שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד הקופים לומדים?
למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.
השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!
קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.
ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.
המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.
כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:
http://youtu.be/icd_ob8UWgQ
קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:
https://youtu.be/pmnzIhbX2bg
והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:
https://youtu.be/ovpsuyRanw8
מהי החתמה אצל בעלי חיים?
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
כיצד הוחתמו גוזלי ברווזים לקופסת קרטון?
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
קופים לומדים
למידה אצל בעלי חיים היא לא כל כך נדירה כמו שחלק מאיתנו אולי חושב. למעשה, רבים מהמינים לומדים בצורה זו או אחרת, כשהלימוד הזה מסייע להם להשיג מזון, להגן על עצמם וכדומה. ברור שחיקוי הוא צורה טובה של בעלי חיים ללמוד, אבל גם התנסות וחוויות מלמדות ואצל קופים רואים את זה היטב.
השימפנזים, למשל, אוהבים לאכול טרמיטים, סוג של חרקים. הם משתמשים בענף קטן, תוחבים אותו לתוך קן של טרמיטים, ממתינים רגע שהטרמיטים יתקפו את הענף "הפולש" וייצמדו אליו בעזרת לסתותיהם. אז השימפנזה מושך את הענף החוצה וזולל את הטרמיטים שמכסים אותו. בתיאבון!
קופים אחרים למדו ליהנות ממשקאות מתוקים שבני אדם נוהגים לשתות. סוכר עבורם, בדיוק כמו אצלנו, הוא טעים וממכר. אז במקומות רבים בעולם הם מתגנבים אל מי שמשתזפים על החוף וממהרים "לפלח" להם את המשקה שלידם. מה שמעניין הוא שהם אפילו התחברו למשקאות אלכוהוליים וזורמים גם עם קוקטיילים וטקילות חריפות בברים חיצוניים בבריכות שחייה פתוחות ובבתי מלון.
ואם כבר גניבה אז למה לא חטיפה. הקופים למדו שבני אדם קשורים לדברים שלהם ומוכנים לתת כופר עבורם. אז קופים רעבים למדו לחטוף חפצי ערך מתיירים ולהחזירם רק אם קיבלו בתמורה את דברי המאכל שהם אוהבים לאכול.
המדהים הוא שהם לא יחזירו את החטיפה עבור סתם דברים שנותנים להם. הם למדו שעם בני אדם יש לנהלים משא ומתן. מכיוון שהם לא יודעים לדבר, הם מנהלים עם הקורבן "משא ומתן ללא מילים". רק אם יקבלו את מה שהם רוצים בו וטעים להם - רק אז ישיבו את הגניבה או ליתר דיוק את מה שחטפו לתייר או לתיירת המשועשעים בדרך כלל פחות.
כך לומדים הקופים להשתמש בחפצים כדי לבצע פעולות:
http://youtu.be/icd_ob8UWgQ
קופים שאולפו או למדו לקטוף קוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
אפילו לגנוב הקופים לומדים ואפילו אלכוהול:
https://youtu.be/pmnzIhbX2bg
והקופים החוטפים ש"מנהלים משא ומתן" ללא מילים על התנאים להחזרת המשקפיים או הכפכף החטוף:
https://youtu.be/ovpsuyRanw8
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
