שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
האם הפמיניסטיות שרפו חזיות ומדוע?
דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?
שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.
למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.
בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.
מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.
למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.
כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.
הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...
https://youtu.be/asfudy5NN-Y
רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):
https://youtu.be/uYB6Q6blkG8
ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):
https://youtu.be/NMxox676Dx0
מי הפמיניסטית שרצה לנשיאות ארצות הברית במאה ה-19?
דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.
אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...
אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.
ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.
הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.
זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.
תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.
די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.
אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.
ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.
סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.
נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.
בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.
הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:
https://youtu.be/3cWUErqa8Z8
על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:
https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE
וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:
https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes
מהי הפאם פאטאל ההורסת וכיצד עליה להיראות?
גבר, אישה, יופי, מסתורין, פיתוי, תשוקה וסודות אפלים - כל סרט פעולה או ריגול משתמש בחומרים הללו. הפילם נואר, אותו סגנון מיתולוגי של סרטי בילוש בשחור לבן, עשה מהם קריירה.
אבל קחו רגע דמות ענוגה, של אישה יפה וסקסית, שקשה לעמוד בפניה, אישה שמצד אחד היא נשית כמו הנשים בציורים של בוטיצ'ילי ומצד שני היא עצמאית ולא תלויה בגבר, ונחושה להשיג את מטרותיה, לרוב הן להפיל את הגיבור ברשת ובתככים ולשעבד אותו לקסמיה. זוהי ה"פאם פאטאל" (Femme fatale) או הפאם פטאל.
דמיינו דמות של ערפדה נשית ומינית, עם תאבון אפל להרוס גברים ולמצוץ את חייהם והצלחתם.
הפאם פאטאל, בעברית "אישה קטלנית", היא מושג המייחס לנשים מסוימות את היכולת להפעיל את קסמיהן על גברים. כשמפעילה אישה הורסת שכזו את קסמיה על הגבר, היא יכולה להביא לנפילתו ואף למותו.
כי גברים לפי האמונה העממית, מתפתים לנשים כאלה כמו זבובים. אם בשל יופיין ותכונותיהן ואם בשל מניפולציות ומזימות מכוונות מצידן, שהביאו להתאהבות שכזו.
#תולדותיה של הפאם פאטאל
את מוטיב האישה המפתה גבר ומביאה לאובדנו, מתחילה כבר חוה, שעליה ועל הנגיסה המפורסמת בתפוח נכתב בספר בראשית "נברא שטן עמה". אחריה הרסו את הגברים שלהן מדיאה בתיאטרון, דלילה את שמשון, שלומית שדרשה את ראשו של יוחנן המטביל, הלנה היפה שהביאה מלחמה על טרויה ופנדורה שפתחה את תיבת השדים.
יש עוד שפעלו לבד, אבל לפעמים הנשים הללו באות בקבוצות, כמו במקרים המיתולוגיים של המדוזות הקטלניות או הסירנות המפתות את יורדי הים בשירת המוות שלהן.
מהפולקלור והדתות ועד לאמנות, ספרות, קומיקס או קולנוע - ניתן למצוא ביטויים לנשים שכאלה כמעט בכל מקום, תקופה או הקשר תרבותי בעולם. אבל כמושג, הושרשה הפאם פאטאל בתרבות המערבית רק במאה ה-19.
במאה ה-20, בסרטי הפילם נואר ההוליוודיים של שנות הארבעים, נוצר ממש סגנון איפור שהותאם לפאם פאטאל של סרטי הפילם נואר. היות ואלה היו בעיקר סרטי שחור-לבן, עם שימוש מרובה בהצללה והארה ממוקדת, איפרו בהם את השחקניות כך שהאיפור ידגיש את הנשיות שלהן, בדגש על אזור השפתיים והעיניים ותוך הימנעות ברורה מצבעוניות מרובה.
על שמראה הפאם פאטאל, שנוצר בסרטי הפילם נואר השתמש במסקרה מודגשת, באייליינר שחור ועבה מעל העפעף, סומק מתון ושפתון כהה או אדמדם.
הנה דימויים של נשות פאם פאטאל:
https://youtu.be/OFgvkvjVN5Y
דמויות של נשות "פאם פאטאל" בקולנוע:
https://youtu.be/eUpIbZuWl6Q
השיר "פאם פאטאל" של לו ריד בביצוע של אורלי זילברשץ (עברית):
https://youtu.be/-3baw2_Z-PE
ניקו ו"מחתרת הקטיפה" בשיר המקורי של לו ריד:
https://youtu.be/NziBR8I4c48
לארה קרופט מ"טומב ריידר":
https://youtu.be/8ndhidEmUbI
וסיפורה של הפאם פאטאל:
https://youtu.be/tTBTOtfdn9M?long=yes
מה זו אפליה?
אפליה (Discrimination) היא התייחסות שונה ולא הוגנת, לאדם או לקבוצה. אפליה מתבססת על מאפיינים כמו מוצא, מגדר, גיל, דת, נטייה מינית או מוגבלות כלשהי. מדובר בתופעה חברתית נוראה, הפוגעת בזכויות האדם ובשוויון הזדמנויות.
אפליה יכולה להיות גלויה או סמויה, כשאת האפלייה הסמויה קשה יותר לזהות. נסו לבדוק לעצמכם בחלוקה הבאה איזו אפלייה היא גלויה ואיזו סמויה:
בתחום הדיור האפליה תהיה בצורה של סירוב להשכיר או למכור נכס לאנשים מקבוצה מסוימת באוכלוסיה.לא פעם זה יהיה על רקע של גזע, לאום או מוצא, כשהסירוב מצד המפלה נובע מרצון נסתר למנוע התנגשות תרבותית או ירידה בערך הדירות, בשל סטריאוטיפים וגזענות. לא פעם הנימוק שיושמע למסורב יהיה בגדר תירוץ.
בשוק העבודה יכולה האפליה להתבטא בסירוב של מעסיקים לקבל אדם לעבודה או לשלם שכר נמוך יותר, בשל היותו ממוצא אתני כלשהו או מסיבות מגדריות.
במערכת החינוך האפליה תתבטא לא פעם באי-שוויון מרגיז בגישה למשאבים חינוכיים ולעתים בהפרדה של תלמידים לפי הרקע החברתי-כלכלי שלהם, או במקרים קיצוניים, לפי מוצא או צבע עור.
בשירותים הציבוריים אפליה תתבטא בשירות ירוד יותר לאנשים מרקע מסוים, או במקרים קיצוניים אף בסירוב לספק שירות לאנשים על בסיס מאפייניהם השונים.
עוד סוג של אפליה, חמורה וקיצונית יותר, היא אפלייה מוסדית, שמתבטאת במדיניות או חוקים רשמיים, המפלים באופן שיטתי קבוצות באוכלוסייה. במקרים של מדינות כמו שרום אפריקה, או גרמניה הנאצית, למשל, הפלו חוקים היסטוריים את השחורים או היהודים, בהתאמה ומנעו זכות לשבת במקומות מסוימים, לעבוד, לפתוח עסקים. בארצות רבות אין, או לא הייתה, זכות הצבעה לנשים , למיעוטים אתניים וכדומה.
המאבק באפליה הוא מרכיב חשוב בקידום של צדק חברתי ושוויון זכויות לכל אדם, באשר הוא.
הנה אפליה בקבלה לעבודה (עברית):
https://youtu.be/0PNU6GXk5WU
יש מי שחווים אפליה על רקע של גזע, צבע עור או מוצא:
https://youtu.be/NyXVdit9cDc
יש אפליה טכנולוגית על בסיס מגדרי (עברית):
https://youtu.be/O25oWJwSPg0
ונרגיע רגע באפליה שנשמעת מצחיקה, גם כשהיא ממש מרגיזה (עברית):
https://youtu.be/BlCB51GXcDM
איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית האופנה ומשחררת הנשים?
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
הנה תכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
וסיפור היום האחרון בחייה:
https://youtu.be/7R2EQmucN1A?long=yes
איך הפך הצבע הוורוד לצבע של בנות?
רובנו גדלנו והתרגלנו לראות את הצבע הוורוד (Pink) כצבע של בנות. אבל מאיפה הקשר הזה שבין צבע למגדר? האם תמיד היה ורוד צבע של בנות וכחול של בנים?
ככה זה לא היה תמיד ואם נרצה להפתיע רגע אז נספר שבציורים עתיקים תוכלו לראות דווקא את המין הגברי בוורוד, כנראה בשל הקרבה שלו לאדום, צבע שהתקשר תמיד עם אומץ וגבורה.
הנשים בעבר התאפיינו בימים ההם דווקא בלבוש כחול, שכן הכחול, על האסוציאציות השמיימיות שלו, נחשב אז צבע תמים ועדין.
באמצע המאה ה-19 החלו להלביש גם ילדים בצבעי ורוד וכחול. עד אז לבשו ילדים את הצבע הלבן, הקל לכביסה. אבל בגדי הילדים הצבעוניים השונים, כולל צבעי פסטל שונים, לא כיוונו לבנות או לבנים. החלוקה הייתה אז יותר לפי צבע העיניים או השיער של הילד. תינוקות עם עיניים כחולות או שיער בלונדיני זכו בבגדים כחולים, בעוד ששחורי שיער ועיניים חומות הולבשו בצבע ורוד.
אבל החלוקה המגדרית הלכה והשתנתה ובתחילת המאה העשרים תעשיית בגדי הילדים נהגה כבר לשייך בנים לצבע ה... ורוד והבנות לכחול. החוקרת פרופסור ג'ו פלוטי מצאה שבאמריקה ייעצו כך להורים באופן ברור.
המהפך חל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשההורים לתינוקות הבייבי בום שנולדו אחרי המלחמה, הלבישו אותם כמוהם. הבנים הולבשו כמו האבות, שמדיהם היו אז בדרך כלל כחולים. הצבע הזה היה זול יותר לייצור והתאים לייצור המוני של בגדי עבודה. אגב, מצבע המדים הזולים הללו נולד כינויו של מעמד העובדים "הצווארון הכחול".
הבנות, שהולבשו אז כמו אמהותיהן, זכו בצבע השני - הוורוד. מי שהביא לכך הייתה התעשייה, שנתנה להן את הצבע ההפוך. זה היה שרירותי אבל עבד והתאים לגוון הסמוק של לחיי הבנות החמדמדות של המשפחה האידיאלית מהפרסומות באמריקה ולמעשה בכל העולם המערבי.
במהלך שנות השישים החלו נשים וגברים צעירים להתלבש אותו דבר. ג'ינסים וחולצות טריקו החליפו את הלבוש בסטייל של אבא ואימא ומראה היוניסקס הפך למראה הטרנדי והנכון. היה בזה קצת היגיון של נשות התנועה הפמיניסטית של 1940, שראו בלבוש הגברי דבר שיקדם את הבנות שלהן לשוויון מול הבנים. הייתה גם התנועה ההיפית, עם ערכי השוויון והמרד בהורים.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה השתנה שוב, כשאימהות החלו להתגעגע למראה הנשי של ורוד לילדותיהן וקצת התנערו מהמחשבה שהלבוש יגביל אותן בבגרותן. הטבעה מחודשת של הבדלי הצבעים לא איימה עליהן יותר.
חברת החיתולים החד-פעמיים פמפרס זיהתה זאת והייתה הראשונה שהוציאה מוצר שזיהה בנות עם ורוד. ליין חיתולים בצבע ורוד לבנות וכחול לבנים פתח גל מחודש של זיהוי צבעוני בין מין לצבע ואיש לא ראה בו קיפוח, אלא בחירה אסתטית בוטחת ומודעת של חברה מודרנית, גם אם מעט נשלטת על ידי מנגנוני שיווק ופרסום מתוחכמים ובעלי עניין.
אז בימינו שולטים בבגדי הבנות גווני הוורוד והסגול הקרוב אליו. גם מי שרואות בעצמן פמיניסטיות, לא חוששות להלביש את בנותיהן בגוונים ה"נכונים" לתקופה ובלבד שלא יחזרו לבגדי היוניסקס, הזהים לבנים ולבנות.
הנה סיפורו בעברית של הצבע הוורוד, כצבע הנשי השולט (עברית):
https://youtu.be/BvCqE27295o
וכך הפך הצבע הוורוד לצבע של נערות ונשים:
https://youtu.be/KaGSYGhUkvM
מי הייתה רוזי הממסמרת?
רוזי הממסמרת (Rosie the Riveter) היא אייקון תרבותי פמיניסטי אמריקאי, לאחר שהופיעה על כרזת "!We Can Do It", בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא ייצגה אז את הנשים שתרמו למאמץ המלחמה כפועלות בתעשייה, במקום הגברים שיצאו למלחמה.
הכרזה עוצבה אז על ידי המאייר ג' הוורד מילר, בהשראת התצלום של נעמי פריילי. בעקבות הכרזה נוצרו גם שירים ואפילו סרט על רוזי הממסמרת. עוד בשנות המלחמה היא הפכה לסמל ואייקון אמריקאי.
האישה שהיוותה השראה לפוסטר הייתה אמריקאית בשם נעמי פרקר פריילי. היא עבדה כמלצרית בקליפורניה, וכשארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה היא עברה לעבוד במפעל של חיל האוויר.
תמונתה שצולמה בעת שעבדה במפעל בשנות מלחמת העולם השנייה, שימשה כהשראה ליצירת הכרזה המפורסמת. הכרזה עודדה נשים להשתלב בשוק העבודה בשנות המלחמה, במקום הגברים שנקראו לשדה הקרב.
אגב, עם התעצמות התנועה הפמיניסטית, הרבה אחרי המלחמה, הפך הפוסטר מסמל מלחמתי לסמל פמיניסטי שעודד נשים להשתלב בשוק העבודה.
ונקודה קצת עצובה - לנעמי פריילי עצמה נודע כי הפוסטר התבסס עליה רק שנה לפני מותה.
הנה רוזי הממסמרת:
https://youtu.be/B3461S5YtKM
מה שהיא ייצגה:
https://youtu.be/bU2tt1h53jM
שיר עליה:
https://youtu.be/55NCElsbjeQ
והצייר נורמן רוקוול שצייר אותה:
https://youtu.be/-HRMrnPdYNM
מה היה קרב המינים?
בשנת 1973 נפגשה הטניסאית בילי ג'ין קינג עם אלוף וימבלדון השחצן בובי ריגז, במשחק טניס שנועד להוכיח שהמין הנשי אינו חלש יותר או פחות טוב מהגברים. במה שיהפוך לקרב המינים המפורסם בהיסטוריה של הספורט ולאבן דרך בתולדות הפמיניזם, היא תביס אותו לגמרי, תוכיח שנשים אינן פחות טובות ותהיה לסמל פמיניסטי עולמי.
המשחק, שכונה "קרב המינים" (The Battle of the Sexes), היה השיא של המולה תקשורתית שייצר אלוף העבר בטניס, בובי ריגז. בשנות ה-30 וה-40 הוא היה טניסאי מצליח וכולם העריצו אותו. אבל בשנות ה-70 הוא היה מבוגר ועסק בעיקר במשחקי ראווה שבהם התחרה נגד אחרים תמורת סכומי כסף וניסה להרוויח כסף רב ככל הניתן.
יום אחד, הכריז על עצמו ריגז כ"חזיר שוביניסטי גברי" וטען שנשים טובות פחות מגברים ושעל אף כל ההתלהבות בשנות ה-70 מהטניס הנשי, גם הוא, שחקן עבר בגיל 55, יכול לנצח את כל אלופות הטניס. הוא החליט להזמין אלופות למשחקים נגדו.
לאחר שניצח ריגז בקלות את השחקנית סמית-קורט 6-2 6-1, הופעל על קינג לחץ אדיר קינג להתמודד מולו. היא הייתה אלופת וימבלדון באותה עת ולשעבר מייסדת הפורום המקצועני הנשי. על אף שבתחילה סרבה, היא הבינה בשלב מסוים שאם יישאר המצב כך, "יחזור הטניס הנשי חמישים שנה לאחור". היא נעתרה להצעה כספית לשחק נגדו תמורת פרס גבוה והמשחק נקבע.
משחק "קרב המינים" התקיים ב-20 בספטמבר 1973. מעל 30 אלף צופים הגיעו לאצטדיון "אסטרודום" שביוסטון טקסס, וצפו בו בשידור חי מעל 50 מיליון איש ממדינות רבות. ריגז וקינג שיחקו בהחלטיות. הוא מאד רצה לנצח. הפרס הכספי היה גדול והפיתוי להוכיח שאפילו אלופת וימבלדון חלשה ממנו היה עצום.
לפני הקרב היו ציפיות רבות לקרב נוקשה שישקף את גודל המעמד. אך תוצאת המשחק הייתה מוחצת. קינג פשוט מעכה את ריגז וניצחה אותו בכל המערכות. הטניסאי השחצן והמתנשא מצא את עצמו מובס בקלות על ידי מי שראה בה את אחת מהפחות טובות שבשחקני הטניס, רק בשל מינה. התוצאה הייתה ברורה לטובת בילי ג'ין קינג: 6-4, 6-3, 6-3.
השמחה הנשית, שלא לומר הפמיניסטית, הייתה בלתי נתפסת. ברגע אחד הפכה קינג לאגדה. מסתם שחקנית-על ואלופה בטניס העולמי היא הפכה לסמל של יכולת נשית ולמנהיגה היסטורית סוחפת של התנועה לשחרור האישה. בנוסף ל-12 תארי "גרנד סלאם" והמון פרסים וזכיות בתחום הטניס, היא הפכה לאחת הנשים החזקות והחשובות בהיסטוריה של הספורט ובכלל. מאותו יום איש לא קרא תיגר על הנשים בספורט, לפחות לא אם הוא היה מישהו ששווה משהו...
הנה הסיפור המלא ודבריה של המנצחת:
https://youtu.be/MyMtOwwtJW0?t=27s
כך הראתה בילי ג'ין קינג לבובי ריגז מי המין החזק יותר (בעברית):
https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?t=13m24s&end=14m49s
מה חושבים גדולי עולם על האישה הגדולה ביותר בתולדות הספורט:
https://youtu.be/kpQyerOq_MA
בלי קצת הומור לא נכיר אותה:
https://youtu.be/Ko6siE3KXsU?long=yes
ועל התחרות הפמיניסטית בהיסטוריה גם עשו סרט תיעודי מעניין:
https://youtu.be/_TPblarOfdw?long=yes
מתי ניתנה זכות הבחירה לנשים?
זכות בחירה לנשים (Women's suffrage) הוא עניין פרדוכסלי בהיסטוריה הדמוקרטית, שכן בשיטת משטר שקידשה את השוויון המשיכו במשך דורות להפלות את הנשים והצבעת נשים בבחירות דמוקרטיות כלל לא הייתה מובנת מאליה.
קשה אולי להאמין, במיוחד בימינו שלנו, אבל עד המאה ה-20 נשים לא הורשו לבחור בבחירות. בחירות דמוקרטיות, כן?
בדמוקרטיות העתיקות, של ימי קדם כמו ביוון העתיקה, זכות זו כלל לא הייתה קיימת ורק גברים הורשו להצביע. גם במאות האחרונות היה צורך במאבקים ממושכים כדי להשיגה. נקודת מפנה הייתה במאה ה-19, עם תחילתן של דרישות להעניק לנשים את הזכות לבחור. אולם, בפועל, מרבית המדינות הדמוקרטיות העניקו זכות זו רק במאה ה-20.
חשוב לציין כי היו מקרים מוקדמים יותר שבהם נשים קיבלו זכות בחירה, גם אם באופן מוגבל. למשל, הרפובליקה הקורסיקנית העניקה זכות בחירה לנשים לא נשואות בין השנים 1755-1769. זכות זו, אגב, בוטלה שם עם כיבוש האי על ידי הצרפתים.
גם חוקת ניו ג'רזי העניקה זכות בחירה לנשים בעלות רכוש בין השנים 1776-1807, אך היא לא כללה נשים נשואות שלא החזיקו רכוש באופן עצמאי. הקהילה הקטנה של האי פיטקרן העניק בשנת 1838 זכות בחירה לנשים, אך מדובר היה בקהילה זעירה ומי בכלל הכיר אותה או בה.
המדינה הריבונית הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים באופן מלא, והיא עדיין קיימת, היא ניו זילנד, שעשתה זאת בשנת 1893. באותה שנה, אליזבת ייטס נבחרה לראש עיריית אונהונגה, ובכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד כזה.
פינלנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה בשנת 1906 לנשים, גם את הזכות לבחור וגם את הזכות להיבחר. מדינות נוספות שהצטרפו בהמשך היו רוסיה בשנת 1917, ובריטניה וגרמניה בשנת 1918.
ב-3 במרץ 1913, אלפי סופרג'יסטיות, נשים שדרשו בחירה לנשים, התאספו בוושינגטון בירת ארצות הברית למצעד זכות הבחירה לנשים. זו הייתה המחאה ההמונית הראשונה למען זכותן של נשים לבחור. 7 שנים אחר כך אשררה ארצות הברית את התיקון ה-19 לחוקה ובשנת 1920 הוענקה לראשונה זכות בחירה לנשים בכל המדינות.
בהמשך המאבק, ספרד העניקה זכות בחירה לנשים בשנת 1930, ברזיל ב-1931. צרפת העניקה זכות בחירה רק ב-1944 ושווייץ רק ב-1971. סעודיה הייתה המדינה האחרונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים. זה היה בשנת 2011 ובכך השלימה הממלכה הסעודית את המהפך העולמי בזכויות הצבעה לנשים וניתן לומר שבכל המדינות בעולם שבהן נערכות בחירות, ניתנת זכות ההצבעה לנשים.
גם בארץ ישראל התנהל מאבק על זכות הבחירה לנשים. החל מהקונגרס הציוני השני, נשים קיבלו זכות בחירה לקונגרס. אך, זכות זו לא הייתה מובנת מאליה ביישוב היהודי, כאשר בשנת 1920 התעוררה מחלוקת הלכתית האם מותר לנשים להצביע.
היו רבנים שאסרו זאת, כמו הרב קוק שהסתמך על התפיסה ש"כל כבודה של בת מלך פנימה", בעוד שהרב עוזיאל ורבנים אחרים סברו שאין מניעה בכך. לבסוף, בשנת 1926, המאבק הסתיים בהצלחה, ואספת הנבחרים הכירה בשוויון הזכויות של הנשים "בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים".
אז המאבק למען זכות הבחירה לנשים היה תהליך ארוך ומורכב, אשר התרחש במדינות רבות ברחבי העולם. הוא התחיל בדרישות במאה ה-19, והגיע לשיאו במאה ה-20, כאשר נשים ברחבי העולם זכו להשתתף בהליך הדמוקרטי. למרות שהדרך הייתה ארוכה ומפותלת, המאבק הזה היה חיוני להשגת שוויון זכויות בין המינים.
קיצור תולדות זכות הבחירה לנשים בעולם:
https://youtu.be/v3D8f57vrN8
כך עשו הנשים בארצות הברית את המחאה ההמונית הראשונה בדרישה להצבעת נשים (מתורגם):
https://youtu.be/_KhYRqozTDE
המאבק לשחרור האישה באמריקה:
https://youtu.be/jNFVHVQ4CtI
תולדות בחירת נשים בדמוקרטיה האמריקאית:
https://youtu.be/a9LmBgY-F5A
וסרט תיעודי על המאבק לזכות בחירה לנשים ובנות פנקהרסט שעמדו במרכזו:
https://youtu.be/Ax2wGWNco0k?long=yes
דומה שכולנו שמענו פעם משהו על זה שהפמיניסטיות שורפות חזיות, או לפחות שרפו כמה כאלה בשנות ה-60. אבל האם זה אכן קרה?
שריפת החזיות (Burning bras) הוא כנראה באזור שבין מיתוס למשהו חד-פעמי, שקרה ונופח באופן מוגזם כנגד התנועה הפמיניסטית כולה.
למעשה, מעולם לא היה אירוע משמעותי וממשי של שריפת חזיות. המיתוס צמח מהפגנה אחת, הפגנה מסוימת שהתקיימה ב-1968 בעיר האמריקאית אטלנטיק סיטי. היא נערכה במחאה, נגד תחרות "מיס אמריקה", כביקורת על אידיאל היופי וההחפצה של הנשים בחברה.
בשיא ההפגנה זרקו המפגינות למכל האשפה, מחוץ לאולם התחרות, חפצים שונים. ביניהם היו חזיות, נעלי עקב גבוהים, עותקים של מגזין "פלייבוי", מוצרי איפור, מטליות ניקוי ועוד - כולם סימלו, בעיניהן, את האפליה נגד נשים. התכנית הייתה להצית את הפח, אך בגלל איסור של העירייה, המפגינות לא עשו זאת לבסוף.
מכל מקום, הכותרת באחד העיתונים למחרת הייתה "הנשים המשוחררות שרפו חזיות". עיתונאים נוספים שפרסמו את האירוע דיווחו בם הם, בעקבותיו, על "שריפת חזיות". הדיווח היה מטאפורי וכך נולד המיתוס.
למרות שלא היתה שריפת חזיות בפועל, הביטוי הזה נשאר כסמל לסוג של מחאה פמיניסטית ורדיקלית. פמיניסטיות רבות לא אוהבות את המיתוס ורואות בו ניפוח שמקורו בשיח תקשורתי ממציאות אחרת. גם אם נשרפו חזיות, כחלק מחפצים שונים שנשרפו באקט סימבולי, הן גורסות, האקט הדרמטי שהתקבע בזיכרון הציבורי אינו משמעותי או מציאותי ובטח שלא אקט מכונן.
כי לנשות התנועה הפמיניסטית, תנועה שהתפתחה רבות מאז שנות ה-60, מגוון דעות גדול ופעולותיהן מגוונות גם הן. מרבית הפמיניסטיות מתמקדות כיום בנושאים כמו שוויון זכויות בין המינים, קידום נשים בתחומים שונים ומאבק באלימות נגד נשים.
הנה סיפור שריפת החזיות והפמיניזם - ספוילר? - זה לא קרה...
https://youtu.be/asfudy5NN-Y
רגע, יכול להיות שהחזייה היא בכלל מטרד? (עברית)
https://youtu.be/iIK6ITrCHlw
מזה התפתחו גם תגובות פמיניסטיות נוספות כמו "מצעד השרמוטות" (עברית):
https://youtu.be/uYB6Q6blkG8
ולוגרית מנמקת למה עדיף בלי חזייה (עברית):
https://youtu.be/NMxox676Dx0
דמיינו אישה עצמאית, המעזה להתגרש בחברה שבה אישה לא מתגרשת ועוד בגלל שבעלה בגד בה, מצהירה שאישה יכולה לבחור עם מי להתחתן, להתגרש כשהיא לא אוהבת יותר. בהמשך עושה ים של כסף בתור אשת בורסה בחברה שבה סטוקברוקרים הם רק גברים, אישה שהיא הראשונה להוציא עיתון שבועי ובסוף עוד מגישה מועמדות לנשיאות ארצות הברית, כשהיא יודעת שבמדינה אין לנשים זכות בחירה.
אז זהו, שאין מה לדמיין. תסריט דמיוני שכזה לא יכול להיות אלא אמיתי. קראו לה ויקטוריה וודהול (Victoria Woodhull) והיא פרצה כל כך הרבה גבולות, שלא לדבר על מגבלות חברתיים, שייתכן שהיא בכלל הייתה בולדוזרית...
אז אם דמיינתם אישה שרצה לנשיאות בחברה בה נשים אינן רשאיות אפילו להצביע. דמיינתם את וודהול. היא הייתה אישה אמיצה, פרועה וכנראה לא טיפוס קל במיוחד, לפחות לגברים בתקופתה.
ייתכן שבמאה ה-19 מי שיכולה להחליט שהיא רוצה להיות האישה הנשיאה הראשונה חייבת להיות ממשפחה לא אופיינית. אביה היה סוג של נוכל ובגיל 15 היא כבר נישאת לגבר. לא עבר הרבה זמן והיא נפטרת ממנו. בצעד שהקדים את תקופתו. היא לא מחלה על בגידת בעלה והתגרשה ממנו. בהמשך היא תודיע שאישה יכולה לעשות בחיי האהבה שלה פחות או יותר מה שהיא רוצה.
הרבה לפני שרצה לנשיאות ארצות הברית, היא התעשרה מריפוי בעזרת מגנטים, מגנטותרפיה. בהמשך מקימה ויקטוריה וודהול, לראשונה בהיסטוריה השמרנית של אמריקה, בית השקעות בוול סטריט. היא לא לבד כי היא עושה את זה ביחד עם אחותה טנסי קלאפלין. השתיים עושות כסף בלי בושה ודי משאירות אבק לגברים הנדהמים שמסביב.
זה לא מסתיים. כי בהמשך מתחילות השתיים להוציא שבועון פורץ דרך בשם Woodhull & Claflin's Weekly. כאן הן שוב הנשים הראשונות שעוסקות באהדה בנושאים כמו מעמד האישה הרצוי, שינויים צודקים בחלוקת ההון, התנגדות לגזענות, מיסוד הזנות בפיקוח הממשלה, בעד זכויות האזרח, נגד עונש מוות, תמיכה באהבה חופשית ובעד זכות בחירה של נשים בגברים שלהן ושינוים בתפיסת המין באמריקה.
תוך כדי העיסוק בחלוקת ההון השוויונית הן גם הראשונות לפרסם במדינה את המניפסט הקומוניסטי.
די. לא הגיוני שאישה אחת תהיה גם עצמאית, גם פמיניסטית, גם משוחררת וגם קומוניסטית, או לפחות נותנת ביטוי לקומוניזם במדינה הכי קפיטליסטית בעולם.
אבל היא לא עוצרת באדום. או בלבן. כי אז מגיעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1872. וודהול, אישה דעתנית, מבריקה ועצמאית, שעמדה ברשות עצמה ושפעמיים בחייה הפכה מענייה לעשירה, מחליטה להיות גם האישה הראשונה שרוצה לשבת בבית הלבן. היא מתמודדת על נשיאות ארצות הברית.
ההכרזה כמועמדת לא באה סתם ולא רק על רקע הצלחותיה הכלכליות או היותה אושיית רשת, 150 שנה לפני שיוולדו רשתות חברתיות. מי שעתידה להיות מנהיגה אמריקאית פורצת דרך הייתה בשלב הזה כבר פעילה רוחנית ומתוחכמת בתנועת הסופרג'יזם (Suffrage) האמריקנית.
סופרג'יזם, או ליתר פירוט התנועה הסופרג'יסטית (Women's suffrage movement), הייתה תנועה שנאבקה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 על זכות הבחירה לנשים. התנועה פעלה במדינות הדמוקרטיות של העולם המערבי. במדינות רבות הצליחה התנועה לחולל שינוי הדרגתי אבל אמיתי ורב משמעות בהתייחסות לנשים ובשינוי של מעמדן המשפטי. הפרי המשמעותי שנשא המאבק הגיע רק במאה ה-20, כשעוברים במדינות רבות חוקים המעניקים זכות בחירה לנשים.
נתחיל לסגור עניין. מי שדי הגדירה את הפמיניזם הרדיקלי מדגישה את דעותיה הפמיניסטיות במהלך קמפיין הבחירות שלה. בשל כתבה שערורייתית על פרשיית מין בשבועון היא מוצאת את עצמה במהלך הבחירות בבית הסוהר. ממש לפני הבחירות מסירים את שמה מהמועמדים, כי בשלטונות גילו שחסרים לה כמה ימים כדי להיות מועמדת. הבחירות נערכו מספר ימים לפני שוודהול הגיעה לגיל 35.
בבחירות עצמן נעצרו כמה סופרג'יסטיות מהתומכות שלה, שניסו להצביע ונקנסו. וודהול עצמה בילתה כאמור את היום החגיגי בכלא. רעיונותיה פורצי הדרך ומעוררי המחלוקת המתינו עשורים עד שיהיו מיושמים וחלקם לא מקובלים עדיין גם היום. אבל נשים רבות באמריקה ובבמדינות העולם המתקדמות חבות לה חוב גדול. גם הגברים יכולים לומר כל הכבוד. וההיסטוריה? - היא יכולה למחוא כפיים לאישה הראשונה שממש, אבל ממש עשתה מה שבראש שלה.
הנה סיפורה של ויקטוריה וודהול:
https://youtu.be/3cWUErqa8Z8
על הקריירה העסקית של הברוקרית הראשונה בתולדות ארצות הברית:
https://youtu.be/k4Hzwk4YkBE
וסיפורה המפורט של הפמיניסטית החצופה שתהפוך למועמדת האישה הראשונה בתולדות ארה"ב:
https://youtu.be/aqWnQz3vuN4?long=yes
גבר, אישה, יופי, מסתורין, פיתוי, תשוקה וסודות אפלים - כל סרט פעולה או ריגול משתמש בחומרים הללו. הפילם נואר, אותו סגנון מיתולוגי של סרטי בילוש בשחור לבן, עשה מהם קריירה.
אבל קחו רגע דמות ענוגה, של אישה יפה וסקסית, שקשה לעמוד בפניה, אישה שמצד אחד היא נשית כמו הנשים בציורים של בוטיצ'ילי ומצד שני היא עצמאית ולא תלויה בגבר, ונחושה להשיג את מטרותיה, לרוב הן להפיל את הגיבור ברשת ובתככים ולשעבד אותו לקסמיה. זוהי ה"פאם פאטאל" (Femme fatale) או הפאם פטאל.
דמיינו דמות של ערפדה נשית ומינית, עם תאבון אפל להרוס גברים ולמצוץ את חייהם והצלחתם.
הפאם פאטאל, בעברית "אישה קטלנית", היא מושג המייחס לנשים מסוימות את היכולת להפעיל את קסמיהן על גברים. כשמפעילה אישה הורסת שכזו את קסמיה על הגבר, היא יכולה להביא לנפילתו ואף למותו.
כי גברים לפי האמונה העממית, מתפתים לנשים כאלה כמו זבובים. אם בשל יופיין ותכונותיהן ואם בשל מניפולציות ומזימות מכוונות מצידן, שהביאו להתאהבות שכזו.
#תולדותיה של הפאם פאטאל
את מוטיב האישה המפתה גבר ומביאה לאובדנו, מתחילה כבר חוה, שעליה ועל הנגיסה המפורסמת בתפוח נכתב בספר בראשית "נברא שטן עמה". אחריה הרסו את הגברים שלהן מדיאה בתיאטרון, דלילה את שמשון, שלומית שדרשה את ראשו של יוחנן המטביל, הלנה היפה שהביאה מלחמה על טרויה ופנדורה שפתחה את תיבת השדים.
יש עוד שפעלו לבד, אבל לפעמים הנשים הללו באות בקבוצות, כמו במקרים המיתולוגיים של המדוזות הקטלניות או הסירנות המפתות את יורדי הים בשירת המוות שלהן.
מהפולקלור והדתות ועד לאמנות, ספרות, קומיקס או קולנוע - ניתן למצוא ביטויים לנשים שכאלה כמעט בכל מקום, תקופה או הקשר תרבותי בעולם. אבל כמושג, הושרשה הפאם פאטאל בתרבות המערבית רק במאה ה-19.
במאה ה-20, בסרטי הפילם נואר ההוליוודיים של שנות הארבעים, נוצר ממש סגנון איפור שהותאם לפאם פאטאל של סרטי הפילם נואר. היות ואלה היו בעיקר סרטי שחור-לבן, עם שימוש מרובה בהצללה והארה ממוקדת, איפרו בהם את השחקניות כך שהאיפור ידגיש את הנשיות שלהן, בדגש על אזור השפתיים והעיניים ותוך הימנעות ברורה מצבעוניות מרובה.
על שמראה הפאם פאטאל, שנוצר בסרטי הפילם נואר השתמש במסקרה מודגשת, באייליינר שחור ועבה מעל העפעף, סומק מתון ושפתון כהה או אדמדם.
הנה דימויים של נשות פאם פאטאל:
https://youtu.be/OFgvkvjVN5Y
דמויות של נשות "פאם פאטאל" בקולנוע:
https://youtu.be/eUpIbZuWl6Q
השיר "פאם פאטאל" של לו ריד בביצוע של אורלי זילברשץ (עברית):
https://youtu.be/-3baw2_Z-PE
ניקו ו"מחתרת הקטיפה" בשיר המקורי של לו ריד:
https://youtu.be/NziBR8I4c48
לארה קרופט מ"טומב ריידר":
https://youtu.be/8ndhidEmUbI
וסיפורה של הפאם פאטאל:
https://youtu.be/tTBTOtfdn9M?long=yes
אפליה (Discrimination) היא התייחסות שונה ולא הוגנת, לאדם או לקבוצה. אפליה מתבססת על מאפיינים כמו מוצא, מגדר, גיל, דת, נטייה מינית או מוגבלות כלשהי. מדובר בתופעה חברתית נוראה, הפוגעת בזכויות האדם ובשוויון הזדמנויות.
אפליה יכולה להיות גלויה או סמויה, כשאת האפלייה הסמויה קשה יותר לזהות. נסו לבדוק לעצמכם בחלוקה הבאה איזו אפלייה היא גלויה ואיזו סמויה:
בתחום הדיור האפליה תהיה בצורה של סירוב להשכיר או למכור נכס לאנשים מקבוצה מסוימת באוכלוסיה.לא פעם זה יהיה על רקע של גזע, לאום או מוצא, כשהסירוב מצד המפלה נובע מרצון נסתר למנוע התנגשות תרבותית או ירידה בערך הדירות, בשל סטריאוטיפים וגזענות. לא פעם הנימוק שיושמע למסורב יהיה בגדר תירוץ.
בשוק העבודה יכולה האפליה להתבטא בסירוב של מעסיקים לקבל אדם לעבודה או לשלם שכר נמוך יותר, בשל היותו ממוצא אתני כלשהו או מסיבות מגדריות.
במערכת החינוך האפליה תתבטא לא פעם באי-שוויון מרגיז בגישה למשאבים חינוכיים ולעתים בהפרדה של תלמידים לפי הרקע החברתי-כלכלי שלהם, או במקרים קיצוניים, לפי מוצא או צבע עור.
בשירותים הציבוריים אפליה תתבטא בשירות ירוד יותר לאנשים מרקע מסוים, או במקרים קיצוניים אף בסירוב לספק שירות לאנשים על בסיס מאפייניהם השונים.
עוד סוג של אפליה, חמורה וקיצונית יותר, היא אפלייה מוסדית, שמתבטאת במדיניות או חוקים רשמיים, המפלים באופן שיטתי קבוצות באוכלוסייה. במקרים של מדינות כמו שרום אפריקה, או גרמניה הנאצית, למשל, הפלו חוקים היסטוריים את השחורים או היהודים, בהתאמה ומנעו זכות לשבת במקומות מסוימים, לעבוד, לפתוח עסקים. בארצות רבות אין, או לא הייתה, זכות הצבעה לנשים , למיעוטים אתניים וכדומה.
המאבק באפליה הוא מרכיב חשוב בקידום של צדק חברתי ושוויון זכויות לכל אדם, באשר הוא.
הנה אפליה בקבלה לעבודה (עברית):
https://youtu.be/0PNU6GXk5WU
יש מי שחווים אפליה על רקע של גזע, צבע עור או מוצא:
https://youtu.be/NyXVdit9cDc
יש אפליה טכנולוגית על בסיס מגדרי (עברית):
https://youtu.be/O25oWJwSPg0
ונרגיע רגע באפליה שנשמעת מצחיקה, גם כשהיא ממש מרגיזה (עברית):
https://youtu.be/BlCB51GXcDM
פמיניזם
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
הנה תכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
וסיפור היום האחרון בחייה:
https://youtu.be/7R2EQmucN1A?long=yes
רובנו גדלנו והתרגלנו לראות את הצבע הוורוד (Pink) כצבע של בנות. אבל מאיפה הקשר הזה שבין צבע למגדר? האם תמיד היה ורוד צבע של בנות וכחול של בנים?
ככה זה לא היה תמיד ואם נרצה להפתיע רגע אז נספר שבציורים עתיקים תוכלו לראות דווקא את המין הגברי בוורוד, כנראה בשל הקרבה שלו לאדום, צבע שהתקשר תמיד עם אומץ וגבורה.
הנשים בעבר התאפיינו בימים ההם דווקא בלבוש כחול, שכן הכחול, על האסוציאציות השמיימיות שלו, נחשב אז צבע תמים ועדין.
באמצע המאה ה-19 החלו להלביש גם ילדים בצבעי ורוד וכחול. עד אז לבשו ילדים את הצבע הלבן, הקל לכביסה. אבל בגדי הילדים הצבעוניים השונים, כולל צבעי פסטל שונים, לא כיוונו לבנות או לבנים. החלוקה הייתה אז יותר לפי צבע העיניים או השיער של הילד. תינוקות עם עיניים כחולות או שיער בלונדיני זכו בבגדים כחולים, בעוד ששחורי שיער ועיניים חומות הולבשו בצבע ורוד.
אבל החלוקה המגדרית הלכה והשתנתה ובתחילת המאה העשרים תעשיית בגדי הילדים נהגה כבר לשייך בנים לצבע ה... ורוד והבנות לכחול. החוקרת פרופסור ג'ו פלוטי מצאה שבאמריקה ייעצו כך להורים באופן ברור.
המהפך חל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשההורים לתינוקות הבייבי בום שנולדו אחרי המלחמה, הלבישו אותם כמוהם. הבנים הולבשו כמו האבות, שמדיהם היו אז בדרך כלל כחולים. הצבע הזה היה זול יותר לייצור והתאים לייצור המוני של בגדי עבודה. אגב, מצבע המדים הזולים הללו נולד כינויו של מעמד העובדים "הצווארון הכחול".
הבנות, שהולבשו אז כמו אמהותיהן, זכו בצבע השני - הוורוד. מי שהביא לכך הייתה התעשייה, שנתנה להן את הצבע ההפוך. זה היה שרירותי אבל עבד והתאים לגוון הסמוק של לחיי הבנות החמדמדות של המשפחה האידיאלית מהפרסומות באמריקה ולמעשה בכל העולם המערבי.
במהלך שנות השישים החלו נשים וגברים צעירים להתלבש אותו דבר. ג'ינסים וחולצות טריקו החליפו את הלבוש בסטייל של אבא ואימא ומראה היוניסקס הפך למראה הטרנדי והנכון. היה בזה קצת היגיון של נשות התנועה הפמיניסטית של 1940, שראו בלבוש הגברי דבר שיקדם את הבנות שלהן לשוויון מול הבנים. הייתה גם התנועה ההיפית, עם ערכי השוויון והמרד בהורים.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה השתנה שוב, כשאימהות החלו להתגעגע למראה הנשי של ורוד לילדותיהן וקצת התנערו מהמחשבה שהלבוש יגביל אותן בבגרותן. הטבעה מחודשת של הבדלי הצבעים לא איימה עליהן יותר.
חברת החיתולים החד-פעמיים פמפרס זיהתה זאת והייתה הראשונה שהוציאה מוצר שזיהה בנות עם ורוד. ליין חיתולים בצבע ורוד לבנות וכחול לבנים פתח גל מחודש של זיהוי צבעוני בין מין לצבע ואיש לא ראה בו קיפוח, אלא בחירה אסתטית בוטחת ומודעת של חברה מודרנית, גם אם מעט נשלטת על ידי מנגנוני שיווק ופרסום מתוחכמים ובעלי עניין.
אז בימינו שולטים בבגדי הבנות גווני הוורוד והסגול הקרוב אליו. גם מי שרואות בעצמן פמיניסטיות, לא חוששות להלביש את בנותיהן בגוונים ה"נכונים" לתקופה ובלבד שלא יחזרו לבגדי היוניסקס, הזהים לבנים ולבנות.
הנה סיפורו בעברית של הצבע הוורוד, כצבע הנשי השולט (עברית):
https://youtu.be/BvCqE27295o
וכך הפך הצבע הוורוד לצבע של נערות ונשים:
https://youtu.be/KaGSYGhUkvM
רוזי הממסמרת (Rosie the Riveter) היא אייקון תרבותי פמיניסטי אמריקאי, לאחר שהופיעה על כרזת "!We Can Do It", בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא ייצגה אז את הנשים שתרמו למאמץ המלחמה כפועלות בתעשייה, במקום הגברים שיצאו למלחמה.
הכרזה עוצבה אז על ידי המאייר ג' הוורד מילר, בהשראת התצלום של נעמי פריילי. בעקבות הכרזה נוצרו גם שירים ואפילו סרט על רוזי הממסמרת. עוד בשנות המלחמה היא הפכה לסמל ואייקון אמריקאי.
האישה שהיוותה השראה לפוסטר הייתה אמריקאית בשם נעמי פרקר פריילי. היא עבדה כמלצרית בקליפורניה, וכשארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה היא עברה לעבוד במפעל של חיל האוויר.
תמונתה שצולמה בעת שעבדה במפעל בשנות מלחמת העולם השנייה, שימשה כהשראה ליצירת הכרזה המפורסמת. הכרזה עודדה נשים להשתלב בשוק העבודה בשנות המלחמה, במקום הגברים שנקראו לשדה הקרב.
אגב, עם התעצמות התנועה הפמיניסטית, הרבה אחרי המלחמה, הפך הפוסטר מסמל מלחמתי לסמל פמיניסטי שעודד נשים להשתלב בשוק העבודה.
ונקודה קצת עצובה - לנעמי פריילי עצמה נודע כי הפוסטר התבסס עליה רק שנה לפני מותה.
הנה רוזי הממסמרת:
https://youtu.be/B3461S5YtKM
מה שהיא ייצגה:
https://youtu.be/bU2tt1h53jM
שיר עליה:
https://youtu.be/55NCElsbjeQ
והצייר נורמן רוקוול שצייר אותה:
https://youtu.be/-HRMrnPdYNM
בשנת 1973 נפגשה הטניסאית בילי ג'ין קינג עם אלוף וימבלדון השחצן בובי ריגז, במשחק טניס שנועד להוכיח שהמין הנשי אינו חלש יותר או פחות טוב מהגברים. במה שיהפוך לקרב המינים המפורסם בהיסטוריה של הספורט ולאבן דרך בתולדות הפמיניזם, היא תביס אותו לגמרי, תוכיח שנשים אינן פחות טובות ותהיה לסמל פמיניסטי עולמי.
המשחק, שכונה "קרב המינים" (The Battle of the Sexes), היה השיא של המולה תקשורתית שייצר אלוף העבר בטניס, בובי ריגז. בשנות ה-30 וה-40 הוא היה טניסאי מצליח וכולם העריצו אותו. אבל בשנות ה-70 הוא היה מבוגר ועסק בעיקר במשחקי ראווה שבהם התחרה נגד אחרים תמורת סכומי כסף וניסה להרוויח כסף רב ככל הניתן.
יום אחד, הכריז על עצמו ריגז כ"חזיר שוביניסטי גברי" וטען שנשים טובות פחות מגברים ושעל אף כל ההתלהבות בשנות ה-70 מהטניס הנשי, גם הוא, שחקן עבר בגיל 55, יכול לנצח את כל אלופות הטניס. הוא החליט להזמין אלופות למשחקים נגדו.
לאחר שניצח ריגז בקלות את השחקנית סמית-קורט 6-2 6-1, הופעל על קינג לחץ אדיר קינג להתמודד מולו. היא הייתה אלופת וימבלדון באותה עת ולשעבר מייסדת הפורום המקצועני הנשי. על אף שבתחילה סרבה, היא הבינה בשלב מסוים שאם יישאר המצב כך, "יחזור הטניס הנשי חמישים שנה לאחור". היא נעתרה להצעה כספית לשחק נגדו תמורת פרס גבוה והמשחק נקבע.
משחק "קרב המינים" התקיים ב-20 בספטמבר 1973. מעל 30 אלף צופים הגיעו לאצטדיון "אסטרודום" שביוסטון טקסס, וצפו בו בשידור חי מעל 50 מיליון איש ממדינות רבות. ריגז וקינג שיחקו בהחלטיות. הוא מאד רצה לנצח. הפרס הכספי היה גדול והפיתוי להוכיח שאפילו אלופת וימבלדון חלשה ממנו היה עצום.
לפני הקרב היו ציפיות רבות לקרב נוקשה שישקף את גודל המעמד. אך תוצאת המשחק הייתה מוחצת. קינג פשוט מעכה את ריגז וניצחה אותו בכל המערכות. הטניסאי השחצן והמתנשא מצא את עצמו מובס בקלות על ידי מי שראה בה את אחת מהפחות טובות שבשחקני הטניס, רק בשל מינה. התוצאה הייתה ברורה לטובת בילי ג'ין קינג: 6-4, 6-3, 6-3.
השמחה הנשית, שלא לומר הפמיניסטית, הייתה בלתי נתפסת. ברגע אחד הפכה קינג לאגדה. מסתם שחקנית-על ואלופה בטניס העולמי היא הפכה לסמל של יכולת נשית ולמנהיגה היסטורית סוחפת של התנועה לשחרור האישה. בנוסף ל-12 תארי "גרנד סלאם" והמון פרסים וזכיות בתחום הטניס, היא הפכה לאחת הנשים החזקות והחשובות בהיסטוריה של הספורט ובכלל. מאותו יום איש לא קרא תיגר על הנשים בספורט, לפחות לא אם הוא היה מישהו ששווה משהו...
הנה הסיפור המלא ודבריה של המנצחת:
https://youtu.be/MyMtOwwtJW0?t=27s
כך הראתה בילי ג'ין קינג לבובי ריגז מי המין החזק יותר (בעברית):
https://youtu.be/TqEhH9rq9mQ?t=13m24s&end=14m49s
מה חושבים גדולי עולם על האישה הגדולה ביותר בתולדות הספורט:
https://youtu.be/kpQyerOq_MA
בלי קצת הומור לא נכיר אותה:
https://youtu.be/Ko6siE3KXsU?long=yes
ועל התחרות הפמיניסטית בהיסטוריה גם עשו סרט תיעודי מעניין:
https://youtu.be/_TPblarOfdw?long=yes
זכות בחירה לנשים (Women's suffrage) הוא עניין פרדוכסלי בהיסטוריה הדמוקרטית, שכן בשיטת משטר שקידשה את השוויון המשיכו במשך דורות להפלות את הנשים והצבעת נשים בבחירות דמוקרטיות כלל לא הייתה מובנת מאליה.
קשה אולי להאמין, במיוחד בימינו שלנו, אבל עד המאה ה-20 נשים לא הורשו לבחור בבחירות. בחירות דמוקרטיות, כן?
בדמוקרטיות העתיקות, של ימי קדם כמו ביוון העתיקה, זכות זו כלל לא הייתה קיימת ורק גברים הורשו להצביע. גם במאות האחרונות היה צורך במאבקים ממושכים כדי להשיגה. נקודת מפנה הייתה במאה ה-19, עם תחילתן של דרישות להעניק לנשים את הזכות לבחור. אולם, בפועל, מרבית המדינות הדמוקרטיות העניקו זכות זו רק במאה ה-20.
חשוב לציין כי היו מקרים מוקדמים יותר שבהם נשים קיבלו זכות בחירה, גם אם באופן מוגבל. למשל, הרפובליקה הקורסיקנית העניקה זכות בחירה לנשים לא נשואות בין השנים 1755-1769. זכות זו, אגב, בוטלה שם עם כיבוש האי על ידי הצרפתים.
גם חוקת ניו ג'רזי העניקה זכות בחירה לנשים בעלות רכוש בין השנים 1776-1807, אך היא לא כללה נשים נשואות שלא החזיקו רכוש באופן עצמאי. הקהילה הקטנה של האי פיטקרן העניק בשנת 1838 זכות בחירה לנשים, אך מדובר היה בקהילה זעירה ומי בכלל הכיר אותה או בה.
המדינה הריבונית הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים באופן מלא, והיא עדיין קיימת, היא ניו זילנד, שעשתה זאת בשנת 1893. באותה שנה, אליזבת ייטס נבחרה לראש עיריית אונהונגה, ובכך הייתה לאישה הראשונה בתפקיד כזה.
פינלנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה בשנת 1906 לנשים, גם את הזכות לבחור וגם את הזכות להיבחר. מדינות נוספות שהצטרפו בהמשך היו רוסיה בשנת 1917, ובריטניה וגרמניה בשנת 1918.
ב-3 במרץ 1913, אלפי סופרג'יסטיות, נשים שדרשו בחירה לנשים, התאספו בוושינגטון בירת ארצות הברית למצעד זכות הבחירה לנשים. זו הייתה המחאה ההמונית הראשונה למען זכותן של נשים לבחור. 7 שנים אחר כך אשררה ארצות הברית את התיקון ה-19 לחוקה ובשנת 1920 הוענקה לראשונה זכות בחירה לנשים בכל המדינות.
בהמשך המאבק, ספרד העניקה זכות בחירה לנשים בשנת 1930, ברזיל ב-1931. צרפת העניקה זכות בחירה רק ב-1944 ושווייץ רק ב-1971. סעודיה הייתה המדינה האחרונה שהעניקה זכות הצבעה לנשים. זה היה בשנת 2011 ובכך השלימה הממלכה הסעודית את המהפך העולמי בזכויות הצבעה לנשים וניתן לומר שבכל המדינות בעולם שבהן נערכות בחירות, ניתנת זכות ההצבעה לנשים.
גם בארץ ישראל התנהל מאבק על זכות הבחירה לנשים. החל מהקונגרס הציוני השני, נשים קיבלו זכות בחירה לקונגרס. אך, זכות זו לא הייתה מובנת מאליה ביישוב היהודי, כאשר בשנת 1920 התעוררה מחלוקת הלכתית האם מותר לנשים להצביע.
היו רבנים שאסרו זאת, כמו הרב קוק שהסתמך על התפיסה ש"כל כבודה של בת מלך פנימה", בעוד שהרב עוזיאל ורבנים אחרים סברו שאין מניעה בכך. לבסוף, בשנת 1926, המאבק הסתיים בהצלחה, ואספת הנבחרים הכירה בשוויון הזכויות של הנשים "בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים".
אז המאבק למען זכות הבחירה לנשים היה תהליך ארוך ומורכב, אשר התרחש במדינות רבות ברחבי העולם. הוא התחיל בדרישות במאה ה-19, והגיע לשיאו במאה ה-20, כאשר נשים ברחבי העולם זכו להשתתף בהליך הדמוקרטי. למרות שהדרך הייתה ארוכה ומפותלת, המאבק הזה היה חיוני להשגת שוויון זכויות בין המינים.
קיצור תולדות זכות הבחירה לנשים בעולם:
https://youtu.be/v3D8f57vrN8
כך עשו הנשים בארצות הברית את המחאה ההמונית הראשונה בדרישה להצבעת נשים (מתורגם):
https://youtu.be/_KhYRqozTDE
המאבק לשחרור האישה באמריקה:
https://youtu.be/jNFVHVQ4CtI
תולדות בחירת נשים בדמוקרטיה האמריקאית:
https://youtu.be/a9LmBgY-F5A
וסרט תיעודי על המאבק לזכות בחירה לנשים ובנות פנקהרסט שעמדו במרכזו:
https://youtu.be/Ax2wGWNco0k?long=yes
מי הייתה "אשת העכביש" לואיז בורז'ואה?
הפסלת הנודעת לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois) הייתה אמנית מודרנית חשובה מאוד, פסלת צרפתית-אמריקאית שנולדה בפריז ב-1911, למדה פילוסופיה ב"סורבון", היגרה בעקבות האהבה ל"תפוח הגדול" בו הושפעה מאסכולת ניו יורק ונחשבת לאייקון של אמנות מודרנית ועכשווית.
עבודתה המפורסמת ביותר וסימן ההיכר של מי שנחשבת לאחת האמניות המשפיעות של הדור היא פסל הפלדה האיקוני של העכביש, המייצג את יחסיה עם אמה. אבל היא יצרה אינספור עבודות סוריאליסטיות, מיצבים מרתקים ויצירתיים, רישומים, פסלי שיש, עבודות ברונזה, אקספרסיוניזם מופשט ועוד.
בורז'ואה הייתה אמנית שחייה השפיעו באופן דרמטי על אמנותה. בת לאב שלמד אדריכלות נוף, אך לפרנסתו שיחזר שטיחי קיר והתעלל בה נפשית וגם גופנית. בבגרותה היא תרמה רבות להתפתחות של התיאוריה הפמיניסטית והביטוי שלה באמנות.
למעשה, לא היה כלל גבול בין חייה, רגשותיה והכאבים שחשה וזכרה, לאמנות שהיא יצרה. היא נהגה לבטא ביצירותיה את רגשותיה, או כפי שהיא כינתה אותם "השדים שמלווים אותי".
עד מותה בגיל 99, יצרה "אשת העכביש" מגוון מרתק של עבודות, בהן נתנה בין השאר גם ביטוי מורכב ומעניין לפמיניזם שלה ולחשיבה על מיניות בגישה המשלבת תובנות מעולם הפסיכואנליזה.
ארבעה מהפסלים שיצרה, ביניהם כמובן "מאמאן", פסל העכביש שגובהו 9 מטרים ונחשב מפסלי הענק המפורסמים ביותר בעולם, היו מהעבודות הראשונות שהוצגו במוזיאון ה"טייט מודרן" בלונדון ,עם פתיחתו.
הנה סיפורה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/7vpxtLrk74Q
אמן שהיה עוזר וחבר מספר על פסל העכביש "מאמאן":
https://youtu.be/eDnUdyYkbJE
האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:
https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU
סיפור הקלמנטינה שמדגים את התעללות אביה בה:
https://youtu.be/M2mx1gZqh1E
פסלי הבד שלה:
https://youtu.be/GrlFlUOFFOE
מיצג שערכה בשנות השבעים:
https://youtu.be/xidm1A04eww
בלוגרית מספרת על חייה והקריירה שלה:
https://youtu.be/eU0bxz08jyY?long=yes
וסרטון תיעודי על חייה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/Yfu2uCX-mlo?long=yes
הפסלת הנודעת לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois) הייתה אמנית מודרנית חשובה מאוד, פסלת צרפתית-אמריקאית שנולדה בפריז ב-1911, למדה פילוסופיה ב"סורבון", היגרה בעקבות האהבה ל"תפוח הגדול" בו הושפעה מאסכולת ניו יורק ונחשבת לאייקון של אמנות מודרנית ועכשווית.
עבודתה המפורסמת ביותר וסימן ההיכר של מי שנחשבת לאחת האמניות המשפיעות של הדור היא פסל הפלדה האיקוני של העכביש, המייצג את יחסיה עם אמה. אבל היא יצרה אינספור עבודות סוריאליסטיות, מיצבים מרתקים ויצירתיים, רישומים, פסלי שיש, עבודות ברונזה, אקספרסיוניזם מופשט ועוד.
בורז'ואה הייתה אמנית שחייה השפיעו באופן דרמטי על אמנותה. בת לאב שלמד אדריכלות נוף, אך לפרנסתו שיחזר שטיחי קיר והתעלל בה נפשית וגם גופנית. בבגרותה היא תרמה רבות להתפתחות של התיאוריה הפמיניסטית והביטוי שלה באמנות.
למעשה, לא היה כלל גבול בין חייה, רגשותיה והכאבים שחשה וזכרה, לאמנות שהיא יצרה. היא נהגה לבטא ביצירותיה את רגשותיה, או כפי שהיא כינתה אותם "השדים שמלווים אותי".
עד מותה בגיל 99, יצרה "אשת העכביש" מגוון מרתק של עבודות, בהן נתנה בין השאר גם ביטוי מורכב ומעניין לפמיניזם שלה ולחשיבה על מיניות בגישה המשלבת תובנות מעולם הפסיכואנליזה.
ארבעה מהפסלים שיצרה, ביניהם כמובן "מאמאן", פסל העכביש שגובהו 9 מטרים ונחשב מפסלי הענק המפורסמים ביותר בעולם, היו מהעבודות הראשונות שהוצגו במוזיאון ה"טייט מודרן" בלונדון ,עם פתיחתו.
הנה סיפורה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/7vpxtLrk74Q
אמן שהיה עוזר וחבר מספר על פסל העכביש "מאמאן":
https://youtu.be/eDnUdyYkbJE
האמנית עם אחד העכבישים שהפכו למוטיב הגדול שלה:
https://youtu.be/e7cy-ZdDWUU
סיפור הקלמנטינה שמדגים את התעללות אביה בה:
https://youtu.be/M2mx1gZqh1E
פסלי הבד שלה:
https://youtu.be/GrlFlUOFFOE
מיצג שערכה בשנות השבעים:
https://youtu.be/xidm1A04eww
בלוגרית מספרת על חייה והקריירה שלה:
https://youtu.be/eU0bxz08jyY?long=yes
וסרטון תיעודי על חייה של לואיז בורז'ואה:
https://youtu.be/Yfu2uCX-mlo?long=yes
כיצד הומצאה החזייה ומה ההיסטוריה שלה?
חזייה (Bra) היא פריט הלבשה תחתונה, המשמש נשים כר אלפי שנים, לכיסוי ולתמיכה בחזה שלהן, בשדיים.
כבר אלפי שנים שהחזייה נחשבת לאחד הסימנים המצביעים על הבגרות המינית של נערה והפיכתה מילדה ונערה צעירה לאישה, בוגרת יותר ונשית.
אך סיפורה ההיסטורי של החזייה הוא קצת יותר מתולדותיו והתפתחותו של פריט לבוש כלשהו - מדובר במסע שעסק בחיבור בין תפיסת גופן של נשים, השחרור והחירות שלהן והתפתחות הטכנולוגיה וההנדסה של המוצר הזה. החזייה היא המצאה מתפתחת ששולבה ובאופן מסוים גם תרמה למהפכה חברתית שהשתרעה על פני מאות שנים.
אבל נתחיל בימי קדם. עוד במהלך העידן המינואי, בסביבות המאה ה-7 לפני הספירה, נדרשו אתלטיות לחזייה פשוטה. פריטים שדומים לחזייה או ביקיני של ימינו נמצאו אצל נשים כאלה אז.
הצורך לתת תמיכה בחזה הנשי התעורר עוד יותר בימי האמפריה הרומית. בתקופה הרומית ארזו נשים את החזה שלהן בתוך חזיות פשוטות, עשויות מבד רפוי שנכרך וכיסה את חזן. מאז ועד ימינו עברה החזייה הנשית שלל שינויים ושכלולים.
גם באופנה היא שינתה והשתנתה לא מעט. היו זמנים שהיא הושמה כדי להרים את החזה. בימים אחרים היא לחצה והצמידה את החזה לגוף. לפעמים הפטמות הוסתרו באדיקות ולעתים דווקא הובלטו - החזייה נעה מעיצוב פרקטי ושימושי, כמו לעזור לספורטאיות ועד עיצובים שהם לחלוטין אינם פרקטיים ורק אסתטיים ואופנתיים.
ההיסטוריה המרתקת של החזייה ממשיכה בתקופת הרנסאנס והבארוק, כשגופן של נשים היה כבול במחוכים נוקשים, שנקראו קורסטים ולעתים תחתוניות. זה היה החל מהמאה ה-16, כשהחל המחוך לככב אצל הנשים האמידות. הן סבלו ממחוכים שהרימו את החזה כלפי מעלה ובמקביל גם לחץ בכוח את איבריהן הפנימיים, בכדי ליצור להן באזור המותניים גזרה צרה במיוחד.
המחוך היה הרבה יותר מאשר פריט לבוש. הוא היה מכשיר שליטה חברתי מובהק, מעשה הנדסה מורכב שנעשה בשילוב של עץ, מתכת ועור וייצג מודל גוף קיצוני.
כל מחוך בתורו עיצב מחדש את הגוף הנשי ועשה זאת בצורה מלאכותית וכואבת. מעצבי האופנה האירופיים הפכו אותו וראו בו סמל מעמדי ברור. ככל שהמחוך היה צר יותר, כך עלה מעמדה החברתי של האישה שנכבלה בתוכו.
מעצבי בגדים, לקראת סוף המאה ה-19, החלו לחפש חלופות למחוכים. היו שניסו לפצל את המחוך לחלקים: בצד פריט מעוצב למותן התחתונה, היו שיצרו התקן שתמך בשדיים מאזור הכתף.
הייתה זו מארי פלפס ג'ייקוב (Mary Phelps Jacob), שחוללה בשנת 1913 מהפכה. באירוע נשף בניו יורק, היא גילתה שהמחוך המסורתי מגביל את תנועתה. בעזרת יצירתיות והעזה, היא תפרה מטפחות משי ותחרה לכדי פריט לבוש חדשני שהעניק לנשים חופש תנועה וגמישות.
מלחמות העולם שינו את תפיסת החזייה מקצה לקצה. נשים שנכנסו לתעשייה זקוקות היו לפריט לבוש פונקציונלי ויעיל. חברות כמו "Playtex" ו"Maidenform" פיתחו חזיות שהתאימו למגוון גופניות ותמכו בתנועה החופשית.
בשנות החמישים והשישים, המעצבים החלו לשחרר את החזייה מכבליה המסורתיים. הופעתם של חומרים סינטטיים כמו לייקרה ונאילון אפשרה יצירת חזיות נוחות וגמישות יותר.
השיא המהפכני הגיע בשנות השבעים. תנועת השחרור הנשית הפכה את החזייה לסמל מורכב של מאבק חברתי. פעילות פמיניסטיות ערכו מחאות סמליות בהן שרפו חזיות בציבור, כמחווה נגד מה שנתפס כסמל דיכוי.
בשנות השמונים והתשעים, תעשיית החזיות עברה מהפכה טכנולוגית. מעצבים החלו לפתח חזיות שמשלבות טכנולוגיות מתקדמות - מחומרים חכמים ועד לחיישנים שמודדים נוחות.
היום, עולם החזיות הוא מרחב של חדשנות, כבוד לגוף האנושי ובחירה אישית. מעצבים מבינים שכל גוף הוא ייחודי, וכל אישה ראויה לנוחות, תמיכה ויופי.
בעידן המודרני, החזייה נחשבת לאחד הבגדים המורכבים ביותר לייצור, בין השאר בשל הקושי לייצר חזיות מוצלחות במידות גדולות. החזייה מצאה מקומות חדשים ומרתקים. יש כיום חזיות שמרימות ומעצבות את מראה החזה, מעניקות לו מראה מרשים ומחמיא ומותאמות לכל גודל וצורה.
בעולם הספורט הפכה הגוזייה (Sports Bra) לאבן דרך של ממש ולא רק לשימוש ספורטאיות ונשים במכון הכושר. עבור צעירות בגיל ההתבגרות, הגוזייה אינה רק פריט לבוש אלא כלי תומך ומגן. במהלך פעילות ספורטיבית היא מספקת תמיכה פיזית, מונעת כאבים ודלקות ומסייעת בשמירה על בריאות השד בגיל צעיר.
ייצור של חזיות ומכירתן הפך בכיום לתעשייה עולמית של מיליארדי דולרים. שולטים בה כיום תאגידים בינלאומיים גדולים.
מסעה של החזייה ממחיש עד כמה חדשנות קטנה יכולה לחולל שינוי תרבותי עצום. מפריט לבוש צנוע, היא הפכה במאה האחרונה לסמל של מהפכה חברתית ונשית. בצד זה, לא חסרות משמעויות פוליטיות ותרבותיות המעיבות לא פעם על החזייה והמטרה הפרקטית והשימושית שאותה היא ממלאת, מאז ומתמיד.
כך הומצאה החזייה (מתורגם):
https://youtu.be/8PWca6-fvec
הדגמה והסבר על שילוב של חזיות בתוך בגדים:
https://youtu.be/_VW_cTmz54c
חזייה (Bra) היא פריט הלבשה תחתונה, המשמש נשים כר אלפי שנים, לכיסוי ולתמיכה בחזה שלהן, בשדיים.
כבר אלפי שנים שהחזייה נחשבת לאחד הסימנים המצביעים על הבגרות המינית של נערה והפיכתה מילדה ונערה צעירה לאישה, בוגרת יותר ונשית.
אך סיפורה ההיסטורי של החזייה הוא קצת יותר מתולדותיו והתפתחותו של פריט לבוש כלשהו - מדובר במסע שעסק בחיבור בין תפיסת גופן של נשים, השחרור והחירות שלהן והתפתחות הטכנולוגיה וההנדסה של המוצר הזה. החזייה היא המצאה מתפתחת ששולבה ובאופן מסוים גם תרמה למהפכה חברתית שהשתרעה על פני מאות שנים.
אבל נתחיל בימי קדם. עוד במהלך העידן המינואי, בסביבות המאה ה-7 לפני הספירה, נדרשו אתלטיות לחזייה פשוטה. פריטים שדומים לחזייה או ביקיני של ימינו נמצאו אצל נשים כאלה אז.
הצורך לתת תמיכה בחזה הנשי התעורר עוד יותר בימי האמפריה הרומית. בתקופה הרומית ארזו נשים את החזה שלהן בתוך חזיות פשוטות, עשויות מבד רפוי שנכרך וכיסה את חזן. מאז ועד ימינו עברה החזייה הנשית שלל שינויים ושכלולים.
גם באופנה היא שינתה והשתנתה לא מעט. היו זמנים שהיא הושמה כדי להרים את החזה. בימים אחרים היא לחצה והצמידה את החזה לגוף. לפעמים הפטמות הוסתרו באדיקות ולעתים דווקא הובלטו - החזייה נעה מעיצוב פרקטי ושימושי, כמו לעזור לספורטאיות ועד עיצובים שהם לחלוטין אינם פרקטיים ורק אסתטיים ואופנתיים.
ההיסטוריה המרתקת של החזייה ממשיכה בתקופת הרנסאנס והבארוק, כשגופן של נשים היה כבול במחוכים נוקשים, שנקראו קורסטים ולעתים תחתוניות. זה היה החל מהמאה ה-16, כשהחל המחוך לככב אצל הנשים האמידות. הן סבלו ממחוכים שהרימו את החזה כלפי מעלה ובמקביל גם לחץ בכוח את איבריהן הפנימיים, בכדי ליצור להן באזור המותניים גזרה צרה במיוחד.
המחוך היה הרבה יותר מאשר פריט לבוש. הוא היה מכשיר שליטה חברתי מובהק, מעשה הנדסה מורכב שנעשה בשילוב של עץ, מתכת ועור וייצג מודל גוף קיצוני.
כל מחוך בתורו עיצב מחדש את הגוף הנשי ועשה זאת בצורה מלאכותית וכואבת. מעצבי האופנה האירופיים הפכו אותו וראו בו סמל מעמדי ברור. ככל שהמחוך היה צר יותר, כך עלה מעמדה החברתי של האישה שנכבלה בתוכו.
מעצבי בגדים, לקראת סוף המאה ה-19, החלו לחפש חלופות למחוכים. היו שניסו לפצל את המחוך לחלקים: בצד פריט מעוצב למותן התחתונה, היו שיצרו התקן שתמך בשדיים מאזור הכתף.
הייתה זו מארי פלפס ג'ייקוב (Mary Phelps Jacob), שחוללה בשנת 1913 מהפכה. באירוע נשף בניו יורק, היא גילתה שהמחוך המסורתי מגביל את תנועתה. בעזרת יצירתיות והעזה, היא תפרה מטפחות משי ותחרה לכדי פריט לבוש חדשני שהעניק לנשים חופש תנועה וגמישות.
מלחמות העולם שינו את תפיסת החזייה מקצה לקצה. נשים שנכנסו לתעשייה זקוקות היו לפריט לבוש פונקציונלי ויעיל. חברות כמו "Playtex" ו"Maidenform" פיתחו חזיות שהתאימו למגוון גופניות ותמכו בתנועה החופשית.
בשנות החמישים והשישים, המעצבים החלו לשחרר את החזייה מכבליה המסורתיים. הופעתם של חומרים סינטטיים כמו לייקרה ונאילון אפשרה יצירת חזיות נוחות וגמישות יותר.
השיא המהפכני הגיע בשנות השבעים. תנועת השחרור הנשית הפכה את החזייה לסמל מורכב של מאבק חברתי. פעילות פמיניסטיות ערכו מחאות סמליות בהן שרפו חזיות בציבור, כמחווה נגד מה שנתפס כסמל דיכוי.
בשנות השמונים והתשעים, תעשיית החזיות עברה מהפכה טכנולוגית. מעצבים החלו לפתח חזיות שמשלבות טכנולוגיות מתקדמות - מחומרים חכמים ועד לחיישנים שמודדים נוחות.
היום, עולם החזיות הוא מרחב של חדשנות, כבוד לגוף האנושי ובחירה אישית. מעצבים מבינים שכל גוף הוא ייחודי, וכל אישה ראויה לנוחות, תמיכה ויופי.
בעידן המודרני, החזייה נחשבת לאחד הבגדים המורכבים ביותר לייצור, בין השאר בשל הקושי לייצר חזיות מוצלחות במידות גדולות. החזייה מצאה מקומות חדשים ומרתקים. יש כיום חזיות שמרימות ומעצבות את מראה החזה, מעניקות לו מראה מרשים ומחמיא ומותאמות לכל גודל וצורה.
בעולם הספורט הפכה הגוזייה (Sports Bra) לאבן דרך של ממש ולא רק לשימוש ספורטאיות ונשים במכון הכושר. עבור צעירות בגיל ההתבגרות, הגוזייה אינה רק פריט לבוש אלא כלי תומך ומגן. במהלך פעילות ספורטיבית היא מספקת תמיכה פיזית, מונעת כאבים ודלקות ומסייעת בשמירה על בריאות השד בגיל צעיר.
ייצור של חזיות ומכירתן הפך בכיום לתעשייה עולמית של מיליארדי דולרים. שולטים בה כיום תאגידים בינלאומיים גדולים.
מסעה של החזייה ממחיש עד כמה חדשנות קטנה יכולה לחולל שינוי תרבותי עצום. מפריט לבוש צנוע, היא הפכה במאה האחרונה לסמל של מהפכה חברתית ונשית. בצד זה, לא חסרות משמעויות פוליטיות ותרבותיות המעיבות לא פעם על החזייה והמטרה הפרקטית והשימושית שאותה היא ממלאת, מאז ומתמיד.
כך הומצאה החזייה (מתורגם):
https://youtu.be/8PWca6-fvec
הדגמה והסבר על שילוב של חזיות בתוך בגדים:
https://youtu.be/_VW_cTmz54c
מיהן מלכות הרשת של הגיטרה החשמלית?
מצד אחד, לורה לייס (Laura Lāce) הבלונדית מלטביה, שמנגנת בגיטרה חשמלית בווירטואוזיות מופלאה. מצד שני, טינה אס (Tina S), וירטואוזית בלתי נתפסת בשיער שחור.
שתיהן מנגנות במהירות אדירה ובטכניקה מרהיבה ומלהיבות מיליונים באינטרנט. כל אחת מהן מלווה במאסטר שלה, המנטור והמורה לגיטרה, שבנה אותן. מצד אחד ויקטור, של לורה. מצד שני, דוקטור ויוסי - של טינה.
הן לא לבד ביוטיוב. גם אילה, יאנה, לורה קוקס, אווה ורגילובה ואמילי הייסטינגס. כולן צעירות, יפות, מוכשרות וזוכות למאות אלפי ומיליוני צפיות, על קאברים של גיטריסטים מפורסמים, או עיבודים של יצירות קלאסיות לרוק.
פעם הן היו צריכות להתפרסם כדי שיכירו אותן. היום מכירים אותן ברשת וכך הן נעשות מפורסמות. כך עובד השיווק הוויראלי של הרשת - ביוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות. לא צריך חברת תקליטים, עיתונות או טלוויזיה. רק המון כישרון ואם אפשר להיראות טוב אז זהו - ממתינים להזמנה לעשות את זה על הבמות הגדולות. בהצלחה!
הנה לורה לייס ביצירה קלאסית של ויואלדי שהוסבה לרוק:
https://youtu.be/FVa37f67Hnc
טינה בבטהובן מ"סונטת ליל ירח":
https://youtu.be/o6rBK0BqL2w
אילה מנגנת בלוז מקסים של לד זפלין:
https://youtu.be/6dMrE9pyupQ
לורה קוקס הצרפתית:
https://youtu.be/5Y53boWWi8g
אמילי הייסטינגס בסולו של דייב גילמור מהפינק פלויד:
https://youtu.be/8xXeT2N-_YE
גם לגיטרה הקלאסית יש נגניות כאלה:
https://youtu.be/V2F6RswMYpw
ועוד נציגות לגיטרה קלאסית - טטיאנה ריזקובה:
https://youtu.be/FDKAr-HBX7U
מצד אחד, לורה לייס (Laura Lāce) הבלונדית מלטביה, שמנגנת בגיטרה חשמלית בווירטואוזיות מופלאה. מצד שני, טינה אס (Tina S), וירטואוזית בלתי נתפסת בשיער שחור.
שתיהן מנגנות במהירות אדירה ובטכניקה מרהיבה ומלהיבות מיליונים באינטרנט. כל אחת מהן מלווה במאסטר שלה, המנטור והמורה לגיטרה, שבנה אותן. מצד אחד ויקטור, של לורה. מצד שני, דוקטור ויוסי - של טינה.
הן לא לבד ביוטיוב. גם אילה, יאנה, לורה קוקס, אווה ורגילובה ואמילי הייסטינגס. כולן צעירות, יפות, מוכשרות וזוכות למאות אלפי ומיליוני צפיות, על קאברים של גיטריסטים מפורסמים, או עיבודים של יצירות קלאסיות לרוק.
פעם הן היו צריכות להתפרסם כדי שיכירו אותן. היום מכירים אותן ברשת וכך הן נעשות מפורסמות. כך עובד השיווק הוויראלי של הרשת - ביוטיוב, פייסבוק, אינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות. לא צריך חברת תקליטים, עיתונות או טלוויזיה. רק המון כישרון ואם אפשר להיראות טוב אז זהו - ממתינים להזמנה לעשות את זה על הבמות הגדולות. בהצלחה!
הנה לורה לייס ביצירה קלאסית של ויואלדי שהוסבה לרוק:
https://youtu.be/FVa37f67Hnc
טינה בבטהובן מ"סונטת ליל ירח":
https://youtu.be/o6rBK0BqL2w
אילה מנגנת בלוז מקסים של לד זפלין:
https://youtu.be/6dMrE9pyupQ
לורה קוקס הצרפתית:
https://youtu.be/5Y53boWWi8g
אמילי הייסטינגס בסולו של דייב גילמור מהפינק פלויד:
https://youtu.be/8xXeT2N-_YE
גם לגיטרה הקלאסית יש נגניות כאלה:
https://youtu.be/V2F6RswMYpw
ועוד נציגות לגיטרה קלאסית - טטיאנה ריזקובה:
https://youtu.be/FDKAr-HBX7U
מי הייתה אדריכלית-העל זאהה חדיד?
אדריכלית-העל ממוצא עיראקי זאהה חדיד (Zaha Hadid) הייתה ללא ספק דמות מיוחדת באדריכלות המודרנית. היא נחשבה אדריכלית של חדשנות ותעוזה, אישה ערבית וזרה בבריטניה, שהפכה לאחת המבריקות שבאדריכליות, לאשת עסקים מדהימה ולמלכת האפקטים והרעיונות הצורניים הקמורים, עקמומיים ומעוותים במכוון.
חדיד היא האישה הראשונה שזכתה בפרס היוקרתי בעולם לאדריכלים - פרס פריצקר. לבסוף היא אף זכתה בו פעמיים.
כיאה לאדריכלית-על, עבודותיה של מי שהקימה משרד קטן עם 5 עובדים ופיתחה אותו למשרד מטורף ובו 400 אדריכלים, פרושות בכל העולם.
המבנים פרי תכנונה ניצבים בכל יבשת - מסין ועד אירופה, אמריקה ולמעשה - בכל מקום בעולם שבו חיפשו מבנה מעוצב שכאילו נלקח מעולם אחר, או לפחות ממסך מחשב.
ואכן, יכולותיה העיצוביות של חדיד נגזרות מהדמיון והשליטה המוחלטת שלה בגרפיקת מחשב. כיוצרת ומתכננת מבנים מזרם שקיבל את השם "האדריכלות הדיגיטלית", היא התמחתה בקווים מקומרים ונועזים ובצורות שנראות כאילו נלקחו מעולמות אחרים.
קשה לדבר על גאונית-העל הזו במונחים של מי שהייתה. באופן מסוים קל יותר לתפוס אותה כמי שהייתה העתיד, או זו שהצליחה בעידן המודרני לשרטט, תרתי משמע, את האדריכלות של העתיד, שאותו לא תזכה לצער כולם לחוות.
השליטה המקצועית הפנומנלית של האישה, שנולדה בעיראק ושברה כל סטריאוטיפ אפשרי בדרך לטופ של האדריכלות המודרנית, הייתה מוחלטת. מתחילת לימודי האדריכלות שלה באנגליה, היא הצטיינה בדמיון ובחשיבה נועזת והתעלתה על כל חבריה ללימודים ביכולותיה.
מאוחר יותר היא תפרוץ לעולם המחשבים וביחד עם שותפה פטריק שומאכר היא תהיה הראשונה לתכנן מבנים בגרפיקת מחשב וליצור מבנים שרק דמיונה היה יכול לפנטז ורק מחשב יכול לאפשר להנדס. השמרנים של עולם האדריכלות יתפלצו. יהיו מהם מי שיטיחו ויכתבו בפומבי ביקורות קשות ואף פוגעניות, עם הגדרות כמו "מפלצות ארכיטקטוניות" למבנים החדשניים שלה. אבל על כל ביקורת כזו שספגה חדיד בחייה, היא קיבלה שלל סופרלטיבים ומחמאות שזכתה להם מכל עבר, מכל כתב עת אדריכלי ובמיוחד מהתקשורת ומהציבור הרחב.
כמעט כל מבנה חדש שלה, נתקל בהתנגדות ומחאות בהתחלה ואז הפך לגאוות העיר או המקום שבו נבנה.
ואכן, השימושים שלה בתוכנות מחשב, אותם יישומים ומומחיות שאפשרו לה לתכנן בתים מטורפים ביופיים ופורצי דרך בצורניות הייחודית, המקומרת, שוברת הצורות הסטנדרטיות - כל אלו מיקמו אותה הרחק בעתיד. שום אנציקלופדיה לא אמורה לכתוב כך, אבל לא קשה לדמיין את זאהה חדיד, האישה הטובה ביותר בתולדות האדריכלות ומגדולי האדריכלים בהיסטוריה, ממתינה לנו אי-שם בעתיד, עם עוד שלל הפתעות שהכינה לנו על המחשב האלוהי שלה בגן-עדן.
הנה סיפורה של חדיד (עברית):
https://youtu.be/chUW2Q_p1TQ?t=23s
במילותיה שלה על הקריירה המופלאה של מי "שהכל היה נגדי, אבל...":
https://youtu.be/lKT-mCO66GY
כמה מבנים של זאהה חדיד בעולם:
https://youtu.be/P9SjD1J0omk
על הארכיטקטית זאהה חדיד:
http://youtu.be/T1s0x5jmggo
הגלקסי סוהו שתכננה חדיד בבייג'ינג סין:
https://youtu.be/8mRPnFVSUzE
על המבנים הגדולים שתכננה זאהה חאדיד:
https://youtu.be/MrRvX5I8PyY
יאכטה שעצבה חדיד לחברת אוניות:
https://youtu.be/02Tz_tdwKZI
לאחר מותה הסתיימה בנייתו של בית המגורים "קפיטל היל רזידנס" שהיא תכננה לאיל נדל"ן רוסי. הנה נורמן פוסטר מדבר עליה ועל הבית שהורישה:
https://youtu.be/-00n12nnzTI
על האישה והאגדה:
https://youtu.be/FwOqd5Rf0tc?long=yes
והנה משרד האדריכלים שלה - בסרט תדמית מטורף:
https://youtu.be/kp_ZTnanbZ8?long=yes
אדריכלית-העל ממוצא עיראקי זאהה חדיד (Zaha Hadid) הייתה ללא ספק דמות מיוחדת באדריכלות המודרנית. היא נחשבה אדריכלית של חדשנות ותעוזה, אישה ערבית וזרה בבריטניה, שהפכה לאחת המבריקות שבאדריכליות, לאשת עסקים מדהימה ולמלכת האפקטים והרעיונות הצורניים הקמורים, עקמומיים ומעוותים במכוון.
חדיד היא האישה הראשונה שזכתה בפרס היוקרתי בעולם לאדריכלים - פרס פריצקר. לבסוף היא אף זכתה בו פעמיים.
כיאה לאדריכלית-על, עבודותיה של מי שהקימה משרד קטן עם 5 עובדים ופיתחה אותו למשרד מטורף ובו 400 אדריכלים, פרושות בכל העולם.
המבנים פרי תכנונה ניצבים בכל יבשת - מסין ועד אירופה, אמריקה ולמעשה - בכל מקום בעולם שבו חיפשו מבנה מעוצב שכאילו נלקח מעולם אחר, או לפחות ממסך מחשב.
ואכן, יכולותיה העיצוביות של חדיד נגזרות מהדמיון והשליטה המוחלטת שלה בגרפיקת מחשב. כיוצרת ומתכננת מבנים מזרם שקיבל את השם "האדריכלות הדיגיטלית", היא התמחתה בקווים מקומרים ונועזים ובצורות שנראות כאילו נלקחו מעולמות אחרים.
קשה לדבר על גאונית-העל הזו במונחים של מי שהייתה. באופן מסוים קל יותר לתפוס אותה כמי שהייתה העתיד, או זו שהצליחה בעידן המודרני לשרטט, תרתי משמע, את האדריכלות של העתיד, שאותו לא תזכה לצער כולם לחוות.
השליטה המקצועית הפנומנלית של האישה, שנולדה בעיראק ושברה כל סטריאוטיפ אפשרי בדרך לטופ של האדריכלות המודרנית, הייתה מוחלטת. מתחילת לימודי האדריכלות שלה באנגליה, היא הצטיינה בדמיון ובחשיבה נועזת והתעלתה על כל חבריה ללימודים ביכולותיה.
מאוחר יותר היא תפרוץ לעולם המחשבים וביחד עם שותפה פטריק שומאכר היא תהיה הראשונה לתכנן מבנים בגרפיקת מחשב וליצור מבנים שרק דמיונה היה יכול לפנטז ורק מחשב יכול לאפשר להנדס. השמרנים של עולם האדריכלות יתפלצו. יהיו מהם מי שיטיחו ויכתבו בפומבי ביקורות קשות ואף פוגעניות, עם הגדרות כמו "מפלצות ארכיטקטוניות" למבנים החדשניים שלה. אבל על כל ביקורת כזו שספגה חדיד בחייה, היא קיבלה שלל סופרלטיבים ומחמאות שזכתה להם מכל עבר, מכל כתב עת אדריכלי ובמיוחד מהתקשורת ומהציבור הרחב.
כמעט כל מבנה חדש שלה, נתקל בהתנגדות ומחאות בהתחלה ואז הפך לגאוות העיר או המקום שבו נבנה.
ואכן, השימושים שלה בתוכנות מחשב, אותם יישומים ומומחיות שאפשרו לה לתכנן בתים מטורפים ביופיים ופורצי דרך בצורניות הייחודית, המקומרת, שוברת הצורות הסטנדרטיות - כל אלו מיקמו אותה הרחק בעתיד. שום אנציקלופדיה לא אמורה לכתוב כך, אבל לא קשה לדמיין את זאהה חדיד, האישה הטובה ביותר בתולדות האדריכלות ומגדולי האדריכלים בהיסטוריה, ממתינה לנו אי-שם בעתיד, עם עוד שלל הפתעות שהכינה לנו על המחשב האלוהי שלה בגן-עדן.
הנה סיפורה של חדיד (עברית):
https://youtu.be/chUW2Q_p1TQ?t=23s
במילותיה שלה על הקריירה המופלאה של מי "שהכל היה נגדי, אבל...":
https://youtu.be/lKT-mCO66GY
כמה מבנים של זאהה חדיד בעולם:
https://youtu.be/P9SjD1J0omk
על הארכיטקטית זאהה חדיד:
http://youtu.be/T1s0x5jmggo
הגלקסי סוהו שתכננה חדיד בבייג'ינג סין:
https://youtu.be/8mRPnFVSUzE
על המבנים הגדולים שתכננה זאהה חאדיד:
https://youtu.be/MrRvX5I8PyY
יאכטה שעצבה חדיד לחברת אוניות:
https://youtu.be/02Tz_tdwKZI
לאחר מותה הסתיימה בנייתו של בית המגורים "קפיטל היל רזידנס" שהיא תכננה לאיל נדל"ן רוסי. הנה נורמן פוסטר מדבר עליה ועל הבית שהורישה:
https://youtu.be/-00n12nnzTI
על האישה והאגדה:
https://youtu.be/FwOqd5Rf0tc?long=yes
והנה משרד האדריכלים שלה - בסרט תדמית מטורף:
https://youtu.be/kp_ZTnanbZ8?long=yes
מי היה מעצב האופנה האגדי איב סן לורן?
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (Yves Saint Laurent) נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם ה"הוט קוטור", התפירה העילית, הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי.
מי שלימים יאמר ש"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה היא שמלה שחורה, אפודה שחורה וגבר שיאחז בידה", היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב. אמנים דגולים כמו מונדריאן, ואן גוך ומאתיס זכו לבגדים שבהם עשה לאמנותם מחוות משלו.
מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו, איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.
אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.
הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.
עם הזמן הוא הפך לסימני ההיכר של בית האופנה שלו את הלבוש הגברי לאישה. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.
השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים באמצעות האופנה מכבלים חברתיים, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.
תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.
כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.
אבל בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש YSL, בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.
ליווה אותו גם בתקופה הקשה הזו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו, מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, כשאיב סן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.
6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז. הוא היה אייקון אופנה היסטורי, איש מורכב שהצליח להתגבר על נפשו הרעועה והדכאונית באמצעות יצירה והמצאה בלתי פוסקת והפך לאדם דגול.
הנה קיצור תולדות המעצב איב סן לורן (עברית):
https://youtu.be/Nh4wGb1nkxE
קדימון לסרט על המעצב שבגיל 21 ניהל את "דיור" (מתורגם):
https://youtu.be/S6eYMV7jDNc
ורגעים מחייו (מתורגם):
https://youtu.be/3dZvKaqXlBU
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (Yves Saint Laurent) נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם ה"הוט קוטור", התפירה העילית, הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי.
מי שלימים יאמר ש"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה היא שמלה שחורה, אפודה שחורה וגבר שיאחז בידה", היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב. אמנים דגולים כמו מונדריאן, ואן גוך ומאתיס זכו לבגדים שבהם עשה לאמנותם מחוות משלו.
מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו, איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.
אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.
הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.
עם הזמן הוא הפך לסימני ההיכר של בית האופנה שלו את הלבוש הגברי לאישה. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.
השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים באמצעות האופנה מכבלים חברתיים, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.
תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.
כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.
אבל בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש YSL, בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.
ליווה אותו גם בתקופה הקשה הזו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו, מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, כשאיב סן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.
6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז. הוא היה אייקון אופנה היסטורי, איש מורכב שהצליח להתגבר על נפשו הרעועה והדכאונית באמצעות יצירה והמצאה בלתי פוסקת והפך לאדם דגול.
הנה קיצור תולדות המעצב איב סן לורן (עברית):
https://youtu.be/Nh4wGb1nkxE
קדימון לסרט על המעצב שבגיל 21 ניהל את "דיור" (מתורגם):
https://youtu.be/S6eYMV7jDNc
ורגעים מחייו (מתורגם):
https://youtu.be/3dZvKaqXlBU
מי זו וונדר וומן?
בעולם של פעם, שבו גברים הם הלוחמים והמנהיגים, המנצחים והמסעירים, נשים לא הוצגו בדרך כלל בתור דמויות חזקות במיוחד. טבעי היה לכן שבסביבה תרבותית כזו יהיו גיבורים כמו "סופרמן" ו"ספיידרמן" הדמויות המצליחות של עולם הקומיקס. אבל אם היום אנו נחשפים במדיה ובתרבות לנשים חזקות ודמויות נשיות מרתקות, לוחמות ומנצחות, לפני 50 שנה זו הייתה סוג של פריצת דרך להציגן כך.
וונדר וומן (Wonder Woman) היא גיבורת-על שנולדה בחוברות הקומיקס של שנות ה-40. היא התאימה לשנות המלחמה, בהן נשים באמריקה היוו כוח חשוב בעורף התומך בלוחמים האמיצים נגד הנאצים באירופה והיפאנים במזרח.
וונדרוומן, הסופר-גיבורה הנשית והכל-אמריקאית הזו, המשיכה בסדרת טלוויזיה בשנות ה-70, בכיכובה של לינדה קרטר. הסדרה זכתה להצלחה יחסית ובמקביל, התקשו לא מעט מהצופים להתרגל לסדרה שמעמידה אישה כלוחמת אמיצה ובעלת כוחות-על. אנו נציין שעל אף הלעג של המבקרים אז, הלבוש שלה היה לא יותר מגוחך מזה של סופרמן, המקביל הגברי והנוצץ שלה. בכל מקרה, בין לבין היא הייתה גם לסדרת סרטים מצוירים לילדים.
לראשונה עלתה גיבורת הקומיקס לחוברות הקומיקס "וונדר וומן" מבית די. סי. קומיקס בשנת 1941. מעבר להיותה גיבורת-על נשית ראשונה, רעיון חדשני לכשכעצמו שבזמנו אפילו נתפס כמסעיר וכמעט חתרני, רבים רואים בהתפתחות התרבותית של הדמות הנשית והחזקה הזו, דמות פיקטיבית כזכור, כדמות שהולכת ומתגלה כמעניינת ואולי המורכבת ביותר מבין גיבורי-העל של עולם הקומיקס.
התחייה הוליוודית של דמויות הקומיקס המפורסמות המתינה לרגע שבו גם היא תגיע אל המסך הגדול ותמצא את מקומה בין הסרטים ההוליוודיים המצליחים. כך הגיעה בשנים האחרונות וונדר וומן אל מסך הקולנוע. למרבה השמחה היא עושה זאת בכיכובה של הדוגמנית והשחקנית הישראלית גל גדות. הסרט שבו היא מככבת הוא חלק ממה שמכונה "היקום הקולנועי" של די. סי. קומיקס.
למעשה, "וונדר וומן" הוא הסרט הרביעי בסדרה, שכללה לפניו את הסרטים שהוקדשו מן הסתם לסופר גיבורים גבריים. הסרטים הללו, "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"יחידת המתאבדים", פתחו את השורה ונתנו לראשונה מקום ביניהם גם לגיבורת-העל הנשית הראשונה. אולי זה לא בא מפמיניזם, אבל זה בכל זאת צעד בכיוון...
הנה סיפורה של וונדר וומן (עברית):
https://youtu.be/6f4hhBdqiVU
גל גדות הישראלית מפציעה, שלא לומר מפציצה בגרסה העכשווית של וונדר-וומן (מתורגם):
https://youtu.be/f0ZLZ0fTmgg
ועוד קדימון לסרט וונדרוומן החדש (מתורגם):
https://youtu.be/bsHOo5wD_ZA
בעולם של פעם, שבו גברים הם הלוחמים והמנהיגים, המנצחים והמסעירים, נשים לא הוצגו בדרך כלל בתור דמויות חזקות במיוחד. טבעי היה לכן שבסביבה תרבותית כזו יהיו גיבורים כמו "סופרמן" ו"ספיידרמן" הדמויות המצליחות של עולם הקומיקס. אבל אם היום אנו נחשפים במדיה ובתרבות לנשים חזקות ודמויות נשיות מרתקות, לוחמות ומנצחות, לפני 50 שנה זו הייתה סוג של פריצת דרך להציגן כך.
וונדר וומן (Wonder Woman) היא גיבורת-על שנולדה בחוברות הקומיקס של שנות ה-40. היא התאימה לשנות המלחמה, בהן נשים באמריקה היוו כוח חשוב בעורף התומך בלוחמים האמיצים נגד הנאצים באירופה והיפאנים במזרח.
וונדרוומן, הסופר-גיבורה הנשית והכל-אמריקאית הזו, המשיכה בסדרת טלוויזיה בשנות ה-70, בכיכובה של לינדה קרטר. הסדרה זכתה להצלחה יחסית ובמקביל, התקשו לא מעט מהצופים להתרגל לסדרה שמעמידה אישה כלוחמת אמיצה ובעלת כוחות-על. אנו נציין שעל אף הלעג של המבקרים אז, הלבוש שלה היה לא יותר מגוחך מזה של סופרמן, המקביל הגברי והנוצץ שלה. בכל מקרה, בין לבין היא הייתה גם לסדרת סרטים מצוירים לילדים.
לראשונה עלתה גיבורת הקומיקס לחוברות הקומיקס "וונדר וומן" מבית די. סי. קומיקס בשנת 1941. מעבר להיותה גיבורת-על נשית ראשונה, רעיון חדשני לכשכעצמו שבזמנו אפילו נתפס כמסעיר וכמעט חתרני, רבים רואים בהתפתחות התרבותית של הדמות הנשית והחזקה הזו, דמות פיקטיבית כזכור, כדמות שהולכת ומתגלה כמעניינת ואולי המורכבת ביותר מבין גיבורי-העל של עולם הקומיקס.
התחייה הוליוודית של דמויות הקומיקס המפורסמות המתינה לרגע שבו גם היא תגיע אל המסך הגדול ותמצא את מקומה בין הסרטים ההוליוודיים המצליחים. כך הגיעה בשנים האחרונות וונדר וומן אל מסך הקולנוע. למרבה השמחה היא עושה זאת בכיכובה של הדוגמנית והשחקנית הישראלית גל גדות. הסרט שבו היא מככבת הוא חלק ממה שמכונה "היקום הקולנועי" של די. סי. קומיקס.
למעשה, "וונדר וומן" הוא הסרט הרביעי בסדרה, שכללה לפניו את הסרטים שהוקדשו מן הסתם לסופר גיבורים גבריים. הסרטים הללו, "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ו"יחידת המתאבדים", פתחו את השורה ונתנו לראשונה מקום ביניהם גם לגיבורת-העל הנשית הראשונה. אולי זה לא בא מפמיניזם, אבל זה בכל זאת צעד בכיוון...
הנה סיפורה של וונדר וומן (עברית):
https://youtu.be/6f4hhBdqiVU
גל גדות הישראלית מפציעה, שלא לומר מפציצה בגרסה העכשווית של וונדר-וומן (מתורגם):
https://youtu.be/f0ZLZ0fTmgg
ועוד קדימון לסרט וונדרוומן החדש (מתורגם):
https://youtu.be/bsHOo5wD_ZA
מהי מילת נשים?
מילת נשים (Female genital mutilation) היא אחד המנהגים הקשים בתרבות העולמית ונחשבת לאחת הפגיעות הקשות בזכויות אדם בעולם המודרני.
מדובר בנוהג תרבותי עתיק יומין שכולל הסרה חלקית או מלאה של איברי המין החיצוניים של נערות צעירות, בדרך כלל בין גיל הינקות לגיל 15. ההליך מתבצע לרוב בתנאים לא סטריליים, ללא הרדמה, ולעתים קרובות על ידי מבצעות מסורתיות שאינן בעלות הכשרה רפואית.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-250 מיליון נשים וילדות חיות כיום עם השלכות המילה, כשמדי שנה נוספות בסביבות 3 מיליון נערות העוברות את ההליך.
למרות מאמצים בינלאומיים למגר אותו, מתקיים עדיין הנוהג של "האראם קי בוטי" (Haraam Ki Boti), המכונה במערב Female Genital Mutilation (בקיצור FGM), במדינות רבות באפריקה ובחלקים מהמזרח התיכון ואסיה.
המדינות בהן התופעה נפוצה במיוחד כוללות את סומליה, גינאה, ג'יבוטי, מצרים וסודן, מעריכים שאחוזי הנשים שעברו מילת נשים נעים בין 87% ל-98% מהאוכלוסייה הנשית. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה קיימת, באופן מסוים, גם בקהילות מהגרים במדינות המערב.
הסיבות לביצוע המילה מגוונות ומשתנות בין תרבויות שונות. בחלק מהקהילות היא נתפסת כטקס מעבר הכרחי לבגרות ונשיות. בקהילות אחרות היא נחשבת לאמצעי לשליטה במיניות האישה ולשמירה על צניעותה. אף כי אין דת גדולה המחייבת את הנוהג באופן רשמי, המנהג מקושר למסורות דתיות מסוימות וחלק מהקהילות מאמינות שזהו צו דתי.
ההשלכות הבריאותיות של מילת נשים הן חמורות ומסכנות חיים. המילה עלולה לגרום לכאבים כרוניים, זיהומים חוזרים, סיבוכים בלידה, דימומים קשים ואף מוות. נוסף לכך, הטראומה הנפשית מלווה את הנשים שנים רבות ומשפיעה על חייהן באופן משמעותי.
בעשורים האחרונים גובר המאבק העולמי נגד התופעה. ארגונים בינלאומיים, ממשלות וארגוני זכויות אדם פועלים להעלאת המודעות ולחקיקת חוקים האוסרים את הנוהג. מדינות רבות כבר אסרו את הפרקטיקה בחוק, אך האכיפה עדיין מהווה אתגר משמעותי, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים.
השינוי המשמעותי ביותר מתרחש דרך חינוך והעצמת קהילות מקומיות. תכניות המתמקדות בהסברה על הסיכונים הבריאותיים, לצד דיון פתוח על זכויות נשים וילדות, מצליחות בהדרגה לשנות תפיסות מסורתיות ולהוביל קהילות שלמות להפסקת הנוהג.
הנה עניין מילת הנשים:
https://youtu.be/sIwQLgHHOZQ
הנה הפרטים על נוהג המילה לנשים:
https://youtu.be/WJwP6C5q6Qg
ועדות של אישה שעברה FGM:
https://youtu.be/UKT1MX-RnmU
מילת נשים (Female genital mutilation) היא אחד המנהגים הקשים בתרבות העולמית ונחשבת לאחת הפגיעות הקשות בזכויות אדם בעולם המודרני.
מדובר בנוהג תרבותי עתיק יומין שכולל הסרה חלקית או מלאה של איברי המין החיצוניים של נערות צעירות, בדרך כלל בין גיל הינקות לגיל 15. ההליך מתבצע לרוב בתנאים לא סטריליים, ללא הרדמה, ולעתים קרובות על ידי מבצעות מסורתיות שאינן בעלות הכשרה רפואית.
ארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-250 מיליון נשים וילדות חיות כיום עם השלכות המילה, כשמדי שנה נוספות בסביבות 3 מיליון נערות העוברות את ההליך.
למרות מאמצים בינלאומיים למגר אותו, מתקיים עדיין הנוהג של "האראם קי בוטי" (Haraam Ki Boti), המכונה במערב Female Genital Mutilation (בקיצור FGM), במדינות רבות באפריקה ובחלקים מהמזרח התיכון ואסיה.
המדינות בהן התופעה נפוצה במיוחד כוללות את סומליה, גינאה, ג'יבוטי, מצרים וסודן, מעריכים שאחוזי הנשים שעברו מילת נשים נעים בין 87% ל-98% מהאוכלוסייה הנשית. עם זאת, חשוב לציין שהתופעה קיימת, באופן מסוים, גם בקהילות מהגרים במדינות המערב.
הסיבות לביצוע המילה מגוונות ומשתנות בין תרבויות שונות. בחלק מהקהילות היא נתפסת כטקס מעבר הכרחי לבגרות ונשיות. בקהילות אחרות היא נחשבת לאמצעי לשליטה במיניות האישה ולשמירה על צניעותה. אף כי אין דת גדולה המחייבת את הנוהג באופן רשמי, המנהג מקושר למסורות דתיות מסוימות וחלק מהקהילות מאמינות שזהו צו דתי.
ההשלכות הבריאותיות של מילת נשים הן חמורות ומסכנות חיים. המילה עלולה לגרום לכאבים כרוניים, זיהומים חוזרים, סיבוכים בלידה, דימומים קשים ואף מוות. נוסף לכך, הטראומה הנפשית מלווה את הנשים שנים רבות ומשפיעה על חייהן באופן משמעותי.
בעשורים האחרונים גובר המאבק העולמי נגד התופעה. ארגונים בינלאומיים, ממשלות וארגוני זכויות אדם פועלים להעלאת המודעות ולחקיקת חוקים האוסרים את הנוהג. מדינות רבות כבר אסרו את הפרקטיקה בחוק, אך האכיפה עדיין מהווה אתגר משמעותי, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים.
השינוי המשמעותי ביותר מתרחש דרך חינוך והעצמת קהילות מקומיות. תכניות המתמקדות בהסברה על הסיכונים הבריאותיים, לצד דיון פתוח על זכויות נשים וילדות, מצליחות בהדרגה לשנות תפיסות מסורתיות ולהוביל קהילות שלמות להפסקת הנוהג.
הנה עניין מילת הנשים:
https://youtu.be/sIwQLgHHOZQ
הנה הפרטים על נוהג המילה לנשים:
https://youtu.be/WJwP6C5q6Qg
ועדות של אישה שעברה FGM:
https://youtu.be/UKT1MX-RnmU
מיהי הילדה שזכתה בפרס נובל לשלום?
מלאלאה יוסופזאי (Malala Yousafzai), או מלאלה יוספזאי, היא בתו בת ה-17 של משורר ומחנך, שהפכה לגיבורה עולמית. היא התפרסמה במאבק שניהלה בארצה פקיסטן, כדי שילדות יוכלו לזכות להשכלה כמו של הבנים.
המאבק היה קשה, כיוון שבמדינה מוסלמית דתית ושמרנית, לא מאפשרים לבנות ללמוד בבית ספר ולרכוש השכלה. מצבה הפך עוד יותר קשה, לאחר שקיצוני מארגון הטליבאן ירה בראשה, כשהייתה בת 15, ופצע אותה קשה.
כדי להציל את חייה, הוטסה מלאלאה לבריטניה, גרמניה ולבסוף לארצות הברית. בכל המקומות הללו נאבקו הרופאים על חייה והצליחו להצילה.
לאחר שניצלה ממוות, הפכה הילדה האמיצה, הנחושה והחכמה, שדורשת שוויון והזדמנות לחיים הוגנים, לסמל בעולם החופשי. מלאלה הייתה לדוברת לא רשמית של הנשים המדוכאות בעולם והחלה לדרוש שכל בנות העולם יזכו ללמוד בבית-ספר ולרכוש השכלה.
בשנת 2015 היא זכתה לפרס נובל לשלום - הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס. היא נוהגת לומר שאין הבדל בין גברים לנשים ושטרוריסטים חוששים מהשכלה, כי השכלה היא כוח ולכן הם גם מתנגדים להשכלת נשים.
הנה קדימון מתורגם של סרט מרגש על מלאלאה:
https://youtu.be/DWoZsG3Heeo
סיפורה בעברית:
https://youtu.be/bdH5DwC62eg?t=34s
מלאלה מסבירה את עמדותיה:
http://youtu.be/NIqOhxQ0-H8
דרכה בקצרה (מתורגם):
https://youtu.be/_na4S35-WUE
מצגת וידאו על מאבקה:
http://youtu.be/AgjN0h-N7WM
סיפור ניסיון ההתנקשות בחייה:
https://youtu.be/CXvs1vwiD0M
והחזרה לבית הספר אחרי ההבראה:
https://youtu.be/KFKpcyDKLX4
מלאלאה יוסופזאי (Malala Yousafzai), או מלאלה יוספזאי, היא בתו בת ה-17 של משורר ומחנך, שהפכה לגיבורה עולמית. היא התפרסמה במאבק שניהלה בארצה פקיסטן, כדי שילדות יוכלו לזכות להשכלה כמו של הבנים.
המאבק היה קשה, כיוון שבמדינה מוסלמית דתית ושמרנית, לא מאפשרים לבנות ללמוד בבית ספר ולרכוש השכלה. מצבה הפך עוד יותר קשה, לאחר שקיצוני מארגון הטליבאן ירה בראשה, כשהייתה בת 15, ופצע אותה קשה.
כדי להציל את חייה, הוטסה מלאלאה לבריטניה, גרמניה ולבסוף לארצות הברית. בכל המקומות הללו נאבקו הרופאים על חייה והצליחו להצילה.
לאחר שניצלה ממוות, הפכה הילדה האמיצה, הנחושה והחכמה, שדורשת שוויון והזדמנות לחיים הוגנים, לסמל בעולם החופשי. מלאלה הייתה לדוברת לא רשמית של הנשים המדוכאות בעולם והחלה לדרוש שכל בנות העולם יזכו ללמוד בבית-ספר ולרכוש השכלה.
בשנת 2015 היא זכתה לפרס נובל לשלום - הזוכה הצעירה ביותר בהיסטוריה בפרס. היא נוהגת לומר שאין הבדל בין גברים לנשים ושטרוריסטים חוששים מהשכלה, כי השכלה היא כוח ולכן הם גם מתנגדים להשכלת נשים.
הנה קדימון מתורגם של סרט מרגש על מלאלאה:
https://youtu.be/DWoZsG3Heeo
סיפורה בעברית:
https://youtu.be/bdH5DwC62eg?t=34s
מלאלה מסבירה את עמדותיה:
http://youtu.be/NIqOhxQ0-H8
דרכה בקצרה (מתורגם):
https://youtu.be/_na4S35-WUE
מצגת וידאו על מאבקה:
http://youtu.be/AgjN0h-N7WM
סיפור ניסיון ההתנקשות בחייה:
https://youtu.be/CXvs1vwiD0M
והחזרה לבית הספר אחרי ההבראה:
https://youtu.be/KFKpcyDKLX4
