שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך רכב פאיתון אל מותו במרכבת השמש?
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
מיהו הליוס אל השמש היווני?
הליוס (Helios), אל השמש במיתולוגיה היוונית, הוא דמות מורכבת שמעסיקה את הדמיון מאז העת העתיקה. הוא האל המזוהה עם השמש ומהווה את האנשתה, מקור האור והחום בעולם.
בניגוד למה שאולי נדמה, הליוס לא היה טיטאן, אלא בנו של הטיטאן היפריון (Hyperion) והטיטאנית תאה (Theia), אחיהן של אאוס (Eos), אלת השחר וסלנה (Selene), אלת הירח.
היוונים הקדמונים האמינו שהליוס נוסע מדי יום בשמיים במרכבת זהב מפוארת הרתומה לארבעה סוסים: פרואיס (Pyrois), אאוס (Eos), אאנטון (Aethon) ופלגון (Phlegon). מסע זה מתחיל במזרח ומסתיים במערב, והוא מאפשר להליוס לראות את כל המתרחש על פני האדמה. בערב, כאשר הוא שוקע באוקיינוס, הוא מובל חזרה לארמונו שבמזרח בתוך גביע מוזהב. הליוס מתואר לעיתים עם שם התואר "פנופטס" (Panoptes), שפירושו "הרואה הכול".
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הקשורים בהליוס הוא סיפורו של בנו, פאתון (Phaethon), שפירוש שמו "זורח" או "נוצץ". פאתון ניסה לנהוג במרכבת השמש של אביו, אך לא הצליח לשלוט בסוסים הפראיים ונהרג. סיפור זה מדגיש את העוצמה והסכנה הטמונות בכוחה של השמש, כוח שרק הליוס עצמו היה מסוגל לשלוט בו. בנותיו של הליוס התאבלו על מותו של אחיהן ובכו כל כך עד שנהפכו לעצי צפצפה.
להליוס הייתה חשיבות דתית ותרבותית, במיוחד באי רודוס (Rhodes). תושבי רודוס בנו לכבודו את הקולוסוס מרודוס, אחד משבעת פלאי תבל. הפסל הוקם כ-12 שנה לאחר הסרת המצור שהטיל על העיר דמטריוס פוליורקטס (Demetrius Poliorcetes) ומומן בין היתר ממכירת הציוד הצבאי שהשאיר אחריו.
הקולוסוס היה פסל ברונזה עצום ממדים של הליוס, כשהוא עטור כתר של קרני שמש, וסימל את כוחו של האל כמגן העיר. הפסל התנשא לגובה של כ-36 מטרים, ועמד על כן עשוי שיש לבן שגובהו היה כ-7 מטרים.
במיתולוגיה הרומית, מקבילו של הליוס נקרא סול (Sol), והוא נחשב לאל חשוב. כמו כן, במרוצת השנים, נקשר אפולו (Apollo), אל נוסף במיתולוגיה היוונית, עם הליוס. בתחילה, אפולו תואר כאל עם קשת כסופה ללא מאפיינים סולאריים. אך בתקופה ההלניסטית, אפולו נעשה קשור לאל השמש בפולחן, וזיהו אותו עם הליוס.
סיפור נוסף הקשור להליוס הוא הסיפור על אנשיו של אודיסאוס (Odysseus), ששחטו בני בקר מהעדרים המקודשים לו, למרות אזהרתו של אודיסאוס. כתוצאה מכך, לא שב איש מהם הביתה מלבד אודיסאוס. בנוסף, מסופר כי הליוס צפה באפרודיטה (Aphrodite) וארס (Ares) מקיימים רומן והלשין עליהם לבעלה של אפרודיטה, הפייסטוס (Hephaestus).
לסיכום, בתפיסה היוונית העתיקה, הליוס היה האנשה של השמש ומקור החיים והאור. הוא נתפס ככוח אדיר ובלתי נשלט, וסיפוריו משקפים את יראת הכבוד של היוונים הקדמונים כלפי השמש. דמותו נותרה רלוונטית בתרבות עד היום, הן כסמל לשמש והן כדמות מיתולוגית מעוררת השראה.
הנה הליוס אל השמש:
https://youtu.be/H_OOSrneLOw
אותו סיפור באריזה שונה:
https://youtu.be/48YxUG4Lx_g
ה-AI מספר עליו בתמונות:
https://youtu.be/PySZEGdOaXk
המיתוס העצוב של בנו פאיתון (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
וסיפורו המלא של הליוס:
https://youtu.be/nyZUDArp5e4?long=yes
פאיתון
מעניין שהסיפור המפורסם ביותר על הליוס, אל השמש של יוון העתיקה, הוא הסיפור על בנו פאיתון (Phaethon), או פאתון. הוא רכב על מרכבת השמש אל אובדנו.
הסיפור מתחיל, כמו שקורה לפעמים, בעבודה של אבא. בכל בוקר נהג הליוס את מרכבת השמש שלו, לפי המיתולוגיה היוונית, מהמזרח אל המערב. כך הוא מביא אור וחום אל הארץ.
בדמדומי הערב, כשהוא שוקע באוקינוס אל מאחורי האופק, מובלים הליוס והמרכבה בחזרה לארמונו שבמזרח ומתכוננים ליום הבא.
פאיתון, בנו, שמשמעות שמו ביוונית היא "זורח" או "נוצץ", מספר לאביו שחבריו לא מאמינים לו שהוא הבן של אל השמש הנוהג על פני השמיים, במרכבה הרתומה לסוסים גדולים. על שפת נהר סטיקס, הנהר המבדיל בין הארץ לשאול, משביע פאתון את אביו שיעניק לו כל מה שיבקש בכדי להוכיח לחבריו שהוא אכן בנו.
פאתון מבקש את רשותו של אביו לנהוג במרכבת השמש ליום אחד. הליוס שהבטיח שימלא כל בקשה של בנו נאלץ להסכים, אך מזהיר את הבן מהסוסים הפראיים ומתיר לו לנהוג במרכבה בזהירות.
אך למחרת, כשהוא יוצא עם השמש למסע היומי בשמיים, נלחץ הנער ומאבד את השליטה על סוסי המרכבה השועטים קדימה. המרכבה עולה לגובה רב מדי, עד שהיא מותירה שובל של כוכבים, הוא שביל החלב.
בהיעדר השמש, האדמה על הארץ קופאת.
כשמשך פאיתון המבועת במושכות בכל הכוח, בניסיון להשתלט על סוסי המרכבה העולים ומושכים למעלה, צללה המרכבה במהירות לארץ, כשהיא מבעירה אש ביערות, חורכת את הצמחים, העצים והפרחים בכל מקום, מייבשת נהרות והופכת את האדמה למדבר.
זאוס, אבי ומלך האלים, זועם על הצעיר הנמהר וכדי לעצור אותו הוא שולח ברק אל המרכבה. פאיתון צלל באחת אל תוך נהר ארידנוס ומרכבת השמש מיהרה לבדה ונחפזה מערבה.
אחיותיו ההליאדות של פאיתון ביכו את אחיהן המת, כשהן מזילות דמעות נוצצות של ענבר. הן התאבלו כה הרבה עד שהפכו בסופו של דבר לעצי ערבה בוכיה, הגדלים עד היום על גדות נהרות העולם.
כמובן שאחרי מות בנו, לא הרשה יותר הליוס לאיש לנהוג במרכבת השמש.
הנה סיפור רכיבתו של פאיתון על מרכבת השמש (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
והגרסה הרומית, בה הוא בנו של אפולו:
https://youtu.be/SzVulNyvhOY
הליוס (Helios), אל השמש במיתולוגיה היוונית, הוא דמות מורכבת שמעסיקה את הדמיון מאז העת העתיקה. הוא האל המזוהה עם השמש ומהווה את האנשתה, מקור האור והחום בעולם.
בניגוד למה שאולי נדמה, הליוס לא היה טיטאן, אלא בנו של הטיטאן היפריון (Hyperion) והטיטאנית תאה (Theia), אחיהן של אאוס (Eos), אלת השחר וסלנה (Selene), אלת הירח.
היוונים הקדמונים האמינו שהליוס נוסע מדי יום בשמיים במרכבת זהב מפוארת הרתומה לארבעה סוסים: פרואיס (Pyrois), אאוס (Eos), אאנטון (Aethon) ופלגון (Phlegon). מסע זה מתחיל במזרח ומסתיים במערב, והוא מאפשר להליוס לראות את כל המתרחש על פני האדמה. בערב, כאשר הוא שוקע באוקיינוס, הוא מובל חזרה לארמונו שבמזרח בתוך גביע מוזהב. הליוס מתואר לעיתים עם שם התואר "פנופטס" (Panoptes), שפירושו "הרואה הכול".
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הקשורים בהליוס הוא סיפורו של בנו, פאתון (Phaethon), שפירוש שמו "זורח" או "נוצץ". פאתון ניסה לנהוג במרכבת השמש של אביו, אך לא הצליח לשלוט בסוסים הפראיים ונהרג. סיפור זה מדגיש את העוצמה והסכנה הטמונות בכוחה של השמש, כוח שרק הליוס עצמו היה מסוגל לשלוט בו. בנותיו של הליוס התאבלו על מותו של אחיהן ובכו כל כך עד שנהפכו לעצי צפצפה.
להליוס הייתה חשיבות דתית ותרבותית, במיוחד באי רודוס (Rhodes). תושבי רודוס בנו לכבודו את הקולוסוס מרודוס, אחד משבעת פלאי תבל. הפסל הוקם כ-12 שנה לאחר הסרת המצור שהטיל על העיר דמטריוס פוליורקטס (Demetrius Poliorcetes) ומומן בין היתר ממכירת הציוד הצבאי שהשאיר אחריו.
הקולוסוס היה פסל ברונזה עצום ממדים של הליוס, כשהוא עטור כתר של קרני שמש, וסימל את כוחו של האל כמגן העיר. הפסל התנשא לגובה של כ-36 מטרים, ועמד על כן עשוי שיש לבן שגובהו היה כ-7 מטרים.
במיתולוגיה הרומית, מקבילו של הליוס נקרא סול (Sol), והוא נחשב לאל חשוב. כמו כן, במרוצת השנים, נקשר אפולו (Apollo), אל נוסף במיתולוגיה היוונית, עם הליוס. בתחילה, אפולו תואר כאל עם קשת כסופה ללא מאפיינים סולאריים. אך בתקופה ההלניסטית, אפולו נעשה קשור לאל השמש בפולחן, וזיהו אותו עם הליוס.
סיפור נוסף הקשור להליוס הוא הסיפור על אנשיו של אודיסאוס (Odysseus), ששחטו בני בקר מהעדרים המקודשים לו, למרות אזהרתו של אודיסאוס. כתוצאה מכך, לא שב איש מהם הביתה מלבד אודיסאוס. בנוסף, מסופר כי הליוס צפה באפרודיטה (Aphrodite) וארס (Ares) מקיימים רומן והלשין עליהם לבעלה של אפרודיטה, הפייסטוס (Hephaestus).
לסיכום, בתפיסה היוונית העתיקה, הליוס היה האנשה של השמש ומקור החיים והאור. הוא נתפס ככוח אדיר ובלתי נשלט, וסיפוריו משקפים את יראת הכבוד של היוונים הקדמונים כלפי השמש. דמותו נותרה רלוונטית בתרבות עד היום, הן כסמל לשמש והן כדמות מיתולוגית מעוררת השראה.
הנה הליוס אל השמש:
https://youtu.be/H_OOSrneLOw
אותו סיפור באריזה שונה:
https://youtu.be/48YxUG4Lx_g
ה-AI מספר עליו בתמונות:
https://youtu.be/PySZEGdOaXk
המיתוס העצוב של בנו פאיתון (מתורגם):
https://youtu.be/zAxfrI8zHU4
וסיפורו המלא של הליוס:
https://youtu.be/nyZUDArp5e4?long=yes
