שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי הציבו צואה ענקית במוזיאון?
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
מהם המעיים ומה קורה בהם?
מעיים (Intestinal) הם האיברים בגוף שתפקידם לספק חומרים מזינים לגופנו, לפרק את האוכל, לסייע לספיגתו בדם ודרכו בגוף ואחראים גם לתהליך הוצאת הפסולת שנותרה מהמזון, אל מחוץ לגוף.
המעי הדק, שמצוי בחלק העליון של הבטן, אחראי על ספיגת המזון ופירוקו כדי לספק מזון הדרוש לגוף.
המעי הגס נמצא בחלקה התחתון של הבטן. הוא מחובר לאגן הירכיים שלנו ואחראי על היפטרות מהפסולת שנותרה מהמזון שאכלנו. במעי זה יש הרבה חיידקים בריאים, המסייעים לבריאות הגוף.
שמירה על מגוון של סוגי החיידקים במעיים שלנו למסייעת לבריאותנו. תזונה מאוזנת ונכונה מסייעת בכך.
כי פחות עיבוד כמו טיגון או צלייה ויותר אכילה של סיבים ומזון מאודה או לא מבושל, כל אלה מעודדים גיוון של חיידקים בגופנו, גיוון שהוא טוב מאוד ואפילו מעולה למיקרוביום, כלומר למערכת העיכול העשירה שבמעיים.
חוץ מיוגורט, לפחות כזה שאינו משופע בסוכר, גם מאכלים מותססים טובים לפרוביוטיקה. מאכלים כמו קימצ'י וכרוב כבוש, שהיוו דרך קדומה לשימור מזון בעידן שלפני המצאת המקרר, מעודדים ומחזקים את אוכלוסיית החיידקים הטובים שבמעיים.
הנה תפקיד המעיים בגוף וכיצד לסייע להם (עברית):
https://youtu.be/qFtb5vd1_TA
הצואה שיוצאת משם (עברית):
https://youtu.be/NHqT0X6exFE
החיידקים שבמעיים מושפעים ומשפיעים על העיכול והבריאות. לנו יש השפעה עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/1sISguPDlhY
על הכבד ומערכת העיכול שבגופנו (מתורגם):
http://youtu.be/wbh3SjzydnQ
סיפורן של מחלות המעיים (עברית):
https://youtu.be/4LS5s7ronD0
והאם צריך לדאוג כשהצואה לא יוצאת כל יום? (מתורגם)
https://youtu.be/btQHSDrLlok
מי המציאה את החיתולים החד-פעמיים?
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
בבטן של איזו חיה מיוצר הקפה הטוב בעולם?
מצוקה יכולה לא פעם להיות נקודת זינוק טובה לעתיד טוב יותר. כך קרה, על פי המסופר, באי סומטרה במאה ה-18. הילידים באי ראו את המתיישבים ההולנדים שנטעו מטעי ענק של קפה זוכים לראות מהקרקע הפוריה של האי יבולים מצוינים.
אבל המתיישבים לא נתנו מפירות הקפה לילידי האי. הילידים התקנאו בהם. פועלי המטעים הבחינו שבעל חיים מקומי, הלואק שנקרא גם 'גחן הדקלים', אוכלים בהנאה את הפירות שבתוכם פולי הקפה.
כן, פולי הקפה הם גרעיני פירות שגדלים על צמח, ממש כמו גרעיני הדובדבן שאנו משליכים כשאנו אוכלים דובדבנים.
מישהו מאותם ילידים בסומטרה חשב באופן יצירתי ואסף את הצואה של הלואק. לאחר שדלה מתוכה את הפולים, הוא ניקה אותם וטחן אותם לקפה.
כך התגלה שטעם הקפה הזה הוא מעולה.
עם הזמן הפך קפה לואק, או בשמו הילידי "קופי לוואק" (Kopi Luwak), לקפה היקר והאיכותי ביותר בעולם.
הלואק האינדונזי, או "גחן דקלים אסייתי" (Common palm civet), היא חיה שמצויה לרוב באיי אינדונזיה. הלואק אוכל רק את פולי הקפה הטריים והאיכותיים ביותר.
העיכול הזה, בבטנו של הלואק, אינו פוגע באיכות הפולים אלא להיפך. הלואק מעכל רק את הפרי שגרעיניו הם פולי הקפה, בעוד הפולים משבחים בעיכול ואז יוצאים בצואה.
אז נאספים פולי הקפה על ידי בני האיים באינדונזיה ומיובשים בשמש. התוצאה היא פולי הקפה הנחשבים לטובים בעולם והיקרים ביותר בתבל.
הקפה החלק והפחות מריר הזה, קופי לואק, נוצר כתוצאה מההתססה של פולי הקפה על ידי החומצות והאנזימים בקיבה של הלואק.
מכיוון שייצור הקפה הזה מותנה ביכולת האיסוף של הפולים המעוכלים מהטבע, כיום גם של ייצור קופי לואק באמצעות לואקים מבוייתים, נוצרות כמויות קטנות של קפה כזה.
מפני שהביקוש לקפה הזה בעולם הוא רב מאד, המחירים של קפה לואק גבוהים מאד ומתחילים בסכומים של 2000 ש"ח לקילו!
אגב, רבים שניסו טוענים שהקפה הזה הוא לא מציאה גדולה ושטעמו ממש לא מצדיק את המחיר שלו. השמועה מספרת שהיבואן האמריקאי של "קופי לואק" מודה שטעמו של הקפה היקר בעולם, הוא במילותיו שלו "מחורבן"...
לא ברורה אם כך הסיבה למחיר השערורייתי שלו. היתכן שיהירות פשוטה היא שגורמת לאנשים עשירים לשלם כל כך הרבה עבור קפה, רק מפני שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותו? - מצד שני, כל מי שמבין בכלכלה יודע שמצרך נדיר יכול להגיע למחירים גבוהים מאד, בשל נדירותו. כך או כך, הקפה הזה עשה לו שם בכל העולם וצריך פעם ללגום כוס ממנו ולהחליט לבד.
הנה סיפורו בקצרה של קפה הלואק (עברית):
https://youtu.be/fkqmxZTIzhc&end=2m23s
באנגלית על תופעת קפה לואק:
http://youtu.be/1Q7IYpLYQ7Q
ועל הייצור התעשייתי של קפה הלואק, על ידי האכלת לואקים בפולי הקפה הללו:
http://youtu.be/IETIG1kt9ko
צואה
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
מעיים (Intestinal) הם האיברים בגוף שתפקידם לספק חומרים מזינים לגופנו, לפרק את האוכל, לסייע לספיגתו בדם ודרכו בגוף ואחראים גם לתהליך הוצאת הפסולת שנותרה מהמזון, אל מחוץ לגוף.
המעי הדק, שמצוי בחלק העליון של הבטן, אחראי על ספיגת המזון ופירוקו כדי לספק מזון הדרוש לגוף.
המעי הגס נמצא בחלקה התחתון של הבטן. הוא מחובר לאגן הירכיים שלנו ואחראי על היפטרות מהפסולת שנותרה מהמזון שאכלנו. במעי זה יש הרבה חיידקים בריאים, המסייעים לבריאות הגוף.
שמירה על מגוון של סוגי החיידקים במעיים שלנו למסייעת לבריאותנו. תזונה מאוזנת ונכונה מסייעת בכך.
כי פחות עיבוד כמו טיגון או צלייה ויותר אכילה של סיבים ומזון מאודה או לא מבושל, כל אלה מעודדים גיוון של חיידקים בגופנו, גיוון שהוא טוב מאוד ואפילו מעולה למיקרוביום, כלומר למערכת העיכול העשירה שבמעיים.
חוץ מיוגורט, לפחות כזה שאינו משופע בסוכר, גם מאכלים מותססים טובים לפרוביוטיקה. מאכלים כמו קימצ'י וכרוב כבוש, שהיוו דרך קדומה לשימור מזון בעידן שלפני המצאת המקרר, מעודדים ומחזקים את אוכלוסיית החיידקים הטובים שבמעיים.
הנה תפקיד המעיים בגוף וכיצד לסייע להם (עברית):
https://youtu.be/qFtb5vd1_TA
הצואה שיוצאת משם (עברית):
https://youtu.be/NHqT0X6exFE
החיידקים שבמעיים מושפעים ומשפיעים על העיכול והבריאות. לנו יש השפעה עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/1sISguPDlhY
על הכבד ומערכת העיכול שבגופנו (מתורגם):
http://youtu.be/wbh3SjzydnQ
סיפורן של מחלות המעיים (עברית):
https://youtu.be/4LS5s7ronD0
והאם צריך לדאוג כשהצואה לא יוצאת כל יום? (מתורגם)
https://youtu.be/btQHSDrLlok
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
מצוקה יכולה לא פעם להיות נקודת זינוק טובה לעתיד טוב יותר. כך קרה, על פי המסופר, באי סומטרה במאה ה-18. הילידים באי ראו את המתיישבים ההולנדים שנטעו מטעי ענק של קפה זוכים לראות מהקרקע הפוריה של האי יבולים מצוינים.
אבל המתיישבים לא נתנו מפירות הקפה לילידי האי. הילידים התקנאו בהם. פועלי המטעים הבחינו שבעל חיים מקומי, הלואק שנקרא גם 'גחן הדקלים', אוכלים בהנאה את הפירות שבתוכם פולי הקפה.
כן, פולי הקפה הם גרעיני פירות שגדלים על צמח, ממש כמו גרעיני הדובדבן שאנו משליכים כשאנו אוכלים דובדבנים.
מישהו מאותם ילידים בסומטרה חשב באופן יצירתי ואסף את הצואה של הלואק. לאחר שדלה מתוכה את הפולים, הוא ניקה אותם וטחן אותם לקפה.
כך התגלה שטעם הקפה הזה הוא מעולה.
עם הזמן הפך קפה לואק, או בשמו הילידי "קופי לוואק" (Kopi Luwak), לקפה היקר והאיכותי ביותר בעולם.
הלואק האינדונזי, או "גחן דקלים אסייתי" (Common palm civet), היא חיה שמצויה לרוב באיי אינדונזיה. הלואק אוכל רק את פולי הקפה הטריים והאיכותיים ביותר.
העיכול הזה, בבטנו של הלואק, אינו פוגע באיכות הפולים אלא להיפך. הלואק מעכל רק את הפרי שגרעיניו הם פולי הקפה, בעוד הפולים משבחים בעיכול ואז יוצאים בצואה.
אז נאספים פולי הקפה על ידי בני האיים באינדונזיה ומיובשים בשמש. התוצאה היא פולי הקפה הנחשבים לטובים בעולם והיקרים ביותר בתבל.
הקפה החלק והפחות מריר הזה, קופי לואק, נוצר כתוצאה מההתססה של פולי הקפה על ידי החומצות והאנזימים בקיבה של הלואק.
מכיוון שייצור הקפה הזה מותנה ביכולת האיסוף של הפולים המעוכלים מהטבע, כיום גם של ייצור קופי לואק באמצעות לואקים מבוייתים, נוצרות כמויות קטנות של קפה כזה.
מפני שהביקוש לקפה הזה בעולם הוא רב מאד, המחירים של קפה לואק גבוהים מאד ומתחילים בסכומים של 2000 ש"ח לקילו!
אגב, רבים שניסו טוענים שהקפה הזה הוא לא מציאה גדולה ושטעמו ממש לא מצדיק את המחיר שלו. השמועה מספרת שהיבואן האמריקאי של "קופי לואק" מודה שטעמו של הקפה היקר בעולם, הוא במילותיו שלו "מחורבן"...
לא ברורה אם כך הסיבה למחיר השערורייתי שלו. היתכן שיהירות פשוטה היא שגורמת לאנשים עשירים לשלם כל כך הרבה עבור קפה, רק מפני שהם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותו? - מצד שני, כל מי שמבין בכלכלה יודע שמצרך נדיר יכול להגיע למחירים גבוהים מאד, בשל נדירותו. כך או כך, הקפה הזה עשה לו שם בכל העולם וצריך פעם ללגום כוס ממנו ולהחליט לבד.
הנה סיפורו בקצרה של קפה הלואק (עברית):
https://youtu.be/fkqmxZTIzhc&end=2m23s
באנגלית על תופעת קפה לואק:
http://youtu.be/1Q7IYpLYQ7Q
ועל הייצור התעשייתי של קפה הלואק, על ידי האכלת לואקים בפולי הקפה הללו:
http://youtu.be/IETIG1kt9ko
