שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מעניין בציור של מגדל בבל של ברויגל?
הצייר פיטר ברויגל השתמש בציורו "מגדל בבל" בכמה שיטות, כדי להראות לנו כמה מגדל בבל היה גדול וגבוה.
את העננים הוא מציב באמצע הגובה של המגדל וברור שמגדל גבוה חייב להגיע לעננים. על המגדל הוא מצייר כ-1,000 בני אדם ויש עליו אפילו סוסים, מה שאומר שהוא גדול מאד, לפחות כמו חניון למכוניות של ימינו.
הנה סרטון הסבר עם תרגום לאנגלית של הציור "מגדל בבל" של ברויגל:
http://youtu.be/t23I569Aqcg?t=20s
מהו ציור "הציידים בשלג" של פיטר ברויגל?
הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב (Pieter Bruegel the Elder) הירבה לתאר בציוריו את חיי היום-יום. ציור "הציידים בשלג" (Hunters in the Snow), מיצירות המופת שלו, מתאר נוף חורפי מושלג בפלנדריה של המאה ה-16.
הציור, משנת 1565 מוצג כיום במוזיאון להיסטוריה של האמנות בווינה. הוא נחשב כאחד מציורי הנוף החורפיים המפורסמים בעולם ואחת היצירות המשפיעות ביותר בתולדות האמנות המערבית.
בקדמת הציור נראית קבוצת ציידים עייפים השבים מציד כושל, כשהם מלווים בכלביהם. הם צועדים במורד גבעה מושלגת לעבר הכפר שבעמק. על כתפיהם נישא שלל דל - שועל בודד. העצים השחורים והקפואים בחזית הציור מדגישים את הקור העז ואת תחושת הכבדות והעייפות.
פרוש במרכז היצירה, רואים נוף חורפי מרהיב, כשבתי הכפר האדומים מפזרים כתמי צבע חמים בנוף הלבן והקר.
אגם קפוא משמש בו כזירת משחק והנאה לתושבי הכפר, המחליקים על הקרח ומשחקים במשחק עממי מקומי פופולרי בארצות השפלה שנקרא "קולף" (Kolf). שימו לב לניגוד בין הציידים העייפים לשמחה של המשחקים על הקרח. הניגוד הזה יוצר מתח דרמטי ביצירה.
ההרים המושלגים שברקע מתמזגים עם שמיים אפורים-כחולים. ברויגל יצר את היצירה בתקופה שכונתה "תור הקרח הקטן", שנמשכה בין השנים 1303-1860, כשאירופה חוותה תקופה ארוכה של טמפרטורות נמוכות במיוחד. הציור משקף נאמנה את תנאי החיים הקשים של האיכרים בחורף האירופאי.
ברויגל בנה את הקומפוזיציה של הציור באופן מתוחכם במיוחד. הציידים שיורדים מימין לשמאל יוצרים אלכסון ותחושת תנועה ועומק. את תחושת המרחב הוא העצים בשימוש שהוא עשה בטכניקת הפרספקטיבה האווירית, כשהוא פרש את הצבעים בצורה שהם נעשים בהירים יותר ככל שהם מתרחקים מהצופה.
"הציידים בשלג" מדגים את כישרונו יוצא הדופן של ברויגל בתיאור חיי היומיום של האיכרים הפלמיים. הציור מייצג את חודשי דצמבר-ינואר ביצירה שהוזמנה על ידי סוחר עשיר מאנטוורפן, חלק מסדרה של 6 ציורים המתארים את עונות השנה כולן, כשמתוכם שרדו חמישה בלבד.
השפעתו הציור ניכרת עד ימינו. הוא שימש השראה ליוצרי קולנוע רבים, ביניהם אנדריי טרקובסקי (Andrei Tarkovsky) שהתייחס אליו בסרטיו "סולאריס" ו"המראה" (The Mirror). היצירה נחשבת לאחד התיאורים המשכנעים ביותר של נוף חורפי בתולדות האמנות ומהווה עדות חזותית חשובה לחיים באירופה של המאה ה-16.
הנה ניתוח מהיר של מרכיבי הציור:
https://youtu.be/GKa3IhC0yx0
המציאות של ימינו לא השתנתה הרבה:
https://youtu.be/J-6K8OHafcg
עוד הסברים על הציור המצוין:
https://youtu.be/WJe0eCm43pY
ותצוגה שלו עם פרטים:
https://youtu.be/Pj3HdzOR2pY
מי הציבו צואה ענקית במוזיאון?
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
פיטר ברויגל
הצייר פיטר ברויגל השתמש בציורו "מגדל בבל" בכמה שיטות, כדי להראות לנו כמה מגדל בבל היה גדול וגבוה.
את העננים הוא מציב באמצע הגובה של המגדל וברור שמגדל גבוה חייב להגיע לעננים. על המגדל הוא מצייר כ-1,000 בני אדם ויש עליו אפילו סוסים, מה שאומר שהוא גדול מאד, לפחות כמו חניון למכוניות של ימינו.
הנה סרטון הסבר עם תרגום לאנגלית של הציור "מגדל בבל" של ברויגל:
http://youtu.be/t23I569Aqcg?t=20s
הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב (Pieter Bruegel the Elder) הירבה לתאר בציוריו את חיי היום-יום. ציור "הציידים בשלג" (Hunters in the Snow), מיצירות המופת שלו, מתאר נוף חורפי מושלג בפלנדריה של המאה ה-16.
הציור, משנת 1565 מוצג כיום במוזיאון להיסטוריה של האמנות בווינה. הוא נחשב כאחד מציורי הנוף החורפיים המפורסמים בעולם ואחת היצירות המשפיעות ביותר בתולדות האמנות המערבית.
בקדמת הציור נראית קבוצת ציידים עייפים השבים מציד כושל, כשהם מלווים בכלביהם. הם צועדים במורד גבעה מושלגת לעבר הכפר שבעמק. על כתפיהם נישא שלל דל - שועל בודד. העצים השחורים והקפואים בחזית הציור מדגישים את הקור העז ואת תחושת הכבדות והעייפות.
פרוש במרכז היצירה, רואים נוף חורפי מרהיב, כשבתי הכפר האדומים מפזרים כתמי צבע חמים בנוף הלבן והקר.
אגם קפוא משמש בו כזירת משחק והנאה לתושבי הכפר, המחליקים על הקרח ומשחקים במשחק עממי מקומי פופולרי בארצות השפלה שנקרא "קולף" (Kolf). שימו לב לניגוד בין הציידים העייפים לשמחה של המשחקים על הקרח. הניגוד הזה יוצר מתח דרמטי ביצירה.
ההרים המושלגים שברקע מתמזגים עם שמיים אפורים-כחולים. ברויגל יצר את היצירה בתקופה שכונתה "תור הקרח הקטן", שנמשכה בין השנים 1303-1860, כשאירופה חוותה תקופה ארוכה של טמפרטורות נמוכות במיוחד. הציור משקף נאמנה את תנאי החיים הקשים של האיכרים בחורף האירופאי.
ברויגל בנה את הקומפוזיציה של הציור באופן מתוחכם במיוחד. הציידים שיורדים מימין לשמאל יוצרים אלכסון ותחושת תנועה ועומק. את תחושת המרחב הוא העצים בשימוש שהוא עשה בטכניקת הפרספקטיבה האווירית, כשהוא פרש את הצבעים בצורה שהם נעשים בהירים יותר ככל שהם מתרחקים מהצופה.
"הציידים בשלג" מדגים את כישרונו יוצא הדופן של ברויגל בתיאור חיי היומיום של האיכרים הפלמיים. הציור מייצג את חודשי דצמבר-ינואר ביצירה שהוזמנה על ידי סוחר עשיר מאנטוורפן, חלק מסדרה של 6 ציורים המתארים את עונות השנה כולן, כשמתוכם שרדו חמישה בלבד.
השפעתו הציור ניכרת עד ימינו. הוא שימש השראה ליוצרי קולנוע רבים, ביניהם אנדריי טרקובסקי (Andrei Tarkovsky) שהתייחס אליו בסרטיו "סולאריס" ו"המראה" (The Mirror). היצירה נחשבת לאחד התיאורים המשכנעים ביותר של נוף חורפי בתולדות האמנות ומהווה עדות חזותית חשובה לחיים באירופה של המאה ה-16.
הנה ניתוח מהיר של מרכיבי הציור:
https://youtu.be/GKa3IhC0yx0
המציאות של ימינו לא השתנתה הרבה:
https://youtu.be/J-6K8OHafcg
עוד הסברים על הציור המצוין:
https://youtu.be/WJe0eCm43pY
ותצוגה שלו עם פרטים:
https://youtu.be/Pj3HdzOR2pY
הצואה הגדולה במוזיאון היא העבודה ביג שיט (Big shit) של "ג'לטין", קולקטיב אמנות וינאי, הידוע כשובר טאבו.
היצירה הזו, אחת מכמה פיסות ענק שכאלה, הייתה חלק מתערוכת "ג'לטין: וורם - עמיתים - גישה". היא נוצרה מיציקת גבס ענקית, שכוסתה בחימר חום עבה, בעבודת יד.
היא נמצאת במוזיאון Boijmans van Beuningen ברוטרדם שבהולנד. מוזיאון זה מפורסם בזכות אוסף הציורים הגדול שלו של ציירים הולנדים ופלמיים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש ופיטר ברויגל האב, אמני רנסנס שציירו יצורים גרוטסקיים, מעוותים או סובלים, כמו גם אנשים ובעלי חיים שהתנהגותם גסה.
התפיסה של חבורת ג'ליטין היא שהצואה היא היצירה הראשונה של האדם ושהפעוטות מאוד גאים בה. במוזיאון היא הוצבה במקור על שטיחים פרסיים אלגנטיים, משל הייתה מתנת קבלת פנים שהשאיר על השטיח כלב ענק שהושאר לבדו.
המעניין הוא שקבוצת האמנים גם מזמינה את המבקרים לצפות ביצירות בעירום. כלומר, לא להתפשט ממש, אלא ללבוש בגדים שממתינים להם בכניסה ומדמים גוף עירום ובעצם ללכת לבושים בהם בתערוכה. המראה הוא בין מגוחך לראשוני, ילדותי, אבל אפקטיבי - חיבור לראשוני שבנו.
הנה ביקור בתערוכה:
https://youtu.be/SxD5oice_4c
התערוכה במוזיאון בויחמאנס:
https://youtu.be/0Vvll8DIdFQ
ועל היצירות בהולנדית:
https://youtu.be/p66V3Ch0-IU
