שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי סופגניית העוואמה?
אחד ממיני המאפים החמודים של העולם הערבי הוא מאכל מתוק, מיני סופגניות עגולות וקטנות, בגודל של כדור פינג פונג, סופגניות זעירות שנקראות עוואמה (Awameh).
העוואמה די נפוצות כקינוח בסעודת האפטאר שמסיימת כל יום במהלך צום הרמדאן, בחתונות ובשמחות בעולם הערבי. בעדות הנוצריות בלבנון, אגב, מגישים אותן בחגיגה המסורתית של ליל טבילתו של ישו ובאירועי חג הכריסטמס בכלל.
כמו הזאלאבייה, עוד סופגנייה ים תיכונית, העוומה מטוגנות בשמן עמוק וסופגות לתוכן את שמן הטיגון, הבצק של סופגניות ה"עוואמה" מכיל תפוחי אדמה, עובדה שמקנה לו פריכות וטעם ייחודיים. לאחר הטיגון הן נטבלות מיד בדבש או בסירופ סוכר ומי ורדים ומוגשות לסועדים.
התרומה של לבנון לאגף הקינוחים הוא סוג של מיני-סופגניה ספוגה בסירופ דבש. אך אם מקורן של סופגניות בצק השמרים הקטנות הוא בלבנון, הן התפשטו ממנה אל טורקיה וסוריה ואל אזור ערב הסעודית. אבל הן נאפות ברחבי המזרח התיכון. מיני סופגניות קטנות כאלה יש גם בתורכיה, יוון, איראן ועד לאתיופיה ואפילו ל"אנדונטס" היפאני הן הגיעו.
כך מכינים עוואמה:
https://youtu.be/TfORJWZwLJM
ועוואמה לבנוני:
https://youtu.be/a8NMDt9fRVw
מהי הזאלאבייה?
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
כך מכינים זלביה ברחוב בהודו:
https://youtu.be/4mWcsrWmbBw
הנה הזלבייה המצרית:
https://youtu.be/pdFm9Rnz4H8
והשיר "מותק זלבייה":
https://youtu.be/CTmKrwFu7wg
עוואמה
אחד ממיני המאפים החמודים של העולם הערבי הוא מאכל מתוק, מיני סופגניות עגולות וקטנות, בגודל של כדור פינג פונג, סופגניות זעירות שנקראות עוואמה (Awameh).
העוואמה די נפוצות כקינוח בסעודת האפטאר שמסיימת כל יום במהלך צום הרמדאן, בחתונות ובשמחות בעולם הערבי. בעדות הנוצריות בלבנון, אגב, מגישים אותן בחגיגה המסורתית של ליל טבילתו של ישו ובאירועי חג הכריסטמס בכלל.
כמו הזאלאבייה, עוד סופגנייה ים תיכונית, העוומה מטוגנות בשמן עמוק וסופגות לתוכן את שמן הטיגון, הבצק של סופגניות ה"עוואמה" מכיל תפוחי אדמה, עובדה שמקנה לו פריכות וטעם ייחודיים. לאחר הטיגון הן נטבלות מיד בדבש או בסירופ סוכר ומי ורדים ומוגשות לסועדים.
התרומה של לבנון לאגף הקינוחים הוא סוג של מיני-סופגניה ספוגה בסירופ דבש. אך אם מקורן של סופגניות בצק השמרים הקטנות הוא בלבנון, הן התפשטו ממנה אל טורקיה וסוריה ואל אזור ערב הסעודית. אבל הן נאפות ברחבי המזרח התיכון. מיני סופגניות קטנות כאלה יש גם בתורכיה, יוון, איראן ועד לאתיופיה ואפילו ל"אנדונטס" היפאני הן הגיעו.
כך מכינים עוואמה:
https://youtu.be/TfORJWZwLJM
ועוואמה לבנוני:
https://youtu.be/a8NMDt9fRVw
לסופגניה שאנו מטגנים יש קרובות משפחה ורחוקות יותר במקומות ואזורים רבים בעולם. אחת הסופגניות המקבילות הללו היא הזאלאביה, הנקראת גם ג'לבי (Jalebi).
ג'לבי הוא מעדן מתוק ומסורתי, המוגש לרוב כשהוא חם, פריך מבחוץ וספוג בסירופ סוכר מבפנים. זהו קינוח שטוגן בשמן עמוק, העשוי מבלילת קמח חיטה מותסס, סוכר ויוגורט, שלאחר מכן הוספגה בסירופ עשוי מסוכר, מים ולפעמים זעפרן או מי ורדים.
הג'לבי פופולרי במקומות רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בה הזלביה היא קינוח שונה שנהוג לעצב בה לולאות של בלילה בצורה המזכירה בייגלה ומטוגנת בשמן עמוק ואז נעטפת מסביב בסירופ מתוק.
מקורו של הזלביה אינו ברור, אך מאמינים שהוא נולד בפרס ולאחר מכן התפשט להודו, שם הוא הפך פופולרי במהלך האימפריה המוגולית.
אצל המוסלמים הג'לבי נפוץ כמאכל חגיגי בחודש הרמדאן, אצל ההינדים בחגיגות הדיוואלי ובחגי ההתגלות והפסחא אצל הנוצרים. בקרב יהודי תימן ויהודי סוריה ומדינות נוספות במזרח התיכון, הזלביה היא מאכל מסורתי לחנוכה ולעתים גם בשבועות.
בהודו, הג'לבי הוא אוכל רחוב פופולרי ומוגש לעתים קרובות במהלך פסטיבלים, חתונות ואירועים מיוחדים אחרים.
הזאלאביה מגיע בצורות וגדלים שונים, כשחלקם עבים ופריכים יותר מאחרים. יש אנשים שמוסיפים לבלילה תבלינים כמו הל או קינמון כדי לתת לה טעם ייחודי.
הזאלאביה הוא מתוק וטעים, אך הוא ממש לא נחשב לבריא, בשל היותו מפוצץ בקלוריות ובסוכר. ועדיין, במקומות רבים זהו קינוח פופולרי שאנשים רבים נהנים ממנו, במיוחד בעונות החגים.
לסיכום, זלביה הוא קינוח פופולרי שדורות רבים נהנו ונהנים ממנו עד היום. המרקם הייחודי והמתיקות שלו הופכים אותו לפינוק שאהוב על רבים. במינונים קטנים וברגעי חג, הוא בהחלט מספק רגע של טעם טוב ומתיקות סירופית ששווה לטעום מדי פעם.
כך מכינים זלביה ברחוב בהודו:
https://youtu.be/4mWcsrWmbBw
הנה הזלבייה המצרית:
https://youtu.be/pdFm9Rnz4H8
והשיר "מותק זלבייה":
https://youtu.be/CTmKrwFu7wg
