שעלוקה מסוגלת למצוץ דם בכמות העולה על פי 5 ממשקל גופה!
הקזת דם היה בימי קדם אחת מצורות הטיפול הרפואיות השכיחות. כשהעלוקות הרפואיות מוצצות דם רב, הן גם מפרישות אל הפצע חומר נוגד קרישה. החומר הזה ממשיך לגרום לדימום במשך זמן רב, לעיתים עד 10 שעות. הדימום הזה הוא הקזת הדם. בשיטה זו נהגו הרופאים הקדומים לחבר רקמות פגועות בגוף, דוגמת אצבעות או פצעים פתוחים. אבל את הכירורגיה העדינה שעושים המנתחים המודרניים, כמו חיבור ורידים כירורגי, עשו אז העלוקות. כשהן הזרימו דם לתוך הרקמה הפגועה, הן אפשרו לגוף לבנות מחדש את הוורידים שנכרתו בו.
הנה השימוש בעלוקות ברפואה העתיקה ובהודו של ימינו:
http://youtu.be/QeOOpkb0Tyo
כך מודדים את כמויות הדם שעלוקה מוצצת:
https://youtu.be/owxXd9PJp2Y
העלוקה נצמדת לגוף ומוצצת דם בתוך שניות:
http://youtu.be/NIU-g-WlH8M
וכך מטפלים בהן במקומות כמו לאוס:
http://youtu.be/ak6MX-QFRVc
או טיפולי עלוקות למטרות יופי:
http://youtu.be/hKz08njIoiI
ובחיוך אנגלי - האם כך למדו רפואה במאה ה-16?
https://youtu.be/ZSEqbXed1Mo
החילזון (Snail) מתגורר בתוך קונכייה, שנוצרת וגדלה מחומרים שגופו מפריש. כשהוא חש סכנה, או כשחם לו, החילזון נכנס לתוך הקונכייה שלו. בתוכה הוא גם ישן כשהוא עייף.
החילזון ידוע כמחסל גינות וצמחים. ואכן, הוא יכול לאכול כמויות ענקיות של עלים וירקות. הסוד הוא בפיו, שיכול להתרחב לגודל ענקי ביחס לגופו. על לשונו יש לו אלפי שיניים חדות וזעירות, שבעזרתן הוא לועס ומרסק את המזון.
מצד שני, עוד משחר האנושות, אכלו בני האדם חלזונות והכינו מהם תרופות לטיפול בכאבים ומחלות.
החילזון הוא בעל חיים חירש והוא אינו שומע דבר. בראשו יש לו 4 מחושים, ובעזרתם הוא מבחין בין אור לצל. את מזונו ואת דרכו בעולם הוא מוצא בזכות חוש הריח המפותח שלו. את רוב הפעילות שלו עושה החילזון בלילה, או בשעות נעימות, כשהטמפרטורות בהן לא חמות.
אבל איך החילזון נע עם הקונכייה שמעליו, ממקום למקום?
ובכן, גוף החילזון בנוי בצורה של מעין רגל עם שרירים, שהוא מכווץ ומשחרר. בזכות תנועת הגוף-רגל הזה הוא נע לאיטו, ממקום למקום. הוא גם מפריש ריר בזמן התנועה. הריר הזה מקל עליו את התנועה ומונע מגופו הרך פגיעות ונזקים בזמן שהוא נע ממקום למקום.
הריר שהוא מפריש כל כך טוב ומונע כל כך הרבה נזקים, עד כדי כך שהוא מונע ממנו פגיעה, אפילו כשהוא נע מעל זכוכיות חדות או נוגע בסכין גילוח. בריר הזה, אגב, משתמשים בתעשיית הקוסמטיקה לייצור של קרמים שמונעים קמטים.
מה שמזכיר שלחלזונות היה בכל מקרה שימוש רב במהלך ההיסטוריה של הרפואה העממית. בעולם העתיק הם היוו מרכיב של ממש ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים מגוונים.
גם ליופי השתמשו בחלזונות בימי קדם. משחו אז את הפרשותיהם, מה שנקרא ה"סליים" שיוצא מהם, על עור הפנים.
מכל מקום, יש בעולם מעל 60,000 מינים של חלזונות. בעבר עוד היו ונכחדו מינים רבים נוספים.
אגב, אנו מתייחסים אל החילזון בתור זכר, אבל החלזונות הם בעצם גם זכר וגם נקבה. לכן ניתן להתייחס אליהם גם כזכר וגם כנקבה. נסו לומר "החילזון נעה ממקום למקום..."
הנה סוד התנועה של החלזונות (עברית):
https://youtu.be/MTG4C43ODpE
שימושי היופי ב"סליים" של החלזונות:
https://youtu.be/ac_iW3iA01E
המסע המופלא שלו הוא די דביק:
https://youtu.be/5qmAoTSw63w
ואפשר גם לעשות מרוצים עם חלזונות:
https://youtu.be/FGZv3VDOnDA
זוטה לבנה (Micromeria fruticosa או "Tea hyssop"), שהערבים קוראים לה "זופא", היא צמח בר עם ריח משגע, מעורר וממריץ, עשב תיבול ומרפא שגדל באזורי הים התיכון, בדגש על ישראל ומדינות המזרח התיכון.
ידוע אצל הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה היא שיח קטן ורב-שנתי המתאפיין בעלים קטנים, אפרפרים ומוארכים ופריחה לבנבנה עד סגלגלה.
לצמח ריח ארומטי עדין המזכיר מנטה. בזכות שמניו האתריים הוא נחשב לאחד מצמחי התבלין והמרפא המסורתיים בתרבות המקומית של ארץ ישראל והאזור.
הזוטה הלבנה מצטיינת בעמידותה לתנאי יובש ובכושרה לשגשג בקרקעות סלעיות ודלות. היא צומחת בטבע מהסלעים והאגדה מספרת שמי ששותים תה זוטה יקבלו ממנה את כוח הסלע.
הצמח מכיל שמנים אתריים המעניקים לו את הטעם והריח המיוחדים, כמו גם את תכונותיו הרפואיות המסורתיות ויכולותיו בהרחקת עש.
מעבר לשימושיו במטבח וברפואה, הזוטה הלבנה משולב בחיי היומיום בדרכים מגוונות. בשל ריחה הנעים, הזוטה משמשת להפגת ריח פה ולרענון הפה בלעיסת העלים הטריים שלה, כמעין "מסטיק טבעי" שהיה נפוץ באזורנו עוד לפני עידן מוצרי ההיגיינה המודרניים.
#גינון
הזוטה הלבנה פורחת לאורך מרבית חודשי השנה, עובדה שמעניקה לה יתרון גם כצמח נוי בגינות ים-תיכוניות.
בגינון, היא מהווה בחירה מצוינת גם לגינות חסכוניות במים, הודות לעמידותה ליובש ולפריחתה הממושכת.
תכונה מעניינת נוספת של הצמח הזה היא יכולתו לשמש כמונע צמחייה לא רצויה. העלים המתים של הזוטה מפרישים חומרים אללופתיים, המעכבים נביטה של צמחים אחרים מסביבה, מה שהופך אותה לצמח יעיל בשליטה טבעית על עשבייה.
#מטבח
ידועה בפי הערבים כ"עשב התה", הזוטה הלבנה מהווה את אחד מצמחי החליטה האהובים בישראל ומשמשת להכנת תה עם טעם מרענן ועדין.
ניתן לקצור אותה, לתלות כמה ענפים מאוגדים יחד לייבוש ולהשתמש כעלים יבשים להכנה של תה.
הטעם שלה מעט מזכיר מנטה, אך הוא עדין יותר ופחות חריף, עם נגיעה מתקתקה משהו. בכך היא תופסת במטבח המקומי מקום של כבוד, בחליטות תה מצוינות.
מעבר לחליטות, עלי הזוטה משתלבים בתיבול מנות שונות במטבח המקומי, במיוחד בתבשילי דגים, עוף וירקות.
במטבח הערבי והישראלי המסורתי, משתמשים בה להענקת ארומה מיוחדת לקישואים, דגים בגריל, תבשילי עוף ובשר, כאשר טעמה הייחודי תורם לעומק הטעמים של המנות. יש אפילו מי שמתבלים בה יוגורט. נסו ותיהנו!
#בריאות
ברפואה העממית, הזוטה הלבנה נחשבת לאוצר של סגולות מרפא. היא משמשת להקלה על בעיות במערכת הנשימה, כגון שיעול, הצטננות ואסתמה, בזכות יכולתה להרחיב סימפונות ולסייע בניקוז הריריות.
כמו כן, הצמח מסייע לשיפור תפקוד מערכת העיכול, מקל על כאבי בטן, גזים, בחילות ובעיות עיכול נוספות הודות לתכונותיו האנטי בקטריאליות.
מסורתית, מייחסים לזוטה גם השפעה מיטיבה על מערכת הלב וכלי הדם, כולל הפחתת לחץ דם.
נשים השתמשו בחליטות זוטה לבנה להקלה על כאבי מחזור, אך מנגד אין לצרוך אותה בתקופת ההיריון ובהנקה.
לצד השפעות על מצב הרוח כצמח משמח ומרגיע, היא משמשת כתרופה עממית גם להכנת קומפרסים להרגעת כוויות, פצעים ודלקות עיניים.
הזוטה הלבנה מהווה דוגמה מצוינת לצמח מקומי שהשתלב היטב בתרבות ובמסורת המקומית, החל מהגינה, דרך המטבח ועד לארון התרופות הביתי העממי, כשהיא מהווה חלק מהמורשת הצמחית העשירה של אזור הים התיכון.
#טיפ חשוב
אין להשתמש בו בתקופת ההריון וההנקה!
הנה הזוטה וההיסטוריה שלה (עברית):
https://youtu.be/DN7qeDt9hZY
פריחת הזוטה הלבנה (ללא מילים):
https://youtu.be/GZjP3Qm9gPI
עוד עליה ועל עליה (עברית):
https://youtu.be/3cIa2ZGh6dc
מצגת וידאו רעשנית על תה זוטה:
https://youtu.be/-IYQh2_yjcg
והגיגים על תה הזוטה הלבנה:
https://youtu.be/ncG3yvICMmI
מה הסיפור של הפטרוזיליה?
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.
הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.
שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.
#מטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.
בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.
מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.
במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.
במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.
במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.
#גינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.
יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.
רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.
כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.
ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.
#רפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.
הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.
בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.
הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.
קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.
במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.
הנה הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/eqjDCZS8S9M
גידול פטרוזיליה בעציצים:
https://youtu.be/J7gtUiGay58
הכנת שמן פטרוזיליה:
https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ
פסטו פטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/HM-JL8lGNzA
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):
https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes
מהו הגרניום הלימוני?
גרניום לימוני (Pelargonium graveolens) הוא שיח חזק, יפה וירוק-עד, שמציע שילוב נהדר של יופי, טעם וריח בצמח אהוב אחד.
הוא ידוע בשמות נוספים כמו פלרגון לימוני, פלרגוניום חריף, עַטְרָה או שבת ריחני.
לגרניום הלימוני יש חשיבות רבה בתעשיית הבשמים. בכדי לשמר את ריחו המיוחד מזקקים את העלווה שלו בתהליך תעשייתי. אף שהריח המוכר ביותר שלו הוא ריח הוורדים, יש זנים נוספים, עם ריחות של הדרים, מנטה, ורדים, אגוז מוסקט, קוקוס ועוד.
גם יהודי לוב וגם העולים מתוניסיה, משתמשים בו בהבדלה של מוצאי-שבת ובין השאר לברכת "עצי בשמים". יהודי לוב אף נוהגים להגיש לאורחים משקה חם עם עטרה.
#היסטוריה
מקור הגרניום הלימוני בדרום יבשת אפריקה, בדגש על דרום אפריקה, המדינה. זה אזור שבו צמחו מאות מיני פלרגוניום באופן טבעי. אבל הזן הפופולרי בימינו, כלל לא קיים בטבע, אלא פותח בשנות ה-80, כהכלאה של צמחים שונים שיצר ג'ים וארן, מגדל צמחים מדרום אפריקה.
בצפון אפריקה הגרניום הלימוני הוא צמח פופולרי שגם העולים לישראל ממדינות הים התיכון הכירו אותו בשמות שונים. יהודי לוב, למשל, מכנים אותו "עֲטְּר", בעוד שיהודי טוניסיה קוראים לו "עַטֶרְסָה'".
מכל מקום, הגרניום הלימוני ממשיך להיות צמח פופולרי, אם זה בזכות הקלות בה ניתן לגדל אותו, על שום ריחו הנעים או יופיו ואם בשל תכונותיו, עת ממשיך הצמח הקסום להקסים חובבי צמחים ברחבי העולם, שמרבים לגדלו בגינה, בעציץ, במטבח או בבקבוק רגיל.
#גינון
הגרניום הלימוני הוא צמח תבלין רב-שנתי, מלא בריח ופרחים יפים, בעל עלים משונצים בקצוות, עלווה ארומטית המדיפה ריח לימוני, חסכוני במים, קל להנבטה ומעולה בגינה ים-תיכוניות ובאדניות על המרפסת.
בגינה הוא צמח כיסוי נפלא, שיכול לכסות שטח ריק ולהחליף את העשביה. הפלרגוניום החריף הזה מצטיין בעמידות לתנאי יובש וחום, דורש השקיה מתונה וכדי לשמור על צורתו המסודרת גם גיזום קל, פעם בשנה. כדי לקבל אותו במראה צפוף ומוצק מומלץ לקטום אותו מעת לעת, לפי הצורך.
אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולתו להפיץ את ריחו הנעים כשנוגעים בעליו או כשהרוח נושבת דרכם. מה שהופך אותו למושלם לשתילה בקרבת שבילים ואזורי ישיבה בגינה.
הצמח גם מושך דבורים ומאביקים ואם יש לכם עצים לא פוריים אז מומלץ ביותר לשתול אותו לידם והוא יביא אותם בהמוניהם.
זהו שיח עגלגל ומרשים, שפרחיו הקטנים פורחים באביב ובקיץ ומצטיינים בגווני ורוד-סגלגל. הצמח מגיע לגובה של בין 60 סנטימטרים ועד 100 סנטימטרים.
#מטבח
קולינרית, עלי הגרניום הלימוני מהווים תוספת ארומטית מפתיעה למגוון תבשילים ומשקאות. אפשר להוסיף אותם לתה, לסלטי פירות, לעוגות ולקינוחים.
במטבח ניתן להוסיף את העלים שלו לתיבול של סלטים, מרקים, חמוצים ובשר. העלים של הגרניום הלימוני יכולים להפוך לתוספי תזונה דיאטטיים, שנקראים מתילהקסנמין.
באפייה הוא מרכיב נהדר בעוגות, כמו גם לבישול ריבות וקונפיטורות.
במשקאות יכולים עלי הגרניום הלימוני להוסיף לתה כחליטת עלים ואפילו כתוסף לקפה שחור. העלים שלו מעולים ומוסיפים טעם וניחוח במשקאות חמים וקרים.
השף הצרפתי הנודע אלן דיקאס היה מהראשונים להכניס את העלים למנות גורמה, כאשר השתמש בהם להקניית ארומה עדינה לסורבה ולרטבים.
חובבי משקאות אלכוהוליים מוסיפים לעתים עלה טרי של גרניום לימוני לכוס ג'ין וטוניק, כדי להוסיף למשקה טוויסט ארומטי.
#רפואה
הגרניום הלימוני נהדר נגד צרבת. רק קוטפים עלה, שמים אותו בפה לרבע שעה והצרבת? - נעלמה.
הוא טוב גם נגד בחילות. מנגד, שנים רבות נפוץ המיתוס שבגינה או בעציץ הגרניום הלימוני ירחיק יתושים. אבל זה כנראה מיתוס אורבני, כי מחקרים מודרניים הפריכו לחלוטין את היכולת הזו שלו והוא לא דוחה ולא מרחיק יתושים.
מאיפה זה נולד, אם כך? - קבלו סיפור: הגרניום הלימוני אינו צמח שגדל בטבע. פיתח אותו בשנות ה-80 מגדל צמחים בשם ג'ים וארן. הוא ביצע הכלאה מיוחדת בין צמחים ויצר את הזן החדש. מסיבה מסחרית כנראה, האיש שיווק את הצמח כצמח דוחה יתושים, טענה שהניבה ודאי הרבה ברכה לביזנס אך כאמור נסתרה במחקרים מדעיים. ועדיין, באותן שנים הספיקה האגדה כדי להפוך אותו ללהיט בגינות פרטיות וציבוריות רבות.
#טיפוח
הגרניום הלימוני זכה לתהילה גם בעולם הארומתרפיה והקוסמטיקה הטבעית.
השמן האתרי המופק מעליו משמש בתכשירי טיפוח ומוצרי ספא, ומיוחסות לו תכונות מרגיעות ומאזנות.
שמן הגרניום מעולה ולא רק לארומתרפיה ועיסויים. משתמשים בו גם כדי לדלל את שמני הוורדים היקרים.
לטיפוח ביתי ממש פשוט ועובד - שימו למשך הלילה כוס של מים חמים, עם מספר עלים של גרניום לימוני. בבוקר תקבלו מי פנים נהדרים שיחדשו את העור, יעשו לו טוב וימתחו אותו.
הלימוני טוב גם נגד ריח רע מהפה. טבילת פיסת בד במישרה, למשל, אם תונח על העיניים - תעביר את הדלקת.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות מהעלים של הגרניום הלימוני להקלה על מתח וחרדה, לטיפול בבעיות עיכול קלות ולהקלה על כאבי ראש. חשוב לציין שרוב השימושים הרפואיים אינם מגובים במחקרים קליניים נרחבים.
גרניום לימוני (עברית):
https://youtu.be/kuSHhwXyyoQ
הגרניום הלימוני פופולרי בכל מקום:
https://youtu.be/kK6ijYv4TRg
ויתרונות הגרניום הלימוני (עברית):
https://youtu.be/zWmcZ8jzYJ4
גרניום לימוני (Pelargonium graveolens) הוא שיח חזק, יפה וירוק-עד, שמציע שילוב נהדר של יופי, טעם וריח בצמח אהוב אחד.
הוא ידוע בשמות נוספים כמו פלרגון לימוני, פלרגוניום חריף, עַטְרָה או שבת ריחני.
לגרניום הלימוני יש חשיבות רבה בתעשיית הבשמים. בכדי לשמר את ריחו המיוחד מזקקים את העלווה שלו בתהליך תעשייתי. אף שהריח המוכר ביותר שלו הוא ריח הוורדים, יש זנים נוספים, עם ריחות של הדרים, מנטה, ורדים, אגוז מוסקט, קוקוס ועוד.
גם יהודי לוב וגם העולים מתוניסיה, משתמשים בו בהבדלה של מוצאי-שבת ובין השאר לברכת "עצי בשמים". יהודי לוב אף נוהגים להגיש לאורחים משקה חם עם עטרה.
#היסטוריה
מקור הגרניום הלימוני בדרום יבשת אפריקה, בדגש על דרום אפריקה, המדינה. זה אזור שבו צמחו מאות מיני פלרגוניום באופן טבעי. אבל הזן הפופולרי בימינו, כלל לא קיים בטבע, אלא פותח בשנות ה-80, כהכלאה של צמחים שונים שיצר ג'ים וארן, מגדל צמחים מדרום אפריקה.
בצפון אפריקה הגרניום הלימוני הוא צמח פופולרי שגם העולים לישראל ממדינות הים התיכון הכירו אותו בשמות שונים. יהודי לוב, למשל, מכנים אותו "עֲטְּר", בעוד שיהודי טוניסיה קוראים לו "עַטֶרְסָה'".
מכל מקום, הגרניום הלימוני ממשיך להיות צמח פופולרי, אם זה בזכות הקלות בה ניתן לגדל אותו, על שום ריחו הנעים או יופיו ואם בשל תכונותיו, עת ממשיך הצמח הקסום להקסים חובבי צמחים ברחבי העולם, שמרבים לגדלו בגינה, בעציץ, במטבח או בבקבוק רגיל.
#גינון
הגרניום הלימוני הוא צמח תבלין רב-שנתי, מלא בריח ופרחים יפים, בעל עלים משונצים בקצוות, עלווה ארומטית המדיפה ריח לימוני, חסכוני במים, קל להנבטה ומעולה בגינה ים-תיכוניות ובאדניות על המרפסת.
בגינה הוא צמח כיסוי נפלא, שיכול לכסות שטח ריק ולהחליף את העשביה. הפלרגוניום החריף הזה מצטיין בעמידות לתנאי יובש וחום, דורש השקיה מתונה וכדי לשמור על צורתו המסודרת גם גיזום קל, פעם בשנה. כדי לקבל אותו במראה צפוף ומוצק מומלץ לקטום אותו מעת לעת, לפי הצורך.
אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולתו להפיץ את ריחו הנעים כשנוגעים בעליו או כשהרוח נושבת דרכם. מה שהופך אותו למושלם לשתילה בקרבת שבילים ואזורי ישיבה בגינה.
הצמח גם מושך דבורים ומאביקים ואם יש לכם עצים לא פוריים אז מומלץ ביותר לשתול אותו לידם והוא יביא אותם בהמוניהם.
זהו שיח עגלגל ומרשים, שפרחיו הקטנים פורחים באביב ובקיץ ומצטיינים בגווני ורוד-סגלגל. הצמח מגיע לגובה של בין 60 סנטימטרים ועד 100 סנטימטרים.
#מטבח
קולינרית, עלי הגרניום הלימוני מהווים תוספת ארומטית מפתיעה למגוון תבשילים ומשקאות. אפשר להוסיף אותם לתה, לסלטי פירות, לעוגות ולקינוחים.
במטבח ניתן להוסיף את העלים שלו לתיבול של סלטים, מרקים, חמוצים ובשר. העלים של הגרניום הלימוני יכולים להפוך לתוספי תזונה דיאטטיים, שנקראים מתילהקסנמין.
באפייה הוא מרכיב נהדר בעוגות, כמו גם לבישול ריבות וקונפיטורות.
במשקאות יכולים עלי הגרניום הלימוני להוסיף לתה כחליטת עלים ואפילו כתוסף לקפה שחור. העלים שלו מעולים ומוסיפים טעם וניחוח במשקאות חמים וקרים.
השף הצרפתי הנודע אלן דיקאס היה מהראשונים להכניס את העלים למנות גורמה, כאשר השתמש בהם להקניית ארומה עדינה לסורבה ולרטבים.
חובבי משקאות אלכוהוליים מוסיפים לעתים עלה טרי של גרניום לימוני לכוס ג'ין וטוניק, כדי להוסיף למשקה טוויסט ארומטי.
#רפואה
הגרניום הלימוני נהדר נגד צרבת. רק קוטפים עלה, שמים אותו בפה לרבע שעה והצרבת? - נעלמה.
הוא טוב גם נגד בחילות. מנגד, שנים רבות נפוץ המיתוס שבגינה או בעציץ הגרניום הלימוני ירחיק יתושים. אבל זה כנראה מיתוס אורבני, כי מחקרים מודרניים הפריכו לחלוטין את היכולת הזו שלו והוא לא דוחה ולא מרחיק יתושים.
מאיפה זה נולד, אם כך? - קבלו סיפור: הגרניום הלימוני אינו צמח שגדל בטבע. פיתח אותו בשנות ה-80 מגדל צמחים בשם ג'ים וארן. הוא ביצע הכלאה מיוחדת בין צמחים ויצר את הזן החדש. מסיבה מסחרית כנראה, האיש שיווק את הצמח כצמח דוחה יתושים, טענה שהניבה ודאי הרבה ברכה לביזנס אך כאמור נסתרה במחקרים מדעיים. ועדיין, באותן שנים הספיקה האגדה כדי להפוך אותו ללהיט בגינות פרטיות וציבוריות רבות.
#טיפוח
הגרניום הלימוני זכה לתהילה גם בעולם הארומתרפיה והקוסמטיקה הטבעית.
השמן האתרי המופק מעליו משמש בתכשירי טיפוח ומוצרי ספא, ומיוחסות לו תכונות מרגיעות ומאזנות.
שמן הגרניום מעולה ולא רק לארומתרפיה ועיסויים. משתמשים בו גם כדי לדלל את שמני הוורדים היקרים.
לטיפוח ביתי ממש פשוט ועובד - שימו למשך הלילה כוס של מים חמים, עם מספר עלים של גרניום לימוני. בבוקר תקבלו מי פנים נהדרים שיחדשו את העור, יעשו לו טוב וימתחו אותו.
הלימוני טוב גם נגד ריח רע מהפה. טבילת פיסת בד במישרה, למשל, אם תונח על העיניים - תעביר את הדלקת.
ברפואה העממית משתמשים בחליטות מהעלים של הגרניום הלימוני להקלה על מתח וחרדה, לטיפול בבעיות עיכול קלות ולהקלה על כאבי ראש. חשוב לציין שרוב השימושים הרפואיים אינם מגובים במחקרים קליניים נרחבים.
גרניום לימוני (עברית):
https://youtu.be/kuSHhwXyyoQ
הגרניום הלימוני פופולרי בכל מקום:
https://youtu.be/kK6ijYv4TRg
ויתרונות הגרניום הלימוני (עברית):
https://youtu.be/zWmcZ8jzYJ4
למה טוב צמח המרווה?
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
#גינון
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
#מטבח
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
#בריאות
זרעי מינים שונים של המרווה משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
ומקלות מרווה הן מקלות קטורת עם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.
מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.
המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה.
מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.
#גינון
למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.
בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.
#מטבח
ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.
בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.
#בריאות
זרעי מינים שונים של המרווה משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.
הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):
https://youtu.be/zxNfropYIKQ
מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):
https://youtu.be/j0E3AV3dc0U
ומקלות מרווה הן מקלות קטורת עם ריחות נפלאים (עברית):
https://youtu.be/Jez9eRErRdA
מהו צמח הטימין?
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#היסטוריה
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#גינון
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#בריאות
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.
כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.
#היסטוריה
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.
מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.
הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.
במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.
בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.
באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.
#גינון
הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.
#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.
קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.
#בריאות
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.
לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.
נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.
בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.
הנה התימין (עברית):
https://youtu.be/VRKjfqPBuV0
ההיסטוריה של התימין:
https://youtu.be/g7xD83nVJ1g
סוגי תימין:
https://youtu.be/DBpO0eLku4Q
יתרונות בריאותיים שלו (עברית):
https://youtu.be/ScRKCvg0fCM
כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):
https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg
והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):
https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes
למה כוסברה?
כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.
זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.
#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.
בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.
לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים. ואגב, יש מקומות בעולם המכנים את הכוסברה פטרוזיליה סינית.
#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.
בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.
הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.
כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.
#מטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.
זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.
#בריאות
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.
היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.
בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.
השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.
הנה הכוסברה:
https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s
על הכוסברה וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/1hX95CxNMzE
מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:
https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?
וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:
https://youtu.be/T5Jg__YFTOE
כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.
זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.
#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.
בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.
לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים. ואגב, יש מקומות בעולם המכנים את הכוסברה פטרוזיליה סינית.
#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.
בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.
הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.
כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.
#מטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.
זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.
#בריאות
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.
היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.
בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.
השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.
הנה הכוסברה:
https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s
על הכוסברה וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/1hX95CxNMzE
מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:
https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?
וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:
https://youtu.be/T5Jg__YFTOE
מהן כוסות רוח ואיך טיפלו בעזרתן?
טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים רופאים קדומים ומרפאים טיפלו בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד.
בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום עושים שימוש בשיטה ברפואה האלטרנטיבית. השימוש בהן מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.
בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.
היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.
כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.
הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:
http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ
בסין של ימינו:
http://youtu.be/fkF_pm637uY
וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:
http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s
טיפול בכוסות רוח (Cupping therapy) הוא אחד הטיפולים הרפואיים העתיקים בתבל. מזה אלפי שנים רופאים קדומים ומרפאים טיפלו בכוסות רוח, כדי להקל על כאבים ומיחושים, כמו התקררות, כאבי שרירים, בעיות נשימה ועוד.
בימי קדם נהגו לטפל בכוסות רוח כדי לפתור כמעט כל כאב או חולי. כיום עושים שימוש בשיטה ברפואה האלטרנטיבית. השימוש בהן מצומצם לכאבים מקומיים וחיזוק המערכת החיסונית, שיפור בזרימת הדם, וחיוניות והרגשה טובה של המטופל.
בטיפול כוסות הרוח מצמידים לאזורים שונים בגוף, כוסות חמות, למשך מספר דקות. הכוסות נצמדות לעור באמצעות אוויר חם שיוצר בהן ואקום פנימי. כך מסייעים לזרימת דם גבוהה באזור שאליו הוצמדה כוס הרוח, לשחרור שרירים ולהקלה על כאבים.
היניקה של כוסות הרוח יוצרת סימנים על הגוף. הם נוצרים בשל פקיעת נימי הדם שבעור ומתחתיו, הגורמת לשטפי דם כהים ומבהילים. עם זאת, אין בעיגולים הכהים הללו נזק בריאותי והם נעלמים כעבור מספר ימים.
כוסות הרוח היו עשויים בעבר בעיקר מעץ או במבוק ולעיתים מחימר. כיום משתמשים לרוב בכוסות זכוכית ולעיתים בכוסות פלסטיק וגומי.
הנה סיני מסביר את הטיפול בכוסות רוח ברפואה הסינית:
http://youtu.be/E6hAI3NDRWQ
בסין של ימינו:
http://youtu.be/fkF_pm637uY
וגם כוכבי הוליווד מטופלים כך לפעמים:
http://youtu.be/q-7CWu5nu-I?t=16s
מהו צמח הרוזמרין?
רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.
הרוזמרין מוסיף טעם מצוין לבשר וכצמח מרפא הוא מועיל לזרימת דם לקויה. הוא בעל ניחוח מרענן וחזק, אך גם מסייע ומגדיל ריכוז.
יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.
#היסטוריה
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.
בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.
לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך.
הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.
בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.
בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.
#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.
יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.
זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.
למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.
#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.
גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.
אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.
#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.
זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.
הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.
בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.
תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.
הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
הנה הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ
סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/ov69WboEB_Y
על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):
https://youtu.be/1NTM8jrHcEM
והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:
https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.
הרוזמרין מוסיף טעם מצוין לבשר וכצמח מרפא הוא מועיל לזרימת דם לקויה. הוא בעל ניחוח מרענן וחזק, אך גם מסייע ומגדיל ריכוז.
יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.
#היסטוריה
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.
בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.
לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך.
הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.
בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.
בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.
#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.
יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.
זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.
למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.
#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.
גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.
אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.
#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.
זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.
הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.
בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.
תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.
הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/unUoQ5tUNm0
הנה הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ
סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):
https://youtu.be/ov69WboEB_Y
על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):
https://youtu.be/1NTM8jrHcEM
והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:
https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes
מהו צמח המליסה?
מֵלִיסָה (Melissa), בעברית חחחח, הוא צמח רב שנתי, המפיץ ריח לימוני נהדר ומשמש מאז ימי קדם כצמח מרפא חשוב ברפואה העממית, עם שמן ריחני, יכולת תיבול מאכלים והכנת חליטות תה נהדרות.
מקור שמו "מליסה" מהמילה הלטינית meli, שמשמעותה דבש. על שום פרחי הצמח שמושכים דבורי דבש. שמותיו באנגלית רבים, כולל balm, balm lemon, Common Balm, Bee Balm. שמו בערבית גם הוא נובע מהיותו צמח הדבורים, או בשמו הערבי - "חשישת א (ל)-נחל".
תפוצתו הטבעית באגן הים התיכון והוא תורבת באירופה, במרכז אסיה, בצפון אמריקה ובדרום דרום אמריקה.
לריח הלימוני של עליו אחראים מרכיבים כימיים כמו ציטרל (לימונל) וציטרונל.
#היסטוריה
כבר בימי קדם יוחסו למליסה ברפואה העממית תכונות שונות והיו לו שימושים רפואיים מגוונים.
ביוון העתיקה נהגו להשרות עלי מליסה ביין, לטיפול בנשיכות של כלבים ובעקיצות עקרב. גם גאון הרפואה המוסלמי, אבו סינא, ציין בספריו את המליסה בתור נוגדת דיכאון.
באירופה ייחסו לה סגולות כאלה נגד דיכאון ומחלות נפש נוספות, כולל פחד גבהים ומחלת הנפילה.
המליסה התיימרה לעזור באותה תקופה לשיפור הזיכרון, שיכוך כאבי בטן, זירוז הופעת המחזור החודשי והסדרתו, מניעת עוויתות ועוד.
#גינון
המליסה הוא סוג של עשבים רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. יש בו 4 מינים ושני תת-מינים. הנפוץ והמוכר מהם הוא המין הריחני מליסה רפואית (.Melissa officinalis L), שחו עצמו ישנם 2 תת-מינים.
המליסה עמיד לשרב, לקרה ולגיר. בגינה מומלץ להציבו בצל מלא או חלקי, עם השקיה בינונית עד מרובה, כשבסוף החורף יש לגזום אותו.
בעציץ הוא גם מרחיק יתושים בעציץ ובגינה.
#מטבח
המליסה ידועה כבעלת ארומה נפלאה, היכולה לשדרג מגוון מאכלים. הצמח מוסיף טעם לימוני לסלטים, דגים ולגבינות.
צמח תבלין זה גם מצוין להכנת חליטת תה מרגיע. ראו בהמשך.
#בריאות
צמח המליסה הוא צמח מרפא מדהים וידוע כבעלת סגולות רפואיות רבות. בין היתרונות הרפואיים שלו אפשר לראות את חיזוק תפקודי החשיבה הקוגניטיביים, הגברת עירנות, הקלה על בעיות עיכול, סיוע במניעת כיבי קיבה, הגנה על תאי המוח ושיפור ריכוז וזיכרון.
המליסה כולל נוגדי חמצון רבים ובריאים. במליסה יש חומצת רוזמרין ואוג'נול, שני מרכיבים בעלי תכונות נוגדות חמצון משמעותיות.
לכן היא עוזרת בהגנה על התאים ומפני מתח חמצוני ונזקי רדיקלים חופשיים בגוף ובמוח.
למליסה יכולת שיכוך כאבים והפחתת דלקות. עלי המליסה יכולים לסייע בהרגעה של עקיצות יתושים, לטפל בפצעי קור, בדלקות עור, להפחית התפרצויות של אקנה, פריחות וכתמי עור.
מליסה מכילה גם עפיצות טבעית חזקה ושפע של נוגדי חמצון מה שהופך אותו לשימושי במיוחד לטיפול בדלקות עור הפחתת התפרצויות אקנה פריחות וכתמי עור.
המליסה מסייעת להסדרת המחזור הנשי, הרגעה, שיפור מצב רוח ומסייע ליתר פעילות של בלוטת התריס.
מומלץ לשתות תה מליסה לאחר הארוחה. חוץ מתרומתו לעיכול משופר, המליסה גם מרגיעה, מפיגה מתחים, חרדות, משמש לטיפול בהצטננות, מגביר את הריכוז, משפר את הזיכרון ומסייע למי שסובלים מנדודי שינה.
תמצית מליסה יכול לעזור בוויסות של רמות הסוכר בדם ובהפחתה של מתח חמצוני שגורמת הסוכרת.
אף שאין שימוש במליסה הרפואית ברפואה המודרנית, המדע מוצא שמיצוי חומרים מעלי המליסה יסייע לספיחת גזים, להרגעת עוויתות שרירים ולהגברת ההזעה כאמצעי להורדת חום.
תה מליסה הוא בעל יתרונות במצבי דכאון והוא יכול להקל ולטפל בו. ראו סעיף בהמשך.
#הרגעה ודיכאון
צמח המליסה מצטיין בעזרה למי שסובלים מחרדות, סטרס, מתח, עומס נפשי או לחצים.
הצמח הזה, שאפילו הרמב"ם כתב עליו שהוא מסוגל להרגיע לחצים נפשיים. היום אנו יודעים שהוא משחרר אנדורפינים בגוף ולאזן את בלוטת התריס. הוא פועל ישירות על מערכת העצבים
במיוחד בשביל נשים בדיכאון אחרי לידה, או למי שסובלים מחרדות, מתחים או דיכאונות, מומלץ לקטוף כמה עלי מליסה ולהכין מהם חליטה של תה עם מים חמים. שתייה של תה מליסה, 3 פעמים ביום למשך שבוע, תעשה פלאים לנפש.
המליסה לימון מרגיע ויש לו יכולת מסוימת של הרגעה ובמינונים מסוימים הוא יעיל בדיכאון וחרדה. גם המנטה מליסה מצוינת להקלה על מתח וחרדה, לשיפור מצב הרוח, לשפר הפרעות שינה, להקל על נדודי שינה ולהרגיע סימפטומים של מתח.
הנה יתרונות המליסה הלימונית:
https://youtu.be/t9vwqEmbP8A
על המליסה (עברית):
https://youtu.be/aVdXzgR1HSU
ההמלצות הבריאותיות עליה (עברית):
https://youtu.be/GMqEJAK9008
אפילו הרמב"ם העריך והמליץ על המליסה (עברית):
https://youtu.be/DQA7Ke23sAU
וכך המליסה עושה טוב לבריאות (עברית):
https://youtu.be/bc65V0ayymI
מֵלִיסָה (Melissa), בעברית חחחח, הוא צמח רב שנתי, המפיץ ריח לימוני נהדר ומשמש מאז ימי קדם כצמח מרפא חשוב ברפואה העממית, עם שמן ריחני, יכולת תיבול מאכלים והכנת חליטות תה נהדרות.
מקור שמו "מליסה" מהמילה הלטינית meli, שמשמעותה דבש. על שום פרחי הצמח שמושכים דבורי דבש. שמותיו באנגלית רבים, כולל balm, balm lemon, Common Balm, Bee Balm. שמו בערבית גם הוא נובע מהיותו צמח הדבורים, או בשמו הערבי - "חשישת א (ל)-נחל".
תפוצתו הטבעית באגן הים התיכון והוא תורבת באירופה, במרכז אסיה, בצפון אמריקה ובדרום דרום אמריקה.
לריח הלימוני של עליו אחראים מרכיבים כימיים כמו ציטרל (לימונל) וציטרונל.
#היסטוריה
כבר בימי קדם יוחסו למליסה ברפואה העממית תכונות שונות והיו לו שימושים רפואיים מגוונים.
ביוון העתיקה נהגו להשרות עלי מליסה ביין, לטיפול בנשיכות של כלבים ובעקיצות עקרב. גם גאון הרפואה המוסלמי, אבו סינא, ציין בספריו את המליסה בתור נוגדת דיכאון.
באירופה ייחסו לה סגולות כאלה נגד דיכאון ומחלות נפש נוספות, כולל פחד גבהים ומחלת הנפילה.
המליסה התיימרה לעזור באותה תקופה לשיפור הזיכרון, שיכוך כאבי בטן, זירוז הופעת המחזור החודשי והסדרתו, מניעת עוויתות ועוד.
#גינון
המליסה הוא סוג של עשבים רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. יש בו 4 מינים ושני תת-מינים. הנפוץ והמוכר מהם הוא המין הריחני מליסה רפואית (.Melissa officinalis L), שחו עצמו ישנם 2 תת-מינים.
המליסה עמיד לשרב, לקרה ולגיר. בגינה מומלץ להציבו בצל מלא או חלקי, עם השקיה בינונית עד מרובה, כשבסוף החורף יש לגזום אותו.
בעציץ הוא גם מרחיק יתושים בעציץ ובגינה.
#מטבח
המליסה ידועה כבעלת ארומה נפלאה, היכולה לשדרג מגוון מאכלים. הצמח מוסיף טעם לימוני לסלטים, דגים ולגבינות.
צמח תבלין זה גם מצוין להכנת חליטת תה מרגיע. ראו בהמשך.
#בריאות
צמח המליסה הוא צמח מרפא מדהים וידוע כבעלת סגולות רפואיות רבות. בין היתרונות הרפואיים שלו אפשר לראות את חיזוק תפקודי החשיבה הקוגניטיביים, הגברת עירנות, הקלה על בעיות עיכול, סיוע במניעת כיבי קיבה, הגנה על תאי המוח ושיפור ריכוז וזיכרון.
המליסה כולל נוגדי חמצון רבים ובריאים. במליסה יש חומצת רוזמרין ואוג'נול, שני מרכיבים בעלי תכונות נוגדות חמצון משמעותיות.
לכן היא עוזרת בהגנה על התאים ומפני מתח חמצוני ונזקי רדיקלים חופשיים בגוף ובמוח.
למליסה יכולת שיכוך כאבים והפחתת דלקות. עלי המליסה יכולים לסייע בהרגעה של עקיצות יתושים, לטפל בפצעי קור, בדלקות עור, להפחית התפרצויות של אקנה, פריחות וכתמי עור.
מליסה מכילה גם עפיצות טבעית חזקה ושפע של נוגדי חמצון מה שהופך אותו לשימושי במיוחד לטיפול בדלקות עור הפחתת התפרצויות אקנה פריחות וכתמי עור.
המליסה מסייעת להסדרת המחזור הנשי, הרגעה, שיפור מצב רוח ומסייע ליתר פעילות של בלוטת התריס.
מומלץ לשתות תה מליסה לאחר הארוחה. חוץ מתרומתו לעיכול משופר, המליסה גם מרגיעה, מפיגה מתחים, חרדות, משמש לטיפול בהצטננות, מגביר את הריכוז, משפר את הזיכרון ומסייע למי שסובלים מנדודי שינה.
תמצית מליסה יכול לעזור בוויסות של רמות הסוכר בדם ובהפחתה של מתח חמצוני שגורמת הסוכרת.
אף שאין שימוש במליסה הרפואית ברפואה המודרנית, המדע מוצא שמיצוי חומרים מעלי המליסה יסייע לספיחת גזים, להרגעת עוויתות שרירים ולהגברת ההזעה כאמצעי להורדת חום.
תה מליסה הוא בעל יתרונות במצבי דכאון והוא יכול להקל ולטפל בו. ראו סעיף בהמשך.
#הרגעה ודיכאון
צמח המליסה מצטיין בעזרה למי שסובלים מחרדות, סטרס, מתח, עומס נפשי או לחצים.
הצמח הזה, שאפילו הרמב"ם כתב עליו שהוא מסוגל להרגיע לחצים נפשיים. היום אנו יודעים שהוא משחרר אנדורפינים בגוף ולאזן את בלוטת התריס. הוא פועל ישירות על מערכת העצבים
במיוחד בשביל נשים בדיכאון אחרי לידה, או למי שסובלים מחרדות, מתחים או דיכאונות, מומלץ לקטוף כמה עלי מליסה ולהכין מהם חליטה של תה עם מים חמים. שתייה של תה מליסה, 3 פעמים ביום למשך שבוע, תעשה פלאים לנפש.
המליסה לימון מרגיע ויש לו יכולת מסוימת של הרגעה ובמינונים מסוימים הוא יעיל בדיכאון וחרדה. גם המנטה מליסה מצוינת להקלה על מתח וחרדה, לשיפור מצב הרוח, לשפר הפרעות שינה, להקל על נדודי שינה ולהרגיע סימפטומים של מתח.
הנה יתרונות המליסה הלימונית:
https://youtu.be/t9vwqEmbP8A
על המליסה (עברית):
https://youtu.be/aVdXzgR1HSU
ההמלצות הבריאותיות עליה (עברית):
https://youtu.be/GMqEJAK9008
אפילו הרמב"ם העריך והמליץ על המליסה (עברית):
https://youtu.be/DQA7Ke23sAU
וכך המליסה עושה טוב לבריאות (עברית):
https://youtu.be/bc65V0ayymI
