שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה שוחים הדגים במעלה הזרם?
יש כמה מיני דגים שנודדים מרחקים גדולים בחייהם. למשל דגי פורל השור (Bull trout), שנעים עשרות מיילים ממקומם, בשיירות ענק.
אבל דגי הסלמון (Salmon) הם מהנודדים הגדולים של הטבע. הם בוקעים מהביצים בערוצי נחל קטנים ובעודם צעירים הם שוחים מרחק גדול, אל האוקיינוס. באוקיינוס הם מתבגרים ומבלים את מרבית חייהם. כשהם מתבגרים שוחים דגי הסלמון בחזרה את כל הדרך אל אותו הנחל שבו נולדו, כדי להטיל ביצים.
במהלך המסע הנועז להטלת הביצים, שוחים הסלמונים נגד הזרם ואף קופצים אל ראשי המפלים שבדרך, רק כדי להטיל את הביצים במעלה הנהר. הסיבה היא ההישרדות הטובה יותר של הצאצאים במקום הטלה שכזה.
לא פעם ממתינים להם במעלה הנחל דובים ענקיים, המנצלים את עייפות המסע שלהם ולוכדים אותם לטרף. הדובים כבר יודעים לזהות שבמעלה מפלים קטנים, הדגים מזנקים ועפים באוויר למעלה, אל מעל המפל. הם מתייצבים ולוכדים חלק מהסלמונים במעופם, היישר אל תוך פי הדוב הטורף.
הנה נחישותם של דגי הסלמון להגיע ליעדם:
http://youtu.be/vmTGA5-U9zU
הדובים שאוהבים לדוג להם דגי סלמון למאכל:
http://youtu.be/4qLqs8oDVqA
ולפעמים הדובים ממתינים להם בזמן שהם קופצים במעלה מפל קטן:
https://youtu.be/TSSPDwAQLXs
למה ממתין דב הגריזלי מעל למפלים בנהרות?
מהי החתמה אצל בעלי חיים?
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
כיצד הוחתמו גוזלי ברווזים לקופסת קרטון?
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
סלמון
יש כמה מיני דגים שנודדים מרחקים גדולים בחייהם. למשל דגי פורל השור (Bull trout), שנעים עשרות מיילים ממקומם, בשיירות ענק.
אבל דגי הסלמון (Salmon) הם מהנודדים הגדולים של הטבע. הם בוקעים מהביצים בערוצי נחל קטנים ובעודם צעירים הם שוחים מרחק גדול, אל האוקיינוס. באוקיינוס הם מתבגרים ומבלים את מרבית חייהם. כשהם מתבגרים שוחים דגי הסלמון בחזרה את כל הדרך אל אותו הנחל שבו נולדו, כדי להטיל ביצים.
במהלך המסע הנועז להטלת הביצים, שוחים הסלמונים נגד הזרם ואף קופצים אל ראשי המפלים שבדרך, רק כדי להטיל את הביצים במעלה הנהר. הסיבה היא ההישרדות הטובה יותר של הצאצאים במקום הטלה שכזה.
לא פעם ממתינים להם במעלה הנחל דובים ענקיים, המנצלים את עייפות המסע שלהם ולוכדים אותם לטרף. הדובים כבר יודעים לזהות שבמעלה מפלים קטנים, הדגים מזנקים ועפים באוויר למעלה, אל מעל המפל. הם מתייצבים ולוכדים חלק מהסלמונים במעופם, היישר אל תוך פי הדוב הטורף.
הנה נחישותם של דגי הסלמון להגיע ליעדם:
http://youtu.be/vmTGA5-U9zU
הדובים שאוהבים לדוג להם דגי סלמון למאכל:
http://youtu.be/4qLqs8oDVqA
ולפעמים הדובים ממתינים להם בזמן שהם קופצים במעלה מפל קטן:
https://youtu.be/TSSPDwAQLXs
מדוע ממתינים דובי הגריזלי ליד המפל?
מה מחפשים הדובים במפלים?
דגי הסלמון ידועים בשחייתם נגד הזרם, כדי להטיל ביצים במעלה הנהר. הם חוזרים ממרחקים עצומים בדיוק למקום שבו נולדו, כדי לייצר את הדור הבא של דגי הסלמון.
הנחישות של הסלמון, בעברית דגי האלתית, גורמת להם אף לקפוץ מעל מפלים קטנים שבנהר. בתהליך טבעי ומופלא, שנקרא "החתמה", הם עושים הכל בכדי להתרבות בדיוק במקום שבו נולדו, שנים לפני כן.
מי שמזהים את הטרף הקל הם הדובים. הם ממתינים בשקט בראש המפלים וזוכים שוב ושוב למנות טעימות של דג טרי, שמזנקות להם היישר לתוך הפה הפעור. יאמי שאפילו לא צריך להתאמץ בשבילו...
הנה דובי הגריזלי באלסקה בזמן ציד דגי הסלמון (עברית):
http://youtu.be/JXRMLdVv7lI?t=1m18s
דובי הגריזלי ממתינים לדגי הסלמון הקופצים במעלה המפל וטורפים אותם:
http://youtu.be/83lo0b-AciM
כך בולעים דובי הגריזלי הענקיים את דגי הסלמון הנודדים במעלה המפל:
http://youtu.be/0NcJ_63z-mA
ואז הם נחים ושוחים בבריכות - צפו ב-360 מעלות:
https://youtu.be/OkLa7jkFXpU?qr=yes
מה מחפשים הדובים במפלים?
דגי הסלמון ידועים בשחייתם נגד הזרם, כדי להטיל ביצים במעלה הנהר. הם חוזרים ממרחקים עצומים בדיוק למקום שבו נולדו, כדי לייצר את הדור הבא של דגי הסלמון.
הנחישות של הסלמון, בעברית דגי האלתית, גורמת להם אף לקפוץ מעל מפלים קטנים שבנהר. בתהליך טבעי ומופלא, שנקרא "החתמה", הם עושים הכל בכדי להתרבות בדיוק במקום שבו נולדו, שנים לפני כן.
מי שמזהים את הטרף הקל הם הדובים. הם ממתינים בשקט בראש המפלים וזוכים שוב ושוב למנות טעימות של דג טרי, שמזנקות להם היישר לתוך הפה הפעור. יאמי שאפילו לא צריך להתאמץ בשבילו...
הנה דובי הגריזלי באלסקה בזמן ציד דגי הסלמון (עברית):
http://youtu.be/JXRMLdVv7lI?t=1m18s
דובי הגריזלי ממתינים לדגי הסלמון הקופצים במעלה המפל וטורפים אותם:
http://youtu.be/83lo0b-AciM
כך בולעים דובי הגריזלי הענקיים את דגי הסלמון הנודדים במעלה המפל:
http://youtu.be/0NcJ_63z-mA
ואז הם נחים ושוחים בבריכות - צפו ב-360 מעלות:
https://youtu.be/OkLa7jkFXpU?qr=yes
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
