"Sultans of Swing" הוא אחד מלהיטי הרוק הגדולים של הסוונטיז, להיט הבכורה והגדול ביותר של להקת "דייר סטרייט". השיר מספר על להקת ג'אז שמנגנת בערב גשום מוסיקת דיקסילנד ("דיקסי") לקבוצת צעירים בפאב, חבורת שיכורים אדישה, שלא מגלה שום עניין במוסיקה שלהם "כי היא איננה מה שנקרא רוקנ'רול".

מאז שהתפרסם, רבים ממעריצי הלהקה שאלו את עצמם מיהי הלהקה הזו שעליה כתב והלחין סולן הלהקה את הלהיט העצום הזה. אז את הסיפור המעניין שמאחוריו נספר לכם עכשיו.

זה היה בערב לונדוני גשום, בשנת 1977. מרק נופלר נכנס לפאב כמעט ריק ובו ניגנה באותו ערב להקת ג'אז. הלהקה לא הייתה מרשימה במיוחד והקהל היה דליל.

איכשהו, ולמרות היעדר הקהל וחוסר הכישרון הבולט של הלהקה בעיניו, נחרט משפט אחד שנאמר שם וסיכם את ההופעה בזיכרונו של מי שעתיד להיות סולן הלהקה המצליחה Dire Straits - "ובכן, הגיע הזמן ללכת... אנחנו Sultans of Swing".

החוויה המוסיקלית של מרק נופלר (או קנופלר) מההופעה של הלהקה לא הייתה משהו. אבל בזמן שהוא יצא מהפאב, משפט הפרידה הזה ניקר בראשו ונתן לו רעיון. כשהוא חזר לדירתו, אותה הוא חלק עם חבריו ללהקה, אחיו דייוויד והבאסיסט ג'ון אילסלי, קנופלר החל לכתוב שיר חדש עבור הלהקה שהקימו לא מזמן.

השיר "Sultans of Swing" של דייר סטרייט נכתב בהשראת אותו ערב. הוא כתב את כל המילים של השיר והלחין אותו, אבל חש שמשהו באווירה של הלחן היה חסר, לא הייתה בו אנרגיה מספקת.

רק אחרי שקנופלר גייס כסף וקנה את גיטרת הפנדר סטרטוקסטר הראשונה שלו, סטראט מדגם שנת 1961, רק אז השיר זכה לאנרגיה החסרה. פתאום הוא התמלא בסאונד וגרוב בלוזי ומפוצץ אנרגיה. ברגע שהוא ניגן אותו על הסטראט, השיר כמו התעורר לחיים. הוא גם הוביל את מרק לשנות את ההרמוניה שלו ולהכניס שינויים שהרגישו מוצלחים מאוד, עם האקורדים החדשים.

אז מי היו בעצם אותם "Sultans of Swing" האמיתיים? - הלהקה האמיתית שניגנה באותו ערב בפאב מעולם לא זוהתה. מדהים לחשוב שבזמן שהשיר שהנציח אותה הפך לאחד השירים המפורסמים והאהובים בעולם, הלהקה עצמה נותרה עד היום אלמונית.


הנה הסולטנים של הסווינג בתחילת הדרך:

https://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U


ביצוע ב-2009:

https://youtu.be/leZ4T8kt-1o


אם היה חי - איך אלביס היה מבצע את השיר המצוין הזה?

https://youtu.be/-Ms-9eyi3W0


ומה אם שיר של להקה אחרת היה מבוצע ע"י דייר סטרייט?

https://youtu.be/tJIImiLiHEA


וסיפור השיר וכתיבתו:

https://youtu.be/RDIUYRjBMF4?long=yes

סטנדינג אוביישן (Standing ovation), עמידת התרועה של קהל, היא סימן לכבוד קיצוני שרוחש הקהל לאדם ולהערכה רבה על מעשיו, על אמנותו או הישגיו.

לא רבים יודעים שהעמידה הזו נהוגה בתרבות העולמית כבר אלפי שנים. עוד מימי האימפריה הרומית מזהים את הנוהג להביע הערכה יוצאת דופן כזו לאמנים וספורטאים. מאז מפגינים באמצעותו הערכה יוצאת דופן לאמנים, בסיום של ביצוע אמנותי מרגש ולספורטאים - על הישג יוצא דופן.

ככלל טקסי, אקט הקימה לכבודו של אדם שמור מאז העולם העתיק, כדרך של הפגנת כבוד לתפקיד או לתואר גבוה. בעבר נהגו לקום כשנכנסה אישיות רמת-מעלה לאולם, כמו מלך, שליט או מנהיג. אבל רגע - הידעתם שעד לפני עשורים בודדים נהגו לקום, אפילו בארצנו, כשנכנסו המורים לכיתות?


הנה סטנדינג למרק קנופלר, אמן גדול שממשיך לרגש גם כשהוא כבר לא באצטדיונים:

https://youtu.be/EMRJT2ebvAk


זמרת הרחוב איימי בל זכתה לעמידת תרועה כזו כבר בהופעה הגדולה הראשונה שלה, עם רוד סטיוארט:

https://youtu.be/w46bWxS9IjY


הסטנדינג אוביישן הספונטני של הקהל באצטדיון ווימבלדון למפתחת חיסון האסטרה זניקה נגד הקורונה:

https://youtu.be/zbkZ-t55O6U


ולצ'ארלי צ'פלין הקשיש בפרס האוסקר על מפעל חיים:

https://youtu.be/J3Pl-qvA1X8

אם אתם מביטים במורים שלכם ונראה לכם שלא מסתתר בהם כישרון השואף להתפרץ, אולי כדאי שתחשבו שוב..

בשנות ה-70 הוקמה להקת "דייר סטרייטס" (באנגלית צרות גדולות) על ידי מורה אנגלי בשם מארק קנופלר (כן סבתא, אצלו מבטאים את האות ק שבהתחלה). קנופלר, ששימש בלהקה כסולן וכגיטריסט מוביל, לקח את חבריו ללהקה, בין השאר אחיו והשותף שלו לדירה, אל עולם הרוק של שנות ה-80. בזכות השירים, השירה ונגינת הגיטרה הייחודית שלו, הם זכו לפרסום עצום ולהצלחה מסחררת.

רשימת היכולות שלו הייתה מהרגע הראשון בלתי נתפסת, אפילו בשביל הדור שחווה זה עתה את דיוויד בואי ואת לנון ומקרטני. הוא היה גיטריסט מבריק ובעל סגנון שונה מכל מה שהכירו מעריצי הרוק לפניו, כותב טקסטים שנון ורגיש, מלחין בחסד, פרפורמר מדהים עם קול בריטון מחוספס כמו שצריך, נגן עם טכניקה חמה ומיוחדת וסולואים חכמים ויפים להפליא. הייתה לו מוסיקליות וירטואוזית, אבל הפוכה מהוירטואוזיות המנוכרת של כל כך הרבה נגנים, שחפרו בסולואים ארוכים שלא אמרו דבר. הוא ניגן באצבעות ללא מפרט והצליל שלו הפך לסמל של ניקיון צלילי וגובל בשלמות, מושפע מנגינת גיטרה בשירי עם אמריקאים וקצת שקט אחרי הרעש של הרוק הכבד והמוסיקה המתוחכמת של הרוק המתקדם של שנות ה-70.

כמעט כל נגן גיטרה ברחבי העולם ניסה בסוונטיז לחקות את הידיים המופלאות של קנופלר ואת הרוך שהוא הוציא מהכלי ששימש את כולם דווקא להפציץ. בספר הפולחן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הפליא הסופר דאגלאס אדמס לכתוב שהגיטרה של קנופלר נשמעת כמו הצליל של המלאכים כשהם יוצאים לבלות...

והם אכן יצאו לבלות. תוך שנים ספורות הפך קנופלר את "דייר סטרייטס" ללהקת הרוק הפופולארית בעולם. הגיטריסט המבריק, שהיה פעם מורה ומבקר מוסיקה בעיתון מקומי, השפיע באותה תקופה כמעט על כל גיטריסט רוק בעולם והחזיר למוסיקה האנגלית לרגע את המעמד המוביל, של מלכת הרוק העולמי, החדשני והחכם. המעמד הזה, שדומה היה שהתעמעם מעט בשנות ה-MTV, המתין לאמנים כמוהו וכמו סטינג, שיהפכו שוב את הרוק למשהו מרגש באמת.


הנה דייר סטרייטס בשיר "סולטני הסווינג", להיטם הראשון והגדול ביותר:

http://youtu.be/h0ffIJ7ZO4U


בהופעה חיה עם הסקסופוניסט מל קולינס:

http://youtu.be/AKiVttFnqkY


אלוהי הגיטרה האנגלית, אריק קלפטון, משתתף בצניעות בביצוע "רומיאו ויוליה" ומנגן רק ליווי בלי אף סולו:

http://youtu.be/6-P4DVCsd70


דייר סטרייטס במופע Live Aid לעזרה לאפריקה ב-1985:

https://youtu.be/JVZTP_kX5BE


מרק קנופלר שינה את נגינת הגיטרה החשמלית שלו בהמשך:

http://youtu.be/wTP2RUD_cL0


קנופלר זוכה לליווי של סטינג, קלפטון ופיל קולינס בהופעה:

https://youtu.be/6CB9OrGZ7-c


ב-2018 בשיר "אחים לנשק":

https://youtu.be/EMRJT2ebvAk


וסרט תיעודי על קנופלר שחוזר למקומות ולאנשים בסקוטלנד שהפכו אותו למי שהוא:

https://youtu.be/nwOzONsGGLo?long=yes