שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך שולבה קנטטה של באך בלהיט ענק בסיקסטיז?
יוהאן סבסטיאן באך, אחד משלושת גאוני המוסיקה הגדולים בהיסטוריה (ביחד עם בטהובן וברהמס), הותיר אחריו מורשת עצומה. אך בשנות ה-60 הצליחה להקת רוק צעירה להפוך אותו גם להיסטריה.
זה קרה כשיצא "בהיר יותר מחיוורון" (A Whiter Shade of Pale) - בלדת ענק של להקת רוק בריטית בשם פְּרוֹקוֹל הארוּם, בלדה שמנגינת הליווי והסולו שלה נוגנו על אורגן האמונד והפכה מפורסמת ומצליחה בכל העולם.
הלהיט הזה היה כל כך מדויק, מלודי ויפה שהוא הפך כמעט מיד לקלסיקת רוק. אבל לא כולם יודעים שנעימה מוכרת זו נכתבה בהשראת שתי יצירות של באך. האחת היא "אריה על מיתר סול", והשנייה היא קטע מהקנטטה מס' 140 בשם "התעוררו נא, קורא הקול" (Wachet auf, ruft uns die Stimme).
כך הפך באך, שכבר מזמן היה לחביב נגני הג'אז, גם לכוכב הקלאסי המוערך ביותר של "דור הפרחים", ההיפים, צעירי שנות ה-60, שכל כך אהבו את השיר הבהיר של להקת "פרוקול הארום" ושדורות ימחו דמעה מטפורית או אמיתית של געגוע, בכל פעם שישמעו אותו מאז.
הנה האריה של באך:
https://youtu.be/pzlw6fUux4o
השיר מהקנטטה מספר 140:
https://youtu.be/hf8xr4KGBaU
והלהיט "בהיר יותר מחיוורון" של להקת הרוק פְּרוֹקוֹל הארוּם (Procol Harum):
https://youtu.be/WS8bbcamo90
חיבור מחמיא בין האריה והשיר, בתזמורת סימפונית עם גיטרת רוק:
https://youtu.be/cL7iNPbWYLg
פרוקול הארום ב-2006, עם תזמורת סימפונית ומקהלה בדנמרק:
https://youtu.be/St6jyEFe5WM
חוזה פליסיאנו בגרסה הספרדית "Con su blanca palidez":
https://youtu.be/HB7pKrKzxH0
וגרסת האייטיז של אני לנוקס המצמררת:
https://youtu.be/mYGsmDtVIyE
מהם האורגן החשמלי והאורגנית הפופולריים?
היום הוא הוחלף על ידי הסינטסייזרים והפסנתרים החשמליים, אבל היו שנים שהאורגן החשמלי (Electric organ) היה כלי המקלדת המצליח ביותר ולהיט ענק בחנויות.
אורגן חשמלי הוא כלי נגינה שנולד במטרה לחקות בכלי נגינה זול יחסית את צלילי העוגב האקוסטי, שהיה נפוץ בכנסיות ובאולמות קונצרטים גדולים. האורגן החשמלי של שנות ה-30 וה-40 מתבסס על שפופרות ריק, כמו השפופרות של מכשירי הרדיו. יש בו אז דוושות רגל לנגינת צלילי הבס הנמוכים, כש-2 וחצי אוקטבות הרגל שלו מאפשרות לנגן את הרפרטואר הקלאסי של העוגב האקוסטי העצום שבכנסיות.
באולמי קולנוע של שנות ה-30 שימש אורגן הוורליצר ככלי ליווי בסרטים אילמים. אבל הכלי הפופולרי הראשון שהצליח לספק את הצליל הזה בצורה חשמלית ובעלויות נמוכות יחסית היה אורגן ההאמונד. פיתח אותו בשנת 1935 לורנס האמונד, על בסיס צליליו שנוצרו באמצעות סינתזה של צורות גל.
אם בתחילה אכן שימש ההאמונד כתחליף זול לעוגבי כנסיות ולמוסיקה קלאסית, בהדרגה החלו להשתמש בו במוסיקת ג'אז, גוספל, בלוז ורוק. בשנות ה-60 וה-70 הוא הופך לכלי מרכזי, כשהצליל הייחודי והמוכר שלו הופך אותו לצליל אייקוני במוסיקה הפופולרית של התקופה. בשירים של להקות כמו "הדלתות" ו"פרוקול הארום" בולטים צליליו.
המוסיקה הפופולרית של שנות ה-70 היא העשור הגדול האחרון של האורגן החשמלי. מוסיקת הרוק הולכת בעשור הזה ומחליפה את האורגן בסינתסייזר החדש. להקות רוק כמו "דיפ פרפל" ו"החונקים" משתמשות בו, קית' אמרסון מלהקת Emerson, Lake & Palmer מנגן את האורגן ביצירת הרוק המתקדם "תרועה לאיש הפשוט". בהדרגה נכנעת לטרנד אפילו להקת "קווין", שמתפארת באלבומיה הראשונים שהם הוקלטו ללא סינתסייזרים ולבסוף מצטרפת לסאונד האלקטרוני.
הצורך בכלי נייד וזול יותר הוליד בהמשך את האורגנית הקטנה. מה שאפשר זאת הייתה המצאת הטרנזיסטור והמעבר מטכנולוגיית שפופרות לטרנזיסטורים בייצור של מכשירים אלקטרוניים. מכאן גדלה הפופולריות של האורגנים החשמליים, כשבשנות ה-70 מיוצרים ונכנסים לבתים פרטיים גם אורגני רהיט ביתיים וגם אורגנים ניידים, קטנים וקלים יותר.
בעשור הבא הופכת האורגנית הקטנה והזולה לכלי נגינה פופולרי מאוד, כשילדים צעירים לומדים אותה בבית ובחוגי נגינה. את מקומה על הבמות היא הולכת ומאבדת, כשנכנסים הסינתיסייזרים והכלים הדיגיטליים המתקדמים יותר ונוצרים סגנונות שמתבססים עליהם.
בשנות ה-90 ולקראת סוף המאה ה-20 דעכה הפופולריות של האורגן החשמלי והאורגנית. התפתחות הטכנולוגיה והפופולריות הגוברת של המוסיקה האלקטרונית הלכו ודחקו אותם לשוליים. הסינתסייזר והסמפלר מחליפים את האורגנים וכיום הם נחשבים לכלים נוסטלגיים.
מי שמשתמשים בצלילי האורגן כיום במוסיקה הפופולרית הם בעיקר מוסיקאים שמפיקים שירים "בטעם של פעם" ומחפשים את הצליל החם והייחודי של ההמונד ודומיו.
גם אורגני הכנסייה הקומפקטיים קיימים עדיין. אך כיום הם יקרים יותר. מאגרי הצלילים שלהם כוללים כיום צלילי עוגבים אמיתיים שסומפלו, כלומר נדגמו והוקלטו באיכות גבוהה ומנוגנים באופן דיגיטלי.
ראשון היה הוורליצר ששימש כלי ליווי לסרטים אילמים:
https://youtu.be/Avu9Weua9EU
האורגן של ג'ימי סמית' בקטע Cats:
https://youtu.be/dodePjNYAJk
האורגן של ה-Doors היה מפורסם מאד בשנות ה-60:
https://youtu.be/mbj1RFaoyLk
אלן פרייס מלווה באורגן את I put a spell on" "you:
https://youtu.be/V0uUH11t6V8
סולו וליווי אורגן ההמונד המפורסם בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
אורגן ההמונד המפורסם של נגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
המלוטרון היה אורגן עם הקלטות מנוגנות וההתפעלות מהאוטומציה שלו נראתה כך:
https://youtu.be/HdkixaxjZCM
והאורגן של ימינו הוא כבר מקלדת מתקדמת, עם צלילים דגומים וכמעט מציאותיים:
https://youtu.be/fQANb6vltyY
מה הייתה הפלישה הבריטית בסיקסטיז?
בשנות ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שיכול להגיע מהאיים הבריטיים.
הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח ובאדי הולי, שאמנם מת מוקדם אבל הספיק ללמד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אלה הביטלס ואמריקה כבר נכבשה. בעקבות הכיבוש הבריטי החל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שרובן אימצו את הבלוז האמריקאי וכמובן את הרוק ועשו מוסיקה מצוינת.
כך זכו להצלחה בבריטניה להקות מערים שונות, כמו ה"הוליז" שהגיעו ממנצ'סטר, "החיות" מניוקאסל, ה"מי" ממערב לונדון וה"רולינג סטונז", שבארץ נקראו "האבנים המתגלגלות" ונולדו בפרברים של קמפיץ'. כולם הוזמנו די מהר להופיע בצפון אמריקה והפכו ברגע לפופולאריות ומשפיעות מאוד ברוק העולמי.
אבל בריטניה התחילה להפציץ את אמריקה בלהקות רוק משובחות - הבולטות הבאות היו "הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה, שחייבים לומר שבגלל בעיות אישיות של אחד מהם קצת החמיצו את הפלישה, "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי".
אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, הסופר-גרופ "Cream" של אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר הסולן...
אבל בראש כל אלה ימשיכו, איך לא, הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי.
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולרי של המוסיקה האמריקאית. כך יצא שמוסיקאים בריטים צעירים, מי שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, הם שבאופן פרדוקסלי לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך על בסיס יומיומי מוסיקה שחורה, את המוסיקה השחורה של אמריקה...
לא פלא שבעקבות הפלישה הזו יתחילו להיוולד גם באמריקה ענקי רוק וריתם אנד בלוז שחורים, כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של סוסי מוסטנג אמריקאים וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמותם, הופצו ברחבי צפון אמריקה ואחר כך לכל העולם כולו ולימדו אמני פופ ורוק אחריהם איך עושים כסף, הרבה כסף, מהצלחתם.
המוצרים האלה הכניסו סכומי עתק, רובם ליצרנים ויזמים אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול ויצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים ובעלי הכיסים המלאים. מעכשיו הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה, מוצרי מדף, אביזרי פופ. יחי הכסף (גם)!
כך הכל החל:
https://youtu.be/w88VXGTrQ5c
זו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:
https://youtu.be/yrlKKVsMnd8
הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:
https://youtu.be/RiQicdzrshQ
מצגת של תלמידה על הפלישה:
https://youtu.be/DewcER-iM6Q
היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:
https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
פרוקול הארום
יוהאן סבסטיאן באך, אחד משלושת גאוני המוסיקה הגדולים בהיסטוריה (ביחד עם בטהובן וברהמס), הותיר אחריו מורשת עצומה. אך בשנות ה-60 הצליחה להקת רוק צעירה להפוך אותו גם להיסטריה.
זה קרה כשיצא "בהיר יותר מחיוורון" (A Whiter Shade of Pale) - בלדת ענק של להקת רוק בריטית בשם פְּרוֹקוֹל הארוּם, בלדה שמנגינת הליווי והסולו שלה נוגנו על אורגן האמונד והפכה מפורסמת ומצליחה בכל העולם.
הלהיט הזה היה כל כך מדויק, מלודי ויפה שהוא הפך כמעט מיד לקלסיקת רוק. אבל לא כולם יודעים שנעימה מוכרת זו נכתבה בהשראת שתי יצירות של באך. האחת היא "אריה על מיתר סול", והשנייה היא קטע מהקנטטה מס' 140 בשם "התעוררו נא, קורא הקול" (Wachet auf, ruft uns die Stimme).
כך הפך באך, שכבר מזמן היה לחביב נגני הג'אז, גם לכוכב הקלאסי המוערך ביותר של "דור הפרחים", ההיפים, צעירי שנות ה-60, שכל כך אהבו את השיר הבהיר של להקת "פרוקול הארום" ושדורות ימחו דמעה מטפורית או אמיתית של געגוע, בכל פעם שישמעו אותו מאז.
הנה האריה של באך:
https://youtu.be/pzlw6fUux4o
השיר מהקנטטה מספר 140:
https://youtu.be/hf8xr4KGBaU
והלהיט "בהיר יותר מחיוורון" של להקת הרוק פְּרוֹקוֹל הארוּם (Procol Harum):
https://youtu.be/WS8bbcamo90
חיבור מחמיא בין האריה והשיר, בתזמורת סימפונית עם גיטרת רוק:
https://youtu.be/cL7iNPbWYLg
פרוקול הארום ב-2006, עם תזמורת סימפונית ומקהלה בדנמרק:
https://youtu.be/St6jyEFe5WM
חוזה פליסיאנו בגרסה הספרדית "Con su blanca palidez":
https://youtu.be/HB7pKrKzxH0
וגרסת האייטיז של אני לנוקס המצמררת:
https://youtu.be/mYGsmDtVIyE
היום הוא הוחלף על ידי הסינטסייזרים והפסנתרים החשמליים, אבל היו שנים שהאורגן החשמלי (Electric organ) היה כלי המקלדת המצליח ביותר ולהיט ענק בחנויות.
אורגן חשמלי הוא כלי נגינה שנולד במטרה לחקות בכלי נגינה זול יחסית את צלילי העוגב האקוסטי, שהיה נפוץ בכנסיות ובאולמות קונצרטים גדולים. האורגן החשמלי של שנות ה-30 וה-40 מתבסס על שפופרות ריק, כמו השפופרות של מכשירי הרדיו. יש בו אז דוושות רגל לנגינת צלילי הבס הנמוכים, כש-2 וחצי אוקטבות הרגל שלו מאפשרות לנגן את הרפרטואר הקלאסי של העוגב האקוסטי העצום שבכנסיות.
באולמי קולנוע של שנות ה-30 שימש אורגן הוורליצר ככלי ליווי בסרטים אילמים. אבל הכלי הפופולרי הראשון שהצליח לספק את הצליל הזה בצורה חשמלית ובעלויות נמוכות יחסית היה אורגן ההאמונד. פיתח אותו בשנת 1935 לורנס האמונד, על בסיס צליליו שנוצרו באמצעות סינתזה של צורות גל.
אם בתחילה אכן שימש ההאמונד כתחליף זול לעוגבי כנסיות ולמוסיקה קלאסית, בהדרגה החלו להשתמש בו במוסיקת ג'אז, גוספל, בלוז ורוק. בשנות ה-60 וה-70 הוא הופך לכלי מרכזי, כשהצליל הייחודי והמוכר שלו הופך אותו לצליל אייקוני במוסיקה הפופולרית של התקופה. בשירים של להקות כמו "הדלתות" ו"פרוקול הארום" בולטים צליליו.
המוסיקה הפופולרית של שנות ה-70 היא העשור הגדול האחרון של האורגן החשמלי. מוסיקת הרוק הולכת בעשור הזה ומחליפה את האורגן בסינתסייזר החדש. להקות רוק כמו "דיפ פרפל" ו"החונקים" משתמשות בו, קית' אמרסון מלהקת Emerson, Lake & Palmer מנגן את האורגן ביצירת הרוק המתקדם "תרועה לאיש הפשוט". בהדרגה נכנעת לטרנד אפילו להקת "קווין", שמתפארת באלבומיה הראשונים שהם הוקלטו ללא סינתסייזרים ולבסוף מצטרפת לסאונד האלקטרוני.
הצורך בכלי נייד וזול יותר הוליד בהמשך את האורגנית הקטנה. מה שאפשר זאת הייתה המצאת הטרנזיסטור והמעבר מטכנולוגיית שפופרות לטרנזיסטורים בייצור של מכשירים אלקטרוניים. מכאן גדלה הפופולריות של האורגנים החשמליים, כשבשנות ה-70 מיוצרים ונכנסים לבתים פרטיים גם אורגני רהיט ביתיים וגם אורגנים ניידים, קטנים וקלים יותר.
בעשור הבא הופכת האורגנית הקטנה והזולה לכלי נגינה פופולרי מאוד, כשילדים צעירים לומדים אותה בבית ובחוגי נגינה. את מקומה על הבמות היא הולכת ומאבדת, כשנכנסים הסינתיסייזרים והכלים הדיגיטליים המתקדמים יותר ונוצרים סגנונות שמתבססים עליהם.
בשנות ה-90 ולקראת סוף המאה ה-20 דעכה הפופולריות של האורגן החשמלי והאורגנית. התפתחות הטכנולוגיה והפופולריות הגוברת של המוסיקה האלקטרונית הלכו ודחקו אותם לשוליים. הסינתסייזר והסמפלר מחליפים את האורגנים וכיום הם נחשבים לכלים נוסטלגיים.
מי שמשתמשים בצלילי האורגן כיום במוסיקה הפופולרית הם בעיקר מוסיקאים שמפיקים שירים "בטעם של פעם" ומחפשים את הצליל החם והייחודי של ההמונד ודומיו.
גם אורגני הכנסייה הקומפקטיים קיימים עדיין. אך כיום הם יקרים יותר. מאגרי הצלילים שלהם כוללים כיום צלילי עוגבים אמיתיים שסומפלו, כלומר נדגמו והוקלטו באיכות גבוהה ומנוגנים באופן דיגיטלי.
ראשון היה הוורליצר ששימש כלי ליווי לסרטים אילמים:
https://youtu.be/Avu9Weua9EU
האורגן של ג'ימי סמית' בקטע Cats:
https://youtu.be/dodePjNYAJk
האורגן של ה-Doors היה מפורסם מאד בשנות ה-60:
https://youtu.be/mbj1RFaoyLk
אלן פרייס מלווה באורגן את I put a spell on" "you:
https://youtu.be/V0uUH11t6V8
סולו וליווי אורגן ההמונד המפורסם בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
אורגן ההמונד המפורסם של נגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
המלוטרון היה אורגן עם הקלטות מנוגנות וההתפעלות מהאוטומציה שלו נראתה כך:
https://youtu.be/HdkixaxjZCM
והאורגן של ימינו הוא כבר מקלדת מתקדמת, עם צלילים דגומים וכמעט מציאותיים:
https://youtu.be/fQANb6vltyY
בשנות ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שיכול להגיע מהאיים הבריטיים.
הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח ובאדי הולי, שאמנם מת מוקדם אבל הספיק ללמד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אלה הביטלס ואמריקה כבר נכבשה. בעקבות הכיבוש הבריטי החל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שרובן אימצו את הבלוז האמריקאי וכמובן את הרוק ועשו מוסיקה מצוינת.
כך זכו להצלחה בבריטניה להקות מערים שונות, כמו ה"הוליז" שהגיעו ממנצ'סטר, "החיות" מניוקאסל, ה"מי" ממערב לונדון וה"רולינג סטונז", שבארץ נקראו "האבנים המתגלגלות" ונולדו בפרברים של קמפיץ'. כולם הוזמנו די מהר להופיע בצפון אמריקה והפכו ברגע לפופולאריות ומשפיעות מאוד ברוק העולמי.
אבל בריטניה התחילה להפציץ את אמריקה בלהקות רוק משובחות - הבולטות הבאות היו "הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה, שחייבים לומר שבגלל בעיות אישיות של אחד מהם קצת החמיצו את הפלישה, "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי".
אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, הסופר-גרופ "Cream" של אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר הסולן...
אבל בראש כל אלה ימשיכו, איך לא, הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי.
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולרי של המוסיקה האמריקאית. כך יצא שמוסיקאים בריטים צעירים, מי שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, הם שבאופן פרדוקסלי לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך על בסיס יומיומי מוסיקה שחורה, את המוסיקה השחורה של אמריקה...
לא פלא שבעקבות הפלישה הזו יתחילו להיוולד גם באמריקה ענקי רוק וריתם אנד בלוז שחורים, כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של סוסי מוסטנג אמריקאים וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמותם, הופצו ברחבי צפון אמריקה ואחר כך לכל העולם כולו ולימדו אמני פופ ורוק אחריהם איך עושים כסף, הרבה כסף, מהצלחתם.
המוצרים האלה הכניסו סכומי עתק, רובם ליצרנים ויזמים אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול ויצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים ובעלי הכיסים המלאים. מעכשיו הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה, מוצרי מדף, אביזרי פופ. יחי הכסף (גם)!
כך הכל החל:
https://youtu.be/w88VXGTrQ5c
זו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:
https://youtu.be/yrlKKVsMnd8
הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:
https://youtu.be/RiQicdzrshQ
מצגת של תלמידה על הפלישה:
https://youtu.be/DewcER-iM6Q
היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:
https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
