שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הסופרבול של אמריקה?
הסופרבול (Super Bowl) הוא אירוע ספורטיבי מרכזי באמריקה. אבל הוא לא רק ספורט. הסופרבול הוא אירוע לאומי עצום באמריקה, הרבה יותר מסתם משחק פוטבול. רק שנבין - בסופרבול שנערך ב-2015 צפו כמעט 115 מיליון אמריקאים.
הסופרבול הוא משחק האליפות של ליגת הפוטבול האמריקאי המקצוענית (NFL), משחק ההכרעה שמתקיים בדרך כלל בראשית פברואר ומכתיר את אלופת העונה.
מעמדו של הסופרבול בתרבות האמריקאית הוא כמעט דתי. זהו רגע שבו המדינה כולה נעצרת, מתכנסת סביב מסכי הטלוויזיה ומתמסרת לחגיגה לאומית שהפכה לתופעה תרבותית חובקת עולם.
תחילתו של הסופרבול בשנת 1967, כאשר שתי ליגות מתחרות של הפוטבול האמריקאי - ה-NFL וה-AFL החליטו לקיים משחק אליפות משותף בין האלופות של כל ליגה. המשחק הראשון, שנקרא אז "AFL-NFL World Championship Game", לא זכה לתהודה גדולה במיוחד והאצטדיון בלוס אנג'לס היה מלא רק בחציו. אבל עם האיחוד הרשמי של שתי הליגות בשנת 1970, החל הסופרבול להפוך לאירוע הספורט הגדול בארה"ב.
מה שהחל כמשחק פוטבול פשוט, הפך במהרה לאירוע תרבותי רב-ממדי. הסופרבול מאופיין במספר אלמנטים שהפכו אותו לחוויה חברתית ותקשורתית חסרת תקדים. בניגוד לתחרויות אחרות שמתפרסות על פני סדרת משחקים, הסופרבול הוא משחק בודד, חד-פעמי, שמכריע את גורל העונה כולה. המתח האדיר והדרמה שנובעים מכך הופכים את האירוע למושלם עבור תרבות הצריכה האמריקאית.
אחד הסימנים הברורים להצלחת האירוע הם האמנים והמוסיקאים המפורסמים המופיעים במופע טרום המשחק, בשירת ההמנון האמריקאי .ובמופע המחצית (Halftime Show), שהוא עצמו מהגורמים המרכזיים שהובילו לפופולריות העצומה של הסופרבול. מופע המחצית הראשון בשנת 1967 כלל להקות צבאיות ומצעדים, אך במהלך השנים הוא הפך למופע האנטרטיינמנט היוקרתי ביותר בעולם המוסיקה של אמריקה.
כיום, הופעה בסופרבול נחשבת לפסגת הקריירה עבור אמנים כמו מייקל ג'קסון (Michael Jackson), ביונסה (Beyoncé), יו טו (U2), ברונו מארס (Bruno Mars), ליידי גאגא (Lady Gaga) וריהאנה (Rihanna). מופע המחצית, שנמשך חצי שעה, מושך קהל צופים עצום, כולל את מי שאינם מתעניינים בפוטבול כלל.
האלמנט השלישי שהפך את הסופרבול לתופעה תרבותית הוא הפרסומות. עם אחוזי רייטינג מטורפים, מדי שנה הסופרבול הוא המשדר הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית. לכן חברות אמריקאיות משלמות מיליוני דולרים עבור פרסומת של 30 שניות במהלך השידור. השווי הממוצע לפרסומת של חצי דקה ב-2025 הגיע ל-10 מיליון דולר.
בשל העלויות האסטרונומיות, החברות משקיעות בהפקת פרסומות מרהיבות, מצחיקות או מרגשות, שהופכות לנושא שיחה בפני עצמן. רבים מהצופים מודים שהם צופים בסופרבול רק כדי לראות את הפרסומות, שהפכו למעין פסטיבל קולנועי מיניאטורי.
הסופרבול הוא גם תופעה חברתית. מסיבות סופרבול (Super Bowl Parties) הפכו למסורת אמריקאית, כאשר משפחות וחברים מתכנסים יחד, אוכלים כמויות אדירות של מזון מהיר, ונהנים מהאירוע. יום הסופרבול הפך למעין חג לא רשמי, עם צריכת מזון שניה רק לחג ההודיה. הערכות מדברות על 1.4 מיליארד כנפי עוף, 14,500 טון צ'יפס ו-4 מיליון פיצות שנצרכות ביום זה.
מבחינה תקשורתית, הסופרבול הוא האירוע הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית מדי שנה. סופרבול LVII בשנת 2023 (את המספר הסידורי של תחרות הסופרבול נהוג לציין בספרות רומיות) משך 113 מיליון צופים. אולם ההשפעה חורגת מעבר למספרים. הסופרבול הפך למודל עסקי שמדגים את הסינרגיה בין ספורט, בידור, פרסום ותקשורת.
האירוע מהווה דוגמה מושלמת לאופן שבו תעשיית הבידור האמריקאית הצליחה לשלב בין תחרות ספורטיבית לאירוע תרבותי-מסחרי רב-עוצמה.
מסורת ייחודית של הסופרבול היא "המטבע הנשיאותי", לפיה נשיא ארה"ב מקבל שיחת טלפון לפני המשחק והאחראי על הטלת המטבע מכריז אם זה יהיה "עץ או פלי". מסורת זו החלה באופן לא רשמי בשנות ה-80, בתקופת הנשיא רייגן, והפכה למסורת קבועה בשנים שלאחר מכן.
עובדה מפתיעה נוספת היא שהסופרבול מוגן כאירוע ביטחון לאומי ברמה גבוהה. מאז אירועי ה-11 בספטמבר, האירוע מוגדר כ"אירוע ביטחוני מיוחד" (Special Security Event), ומאובטח על-ידי כל סוכנויות הביטחון האמריקאיות, כולל ה-FBI וה-DHS. אזור אווירי באורך עשרות קילומטרים נסגר לתעופה אזרחית, ומערכות נגד-רחפנים מופעלות בכל רחבי האזור.
אנקדוטה מעניינת היא תופעת "יום המחלה של הסופרבול" (Super Bowl Flu). מחקרים מראים שכ-16 מיליון אמריקאים נעדרים מעבודתם ביום שלאחר הסופרבול, מה שעולה למשק האמריקאי כ-4 מיליארד דולר בפריון אבוד. הרשתות החברתיות מלאות בתיעוד של עובדים המתכננים את "המחלה" שלהם מראש.
בשנת 2023 למשל, הראה מחקר שכ-15% מהאמריקאים לקחו יום חופש ממקום עבודתם ביום שלאחר הסופרבול. זוהי עדות נוספת לעוצמתו התרבותית של האירוע, שהצליח להשתלב עמוק במרקם החיים האמריקאי.
הנה הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
הסופרבול של 2019 עם הסערות שלא קשורות דווקא למשחק (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הטכנולוגיה הופכת לחלק מהאירוע העוצמתי והיקר כל כך (עברית):
https://youtu.be/zk__x6Y9CEU
ופרסומות הסופרבול שהן יקרות כל כך, עד שחלקן נכנסו להיסטוריה - כמו זו של המקינטוש מ-1984:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
מהי כריעת הברך שהפכה סמל באמריקה?
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
איך הפך פורטנייט למשחק המצליח בהיסטוריה?
פורטנייט (Fortnite) הוא משחק המחשב הלוהט של המאה ה-21 - משחק חברתי, שניתן לשחק בו לבד, מהבית, ועדיין להיות מוקף בחברים וירטואליים לנשק, כאלה שאינך מכיר ולעולם לא תכיר, או עם קבוצת החברים לכיתה או מהחיים האמיתיים.
זהו משחק הישרדות המשלב משחק בנייה, כמו "Minecraft", עם משחק יריות "בגוף שלישי". במקום לראות דרך עיני הדמות כמו במשחקי היריות בגוף ראשון, השחקן רואה כאן את הדמות שהוא משחק מהצד, מאחור וכדומה.
מדובר במשחק המצליח בכל הזמנים, שממכר את המשתמשים באופן רשמי ורפואי. בשנים האחרונות הוא הפך לתופעה תרבותית. חברים נפגשים כדי לחוות אותו ביחד, צופים אחד בשני משחק בזמן אמת וחווים את העלילה ביחד. אנשים צופים ביחד במשחקים מוקלטים של זרים או מפורסמים ואלופי פורטנייט, ממש כמו שאנו צופים במשחקי המונדיאל, בגמר של תוכנית ריאליטי מצליחה או בגמר הסופרבול.
לכאורה לא היה שם משהו מיוחד שירמז על ההצלחה הזו מראש. פורטנייט הוא פשוט אבל יעיל ויש בו 2 אפשרויות משחק בלבד - "באטל רויאל" (Battle Royale) החינמי ו"להציל את העולם" (Save The World).
הגרפיקה מצוינת, אבל לא יוצאת דופן ויש משחקים רבים שהגרפיקה בהם מרשימה יותר. אבל כאן ההורדה בחינם, אין בו טבח זוועותי ואפילו דם, בטח לא אלימות מבעיתה כמו ב-Call of Duty או GTA - מה שהופך את פורטנייט למותר לשיווק לבני 13 ומעלה וללהיט מתבגרים רותח וגם שניתן לשחק כאן עם קבוצה ואנשים שלא מכירים.
הסיפור כאן כורך את סוף העולם וקץ האנושות, במעין עולם מקביל, שנותרו בו שני האחוזים האחרונים מהאוכלוסייה. ילדי הפורטנייט חווים את העניין ביחד ומשחקים בקבוצות. הם מנסים לחסל את אלפי הזומבים הממוחשבים שנשלחים על ידי המשחק להרוג אותם. כל זאת על אדמת אי בודד ומוכה סופה קטלנית, ששטחי המחייה בו הולכים ומצטמצמים כל הזמן.
בלב מרחץ הדמים הזה, מוקפים אנשים יפים וציוריים, השחקנים מוצאים את עצמם במעין גן עדן וגיהינום גם יחד, שמערב דמויות הזויות ולכאורה לא קשורות - ביניהן אסירים, נערות במיני, גיבורי על, היפסטרים ורובוטים, עם אנשים שעוטים כנפיים, תחפושות קוספליי ומסכות גז, לצד חייזרים וערסים דיגיטליים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, שחקנים כמוהם.
כי בפורטנייט ניתן לשחק מכל טלפון, טאבלט, מחשב וקונסולה, ללא הבדל בין השחקנים, חוץ כמובן מפריבילגים עם ארנק מלא שקונים בו לבוש מגניב וציוד וירטואלי יקר שמקנה להם יתרון. כי ככה זה בחיים - המשחק אולי חינמי לגמרי, אבל יוצריו מרוויחים הון, בעיקר בזכות העובדה שניתן לקנות בו את אותם פיצ'רים, כמו ויבקס, אותם מטבעות שמשיגים כשמגיעים לרמה גבוהה, אבל רבים קונים בכסף אמיתי הרבה לפני כן.
בדרך ל-4 מיליארד דולר הכנסות ב-2018 בלבד, מפתחי המשחק הזה פיצחו את הסוד הכי נחשק של תעשיית משחקי המחשב. המשחק החינמי שלהם הפך למשחק המחשב הרווחי ביותר היסטוריה!
במשחק הזה הכל לפנים. אין כאן ריצות כדי לחפש קרבות, אין קטעי המתנה, מעבר, הצטיידות או למידה. כאן הריגושים והסיפוקים הם מיידיים ואם אתה מת, תוך שניות תוכל לצאת שוב לקרב כאילו כלום. היתרון כאן, מבחינה חינוכית, שילדים מתרגלים לא לפחד מכישלונות. חשוב מאד להתפתחות ולקריירה עתידית, בה הם ייכשלו לא פעם - במיוחד אם ירצו להצליח.
הנה קדימון המשחק פורטנייט באטל רויאל:
https://youtu.be/URc-c8Rio7M
מהו פורטנייט:
https://youtu.be/_U2JbFhUPX8
והסבר למתחילים בפורטנייט (עברית):
https://youtu.be/aj45PpjxQqM
מהי הפרסומת הידועה בהיסטוריה?
הפרסומת שהכריזה על השקת מחשב המקינטוש נחשבת עד היום לפרסומת החשובה בהיסטוריה והטובה שבהן. הפרסומת, שהוקרנה בסופרבול של שנת 1984 והוכנה במיוחד לכבודו, הייתה כה מהפכנית שהיא הפכה את פרסומות הסופרבול לזירה החשובה בעולם הפרסום. המיוחד בה היה שהיא הוכנה במיוחד לקראת האירוע הספורטיבי הגדול ובהחלטת הנהלת 'אפל' לא הוצגה אחריו שוב. מאז הקרנתה החלו חברות עסקיות להכין ולייצר פרסומות במיוחד לסופרבול והפרסום בו הפך יקר משנה לשנה.
הייתה בפרסומת הזו הרבה יותר מהזמנה לעבור ממחשבי ה-PC של IBM, למחשבי אפל מקינטוש. היא הזמינה את המגניבים והשונים, האמנים והמעצבים וכל מי שרצה להרגיש אחר או מיוחד, למרוד במה שיש לכולם. באקט נדיר בפרסום הטלוויזיוני, היא עשתה זאת בלי להראות את המוצר ובכל זאת הביאה לכך שכולם דברו עליו. כשיצא המקינטוש הוא גם הצליח במכירותיו. בתור פרסומת ששודרה פעמיים בלבד, כנראה שהיא באמת הייתה הפרסומת הטובה ביותר שנוצרה.
הרעיון של הפרסומת היה "תשכחו מכל מה שהכרתם עד עתה". הוצגה בה מציאות שמזכירה את הספר "1984" של ג'ורג' אורוול. אולם אפלולי שבו יושב קהל אנשים שטופי מוח ולבושים בגוון אחד ומקשיבים בהכנעה לדבריו של "האח הגדול" מהספר '1984'. אל האולם פורצת אתלטית יפה ולבושה בצבעוניות מתריסה. אחריה רודפים שוטרי השלטון העריץ, אך היא מיידה פטיש גדול אל עבר המסך ומרסקת אותו. ההמונים נדהמים, פוערים פיות ומשתוממים בפליאה. הם לא העיזו לחשוב שניתן לנהוג כך.. ואז הודיעה חברת 'אפל' ש"1984 לא תהיה "1984".. או במילים אחרות, משנת 1984 תהיה אפשרות בחירה!
סרטון הפרסומת הגרנדיוזי בוים בידי רידלי סקוט, היוצר של "בלייד ראנר", סרט דיסטופי מובחר שהפרסומת של 'אפל' התכתבה איתו היטב. העולם המפוחד שלפני המקינטוש היה המשך טבעי לעולם העתידני והאפלולי שיצר רידלי סקוט ב"בלייד ראנר". האירוני בסרטון הזה הוא שממנו יחל תהליך הסגידה לאפל, שאמנם נרגע מעט כשסטיב ג'ובס נזרק מהחברה שהקים, אבל התחדש ביתר שאת, כשהוא שב לנהל אותה והפך את מאות מיליוני המעריצים שלו לכת טכנולוגית, שנוהה אחריו בעיניים עצומות. אירועי ההשקה של אפל, בניצוחו של ג'ובס, הפכו לאירועי מדיה המשודרים למאות מיליונים בזמן אמת, קצת כמו אותו מנהיג מהמסך הכחול ההוא, אבל ביותר גדול..
הנה סיפור הפרסומת החשובה בהיסטוריה:
http://youtu.be/PsjMmAqmblQ
פרסומת המקינטוש מ-1984 בשלמותה:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
ההכרזה שאחריה, ששינתה את עולם המחשבים לתמיד:
http://youtu.be/c4mDbwoG5y4
ב-2004 הוסיפו באפל (בעזרת מחשב, איך לא?) אייפוד לגברת המפורסמת מהפרסומת האגדית של המקינטוש:
http://youtu.be/BxShzoUjiAQ
ואיך בר רפאלי קשורה לזה:
http://youtu.be/HPR3PB_VGVs?t=31s
סופרבול
הסופרבול (Super Bowl) הוא אירוע ספורטיבי מרכזי באמריקה. אבל הוא לא רק ספורט. הסופרבול הוא אירוע לאומי עצום באמריקה, הרבה יותר מסתם משחק פוטבול. רק שנבין - בסופרבול שנערך ב-2015 צפו כמעט 115 מיליון אמריקאים.
הסופרבול הוא משחק האליפות של ליגת הפוטבול האמריקאי המקצוענית (NFL), משחק ההכרעה שמתקיים בדרך כלל בראשית פברואר ומכתיר את אלופת העונה.
מעמדו של הסופרבול בתרבות האמריקאית הוא כמעט דתי. זהו רגע שבו המדינה כולה נעצרת, מתכנסת סביב מסכי הטלוויזיה ומתמסרת לחגיגה לאומית שהפכה לתופעה תרבותית חובקת עולם.
תחילתו של הסופרבול בשנת 1967, כאשר שתי ליגות מתחרות של הפוטבול האמריקאי - ה-NFL וה-AFL החליטו לקיים משחק אליפות משותף בין האלופות של כל ליגה. המשחק הראשון, שנקרא אז "AFL-NFL World Championship Game", לא זכה לתהודה גדולה במיוחד והאצטדיון בלוס אנג'לס היה מלא רק בחציו. אבל עם האיחוד הרשמי של שתי הליגות בשנת 1970, החל הסופרבול להפוך לאירוע הספורט הגדול בארה"ב.
מה שהחל כמשחק פוטבול פשוט, הפך במהרה לאירוע תרבותי רב-ממדי. הסופרבול מאופיין במספר אלמנטים שהפכו אותו לחוויה חברתית ותקשורתית חסרת תקדים. בניגוד לתחרויות אחרות שמתפרסות על פני סדרת משחקים, הסופרבול הוא משחק בודד, חד-פעמי, שמכריע את גורל העונה כולה. המתח האדיר והדרמה שנובעים מכך הופכים את האירוע למושלם עבור תרבות הצריכה האמריקאית.
אחד הסימנים הברורים להצלחת האירוע הם האמנים והמוסיקאים המפורסמים המופיעים במופע טרום המשחק, בשירת ההמנון האמריקאי .ובמופע המחצית (Halftime Show), שהוא עצמו מהגורמים המרכזיים שהובילו לפופולריות העצומה של הסופרבול. מופע המחצית הראשון בשנת 1967 כלל להקות צבאיות ומצעדים, אך במהלך השנים הוא הפך למופע האנטרטיינמנט היוקרתי ביותר בעולם המוסיקה של אמריקה.
כיום, הופעה בסופרבול נחשבת לפסגת הקריירה עבור אמנים כמו מייקל ג'קסון (Michael Jackson), ביונסה (Beyoncé), יו טו (U2), ברונו מארס (Bruno Mars), ליידי גאגא (Lady Gaga) וריהאנה (Rihanna). מופע המחצית, שנמשך חצי שעה, מושך קהל צופים עצום, כולל את מי שאינם מתעניינים בפוטבול כלל.
האלמנט השלישי שהפך את הסופרבול לתופעה תרבותית הוא הפרסומות. עם אחוזי רייטינג מטורפים, מדי שנה הסופרבול הוא המשדר הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית. לכן חברות אמריקאיות משלמות מיליוני דולרים עבור פרסומת של 30 שניות במהלך השידור. השווי הממוצע לפרסומת של חצי דקה ב-2025 הגיע ל-10 מיליון דולר.
בשל העלויות האסטרונומיות, החברות משקיעות בהפקת פרסומות מרהיבות, מצחיקות או מרגשות, שהופכות לנושא שיחה בפני עצמן. רבים מהצופים מודים שהם צופים בסופרבול רק כדי לראות את הפרסומות, שהפכו למעין פסטיבל קולנועי מיניאטורי.
הסופרבול הוא גם תופעה חברתית. מסיבות סופרבול (Super Bowl Parties) הפכו למסורת אמריקאית, כאשר משפחות וחברים מתכנסים יחד, אוכלים כמויות אדירות של מזון מהיר, ונהנים מהאירוע. יום הסופרבול הפך למעין חג לא רשמי, עם צריכת מזון שניה רק לחג ההודיה. הערכות מדברות על 1.4 מיליארד כנפי עוף, 14,500 טון צ'יפס ו-4 מיליון פיצות שנצרכות ביום זה.
מבחינה תקשורתית, הסופרבול הוא האירוע הנצפה ביותר בטלוויזיה האמריקאית מדי שנה. סופרבול LVII בשנת 2023 (את המספר הסידורי של תחרות הסופרבול נהוג לציין בספרות רומיות) משך 113 מיליון צופים. אולם ההשפעה חורגת מעבר למספרים. הסופרבול הפך למודל עסקי שמדגים את הסינרגיה בין ספורט, בידור, פרסום ותקשורת.
האירוע מהווה דוגמה מושלמת לאופן שבו תעשיית הבידור האמריקאית הצליחה לשלב בין תחרות ספורטיבית לאירוע תרבותי-מסחרי רב-עוצמה.
מסורת ייחודית של הסופרבול היא "המטבע הנשיאותי", לפיה נשיא ארה"ב מקבל שיחת טלפון לפני המשחק והאחראי על הטלת המטבע מכריז אם זה יהיה "עץ או פלי". מסורת זו החלה באופן לא רשמי בשנות ה-80, בתקופת הנשיא רייגן, והפכה למסורת קבועה בשנים שלאחר מכן.
עובדה מפתיעה נוספת היא שהסופרבול מוגן כאירוע ביטחון לאומי ברמה גבוהה. מאז אירועי ה-11 בספטמבר, האירוע מוגדר כ"אירוע ביטחוני מיוחד" (Special Security Event), ומאובטח על-ידי כל סוכנויות הביטחון האמריקאיות, כולל ה-FBI וה-DHS. אזור אווירי באורך עשרות קילומטרים נסגר לתעופה אזרחית, ומערכות נגד-רחפנים מופעלות בכל רחבי האזור.
אנקדוטה מעניינת היא תופעת "יום המחלה של הסופרבול" (Super Bowl Flu). מחקרים מראים שכ-16 מיליון אמריקאים נעדרים מעבודתם ביום שלאחר הסופרבול, מה שעולה למשק האמריקאי כ-4 מיליארד דולר בפריון אבוד. הרשתות החברתיות מלאות בתיעוד של עובדים המתכננים את "המחלה" שלהם מראש.
בשנת 2023 למשל, הראה מחקר שכ-15% מהאמריקאים לקחו יום חופש ממקום עבודתם ביום שלאחר הסופרבול. זוהי עדות נוספת לעוצמתו התרבותית של האירוע, שהצליח להשתלב עמוק במרקם החיים האמריקאי.
הנה הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
הסופרבול של 2019 עם הסערות שלא קשורות דווקא למשחק (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הטכנולוגיה הופכת לחלק מהאירוע העוצמתי והיקר כל כך (עברית):
https://youtu.be/zk__x6Y9CEU
ופרסומות הסופרבול שהן יקרות כל כך, עד שחלקן נכנסו להיסטוריה - כמו זו של המקינטוש מ-1984:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
השמעת ההימנון האמריקאי ב"סופרבול" (Super Bowl) היא כמעט מוסד מקודש. האמת היא שכמעט כל דבר שיש באירוע השנתי הזה בארצות הברית הוא מקודש. אבל הרגע שבו שומעים הצופים במה שנחשב האירוע הנצפה ביותר של הטלוויזיה האמריקאית את ההימנון, הוא רגע מאחד.
סיפורו של קולין קפרניק (Colin Kaepernick), הקוורטרבק מספר 7 של סן פרנסיסקו ושחקן מוכשר, נערץ ומצליח במיוחד בליגת הפוטבול, מתחיל בכריעת ברך. הספורטאי המצוין והמעוטר הזה כרע ברך בזמן נגינת ההמנון האמריקאי, במחאה על אלימות המשטרה נגד שחורים ועל כך שלא מדברים ולא מטפלים בחוסר הצדק כלפי מיעוטים באמריקה.
"I choose to stand up by sitting down" הוא אמר והציב מראה מול פניה של ארצות הברית המתגזענת מחדש, אבל מעולם לא טיפלה בבעיות הגזענות שלה גם ככה.
כי אמריקה של 2016, בהנהגת דונלד טראמפ, הגיעה למצב של יחסים בין-גזעיים בשפל שלא הכירה מאז המאבק של מרטין לותר קינג והימים השחורים של שנות ה-50 וה-60.
המחאה של קפרניק קילפה באחת גם את המסכה מעל ליגת הפוטבול, ליגת ה-NFL המפורסמת של ארה"ב. הליגה החזקה והמצליחה הזו , כדאי לזכור, אמנם שיווקה תדמית כל-אמריקאית, אבל חייבים להודות שהיא הייתה ונשארה ליגה בבעלות מיליארדרים לבנים, שפנתה ישירות לקהל שרובו לבן ועשיר. יעידו על כך מחירי הכרטיסים המטורפים לסופרבול - מעל 1,500 דולר לכרטיס הזול ביותר בו.
כך יצא שמעשה היחיד של קפרניק, אף שנתקל בביקורת מוחצת מצד כל גורם אפשרי באליטה הלבנה וגם של לא מעט שחורים, המעשה הזה, שחזר על עצמו משחק אחרי משחק, הוביל עם הזמן את מחאת שחקני הפוטבול השחורים בליגה. רבים מהם החלו לכרוע בהשמעת ההמנון במשחקים וכך למחות. חיי שחורים חשובים (Black lives matter).
מנגד, מנהלי ליגת הפוטבול של ארה"ב (NFL) ראו בכך המרדה ובגידה בערכי ספורט. הם הרי עשירים ולבנים. הספורטאי המוחה שילם את המחיר כולו. השחקן שהרוויח מההצלחה האדירה שלו עד המעשה סכומי עתק, נותר מובטל בתום העונה ולא זכה להצעות עבודה.
הוא הפסיד מיליונים ואת היכולת לשחק במשחק שהוא כל כל אוהב ושהוא כה טוב בו. במקביל הוא היה לאחת הדמויות האהובות והשנואות באמריקה, כשהרגש אליו הוא כמובן לפי צבע העור - לבנים מתעבים אותו, בעוד השחורים מעריצים.
ממחאה של יחיד, כמעט בלתי מורגשת באצטדיון העצום ובאירוע השנתי החשוב והמשמעותי ביותר של אמריקה, הפכה המחאה של קפרניק לעניין של ממש. הנשיא טראמפ, אדם המייצג את אמריקה הגזענית שנגדה מחה קפרניק, קילל אותו, פשוטו כמשמעו, מהבית הלבן וכינה אותו "Son of a bitch". הוא גם הציע לו לעזוב את אמריקה וככל הנראה קיווה שאכן ינהג כך.
ליגת ה-NFL פתחה בעקבות מחאת קפרניק פרויקט בשם "תן השראה לשינוי" (Inspire Change), שמטרתו "לקדם חינוך, יחסי משטרה וקהילה ורפורמה במערכת הצדק". אבל למעשה, ה-NFL מנעה מקולין קפרניק לשחק, רק מפני שהוא מחה על חוסר הצדק שהוא ראה באמריקה.
יותר מזה, רבים קלטו שהליגה הזו פשוט נחושה למחוק כל זכר למחאה של קפרניק ולהפוך אותה לאירוע שמדגים לספורטאים מה גבולות חופש הביטוי שלהם, בלי קשר לחוקה האמריקאית. מנהלי הליגה חייבו את הספורטאים להחליט בין השניים - או הכסף וההצלחה או דעות על דברים.
בשלב מסוים הליגה הודיעה שתאפשר לקפרניק אימון לדוגמה, אליו יגיעו מאמנים מעשרות קבוצות כדי לבחון את הכושר שלו. אבל היו שני תנאים שהוצבו לו. הראשון הוא שהתקשורת תישאר מחוץ לאימון והשני - שקפרניק יחתום שבעתיד הוא יימנע מלטעון שאינו משחק בגלל חרם כלשהו עליו. קפרניק הבין את הטריק וסירב לחתום. הוא התאמן אבל ההחתמות בוטלו כמובן.
חברת נייקי, לעומת זאת, עשתה מעשה אמיץ כשהפכה את קפרניק לפרזנטור שלה. הסיסמה של הקמפיין הייתה "האמן במשהו, גם אם המשמעות היא להקריב הכל". נייקי האמינה וסיכנה. השראה של ממש.
אבל המעשה של קפרניק הוא חלק מדיון רחב הרבה יותר בקהילה השחורה של אמריקה. מצד אחד יש בה את האקטיביסטים הבלתי מתפשרים, צעירים ברובם, שהדרך היחידה בעיניהם לשוויון היא פירוק מוחלט של הממסד הנוכחי. מהצד השני ניצבים אלו שמצביעים על דמויות כמו ברק אובמה, לברון ג'יימס, ריהאנה, ג'יי זי ודומיהם. הם גם אומרים שאם כבר אז רק כניסה לפוליטיקה תשדרג את הכריעה של קפרניק למשהו שאינו רק סמל.
כך או כך, ב-2019 דווח שקולין קפרניק, שלא קיבל הצעה לחוזה מאף קבוצה מאז הכריעה המפורסמת, הגיע לסיכום סודי עם ה-NFL ויזכה לפיצוי של כ-80 מיליון דולר מקבוצות הליגה. זה לא קרה מעצמו - קפרניק ושחקן נוסף בשם ריד, מי שהיה שחקן בקרולנייה פנת'רנס, תבעו את ה-NFL. הם האשימו אותה שבגלל המחאה שלהם, הם הוכנסו ל"רשימה שחורה" שהוסכמה עם כל מנהלי הקבוצות בליגה.
כך או כך, מורשתו של "קאפ" הולכת ותופסת משקל. 4 שנים אחרי העונה האחרונה שלו, הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה הפיל הרבה אסימונים אצל שחורים ואחרים. כולל הבינו שקולין העמיד בפני האומה הזדמנות לשיח בונה ולתיקון והם לא תמכו במעשיו בזמן אמת.
שתיקתו במחאות האדירות שאחרי רצח פלויד הפכה אותו לדמות כמעט מיתולוגית שכולם מדברים ומצטטים אבל היא עצמה כבר אגדה. עם הזמן הוא ודאי יתפוס את מקומו ליד מוחמד עלי ומלקולם אקס, כמי שהצלחתו לא החבלה אותו במה שחשוב ושילם בהכנעה את המחיר של חופש הדיבור שלו. יש לו מורשת והיא הצטלמה נהדר, גם אם לא כולם אהבו אותה.
הנה סיפור הכריעה שהדליקה את אמריקה השחורה:
https://youtu.be/rwlopXMTzS4
עם הזמן זו הפכה לתופעה כשבסופרבול של 2019 כבר הייתה סערה (עברית):
https://youtu.be/3pfaDQoL0BA
הדיווחים היו בהלם:
https://youtu.be/gSwprUkiiAY
רק שנבין את החשיבות של הסופרבול האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/I75AC8TiY1c
כיום קפרניק הפך לדמות השראה לרבים - כאן הוא מקריין פרסומת מלאת השראה של Nike שהייתה אמיצה ובחרה בו כפרזנטור:
https://youtu.be/7rzb04fPch8
ופוליטיקאים כורעים ברך לזכר ג'ורג' פלויד שנרצח על ידי שוטר לבן:
https://youtu.be/DcIh7jQtDnM
פורטנייט (Fortnite) הוא משחק המחשב הלוהט של המאה ה-21 - משחק חברתי, שניתן לשחק בו לבד, מהבית, ועדיין להיות מוקף בחברים וירטואליים לנשק, כאלה שאינך מכיר ולעולם לא תכיר, או עם קבוצת החברים לכיתה או מהחיים האמיתיים.
זהו משחק הישרדות המשלב משחק בנייה, כמו "Minecraft", עם משחק יריות "בגוף שלישי". במקום לראות דרך עיני הדמות כמו במשחקי היריות בגוף ראשון, השחקן רואה כאן את הדמות שהוא משחק מהצד, מאחור וכדומה.
מדובר במשחק המצליח בכל הזמנים, שממכר את המשתמשים באופן רשמי ורפואי. בשנים האחרונות הוא הפך לתופעה תרבותית. חברים נפגשים כדי לחוות אותו ביחד, צופים אחד בשני משחק בזמן אמת וחווים את העלילה ביחד. אנשים צופים ביחד במשחקים מוקלטים של זרים או מפורסמים ואלופי פורטנייט, ממש כמו שאנו צופים במשחקי המונדיאל, בגמר של תוכנית ריאליטי מצליחה או בגמר הסופרבול.
לכאורה לא היה שם משהו מיוחד שירמז על ההצלחה הזו מראש. פורטנייט הוא פשוט אבל יעיל ויש בו 2 אפשרויות משחק בלבד - "באטל רויאל" (Battle Royale) החינמי ו"להציל את העולם" (Save The World).
הגרפיקה מצוינת, אבל לא יוצאת דופן ויש משחקים רבים שהגרפיקה בהם מרשימה יותר. אבל כאן ההורדה בחינם, אין בו טבח זוועותי ואפילו דם, בטח לא אלימות מבעיתה כמו ב-Call of Duty או GTA - מה שהופך את פורטנייט למותר לשיווק לבני 13 ומעלה וללהיט מתבגרים רותח וגם שניתן לשחק כאן עם קבוצה ואנשים שלא מכירים.
הסיפור כאן כורך את סוף העולם וקץ האנושות, במעין עולם מקביל, שנותרו בו שני האחוזים האחרונים מהאוכלוסייה. ילדי הפורטנייט חווים את העניין ביחד ומשחקים בקבוצות. הם מנסים לחסל את אלפי הזומבים הממוחשבים שנשלחים על ידי המשחק להרוג אותם. כל זאת על אדמת אי בודד ומוכה סופה קטלנית, ששטחי המחייה בו הולכים ומצטמצמים כל הזמן.
בלב מרחץ הדמים הזה, מוקפים אנשים יפים וציוריים, השחקנים מוצאים את עצמם במעין גן עדן וגיהינום גם יחד, שמערב דמויות הזויות ולכאורה לא קשורות - ביניהן אסירים, נערות במיני, גיבורי על, היפסטרים ורובוטים, עם אנשים שעוטים כנפיים, תחפושות קוספליי ומסכות גז, לצד חייזרים וערסים דיגיטליים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, שחקנים כמוהם.
כי בפורטנייט ניתן לשחק מכל טלפון, טאבלט, מחשב וקונסולה, ללא הבדל בין השחקנים, חוץ כמובן מפריבילגים עם ארנק מלא שקונים בו לבוש מגניב וציוד וירטואלי יקר שמקנה להם יתרון. כי ככה זה בחיים - המשחק אולי חינמי לגמרי, אבל יוצריו מרוויחים הון, בעיקר בזכות העובדה שניתן לקנות בו את אותם פיצ'רים, כמו ויבקס, אותם מטבעות שמשיגים כשמגיעים לרמה גבוהה, אבל רבים קונים בכסף אמיתי הרבה לפני כן.
בדרך ל-4 מיליארד דולר הכנסות ב-2018 בלבד, מפתחי המשחק הזה פיצחו את הסוד הכי נחשק של תעשיית משחקי המחשב. המשחק החינמי שלהם הפך למשחק המחשב הרווחי ביותר היסטוריה!
במשחק הזה הכל לפנים. אין כאן ריצות כדי לחפש קרבות, אין קטעי המתנה, מעבר, הצטיידות או למידה. כאן הריגושים והסיפוקים הם מיידיים ואם אתה מת, תוך שניות תוכל לצאת שוב לקרב כאילו כלום. היתרון כאן, מבחינה חינוכית, שילדים מתרגלים לא לפחד מכישלונות. חשוב מאד להתפתחות ולקריירה עתידית, בה הם ייכשלו לא פעם - במיוחד אם ירצו להצליח.
הנה קדימון המשחק פורטנייט באטל רויאל:
https://youtu.be/URc-c8Rio7M
מהו פורטנייט:
https://youtu.be/_U2JbFhUPX8
והסבר למתחילים בפורטנייט (עברית):
https://youtu.be/aj45PpjxQqM
הפרסומת שהכריזה על השקת מחשב המקינטוש נחשבת עד היום לפרסומת החשובה בהיסטוריה והטובה שבהן. הפרסומת, שהוקרנה בסופרבול של שנת 1984 והוכנה במיוחד לכבודו, הייתה כה מהפכנית שהיא הפכה את פרסומות הסופרבול לזירה החשובה בעולם הפרסום. המיוחד בה היה שהיא הוכנה במיוחד לקראת האירוע הספורטיבי הגדול ובהחלטת הנהלת 'אפל' לא הוצגה אחריו שוב. מאז הקרנתה החלו חברות עסקיות להכין ולייצר פרסומות במיוחד לסופרבול והפרסום בו הפך יקר משנה לשנה.
הייתה בפרסומת הזו הרבה יותר מהזמנה לעבור ממחשבי ה-PC של IBM, למחשבי אפל מקינטוש. היא הזמינה את המגניבים והשונים, האמנים והמעצבים וכל מי שרצה להרגיש אחר או מיוחד, למרוד במה שיש לכולם. באקט נדיר בפרסום הטלוויזיוני, היא עשתה זאת בלי להראות את המוצר ובכל זאת הביאה לכך שכולם דברו עליו. כשיצא המקינטוש הוא גם הצליח במכירותיו. בתור פרסומת ששודרה פעמיים בלבד, כנראה שהיא באמת הייתה הפרסומת הטובה ביותר שנוצרה.
הרעיון של הפרסומת היה "תשכחו מכל מה שהכרתם עד עתה". הוצגה בה מציאות שמזכירה את הספר "1984" של ג'ורג' אורוול. אולם אפלולי שבו יושב קהל אנשים שטופי מוח ולבושים בגוון אחד ומקשיבים בהכנעה לדבריו של "האח הגדול" מהספר '1984'. אל האולם פורצת אתלטית יפה ולבושה בצבעוניות מתריסה. אחריה רודפים שוטרי השלטון העריץ, אך היא מיידה פטיש גדול אל עבר המסך ומרסקת אותו. ההמונים נדהמים, פוערים פיות ומשתוממים בפליאה. הם לא העיזו לחשוב שניתן לנהוג כך.. ואז הודיעה חברת 'אפל' ש"1984 לא תהיה "1984".. או במילים אחרות, משנת 1984 תהיה אפשרות בחירה!
סרטון הפרסומת הגרנדיוזי בוים בידי רידלי סקוט, היוצר של "בלייד ראנר", סרט דיסטופי מובחר שהפרסומת של 'אפל' התכתבה איתו היטב. העולם המפוחד שלפני המקינטוש היה המשך טבעי לעולם העתידני והאפלולי שיצר רידלי סקוט ב"בלייד ראנר". האירוני בסרטון הזה הוא שממנו יחל תהליך הסגידה לאפל, שאמנם נרגע מעט כשסטיב ג'ובס נזרק מהחברה שהקים, אבל התחדש ביתר שאת, כשהוא שב לנהל אותה והפך את מאות מיליוני המעריצים שלו לכת טכנולוגית, שנוהה אחריו בעיניים עצומות. אירועי ההשקה של אפל, בניצוחו של ג'ובס, הפכו לאירועי מדיה המשודרים למאות מיליונים בזמן אמת, קצת כמו אותו מנהיג מהמסך הכחול ההוא, אבל ביותר גדול..
הנה סיפור הפרסומת החשובה בהיסטוריה:
http://youtu.be/PsjMmAqmblQ
פרסומת המקינטוש מ-1984 בשלמותה:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
ההכרזה שאחריה, ששינתה את עולם המחשבים לתמיד:
http://youtu.be/c4mDbwoG5y4
ב-2004 הוסיפו באפל (בעזרת מחשב, איך לא?) אייפוד לגברת המפורסמת מהפרסומת האגדית של המקינטוש:
http://youtu.be/BxShzoUjiAQ
ואיך בר רפאלי קשורה לזה:
http://youtu.be/HPR3PB_VGVs?t=31s
