"האביב של פראג" הייתה תקופה יפה במיוחד של פתיחות פוליטית בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית. במהלך "האביב" החלו הצ'כוסלובקים להראות סימני עצמאות תחת הנהגתו של מנהיגם אלכסנדר דובצ'ק. השלטון הצ'כוסלובקי החל לגלות סובלנות וסימנים של יותר פתיחות כלפי העם, בניגוד לגישה הקומוניסטית הקפדנית שאיפיינה את שאר הארצות החברות בברית ורשה, שבעצם נשלטו על ידי ברית המועצות.

אבל ההנהגה הסובייטית ראתה בצעדי המשטר הצ'כוסלובקי איום על השליטה שלה במדינות מזרח אירופה. וכך התקופה של "אביב פראג", שהחלה בתחילת חודש ינואר 1968 והמשיכה עד אוגוסט של אותה שנה, הסתיימה בפלישה צבאית של צבא ברית המועצות לצ'כוסלובקיה, בחודש אוגוסט, צעד שהפסיק את הפתיחות הזו לתמיד.

במחאה על הפלישה הסובייטית, הצית את עצמו במחאה סטודנט צ'כי בשם יאן פאלאך והתאבד. לאחר התאבדותו נעשו מספר מעשי התאבדות בהצתה של סטודנטים נוספים, כצעד מחאה קיצוני נגד הפלישה שהפסיקה את האביב הקצר של פראג.


הנה האביב של פראג:

http://youtu.be/-XgxLgnpRYw


הפלישה של הצבא הסובייטי לפראג:

http://youtu.be/_FfR64aJ7fI


ושיר ששר אריק איינשטיין באותה התקופה על פראג הכבושה (עברית):

http://youtu.be/VZivuDpsceI

אמיל זטופק (Emil Zatopek), מי שכונה "הקטר הצ'כי", היה מגדולי האצנים בתולדות הספורט. הוא היה ידוע בסיום הריצות שלו, שהיה תמיד מהיר במיוחד, כאילו הוא שמר את הספרינט לסוף המסלול. כולם ידעו שאפשר לעשות את זה, אבל הוא הצליח שוב ושוב ליישם.

בשנות ה-50 הוא היה מלך הריצה ואתלט נודע בכל העולם. מעבר לשלל המדליות האולימפיות שלו, הדהים זאטופק את הקהל כשזכה במדליית זהב אולימפית בריצת המרתון הראשונה בחייו. במשחקים האולימפיים ב-1952 הוא ניצח ב-3 ריצות שונות בתוך שבוע אחד. ואם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש!

אבל בהמשך חייו זאטופק הסתבך עם המשטר. הכל החל במעשה אמיץ במיוחד שהוא עשה, כשתמך במהפכה הצ'כית הדמוקרטית והשקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני והפלישה של צבא ברית המועצות לצ'כיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"). אבל כשהמרד השקט הזה נבלם בכוח ובאלימות, באמצעות הטנקים הרוסיים, נשלח זאטופק לעבוד במכרה אורניום. השלטון אסר עליו, הספורטאי הצ'כי הלאומי הגדול בכל הזמנים, לעסוק מאז בספורט.

כך שילם הספורטאי והאדם אמיל זטופק על רצונו בדמוקרטיה. אבל הוא ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה, בעוד שהסובייטים, לעומתו, נכשלו והאימפריה שלהם התמוטטה כבר מזמן.


כך שילם אמיל זאטופק על דעתו כנגד המשטר הרודני של הקומוניסטים:

https://youtu.be/0GABNtWsucs


אדידס עשו על זה סרטון:

https://youtu.be/tE6wX5V_MGQ


הספרינט שלו בסוף הריצות, עם עצירות כדי להציג את הדברים לאט:

https://youtu.be/XdYHCSAMDr4


הישגיו של זאטופק באולימפיאדת הלסינקי 1952:

http://youtu.be/QvqJxPs1e-8


היום עושים לו כבוד בצ'כיה:

https://youtu.be/0GABNtWsucs


ועושים עליו סרטים:

https://youtu.be/gifYMfoS3JY

אחד הרצים הטובים בהיסטוריה, היה טוב תרתי-משמע (בכמה מובנים). קראו לו אמיל זטופק והוא כונה בפי כולם "הקטר הצ'כי", אך לא מפני שהיה אצן של ריצות ארוכות, אלא בגלל הרגלו לעוות את פניו במאמץ ולהתנשף בקול בשעת הריצה.

זטופק נהג להתאמן בריצה, לאחר שעות העבודה, כשהוא נועל נעליים גבוהות, כי לא היו לו נעלי ריצה. תודות לשיטות אימון של עניים, שהוא המציא לעצמו, הפך הבחור הצ'כי הצנוע לרץ מיומן מאד ויכולתו האישית הייתה גבוהה במיוחד. למעשה, הגבוהה ביותר בעולם.

הוא היה הרץ הראשון שירד מ-29 דקות ריצה למרחק של 10,000 מטר. באולימפיאדת הלסינקי ב-1956 הוא היה מלך מסלול הריצה. מעולם לא זכה ספורטאי אחד ב-3 מדליות זהב, גם ל-5000 מטר, ל-10000 מטר וגם בריצה הקשה מכולן - ריצת המרתון. אגב, במרתון הוא עוד יותר הדהים את הקהל, כי הריצה האולימפית הזו הייתה ריצת המרתון הראשונה בחייו.

אגב, אם זה לא מספיק מדהים אז כדאי שנדע שבכל שלושת הריצות הללו הוא קבע גם שיא אולימפי חדש ואת שלושתן הוא ניצח באותו שבוע!

זאטופק "הקטר הצ'כי" היה גם דמות מעוררת השראה בהתנהלותו האישית. כספורטאי הוא נהג לעודד את יריביו וליצור קשר עימם לאחר שניצח. ב"אביב של פראג" הוא תמך בכל ליבו במהפכה הצ'כית השקטה כנגד הקומוניזם הנוקשה והרודני. זה היה כשניסו הצ'כים לזכות בדמוקרטיה (ראו באאוריקה בתגית "האביב של פראג"), אך נבלמו בטנקים רוסיים - סובייטים. כשהמרד המפורסם הזה של צ'כיה נכשל, הוא נשלח לעבוד במכרה אורניום, כדי להשפילו ולהענישו. בנוסף נאסר על הספורטאי הלאומי של צ'כיה לעסוק מאז בספורט.

אמיל זטופק ייזכר לעד כספורטאי דגול וכדמוקרט אמיץ ומעורר השראה. הוא ורעייתו, דנה זטופקובה, שהייתה אלופה אולימפית, שיאנית עולם ואלופת אירופה בהטלת כידון, ניצחו את כל הקשיים שבפניהם עמדו. הסובייטים, לעומת זאת, נכשלו. האימפריה שלהם התמוטטה.


הנה סיפורו של "הקטר הצ'כי":

http://youtu.be/0GABNtWsucs


כך ניצח אמיל זאטופק בשלושת הריצות הכי קשות, שיא שאיש לא השיג עד אז ומאז:

https://youtu.be/6--kiYKx9kA


וטכניקות האימון שלו:

https://youtu.be/shR8pIU7iLo

בית העיריה הישן של פראג הוא מקום שנעשו בו כמה דברים שבבתי עיריה לא כל כך עושים. המקום מפורסם בהיסטוריה כיוון שממנו הושלכו כמה פעמים אנשים, בגלל מחלוקות דתיות שונות.

המגדל הגבוה לא הותיר הרבה סיכוי לאנשים שהושלכו ממנו למטה. לא דרך מאד דמוקרטית לקבל החלטות או לפתור מחלוקות, נכון?

לא רבים יודעים שבית העירייה הישן של העיר הוא בעצם מגדל השעון המפורסם שבכיכר העתיקה בפראג, שניצב בכיכר סטורמסצקה של פראג. עליו נמצא השעון האסטרונומי המפורסם של פראג, שעון אסטרונומי שפועל מאז ימי הביניים ונחשב השעון הפועל העתיק ביותר בעולם. כל תייר המגיע לעיר עומד מולו וממתין להצצה בדמויות המציצות ממנו אחת לשעה.


הנה סרטון קצר של מגדל השעון בכיכר העתיקה בפראג:

http://youtu.be/HUN4CsT8GLE?t=11s


והנה המראה ממגדל השעון בכיכר העתיקה של פראג:

http://youtu.be/ExyDCQmb2tY

השעון האסטרונומי בפראג, או האורלוגין של פראג (Prague astronomical clock) הוא השעון העתיק בעולם שעדיין פועל.

זהו שעון אסטרונומי שפועל מאז ימי הביניים והוא לא רק מהשעונים האסטרונומיים העתיקים בהיסטוריה, אלא גם אחד השעונים המשוכללים ביותר שנבנו אי-פעם.

השעון שנמצא על מבנה העירייה הגבוה שבכיכר סטורמסצקה בעיר הותקן בשנת 1410. יש בו דמויות שונות שנגלות מהחלון, אחת לשעה. ביניהן ניתן לראות את השלד המסמל את המוות, את אויב הכנסייה, הקמצן עם המטבעות, מלאך, אסטרונום, תרנגול זהב ועוד.


הנה השעון האסטרונומי בפראג:

http://youtu.be/HJhmYV2o5cc


למעשה יש בו שני חלקים:

https://youtu.be/lfHZ5AbDLr0


וגם:

http://youtu.be/NebyX6-GUTM


השעון האסטרונומי בלילה:

http://youtu.be/kkCe86WTOUc


ועוד סרטון של השעון האסטרונומי של פראג:

http://youtu.be/QAq_0y4uhi4

אמיל זטופק, "הקטר הצ'כי" בשבילכם, היה מלך המסלול האולימפי בהלסינקי 52. אבל הוא היה גם ברנש ספורטיבי ואמיץ ביותר. לאחר שזכה בשתי מדליות זהב במשחקים האולימפיים הללו, הוא החליט, באופן ספונטני, לנסות ולרוץ מרתון...

כל מי שרץ יודע שהמרתון היא הריצה הקשה ביותר שיש. רצים מנוסים ומאומנים מתקשים להשלים את הריצה הזו, ודאי כשמדובר במרתון האולימפי, שמכיל את הרצים המנוסים והטובים בעולם בריצה זו. אבל זטופק החליט וביצע. הוא החל את הריצה והיא נראתה לו מהירה מדי. הוא שאל את אלוף העולם שליד רץ, הבריטי ג'ים פיטרס, אם הריצה אינה מהירה מדי והאלוף ענה שהיא איטית מדי. אז זטופק האיץ ורץ את המרתון הראשון בחייו במהירות רבה, היישר לניצחון ולמדליית הזהב השלישית שלו במשחקי הלסינקי.

אם זה לא מספיק, אז אמיל זטופק גם קבע בריצה הזו שלו שיא אולימפי חדש, כשהוריד 6 דקות מהשיא העולמי בריצה זו. בכך הפך גם זטופק לספורטאי היחידי אי-פעם, שזכה במדליות זהב אולימפיות בכל שלושת הריצות למרחקים ארוכים.


הנה ריצת המרתון של אמיל זאטופק:

http://youtu.be/hHaT5beAdQI


ודיווח נוסף על ההישג הבלתי נתפס שלו:

http://youtu.be/i7b6H-2tvIk

העיר טרזין של היום היא עיר צ'כית שלווה. היא הוקמה על ידי הקיסר במאה ה-18, בצפון מערב צ'כיה, לזכר אמו מריה טרזה. אבל במלחמת העולם השנייה הייתה העיר המוקד של אחת התרמיות הגדולות שיזמו הנאצים. זו הייתה אחת מהתרמיות הגדולות והמאורגנות בהיסטוריה והיא התבצעה כדי לאפשר לנאצים להמשיך במפעל ההשמדה של היהודים, מבלי שהעולם יגלה את השואה ויילחם בהם ביתר שאת.

לאחר שגירשו הנאצים את כל תושבי העיר, הם העבירו אליה מאות אלפי יהודים כמחנה מעבר ומחנה ריכוז. לידו הם יצרו גם את גטו טרזיינשטאט. גטאות לא חסרו באירופה במהלך המלחמה, אבל הגטו הזה היה העמדת פנים שלמה, שנועדה ליחסי ציבור. המקום נוהל כגטו ראווה, שאיפשר לגרמנים להסוות את העינויים והאכזריות שהיו נחלתם של היהודים.

התרמית שיצרו בפני העולם הגיעה לשיאה בביקורים שערכה משלחת של הצלב האדום. לקראת בואה של המשלחת נצבעו הבניינים, נוקו הרחובות. הוקמו בגטו חנויות שמולאו בכל טוב ובתי קפה מדומים והומי אדם, פינות משחקים, אזורי שעשועים, גינות פרחים יפות ורחובות עם אנשים מהלכים, כולם לבושים יפה ושבעים. כמובן שלא היה זכר לצפיפות הקשה שהייתה גם בגטו זה - ממש לפני הביקור דוללה האוכלוסיה של הגטו, כשאלפי חולים וקשישים ואפילו ילדים יתומים נשלחו למותם במחנה ההשמדה באושוויץ.

לאחר הביקורים של משלחת הצלב האדום, שבהם התרשמו המבקרים מהתנאים שלהם זוכים היהודים ואף עודדו אותם לעבוד קשה וכך לשפר את מצבם.. בסרט תעמולה ציני שהציג את החיים הנעימים והשמחים המשיכו הנאצים לשקוד על התרמית והצליחו להטעות את העולם כולו.


הנה סרטון על מפעל השקרים של גטו טרזיינשטט (עברית):

http://youtu.be/NZhYdFEZmpo


עוד ממשחק הכדורגל שצולם לסרט וממנו "נהנים" היהודים כביכול:

http://youtu.be/MZt92quVOsg?t=11s


וקדימון מסרט התעמולה הנאצי שצולם בגטו טרזיינשטט:

http://youtu.be/xLlzC-qZWt8

סיפורו המצמרר של הכפר הצ'כי לידיצ'ה הוא רק סיפור אחד מבין רבים מפשעי הנאצים אבל חשוב לספרו, גם בכדי להבין כיצד השיגו הנאצים בשנים הראשונות של המלחמה שליטה כה גדולה בכל מקום שכבשו.

הסיפור של לידיצ'ה מתרחש בשנת 1942, כשמספר חברים במחתרת הצ'כית מצליחים להתנקש בחייו של מי שכונה אז "הקצב מפראג", המפקד הנאצי האכזרי של צ'כיה ומי שהיה אדריכל הפתרון הסופי, ריינהרד היידריך.

אותו היידריך היה מגדולי המרצחים הנאציים וחביב נפשו של היטלר. כשהפיהרר הנאצי שמע על חיסולו של היידריך הוא רתח. במונחים של היטלר הוא ממש הצטער. היידריך היה נאצי נלהב, אכזרי ויעיל מבחינתו, אחד מאלו שבהם תלה לא מעט תקוות וסמך עליהם. עתיד גדול הוא הכין לו ועתה נלקח ממנו בהתנקשות של המחתרת המקומית בצ'כיה.

נקמתו של היטלר "המזועזע" לא איחרה לבוא. בהוראה ישירה שלו השמידו הנאצים שני כפרים, אחד מהם הוא הכפר השליו, הסמוך למקום ההתנקשות בהיידריך. הכפר פשוט הועלם מעל פני האדמה. תושביו, הגברים והנערים ובהמשך גם נשים וילדים, נרצחו בהוצאות להורג ביריה. עוד נשים וילדים הוגלו בהמוניהם למחנות ריכוז וחלק ניכר מהם נרצח. אפילו בית הקברות של הכפר נהרס, לאחר שהגרמנים הוציאו את המתים מהקברים והשחיתו כל זכר למצבות.

היום יש בכפר ההרוס, שנמצא כ-20 קילומטרים מפראג הבירה, אתר זיכרון ומוזיאון קטן עם אנדרטה מזעזעת של דמויות מפוסלות רבות של ההורים וילדיהם מ"הכפר המת". אלו גובלים בכפר החדש, שהוקם אחרי המלחמה, בשביל המעטים ששרדו מבני הכפר.

אבל עוד מזכרת מפתיעה ומרגשת נמצאת במקום. מעט אחרי שנהרס הכפר ושטחו יושר כאילו לא היה מעולם, נבט לפתע מבין הריסותיו שתיל של עץ אגס. השתיל הקטן הלך וגדל והיה לעץ גדול, שפורח עד היום, דורות לאחר שהכפר נמחה מעל פני האדמה.


הנה סרטון מתוך סרט על נקמתו של היטלר בכפר לידיצ'ה:

https://youtu.be/KPlZm588QuU


מצגת וידאו עם סיפורו של הכפר ותמונות אותנטיות:

https://youtu.be/ZqqepSjbb2M


ואתר הזיכרון לכפר:

https://youtu.be/o1BScMbTbVA

האם הייתם מאמינים שיש ציירים שצובעים את ציוריהם בצבע אחד בלבד? - הצייר איב קליין (Yves Klein) החל ליצור בשנות ה-40 ציורים מאד מעניינים.

הציורים שלו כללו רק צבע אחד! - לטענתו של קליין הוא ראה שלמות בציורים שכאלה, מכיוון שלא היה בהם שום דבר שניתן לזהות מהחיים. והרי זו מטרת הציור המופשט, שלא להיות מחובר או מייצג של דברים מעולם החומר. ולכן בעיניו של קליין זו הייתה ההפשטה המושלמת - בצבע אחד לא ניתן לזהות צורות, חפצים או בני אדם.

בדי הענק המונוכרומיים של קליין, כמו אלה של רותקו ומנצוני עוררו שאלות שממשיכות עד היום להישאל במוזיאונים, על הקשר שבינם לבין אמנות ועל מה בדיוק עושה האמן כדי "ליצור אמנות שכזו".

קליין יצר כל מיני חיבורים אמנותיים מרתקים, כמו ביצוע חי בניצוחו שלו, של יצירה שכתב ובה נוגן צליל אחד ארוך. לצליל זה רקדו נשים צבועות בכחול.

בשנות ה-50 יצר קליין צבע שקרוי מאז על שמו, "כחול קליין בינלאומי" (IKB).


הנה סיפור יצירותיו של קליין:

http://youtu.be/6m8U4F1nUNE


היום משווק צבע על שמו:

https://youtu.be/sZZThPqvX-4


הציור אמנות האישה הכחולה משנת 1962:

http://youtu.be/h50IzHh4T_g


רסטורטורית במוזיאון המטרופוליטן מתארת איך זה לתקן ולשחזר עבודות שלו:

https://youtu.be/-qpBxBtvMKY


וסקירה בצרפתית על הצבע הכחול שלו:

http://youtu.be/pR-gD7KeEiE

הבית הזה ידוע גם כ"בניין ג'ינג'ר ופרד" (על שם השחקנים הידועים פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס) או כ"בית השיכור", אבל כינויו המקובל הוא "הבית הרוקד". זהו בניין משרדים שנמצא בעיר פראג בצ'כיה ויזם את הקמתו נשיא צ'כיה ואצלב האוול.

המבנה הציורי הזה תוכנן על ידי האדריכל הצ'כי-קרואטי ולאדו מילוניץ' והאדריכל הקנדי-אמריקני פרנק גרי. הוא נבנה על שטח שבו היה מבנה שנהרס על ידי פצצה אמריקנית תועה, בסיומה של מלחמת העולם השנייה.


הנה סרטון של הבית הרוקד בפראג:

http://youtu.be/hlZA8bTvpiw


והנה ההשראה לבניין, צמד הרקדנים ג'ינג'ר ופרד:

http://youtu.be/MsS7B8nyw5Y?t=59s

ההיסטוריה של הזכוכית (Glass) היא עניין של אלפי שנים. קשה אולי להאמין שמה שהיום ברור מאליו, בצורת חלונות שקופים בבתי המגורים, לא היה פעם ובהמשך היה רק נחלתם של העשירים ביותר. שלא לדבר על מסכי הזכוכית והמגע בטלפון הנייד ובטלוויזיה המודרניים שלנו.

ככל הידוע, השימוש הראשון בזכוכית היה מחומר טבעי, אובסידיאן. זה היה סוג של זכוכית געשית ששימשה בתקופת האבן לייצור של סכינים, כלי נשק חדים וראשי חיצים.

מכאן החל ייצור מלאכותי של זכוכית בתקופה של כ-3,000-4,000 שנה לפני הספירה, כשאפר משריפת זרעים התחבר לחול בטמפרטורות גבוהות ויצר זכוכית סיליקטית.

אף שחוקרים מסוימים סבורים שמקור הזכוכית הוא באזור ארם נהריים ושאברהם אבינו היה אמן זכוכית שהיגר מאור כשדים לחרן, מקום שיהיה לו קל לייצר אותה, הדעה הרווחת היא שהראשונים שממש ייצרו זכוכית היו פיניקים מאזור צור וצידון בלבנון של ימינו.

ככל הנראה היו אלה אנשים שנחתו על חוף ים כלשהו והדליקו מדורה, הקיפו אותה בגושי נֶתֶר שהיו במטענם, כדי שהאש לא תתפשט. אבל הנתר, שהוא סוג של מֶלָח, ניתך מחום האש, התערבב עם החול והם גילו שנוצרה לפניהם זכוכית.

משגילה האדם את הדרך בה ניתן לייצר זכוכית נולדו בעלי מלאכה שעשו זאת, עם כבשן לוהט שבנו לשם כך. אך מכיוון שהיה קשה לייצר אותה, הזכוכית הייתה יקרה מאוד בעת העתיקה. לכן עשו ממנה בעיקר כלי זכוכית, אגרטלים וחרוזים לתכשיטים.

בסביבות שנת 300 לפני הספירה התחילו לייצר במצרים כלי זכוכית בתבניות. הזכוכית של אותם ימים היא אטומה למחצה או צבעונית, אך לא שקופה.

במאה ה-1 לספירה, הרומאים הם הראשונים שמצליחים לייצר זכוכית שקופה יחסית. טכניקה מיוחדת שהם מגלים עושה שימוש בחול נקי במיוחד ותוספת של חומרים מיוחדים כמו סודה לתערובת. הם משכללים את טכניקת ניפוח הזכוכית והיא הופכת את ייצור הזכוכית לפשוט ומהיר הרבה יותר.

במקום לעטוף זכוכית מותכת סביב תבנית, אמני רומא ניפחו אוויר לתוך הזכוכית ויצרו ממנה בועה, שאותה ניתן לעצב לצורות שונות ולכלים מגוונים. כך הפכה הזכוכית לנפוצה יותר באימפריה הרומית, ושימשה לייצור כלי קיבול גדולים ואף גביעים לאירועים חשובים.

לאחר נפילת האימפריה הרומית, המשיכו מרכזי ייצור הזכוכית לפעול ברחבי אירופה. איטליה ושוודיה היו ידועים אז והתפרסמו בעיצובים הייחודיים שלהן. גילדות של זגגים שמרו בקנאות על סודות המקצוע והעבירו את הידע מדור לדור.

במאה ה-16, הפכה בוהמיה (אזור צ'כיה של היום ומסביבה) למרכז חשוב של ייצור זכוכית. אך אמני בוהמיה העדיפו לא לחקות את העדינות השבירה של הזכוכית הוונציאנית ויצרו כלים כבדי משקל ומעוטרים בשפע של קישוטים ועיטורים. בצרפת מקימים באותה תקופה את בית החרושת "סן גובן", ממפעלי הזכוכית הגדולים בעולם.

במאה ה-17, מפותחת שיטת ייצור חדשנית של זכוכית באמצעות גליל. שיטה זו אפשרה לייצר לוחות זכוכית גדולים יותר ושקופים יותר. הם היו יקרים, אבל העשירים יכולים היו סוף סוף ליהנות מחלונות גדולים ושקופים בטירות ובבתי המידות שלהם.

אנשים רגילים המשיכו לצערם לטבול בדים או ניירות פרגמנט בשמן ולסגור על החלונות, כך שקרני האור ייכנסו ויאירו מעט את בתיהם.

במאה ה-19 מתפתחת הטכנולוגיה ומתחילים לבנות מכונות משוכללות יותר. הכימיה והמהפכה התעשייתית מובילים לשיפורים משמעותיים בייצור הזכוכית.

המצאת תהליך הזכוכית הצפה בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביאה לייצור המוני של זכוכית שקופה וזולה יחסית, כמו שאנו מכירים היום. מכאן הולך ומתרחב השימוש בזכוכית כחומר עיקרי ליצירת המעטפת של בנייני משרדים ובמיוחד למעטפת של גורדי שחקים.

כיום, קשה לדמיין את חיינו ללא זכוכית. מכלי אוכל ושתייה, דרך חלונות, מראות ותאורה ועד לטלוויזיות, סמארטפונים, כלי רכב וחלליות - היא משמשת אותנו למגוון רחב של מטרות. השימוש בזכוכית ממשיך להתפתח ולהתרחב והיא ממלאת תפקיד חיוני בקידמה הטכנולוגית של המאה ה-21.


הנה ההיסטוריה של הזכוכית:

https://youtu.be/FoE2g_dhr2E


כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:

https://youtu.be/1VrdUYbHvyo


זכוכית עשו כבר אז, מהחול שאספו בחופי ים:

https://youtu.be/-UYLyEhS4V4


תעשיית הזכוכית של ימינו היא מתוחכמת הרבה יותר ומבוססת מכונות:

https://youtu.be/EtvdquC90vc


ייצור זכוכית דקה במיוחד למסכי טלוויזיה מודרניים:

https://youtu.be/fTytNLJ25RU


וייצור של לוחות זכוכית:

https://youtu.be/-rKAcjXafYc?long=yes

אין מי שהיטיב יותר מפרנץ קפקא (Franz Kafka) לתאר את ההוויה הקיומית של האדם המודרני. יותר מכל סופר אחר דייק קפקא את תיאור חוויות העולם המודרני, את הבדידות בצל החיים האורבניים, העמידה חסרת האונים מול הביורוקרטיה והעריצות ואת הכמיהה לאינטימיות בלב הרעש הומה האדם.

קפקא נולד בפראג ב-1883 למשפחה יהודית בורגנית מהמעמד הבינוני-גבוה בפראג. מי שהיה מגדולי הסופרים במאה ה-20 ומהמרתקים והמשפיעים שבהם לא התכוון בכלל להיות לאגדה. חייו היו רצופים במתחים - בין יהדותו לתרבות הגרמנית, בין שאיפותיו הספרותיות לעבודתו כפקיד בחברת ביטוח, ובין בדידותו העמוקה לגעגועיו לאינטימיות.

לגאון הספרות מפראג, שמעולם לא התחתן, לא היו ילדים. קפקא גם סבל מבעיות בריאות כרוניות וחי בצל דמותו המעיקה של אביו השתלטן. למרות זאת ואולי אף משום נסיבות אלה, הוא הצליח ליצור ספרות שחודרת לעומק הנפש האנושית ומתארת את הניכור המודרני בצורה שלא נראתה כמותה.

הוא היטיב לשרטט מצבים אנושיים אוניברסליים דרך סיטואציות סוריאליסטיות. בלטה גם יכולתו לתאר חוויות של מציאות ריקה וחסרת פשר, כל אלה בעולם מנוכר שאחד ממאפייניו הבולטים הוא אובדן המשמעות.

על אף שהיה צ'כי, התגורר בפראג ודיבר צ'כית ויידיש, הוא כתב בגרמנית דווקא, שפת משפחתו בה נולד. הוא כתב גם רומנים, ספרים באורך מלא, אך גם סיפורים קצרים רבים. בספריו הוא עסק בחיפוש דרך וזהות, תלישות חברתית, מאבק ועמידה מול בירוקרטיה אימתנית ועוד.

בין יצירות המופת של קפקא נמצא את הרומן "הטירה", ספר שעתיד לשנות את דרכי הכתיבה והתיאור של חוויית החיים בעולם המודרני. יש גם את הרומן "המשפט" (The Trial) המספר על טלטלת חייו של יוסף ק' ההופכים לסיוט מתמשך, מאז התעורר לאחר חגיגות יום הולדתו ה-30 וגילה מול דלתו שני שוטרים ובידם צו מעצר כשהנאשם לא יודע במה הוא נאשם ועומד למשפט שאינו מבין את פשרו.

יש שיאמרו שהכי בולטת ביצירתו של קפקא היא הנובלה "הגלגול" (The Metamorphosis), שנכתבה בשנת 1915 ומספרת על בחור בשם גרגור, המתעורר בוקר אחד במיטתו מחלומות טרופים ומגלה שהוא הפך לשרץ ענק.

יצירתו של קפקא מתאפיינת בסגנון ייחודי המשלב את המציאותי עם הסוריאליסטי. הוא יצר עולמות ספרותיים שבהם הדמויות נלכדות במערכות ביורוקרטיות אכזריות. מי שתיאר באופן מבריק את מנגנוני הכוח והשליטה שעתידים לשלוט עם עליית המשטרים הטוטליטריים.

דומה שקפקא חזה במדויק את העולם המודרני, החל מעליית הטוטליטריות ושלטונות של רודנים ועריצים במאה ה-20, דרך הביורוקרטיה המשתקת של העידן המודרני, וכלה בתחושת הזרות והניכור, המאפיינת את החיים העירוניים והמודרניים של ימינו.

בשנת 1924, בסנטוריום, בית הבראה בקירלינג (Kierling) שליד וינה, הלך פרנץ קפקא לעולמו, בשל מחלת השחפת. במותו הוא השאיר מעין "צוואה", בצורת פתק למקס ברוד, חברו הטוב ביותר. בפתק הוא ביקש מברוד להעלות את כל כתביו באש ולא להותיר מהם זכר.

אלא שלברוד היה ברור שלא יקיים את דרישתו של חברו. כבר בפגישתם הראשונה, כסטודנטים באוניברסיטה, הוא הכיר בקפקא כגאון. ובניגוד לתחושתו של הגאון המת שהספרות אינה מוצלחת, לברוד היה ברור שהעולם חייב להכיר את יצירותיו. במקום לשרוף את כתבי היד של קפקא, הוא ערך והתקין אותם להוצאה לאור.

רק לחשוב שהעולם היה מפספס יצירה כמו הרומן "הטירה", ספר שהוא אבן דרך בכתיבה המודרנית והיווה השראה לכותבים רבים לכתיבה חדשה ומודרניסטית.

מכל מקום, כשם שברוד וקפקא היו חברים קרובים בחייהם, כך גם הארכיונים שלהם, שאוחדו אצל ברוד, נמצאים כיום בספרייה הלאומית של ישראל. עד היום ממשיכה יצירתו לרתק ולאתגר אינספור קוראים בעולם והשפעתו על הספרות והתרבות העולמית ממשיכה להתעצם עד היום.


מי היה פרנץ קפקא (עברית):

https://youtu.be/pX6P0A2m-ZI


החווייה הקפקאית (מתורגם):

https://youtu.be/wkPR4Rcf4ww


סיפור קצר שלו (עברית):

https://youtu.be/si17M4E3ga4


עוד סיפור מ"העוברים בריצה" של פרנץ קפקא (עברית):

https://youtu.be/4cJUMc1QX_4


הארכיון עם מגוון חומרים מפתיעים ומרתקים שהשאיר הועבר ב-2019 לספריה הלאומית בישראל (עברית):

https://youtu.be/N1KFBrB335s


קדימון להצגה על "המשפט" שלו (ללא מילים):

https://youtu.be/wQdouyy2LwA


יצירת AI של קלי בוש על העולם הקפקאי:

https://youtu.be/CFJcIFWRSr8


בחיוך על קפקא המבקש לשרוף הכל ולא להשאיר כלום (עברית):

https://youtu.be/Ms8OlGw38A8


מהי קפקאיות או חוויה קפקאית?

https://youtu.be/LaffA9EyUgo?long=yes


וסרטון תיעודי על קפקא, מתעד החשיכה הסוראליסטית:

https://youtu.be/TewAbpe8RAg?long=yes