שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פועל העוגב?
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
איך בונים עוגב כנסייתי?
אורגן כנסייתי הידוע, בעברית כעוגב כנסייתי ענק (Pipe Organ) הוא כלי נגינה שבבסיסו מערכת צינורות (Pipes) אקוסטית המפיקה צלילים באמצעות זרימה של אוויר.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר, מה שמסביר מדוע בנייה של עוגב כנסייתי כזה היא תהליך מורכב שמחייב מומחיות בתחומים רבים וזמן רב.
הצינורות הללו, העשויים לרוב מסגסוגות מתכת או עץ מיוחד, נבדלים זה מזה בגודלם וצורתם כדי להפיק טווח צלילים עשיר. הצינור הגדול ביותר בעוגבים ענקיים עשוי להגיע לאורך של עד 19.5 מטרים ולקוטר של כמעט מטר, בעוד הקטן ביותר אורכו כסנטימטר בודד.
תכנון העוגב מתחיל בבחירת מיקום מתאים בכנסייה. האקוסטיקה של המבנה היא קריטית להצלחת הפרויקט. במבנים גותיים בעלי תקרות גבוהות וקירות אבן, הד הצליל יוצר עושר הרמוני מיוחד, מה שמסביר מדוע התכנון צריך להיות מאוד מדויק ולכלול חישובים רבים, של זמני ההדהוד של הצלילים ואופן התפשטות הצליל במרחב.
מה שמאפשר את הזרמת האוויר לצינורות העוגב היא מערכת אספקת האוויר שלו. אם בימי קדם השתמשו במפוחים ידניים שהופעלו באופן ידני, על ידי עוזרי הנגן, כיום משתמשים במנועים חשמליים המזרימים אוויר למיכל אגירה בלחץ קבוע. מיכל זה, המכונה "נאד הרוח" (Wind Reservoir), מספק את האוויר לצינורות השונים בלחץ אחיד.
הצינורות עצמם מאורגנים כולם בקבוצות הנקראות רגיסטרים (Registers). כל רגיסטר מייצג צבע צליל שונה, כמו צלילי חליל, חצוצרה או מיתר. עוגב ענק יכול להכיל בין 20 ל-100 רגיסטרים שונים, כשאלה מקנים לו את עושר הצליל האדיר שלו. הצינורות מסודרים על גבי תא עץ מיוחד שמכיל שסתומים. תפקיד השסתומים הללו הוא לווסת את זרימת האוויר.
מפעילים את העוגב מקלדות ומתגים (כפתורים בולטים) המחוברים לצינורות באמצעות מערכת מכנית מורכבת או חשמלית. בעוגבים מודרניים משולבות לרוב מערכות ממוחשבות לתכנות מראש של שילובי צלילים. עוגב גדול יכול להכיל עד 5 מקלדות ידיים (Manuals) שונות, בנוסף למקלדת רגליים שמורכבת מפדלים (Pedals) ומנגנת את הבאסים, הצלילים הנמוכים ביותר.
חזית העוגב, המכונה "ארון", באנגלית "קייס" (Case), היא לרוב יצירת אומנות בפני עצמה. בוני עוגבים מסורתיים עובדים עם אומנים ומעצבים ליצירת חזית מפוארת המשתלבת באדריכלות הכנסייה. עבודות העץ המורכבות והגילופים העדינים הם סממן היכר של עוגבים היסטוריים וכמובן שגם אותם לוקח זמן רב להכין.
תהליך בניית העוגב מסתיים בכיוון הכלי. כמו בכיוון פסנתרים, זוהי פעולה שדורשת אוזן מוסיקלית מעולה וניסיון רב של מומחה. הוא מכוונן כל צינור בנפרד, תוך התחשבות באקוסטיקה הייחודית של המבנה. תהליך זה לבדו עשוי להימשך חודשים ארוכים.
בכל התהליך הזה ישנו צירוף של מומחים רבים הבונים עוגבים כנסייתיים כמו אלה שבכנסיות והקתדרלות הגדולות ביותר. כיום יש אורגנים חשמליים, שבהם עושים שימוש בכנסיות קטנות או בכנסיות של קהילות פחות מבוססות. אך הצליל הנפלא של העוגבים האקוסטיים הוא עדיין הנחשב יותר.
כך בונים את העוגב הכנסייתי:
https://youtu.be/imyI0mlzDmQ
כך מנגנים בו זמנית על הקלידים והדוושות:
https://youtu.be/XSgKF-DYRNA
התוצאה היא מוסיקה נפלאה כמו הכוראל פרלוד, הזה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/xhpnkqsfmTs?t=7s
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
מהם האורגן החשמלי והאורגנית הפופולריים?
היום הוא הוחלף על ידי הסינטסייזרים והפסנתרים החשמליים, אבל היו שנים שהאורגן החשמלי (Electric organ) היה כלי המקלדת המצליח ביותר ולהיט ענק בחנויות.
אורגן חשמלי הוא כלי נגינה שנולד במטרה לחקות בכלי נגינה זול יחסית את צלילי העוגב האקוסטי, שהיה נפוץ בכנסיות ובאולמות קונצרטים גדולים. האורגן החשמלי של שנות ה-30 וה-40 מתבסס על שפופרות ריק, כמו השפופרות של מכשירי הרדיו. יש בו אז דוושות רגל לנגינת צלילי הבס הנמוכים, כש-2 וחצי אוקטבות הרגל שלו מאפשרות לנגן את הרפרטואר הקלאסי של העוגב האקוסטי העצום שבכנסיות.
באולמי קולנוע של שנות ה-30 שימש אורגן הוורליצר ככלי ליווי בסרטים אילמים. אבל הכלי הפופולרי הראשון שהצליח לספק את הצליל הזה בצורה חשמלית ובעלויות נמוכות יחסית היה אורגן ההאמונד. פיתח אותו בשנת 1935 לורנס האמונד, על בסיס צליליו שנוצרו באמצעות סינתזה של צורות גל.
אם בתחילה אכן שימש ההאמונד כתחליף זול לעוגבי כנסיות ולמוסיקה קלאסית, בהדרגה החלו להשתמש בו במוסיקת ג'אז, גוספל, בלוז ורוק. בשנות ה-60 וה-70 הוא הופך לכלי מרכזי, כשהצליל הייחודי והמוכר שלו הופך אותו לצליל אייקוני במוסיקה הפופולרית של התקופה. בשירים של להקות כמו "הדלתות" ו"פרוקול הארום" בולטים צליליו.
המוסיקה הפופולרית של שנות ה-70 היא העשור הגדול האחרון של האורגן החשמלי. מוסיקת הרוק הולכת בעשור הזה ומחליפה את האורגן בסינתסייזר החדש. להקות רוק כמו "דיפ פרפל" ו"החונקים" משתמשות בו, קית' אמרסון מלהקת Emerson, Lake & Palmer מנגן את האורגן ביצירת הרוק המתקדם "תרועה לאיש הפשוט". בהדרגה נכנעת לטרנד אפילו להקת "קווין", שמתפארת באלבומיה הראשונים שהם הוקלטו ללא סינתסייזרים ולבסוף מצטרפת לסאונד האלקטרוני.
הצורך בכלי נייד וזול יותר הוליד בהמשך את האורגנית הקטנה. מה שאפשר זאת הייתה המצאת הטרנזיסטור והמעבר מטכנולוגיית שפופרות לטרנזיסטורים בייצור של מכשירים אלקטרוניים. מכאן גדלה הפופולריות של האורגנים החשמליים, כשבשנות ה-70 מיוצרים ונכנסים לבתים פרטיים גם אורגני רהיט ביתיים וגם אורגנים ניידים, קטנים וקלים יותר.
בעשור הבא הופכת האורגנית הקטנה והזולה לכלי נגינה פופולרי מאוד, כשילדים צעירים לומדים אותה בבית ובחוגי נגינה. את מקומה על הבמות היא הולכת ומאבדת, כשנכנסים הסינתיסייזרים והכלים הדיגיטליים המתקדמים יותר ונוצרים סגנונות שמתבססים עליהם.
בשנות ה-90 ולקראת סוף המאה ה-20 דעכה הפופולריות של האורגן החשמלי והאורגנית. התפתחות הטכנולוגיה והפופולריות הגוברת של המוסיקה האלקטרונית הלכו ודחקו אותם לשוליים. הסינתסייזר והסמפלר מחליפים את האורגנים וכיום הם נחשבים לכלים נוסטלגיים.
מי שמשתמשים בצלילי האורגן כיום במוסיקה הפופולרית הם בעיקר מוסיקאים שמפיקים שירים "בטעם של פעם" ומחפשים את הצליל החם והייחודי של ההמונד ודומיו.
גם אורגני הכנסייה הקומפקטיים קיימים עדיין. אך כיום הם יקרים יותר. מאגרי הצלילים שלהם כוללים כיום צלילי עוגבים אמיתיים שסומפלו, כלומר נדגמו והוקלטו באיכות גבוהה ומנוגנים באופן דיגיטלי.
ראשון היה הוורליצר ששימש כלי ליווי לסרטים אילמים:
https://youtu.be/Avu9Weua9EU
האורגן של ג'ימי סמית' בקטע Cats:
https://youtu.be/dodePjNYAJk
האורגן של ה-Doors היה מפורסם מאד בשנות ה-60:
https://youtu.be/mbj1RFaoyLk
אלן פרייס מלווה באורגן את I put a spell on" "you:
https://youtu.be/V0uUH11t6V8
סולו וליווי אורגן ההמונד המפורסם בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
אורגן ההמונד המפורסם של נגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
המלוטרון היה אורגן עם הקלטות מנוגנות וההתפעלות מהאוטומציה שלו נראתה כך:
https://youtu.be/HdkixaxjZCM
והאורגן של ימינו הוא כבר מקלדת מתקדמת, עם צלילים דגומים וכמעט מציאותיים:
https://youtu.be/fQANb6vltyY
מהי נקודת עוגב במוסיקה?
נקודת עוגב (Pedal point) היא שיטה מוזיקלית בה המלחין מציב במהלך מוזיקלי צליל ארוך ומתמשך, בדרך כלל בקול הבס, כלומר צליל נמוך, כשמעליו מתחלפים אקורדים שונים.
הצליל הזה מתחיל בדרך כלל כאחד מצלילי האקורד, אבל הוא יישאר וינוגן שוב ושוב, בזמן שמעליו יתחלפו האקורדים והמהלכים בשאר הקולות וההרמוניה תזרום למולו.
המהלך של צליל העוגב קצת מזכיר יסודות של בניין, שאמורים להיות מוצקים וקבועים, בעוד המבנה יכול להיות בצורות שונות ועם פיתוחים משתנים.
ואם מדברים על יסודות, אכן צליל העוגב הוא לרוב צליל הדרגה הראשונה בסולם (הטוניקה) או החמישית (צליל הדומיננטה). זה גם מסביר את תחושת המשיכה הטונאלית המשמעותית מאוד של נקודת העוגב. נקודות עוגב נוטות למשוך את ההרמוניה אל הפתרון, לבסיס הסולם.
מוזיקלית, לא פחות מעניין הוא שמול אקורדים שבהם הוא נחשב לצליל "זר", הצליל הזה ייצור לא פעם דיסוננסים ומתח הרמוני מסוים, אם כי מעט מעומעם לעומת הדומיננטה למשל, מסיבות שונות. במילים פשוטות, כמו אדם שעובר תקופה לא קלה וחווה קושי, שבימים רגילים היה מרעיד ומוציא אותו מהדעת ודווקא בתקופה המורכבת הוא כמעט ולא מתרגש ממנו - כך הדיסוננס בנקודת עוגב נשמע בדרך כלל בסדר, גם אם הוא קצת מתוח.
המתח ההרמוני שכן מתקיים בה ייפתר בדרך כלל לקראת סיום נקודת העוגב, כשיגיע אקורד שצליל העוגב ייחשב לאחד מצליליו. התחושה לאוזנו של השומע תהיה של פתרון הרמוני, רוגע מזוכך, או מה שנקרא בלטינית "קתרזיס".
כמי בהרבה דברים במוסיקה, יוהן סבסטיאן באך היה ענק במהלכים כאלו ויש לכך סיבה. צליל העוגב הגיע מטכניקת נגינה בעוגב, בה נהג הנגן להחזיק צליל באס, בעזרת אחד ה"פדאלים", דוושות הרגליים, שבכלי זה מנגנות באסים. תוך כדי נגינת הצליל הארוך היה נגן העוגב חופשי לנגן מנגינות ומהלכים מלודיים מאולתרים, בצלילים הגבוהים.
ומי מתאים לככב בסצנה זו, אם לא ענק העוגב שבחייו נחשב לאחד מנגני העוגב הטובים בגרמניה?
בלא מעט ז'אנרים ניתן למצוא נקודות עוגב. במוסיקה עממית מוצאים אותן במוסיקה הקלטית של האירים ובחמת החלילים הסקוטית, עם הצליל המתמשך שמנגן מול המלודיה, צליל המכונה בסקוטלנד "דרון" (Drone).
במוסיקה הקלסית התפתחה נקודת העוגב החל מתקופת הבארוק. מוצאים אותה לא פעם בסיומי פרקים (למשל בסיום הפרלוד והפוגה הראשונים מתוך "הפסנתר המושווה" של באך), אבל גם במהלך יצירות ולעתים, כמו במתיאוס פסיון של באך, ממש בפתיחה.
הנה הדגמה של נקודת עוגב על דו נמוך, כשההרמוניה משתנה:
https://youtu.be/qAcTmpTB4KI
הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:
https://youtu.be/ECWPpJjGK7k
רה נמוך בתור נקודת עוגב בקטע מהפרק הראשון של הסיפוניה מספר 7 של ברוקנר:
https://youtu.be/zO6rTT5Dr1o
נקודת עוגב על רה בגיטרה אצל להקת Yes בשיר Ritual בהופעה חיה, מתוך האלבום "סיפורים מהאוקיינוס הטיפוגרפי" (אחרי כמה צלילי פתיחה):
https://youtu.be/YKQQ6X5bPA8?t=22
ושימו לב לצליל ה"דרון", נקודת העוגב בנגינת חמת החלילים הסקוטית:
https://youtu.be/OzOjc7jounI
איך באך הוכר כגאון מאה שנה אחרי מותו?
אין הרבה מוסיקאים או אמנים כמו יוהן סבסטיאן באך, מי שהיו אנשי מקצוע מעולים בחייהם, אך נחשבו לסוג של משרתים, בזמן שצוידו בלידתם במוח גאוני מסוגו ועשו את אמנותם הכי טוב בהסיטוריה. מה שמכונה אצל הג'ן זי, דור ה-Z, בכינוי GOAT, ראשי תיבות של "הכי טוב בכל הזמנים" (Greatest of all times).
מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
אך באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת באופן יוצא דופן הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים. לפיכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין.
לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון, גאון גם הוא שזכה לכינוי "מוצרט היהודי". גילוי באך על ידי מנדלסון התרחש כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. המלחין והמנצח התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר והבין שבידיו נמצאת מוסיקה מהרמה הגבוהה ביותר. במרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו. מאז ידוע יוהן סבסטיאן באך כאחד מגאוני המוסיקה ומהמלחינים החשובים בכל הזמנים ולדעת רבים החשוב והטוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה סוד הגדולה של מי שמרבית המוסיקאים רואים בו את הגדול מכולם:
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
תולדות חייו של באך:
https://youtu.be/GDkgEe0hawk
סיפור חייו בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
כמה דוגמאות להשפעת באך על להיטי ענק:
https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
מהו אורגן ההמונד?
במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.
יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.
דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.
הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.
הנה אורגן המונד:
http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0
הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
תולדות ההמונד בקצרה:
https://youtu.be/krQbctRqq0c
הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:
http://youtu.be/IG5-s_G2csM
ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
העוּגָב (Organ או Pipe organ) או האורגן הוא ככל הנראה כלי הנגינה הגדול ביותר והכי מסובך במנגנוני הפקת הצליל שלו.
ממש כמו על הפסנתר, נגן העוגב פורט על קלידיו של הכלי. אבל בניגוד לפסנתר, העוגב נחשב כלי נשיפה. הסיבה היא שהצלילים מופקים בצינורות הרבים שלו, בהם עובר האוויר, ממש כמו בחליל וכלי נשיפה אחרים.
הצינורות של העוגב רבים. כל צינור מנפיק צליל בגובה אחר. ככל שהצינור המחובר לקליד הינו ארוך יותר - הצליל שמופק מהקליד הוא יותר נמוך.
כל קבוצת חלילים או צינורות בנויה באופן אחר ולפיכך מפיקה צליל מסוג אחר. קוראים לצלילים הללו בעוגב רֶגִיסְטֶרים. יש רגיסטרים המפיקים צלילים דמויי קלרינט, יש המדמים חצוצרה וכדומה. מגופים מיוחדים, מעין כפתורים ליד המקלדת, מאפשרים לנגן העוגב להחליף רגיסטרים וכך להעשיר ולגוון את הנגינה בצלילים מסוגים שונים.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר. האוויר לחלילים מופק בימינו בעזרת חשמל אך בעבר היו אנשים מפעילים בשריריהם מפוחים שיצרו את זרם האוויר הדרוש להפקת הצלילים.
העוגבים, או האורגנים, היו נפוצים בעיקר בכנסיות הגדולות. זאת משום שמחיר בניית עוגב כזה היה גבוה ביותר ודרושה הייתה אחזקה שוטפת ויקרה לכלי.
אגב, שמו העברי של האורגן, העוגב, מוזכר אמנם בתנ"ך, אך אין המדובר באותו הכלי אלא ב"מגרפה" המקראית שהיא סוג של חליל פאן, קודמו של העוגב.
לשונית, נוטים כיום להבדיל בין העוגב לאורגן, בכך שהעוגב הוא הכלי הגדול עם מערכת הצינורות, בעוד השם "אורגן" נשמר לכלי המקלדת החשמלי, המחקה את צליליו. אנו נשמור על המסורת הנכונה ונראה בשמות עוגב ואורגן דבר זהה, בעוד שמו המדויק של הכלי החשמלי הוא למעשה אורגן חשמלי.
כך פועל העוגב:
https://youtu.be/iM3ejYnlBVY
אורגן שאיננו חשמלי ומחייב את הנגן לפדל עם הפדלים כדי לייצר לחץ אוויר בצינורות (עברית):
https://youtu.be/0xynb1uAEC0
כך בנוי העוגב:
https://youtu.be/cfFWiWbXGuY
אלו הם צליליו המגוונים:
https://youtu.be/4S6BErQs-HE
הנה נגן העוגב:
https://youtu.be/ZEgXDlc2dHc
עוד נגן כנסייתי:
https://youtu.be/ey_8VSD7fgc
הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך:
https://youtu.be/ho9rZjlsyYY?long=yes
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
אורגן כנסייתי הידוע, בעברית כעוגב כנסייתי ענק (Pipe Organ) הוא כלי נגינה שבבסיסו מערכת צינורות (Pipes) אקוסטית המפיקה צלילים באמצעות זרימה של אוויר.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר, מה שמסביר מדוע בנייה של עוגב כנסייתי כזה היא תהליך מורכב שמחייב מומחיות בתחומים רבים וזמן רב.
הצינורות הללו, העשויים לרוב מסגסוגות מתכת או עץ מיוחד, נבדלים זה מזה בגודלם וצורתם כדי להפיק טווח צלילים עשיר. הצינור הגדול ביותר בעוגבים ענקיים עשוי להגיע לאורך של עד 19.5 מטרים ולקוטר של כמעט מטר, בעוד הקטן ביותר אורכו כסנטימטר בודד.
תכנון העוגב מתחיל בבחירת מיקום מתאים בכנסייה. האקוסטיקה של המבנה היא קריטית להצלחת הפרויקט. במבנים גותיים בעלי תקרות גבוהות וקירות אבן, הד הצליל יוצר עושר הרמוני מיוחד, מה שמסביר מדוע התכנון צריך להיות מאוד מדויק ולכלול חישובים רבים, של זמני ההדהוד של הצלילים ואופן התפשטות הצליל במרחב.
מה שמאפשר את הזרמת האוויר לצינורות העוגב היא מערכת אספקת האוויר שלו. אם בימי קדם השתמשו במפוחים ידניים שהופעלו באופן ידני, על ידי עוזרי הנגן, כיום משתמשים במנועים חשמליים המזרימים אוויר למיכל אגירה בלחץ קבוע. מיכל זה, המכונה "נאד הרוח" (Wind Reservoir), מספק את האוויר לצינורות השונים בלחץ אחיד.
הצינורות עצמם מאורגנים כולם בקבוצות הנקראות רגיסטרים (Registers). כל רגיסטר מייצג צבע צליל שונה, כמו צלילי חליל, חצוצרה או מיתר. עוגב ענק יכול להכיל בין 20 ל-100 רגיסטרים שונים, כשאלה מקנים לו את עושר הצליל האדיר שלו. הצינורות מסודרים על גבי תא עץ מיוחד שמכיל שסתומים. תפקיד השסתומים הללו הוא לווסת את זרימת האוויר.
מפעילים את העוגב מקלדות ומתגים (כפתורים בולטים) המחוברים לצינורות באמצעות מערכת מכנית מורכבת או חשמלית. בעוגבים מודרניים משולבות לרוב מערכות ממוחשבות לתכנות מראש של שילובי צלילים. עוגב גדול יכול להכיל עד 5 מקלדות ידיים (Manuals) שונות, בנוסף למקלדת רגליים שמורכבת מפדלים (Pedals) ומנגנת את הבאסים, הצלילים הנמוכים ביותר.
חזית העוגב, המכונה "ארון", באנגלית "קייס" (Case), היא לרוב יצירת אומנות בפני עצמה. בוני עוגבים מסורתיים עובדים עם אומנים ומעצבים ליצירת חזית מפוארת המשתלבת באדריכלות הכנסייה. עבודות העץ המורכבות והגילופים העדינים הם סממן היכר של עוגבים היסטוריים וכמובן שגם אותם לוקח זמן רב להכין.
תהליך בניית העוגב מסתיים בכיוון הכלי. כמו בכיוון פסנתרים, זוהי פעולה שדורשת אוזן מוסיקלית מעולה וניסיון רב של מומחה. הוא מכוונן כל צינור בנפרד, תוך התחשבות באקוסטיקה הייחודית של המבנה. תהליך זה לבדו עשוי להימשך חודשים ארוכים.
בכל התהליך הזה ישנו צירוף של מומחים רבים הבונים עוגבים כנסייתיים כמו אלה שבכנסיות והקתדרלות הגדולות ביותר. כיום יש אורגנים חשמליים, שבהם עושים שימוש בכנסיות קטנות או בכנסיות של קהילות פחות מבוססות. אך הצליל הנפלא של העוגבים האקוסטיים הוא עדיין הנחשב יותר.
כך בונים את העוגב הכנסייתי:
https://youtu.be/imyI0mlzDmQ
כך מנגנים בו זמנית על הקלידים והדוושות:
https://youtu.be/XSgKF-DYRNA
התוצאה היא מוסיקה נפלאה כמו הכוראל פרלוד, הזה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/xhpnkqsfmTs?t=7s
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
היום הוא הוחלף על ידי הסינטסייזרים והפסנתרים החשמליים, אבל היו שנים שהאורגן החשמלי (Electric organ) היה כלי המקלדת המצליח ביותר ולהיט ענק בחנויות.
אורגן חשמלי הוא כלי נגינה שנולד במטרה לחקות בכלי נגינה זול יחסית את צלילי העוגב האקוסטי, שהיה נפוץ בכנסיות ובאולמות קונצרטים גדולים. האורגן החשמלי של שנות ה-30 וה-40 מתבסס על שפופרות ריק, כמו השפופרות של מכשירי הרדיו. יש בו אז דוושות רגל לנגינת צלילי הבס הנמוכים, כש-2 וחצי אוקטבות הרגל שלו מאפשרות לנגן את הרפרטואר הקלאסי של העוגב האקוסטי העצום שבכנסיות.
באולמי קולנוע של שנות ה-30 שימש אורגן הוורליצר ככלי ליווי בסרטים אילמים. אבל הכלי הפופולרי הראשון שהצליח לספק את הצליל הזה בצורה חשמלית ובעלויות נמוכות יחסית היה אורגן ההאמונד. פיתח אותו בשנת 1935 לורנס האמונד, על בסיס צליליו שנוצרו באמצעות סינתזה של צורות גל.
אם בתחילה אכן שימש ההאמונד כתחליף זול לעוגבי כנסיות ולמוסיקה קלאסית, בהדרגה החלו להשתמש בו במוסיקת ג'אז, גוספל, בלוז ורוק. בשנות ה-60 וה-70 הוא הופך לכלי מרכזי, כשהצליל הייחודי והמוכר שלו הופך אותו לצליל אייקוני במוסיקה הפופולרית של התקופה. בשירים של להקות כמו "הדלתות" ו"פרוקול הארום" בולטים צליליו.
המוסיקה הפופולרית של שנות ה-70 היא העשור הגדול האחרון של האורגן החשמלי. מוסיקת הרוק הולכת בעשור הזה ומחליפה את האורגן בסינתסייזר החדש. להקות רוק כמו "דיפ פרפל" ו"החונקים" משתמשות בו, קית' אמרסון מלהקת Emerson, Lake & Palmer מנגן את האורגן ביצירת הרוק המתקדם "תרועה לאיש הפשוט". בהדרגה נכנעת לטרנד אפילו להקת "קווין", שמתפארת באלבומיה הראשונים שהם הוקלטו ללא סינתסייזרים ולבסוף מצטרפת לסאונד האלקטרוני.
הצורך בכלי נייד וזול יותר הוליד בהמשך את האורגנית הקטנה. מה שאפשר זאת הייתה המצאת הטרנזיסטור והמעבר מטכנולוגיית שפופרות לטרנזיסטורים בייצור של מכשירים אלקטרוניים. מכאן גדלה הפופולריות של האורגנים החשמליים, כשבשנות ה-70 מיוצרים ונכנסים לבתים פרטיים גם אורגני רהיט ביתיים וגם אורגנים ניידים, קטנים וקלים יותר.
בעשור הבא הופכת האורגנית הקטנה והזולה לכלי נגינה פופולרי מאוד, כשילדים צעירים לומדים אותה בבית ובחוגי נגינה. את מקומה על הבמות היא הולכת ומאבדת, כשנכנסים הסינתיסייזרים והכלים הדיגיטליים המתקדמים יותר ונוצרים סגנונות שמתבססים עליהם.
בשנות ה-90 ולקראת סוף המאה ה-20 דעכה הפופולריות של האורגן החשמלי והאורגנית. התפתחות הטכנולוגיה והפופולריות הגוברת של המוסיקה האלקטרונית הלכו ודחקו אותם לשוליים. הסינתסייזר והסמפלר מחליפים את האורגנים וכיום הם נחשבים לכלים נוסטלגיים.
מי שמשתמשים בצלילי האורגן כיום במוסיקה הפופולרית הם בעיקר מוסיקאים שמפיקים שירים "בטעם של פעם" ומחפשים את הצליל החם והייחודי של ההמונד ודומיו.
גם אורגני הכנסייה הקומפקטיים קיימים עדיין. אך כיום הם יקרים יותר. מאגרי הצלילים שלהם כוללים כיום צלילי עוגבים אמיתיים שסומפלו, כלומר נדגמו והוקלטו באיכות גבוהה ומנוגנים באופן דיגיטלי.
ראשון היה הוורליצר ששימש כלי ליווי לסרטים אילמים:
https://youtu.be/Avu9Weua9EU
האורגן של ג'ימי סמית' בקטע Cats:
https://youtu.be/dodePjNYAJk
האורגן של ה-Doors היה מפורסם מאד בשנות ה-60:
https://youtu.be/mbj1RFaoyLk
אלן פרייס מלווה באורגן את I put a spell on" "you:
https://youtu.be/V0uUH11t6V8
סולו וליווי אורגן ההמונד המפורסם בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
אורגן ההמונד המפורסם של נגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
המלוטרון היה אורגן עם הקלטות מנוגנות וההתפעלות מהאוטומציה שלו נראתה כך:
https://youtu.be/HdkixaxjZCM
והאורגן של ימינו הוא כבר מקלדת מתקדמת, עם צלילים דגומים וכמעט מציאותיים:
https://youtu.be/fQANb6vltyY
נקודת עוגב (Pedal point) היא שיטה מוזיקלית בה המלחין מציב במהלך מוזיקלי צליל ארוך ומתמשך, בדרך כלל בקול הבס, כלומר צליל נמוך, כשמעליו מתחלפים אקורדים שונים.
הצליל הזה מתחיל בדרך כלל כאחד מצלילי האקורד, אבל הוא יישאר וינוגן שוב ושוב, בזמן שמעליו יתחלפו האקורדים והמהלכים בשאר הקולות וההרמוניה תזרום למולו.
המהלך של צליל העוגב קצת מזכיר יסודות של בניין, שאמורים להיות מוצקים וקבועים, בעוד המבנה יכול להיות בצורות שונות ועם פיתוחים משתנים.
ואם מדברים על יסודות, אכן צליל העוגב הוא לרוב צליל הדרגה הראשונה בסולם (הטוניקה) או החמישית (צליל הדומיננטה). זה גם מסביר את תחושת המשיכה הטונאלית המשמעותית מאוד של נקודת העוגב. נקודות עוגב נוטות למשוך את ההרמוניה אל הפתרון, לבסיס הסולם.
מוזיקלית, לא פחות מעניין הוא שמול אקורדים שבהם הוא נחשב לצליל "זר", הצליל הזה ייצור לא פעם דיסוננסים ומתח הרמוני מסוים, אם כי מעט מעומעם לעומת הדומיננטה למשל, מסיבות שונות. במילים פשוטות, כמו אדם שעובר תקופה לא קלה וחווה קושי, שבימים רגילים היה מרעיד ומוציא אותו מהדעת ודווקא בתקופה המורכבת הוא כמעט ולא מתרגש ממנו - כך הדיסוננס בנקודת עוגב נשמע בדרך כלל בסדר, גם אם הוא קצת מתוח.
המתח ההרמוני שכן מתקיים בה ייפתר בדרך כלל לקראת סיום נקודת העוגב, כשיגיע אקורד שצליל העוגב ייחשב לאחד מצליליו. התחושה לאוזנו של השומע תהיה של פתרון הרמוני, רוגע מזוכך, או מה שנקרא בלטינית "קתרזיס".
כמי בהרבה דברים במוסיקה, יוהן סבסטיאן באך היה ענק במהלכים כאלו ויש לכך סיבה. צליל העוגב הגיע מטכניקת נגינה בעוגב, בה נהג הנגן להחזיק צליל באס, בעזרת אחד ה"פדאלים", דוושות הרגליים, שבכלי זה מנגנות באסים. תוך כדי נגינת הצליל הארוך היה נגן העוגב חופשי לנגן מנגינות ומהלכים מלודיים מאולתרים, בצלילים הגבוהים.
ומי מתאים לככב בסצנה זו, אם לא ענק העוגב שבחייו נחשב לאחד מנגני העוגב הטובים בגרמניה?
בלא מעט ז'אנרים ניתן למצוא נקודות עוגב. במוסיקה עממית מוצאים אותן במוסיקה הקלטית של האירים ובחמת החלילים הסקוטית, עם הצליל המתמשך שמנגן מול המלודיה, צליל המכונה בסקוטלנד "דרון" (Drone).
במוסיקה הקלסית התפתחה נקודת העוגב החל מתקופת הבארוק. מוצאים אותה לא פעם בסיומי פרקים (למשל בסיום הפרלוד והפוגה הראשונים מתוך "הפסנתר המושווה" של באך), אבל גם במהלך יצירות ולעתים, כמו במתיאוס פסיון של באך, ממש בפתיחה.
הנה הדגמה של נקודת עוגב על דו נמוך, כשההרמוניה משתנה:
https://youtu.be/qAcTmpTB4KI
הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:
https://youtu.be/ECWPpJjGK7k
רה נמוך בתור נקודת עוגב בקטע מהפרק הראשון של הסיפוניה מספר 7 של ברוקנר:
https://youtu.be/zO6rTT5Dr1o
נקודת עוגב על רה בגיטרה אצל להקת Yes בשיר Ritual בהופעה חיה, מתוך האלבום "סיפורים מהאוקיינוס הטיפוגרפי" (אחרי כמה צלילי פתיחה):
https://youtu.be/YKQQ6X5bPA8?t=22
ושימו לב לצליל ה"דרון", נקודת העוגב בנגינת חמת החלילים הסקוטית:
https://youtu.be/OzOjc7jounI
עוגב
אין הרבה מוסיקאים או אמנים כמו יוהן סבסטיאן באך, מי שהיו אנשי מקצוע מעולים בחייהם, אך נחשבו לסוג של משרתים, בזמן שצוידו בלידתם במוח גאוני מסוגו ועשו את אמנותם הכי טוב בהסיטוריה. מה שמכונה אצל הג'ן זי, דור ה-Z, בכינוי GOAT, ראשי תיבות של "הכי טוב בכל הזמנים" (Greatest of all times).
מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.
אך באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.
בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.
הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת באופן יוצא דופן הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.
האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...
הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.
והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.
המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים. לפיכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין.
לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.
וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.
מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון, גאון גם הוא שזכה לכינוי "מוצרט היהודי". גילוי באך על ידי מנדלסון התרחש כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.
זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. המלחין והמנצח התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר והבין שבידיו נמצאת מוסיקה מהרמה הגבוהה ביותר. במרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.
לראשונה זכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.
כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו. מאז ידוע יוהן סבסטיאן באך כאחד מגאוני המוסיקה ומהמלחינים החשובים בכל הזמנים ולדעת רבים החשוב והטוב שבהם.
היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.
מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.
הנה סוד הגדולה של מי שמרבית המוסיקאים רואים בו את הגדול מכולם:
https://youtu.be/OUNTARNg_3s
תולדות חייו של באך:
https://youtu.be/GDkgEe0hawk
סיפור חייו בהיפ הופ:
http://youtu.be/TWwT_taX8N4
מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?
https://youtu.be/VOr2O0FfpT8
כמה דוגמאות להשפעת באך על להיטי ענק:
https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes
פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:
https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes
ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:
https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes
במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.
יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.
דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.
הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.
הנה אורגן המונד:
http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0
הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:
http://youtu.be/G2LzSItsQ80
תולדות ההמונד בקצרה:
https://youtu.be/krQbctRqq0c
הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:
http://youtu.be/IG5-s_G2csM
ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:
http://youtu.be/i_m-gyi5Fno
