שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הסיפור העצוב של מכרות פוטוסי?
מכרות פוטוסי (Potosi Mines) הם מכרות כסף ענקיים בבוליביה שבאמריקה הדרומית. מדובר למעשה במכרה הכסף הכי עתיק והפעיל ביותר בעולם. המכרה הזה מעורר דמיון, עושר אגדי ותפוקה מעשירה, אך מסתיר מאחוריו סיפור טרגי של ניצול ואכזריות.
ההיסטוריה של פוטוסי מתחילה בגבעת "סרו ריקו" (Cerro Rico או Cerro de Potosí), בעברית "ההר העשיר". הכל החל בשנת 1545, כשרועה מקומי גילה במקרה כמויות עצומות של כסף.
האגדה מספרת על הרועה שיוצא לחפש את הלאמות שאבדו לו, מדליק מדורה בלילה הקר כדי לחמם את עצמו ובבוקר מוצא כסף מותך בשרידי המדורה.
הגילוי הזה עתיד לשנות את פני האזור לנצח. תוך זמן קצר, הספרדים הקימו את העיר פוטוסי והחלו בכריית הכסף בקנה מידה עצום. פוטוסי היא העיר הגבוהה בעולם ושוכנת ברום של 4,070 מטרים מעל פני הים.
העיר פוטוסי היא עדות אילמת לתקופה אפלה בהיסטוריה האנושית. תוך פחות ממאה שנים מיום הקמתה, היא הפכה לאחת הערים הגדולות והעשירות בעולם. בשיאה, בין השנים 1570 ל-1650, חיו בה כ-160,000 תושבים - יותר מבלונדון או פריז של אותה תקופה.
בתור העיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה ובאימפריה הספרדית, פוטוסי התהדרה באולמות ריקודים, בתי הימורים, תיאטראות וכנסיות מפוארות בסגנון הבארוק. אבל הכסף שנכרה בעיר המשגשגת ביותר ברחבי אמריקה הלטינית זרם לספרד ובמשך מאות שנים מימן את האימפריה הספרדית ואת המלחמות הקולוניאליות.
כי מאחורי הזוהר והעושר של "תור הזהב" הסתתר סיפור אפל של סבל אנושי בלתי נתפס. הספרדים ניצלו את האוכלוסייה המקומית באכזריות והכריחו אותה לעבוד במכרות בתנאים מחרידים. הם אימצו שיטה אינקאית בשם "מיטה", שחייבה כל כפר לשלוח אחוז מסוים מהגברים לעבוד במכרות. הסיכויים לשרוד את העבודה היו קלושים - רק כ-30% מהעובדים חזרו הביתה בחיים.
העבודה במכרות הייתה קטלנית. הכורים נאלצו לעבוד בעומק האדמה, בחושך מוחלט, באוויר דליל וללא אוורור. הם סבלו מהרעלות כספית, מחלות ריאה, תאונות ומוות מתשישות. ילדים בני 13 עבדו לצד מבוגרים, כשעתידם נגזר למוות בטרם עת. ההערכות מדברות על כך שלאורך השנים, מצאו את מותם במכרות פוטוסי מעל 8 מיליון בני אדם - ילידים ועבדים אפריקאים.
עם הזמן, מרבצי הכסף החלו להידלדל והעיר איבדה מזוהרה. כיום, המכרות בסרו ריקו מתקרבים לדלדול מוחלט. הקשיים הנוראים של מכרות הכסף הביאו לכך שבמכרות עצמם אין מכונות גדולות, לחציבה והפקת המתכת היקרה. את הכורים משמשים רק פטישים ואזמלים, פנסי ראש ומקלות דינמיט לפיצוצים מסוכנים.
יש הרואים בפוטוסי של היום את "עיר השטן". היא עיר עניה יחסית, עם אוכלוסייה של כ-115,000 תושבים. דומה שהזמן בעיר פוטוסי עצר מלכת. התרבות בה הולכת ומאבדת את דרכה. המקומיים המרוששים גרים בעיר שפעם הייתה מהערים העשירות בתבל, אבל כיום הם צריכים למצוא מקורות הכנסה חדשים ולא תמיד מצליחים.
המכרות עדיין פעילים, אך בקנה מידה קטן בהרבה. הכורים עדיין עובדים בכריית כסף ואבץ, בתנאים קשים אם כי פחות מסוכנים מבעבר - מה שלא משנה את הסיפור הטרגי של פוטוסי, עיר שהייתה פעם סמל לעושר, אך שילמה על כך מחיר אנושי בלתי נתפס וירדה מזוהרה לטובת עוני קשה וחוסר ברירה.
הנה מצגת וידאו על מכרות הכסף פוטוסי:
https://youtu.be/WstwBVC8Di8
כך נראים מכרות הכסף של פוטוסי:
https://youtu.be/bCv8eMxybRQ
ביקור בעיר פוטוסי ובמכרות ששינו את העולם:
https://youtu.be/DlhpN5rbsBw?long=yes
על תולדות "האלדורדו של הכסף" במכרות פוטוסי:
https://youtu.be/k7LIcBifaSQ?long=yes
וכתבה תיעודית על מכרות פוטוסי שהורגים את הכורים:
https://youtu.be/XHZS74Z9qlM?long=yes
מהי החמדנות לזהב שמנצלת את מדינות אפריקה?
מכרות הזהב היבשת אפריקה הם מטורפים בכמויות המתכת הזו שיש בהם. כמויות הזהב יקר הערך שכורים בה מהאדמה הן בלתי נתפסות.
גם השווי של הזהב שמפיקים ביבשת השחורה הוא עצום. הוא יכול היה להפוך רבות מהמדינות ביבשת לעשירות ולהבטיח חיים טובים למיליונים רבים מהאזרחים בהן.
ובכל זאת רק חלק קטן מהרווחים הללו משולם לאנשי היבשת. קולוניאליזם כלכלי הולך ומשתלט על היבשת האומללה, לוקח ממנה את הזהב, כמו היהלומים שכבר יצאו משליטתה מזמן.
הכל נעשה תוך ניצול מתמשך של המקומיים העובדים בעבודות הכרייה, תמורת שכר זעום. לעומת השכר הזה מוזרמים מיליארדים לכיסי העשירים הלבנים, בעלי זכיונות הכרייה, תוך תשלום תמלוגים עלובים למדינות ושוחד למערכות המושחתות והמקורבות לצלחת. היבשת הולכת ומתרוששת, כשהשודדים, בחסות החוק והמשטר, רק מתעשרים.
הקפיטליזם הצטרף כאן לגלובליזציה, לשחיתות ולציניות מעיקה של אנשים אטומים. הם מרוששים את המאגרים ששייכים לפי כל חוק לאזרחי מדינות אפריקה. רק שאיש לא דואג לכך שצדק, כלכלי במקרה הזה, אכן ייעשה.
הנה סיפורה של כריית הזהב והניצול של אפריקה (מתורגם):
https://youtu.be/1nglN3mfZUw
כך כורים זהב במאלי שבאפריקה:
https://youtu.be/6R6WFAvzgvE
זהב בסודאן:
http://youtu.be/wcTLlnGO82E
ו-31 מיליון טון זהב שהתגלו באוגנדה ושווים טריליונים - רק מעט מזה יגיע לאפריקאים:
https://youtu.be/B6I4SCOYDps
מה הסיפור של שיר הפרטיזנים "בלה צ'או"?
בשנים האחרונות התפוצצה הסדרה הספרדית של נטפליקס "בית הנייר" ("La Casa de Papel"), עם הצלחה גדולה. בעונה האחרונה שלה היא הציגה לעולם מחדש את בלה צ'או (Bella Ciao), שיר עממי איטלקי שמקורו בפועלות ה"מונדינה" עובדות שדות האורז של אגן נהר הפו במאה ה-19 כנגד ה"פדרוני", בעלי החוות המתעמרים בהן.
אז הסיפור המעניין לכשעצמו של השיר הזה, שנולד כשיר מחאה של איכרות בצפון איטליה, הספיק מאז להיוולד שוב ושוב באירועים והקשרים חברתיים שונים ומשונים. המחאה שבשיר הייתה של הנשים שמחו כנגד תנאי עבודתן הקשים, אבל עם השנים היא הפכה לזעקה שתהדהד באינספור מחאות, כולל "אוקיופיי וול סטריט" ומחאת החיג'אב באיראן.
#תולדות השיר העתיק
נראה שהלחן של השיר קיבל השראה ממקור יהודי יידישאי, כפי שאפשר לשמוע בשיר כלייזמרים הידוע "קוילען", בעברית "פחם". ההקלטה הכי קדומה שלו נעשתה שנת 1919 בניו-יורק, על ידי מישה זיגנהוף (Mishka Ziganoff).
הטקסט כנראה מבוסס על "הפרח על הקבר", שיר עם איטלקי מימי הביניים, שמילות "בלה צ'או" מאוד דומות לו.
השיר נולד מחדש במהלך מלחמת העולם השנייה, כשאומץ על ידי תנועת ההתנגדות האיטלקית נגד הממשלה הפאשיסטית של מוסוליני באיטליה וגרמניה הנאצית. למתנגדי הפאשיזם השיר שימש כסמל לחופש והתנגדות, כשהוא מושר על ידי פרטיזנים שנלחמו כנגד הכובשים הגרמנים.
באותה תקופה הותאמו מילות השיר כדי שישקפו את ההקשר החדש של המלחמה, תוך התייחסות למאבק הפרטיזנים בפאשיזם ולתקווה לחירות וחופש מדיכוי.
הפזמון עם המילים "Bella ciao, bella ciao, bella ciao ciao ciao" (יפה להתראות, להתראות יפה, להתראות יפה להתראות), הפך אז לזעקה הולכת ומתעצמת כנגד הרודנות והרצון של ההתנגדות לנצח.
לאחר המלחמה אימצו הקומוניסטים והסוציאליסטים האיטלקים את "בלה צ'או" והוא הפך פופולרי, תוך שהם מאמצים אותו כהמנון של השמאל האיטלקי.
מאז זכה השיר לקאברים רבים, שבוצעו על ידי אמנים רבים. הוא גם תורגם לשפות רבות, ביניהן עברית.
גם בשנים האחרונות זוכה שוב "בלה צ'או" לפופולריות מחודשת כסמל להתנגדות וסולידריות. תנועות צדק חברתי ברחבי העולם חזרו ואימצו אותו והשיר מושמע ומושר בהפגנות רבות נגד עליית תנועות ימין קיצוני, נגד צעדי צנע של ממשלות ובעד תמיכה בפליטים ובמהגרים.
כך הפך שיא איכרות איטלקי למה שהוא כיום המנון החופש וההתנגדות לפאשיזם ברחבי העולם.
#מילות השיר בעברית (תרגום לא ידוע)
בוקר אחד, התעוררתי.
להתראות יפהפיה,
להתראות יפהפייה,
להתראות יפהפיה,
להתראות, להתראות.
בוקר אחד, התעוררתי,
ומצאתי את הפולש.
הו פרטיזן, קח אותי.
הו להתראות יפהפייה...
הו פרטיזן,קח אותי.
כי אני מרגיש מוות מתקרב.
ואם אני אמות כפרטיזן,
הו להתראות יפהפייה...
ואם אני אמות כפרטיזן,
אז את חייבת לקבור אותי.
תקברי אותי במעלה ההר.
הו להתראות יפהפייה...
תקברי אותי במעלה ההר,
מתחת לצילו של פרח יפה.
והאנשים שיעברו,
הו להתראות יפהפייה...
והאנשים שיעברו, יאמרו לי
"איזה פרח יפה".
הו פרטיזן, קח אותי.
להתראות יפהפייה...
והאנשים שיעברו,יאמרו לי
"איזה פרח יפה".
זה הפרח של הפרטיזן.
להתראות יפהפייה...
זה הפרח של הפרטיזן,
שמת למען החופש.
זה הפרח של הפרטיזן,
שמת למען החופש.
סיפורו של השיר "בלה צ'או" ממלחמת העולם:
https://youtu.be/GHpU7fBbc-w
ועד הסדרה "בית הנייר":
https://youtu.be/c9d1ycuCoVg
השיר בסדרה:
https://youtu.be/46cXFUzR9XM
ביצוע קולי בקורונה:
https://youtu.be/4ldpQbBAfRM
ביצוע מתורגם ונהדר בעברית:
https://youtu.be/fOTH_6Sq7es
ועוד ביצוע של "בלה צ'או":
https://youtu.be/t4QHdlKomOc
מה מיוחד בטרסות האורז בלונגשנג שבסין?
טרסות האורז באזור לונשנג בסין (אפשר לומר גם לונגשן) הן עצומות מימדים ומשתרעות מפסגות ההרים ולמטה עד לנהר.
המקומיים השתמשו בשיטה חקלאית חכמה במיוחד שאיפשרה להם לגדל ולקצור אורז גם באזורים הרריים שלרוב אינם קלים לגידולים כאלה.
שדות האורז של לונגשנג הן מהמקומות שנחרטים בזיכרון כי הם ציוריים והם לגמרי מעשה ידי אדם.
הנה טרסות האורז בלונגשנג:
http://youtu.be/VDfXB-DvVPg?t=7s
העבודה בטרסות האורז של לונגשן:
http://youtu.be/LYm3bseOJZk
והטרסות בקיץ, ללא מים:
http://youtu.be/IsBbLnB6MMU
מהן סדנאות היזע של העולם השלישי?
סדנאות יֶזַע (Sweatshops) הן סדנאות ייצור ומקומות עבודה שבהם מועסקים עובדים בייצור של מוצרים בתנאים קשים, משכורות רעב, שעות ארוכות מאד ולא פעם גם בעבודת ילדים. לרוב נמצאות סדנאות היזע של ימינו במדינות העולם השלישי ומייצרות עבור העולם השבע שבמדינות המפותחות.
המצב של סדנאות היזע הוא לא פעם מחריד וצורם, במיוחד כשמדובר במותגים המוכרים במיליארדים רבים בכל שנה ועובדי הייצור של מוצריהם מרוויחים פרוטות.
הפרת חוקי עבודה מקובלת בהרבה ממדינות העולם השלישי. אלה מדינות בעלות כלכלות חלשות ואף מושחתות. ניצול העובדים שם הוא בעייתי והעובדה שפועלים מוכנים לעבוד בסדנאות היזע נובע מעוני גדול ומכך שעדיפה המשכורת הקטנה בהן, על עוני מחפיר ורעב של ילדיהם.
השאלה העיקרית היא האם אנו, תושבי המערב, צריכים לרכוש מוצרים של מותגים המנצלים עובדים, מעסיקים אותם שעות ארוכות במיוחד, משלמים משכורות שלא מאפשרות חיים ראויים, מונעות חופשות, מחייבות לעבוד גם בעת מחלה, מעסיקות ילדים ועוד.
האם הייתם לובשים בגד או משתמשים במוצר של חברה שנוהגת כך בעובדיה?
הנה תחקיר על חברת נייק שכבר שנים מואשמת בשכר רעב:
https://youtu.be/CCrUZuyZHyk
מצגת וידאו על הדרך בה אקטיביסטים נלחמים בהם (עברית):
https://youtu.be/Vaydha20UUA
הצגת המצב על ידי חברה שהואשמה בניהול סדנאות יזע בבנגלדש:
https://youtu.be/WY4FeUYMFzM
מצגת וידאו על סדנאות היזע הללו:
https://youtu.be/R3Mb2byzJBs
וסדנאות היזע שבסין:
https://youtu.be/yF8jUDzz5bE?long=yes
מכרות פוטוסי (Potosi Mines) הם מכרות כסף ענקיים בבוליביה שבאמריקה הדרומית. מדובר למעשה במכרה הכסף הכי עתיק והפעיל ביותר בעולם. המכרה הזה מעורר דמיון, עושר אגדי ותפוקה מעשירה, אך מסתיר מאחוריו סיפור טרגי של ניצול ואכזריות.
ההיסטוריה של פוטוסי מתחילה בגבעת "סרו ריקו" (Cerro Rico או Cerro de Potosí), בעברית "ההר העשיר". הכל החל בשנת 1545, כשרועה מקומי גילה במקרה כמויות עצומות של כסף.
האגדה מספרת על הרועה שיוצא לחפש את הלאמות שאבדו לו, מדליק מדורה בלילה הקר כדי לחמם את עצמו ובבוקר מוצא כסף מותך בשרידי המדורה.
הגילוי הזה עתיד לשנות את פני האזור לנצח. תוך זמן קצר, הספרדים הקימו את העיר פוטוסי והחלו בכריית הכסף בקנה מידה עצום. פוטוסי היא העיר הגבוהה בעולם ושוכנת ברום של 4,070 מטרים מעל פני הים.
העיר פוטוסי היא עדות אילמת לתקופה אפלה בהיסטוריה האנושית. תוך פחות ממאה שנים מיום הקמתה, היא הפכה לאחת הערים הגדולות והעשירות בעולם. בשיאה, בין השנים 1570 ל-1650, חיו בה כ-160,000 תושבים - יותר מבלונדון או פריז של אותה תקופה.
בתור העיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה ובאימפריה הספרדית, פוטוסי התהדרה באולמות ריקודים, בתי הימורים, תיאטראות וכנסיות מפוארות בסגנון הבארוק. אבל הכסף שנכרה בעיר המשגשגת ביותר ברחבי אמריקה הלטינית זרם לספרד ובמשך מאות שנים מימן את האימפריה הספרדית ואת המלחמות הקולוניאליות.
כי מאחורי הזוהר והעושר של "תור הזהב" הסתתר סיפור אפל של סבל אנושי בלתי נתפס. הספרדים ניצלו את האוכלוסייה המקומית באכזריות והכריחו אותה לעבוד במכרות בתנאים מחרידים. הם אימצו שיטה אינקאית בשם "מיטה", שחייבה כל כפר לשלוח אחוז מסוים מהגברים לעבוד במכרות. הסיכויים לשרוד את העבודה היו קלושים - רק כ-30% מהעובדים חזרו הביתה בחיים.
העבודה במכרות הייתה קטלנית. הכורים נאלצו לעבוד בעומק האדמה, בחושך מוחלט, באוויר דליל וללא אוורור. הם סבלו מהרעלות כספית, מחלות ריאה, תאונות ומוות מתשישות. ילדים בני 13 עבדו לצד מבוגרים, כשעתידם נגזר למוות בטרם עת. ההערכות מדברות על כך שלאורך השנים, מצאו את מותם במכרות פוטוסי מעל 8 מיליון בני אדם - ילידים ועבדים אפריקאים.
עם הזמן, מרבצי הכסף החלו להידלדל והעיר איבדה מזוהרה. כיום, המכרות בסרו ריקו מתקרבים לדלדול מוחלט. הקשיים הנוראים של מכרות הכסף הביאו לכך שבמכרות עצמם אין מכונות גדולות, לחציבה והפקת המתכת היקרה. את הכורים משמשים רק פטישים ואזמלים, פנסי ראש ומקלות דינמיט לפיצוצים מסוכנים.
יש הרואים בפוטוסי של היום את "עיר השטן". היא עיר עניה יחסית, עם אוכלוסייה של כ-115,000 תושבים. דומה שהזמן בעיר פוטוסי עצר מלכת. התרבות בה הולכת ומאבדת את דרכה. המקומיים המרוששים גרים בעיר שפעם הייתה מהערים העשירות בתבל, אבל כיום הם צריכים למצוא מקורות הכנסה חדשים ולא תמיד מצליחים.
המכרות עדיין פעילים, אך בקנה מידה קטן בהרבה. הכורים עדיין עובדים בכריית כסף ואבץ, בתנאים קשים אם כי פחות מסוכנים מבעבר - מה שלא משנה את הסיפור הטרגי של פוטוסי, עיר שהייתה פעם סמל לעושר, אך שילמה על כך מחיר אנושי בלתי נתפס וירדה מזוהרה לטובת עוני קשה וחוסר ברירה.
הנה מצגת וידאו על מכרות הכסף פוטוסי:
https://youtu.be/WstwBVC8Di8
כך נראים מכרות הכסף של פוטוסי:
https://youtu.be/bCv8eMxybRQ
ביקור בעיר פוטוסי ובמכרות ששינו את העולם:
https://youtu.be/DlhpN5rbsBw?long=yes
על תולדות "האלדורדו של הכסף" במכרות פוטוסי:
https://youtu.be/k7LIcBifaSQ?long=yes
וכתבה תיעודית על מכרות פוטוסי שהורגים את הכורים:
https://youtu.be/XHZS74Z9qlM?long=yes
מכרות הזהב היבשת אפריקה הם מטורפים בכמויות המתכת הזו שיש בהם. כמויות הזהב יקר הערך שכורים בה מהאדמה הן בלתי נתפסות.
גם השווי של הזהב שמפיקים ביבשת השחורה הוא עצום. הוא יכול היה להפוך רבות מהמדינות ביבשת לעשירות ולהבטיח חיים טובים למיליונים רבים מהאזרחים בהן.
ובכל זאת רק חלק קטן מהרווחים הללו משולם לאנשי היבשת. קולוניאליזם כלכלי הולך ומשתלט על היבשת האומללה, לוקח ממנה את הזהב, כמו היהלומים שכבר יצאו משליטתה מזמן.
הכל נעשה תוך ניצול מתמשך של המקומיים העובדים בעבודות הכרייה, תמורת שכר זעום. לעומת השכר הזה מוזרמים מיליארדים לכיסי העשירים הלבנים, בעלי זכיונות הכרייה, תוך תשלום תמלוגים עלובים למדינות ושוחד למערכות המושחתות והמקורבות לצלחת. היבשת הולכת ומתרוששת, כשהשודדים, בחסות החוק והמשטר, רק מתעשרים.
הקפיטליזם הצטרף כאן לגלובליזציה, לשחיתות ולציניות מעיקה של אנשים אטומים. הם מרוששים את המאגרים ששייכים לפי כל חוק לאזרחי מדינות אפריקה. רק שאיש לא דואג לכך שצדק, כלכלי במקרה הזה, אכן ייעשה.
הנה סיפורה של כריית הזהב והניצול של אפריקה (מתורגם):
https://youtu.be/1nglN3mfZUw
כך כורים זהב במאלי שבאפריקה:
https://youtu.be/6R6WFAvzgvE
זהב בסודאן:
http://youtu.be/wcTLlnGO82E
ו-31 מיליון טון זהב שהתגלו באוגנדה ושווים טריליונים - רק מעט מזה יגיע לאפריקאים:
https://youtu.be/B6I4SCOYDps
בשנים האחרונות התפוצצה הסדרה הספרדית של נטפליקס "בית הנייר" ("La Casa de Papel"), עם הצלחה גדולה. בעונה האחרונה שלה היא הציגה לעולם מחדש את בלה צ'או (Bella Ciao), שיר עממי איטלקי שמקורו בפועלות ה"מונדינה" עובדות שדות האורז של אגן נהר הפו במאה ה-19 כנגד ה"פדרוני", בעלי החוות המתעמרים בהן.
אז הסיפור המעניין לכשעצמו של השיר הזה, שנולד כשיר מחאה של איכרות בצפון איטליה, הספיק מאז להיוולד שוב ושוב באירועים והקשרים חברתיים שונים ומשונים. המחאה שבשיר הייתה של הנשים שמחו כנגד תנאי עבודתן הקשים, אבל עם השנים היא הפכה לזעקה שתהדהד באינספור מחאות, כולל "אוקיופיי וול סטריט" ומחאת החיג'אב באיראן.
#תולדות השיר העתיק
נראה שהלחן של השיר קיבל השראה ממקור יהודי יידישאי, כפי שאפשר לשמוע בשיר כלייזמרים הידוע "קוילען", בעברית "פחם". ההקלטה הכי קדומה שלו נעשתה שנת 1919 בניו-יורק, על ידי מישה זיגנהוף (Mishka Ziganoff).
הטקסט כנראה מבוסס על "הפרח על הקבר", שיר עם איטלקי מימי הביניים, שמילות "בלה צ'או" מאוד דומות לו.
השיר נולד מחדש במהלך מלחמת העולם השנייה, כשאומץ על ידי תנועת ההתנגדות האיטלקית נגד הממשלה הפאשיסטית של מוסוליני באיטליה וגרמניה הנאצית. למתנגדי הפאשיזם השיר שימש כסמל לחופש והתנגדות, כשהוא מושר על ידי פרטיזנים שנלחמו כנגד הכובשים הגרמנים.
באותה תקופה הותאמו מילות השיר כדי שישקפו את ההקשר החדש של המלחמה, תוך התייחסות למאבק הפרטיזנים בפאשיזם ולתקווה לחירות וחופש מדיכוי.
הפזמון עם המילים "Bella ciao, bella ciao, bella ciao ciao ciao" (יפה להתראות, להתראות יפה, להתראות יפה להתראות), הפך אז לזעקה הולכת ומתעצמת כנגד הרודנות והרצון של ההתנגדות לנצח.
לאחר המלחמה אימצו הקומוניסטים והסוציאליסטים האיטלקים את "בלה צ'או" והוא הפך פופולרי, תוך שהם מאמצים אותו כהמנון של השמאל האיטלקי.
מאז זכה השיר לקאברים רבים, שבוצעו על ידי אמנים רבים. הוא גם תורגם לשפות רבות, ביניהן עברית.
גם בשנים האחרונות זוכה שוב "בלה צ'או" לפופולריות מחודשת כסמל להתנגדות וסולידריות. תנועות צדק חברתי ברחבי העולם חזרו ואימצו אותו והשיר מושמע ומושר בהפגנות רבות נגד עליית תנועות ימין קיצוני, נגד צעדי צנע של ממשלות ובעד תמיכה בפליטים ובמהגרים.
כך הפך שיא איכרות איטלקי למה שהוא כיום המנון החופש וההתנגדות לפאשיזם ברחבי העולם.
#מילות השיר בעברית (תרגום לא ידוע)
בוקר אחד, התעוררתי.
להתראות יפהפיה,
להתראות יפהפייה,
להתראות יפהפיה,
להתראות, להתראות.
בוקר אחד, התעוררתי,
ומצאתי את הפולש.
הו פרטיזן, קח אותי.
הו להתראות יפהפייה...
הו פרטיזן,קח אותי.
כי אני מרגיש מוות מתקרב.
ואם אני אמות כפרטיזן,
הו להתראות יפהפייה...
ואם אני אמות כפרטיזן,
אז את חייבת לקבור אותי.
תקברי אותי במעלה ההר.
הו להתראות יפהפייה...
תקברי אותי במעלה ההר,
מתחת לצילו של פרח יפה.
והאנשים שיעברו,
הו להתראות יפהפייה...
והאנשים שיעברו, יאמרו לי
"איזה פרח יפה".
הו פרטיזן, קח אותי.
להתראות יפהפייה...
והאנשים שיעברו,יאמרו לי
"איזה פרח יפה".
זה הפרח של הפרטיזן.
להתראות יפהפייה...
זה הפרח של הפרטיזן,
שמת למען החופש.
זה הפרח של הפרטיזן,
שמת למען החופש.
סיפורו של השיר "בלה צ'או" ממלחמת העולם:
https://youtu.be/GHpU7fBbc-w
ועד הסדרה "בית הנייר":
https://youtu.be/c9d1ycuCoVg
השיר בסדרה:
https://youtu.be/46cXFUzR9XM
ביצוע קולי בקורונה:
https://youtu.be/4ldpQbBAfRM
ביצוע מתורגם ונהדר בעברית:
https://youtu.be/fOTH_6Sq7es
ועוד ביצוע של "בלה צ'או":
https://youtu.be/t4QHdlKomOc
טרסות האורז באזור לונשנג בסין (אפשר לומר גם לונגשן) הן עצומות מימדים ומשתרעות מפסגות ההרים ולמטה עד לנהר.
המקומיים השתמשו בשיטה חקלאית חכמה במיוחד שאיפשרה להם לגדל ולקצור אורז גם באזורים הרריים שלרוב אינם קלים לגידולים כאלה.
שדות האורז של לונגשנג הן מהמקומות שנחרטים בזיכרון כי הם ציוריים והם לגמרי מעשה ידי אדם.
הנה טרסות האורז בלונגשנג:
http://youtu.be/VDfXB-DvVPg?t=7s
העבודה בטרסות האורז של לונגשן:
http://youtu.be/LYm3bseOJZk
והטרסות בקיץ, ללא מים:
http://youtu.be/IsBbLnB6MMU
ניצול
סדנאות יֶזַע (Sweatshops) הן סדנאות ייצור ומקומות עבודה שבהם מועסקים עובדים בייצור של מוצרים בתנאים קשים, משכורות רעב, שעות ארוכות מאד ולא פעם גם בעבודת ילדים. לרוב נמצאות סדנאות היזע של ימינו במדינות העולם השלישי ומייצרות עבור העולם השבע שבמדינות המפותחות.
המצב של סדנאות היזע הוא לא פעם מחריד וצורם, במיוחד כשמדובר במותגים המוכרים במיליארדים רבים בכל שנה ועובדי הייצור של מוצריהם מרוויחים פרוטות.
הפרת חוקי עבודה מקובלת בהרבה ממדינות העולם השלישי. אלה מדינות בעלות כלכלות חלשות ואף מושחתות. ניצול העובדים שם הוא בעייתי והעובדה שפועלים מוכנים לעבוד בסדנאות היזע נובע מעוני גדול ומכך שעדיפה המשכורת הקטנה בהן, על עוני מחפיר ורעב של ילדיהם.
השאלה העיקרית היא האם אנו, תושבי המערב, צריכים לרכוש מוצרים של מותגים המנצלים עובדים, מעסיקים אותם שעות ארוכות במיוחד, משלמים משכורות שלא מאפשרות חיים ראויים, מונעות חופשות, מחייבות לעבוד גם בעת מחלה, מעסיקות ילדים ועוד.
האם הייתם לובשים בגד או משתמשים במוצר של חברה שנוהגת כך בעובדיה?
הנה תחקיר על חברת נייק שכבר שנים מואשמת בשכר רעב:
https://youtu.be/CCrUZuyZHyk
מצגת וידאו על הדרך בה אקטיביסטים נלחמים בהם (עברית):
https://youtu.be/Vaydha20UUA
הצגת המצב על ידי חברה שהואשמה בניהול סדנאות יזע בבנגלדש:
https://youtu.be/WY4FeUYMFzM
מצגת וידאו על סדנאות היזע הללו:
https://youtu.be/R3Mb2byzJBs
וסדנאות היזע שבסין:
https://youtu.be/yF8jUDzz5bE?long=yes
