שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם העגורים?
העגורים (Gruidae) הם משפחה של עופות גדולים עם צוואר ארוך ובעלי רגליים ארוכות. הם מהעופות הנודדים הכי מרשימים שיש.
אנו בישראל מכירים את העגורים האפורים היטב מעצירתם בארץ. הם עוצרים כאן בנדידתם דרומה לאפריקה לקראת החורף והשיבה באביב לאירופה.
האמת היא שהעגורים ממש מזכירים אותנו, בני האדם. במיוחד כשהם צורחים ללא הפסקה ולא נחים לרגע. כמונו הם חיים בזוגיות ומתחברים עם בני המין השני לכל חייהם. למינים שונים של עגוריים יש גינוני חיזור מרהיבים ולרוב הם גם ידועים בקנאותם זה לזה.
הנה סרטון על העגורים שעוצרים באגמון החולה שבישראל בזמן הנדידה (עברית):
http://youtu.be/EStxNwP_tr8?t=7s
כתבת טלוויזיה בעברית על העגורים העוצרים בארץ במהלך הנדידה לאפריקה (עברית):
https://youtu.be/78E8Q8cjPZQ?long=yes
וסרטון ארוך באנגלית על נדידת העגורים:
http://youtu.be/dvC6xsacncA?long=yes
מהי אגדת העגורים של איביקוס?
סיפור העגורים של איביקוס (The Cranes of Ibykus) הוא אגדה יוונית עתיקה מרתקת, שעברה מדור לדור והפכה למטבע לשון המבטא ענישה בלתי צפויה. הסיפור מספר על איביקוס (Ibykus), משורר יווני מחונן שחי במאה ה-6 לפני הספירה. הוא יצא למסע לדלפי (Delphi) להשתתף בתחרויות המוזיקה והשירה המפורסמות.
בדרכו פגש איביקוס להקת עגורים נודדת, התייחס אליהם כאל חברים למסע, ביקש שגם הוא יזכה לקבלת פנים טובה כמותם. גורלו התהפך כאשר המשיך במסעו דרך יער מבודד, שם הותקף על ידי שני שודדים שארבו לו. חסר אונים מול תוקפיו, ברגעיו האחרונים הוא פנה אל העגורים שחגו מעליו, ביקש מהם להיות עדים למותו האכזרי.
הידיעה על מותו של איביקוס הגיעה לחבריו שהמתינו לו בסיראקוז (Syracuse). הם התאבלו על האובדן הטרגי, חיפשו דרכים לגלות את זהות הרוצחים בין ההמון הרב שהגיע לפסטיבל.
באירוע תיאטרלי שנערך בתיאטרון העתיק של סיראקוז, הופיעה מקהלה שגילמה את האריניות (Erinyes), אלות הנקמה היווניות העתיקות - ישויות מיתולוגיות רבות עוצמה שתפקידן לרדוף פושעים. המקהלה תיארה את האופן שבו האריניות רודפות חוטאים ללא מנוח והשאירה את הקהל המרותק שקוע בדממה מפחידה.
ברגע דרמטי, אחד הרוצחים שנכח בהצגה הבחין בלהקת עגורים שחלפה מעל התיאטרון. בתגובה ספונטנית של אשמה מצפונית, הוא קרא בקול: "הנה העגורים הנוקמים ששלח איביקוס!". תגובתו המפתיעה עוררה חשד מיידי בקרב הצופים. הרוצחים, מבוהלים מהסגרתם העצמית, נתפסו במהרה בידי הרשויות.
האגדה הזו משקפת תפיסה עמוקה על כוחו של המצפון האנושי, הנוקב באשמה עד שהאמת יוצאת לאור. היא מדגימה כיצד סודות אפלים מוצאים את דרכם החוצה בדרכים בלתי צפויות.
הסיפור זכה להדהוד תרבותי משמעותי לאורך הדורות ואף הפך במרוצת הדורות למטבע לשון. המשורר הגרמני פרידריך שילר (Friedrich Schiller) הנציח ב-1797 את האגדה בשירו המפורסם "Die Kraniche des Ibykus", שהעניק לסיפור העתיק משמעות חדשה בעידן הנאורות.
האגדה נשארת רלוונטית גם בימינו, מזכירה לנו שהמצפון האנושי נושא עמו את משקל מעשינו. היא מלמדת שאמת מוסרית, גם אם נסתרת זמנית, מוצאת דרכים מפתיעות להתגלות.
הנה סיפור העגורים שנקמו את נקמתו של איביקוס:
https://youtu.be/s5sZzReo6fM
תמונות ממופע באלט על סיפור עגורי איביקוס:
https://youtu.be/vU3Exmd5ues
בינה מספרת:
https://youtu.be/ERAn1UBDySk
עוד אגדה על עגורים:
https://youtu.be/7XpxfhfdpPg
עגור אפור
העגורים (Gruidae) הם משפחה של עופות גדולים עם צוואר ארוך ובעלי רגליים ארוכות. הם מהעופות הנודדים הכי מרשימים שיש.
אנו בישראל מכירים את העגורים האפורים היטב מעצירתם בארץ. הם עוצרים כאן בנדידתם דרומה לאפריקה לקראת החורף והשיבה באביב לאירופה.
האמת היא שהעגורים ממש מזכירים אותנו, בני האדם. במיוחד כשהם צורחים ללא הפסקה ולא נחים לרגע. כמונו הם חיים בזוגיות ומתחברים עם בני המין השני לכל חייהם. למינים שונים של עגוריים יש גינוני חיזור מרהיבים ולרוב הם גם ידועים בקנאותם זה לזה.
הנה סרטון על העגורים שעוצרים באגמון החולה שבישראל בזמן הנדידה (עברית):
http://youtu.be/EStxNwP_tr8?t=7s
כתבת טלוויזיה בעברית על העגורים העוצרים בארץ במהלך הנדידה לאפריקה (עברית):
https://youtu.be/78E8Q8cjPZQ?long=yes
וסרטון ארוך באנגלית על נדידת העגורים:
http://youtu.be/dvC6xsacncA?long=yes
סיפור העגורים של איביקוס (The Cranes of Ibykus) הוא אגדה יוונית עתיקה מרתקת, שעברה מדור לדור והפכה למטבע לשון המבטא ענישה בלתי צפויה. הסיפור מספר על איביקוס (Ibykus), משורר יווני מחונן שחי במאה ה-6 לפני הספירה. הוא יצא למסע לדלפי (Delphi) להשתתף בתחרויות המוזיקה והשירה המפורסמות.
בדרכו פגש איביקוס להקת עגורים נודדת, התייחס אליהם כאל חברים למסע, ביקש שגם הוא יזכה לקבלת פנים טובה כמותם. גורלו התהפך כאשר המשיך במסעו דרך יער מבודד, שם הותקף על ידי שני שודדים שארבו לו. חסר אונים מול תוקפיו, ברגעיו האחרונים הוא פנה אל העגורים שחגו מעליו, ביקש מהם להיות עדים למותו האכזרי.
הידיעה על מותו של איביקוס הגיעה לחבריו שהמתינו לו בסיראקוז (Syracuse). הם התאבלו על האובדן הטרגי, חיפשו דרכים לגלות את זהות הרוצחים בין ההמון הרב שהגיע לפסטיבל.
באירוע תיאטרלי שנערך בתיאטרון העתיק של סיראקוז, הופיעה מקהלה שגילמה את האריניות (Erinyes), אלות הנקמה היווניות העתיקות - ישויות מיתולוגיות רבות עוצמה שתפקידן לרדוף פושעים. המקהלה תיארה את האופן שבו האריניות רודפות חוטאים ללא מנוח והשאירה את הקהל המרותק שקוע בדממה מפחידה.
ברגע דרמטי, אחד הרוצחים שנכח בהצגה הבחין בלהקת עגורים שחלפה מעל התיאטרון. בתגובה ספונטנית של אשמה מצפונית, הוא קרא בקול: "הנה העגורים הנוקמים ששלח איביקוס!". תגובתו המפתיעה עוררה חשד מיידי בקרב הצופים. הרוצחים, מבוהלים מהסגרתם העצמית, נתפסו במהרה בידי הרשויות.
האגדה הזו משקפת תפיסה עמוקה על כוחו של המצפון האנושי, הנוקב באשמה עד שהאמת יוצאת לאור. היא מדגימה כיצד סודות אפלים מוצאים את דרכם החוצה בדרכים בלתי צפויות.
הסיפור זכה להדהוד תרבותי משמעותי לאורך הדורות ואף הפך במרוצת הדורות למטבע לשון. המשורר הגרמני פרידריך שילר (Friedrich Schiller) הנציח ב-1797 את האגדה בשירו המפורסם "Die Kraniche des Ibykus", שהעניק לסיפור העתיק משמעות חדשה בעידן הנאורות.
האגדה נשארת רלוונטית גם בימינו, מזכירה לנו שהמצפון האנושי נושא עמו את משקל מעשינו. היא מלמדת שאמת מוסרית, גם אם נסתרת זמנית, מוצאת דרכים מפתיעות להתגלות.
הנה סיפור העגורים שנקמו את נקמתו של איביקוס:
https://youtu.be/s5sZzReo6fM
תמונות ממופע באלט על סיפור עגורי איביקוס:
https://youtu.be/vU3Exmd5ues
בינה מספרת:
https://youtu.be/ERAn1UBDySk
עוד אגדה על עגורים:
https://youtu.be/7XpxfhfdpPg
