שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד שחרר סימון בוליבר את דרום אמריקה ומת עצוב?
דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.
וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.
בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.
אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.
בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.
כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.
כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.
בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.
במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.
עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.
בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.
וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.
הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.
כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.
מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.
מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.
הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:
https://youtu.be/9FIC_vihEpw
ספרד הייתה בירידה שאפשרה לבוליבר לנצחה ולשחרר את דרום אמריקה:
https://youtu.be/wZbrwnP5XRQ
עוד על סימון בוליבר:
https://youtu.be/wxuxFg_8nkI
בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:
https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes
התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:
https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes
הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":
https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes
ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):
https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes
מהם ברקי קטטומבו?
שפך נהר הקטאטומבו שבוונצואלה לא היה מגיע לכותרות, אלמלא תופעת טבע מופלאה המתרחשת בו בקביעות כבר שנים רבות. הברקים של קאטאטומבו (Catatumbo lightning) הם סופת ברקים קבועה, המתרחשת כ-300 יום במהלך השנה ומייצרת מעל מיליון ברקים בכל שנה.
סופות הברקים בקאטאטמבו מתרחשות בעיקר בלילות. בתדירות של 280 ברקים בשעה ולאורך 10 שעות בכל לילה. למדענים אין הסבר מוסכם לגבי הגורמים שיוצרים סופת ברקים מתמדת שכזו, אם כי כולם מתייחסים בהסבריהם לדפוס הרוחות והטופוגרפיה באזור. שפך הקאטאטומבו, בכל אופן, נכנס לספר השיאים של גינס כאזור שבו מתרחשים הכי הרבה ברקים בעולם.
שבטי האינדיאנים המקומיים מייחסים לסופות תכונות מיסטיות, כמו שבט הווארי שרואה בהן ריקוד של מיליוני גחליליות מלאות תודה לאל. שבטי היופה והוואיו, לעומתו, רואים בברקים הללו מסרים שמעבירות רוחות האינדיאנים המתים אל בני-האדם.
מזה מאות שנים שימאים עושים שימוש בברקי הקטטומבו כמגדלור טבעי. את סופות הברקים, הנראות למרחוק, נהגו יורדי-ים לכנות "המגדלור של קאטאטומבו". בעידן החדש, אפילו אסטרונאוטים מהחלל מזהים את הנקודה על פני כדור הארץ, לפי הברקים הקבועים שמעליה.
תרומה חשובה לכדור הארץ תורמים ברקי הקאטאטומבו בכך שהם מייצרים אוזון ומשפרים את מצב האטמוספרה של כדור הארץ. שכבת האוזון היא כזכור, אותה שכבה שמעוררת כרגע דאגה סביבתית עצומה בעולם וסופות הקאטאטומבו מייצרות יותר אוזון מכל אירוע בודד אחר על פני כדור הארץ.
לברקים הללו נקשרו גם סיפורים היסטוריים, כמו זה שבו התגלו ספינותיו של סוחר העבדים האנגלי פרנסיס דרייק, בעת שניסה לכבוש את האזור בהתקפת פתע. הברקים הבהירים חשפו את הספינות והמקומיים גילו בזמן את ההתקפה הממשמשת ובאה. שנים אחר-כך, בעת מלחמת העצמאות של ונצואלה, ינצח משחרר דרום אמריקה, סימון בוליבאר, את הצי הספרדי, לאחר שספינות הספרדים נחשפו גם הן לאור הברקים.
הנה ברקי הקטטומבו ואגם המרקאיבו, שמייצרים לא פחות מ-28 ברקים בדקה (מתורגם):
https://youtu.be/doy2BsHc-44
האנשים שחיים מולם ומקווים שהתיירים יבואו והם יתפרנסו מהתופעה:
http://youtu.be/bN0b91egVag
כך זה מרגיש בתוך סופת הקאטאטומבו שמתרחשת 300 ימים בשנה:
http://youtu.be/edrAL2t99kE
והסבר ותולדות הברקים של קטטומבו, סופה שמתרחשת ברוב הלילות בנהר קטטומבו:
http://youtu.be/FKc3-QprPjE
סימון בוליבר
דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.
וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.
בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.
אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.
בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.
כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.
כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.
בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.
במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.
עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.
בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.
וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.
הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.
כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.
מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.
מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.
הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:
https://youtu.be/9FIC_vihEpw
ספרד הייתה בירידה שאפשרה לבוליבר לנצחה ולשחרר את דרום אמריקה:
https://youtu.be/wZbrwnP5XRQ
עוד על סימון בוליבר:
https://youtu.be/wxuxFg_8nkI
בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:
https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes
התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:
https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes
הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":
https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes
ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):
https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes
שפך נהר הקטאטומבו שבוונצואלה לא היה מגיע לכותרות, אלמלא תופעת טבע מופלאה המתרחשת בו בקביעות כבר שנים רבות. הברקים של קאטאטומבו (Catatumbo lightning) הם סופת ברקים קבועה, המתרחשת כ-300 יום במהלך השנה ומייצרת מעל מיליון ברקים בכל שנה.
סופות הברקים בקאטאטמבו מתרחשות בעיקר בלילות. בתדירות של 280 ברקים בשעה ולאורך 10 שעות בכל לילה. למדענים אין הסבר מוסכם לגבי הגורמים שיוצרים סופת ברקים מתמדת שכזו, אם כי כולם מתייחסים בהסבריהם לדפוס הרוחות והטופוגרפיה באזור. שפך הקאטאטומבו, בכל אופן, נכנס לספר השיאים של גינס כאזור שבו מתרחשים הכי הרבה ברקים בעולם.
שבטי האינדיאנים המקומיים מייחסים לסופות תכונות מיסטיות, כמו שבט הווארי שרואה בהן ריקוד של מיליוני גחליליות מלאות תודה לאל. שבטי היופה והוואיו, לעומתו, רואים בברקים הללו מסרים שמעבירות רוחות האינדיאנים המתים אל בני-האדם.
מזה מאות שנים שימאים עושים שימוש בברקי הקטטומבו כמגדלור טבעי. את סופות הברקים, הנראות למרחוק, נהגו יורדי-ים לכנות "המגדלור של קאטאטומבו". בעידן החדש, אפילו אסטרונאוטים מהחלל מזהים את הנקודה על פני כדור הארץ, לפי הברקים הקבועים שמעליה.
תרומה חשובה לכדור הארץ תורמים ברקי הקאטאטומבו בכך שהם מייצרים אוזון ומשפרים את מצב האטמוספרה של כדור הארץ. שכבת האוזון היא כזכור, אותה שכבה שמעוררת כרגע דאגה סביבתית עצומה בעולם וסופות הקאטאטומבו מייצרות יותר אוזון מכל אירוע בודד אחר על פני כדור הארץ.
לברקים הללו נקשרו גם סיפורים היסטוריים, כמו זה שבו התגלו ספינותיו של סוחר העבדים האנגלי פרנסיס דרייק, בעת שניסה לכבוש את האזור בהתקפת פתע. הברקים הבהירים חשפו את הספינות והמקומיים גילו בזמן את ההתקפה הממשמשת ובאה. שנים אחר-כך, בעת מלחמת העצמאות של ונצואלה, ינצח משחרר דרום אמריקה, סימון בוליבאר, את הצי הספרדי, לאחר שספינות הספרדים נחשפו גם הן לאור הברקים.
הנה ברקי הקטטומבו ואגם המרקאיבו, שמייצרים לא פחות מ-28 ברקים בדקה (מתורגם):
https://youtu.be/doy2BsHc-44
האנשים שחיים מולם ומקווים שהתיירים יבואו והם יתפרנסו מהתופעה:
http://youtu.be/bN0b91egVag
כך זה מרגיש בתוך סופת הקאטאטומבו שמתרחשת 300 ימים בשנה:
http://youtu.be/edrAL2t99kE
והסבר ותולדות הברקים של קטטומבו, סופה שמתרחשת ברוב הלילות בנהר קטטומבו:
http://youtu.be/FKc3-QprPjE
