באודיסיאה היוונית אהבו יצורים אגדיים שמחברים בין איברים של בעלי חיים שונים.

סירנות, למשל, הן בנות ים השוכנות בים. יש להן גוף של ציפור וראש של אשה. הן בעלות קול נעים ומראֶה של אשה, אבל קולותיהן הנפלאים משמשים אותן למטרה רעה, כיוון שמי שצולל בעקבות שירתן היפה של הסירנות, לא נשאר בחיים.

הסירנות נהגו לשבת על אי שהיה מוקף בסלעים ובצוקים גבוהים. הן ישבו על סלע והירבו לזמר בקולן המופלא שירים יפים להפליא.

אך שירת הסירנה הייתה קטלנית. מלחים ששטו בים ושמעו את שירת הפיתוי הזכה והמיוחדת שלהן, התפתו לא פעם לשוט לעבר הסירנות. הסלעים שעל החוף גרמו תמיד לספינות לטבוע במעמקי הים. המלחים היו טובעים עם הספינות ומי שהעדיפו לקפוץ מהן ולשחות אל החוף, מתו בדרכם אליו.

על שם הסירנות המיתולוגיות נקראים צופרי האזעקות "סירנות". ממש כמו הסירנות מהאיים שבמיתולוגיה, מסמנות הצפירות הללו בימינו סכנה.

אגב, לפי המיתוס היו 3 סירנות. אבל הומרוס סיפר באודיסאה, סיפור המסע של אודיסאוס הביתה, על שתיים בלבד.


הנה מיתוס הסירנות - מול בנות הים שבהמשך ההיסטוריה יככבו בים:

https://youtu.be/7HkjrLpcWOs


הסיפור של הסירנות והקשר לסירנות המודרניות, שמחוללות אזעקות במלחמה:

https://youtu.be/aUBNj60iH84


שיר שמנסה להציג את מה שהסירנות שרו לאודיסאוס:

https://youtu.be/LtiPgvTRrdk


הסירנות מהסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?" שסיפורו מתבסס על האודיסיאה:

https://youtu.be/zInUijUqJd8


טים באקלי ב"שיר לסירנה" המפורסם שכתב ושזכה להרבה ביצועים יפים:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4


והסירנות בין יצורים נוספים מהמיתולוגיה היוונית:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=1m26s&end=2m14s

ה"שיר לסירנה" (Song to the Siren), מתוך "Starsailor", אלבומו השישי מ-1970 של טים באקלי, הוא אחד השירים העצובים והמרים ביותר בתולדות הפופ.

כתיבת השיר לא רמזה על הדרמה הגדולה שהוא יתרום לעולם. איך שבאקלי קיבל את מילות השיר החדש מלארי בקט, שותפו הנאמן לכתיבה, הוא התיישב ליד שולחן במטבח והלחין אותו.

השיר הזה מפוצץ בכאב, סבל וכמיהה. זו קינת אהבה נואשת ועצובה, שיופיה מתעתע ומתחרה רק באפילתה. זו הגאונות של בקט, בדמותו את האהבה הנואשת להתרסקות ספינת המלחים מהמיתולוגיה היוונית, כשהם מתקרבים אל האי שעליו יושבות הסירנות המיתולוגיות ושרות. למדו על הסיפור בתגית "סירנה, האודיסיאה היוונית".

אגב, מסכנת אותן סירנות נולד שמה של הצפירה בתרבות המערבית, "סירנה" - לאותה קריאת אזהרה ממשהו מסוכן מאוד.

נחזור לשיר עצמו.

האהובה הטרופה, כמו הספינה הטרופה במיתולוגיה, היא דימוי מרתק שהופך את השיר היפה הזה לעמוק ודרמתי במיוחד. באקלי מוסיף על הטקסט הנהדר של בקט את המלודיה המלנכולית שלו וזועק לשמיים כאב.

טים באקלי היה רק בן 28, כשמת ממנת יתר של סם ההירואין. בלילה אחד איבד העולם מוסיקאי ומבצע מצוין שהקליט 9 תקליטים משמעותיים ואף חלוציים מבחינה אמנותית. המיתוס שלו נשאר, אבל אתם - הייו חכמים ואל תעשו סמים!

אחרי זה בא גם הביצוע של להקת "This Mortal coil", שיצא 10 שנים אחרי מותו של היוצר. שם הלהקה באנגלית לקוח משייקספיר. פירושו המילולי של הביטוי "This Mortal coil" הוא "הפתיל בן האלמוות". אבל משמעותו היא בעצם "עול החיים הזה", הקשיים האינסופיים שביום יום ואתגריו...

הביצוע של הלהקה הזו נפלא, בדרכו המסתורית ובשירה המצמררת והקסומה של הסולנית אליזבת פרייזר. ובדיוק את הגרסה הזו של "דיס מורטל קויל" בחר גאון הקולנוע דיוויד לינץ' לסרטו "כביש אבוד".

במשך השנים יצאו עוד גרסאות רבות של "השיר לסירנה". עוד מהמיוחדות שבהן היא זו של רוברט פלנט, סולנה של להקת "לד זפלין" עליה השלום. האזינו גם לו. הוא נהדר.


הנה טים באקלי שר את "שיר לסירנה" בביצוע מרטיט:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4


הביצוע של This Mortal Coil בהופעה חיה:

https://youtu.be/SuwfsS5-iM8


והביצוע המרטיט של רוברט פלנט ל"6666":

https://youtu.be/sqOHGXyajxM

בנות הים (Mermaids) הן יצורים מיתולוגיים המשלבים תכונות של נשים וציפורים או נשים ודגים. כבר אלפי שנים שהיצורים המרתקים הללו מאכלסים את האגדות האנושיות, מופיעים בפולקלור של תרבויות רבות בעולם וממשיכים לעורר סקרנות ופליאה גם בקרב הדור הצעיר של ימינו.

במיתולוגיה היוונית העתיקה, היו אלה הסירנות (Sirens), יצורים בעלי גוף של אישה וכנפיים או רגליים של ציפור. הן התפרסמו בזכות קולן המפתה, שבאמצעותו משכו מלחים אל מותם על סלעים חדים. בסיפור האודיסיאה, אודיסאוס קשר את עצמו לתורן האוניה כדי להאזין לשירתן המהפנטת מבלי להיכנע לפיתוי הקטלני של קולן.

עם הזמן, תתפתח דמות בת הים ותשתנה. רק במאה ה-8 לספירה יחלו להופיע תיאורים של יצורים בעלי פלג גוף עליון אנושי וזנב דג במקום רגליים, כמו אלה שאנו מכירים היום.

במפות עתיקות מופיעות אז שוב ושוב בנות ים, לצד מפלצות ים ויצורים אקזוטיים אחרים, בין מימי הים והאוקיאנוסים ולצד ספינות ואוניות מצוירות.

גם בספרות ובמסורות עממיות הן מככבות. באגדה הגרמנית "לורליי" (Lorelei), יושבת בת ים על צוק מעל נהר הריין ובשירתה המהפנטת גורמת למלחים להתרסק אל הסלעים.

במסורת הסקנדינבית, היפהפיות הימיות הופיעו תחת השם "האבפרוא" (Havfrue), והיו ידועות באהבתן לבני אדם. לפי אמונה זו, בנות הים יכולות לחיות 300 שנה, אך אין להן נשמה. רק באמצעות נישואין לבן אנוש הן יכולות לזכות בנשמה אלמותית.

רעיון זה של ה"האבפרוא", אגב, הוא הבסיס לאגדה המפורסמת "בת הים הקטנה" שיכתוב הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen), בה מוותרת הגיבורה על קולה - בתמורה לרגליים אנושיות שיזכו אותה באהבתו של נסיך.

במסורות של עמים ימיים רבים התפתחו גרסאות שונות של יצורים ימיים דמויי אדם. ביפן מוכרות ה"נינגיו" (Ningyo), בסקוטלנד ה"סלקי" (Selkies) שהם שילוב בין בני אדם לכלבי ים, המסוגלים להשיל את עורם ולהתחלף בין שתי הצורות.

באפריקה המערבית נחשבת ה"מאמי וואטה" (Mami Wata) לאלת מים רבת עוצמה.

בימינו, בנות הים ממשיכות להתקיים בתרבות הפופולרית דרך סרטים, ספרים ומשחקים. וולט דיסני הפך בסרט האנימציה שלו את בת הים הקטנה לנערצת בעולם כולו. בנות הים מסמלות את הקסם והמסתורין של עולם הים העמוק ואת המתח בין אנושיות לטבע פראי. לא פעם הן משמשות כמטאפורה, סוג של דימוי לדברים שנמצאים מעבר להישג ידנו.

קיומם של סיפורי בנות ים בשלל צורות ותרבויות מעיד על המסתורין של הים ומעמקיו בשלל התרבויות האנושיות של העולם הקדום, כמו גם על ההשפעות של התרבויות הללו, זו על זו.


הנה מיתוס בנות הים:

https://youtu.be/KiqtBFsntW0


האם למיה המיתולוגית היא ההשראה לבנות הים?

https://youtu.be/IEK07buMBfo


בנות הים מול הסירנות הקדומות מהמיתולוגיה היוונית:

https://youtu.be/7HkjrLpcWOs


שיר של בת הים הקטנה מדיסני (עברית):

https://youtu.be/AXvS3EaIwM8


ובת הים הקטנה - המחזמר המלא בגרסת "מיכל הקטנה" (עברית):

https://youtu.be/0hS2T1haV4o?long=yes

השיר "Firth of Fifth" של להקת ג'נסיס (Genesis) הוא יצירת פאר של רוק מתקדם, שכבר שמה עצמו הוא שילוב שנון, מסתורי ומחוכם בין "שפך הנהר" לבין משמעות פילוסופית שנבהיר בהמשך.

יש בשם גם פירוש מוסיקלי, של "הראשונה מהחמישית" או מהחמישיות, לצד טוויטס מעניין לכשעצמו על שמו של מפרץ "Firth of Forth", כלומר שפך הנהר פורת' בסקוטלנד.

השיר-יצירה הזה הוא ללא ספק אחד השירים המופלאים של ג'נסיס, להקת הרוק המתקדם שבסוונטיז לא חדלה לרגע לייצר שירים בלתי נשכחים, יצרה יצירות קלאסיות בתולדות הרוק והעלתה את רמת הפרוגרסיב לרמה חסרת תקדים של תחכום ועומק.

פותח את השיר סולו פסנתר מרהיב, בנגינתו של הקלידן האגדי והמלחין של מרבית שירי הלהקה באותה תקופה, טוני בנקס. בהמשך השיר יחזור המוטיב מהקטע הנהדר, כשהוא מנוגן בסינתסייזר ואח"כ בסולו גיטרה של משורר הגיטרה של הלהקה, סטיב האקט.

יש כאן מקום לכל אחד מהם. אם פאר היצירה של ג'נסיס נפתח בסולו פסנתר מרהיב ביופיו של בנקס, בהמשך השיר יופיע גם סולו חליל מרטיט של פיטר גבריאל עצמו, הסולן והמנהיג של ג'נסיס באותה תקופה. בין לבין ילטף האקט בגיטרה שלו ויביא לשיא את פסגת הרוק הזו, כשפיל קולינס, עדיין לא ממש זמר, מתופף ורוכש את מעמדו כהר נישא ביחידות הקצב של הרוק בשנות ה-70. השיר גם יסתיים באיזכור נמוג של סולו הפסנתר הפותח. זו יצירת פאר של ממש.

לירית, כדאי לשים לב למילים שכתב פיטר גבריאל, מי שכתב אז את מרבית הטקסטים לשירי הלהקה. גם אחרים כתבו פה ושם, אבל המילים של השירים שגבריאל כתב היו טובות פי כמה משל חבריו. מוסכם כיום שמעבר ליכולותיו כזמר ומבצע אגדי, גבריאל הוא משורר רוק של ממש, שניצב בשורה אחת עם גדולי כותבי הרוק דוגמת ג'ים מוריסון ואפילו בוב דילן.

היצירה נכללת באלבום האולפן של ג'נסיס "Selling England by the Pound". באלבום הזה כמעט כל שיר עוסק ברקבון של החברה האנגלית באותה תקופה, כמו שתפס אותה פיטר גבריאל. ועדיין, בשני השירים "Firth of Fifth", ו"The Cinema Show" מחליפים רמזים ורעיונות של מיתולוגיה ואמונה את העיסוק החברתי.


#משמעות תוכן השיר
השיר נפתח בביקורת מסוימת על התנהגות האדם שנכנע לחיים בצל האלוהים ומאמין בו במקום לחפש את האמת שבחוץ.

בדימוי הפותח מדומה האדם לעדר כבשים, שלמרות שהדרך לצאת מהדיר היא ברורה ופתוחה, הן מעדיפות להשאר בדיר, דיר שבעצם מהווה את כל עולמן. בדימוי שכאן, ממש כמו הבחירה של הכבשים להשאר בדיר, אין מי שרואה את הדרך הפתוחה וברורה ליציאה מהדת ומאמונה באל ואכן יוצא. אלוהים הוא הדיר במשל והאמונה בו היא הבחירה להישאר בדיר.

היציאה מהדיר והעידוד של ג'נסיס לצאת ממנו היא מעין המלצה לבחור במדע, במקום הדת הסוגרת. היא נרמזת גם באמצעות התייחסות בשיר לספינה של אודיסאוס, המשייטת אל ים החירות, בסיומה של מלחמת טרויה. מדובר ב"אודיסיאה", יצירתו המיתולוגית של הומרוס היווני. כמו פיתויי הסירנות בדרכו של אודיסאוס לחופש בביתו שבאיתקה, כך הקושי לעזוב את הדת ולבחור בים המדע מלא הספקות.

בסוף הטקסט נשפך הנהר לים, כמו במפרץ "Firth of Forth" בסקוטלנד בו מצוי שפך הנהר פורת'. מכאן יובן גם שמו של השיר כולו Firth of" Fifth".

אבל כאן גם מתחברים הרעיונות שהועלו קודם בשיר. כי הן הכבשים שנשארו בדיר והן האדם שבחיק הדת, ממתינים כולם לרועה שיוציא אותם לחירות וחופש - הכבשים מהדיר והאדם מהדת, כמו הנהר שנשפך לים, אחרי שנפטון, האל, גבה ממנו עוד נפש.

כך שכול השיר עוסק ביחסים שבין אדם לאל ובין האל לעולם שהוא יצר. עיסוקו בבחירות שעושה האדם המאמין וההמתנה שלו לגאולה שלא תגבה ממנו את המחיר, אותו מחיר שמשלם מי שמוותר על כלא האמונה ומחיריו ויוצא אל ים החופש והחירות המאיים, מפתה ומסוכן, אך חופשי ומאפשר.


הנה גרסת סטיב האקט, הגיטריסט ששומר על הגחלת המדויקת להפליא של ג'נסיס בסאונד עכשווי וברמה:

https://youtu.be/x1ptsP6Upsc


קליפ עם ביצוע של ג'נסיס:

https://youtu.be/q0V3EpqCcPM


השיר בהופעה חיה של ג'נסיס ב-1974:

https://youtu.be/WasuhTXHZvw


קאבר סולו מרגש על פסנתר, של צעירה בשם פלורה:

https://youtu.be/I3-BevscSSM


פיל קולינס עם ג'נסיס בפתיח מרהיב של הגיטריסט דריל סטורמר מול חצי מיליון איש:

https://youtu.be/gsIC3TvzLXE?long=yes

גבר, אישה, יופי, מסתורין, פיתוי, תשוקה וסודות אפלים - כל סרט פעולה או ריגול משתמש בחומרים הללו. הפילם נואר, אותו סגנון מיתולוגי של סרטי בילוש בשחור לבן, עשה מהם קריירה.

אבל קחו רגע דמות ענוגה, של אישה יפה וסקסית, שקשה לעמוד בפניה, אישה שמצד אחד היא נשית כמו הנשים בציורים של בוטיצ'ילי ומצד שני היא עצמאית ולא תלויה בגבר, ונחושה להשיג את מטרותיה, לרוב הן להפיל את הגיבור ברשת ובתככים ולשעבד אותו לקסמיה. זוהי ה"פאם פאטאל" (Femme fatale) או הפאם פטאל.

דמיינו דמות של ערפדה נשית ומינית, עם תאבון אפל להרוס גברים ולמצוץ את חייהם והצלחתם.

הפאם פאטאל, בעברית "אישה קטלנית", היא מושג המייחס לנשים מסוימות את היכולת להפעיל את קסמיהן על גברים. כשמפעילה אישה הורסת שכזו את קסמיה על הגבר, היא יכולה להביא לנפילתו ואף למותו.

כי גברים לפי האמונה העממית, מתפתים לנשים כאלה כמו זבובים. אם בשל יופיין ותכונותיהן ואם בשל מניפולציות ומזימות מכוונות מצידן, שהביאו להתאהבות שכזו.


#תולדותיה של הפאם פאטאל
את מוטיב האישה המפתה גבר ומביאה לאובדנו, מתחילה כבר חוה, שעליה ועל הנגיסה המפורסמת בתפוח נכתב בספר בראשית "נברא שטן עמה". אחריה הרסו את הגברים שלהן מדיאה בתיאטרון, דלילה את שמשון, שלומית שדרשה את ראשו של יוחנן המטביל, הלנה היפה שהביאה מלחמה על טרויה ופנדורה שפתחה את תיבת השדים.

יש עוד שפעלו לבד, אבל לפעמים הנשים הללו באות בקבוצות, כמו במקרים המיתולוגיים של המדוזות הקטלניות או הסירנות המפתות את יורדי הים בשירת המוות שלהן.

מהפולקלור והדתות ועד לאמנות, ספרות, קומיקס או קולנוע - ניתן למצוא ביטויים לנשים שכאלה כמעט בכל מקום, תקופה או הקשר תרבותי בעולם. אבל כמושג, הושרשה הפאם פאטאל בתרבות המערבית רק במאה ה-19.

במאה ה-20, בסרטי הפילם נואר ההוליוודיים של שנות הארבעים, נוצר ממש סגנון איפור שהותאם לפאם פאטאל של סרטי הפילם נואר. היות ואלה היו בעיקר סרטי שחור-לבן, עם שימוש מרובה בהצללה והארה ממוקדת, איפרו בהם את השחקניות כך שהאיפור ידגיש את הנשיות שלהן, בדגש על אזור השפתיים והעיניים ותוך הימנעות ברורה מצבעוניות מרובה.

על שמראה הפאם פאטאל, שנוצר בסרטי הפילם נואר השתמש במסקרה מודגשת, באייליינר שחור ועבה מעל העפעף, סומק מתון ושפתון כהה או אדמדם.


הנה דימויים של נשות פאם פאטאל:

https://youtu.be/OFgvkvjVN5Y


דמויות של נשות "פאם פאטאל" בקולנוע:

https://youtu.be/eUpIbZuWl6Q


השיר "פאם פאטאל" של לו ריד בביצוע של אורלי זילברשץ (עברית):

https://youtu.be/-3baw2_Z-PE


ניקו ו"מחתרת הקטיפה" בשיר המקורי של לו ריד:

https://youtu.be/NziBR8I4c48


לארה קרופט מ"טומב ריידר":

https://youtu.be/8ndhidEmUbI


וסיפורה של הפאם פאטאל:

https://youtu.be/tTBTOtfdn9M?long=yes