רוב מה שיצר האדם בתקופה הניאנדרטלית, הפלאוליתית התיכונה ובאלה שלפניה, היו דברים שימושיים. ואולם בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו גם פריטים יותר נדירים שהצביעו על כך שלראשונה נוצרו אז גם תכשיטים פשוטים, שיצר האדם הניאנדרטלי.

התכשיטים הללו נוצרו מעצמות, שיניים ושרידי בעלי חיים. אלה היו כנראה הצורות הראשונות של הבעת חוש אסתטי וביטוי סמלי בקרב בני האנוש. כנראה שהם גם שימשו ביטוי למעמדם בקבוצה, של מי שענדו את התכשיטים הללו.


הנה הסבר על התכשיטים שיצרו ניאנדרטלים מציפורני נשרים:

https://youtu.be/kvZI6TihvXI


עוד על אמנות הצורפות של הניאנדרטלים:

https://youtu.be/sJmTUJ_vRng


הסבר (רובוטי) על האמנות הזו שלהם:

https://youtu.be/SqNtTQeB8Cc


תכשיטים עתיקים פחות, החל מהאלף השני לפנה"ס:

https://youtu.be/Of3on3bru7Q


ומוזיאון קראפינה המציג ממצאים כאלה:

https://youtu.be/jMzhDm1gjj8

בֵּיצַת פַּסְחָא (Easter egg), "איסטר-אגג", היא מנהג נוצרי של עיטור חגיגי על גבי ביצים. ביצי פסחא (Easter eggs) הן ביצים מעוטרות בצביעה, שהנוצרים נוהגים להחביא בחג הפסחא והילדים מחפשים אותן. משהו כמו האפיקומן היהודי של פסח. פעם הן היו מביצי תרנגולת, אבל כיום הן גם מפלסטיק ומלאות בממתקים, או משוקולד.

שורשיהן של ביצי הפסחא, ה"איסטר-אגגס", נעוצים עוד באפריקה הקדומה ובמסופוטמיה הפגאנית, עם העמים עובדי האלילים שבה.

הנצרות אימצה את הביצים האלה בסביבות המאה ה-13 ודימתה את הביצים לקברו הריק של ישו.

מביצי הפסחא נוצרו גם מסורת ביצי פברז'ה היקרות במיוחד, שהפכו במאה ה-19 לפריטי אספנים נחשקים ויקרים מפז. אלו היו מעין פסלונים בעלי צורה של ביצה, שהכילו בתוכם הפתעות זעירות.

למעשה, מסורת הפתעות האיסטר-אגגס (Easter eggs) הואצה מאד בימי המלוכה הרוסית, שכן באותה תקופה נהגו בני האצולה לתת במתנה זה לזה ביצי פברז'ה, עם הפתעות בתוכן, שבדרך כלל שעשעו את מי שקיבלו אותן.

גם בתחום התוכנה ובתרבות המודרנית נוצרו מנהגים של מעין ביצי הפתעה וירטואליות. בפיתוח תוכנה נוהגים לא פעם מתכנתים להטמין בתוך תוכנות, במחשבים ובאתרי אינטרנט, מעין ביצי פסחא וירטואליות. הביצים הללו "איסטר אגס טכנולוגי" נועדו בעיקר לשם השעשוע ולרוב מתוך שעמום בימים ארוכים של תכנות מייגע ואינסופי של קוד.


הנה סרטון על תולדות ביצי הפסחא:

https://youtu.be/AIZvUSQpUu4


כך מציירים ביצת פסחא בפולין:

https://youtu.be/AMYBRHXvKL8


מצגת וידאו של ביצי פסחא:

http://youtu.be/DjWDC6ZWXk4


וביצי הפסחא של סרטי אנימציה של חברת פיקסאר:

https://youtu.be/ejgaEbKT1sA

ביצי פברז'ה (Les Fameux de Faberge) הן תכשיטים בצורת ביצים שאותם יצר יוצר תכשיטים רוסי מתקופת הצארים, ששמו פטר קארל פברז'ה (Peter Carl Faberge). בעולם ידועות 69 ביצים כאלה, כולן עשויות מתכות יקרות ואבני חן נדירות. הן נוצרו כביצי פסחא, כחלק מהמנהג הנוצרי.

את ה"תרנגולת", ביצת פברז'ה הראשונה, יצר קרל פברז'ה בשביל הצאר אלכסנדר השלישי בשנת 1885. את כלל הביצים האימפריאליות יצר פטר קארל פברז'ה, עבור משפחת המלוכה הרוסית מבית רומנוב  (Romanov).

נהוג לראות בביצי פברז'ה כמסמלות לידה מחדש. כל ביצה נושאת בתוכה פתגם רוסי מסורתי. בעיני הרוסים הן מסמלות גם את תחיית האביב.

בשנת 2011 שבה חברת פלינגהורסט, הבעלים הנוכחי של המותג פברז'ה (Faberge) ליצור ביצים כאלה מחדש. הם החלו אז להציג את אוסף הביצים המעוצבות החדש, הראשון מאז שנת 1917. האוסף החדש כלל 12 תכשיטי ביצה מעוצבים שמחירם הגיע עד ל-600 אלף דולר ליחידה.

בין הביצים בסדרה הוצגה למשל ביצת "היהלום" העשויה טיטניום וכללה שיבוץ של יהלומים לבנים, במשקל העולה על משקל הטיטניום. ביצת פברזה אחרת, ביצת "דיאגילב", הוקדשה לענק המחול הרוסי סרגיי דיאגילב (Diaghilev) ושובצה יהלומים ואבני אודם. בין השאר עוצבה בה מגירה סודית עם הפתעה שהוטמנה בה.


הנה סרטון על ביצי הפברז'ה:

http://youtu.be/Qev5Ug_Fd5o


כמה מביצי הפברז'ה המרשימות:

http://youtu.be/einUJNYy7Kg


ו"דודל גוגל" שהקדישה גוגל לביצים של פברז'ה:

http://youtu.be/YAuRsZqqT9o

הפסיפס (Mosaic) הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.

בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.

בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.

במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.

במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.

בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.

כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.


הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:

https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w


על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:

https://youtu.be/09gVA_REEGg


אמנות הפסיפס של הרומים:

https://youtu.be/ER7XjzmAzcw


וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:

https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes

פרגולת הגפנים הים תיכונית היא מבנה אדריכלי מסורתי שהפך לסמל תרבותי באזור אגן הים התיכון ומהווה דוגמה מרתקת לקשר העמוק בין אדריכלות לחיי היומיום ולתנאי האקלים המקומיים.

מקורותיה של הפרגולה נטועים עמוק בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון ואגן הים התיכון. עדויות ארכיאולוגיות מראות שימוש בפרגולות כבר לפני כ-4,000 שנה במצרים העתיקה, יוון ורומא.

במקור, פרגולת הגפנים נוצרה מצורך פרקטי לגידול גפנים באקלים החם והיבש של אזור הים התיכון. החקלאים הקדמונים גילו שהגפנים מניבות פרי איכותי יותר כאשר הן מטפסות על מבנה מוגבה, ובו בזמן יכולים המבנה והצמחייה המטפסת ליצור אזור מוצל ונעים בחצר הבית.


#אדריכלות
הרומאים, שהיו מומחים בבנייה ובגננות, שכללו את הפרגולה והפכו אותה לאלמנט מרכזי בווילות ובגנים שלהם, שם היא שימשה הן ליצירת צל והן לגידול ענבים. שהרי הגפנים, ביכולתם לטפס ולהתעטף סביב קורות הפרגולה, הם ללא ספק הצמחים המתאימים ביותר לפרגולה וליצור בה צל טבעי בקיץ.

בפרגולת הגפנים יש שילוב מצוין של מרכיבים פונקציונליים ואסתטיים. מתרבות הבוסתנים של העבר נותרה כיום פרגולת הגפנים על גג הבית כניצול מרבי של שטח הגג למקום בילוי והסבה מוגן מהשמש.


#פונקציונלית
אז מהי בעצם פרגולת גפנים? זהו מבנה שלד פתוח, בדרך כלל עשוי מעמודים וקורות רוחב המסודרים בצורת רשת, שעליו מטפסים צמחי גפן או צמחים מטפסים אחרים. המבנה מאפשר לגפנים לגדול במרחב מוגדר, ובה בעת הצמחייה הצפופה יוצרת הצללה טבעית המפחיתה את טמפרטורת הסביבה ב-5-10 מעלות צלזיוס.

בבתים כפריים מוצאים עד היום את ענפי הגפן קשורים אנכית לכדי קיר ירוק של פרגולה. למעלה, סוכך הגג כמעין סורג שעליו משתרגים גפנים חשופים לאור ואשכולות ענבים שמבשילים בשמש.

אז יתרונות הפרגולה עם הגפנים ברורים: מההצללה הטבעית בקיץ החם, דרך חדירת האור בחורף בו הגפנים ללא עלים, שיפור האסתטיקה של המרחב החיצוני והיכולת לגדל ענבים מוצלחים ליין ולמאכל.


#תרבות
משקפת היטב את הקשר ההדוק שבין האדם לסביבתו הטבעית, הפרגולה הייתה ונשארה מוקד לחיי החברה והמשפחה. בתרבות הים תיכונית המסורתית, שימש האזור המוצל שמתחת לפרגולה כמקום מפגש, אירוח ואכילה משותפת. ניתן למצוא אזכורים לישיבה תחת גפן בספרות עתיקה, בפסיפסים ובציורי קיר מהתקופה הרומית, הביזנטית והערבית.

כיום, כסוג של מורשת עתיקה במרחב המודרני, הפרגולה הים תיכונית ממלאת תפקידים חדשים במרחב המודרני. היא משמשת כפתרון אקולוגי וידידותי לסביבה להפחתת צריכת אנרגיה לקירור בתים באקלים חם, כאשר מחקרים מראים שפרגולת גפנים יכולה להפחית עד 75% מקרינת השמש המגיעה למבנה. כמו כן, היא תורמת לשיפור איכות האוויר, יצירת מיקרו-אקלים נעים וקידום המגוון הביולוגי בסביבה האורבנית.

מעבר להיבטים הסביבתיים, הפרגולה מהווה גם אלמנט עיצובי פופולרי באדריכלות בת-זמננו, המחבר בין מסורת למודרניות. אדריכלים ומעצבי נוף משלבים פרגולות בפרויקטים של בנייה ירוקה, מסעדות, בתי מלון וגנים ציבוריים, כאשר הם שואבים השראה מהמסורת העתיקה תוך שימוש בחומרים חדשניים וטכניקות עכשוויות.

אנקדוטה מעניינת: בכפרי יוון העתיקה, ענבי הגפן שגדלו על פרגולות שימשו לא רק למאכל אלא גם להכנת יין באירועי דיוניסוס (Dionysus), אל היין היווני, וכך הפרגולה עצמה קיבלה משמעות דתית. גם כיום, בכפרים מסורתיים באיטליה ויוון, טקס הבציר של ענבי פרגולת החצר נשאר אירוע משפחתי חגיגי המסמל את המשכיות המסורת לאורך אלפי שנים.


הנה סוכת הענבים והיתרון המתוק שבה:

https://youtu.be/rzgvUpM4iAA


תיעול והכוונה של הגפן בכדי שתצל על הבית בקיץ:



פרגולת הענבים העתיקה היא פתרון מצוין:

https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y


וכך מחזקים את הגפן שמגדלים בפרגולת ענבים:

https://youtu.be/2QnQXOQMeJs