שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
במה עוסק השיר "שדות התות לנצח"?
"שדות התות לנצח" (Strawberry fields forever) הוא שמו של אחד השירים הטובים ביותר של הביטלס. זה השיר שג'ון לנון ראה בו את הישגו הגדול ביותר מתקופת הביטלס ושפול מקרטני הגיב כששמע אותו לראשונה במילים "זה מבריק לגמרי".
אגב, לנון הוא הכותב הבלעדי של השיר, אבל כמקובל אצל השניים, גם מקרטני חתום עליו.
זהו שיר נוסטלגי על ילדותו של לנון בליברפול, שנכתב בקיץ של שנת 1966. זה היה כשג'ון הצטלם באלמריה שבספרד לסרט "איך ניצחתי במלחמה". בין ימי הצילום שלו בסרט היו כאלו שבהם לא השתתף. אז הוא נהג לטייל ולכתוב בהדרגה את השיר. אחרי כחודש וחצי של כתיבה היה השיר מוכן לדעתו להקלטה במסגרת הביטלס.
#המקום
השיר סיפר על חזיונות שזכר ג'ון מ"סטרוברי פילד", בית יתומים בוולטון, העיירה שהייתה מעין פרבר של ליברפול, בו התגורר לנון אצל הדודה שלו מימי.
בעצם "סטרוברי פילד" היה בית יתומות, מקום בו חיו בנות בלבד ונוהל ע"י ארגון צדקה נוצרי בשם "צבא הישע".
בסטרוברי פילד ג'ון הילד רצה מאוד לשחק. לרוב הוא הביט בו מבחוץ כי בנים לא הורשו להיכנס, אבל פעמים ספורות הצליח להתגנב ולבלות בגנים של המקום.
"אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי" הוא שר, כנראה לזכר התחושה שגם הוא עצמו, חסר חברים וננטש על ידי הוריו. העץ הוא אולי העץ שעליו טיפס כדי להביט מבחוץ על "סטרוברי פילד". ג'ון הצעיר הזדהה מאוד עם היתומות שחיו במקום. מימי, דודתו שגידלה אותו באהבה קפדנית, התנגדה לביקוריו במקום. אבל לאורך שנים המקום היה משאת הנפש ומגרש המשחקים, רוב הזמן הדמיוני, מוקד העניין שלו בשכונה.
ללנון הצעיר והמרדני לא היו הרבה חברים ובגנים של סטרוברי פילד הוא נהג לחלום בסתר על חיים טובים יותר.
#הרגש
בית היתומות החליף אצל ג'ון משהו בחמימות שחסרה לו בילדותו. הוריו היו סיפור די עצוב עבורו. את אביו הוא כמעט ולא ראה בילדותו. גם אמו של ג'ון לא הצליחה לגדל אותו ודודה מימי לקחה עליו אחריות והייתה לו מעין אם אחראית אך קפדנית. כשכבר חידשו ג'ון בן ה-17 וג'וליה אימו את הקשר ביניהם, היא נהרגה די מהר מפגיעת מכונית, רגע אחרי שיצאה מהבית של מימי.
אגב, זו הייתה בחירתו של ג'ון לשנות בשיר את Strawberry Field ל-"Strawberry Fields". הוא גרס שזה נשמע בפשטות טוב יותר ככה.
שנים אחר כך, מעט אחרי הרצח של ג'ון, תרמה יוקו כמעט 400 אלף דולר לבית היתומים המיוחד שהפך לאגדה והיום הוא גם אתר תיירות.
#המוסיקה
עם הצליל הפסיכדלי סוריאליסטי שלו, "שדות תות" הוא אולי ההקלטה המורכבת ביותר בתולדות הביטלס. הוא הוקלט למעשה בתור השיר הראשון שיועד לאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band).
לשיר הקליידוסקופי הזה מנגינה מקסימה ומיוחדת, מלאת נוסטלגיה וגעגועים מתרפקים לעבר שכמו התרחש מזמן.
אבל להקלטה הזו יש גם היסטוריה הפקתית מפוארת. היא החלה בהקלטות עם הלהקה, זכתה בהמשך לעיבוד יצירתי ומלא דמיון, עם ליווי תזמורתי, תפקידי מיתרים מופלאים לצד כלי נשיפה מעץ, תוך שינוי מתבקש שעשה המפיק, שינוי של הסולם ושל ה"טמפו", כלומר המהירות של השיר.
בכמה "טייקים" שונים הביאו הביטלס והמפיק ג'ורג' מרטין מגוון רעיונות נהדרים ופסיכדליים אל תוך השיר. היו שם אפקטים, לופים וסאונד עשיר ורב שכבתי, לצד כלי הקשה שנוגנו גם רגיל וגם לאחור, על ידי נגינת סרט ההקלטה מהסוף להתחלה. כל אלה באו לצד תרומה אופייינית של מרטין עתיר הרקע הקלאסי - עיבוד קלאסי מהמם שהעניק לשיר של לנון צבע קליידוסקופי לא רגיל.
אבל אף אחת מהגרסאות שהוקלטו לשיר לא הייתה מה שלנון חיפש. הוא הרגיש שמשהו לא עובד שם ובשלב מסוים הוא החליט ושכנע את ג'ורג' מרטין לבשל שילוב של שתי הקלטות נפרדות, טייקים שונים ומוצלחים, אחד משל הלהקה ואחד כשברקע תזמורת המיתרים וכלי הנשיפה.
מרטין תהה ואמר שזה יהיה קשה, כי הטייקים שונים בסולם ובמהירות שלהם, אבל ג'ון אמר לו שהוא בטוח שיצליח. הוא אכן התאמץ וחיבר בין שתיהן. הטריק שהוא מצא לחיבור טוב היה על ידי האטת הגרסה ה"קלאסית" והאצת ההקלטה בה הליווי היה של הלהקה.
החיבור הצליח בגדול. הביצוע המשולב היה מוצלח, קסום, משונה ומיוחד, מה שתרם לאווירה הציורית, הבדיונית והמעט פסיכדלית של השיר. רגע החיבור בין שתי ההקלטות הוא כמו מעבר בין שוט שחור לבן בסרט של פעם, לשוט צבעוני ופתוח. התגלות קטנה.
אז Strawberry fields forever המוכן הושלם. הוא אמנם יועד לאלבום "סרג'נט פפר", אבל יצא מיד למכירה כאחד הצדדים בסינגל, תקליטון בן שני שירים, שכלל אותו יחד עם השיר הנוסטלגי של מקרטני "פני ליין" (Penny Lane). מכיוון שכך, כשהגיע הרגע לסגור את "סרג'נט פפר", ג'ורג' מרטין המפיק החליט שהשיר המופלא לא ייכלל בו ובמקום זאת הוא יצא באלבום הבא של הביטלס - האלבום "The Magicl Mystery Tour".
הנה הקליפ של השיר המצוין הזה:
https://youtu.be/HtUH9z_Oey8
הסיפור של שדה התות לנצח:
https://youtu.be/6uE1u0_59KU
על העריכה המטורפת שעשו כאן ג'ורג' מרטין ומהנדס הקול של אבי רוד:
https://youtu.be/62HLZVVFRwU
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/B8hlWF-auAo
השיר מתוך הסרט המתכתב עם הביטלס והסיקסטיז Across the universe:
https://youtu.be/zbwV2dJw6pI
וסרטון מקיף על השיר, מקורו ומשמעותו:
https://youtu.be/NfekeF1iP3I?long=yes
איך התחילו הביטלס במועדון הקסבה בליברפול?
מועדון הקסבה (Casbah Coffee Club), או בשמו המלא "קסבה קופי קלאב", נחשב למקום שבו החלו את הקריירה ארבעת המופלאים שעתידים לטלטל את העולם, להקת "הביטלס".
ב"קסבה", שהוא אחד האתרים המרגשים של מעריצי הלהקה בליברפול החלו הביטלס לנגן, הרבה לפני ה"קאוורן" (The Cavern), לפני המבורג ולפני הפריצה לטופ של הפופ של הלהקה שעתידה להרעיד את העולם כולו.
קשה להאמין שבמרתף קטן החלה הקריירה של להקה שעתידה להיות כל כך גדולה, אבל זה בדיוק מה שקרה. מועדון הקסבה נפתח במרתף של בית ויקטוריאני ברחוב Haymans Green L12 בליברפול. הבית היה שייך לגברת ששמה מונה בסט (Mona Best).
ב"מועדון הקסבה" ניתנה לביטלס הזדמנות של ממש. זה היה כשמונה בסט שכרה אותם להופעות במועדון שהיא החליטה לפתוח. זה מוזר אבל מכאן ואילך שימשה מונה בסט כמנהלת הראשונה של הלהקה. בניה היו פיט בסט, המתופף הראשון של הביטלס ורוג בסט (Roag Best), מי שביחד עם ניל אספינל יהיו הנהגים של הביטלס לפני ההתפוצצות.
רוג בסט אמר פעם: "מונה זרקה את חלוק האבן, שיצר אדווה במים, שיצרה את הגל, שהרעיד את העולם... "
#תולדות המקום
הכל מתחיל בערב בו מונה בסט, מי שצפויה להיות הבעלים והמנהלת של ה"קסבה", רואה בטלוויזיה כתבה על בית הקפה 2i's בלונדון. סיפרו שם על מקום שממגנט את בני הנוער שאוהבים את מוסיקת הרוקנ'רול הצעירה.
מונה שאלה את בניה אם יש מקום כזה בליברפול. כשהם אמרו שלא, היא החליטה מיד לפתוח במרתף הבית שלה אחד כזה.
בשנות ה-50 פעלו בליברפול כ-500 להקות בסגנון דומה לזה של הביטלס הצעירים, סגנון שכונה אז "מרסיביט" (על שם הנהר שעובר בעיר), או "ליברפול סאונד".
את השם "הקסבה", שמו של המועדון, הגתה בסט מסרט הקולנוע "Algiers", סרט מ-1938, בכיכובו של צ'ארלס בוייר. מועדון הקסבה יפעל מכאן ואילך, החל מה-29 באוגוסט 1959 עד ל-24 ביוני 1962. הביטלס ינגנו בו בתקופה זו 44 פעמים.
להקת הבית, לקראת הפתיחה של ה"קסבה", הייתה אמורה להיות בכלל להקה אחרת. אך ריב בין חבריה גרם לכך שהגיטריסט של הלהקה ההיא, ג'ורג' הריסון, הציע למונה בסט את להקה נוספת בה הוא היה חבר, "הקווארימן". בסט הסכימה ושמחה גדולה נרשמה בקרב חברי הקווארימן, שכללה בנוסף להריסון גם את ג'ון לנון ופול מקרטני. כך הם הצטרפו לקסבה וביחד עם סינתיה, חברתו ולימים גם אשתו של לנון, הם עזרו לעצב את המועדון ולצבוע את חדריו.
די מהר הפך מה שאמור היה להיות מקום מפגש לבניה של מונה, חבריהם ובני נוער בגילם, לאחד המקומות השוקקים בעיר.
אגב, מונה בסט הייתה אימו של פיט בסט, מי שעתיד להיות המתופף של "הביטלס" בין השנים 1960 ו-1962. זה לא במקרה. היא הציעה את בנה לביטלס, לאחר שהלהקה נותרה בלי מתופף.
ב-1999, 40 שנה אחרי פתיחת המועדון, נקבע במקום, בנוכחותו של פיט בסט, שלט המציין את המועדון. כמה שנים אחר כך פתחה משפחת בסט את המקום לתיירים. למותר לציין שהבית הפך מיד לאתר עלייה לרגל למעריצי הביטלס המגיעים לליברפול.
מאז מתקיים בכל חודש אוגוסט ערב שנקרא Bestfest, בו מופיעים ב"חדר העכביש" להקות קצב, כשחלק מאלה שניגנו בו היו להקות שבשנות ה-60 הופיעו על אותה במה עם הביטלס.
#דברים שרואים בקסבה קלאב
כמו בכל "מקום קדוש" ניתן לראות ב"מועדון הקסבה" לא מעט אביזרים מקוריים שהותירו בו הביטלס. מהמגברים והרמקולים ששימשו אותם לנגינה ועד לעיצוב המקום שהם ליטרלי עיצבו, צבעו והכינו לקראת פתיחתו.
בקסבה רואים את "חדר העכביש" (The Spider Room) בו הופיעו פעמים רבות הביטלס, לצד ציורי הקיר של קורי עכביש. בתקרת חדר העכביש גם חרט ג'ון לנון "שבתי הביתה ", כשהביטלס שבו מתקופת הנגינה שלהם בהמבורג...
כוכבים רבים אפשר לראות בקסבה, על תקרת "חדר הכוכבים". על תקרת "חדר האצטקה", לעומת זאת, יש צורות גאומטריות, כשבמעבר יש עכביש עם שם המועדון ובמעבר אחר מצויר דרקון.
על תקרת העץ של "חדר הקשת" (Rainbow Room), מעל פוסטר לא גדול של חברי הלהקה המנגנים בו, יש פסים צבעוניים ומצוירים. את הפסים הללו צבע במו ידיו פול מקרטני, בעת שהלהקה סייעה למונה בסט לשפץ ולהכין את המקום - לקראת הפתיחה החגיגית.
בשני מקומות במועדון יש חריטה עם שמו שהותיר ג'ון לנון וצללית שציירה סינת'יה חברתו. על קצה תקרת הפסים של חדר הקשת, חפשו את המקום בו לנון כתב "אני חזרתי".
הנה הקסבה קופי קלאב:
https://youtu.be/A0AfA2KgrEM
המקום במרתף ביתה של מונה בסט, בית שקנתה בכסף שהרוויחה במירוץ סוסים:
https://youtu.be/ATaGQ-69CFo?t=13m47s
עבודות העיצוב שעשו חברי הביטלס במרתף מועדון הקסבה:
https://youtu.be/nRnZ5patTp8
ביקור במקום:
https://youtu.be/q91cFd07UXs
מקרטני, פיט בסט וסינתיה לנון מספרים על המקום:
https://youtu.be/F82Odi0QsOA
והסיפור של הקסבה:
https://youtu.be/lvhpq-J53DE
מה הסיפור של פני ליין?
אולי קצת קשה להאמין, אבל סר פול מקרטני, מי שלימים ייחשב למוסיקאי הפופ החשוב במאה ה-20, היה פעם נער. יום אחד הוא ישב אז בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול. תוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה.
אולי בכוונה לכתוב על זה שיר ואולי סתם להשראה, פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה מולו ברחוב. הייתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות, של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל-גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"...
מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם עתידים להפוך לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", הייתה סמטת פני (Penny Lane) שבעיר הולדתם של הביטלס ליברפול.
המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. יתכן שגם הבנק עודנו שם, אבל תחנת האוטובוס שבה ישב פול וכתב הפכה עם השנים למסעדת "הביסטרו של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Bistro).
את השיר "פני ליין" הקליטו הביטלס בכוונה שיהיה חלק מהאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band). לבסוף הוא לא שולב בו ויצא בתקליטון, ביחד עם "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever), שני להיטי ענק בשני צידי תקליטן. זה אגב דבר נדיר שמוציאים שני להיטים באותו תקליטן ולביטלס היו כמה כאלה. הם כונו "Double A side".
מכל מקום, השיר הוקלט בפסנתר ותופי קונגה וללא גיטרה. את קטע החצוצרה הכניס פול לעיבוד אחרי שראה ביצוע סימפוני בטלוויזיה, של הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 של יוהאן סבסטיאן באך.
אגב, שם הרחוב פני ליין הוא על שם סוחר עבדים בשם ג'יימס פני, אנגלי אכזר שעשה הרבה כסף במאה ה-18 מחייהם של עבדים שחורים שהובאו בשלשלאות לאנגליה. כמה אירוני ששיר כה יפה נקרא על שם אדם עם מעשים כה איומים.
הנה הקליפ המיוחד שצילמו אז החיפושיות לשיר "פני ליין":
https://youtu.be/S-rB0pHI9fU
בואו נכיר את סמטת פני בליברפול:
https://youtu.be/QWwnks4-aX8
פול מקרטני מבצע את השיר פני ליין גם היום בהופעותיו:
https://youtu.be/x-53leNAh30
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/l60r_IqhhRU
והנה סרטון אנימציה על "פני ליין":
https://youtu.be/LIaBFWBrEQU
מהו התקליט היקר בהיסטוריה?
התקליט הכי יקר בהיסטוריה הוא ככל הנראה תקליטה של להקת "החוצבים" (The Quarrymen) שנקרא "In Spite Of All The Danger". הסיבה שהתקליט הלא-מוכר כל כך, שהוקלט בשנת 1958, שווה כל כך הרבה כסף נעוצה ודאי בזה שלהקת "החוצבים" הייתה הגלגול הצעיר של מי שיהפכו בתוך שנים אחדות ללהקה המפורסמת והחשובה בעולם - להקת "הביטלס".
התקליט הוא למעשה תקליטון, כלומר סינגל. יש בו רק שני שירים ויצא ממנו עותק מקורי אחד. מי שקנה אותו במהלך השנים הוא אחד מחברי הלהקה, פול מקרטני. הסכום שבו הוא קנה את התקליט בשנת 1981 אינו ידוע. אבל מעריכים את שוויו כיום במחיר של כמעט 280 אלף דולר!
הנה השיר "In Spite Of All The Danger" מפי חברי להקת "החוצבים" ועם תמונותיה:
https://youtu.be/RuuOAA9ekbg
השיר "I'll Follow The Sun" של החוצבים:
https://youtu.be/wjfKX4yyX0k
והשיר הראשון שהקליטו אי-פעם, שיר של באדי הולי:
https://youtu.be/D8eqtpLxFO0
מי הייתה להקת הקוורימן?
הקוורימן (Quarrymen) הייתה להקה צעירה בעיר ליברפול של שנות ה-50, שניגנה מוסיקה בסגנון הסקיפל. באותה תקופה בליברפול היו לא מעט מלהקות הקצב להקות סקיפל.
סקיפל היה סגנון מוסיקלי עממי בו כיכבו כלי נגינה משונים, כמו לוח כביסת יד שהפיק קצב וכלי מיתר שניגן באס והיה עשוי מקל של מטאטא ומיתר אחד...
זה היה סגנון נהדר למתבגרים חסרי השכלה מוסיקלית. החבורה המוסיקלית עשתה מוסיקה כיפית ואפילו טובה, עם כלום ציוד וכמעט אפס כלי נגינה אמיתיים.
כשהופיעו במועדון ה"קסבה" החליטו לשנות את שמם ולעבור מהשם של להקת הסקיפל שהם היו, "הקוורימן", לשם החדש - "הביטלס" (The Beatles), שאולי שמעתם עליהם.
כן, הביטלס החלו כלהקה של תיכון בליברפול, להקה שהקים והנהיג ג'ון לנון. השם "קוורימן" נולד משמו של בית הספר של חברי הלהקה.
אחרי זמן מה שניגנו יחד, אספו חברי הקוורימן כסף במטרה להקליט את האלבום הראשון שלהם. ביולי 1958 הם הגיעו לאולפן הביתי הקטן של פרסי פיליפס בעיר, אולפן עם מיקרופון בודד.
הם הקליטו שני שירים ובמטרה לחסוך כסף הם הוקלטו ישירות לתקליט, בלי סרט הקלטה מקדים.
השיר הראשון היה "That’ll Be The Day" של באדי הולי כשאחריו הוקלט "In Spite of All The Danger" שכתב פול מקרטני.
הנה סיפורה של להקת "הקוורימן":
https://youtu.be/rOILsef88OU
השיר הראשון שהקליטה להקת קוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:
https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw
"הקוורימן" מתוך סרט בשם "Nowhere Boy" בסצנת הפגישה בין ג'ון לנון לפול מקרטני:
https://youtu.be/dNBRFnEpCOw
כאן, במועדון "הקסבה", השתנה שם הלהקה והתחילה ההיסטריה וההיסטוריה:
https://youtu.be/gAEuOAwEoNI?t=38s
וסרטון תיעודי על "הצליל של מרסי" או ה"מרסי סאונד", כמו שהוא כונה בליברפול:
https://youtu.be/W8VvoVsk9ko?t=8s?long=yes
כיצד הפך בעל חנות תקליטים למנהל הביטלס?
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
מהו סגנון הסקיפל שהוליד את הרוק הבריטי?
סגנון הסקיפל (Skiffle) הוא סגנון של מוסיקת פולק, משולבת עם מרכיבים של ג'אז, בלוז ומוסיקת קאנטרי אמריקאית מהדרום של ארצות הברית. המוסיקה הזו בשנות ה-50 הייתה מה שתהיה מוסיקת ה-Pאנק בשביל הרוק של שנות ה-80. סימן ההיכר של הרכבי סקיפל התבטא אז בלוח הכביסה ששימש ככלי הקצב העיקרי וב"גיטרה באס" שהייתה בעצם מקל של מטאטא, שעליו הורכב מיתר אחד בלבד!
היתרון הגדול של הסקיפל היה שהיא הייתה מוסיקת עניים. היא לא חייבה כלי נגינה מתוחכמים או יקרים, לא היו צריכים בשבילה ידע מוסיקלי רב וכדי ליצור אותה הספיקו התלהבות, יכולת לחרוז כמה מילים, לצרף 2-3 אקורדים, קצת כישרון מוסיקלי וזהו. המילה "סקיפל" שימשה אז כ"אילתור" או "קומבינה". אם מישהו רצה לומר שהוא יאלתר משהו בלי להתאמץ, הוא אמר פשוט "I'll just skiffle something..."
בשנות ה-50 התרחשה באנגליה מה שיכונה לימים "מהפכת הסקיפל". המוסיקה הזו שטפה את האי הבריטי והיא הפכה למוסיקה הלוהטת של התקופה. לצד סגנון ה"רוקאבילי", שעשה מהפכה דומה בארצות הברית, תהפוך הסקיפל לגורם בעל השפעה אדירה על לנון ומקרטני ובהמשך על מה שיהפוך ל"חיפושיות".
"מלך הסקיפל" היה בשנות ה-50 זמר בשם לוני דוניגן. הוא ביצע בעיקר גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים, אבל היה זמר מצליח ובעל קסם אישי רב. דוניגן כבש את המצעדים באותה תקופה, עם שלל להיטי סקיפל סוחפים, כשאחד המוכרים והמצליחים שבהם היה Rock Island Line.
להקות צעירות רבות בליוורפול ובערי שדה אחרות נולדו באותה תקופה כלהקות סקיפל. כאמור, גם להקת הקוורימן של לנון, שממנה נולדו "הביטלס" הייתה להקת סקיפל. המוסיקה הזו הייתה מההשפעות המוקדמות הכי חשובות שיגרמו לחבורה הצעירה מליוורפול להפוך את המוסיקה למרכז חייהם ולהשקיע בה כל כך הרבה מאמצים. גם לוני דוניגן עצמו היה מאלו שהשפיעו על הביטלס מאד ובאופן מסוים היה סגנונם המוקדם של הביטלס הדהוד של להיטיו.
הנה שיר סקיפל אופייני:
https://youtu.be/FIqEQF90QuM
הסקיפל של לוני דוניגן, הכוכב של הסגנון בבריטניה:
https://youtu.be/FlcmUdWCzaY
השיר הראשון שהקליטה להקת הקוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:
https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw
כיצד שינו הביטלס את העולם?
הלהקה החשובה ביותר והידועה ביותר במוסיקה העולמית היא ללא ספק להקת "החיפושיות" (The Beatles).
הלהקה הבריטית "הביטלס" הורכבה מ-4 צעירים פשוטים מהעיר ליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר. הם החלו לנגן ביחד כשמנהיגי הלהקה והכותבים שלה הם לנון ומקרטני.
הם היו הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר. כה גדולה הייתה ההערצה אליהם, עד שהמעריצים שלה, בעיקר מעריצות, צרחו בהופעות שלה לאורך כל המופע. ההערצה אליהם הגיעה לרמה שקיבלה את הכינוי "ביטלמניה", בלטינית "מחלת הביטלס"...
גם איכותה המוסיקלית של המוסיקה שיצרה "הביטלס" נחשבת לאחת הפסגות של המוסיקה הפופולארית בעולם. חוקרים ומוסיקאים רבים רואים בה ממש מוסיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוסיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.
על אף שלא הייתה להם השכלה מוסיקלית של ממש, בלהקה פעלו חברים 4 מוסיקאים מצוינים. הובילו אותה בכישרון רב ג'ון לנון ופול מקרטני, מי שכתבו ביחד את מרבית הלהיטים הראשונים, או לפחות החליטו שיציגו את כל שיריהם כשירים שנכתבו ביחד.
הביטלס םהתפרסמו בשירי רוק, משולבים במקצבי ריתם אנד בלוז. הלהקה אופיינה בהרמוניות קוליות מצוינות, כשהם שרים בכמה קולות וכותבים את שיריהם בעצמם, דבר חדשני באותם ימים.
לצד המראה המצודד שלהם (הם היו בחורים יפים) היה להם חוש הומור מעולה. חברי הביטלס היה אלופים במשחקי מילים חביבים והם הפגינו אותם ואת השנינות שלהם בראיונות לתקשורת, מה שהפך אותם נערצים עוד יותר בקרב הצעירים של שנות ה-60.
אחרי שכבשו את לונדון ואת אנגליה כולה, הם כבשו את ארה"ב ומשם כבר את שאר העולם. לאחר שהתבגרו מוסיקלית, הלכה המוסיקה שלהם והתפתחה ונעשתה חכמה, יצירתית ופורצת דרך, כשהם הופכים ללהקת הרוק החשובה בהיסטוריה.
הנה סיפורם של הביטלס:
https://youtu.be/FZSHsJjsh-Y
תקציר תולדות החיפושיות:
https://youtu.be/7ItiFZBAMlI
הופעה של הביטלס מהימים הגדולים של הביטלמניה:
https://youtu.be/jenWdylTtzs
מיק ג'אגר מנהיג ה"רולינג סטונז" מכניס אותם להיכל התהילה של הרוק:
https://youtu.be/0rolz1VasS4
כדי שגם הילדים של היום יאהבו אותם, גם בערוץ הילדים בישראל עושים חגיגה לביטלס (עברית):
http://youtu.be/uxotFidI9os
אולי כך יתארו בשנת 3000 את הביטלס (:
http://youtu.be/3Z2vU8M6CYI
סרט תיעודי על הלהקה הגדולה בהיסטוריה של הפופ:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?long=yes
וסיפורם המלא של הביטלס (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?long=yes
"שדות התות לנצח" (Strawberry fields forever) הוא שמו של אחד השירים הטובים ביותר של הביטלס. זה השיר שג'ון לנון ראה בו את הישגו הגדול ביותר מתקופת הביטלס ושפול מקרטני הגיב כששמע אותו לראשונה במילים "זה מבריק לגמרי".
אגב, לנון הוא הכותב הבלעדי של השיר, אבל כמקובל אצל השניים, גם מקרטני חתום עליו.
זהו שיר נוסטלגי על ילדותו של לנון בליברפול, שנכתב בקיץ של שנת 1966. זה היה כשג'ון הצטלם באלמריה שבספרד לסרט "איך ניצחתי במלחמה". בין ימי הצילום שלו בסרט היו כאלו שבהם לא השתתף. אז הוא נהג לטייל ולכתוב בהדרגה את השיר. אחרי כחודש וחצי של כתיבה היה השיר מוכן לדעתו להקלטה במסגרת הביטלס.
#המקום
השיר סיפר על חזיונות שזכר ג'ון מ"סטרוברי פילד", בית יתומים בוולטון, העיירה שהייתה מעין פרבר של ליברפול, בו התגורר לנון אצל הדודה שלו מימי.
בעצם "סטרוברי פילד" היה בית יתומות, מקום בו חיו בנות בלבד ונוהל ע"י ארגון צדקה נוצרי בשם "צבא הישע".
בסטרוברי פילד ג'ון הילד רצה מאוד לשחק. לרוב הוא הביט בו מבחוץ כי בנים לא הורשו להיכנס, אבל פעמים ספורות הצליח להתגנב ולבלות בגנים של המקום.
"אין אף אחד, אני חושב, בעץ שלי" הוא שר, כנראה לזכר התחושה שגם הוא עצמו, חסר חברים וננטש על ידי הוריו. העץ הוא אולי העץ שעליו טיפס כדי להביט מבחוץ על "סטרוברי פילד". ג'ון הצעיר הזדהה מאוד עם היתומות שחיו במקום. מימי, דודתו שגידלה אותו באהבה קפדנית, התנגדה לביקוריו במקום. אבל לאורך שנים המקום היה משאת הנפש ומגרש המשחקים, רוב הזמן הדמיוני, מוקד העניין שלו בשכונה.
ללנון הצעיר והמרדני לא היו הרבה חברים ובגנים של סטרוברי פילד הוא נהג לחלום בסתר על חיים טובים יותר.
#הרגש
בית היתומות החליף אצל ג'ון משהו בחמימות שחסרה לו בילדותו. הוריו היו סיפור די עצוב עבורו. את אביו הוא כמעט ולא ראה בילדותו. גם אמו של ג'ון לא הצליחה לגדל אותו ודודה מימי לקחה עליו אחריות והייתה לו מעין אם אחראית אך קפדנית. כשכבר חידשו ג'ון בן ה-17 וג'וליה אימו את הקשר ביניהם, היא נהרגה די מהר מפגיעת מכונית, רגע אחרי שיצאה מהבית של מימי.
אגב, זו הייתה בחירתו של ג'ון לשנות בשיר את Strawberry Field ל-"Strawberry Fields". הוא גרס שזה נשמע בפשטות טוב יותר ככה.
שנים אחר כך, מעט אחרי הרצח של ג'ון, תרמה יוקו כמעט 400 אלף דולר לבית היתומים המיוחד שהפך לאגדה והיום הוא גם אתר תיירות.
#המוסיקה
עם הצליל הפסיכדלי סוריאליסטי שלו, "שדות תות" הוא אולי ההקלטה המורכבת ביותר בתולדות הביטלס. הוא הוקלט למעשה בתור השיר הראשון שיועד לאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band).
לשיר הקליידוסקופי הזה מנגינה מקסימה ומיוחדת, מלאת נוסטלגיה וגעגועים מתרפקים לעבר שכמו התרחש מזמן.
אבל להקלטה הזו יש גם היסטוריה הפקתית מפוארת. היא החלה בהקלטות עם הלהקה, זכתה בהמשך לעיבוד יצירתי ומלא דמיון, עם ליווי תזמורתי, תפקידי מיתרים מופלאים לצד כלי נשיפה מעץ, תוך שינוי מתבקש שעשה המפיק, שינוי של הסולם ושל ה"טמפו", כלומר המהירות של השיר.
בכמה "טייקים" שונים הביאו הביטלס והמפיק ג'ורג' מרטין מגוון רעיונות נהדרים ופסיכדליים אל תוך השיר. היו שם אפקטים, לופים וסאונד עשיר ורב שכבתי, לצד כלי הקשה שנוגנו גם רגיל וגם לאחור, על ידי נגינת סרט ההקלטה מהסוף להתחלה. כל אלה באו לצד תרומה אופייינית של מרטין עתיר הרקע הקלאסי - עיבוד קלאסי מהמם שהעניק לשיר של לנון צבע קליידוסקופי לא רגיל.
אבל אף אחת מהגרסאות שהוקלטו לשיר לא הייתה מה שלנון חיפש. הוא הרגיש שמשהו לא עובד שם ובשלב מסוים הוא החליט ושכנע את ג'ורג' מרטין לבשל שילוב של שתי הקלטות נפרדות, טייקים שונים ומוצלחים, אחד משל הלהקה ואחד כשברקע תזמורת המיתרים וכלי הנשיפה.
מרטין תהה ואמר שזה יהיה קשה, כי הטייקים שונים בסולם ובמהירות שלהם, אבל ג'ון אמר לו שהוא בטוח שיצליח. הוא אכן התאמץ וחיבר בין שתיהן. הטריק שהוא מצא לחיבור טוב היה על ידי האטת הגרסה ה"קלאסית" והאצת ההקלטה בה הליווי היה של הלהקה.
החיבור הצליח בגדול. הביצוע המשולב היה מוצלח, קסום, משונה ומיוחד, מה שתרם לאווירה הציורית, הבדיונית והמעט פסיכדלית של השיר. רגע החיבור בין שתי ההקלטות הוא כמו מעבר בין שוט שחור לבן בסרט של פעם, לשוט צבעוני ופתוח. התגלות קטנה.
אז Strawberry fields forever המוכן הושלם. הוא אמנם יועד לאלבום "סרג'נט פפר", אבל יצא מיד למכירה כאחד הצדדים בסינגל, תקליטון בן שני שירים, שכלל אותו יחד עם השיר הנוסטלגי של מקרטני "פני ליין" (Penny Lane). מכיוון שכך, כשהגיע הרגע לסגור את "סרג'נט פפר", ג'ורג' מרטין המפיק החליט שהשיר המופלא לא ייכלל בו ובמקום זאת הוא יצא באלבום הבא של הביטלס - האלבום "The Magicl Mystery Tour".
הנה הקליפ של השיר המצוין הזה:
https://youtu.be/HtUH9z_Oey8
הסיפור של שדה התות לנצח:
https://youtu.be/6uE1u0_59KU
על העריכה המטורפת שעשו כאן ג'ורג' מרטין ומהנדס הקול של אבי רוד:
https://youtu.be/62HLZVVFRwU
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/B8hlWF-auAo
השיר מתוך הסרט המתכתב עם הביטלס והסיקסטיז Across the universe:
https://youtu.be/zbwV2dJw6pI
וסרטון מקיף על השיר, מקורו ומשמעותו:
https://youtu.be/NfekeF1iP3I?long=yes
מועדון הקסבה (Casbah Coffee Club), או בשמו המלא "קסבה קופי קלאב", נחשב למקום שבו החלו את הקריירה ארבעת המופלאים שעתידים לטלטל את העולם, להקת "הביטלס".
ב"קסבה", שהוא אחד האתרים המרגשים של מעריצי הלהקה בליברפול החלו הביטלס לנגן, הרבה לפני ה"קאוורן" (The Cavern), לפני המבורג ולפני הפריצה לטופ של הפופ של הלהקה שעתידה להרעיד את העולם כולו.
קשה להאמין שבמרתף קטן החלה הקריירה של להקה שעתידה להיות כל כך גדולה, אבל זה בדיוק מה שקרה. מועדון הקסבה נפתח במרתף של בית ויקטוריאני ברחוב Haymans Green L12 בליברפול. הבית היה שייך לגברת ששמה מונה בסט (Mona Best).
ב"מועדון הקסבה" ניתנה לביטלס הזדמנות של ממש. זה היה כשמונה בסט שכרה אותם להופעות במועדון שהיא החליטה לפתוח. זה מוזר אבל מכאן ואילך שימשה מונה בסט כמנהלת הראשונה של הלהקה. בניה היו פיט בסט, המתופף הראשון של הביטלס ורוג בסט (Roag Best), מי שביחד עם ניל אספינל יהיו הנהגים של הביטלס לפני ההתפוצצות.
רוג בסט אמר פעם: "מונה זרקה את חלוק האבן, שיצר אדווה במים, שיצרה את הגל, שהרעיד את העולם... "
#תולדות המקום
הכל מתחיל בערב בו מונה בסט, מי שצפויה להיות הבעלים והמנהלת של ה"קסבה", רואה בטלוויזיה כתבה על בית הקפה 2i's בלונדון. סיפרו שם על מקום שממגנט את בני הנוער שאוהבים את מוסיקת הרוקנ'רול הצעירה.
מונה שאלה את בניה אם יש מקום כזה בליברפול. כשהם אמרו שלא, היא החליטה מיד לפתוח במרתף הבית שלה אחד כזה.
בשנות ה-50 פעלו בליברפול כ-500 להקות בסגנון דומה לזה של הביטלס הצעירים, סגנון שכונה אז "מרסיביט" (על שם הנהר שעובר בעיר), או "ליברפול סאונד".
את השם "הקסבה", שמו של המועדון, הגתה בסט מסרט הקולנוע "Algiers", סרט מ-1938, בכיכובו של צ'ארלס בוייר. מועדון הקסבה יפעל מכאן ואילך, החל מה-29 באוגוסט 1959 עד ל-24 ביוני 1962. הביטלס ינגנו בו בתקופה זו 44 פעמים.
להקת הבית, לקראת הפתיחה של ה"קסבה", הייתה אמורה להיות בכלל להקה אחרת. אך ריב בין חבריה גרם לכך שהגיטריסט של הלהקה ההיא, ג'ורג' הריסון, הציע למונה בסט את להקה נוספת בה הוא היה חבר, "הקווארימן". בסט הסכימה ושמחה גדולה נרשמה בקרב חברי הקווארימן, שכללה בנוסף להריסון גם את ג'ון לנון ופול מקרטני. כך הם הצטרפו לקסבה וביחד עם סינתיה, חברתו ולימים גם אשתו של לנון, הם עזרו לעצב את המועדון ולצבוע את חדריו.
די מהר הפך מה שאמור היה להיות מקום מפגש לבניה של מונה, חבריהם ובני נוער בגילם, לאחד המקומות השוקקים בעיר.
אגב, מונה בסט הייתה אימו של פיט בסט, מי שעתיד להיות המתופף של "הביטלס" בין השנים 1960 ו-1962. זה לא במקרה. היא הציעה את בנה לביטלס, לאחר שהלהקה נותרה בלי מתופף.
ב-1999, 40 שנה אחרי פתיחת המועדון, נקבע במקום, בנוכחותו של פיט בסט, שלט המציין את המועדון. כמה שנים אחר כך פתחה משפחת בסט את המקום לתיירים. למותר לציין שהבית הפך מיד לאתר עלייה לרגל למעריצי הביטלס המגיעים לליברפול.
מאז מתקיים בכל חודש אוגוסט ערב שנקרא Bestfest, בו מופיעים ב"חדר העכביש" להקות קצב, כשחלק מאלה שניגנו בו היו להקות שבשנות ה-60 הופיעו על אותה במה עם הביטלס.
#דברים שרואים בקסבה קלאב
כמו בכל "מקום קדוש" ניתן לראות ב"מועדון הקסבה" לא מעט אביזרים מקוריים שהותירו בו הביטלס. מהמגברים והרמקולים ששימשו אותם לנגינה ועד לעיצוב המקום שהם ליטרלי עיצבו, צבעו והכינו לקראת פתיחתו.
בקסבה רואים את "חדר העכביש" (The Spider Room) בו הופיעו פעמים רבות הביטלס, לצד ציורי הקיר של קורי עכביש. בתקרת חדר העכביש גם חרט ג'ון לנון "שבתי הביתה ", כשהביטלס שבו מתקופת הנגינה שלהם בהמבורג...
כוכבים רבים אפשר לראות בקסבה, על תקרת "חדר הכוכבים". על תקרת "חדר האצטקה", לעומת זאת, יש צורות גאומטריות, כשבמעבר יש עכביש עם שם המועדון ובמעבר אחר מצויר דרקון.
על תקרת העץ של "חדר הקשת" (Rainbow Room), מעל פוסטר לא גדול של חברי הלהקה המנגנים בו, יש פסים צבעוניים ומצוירים. את הפסים הללו צבע במו ידיו פול מקרטני, בעת שהלהקה סייעה למונה בסט לשפץ ולהכין את המקום - לקראת הפתיחה החגיגית.
בשני מקומות במועדון יש חריטה עם שמו שהותיר ג'ון לנון וצללית שציירה סינת'יה חברתו. על קצה תקרת הפסים של חדר הקשת, חפשו את המקום בו לנון כתב "אני חזרתי".
הנה הקסבה קופי קלאב:
https://youtu.be/A0AfA2KgrEM
המקום במרתף ביתה של מונה בסט, בית שקנתה בכסף שהרוויחה במירוץ סוסים:
https://youtu.be/ATaGQ-69CFo?t=13m47s
עבודות העיצוב שעשו חברי הביטלס במרתף מועדון הקסבה:
https://youtu.be/nRnZ5patTp8
ביקור במקום:
https://youtu.be/q91cFd07UXs
מקרטני, פיט בסט וסינתיה לנון מספרים על המקום:
https://youtu.be/F82Odi0QsOA
והסיפור של הקסבה:
https://youtu.be/lvhpq-J53DE
אולי קצת קשה להאמין, אבל סר פול מקרטני, מי שלימים ייחשב למוסיקאי הפופ החשוב במאה ה-20, היה פעם נער. יום אחד הוא ישב אז בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול. תוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה.
אולי בכוונה לכתוב על זה שיר ואולי סתם להשראה, פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה מולו ברחוב. הייתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות, של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל-גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"...
מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם עתידים להפוך לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", הייתה סמטת פני (Penny Lane) שבעיר הולדתם של הביטלס ליברפול.
המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. יתכן שגם הבנק עודנו שם, אבל תחנת האוטובוס שבה ישב פול וכתב הפכה עם השנים למסעדת "הביסטרו של סרג'נט פפר" (Sgt. Pepper's Bistro).
את השיר "פני ליין" הקליטו הביטלס בכוונה שיהיה חלק מהאלבום סרג'נט פפר (Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band). לבסוף הוא לא שולב בו ויצא בתקליטון, ביחד עם "שדות תות לנצח" (Strawberry Fields Forever), שני להיטי ענק בשני צידי תקליטן. זה אגב דבר נדיר שמוציאים שני להיטים באותו תקליטן ולביטלס היו כמה כאלה. הם כונו "Double A side".
מכל מקום, השיר הוקלט בפסנתר ותופי קונגה וללא גיטרה. את קטע החצוצרה הכניס פול לעיבוד אחרי שראה ביצוע סימפוני בטלוויזיה, של הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 של יוהאן סבסטיאן באך.
אגב, שם הרחוב פני ליין הוא על שם סוחר עבדים בשם ג'יימס פני, אנגלי אכזר שעשה הרבה כסף במאה ה-18 מחייהם של עבדים שחורים שהובאו בשלשלאות לאנגליה. כמה אירוני ששיר כה יפה נקרא על שם אדם עם מעשים כה איומים.
הנה הקליפ המיוחד שצילמו אז החיפושיות לשיר "פני ליין":
https://youtu.be/S-rB0pHI9fU
בואו נכיר את סמטת פני בליברפול:
https://youtu.be/QWwnks4-aX8
פול מקרטני מבצע את השיר פני ליין גם היום בהופעותיו:
https://youtu.be/x-53leNAh30
קליפ AI של השיר:
https://youtu.be/l60r_IqhhRU
והנה סרטון אנימציה על "פני ליין":
https://youtu.be/LIaBFWBrEQU
התקליט הכי יקר בהיסטוריה הוא ככל הנראה תקליטה של להקת "החוצבים" (The Quarrymen) שנקרא "In Spite Of All The Danger". הסיבה שהתקליט הלא-מוכר כל כך, שהוקלט בשנת 1958, שווה כל כך הרבה כסף נעוצה ודאי בזה שלהקת "החוצבים" הייתה הגלגול הצעיר של מי שיהפכו בתוך שנים אחדות ללהקה המפורסמת והחשובה בעולם - להקת "הביטלס".
התקליט הוא למעשה תקליטון, כלומר סינגל. יש בו רק שני שירים ויצא ממנו עותק מקורי אחד. מי שקנה אותו במהלך השנים הוא אחד מחברי הלהקה, פול מקרטני. הסכום שבו הוא קנה את התקליט בשנת 1981 אינו ידוע. אבל מעריכים את שוויו כיום במחיר של כמעט 280 אלף דולר!
הנה השיר "In Spite Of All The Danger" מפי חברי להקת "החוצבים" ועם תמונותיה:
https://youtu.be/RuuOAA9ekbg
השיר "I'll Follow The Sun" של החוצבים:
https://youtu.be/wjfKX4yyX0k
והשיר הראשון שהקליטו אי-פעם, שיר של באדי הולי:
https://youtu.be/D8eqtpLxFO0
ליברפול
הקוורימן (Quarrymen) הייתה להקה צעירה בעיר ליברפול של שנות ה-50, שניגנה מוסיקה בסגנון הסקיפל. באותה תקופה בליברפול היו לא מעט מלהקות הקצב להקות סקיפל.
סקיפל היה סגנון מוסיקלי עממי בו כיכבו כלי נגינה משונים, כמו לוח כביסת יד שהפיק קצב וכלי מיתר שניגן באס והיה עשוי מקל של מטאטא ומיתר אחד...
זה היה סגנון נהדר למתבגרים חסרי השכלה מוסיקלית. החבורה המוסיקלית עשתה מוסיקה כיפית ואפילו טובה, עם כלום ציוד וכמעט אפס כלי נגינה אמיתיים.
כשהופיעו במועדון ה"קסבה" החליטו לשנות את שמם ולעבור מהשם של להקת הסקיפל שהם היו, "הקוורימן", לשם החדש - "הביטלס" (The Beatles), שאולי שמעתם עליהם.
כן, הביטלס החלו כלהקה של תיכון בליברפול, להקה שהקים והנהיג ג'ון לנון. השם "קוורימן" נולד משמו של בית הספר של חברי הלהקה.
אחרי זמן מה שניגנו יחד, אספו חברי הקוורימן כסף במטרה להקליט את האלבום הראשון שלהם. ביולי 1958 הם הגיעו לאולפן הביתי הקטן של פרסי פיליפס בעיר, אולפן עם מיקרופון בודד.
הם הקליטו שני שירים ובמטרה לחסוך כסף הם הוקלטו ישירות לתקליט, בלי סרט הקלטה מקדים.
השיר הראשון היה "That’ll Be The Day" של באדי הולי כשאחריו הוקלט "In Spite of All The Danger" שכתב פול מקרטני.
הנה סיפורה של להקת "הקוורימן":
https://youtu.be/rOILsef88OU
השיר הראשון שהקליטה להקת קוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:
https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw
"הקוורימן" מתוך סרט בשם "Nowhere Boy" בסצנת הפגישה בין ג'ון לנון לפול מקרטני:
https://youtu.be/dNBRFnEpCOw
כאן, במועדון "הקסבה", השתנה שם הלהקה והתחילה ההיסטריה וההיסטוריה:
https://youtu.be/gAEuOAwEoNI?t=38s
וסרטון תיעודי על "הצליל של מרסי" או ה"מרסי סאונד", כמו שהוא כונה בליברפול:
https://youtu.be/W8VvoVsk9ko?t=8s?long=yes
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
סגנון הסקיפל (Skiffle) הוא סגנון של מוסיקת פולק, משולבת עם מרכיבים של ג'אז, בלוז ומוסיקת קאנטרי אמריקאית מהדרום של ארצות הברית. המוסיקה הזו בשנות ה-50 הייתה מה שתהיה מוסיקת ה-Pאנק בשביל הרוק של שנות ה-80. סימן ההיכר של הרכבי סקיפל התבטא אז בלוח הכביסה ששימש ככלי הקצב העיקרי וב"גיטרה באס" שהייתה בעצם מקל של מטאטא, שעליו הורכב מיתר אחד בלבד!
היתרון הגדול של הסקיפל היה שהיא הייתה מוסיקת עניים. היא לא חייבה כלי נגינה מתוחכמים או יקרים, לא היו צריכים בשבילה ידע מוסיקלי רב וכדי ליצור אותה הספיקו התלהבות, יכולת לחרוז כמה מילים, לצרף 2-3 אקורדים, קצת כישרון מוסיקלי וזהו. המילה "סקיפל" שימשה אז כ"אילתור" או "קומבינה". אם מישהו רצה לומר שהוא יאלתר משהו בלי להתאמץ, הוא אמר פשוט "I'll just skiffle something..."
בשנות ה-50 התרחשה באנגליה מה שיכונה לימים "מהפכת הסקיפל". המוסיקה הזו שטפה את האי הבריטי והיא הפכה למוסיקה הלוהטת של התקופה. לצד סגנון ה"רוקאבילי", שעשה מהפכה דומה בארצות הברית, תהפוך הסקיפל לגורם בעל השפעה אדירה על לנון ומקרטני ובהמשך על מה שיהפוך ל"חיפושיות".
"מלך הסקיפל" היה בשנות ה-50 זמר בשם לוני דוניגן. הוא ביצע בעיקר גרסאות כיסוי לשירי פולק ובלוז ישנים, אבל היה זמר מצליח ובעל קסם אישי רב. דוניגן כבש את המצעדים באותה תקופה, עם שלל להיטי סקיפל סוחפים, כשאחד המוכרים והמצליחים שבהם היה Rock Island Line.
להקות צעירות רבות בליוורפול ובערי שדה אחרות נולדו באותה תקופה כלהקות סקיפל. כאמור, גם להקת הקוורימן של לנון, שממנה נולדו "הביטלס" הייתה להקת סקיפל. המוסיקה הזו הייתה מההשפעות המוקדמות הכי חשובות שיגרמו לחבורה הצעירה מליוורפול להפוך את המוסיקה למרכז חייהם ולהשקיע בה כל כך הרבה מאמצים. גם לוני דוניגן עצמו היה מאלו שהשפיעו על הביטלס מאד ובאופן מסוים היה סגנונם המוקדם של הביטלס הדהוד של להיטיו.
הנה שיר סקיפל אופייני:
https://youtu.be/FIqEQF90QuM
הסקיפל של לוני דוניגן, הכוכב של הסגנון בבריטניה:
https://youtu.be/FlcmUdWCzaY
השיר הראשון שהקליטה להקת הקוורימן, לימים הביטלס - קאבר של באדי הולי:
https://youtu.be/R4_LMMKq8Hw
הלהקה החשובה ביותר והידועה ביותר במוסיקה העולמית היא ללא ספק להקת "החיפושיות" (The Beatles).
הלהקה הבריטית "הביטלס" הורכבה מ-4 צעירים פשוטים מהעיר ליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר. הם החלו לנגן ביחד כשמנהיגי הלהקה והכותבים שלה הם לנון ומקרטני.
הם היו הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר. כה גדולה הייתה ההערצה אליהם, עד שהמעריצים שלה, בעיקר מעריצות, צרחו בהופעות שלה לאורך כל המופע. ההערצה אליהם הגיעה לרמה שקיבלה את הכינוי "ביטלמניה", בלטינית "מחלת הביטלס"...
גם איכותה המוסיקלית של המוסיקה שיצרה "הביטלס" נחשבת לאחת הפסגות של המוסיקה הפופולארית בעולם. חוקרים ומוסיקאים רבים רואים בה ממש מוסיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוסיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.
על אף שלא הייתה להם השכלה מוסיקלית של ממש, בלהקה פעלו חברים 4 מוסיקאים מצוינים. הובילו אותה בכישרון רב ג'ון לנון ופול מקרטני, מי שכתבו ביחד את מרבית הלהיטים הראשונים, או לפחות החליטו שיציגו את כל שיריהם כשירים שנכתבו ביחד.
הביטלס םהתפרסמו בשירי רוק, משולבים במקצבי ריתם אנד בלוז. הלהקה אופיינה בהרמוניות קוליות מצוינות, כשהם שרים בכמה קולות וכותבים את שיריהם בעצמם, דבר חדשני באותם ימים.
לצד המראה המצודד שלהם (הם היו בחורים יפים) היה להם חוש הומור מעולה. חברי הביטלס היה אלופים במשחקי מילים חביבים והם הפגינו אותם ואת השנינות שלהם בראיונות לתקשורת, מה שהפך אותם נערצים עוד יותר בקרב הצעירים של שנות ה-60.
אחרי שכבשו את לונדון ואת אנגליה כולה, הם כבשו את ארה"ב ומשם כבר את שאר העולם. לאחר שהתבגרו מוסיקלית, הלכה המוסיקה שלהם והתפתחה ונעשתה חכמה, יצירתית ופורצת דרך, כשהם הופכים ללהקת הרוק החשובה בהיסטוריה.
הנה סיפורם של הביטלס:
https://youtu.be/FZSHsJjsh-Y
תקציר תולדות החיפושיות:
https://youtu.be/7ItiFZBAMlI
הופעה של הביטלס מהימים הגדולים של הביטלמניה:
https://youtu.be/jenWdylTtzs
מיק ג'אגר מנהיג ה"רולינג סטונז" מכניס אותם להיכל התהילה של הרוק:
https://youtu.be/0rolz1VasS4
כדי שגם הילדים של היום יאהבו אותם, גם בערוץ הילדים בישראל עושים חגיגה לביטלס (עברית):
http://youtu.be/uxotFidI9os
אולי כך יתארו בשנת 3000 את הביטלס (:
http://youtu.be/3Z2vU8M6CYI
סרט תיעודי על הלהקה הגדולה בהיסטוריה של הפופ:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?long=yes
וסיפורם המלא של הביטלס (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?long=yes
