קרתגו (Carthage) הייתה עיר-מדינה פיניקית ששכנה על חוף הים התיכון, בצפון אפריקה בתוניסיה של ימינו. היא נבנתה על ידי הפיניקים, עם של יורדי ים, כנענים ממוצא שמי שבנו אימפריה מסחרית אדירה ועשירה. מעיר שנולדה כשספינות פיניקיות הרחיקו עד מערב אפריקה כדי לסחור שם, הפכה קרתגו לאחת מהערים הידועות והחזקות של העולם הקדום והפכה ליריבתה של רומי, האימפריה החזקה בעולם באותה תקופה.

מקרתגו יצא חניבעל למסע המלחמה כנגד הרומאים והביס אותם שוב ושוב, תוך שהוא משפיל אותם בחוכמתו הצבאית. אבל לבסוף הם גברו עליו והוא הובס במלחמה. הרומאים הרסו את קרתגו והכריזו עליה כמקוללת, תוך שהם אוסרים להתיישב בה. 100 שנה לאחר מכן הם עצמם מקימים שם את קרתגו הרומית, עיר גדולה וחשובה באימפריה הרומית.


הנה תולדות העיר, שבמקור נקראה "קרת חדש" - העיר החדשה:

https://youtu.be/e8AL3AinSko


מנהיג קרתגו חניבעל היה מגדולי הלוחמים וכמעט הכניע את האימפריה הרומית (מתורגם):

https://youtu.be/lowR2NAj1k0


צבאו היה החזק ביותר באותה תקופה:

https://youtu.be/oFQFSmyCplU


תמונות מחורבות קרתגו של היום, הסמוכות לעיר טוניס:

https://youtu.be/aPzzhaJC6Yc


מצגת וידאו של תולדות הפיניקים:

http://youtu.be/hLHNh4caX4Y


סרטון תיעודי על ההיסטוריה של העיר קרתגו:

http://youtu.be/L-7RwmL4Cjg?long=yes


עוד על חורבנה של קרתגו:

https://youtu.be/-1szAxQh6Go?long=yes


והאם יתכן שאנשי קרתגו הגיעו לאמריקה הרבה לפני קולומבוס?

https://youtu.be/hCxGXyitu2o?long=yes

האדריכלות המורית (Moorish architecture) היא גרסה עתיקה של ארכיטקטורה מוסלמית, מבית הכובשים המוסלמים של ספרד בימי הביניים, אלו שבאו מצפון אפריקה, כבשו ושלטו ביד רמה, בספרד של ימי הביניים. עם הכיבוש הזה של ספרד, הם הותירו השפעות רבות על סגנונה ועל האדריכלות של הממלכה הספרדית.

מאפייני האדריכלות המורית באים, בין היתר, לידי ביטוי בכיפות גדולות, קשתות מחודדות, קשתות פרסה, שימוש בסימטריה ובצורות גיאומטריות וצבעים עזים. יש בבנייה הזו גם לא מעט חצרות גדולות, שלא פעם מעוצבות בצורה של גן מוסלמי, הכולל תעלות מים, מזרקות וקולונדות עמודים מסביבן.

באירופה בולטת הארכיטקטורה האיסלאמית המורית, במיוחד בערים ספרדיות מהעת העתיקה. אחת מהן היא גרנדה, שם נבנו ארמון אלהמברה המורי. אדריכלות מורית בולטת גם בעיר קורדובה, זו שהייתה בירת אנדלוסיה המוסלמית בשנים 1036-751.

אותו מתחם האלהמברה שבעיר גרנדה, הוא מתחם שנבנה על אחת הגבעות שמקיפות את גרנדה. הוא כולל ארמונות ומבצרים מהמאות ה-13 וה-14 והוא מורכב ממבוכי פטיו, גנים יפים להפליא, שלל כיפות וקשתות המעוטרות באריחים ססגוניים ועוד.


דוגמאות לאדריכלות של המורים באי מלטה:

https://youtu.be/Wqor7zgsFN8


במרוקו:

https://youtu.be/0kkMpRcR4VU


כך הביאו המורים את האדריכלות שלהם לאנדלוסיה ולאירופה:

https://youtu.be/rYEMexhrBdI


ארמון אלהמברה בגרנדה שבדרום ספרד בנוי באדריכלות מורית:

https://youtu.be/bPccCA1BvhU


על יופיו והאדריכלות המופלאה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/sxVUJ38XmdM


גני הארמון המורי המרשים ביותר בעולם:

https://youtu.be/r3fbDWxbzfk


ודוגמאות מרתקות לאדריכלות מורית במיטבה:

https://youtu.be/-ocAbCYAwL4?long=yes

ריאד (Riad) היא החצר הפנימית, שמאפיינת את הבית האותנטי דמוי הארמון בעולם הערבי, כמו מרוקו למשל. על שמה נקראים בתי החצר הללו "ריאדים".

לרוב ניתן למצוא את הריאדים בשכונות הערים העתיות, "אל מׇדינה". כיום יש בערי מרוקו העתיקות, כמו מרקש או פס, סוגי מלונות שנקראים "מלון ריאד", מלונות קטנים בעיר העתיקה, בבתי חצר, שבמרכזם "ריאד".

הריאד היא חצר פנימית ואופיינית עם גינה ולא פעם מזרקה. זוהי חצר שבעונה היפה סועדים בה האורחים את ארוחת הבוקר, תחת כיפת השמיים ובאווירת גינה.

המלונות בבתי החצר המסורתיים הללו מתאפיינים בדלתות מסוגננות וריאדים נהדרים. הם מלונות קטנים ואותנטיים, זולים בהרבה והטובים שבהם מותירים אצל האורחים חוויות נהדרות שגם מצטלמות היטב.


הנה ריאד:

https://youtu.be/Qu-nRKXGgEs


סיור במלון ריאד:

https://youtu.be/N-qxtzaP1xE


מלון ריאד נוסף:

https://youtu.be/6KpQYwDTTXA


מארחת במלון ריאד במרקש שבמרוקו מציגה:

https://youtu.be/qlt2nR0h-hE


עוד ריאד:

https://youtu.be/Ege8arHbb-I

"סברנוס רכנברגי" הוא שם של עכביש, אחד ממינים רבים בעולם. אבל הוא אחראי להפתעה של ממש בתחום מחקר החרקים. חוקרי החרקים, שהיו בטוחים שהם יודעים הכל על תנועה של חרקים, הופתעו לגלות בשנת 2009 שהעכביש המשונה הזה שבא ממרוקו, נע ממקום למקום, במין קפיצה שמזכירה קפיצות פליק פלאק אנושיות.

ואכן הוא זכה בציבור לכינוי "עכביש הפליק-פלאק" (Flic Flac spider). בכך שהוא מגלגל עצמו כך, הוא יכול להכפיל את מהירותו. הוא עושה זאת גם כהגנה נגד טורפים וגם כדרך יעילה להתמודד עם החום הרב בסביבתו.

ההפתעה שסיפק "עכביש הפליק-פלאק" בתנועה היחודית הזו, הביאה מומחים לרובוטיקה, לפתח מודלים של רובוט בדמותו. כמוהו גם הרובוט יודע לבצע קפיצות מרהיבות בסגנון של העכביש האמיתי והופך עצמו למעין גלגל שמסוגל כך להגדיל מאד את מהירות התנועה שלו בעת סכנה. החוקרים מתכננים שרובוטים ישתמשו ביכולת התנועה המהירה הזו, כדי לנוע על כוכב מאדים ועל כוכבי לכת נוספים בעתיד.


הנה עכביש הפליק-פלאק בפעולה ורובוט ראשוני שנבנה כחיקוי של תנועתו:

https://youtu.be/fAjNjPUbV2g


הסבר וידאו קצר:

https://youtu.be/RerXsbuJ1S4


התנועה המופלאה שלו:

https://youtu.be/ppENKVwNZms


הסיבוב המטורף שמאפשר לו להתגלגל במהירות בדיונות ולחמוק מטורפים:

https://youtu.be/mzEdV1sPXV4


רובוט מתקדם שמתגלגל כמוהו:

https://youtu.be/jGP5NxcCyjE


ועוד רובוט "פליק-פלאק" שפותח גם הוא בהשראת העכביש הזה:

http://youtu.be/t7cms6yk0W4

איך אתם קוראים ללחמניה שטוגנה ממש עכשיו, בתוכה טונה, ביצה קשה, תפוחי אדמה מבושלים, ירקות, סלטים טריים, זיתים, לימון כבוש ואריסה חריפה? - הכירו את הסנדביץ' הטוניסאי, או הפריקסה (Fricasse). יש המוסיפים לו גם את הצלפים המצויינים או מטבוחה טרייה. עונג!

את הפריקסה אוכלים הטוניסאים בתחילת חודש אב. הסיבה שהוא כל כך מתאים לתקופה שלפני ט' באב, היא שזו תקופה שלא נהוג לאכול בה בשר. כך יצא שהסנדוויץ' הזה הפך למרכיב מרכזי בתפריט של הימים שלפני תשעה באב. אם לא שמתם לב, אפילו לשונית, מתאימה הטונה לטוניס...

הלחמניות הטוניסאיות הביתיות, שמשמשות את הפריקסה הן לרוב מטוגנות, הכי טוב לטגן אותן רגע לפני הכנסת המרכיבים האחרים ללחמניה והאכילה.

גם הטריפוליטאים, יהודי לוב, אוכלים את הסנדוויץ' הטוניסאי בהתלהבות, אבל אצלם הוא נקרא אחרת. בכל זאת יש קצת גאוות עדה...


הנה הפריקסה וההכנה שלו (עברית):

https://youtu.be/3fw9YJsHtLM


וכך גם מכינים פריקסה (עברית):

https://youtu.be/vA8QYmMEWdQ

הקוסקוס הוא מאכל צפון אפריקאי שניתן למצוא גם באי סיציליה שבים התיכון ובדרום איטליה. נראה שאת המחלוקת בין המרוקאים לתוניסאים לגבי המקום שבו נולד הקוסקוס לא ניתן לפתור בעזרת המידע ההיסטורי הקיים. מה שכן ידוע הוא ששיטת ההכנה של הקוסקוס נולדה עוד באימפריה הרומית.

זה קרה כפי הנראה בקרתגו העתיקה, עיר ששכנה מערבית לתוניס של היום. החיילים הרומיים והמקומיים נהגו להכין את שאריות החיטה בדרך דומה לזו של הקוסקוס המודרני - בתהליך של אידוי מהתפחה על ידי מים. המעבר לסולת התרחש כנראה בהמשך השנים, אם כי לא ברור בדיוק היכן החל, ואולי גם לא חשוב כיוון שהגבולות המדיניים של מרוקו ותוניס לא היו קיימים באותן שנים.


הנה סרטון מחויך על הקוסקוס (עברית):

http://youtu.be/VxULWIxMJC0


מראות ממרוקו:

https://youtu.be/hVvEISFw9w0


והקוסקוס לצד עוד ממזונות הרחוב במרוקו (מתורגם):

https://youtu.be/yDPCWaw5Upw?long=yes

בעיר העתיקה פז (Fez) שבמרוקו, עובדים ילדים בתעשיית הבורסקאות העתיקה בעולם. הבורסקאים הם מי שמעבדים עורות, מנקים וצובעים אותם לצרכי האדם. הילדים הללו עובדים לצד המבוגרים המקצועיים, כשוליות שלהם, ממש כמו שעבדו לפני אלף שנים ויותר.

הילדים הללו עובדים בעבודה פיזית קשה, בסביבה עתירת ריחות רעים מאד. הם אומרים שהתרגלו אל הריחות והם כבר לא מרגישים בהם יותר. אבל גם העבודה היא בתוך מים, מה שלא פעם יכול להימשך שעות ארוכות ולא קלות לרגליהם. אבל שוליות הבורסקאים הללו נחשבים לברי-המזל של פז - הם הרי עובדים בתוך מים נעימים בימים החמים של שיא הקיץ.

כשהעורות מגיעים לצביעה, הם נצבעים על ידי הילדים בבריכות צבע מיוחדות ואז מועברים לייבוש על גגות המבנים הסמוכים. אז ממשיכים הילדים הצעירים לעורות נוספים וכל התהליך חוזר על עצמו שוב.


כך עובדים הילדים בניקוי העורות:

https://youtu.be/WmN_2VXY23M


הסבר על העבודה בבריכות הצביעה של העורות בעיר העתיקה של פאז:

https://youtu.be/MeuMcYB4BL8


וכל תהליך עיבוד העורות:

https://youtu.be/UUunnTq9i10?long=yes

המבקרים במחוז ארגאן במרוקו יכולים לראות את אחד המחזות המשונים שיש - העזים המקומיות מטפסות על עצי הארגאן ואוכלות את עליהם ואת הפירות הנחשקים שלהם. העיזים מטפסות על העצים הללו בהמוניהן, לפעמים עד 40 עזים על עץ אחד!

הטיפוס על העץ נועד כדי לאכול את פרי עץ הארגאן - פרי דמוי זית שממנו מייצרים שמן יקר, שהוא בין השאר גם בסיס למוצרי קוסמטיקה, מהיוקרתיים ביותר.


הנה העזים המטפסות על העץ במרוקו:

http://youtu.be/PJaaxLsl9Ck


ועבודת אמנות של עזים לבנות על העץ:

http://youtu.be/MvkyY8Fwgd0

שבטי הטוארג הם שבטים עתיקי יומין שחיים במדבריות מערב וצפון אפריקה. מדובר באוסף שבטי רועים נודדים, שמקורם לא ברור לחלוטין, אך הם חיים במדבר סהרה ולמעשה הם מלכי המדבר הזה. אין שיירה שתעבור בו בלי רשותם.

בגלל צבע עורם, הבהיר בהרבה מזה של המקומיים, שבט הטוארג מהסהרה מכונים "הלבנים". לא ברור בדיוק מהו מקורם של הטוארג, שחיים במדבר השייך לארצות טוניס, לוב ואלג'יריה. כיום הם מוסלמים, אך הסברות לגבי עברם נעות ממקורם כנוצרים קדומים ועד לגולים של שבטי היהודים האבודים.

לטוארג תרבות משלהם וגם כתב עתיק שנקרא טיפינאר, אשר שימש אותם במשך מאות שנים. בניגוד לשאר המוסלמים, בטוארג דווקא הגברים הם שמכסים את פניהם, בעוד הנשים הולכות בפנים גלויות.

סימן ההיכר שלהם הוא הצעיף הצבעוני שהגברים עוטפים בו את ראשיהם. בימי חג הצעיף החגיגי שלהם הוא בצבע כחול ומשום כך הצמידו להם האירופים שכבשו את היבשת את הכינוי "האנשים הכחולים של הסהרה".

בימות החול הגברים הטוארגים לובשים צעיפים בצבעים אחרים ופעמים רבות צעיפים לבנים.


הנה בני שבט הטוארג אנשי הסהרה:

http://youtu.be/nqwvnrZi6UY


אנשי המדבר שהם:

http://youtu.be/BNriU5WgB-E


הריקודים האופייניים לטוארג:

http://youtu.be/XFxz2_KCqg4?t=5s


וסרט תיעודי על אנשי המדבר של מדבר סהרה:

https://youtu.be/Mq4QhBLZXfY?long=yes

הסיפור הזה כל כך לא אופייני לתדמית האופיינית של היהודי הגלותי, שכל כך התרגלנו להכיר, שחייבים ללמד אותו בבתי הספר. מורים לספורט צריכים לשנן אותו לתלמידיהם ומאמני איגרוף - לספר עליו לצעירים שרק מתחילים להתאגרף.

בסיפור הזה יש את אלוף העולם באיגרוף, צעיר יהודי ששמו ויקטור פרץ (Victor Perez). מי שיזכה לכינוי "יונג", שפירושו צעיר, נולד בטוניסיה והיגר לצרפת בגיל צעיר. בגיל 20 הוא זוכה באליפות צרפת לאיגרוף במשקל זבוב, אחרי שהביס את האלוף הקודם בנוק אאוט. עוד בטרם מלאו לו 21 הוא היה לאלוף העולם באיגרוף - אלוף העולם הכי צעיר בהיסטוריה.

לאחר שנה הוא מובס על ידי בראון האנגלי, משמין מעט ועולה למשקל תרנגול. הוא ממשיך להתאגרף ומגיע להישגים רבים. כשהוא פורש מאיגרוף, בגיל 27, מחזיק אלוף העולם היהודי הראשון, ויקטור פרץ, בשיא של 92 ניצחונות, מהם 28 בנוק-אאוט!

לרוע מזלו, נמצא פרץ בפאריס בעת הכיבוש הנאצי. אבל גם למי שהיה האלוף העולמי הצעיר בהיסטוריה של האיגרוף, איש לא עושה הנחות. הוא נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ ובאופן לא מפתיע, גם שם, בתור אסיר יהודי, הוא חוזר להתאגרף. מפקד המחנה הנאצי החליט לקיים תחרויות ראווה בין האסירים המתאגרפים.

אלא שפרץ התבלט די מהר כבעל יכולות לוחמה שלא יאומנו. די מהר הוא הפך למתאגרף שעשוע לקצינים הנאציים, שהחזיקו כל אחד מתאגרף משלו מקרב האסירים, לא רק היהודים. פרץ התאגרף בתחרויות הראווה הללו במחנה וכך הצליח לשרוד. בזכות האיגרוף הוא הצליח לסייע לחבריו למחנה במשך זמן רב, במזון ובהטבות שאותן קיבל מהקצין "שלו". הוא ניצח ביותר מ-100 קרבות אגרוף במחנה וזכה בקרב הנאצים לשם נדיר, של יהודי חזק ומתאגרף אלוף.

כשהנאצים ברחו מהצבא הרוסי המתקרב, הם הוציאו את היהודים לצעדות המוות. בצעדות אלה צעדו היהודים ללא אוכל ושתייה למרחקים של עשרות רבות של קילומטרים בכל יום. רבים מהם קרסו מחולשה ומרעב קיצוני. כל זאת בזמן שהחיילים הנאציים שצועדים איתם אוכלים ושותים כרצונם. במהלך הצעדה מאושוויץ אל גרמניה, העיז פרץ האמיץ וחמק מהצעדה, כדי לחפש אוכל במבנה סמוך לדרך שבה צעדו. כשמצא מעט אוכל הוא החליט להביאו לחבריו ולהתחלק עימם. אך כשחזר עם שק האוכל לשורה, הבחין בו חייל נאצי ופרץ נורה למוות.

כך נרצח אלוף העולם הצעיר בתולדות האיגרוף, כי רצה לאכול ולהביא מזון לחבריו. גופתו הושארה מוטלת לצד הדרך וכך גם סיפורו המדהים, שנעלם למשך שנים רבות. זה קרה בינואר 1945, זמן קצר לפני שהמלחמה הסתיימה בתבוסה נאצית מלאה. יעברו עוד שנים רבות עד שיסופר סיפורו המופלא של גדול המתאגרפים היהודיים, שרדן בלתי נלאה, חבר טוב ואיש אמיץ במיוחד.


הנה סיפורו של ויקטור פרץ (עברית):

https://youtu.be/tRSMtSEN3d0


קדימון של הסרט שנעשה עליו (עברית):

https://youtu.be/QfPdv0zWPoU


סיפור חייו מהחינוכית (עברית):

https://youtu.be/yWVBIZuBaOQ?t=1m51s&end=8m21s?long=yes


והעיתונאי נוח קליגר שהיה איתו במחנה מספר (עברית):

https://youtu.be/fMkMz8aKIyg?long=yes

רוזטה (Orgeat syrup) הוא משקה שקדים ממותק, בצבע לבן חלבי, המבוסס על רכז שקדים.

הרוזטה, הנקרא גם אורזטה או אורצטה, מוכר כמשקה רחוב פופולרי בחלק ממדינות צפון אפריקה. בארצות כמו תוניסיה ולוב, כמו גם אצלנו, נהוג להגיש אותו קר.

בארץ נמכר משקה הרוזטה בחנויות וברשתות השיווק, לצד יצרנים ואנשים פרטיים, המייצרים אותו בהכנה מסורתית בבית ומוכרים בחנויות קטנות ובשווקים.

יוצאי לוב ומי שעלו מתוניסיה נהגו לשתות את משקה הרוזטה בארצותיהם, הן בימי הקיץ החמים והן בחגים ובאירועים מיוחדים.

את הרוזטה הקלאסית יוצרים מתרכיז שמופק מתערובת של שקדים מרים ומתוקים שנסחטו יחד.

אגב, יש גם משקה דומה ומסחרי שמפיקים משקדים מתוקים בלבד, שדומה בטעמו למרציפן וכפיצוי על הטעם המעט מריר שחסר, מוסיפים לו תוספי טעם.

במקומות שונים יש גם מי שמפיקים משקה המזכיר אותו, אבל מגלעיני משמש.


הנה משקה רוזטה (עברית):

https://youtu.be/EeF3nTZlXXQ

בסוף המאה ה-19 התגלתה הקלֶמֶנטינה (Clementine) באלג'יריה, על ידי האב קלמאן רודייה, כומר צרפתי שישב באלג'יריה בתוקף תפקידו בהפצת הנצרות. על שמו של קלמאן נקראת הקלמנטינה עד היום.

האגדה מספרת שרודייה הוא שטיפח את הקלמנטינה ויצר אותה מהכלאה בין מנדרינת הטנג'רין הים-תיכונית לבין חושחש, אותו עץ הדר שאמנם הפרי שלו אינו אכיל, אבל הגזע שלו משמש כבר אלפי שנים בתור "כנה", כלומר בסיס שעליו מבצעים הרכבה של עצי הדר. החוקרים והיסטוריוני המזון, מאידך, סבורים שחלקו של קלמנט רודייה היה רק בגילוי הפרי ובפרסומו בעולם ושההכלאה בין הזנים נעשתה במה שקרוי "מוטציה ספונטנית" וללא התערבות אנושית.

כך או כך, תרם הכומר הצרפתי רודייה לעולם את אחד הפירות האהובים והטעימים וכיום מהוות הקלמנטינות את אחד הפירות הנפוצים בעולם. טעמה המתוק-חמצמץ של הקלמנטינה וקילופה הקל ביחס לתפוז, הפכו אותה לפרי אהוב ופופולרי בעולם כולו. בהדרגה היא הלכה והחליפה את התפוז והמנדרינה שבאו מסין, בתור החטיף הבריא והנייד של פירות ההדר. אבל טעמה לא נחשב תמיד מוצלח במיוחד. עד שבאה קלמנטינת האור הישראלית...

הקלמנטינות מזן "אור" פותחו בארץ על ידי המהנדסים של מכון וולקני. הן משווקות בעולם בהצלחה רבה. הסיבה העיקרית להצלחה הרבה שלהן בעולם, היא היותן של ה"אור" הקלמנטינות הטעימות ביותר. זאת על אף שהן היקרות ביותר לצרכנים.

קלמנטינות אור מכניסות כיום למגדלים יותר מכל זן אחר של פרי הדר, כולל תפוזי השמוטי, אלו שפעם היו תפארת ענף ההדרים בישראל. כיום יש גם זני קלמנטינות נוספים כמו מיכל ונובה, אבל רבים רואים ב"אור" את זן הקלמנטינה הטוב בעולם.

עם זאת, הזן המוצלח הזה חשוף לאיומים מסחריים שונים, מזנים מתחרים, זולים יותר וכאלה שמשתפרים כל העת. גם הפרות וגניבות של הפטנט, פגעו מעט בשיווק של זן האור, כשכמה "תיירים" מספרד גנבו ענף מפרדס ישראלי והפכו אותו לפרדס מניב בספרד.

הפרדס, שהתגלה במקרה, הפך למקרה משפטי ידוע. תוצאותיו היו תשלומי תמלוגים עצומים למכון וולקני, פרסום עולמי לזן המשובח שנוצר כאן ויצירת מגוון של הסכמים לגידולו בעולם, שמכניסים סכומי כסף ניכרים למפתחי זן האור. אולי זה סוג של טוויסט מתוק על מה שנקרא "להפוך את הלימון ללימונדה..."


הנה הקלמנטינה:

https://youtu.be/LAnMegb6ttU


כך מקלפים קלמנטינה:

https://youtu.be/6yg65ZUJQZs


הבדלים בין קלמנטינות למנדרינות:

https://youtu.be/IMzo3fP2wXU


פיסול מקלמנטינות:

https://youtu.be/_OfSUeI_2nc


רגע עם להקה שנקראת קלמנטינה ושרה מחרוזת משיריו של אגדה ישראלית אחרת - אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/hG4kfcR2vVA


וסרט תיעודי על גידול הקלמנטינות בספרד:

https://youtu.be/85LTqTIJGXc?long=yes