שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו צמח האלמוות אלוורה?
אלוורה (Aloe vera) הוא צמח מרתק המשלב יופי טבעי, שימושים מגוונים ומסורת רפואית עתיקה. הצמח בעל העלים הבשרניים והמוארכים משתייך למשפחת החצביים (Asphodelaceae) ומקורו באזורים צחיחים של דרום חצי האי ערב, בעיקר תימן ועומאן. למרות גדילתו במדבריות, האלוורה הפך לאחד הצמחים הפופולריים בעולם בזכות תכונותיו הרפואיות והקוסמטיות המרשימות.
העלים הייחודיים של האלוורה מאחסנים בתוכם ג'ל שקוף ודביק המכיל מאות חומרים פעילים, כולל ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, אנזימים ותרכובות אנטי-דלקתיות. מרקם זה שימש לרפואה מסורתית במצרים העתיקה כבר לפני 6000 שנה, עד כדי כך שכינו אותו "צמח האל-מוות" וכללו אותו בטקסי קבורה של פרעונים.
#היסטוריה
דיוסקורידס, מאבות רפואת הצמחים היוונית, הכיר כבר בשנת 78 לספירה את האלוורה.
לפי מסורות היסטוריות, כבר אריסטו המליץ לתלמידו אלכסנדר הגדול להשתלט על האי סוקוטרה, כדי להשיג אספקה של זן אלואה מיוחד (Aloe socotrina) לריפוי פצעי חייליו בשדה הקרב. קליאופטרה השתמשה בו כחלק משגרת הטיפוח שלה, ומסורות רפואיות בכל העולם – מסין העתיקה ועד לתרבויות אינדיאניות – אימצו את הצמח לשימושים מגוונים.
ברפואה האיורוודית בהודו, האלוורה מכונה "קומארי" (kumari) שמשמעותו "נערה צעירה", המסמלת את יכולות ההתחדשות והחיוניות של הצמח. האמונה המסורתית גורסת שקריאת מנטרות מיוחדות לצמח לפני קטיף העלים מגבירה את סגולותיו הרפואיות.
במאה ה-10 ומהתקופה האנגלו-סקסונית, מוצאים את הצמח בספרי רפואה של צפון אירופה. מניחים שאת דרכו לאירופה הוא מצא בנתיבי הסחר של מצרים ואפריקה.
במאה ה-17 הובאה האלוורה ממזרח ודרום אפריקה אל איי הודו המערבית. שם היא עדיין מעובדת בהרחבה. גם ברפואה הטבעית של ג'מייקה היא נחשבת למרכיב משמעותי.
ובאיים הקנרים גדל זן מיוחד של אלוורה שנחשב לאיכותי במיוחד בשל תנאי האקלים הייחודיים. כה חשוב היה הצמח בכלכלה המקומית, שבמאה ה-18 היה אסור לייצא שתילי אלוורה מהאיים ומי שעשה זאת הסתכן בעונש מוות. היום, מייצאים מהאיים הללו מוצרי אלוורה לכל העולם וגאים במסורת ארוכה של גידול הצמח האיכותי ביותר.
#גינון
האלוורה הוא צמח נהדר לגינון ביתי. עמידותו הגבוהה, דרישות המים המינימליות והיכולת לשרוד בתנאים קשים הופכים אותו לאידיאלי עבור גננים מתחילים או עסוקים. הצמח יכול לגדול בקלות בעציץ על אדן החלון, בחצר או בגינה, ומשמש כאלמנט דקורטיבי מרשים בזכות הצורה הגיאומטרית המרהיבה של עליו.
מה שהופך את האלוורה לנהדר במיוחד הוא שהוא מתרבה בקלות – הוא מייצר חוטרים (שתילים צעירים) סביב בסיס הצמח הבוגר, אותם אפשר להפריד ולשתול בעציצים חדשים. כך, בעל צמח אחד יכול להיות בעל משתלה שלמה תוך שנים ספורות. האלוורה גם משמש כמטהר אוויר טבעי, סופג רעלים ומשחרר חמצן בלילה, מה שהופך אותו לתוספת נהדרת לחדר השינה.
#מטבח
מלבד היותו צמח מרפא ונוי, האלוורה מצא את דרכו גם למטבח המודרני. הג'ל של האלוורה משמש במשקאות בריאות פופולריים, במיצים ובתוספי תזונה. טעמו נייטרלי יחסית מאפשר שילוב קל עם פירות ומרכיבים אחרים. ביפן, קוריאה ומקסיקו משתמשים בג'ל האלוורה כמרכיב בממתקים, סלטים ותבשילים.
מחקרים מראים כי צריכת אלוורה יכולה לסייע בהפחתת רמות סוכר בדם, בשיפור העיכול ובתמיכה במערכת החיסון. אולם יש להיזהר – האלואין (Aloin) הצהוב שנמצא בין העור החיצוני של העלה לבין הג'ל הפנימי הוא חומר משלשל חזק, ולכן יש להקפיד על הפרדה נכונה בין החלקים השונים של הצמח לפני השימוש במטבח.
#בריאות
האלוורה הרפואית היא רק זו שיש לה פריחה צהובה. כל השאר פחות יעילים מבחינה רפואית.
השימושים הרפואיים של האלוורה הרפואית הם המפורסמים ביותר ובהם בולטים הטיפול בכוויות ובעיות עור שונות והטיפול במערכת העיכול ובעיות מעיים, כמו קרון, קוליטיס ובעיות פרקים.
הג'ל משמש להרגעת כוויות שמש, פצעים וגירויי עור, ומחקרים מודרניים מאששים את יעילותו בזירוז תהליכי ריפוי, הפחתת דלקות והרגעת גירודים.
ברפואה הקונבנציונלית, האלוורה נמצא בשימוש בטיפול בפצעי לחץ, בכוויות קרינה אצל מטופלי סרטן, ובמשחות להקלה על יובש ואדמומיות בעור. המחקר המודרני מתמקד בפוטנציאל האנטי-אוקסידנטי של הצמח, ביכולתו לסייע בהפחתת רמות כולסטרול וסוכר, וביעילותו בטיפול במחלות מעי דלקתיות.
מה שמדהים הוא שלמרות אלפי שנות שימוש מסורתי, מדענים עדיין מגלים תועלות חדשות לצמח העתיק הזה. הקשר בין האלוורה לבין בריאות האדם הוא עדות חיה לחכמה העמוקה הטמונה בתרבויות המסורתיות ולפוטנציאל הריפוי העצום שקיים בעולם הצמחי, ממתין להתגלות מחדש בעידן המודרני.
כיום ניתן למצוא בארצות הברית אפילו חוות גידול ענקיות של אלוורה המשתרעות על פני אלפי דונמים, בעיקר בטקסס ומקסיקו, שם האקלים החם והיבש מספק תנאים אידיאליים לגידול הצמח. מעניין שהחקלאים באזורים אלה מדווחים שהצמח עצמו כמעט אינו סובל ממזיקים, ככל הנראה בשל החומרים האנטי-בקטריאליים והאנטי-פטרייתיים הטבעיים שהוא מכיל.
#טיפוח
בימינו, תעשיית הקוסמטיקה אימצה את האלוורה בהתלהבות. אפשר למצוא אותו כיום בתור מרכיב בקרמים, שמפו, מסכות פנים ומוצרי היגיינה אישית.
הנה האלוורה (עברית):
https://youtu.be/hX3QZ_E1iik
השימושים המסורתיים והרפואיים של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/E0Jho0yfqN0
כך נשתול אלוורה בקלות (עברית):
https://youtu.be/mzexFOIdAs0
פרסומת למשקה אלוורה (עברית):
https://youtu.be/zlc5D5ox8qY
הצד הבריאותי של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/5SnYUcpfzoo
והכנת משקה אלוורה טבעי (עברית):
https://youtu.be/8fofLVQk3ag
האם חריף הוא טעם ומה הוא גורם שאנשים אוהבים כל כך?
ממש לא. בניגוד לטעמים שונים, כמו מלוח, חמוץ, מר או אוממי, הטעם החדש שהתגלה, הטעם החריף אינו טעם כלל. חריף הוא כאב שנגרם מגירוי חזק מדי של אזורי הטעם שבלשון שלנו. הוא גורם לפה שלנו לבעור ואם הוא ממש חריף - אפילו לדמעות!
במילים אחרות, החריף לא משפיע על בלוטות הטעם, כמו טעמים של ממש. חריף הוא למעשה תחושת הצריבה, מעין כוויה שנגרמת בקולטני הכאב שעל הלשון. לכן חשיפה למזון חריף, של אזורים אחרים בגוף שאין בהם בלוטות טעם, גם היא גורמת לתחושת צריבה, כאב או חום. אלה תחושות דומות לצריבה החריפה.
פלפל חריף, סחוג, צ'ילי או וואסאבי - מלכי החריפות שבדברי המזון הם משפחת הפלפליים. מבחינה כימית, בפלפלים כמו פלפל צ'ילי או הפלפל הסודאני נמצא מרכיב בשם קפסאיצין. זהו החומר הכימי שנותן את החריפות.
למעשה, מה שמייצר הקפסאיצין שבפלפלים חריפים היא חריפות שגם גורמת לתחושת חום. זוהי עלייה מלאכותית בתחושת החום, שהיא הפוכה לתחושת הקרירות המוכרת בשאיפת אוויר לאחר מציצת מנתול, הנמצא בסוכריות מנתה.
הנה סרטון על ה"טעם" החריף (מתורגם):
http://youtu.be/qD0_yWgifDM
אנשים שמשווים טעמים חריפים:
http://youtu.be/tPj7e_7X14s
ומתיחה חריפה במיוחד:
http://youtu.be/j2N0YRTs2Mw
מהו מבחן החרב המלובנת?
מבחן החרב המלובנת הוא מבחן אמת קדום. בעבר השתמשו בו הבדואים לבירור האמת. במבחן חרב מלובנת התייצב האדם החשוד בשקר ולאחר שאמר את האמת כפי שראה אותה, הונחה על לשונו חרב מלובנת שהייתה קודם באש. אם בלשונו נגרמה כוויה קשה, הסיקו ששיקר.
מקור מבחן החרב המלובנת בא מהידע הקדום שלשונו של מי שאומר שקר מתייבשת לאחר אמירת השקר. מבחן החרב המלובנת נועד לגלות האם לשונו של הנבדק יבשה, מה שאומר שהוא שיקר, או לא.
רבים מהנבדקים, אגב, התוודו עוד לפני שהונחה החרב על לשונם. החשש שגם ייתפסו וגם יסבלו לפני כן, גרם להם לוותר על החלק הכואב.
אין כרגע סרטון על מבחן החרב המלובנת.
מהי נמלת האש ואיך היא פולשת בעולם?
נמלי אש (Fire ant) הן מין של נמלים עוקצות. עקיצותיה של נמלת האש הן כואבות במיוחד והן יוצרות אצל הנעקץ מעין כוויה כואבת והיא נחשבת לאחד מ-100 המינים הפולשים הקשים ביותר בעולם.
מקורה של נמלת האש בדרום אמריקה. צבעה הוא אדום-כתום וגודלה כמילימטר וחצי. המלכה גדולה פי שלוש.
בשנים האחרונות הולכת נמלת האש ונפוצה בישראל, לאחר שהגיעה אל הארץ בתוך משלוח עצים שיובאו ממרכז אמריקה, כדי לשמש לעיצוב גינות ובניית פרגולות. רק לאחר שהופצו בגינות הסתבר אז שהם הפיצו את נמלת האש ברחבי הארץ.
מאז ובלא מאבק ממשי והדברה מהירה על ידי הממשלה, נוצר מצב שגינות רבות בארץ "נכבשו" על ידי נמלת האש. מה שמוסיף עוד יותר לבעיה הוא שקשה מאד להדבירה. אמנם יש חומרים מיוחדים עבורה אבל הם לא מדבירים את נמלת האש לחלוטין, מה עוד שגם אחרי הדברה מוצלחת, היא תמיד תשמח לשוב אלינו מהגינה של השכנים.
המצב כה חמור עד שרבים מבעלי הגינות הללו נמנעים מיציאה לגינת ביתם. כדי לבדוק עציץ או גינה ולגלות אם הם נגועים בנמלי אש, פשוט שימו במבה אחת ובדקו אחרי חצי שעה אם מוקפת בהן.
התופעה של פלישת נמלת האש לישראל מדגימה היטב כיצד הפכו נמלי אש לאחד מהמינים הפולשים ההרסניים ביותר בתבל.
הנה נמלת האש (עברית):
https://youtu.be/ntG9Yi0UBhU
כך הן הגיעו ארצה (עברית):
https://youtu.be/QicEJfntFuQ
הסבר לתכונת החומר שלהם:
https://youtu.be/NpiDADw5Omw
פסל שנוצר מאלומיניום שנשפך לתוך קן של נמלי אש:
https://youtu.be/IGJ2jMZ-gaI
גם באמריקה סובלים מנמלת האש:
https://youtu.be/rz3UdLEWQ60
כתבה על פשיטת נמלי האש על ישראל (עברית):
https://youtu.be/UZgYMDkeQP4?long=yes
וחמש שנים אחרי - עדיין צרה אבל גם נפוצה נורא (עברית):
https://youtu.be/-c3L6QVY_S8?long=yes
מהו צמח הפלפל החריף?
פלפל חריף (Chili pepper) מהווה אחד מסיפורי ההצלחה המרתקים בעולם הצמחים. זה צמח ששייך למשפחת הסולניים (Solanaceae). הוא בוית לראשונה לפני כ-6,000 שנה. זה היה באמריקה הדרומית והמרכזית ובאמריקה הצפונית בכלל לא..
כשכריסטופר קולומבוס הגיע לאמריקה, הוא גילה בה את הפלפל החריף והביא אותו לאירופה. דרך נתיבי הסחר שלהם, הפיצו אותו משם הספרדים והפורטוגלים ברחבי העולם.
השם "פלפל", מסתבר, נולד מכך שקולומבוס חיפש למעשה פלפל שחור הודי ויקר, כשגילה את הצמח החדש הזה, הוא קרא לו בטעות "פלפל" והטעות נשארה איתנו עד היום.
#חריפות
מה שהופך את הפלפל החריף למיוחד הוא החומר קפסאיצין (Capsaicin), שמצוי בממברנה שבין הגרעינים עצמם וביניהם לפרי. בכל זן של פלפלים יש כמות שונה של קפסאיצין ושל קפסאיצינואידים (capsaicinoids), שהם חומרי הטעם הנלווים אליו.
הקפסאיצין הוא שמעניק לפלפל את החריפות המאפיינת אותו ומדורגת בסולם סקוביל (Scoville Scale). החריפות הזו היא בעצם כוויה, כשאכילת הפלפל קושרת את הקפסיאיצין לקולטני כאב שיש לנו בלשון ובלוע ובדרך כלל משויכים לזיהוי של חום.
מדידת החריפות היא אכן מדידה של אותה תחושת חום שנמדדת על בסיס סולם סקוביל ביחידות הקרויות SHU. יחידות אלה מייצגות את מידת המים הנדרשת למהילת הקפסאיצין עד לרמה בה נעלמת "הכוויה", כלומר תחושת החריפות.
ואגב, "גז הפלפל" קיבל את שמו מהקפסאיצין שנכלל בו, בתור החומר הפעיל בתרסיסי הגז הללו, שם הוא נכלל במצבו הטהור, כשהוא מוצק, נטול ריח וצבע.
#גינון
צמח הפלפל החריף הוא צמח לא מפונק, אוהב הרבה שמש, חום ומתאים לגידול בקיץ חזק וחם מאוד.
גידול פלפל חריף הוא תחביב פופולרי בקרב חובבי גינות ברחבי העולם. זהו צמח שנתי או רב-שנתי המשגשג באזורים חמים וצומח בתנאים מגוונים.
כל מה שצריך הוא קרקע מנוקזת היטב, שמש מלאה וטמפרטורות חמימות. אפשר לגדל אותו בעציץ, אדנית והכי נחמד לגדל אותו בעציצים קטנים על אדן החלון.
שיח הפלפל יכול לצמוח עד גובה של 60-70 סנטימטרים. הבונוס האסתטי מגיע כשהפלפלים מבשילים ומציגים מופע צבעוני מרהיב בגוונים של אדום, כתום, צהוב, ירוק, סגול ואפילו שחור.
#מטבח
מאז שהוא הגיע מאמריקה אל אירופה, אפריקה ואסיה, משמש הפלפל החריף במטבחים רבים בעולם.
במטבח, הפלפל החריף הוא כוכב עולמי. מהודו, קוריאה ותאילנד ועד הונגריה, טקסס ומקסיקו - תרבויות שונות אימצו אותו כמרכיב מרכזי במטבחיהן.
בין התבשילים הידועים כעתירי פלפל חריף נמצאים המטבח המקסיקני ובראשם הסלסה של מקסיקו, המטבח של דרום ארצות הברית ובראשו התבשיל הלאומי של טקסס, צ'ילי קון קרנה, דרך הצ'ילי באריסה והשקשוקה הים-תיכונית של מטבחי צפון אפריקה והמזרח התיכון, דרך הסחוג (הזחוק) התימני, קארי תאילנדי והפפריקה ההונגרית - כולם מתבססים על זני פלפל שונים.
הידעתם שבהונגריה הפפריקה נחגגת בפסטיבל לאומי, ושבדרום קוריאה קיים פסטיבל שלם המוקדש לקימצ'י, המאכל המקומי בו המרכיב המרכזי הוא הפלפל החריף?
#בריאות
ברפואה הטבעית, הקפסאיצין מצא שימושים מפתיעים. רופאים עתיקים באצטקים וציביליזציות אינדיאניות אחרות השתמשו בפלפל חריף לטיפול במגוון בעיות בריאותיות.
היום, מחקרים מודרניים מגלים שהקפסאיצין יעיל בהקלה על כאבים כרוניים, הפחתת דלקות ואפילו האצת חילוף החומרים. משחות וספריי קפסאיצין נמצאים בשימוש נרחב לטיפול בכאבי שרירים, נוירלגיה ואפילו כאבי מפרקים.
בעבר חשבו החוקרים שאכילת פלפלים חריפים היא הגורמת לכיבים פפטים. תאוריה זו הופרכה מאז בגדול, בעת שהתגלתה ה"הֶלִיקוֹבַּקְטֶר פִּילוֹרִי", הבקטריה שהיא האחראית להיווצרות של כיבים בגוף. ואכן, מחקרי המשך גילו שאכילת מזון חריף היא דווקא דבר בריא. הסיבה היא שאכילת חריף דווקא מקטינה את הסבירות שתתפתח הבקטריה הזו בקיבה ולמעשה מאיצה את ההחלמה מכיבים אלו בגוף, במידה שהם התפתחו.
מצחיק לחשוב שצמח קטן זה, שגורם לדמעות בעיניים ובעירה בפה, הפך לאחד המרכיבים האהובים והנפוצים בעולם הקולינריה והרפואה כאחד.
כך גורם הפלפל לפה שלנו לבעור (מתורגם):
https://youtu.be/qD0_yWgifDM
ההסבר הכימי לחריפות של הפלפל:
https://youtu.be/29QN7XSKCWY
והפלפלים מהמזרח ובקמבודיה שמגדלת פלפלים חריפים וקטנים:
https://youtu.be/CTLmBGUtEO4
מהי ההיסטוריה של הפלפל החריף?
האהבה של רבים לצ'ילי פפר, הפלפל החריף (Chili pepper) והלוהט הזה, היא מהידועות ביותר במטבח. ישנם זני פלפלים חריפים שמכילים קפסאיצין, תרכובת שהיא האחראית לתחושת החריפות בפה.
חריפות היא תכונה שהיא בעצם כוויה. סולם סקוויל (Scoville) הוא הסולם שמודד את חריפות הפלפלים החריפים ומשווה בין הזנים שלהם, לזיהוי החריפים ביותר.
את הסוג פלפלת בייתו לראשונה באמריקה הצפונית, בסביבות 4,000 שנה לפני הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שגידול פלפלים חריפים היה מהגידולים הראשונים שהשתמשו בהם בהאבקה עצמית.
האירופאי הראשון שנתקל ותיעד את הפלפל החריף היה כריסטופר קולומבוס. זה היה בביקור הראשון שלו באיים הקאריביים. הוא נתן להם את הכינוי פלפל, אך לא מפני קשר כלשהו לפלפל השחור שהוא הכיר מהמטבח האירופי. ככל הנראה היה זה רק אפקט החריפות שהזכיר לקולומבוס את הפלפל השחור והחריף שהוא הכי מהבית.
מי שהביא את הצ'ילי לאירופה היה דייגו אלברס צ'אנקה, רופא במשלחת במסגרת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית. הוא הביא עמו את הפלפלת לספרד, בשנת 1493, ומטרתו הייתה להשתמש בו כ... תרופה דווקא. ההתלהבות מהפלפלים הללו סימנה את הדרך לספרדים ועם ההשתלטות שלהם על מקסיקו ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, הם הביאו אותם בכמויות והפלפלת החלה להתפשט לעבר מזרח אסיה ובהמשך, דרך נתיבי הסחר הפורטוגזים, גם להודו.
כל הפלפלים כולם תורבתו בעבר מהפלפל הפראי. אך בעוד שיש את הפלפלים המתוקים והמוכרים מהסלט ומהפלפלים הממולאים, הזנים החריפים מהווים כיום בעיקר את 5 המינים של הפלפלת החריפה. מקור השם צ'ילי, אגב, הוא משפת הנאוואטל, ממנה הגיעו גם שמותיהם של הקקאו, האבוקדו ומאכלים רבים אחרים.
בעוד שהפלפלים המתוקים אינם חריפים והם טובים לסלטים, ממולאים ולקלייה, הפלפלים הקטנים הם חריפים ונקראים בעולם ולא פעם גם אצלנו צ'ילי ופלפל צ'ילי. ביניהם מוכר במיוחד הצ'ילי הפופולרי במטבחים האסייתיים, סוג של פלפל קטן חריף, דק ומוארך בגווני אדום או ירוק. פלפל החלפיניו האקזוטי גם הוא קטן ובשרני והוא משתנה בחריפותו כשבשיאו הוא לוהט עד שכמעט אין מי שיכולים לצרוך אותו. כשהוא מעושן ומיובש מכנים את החלפיניו צ'יפוטלה.
הנה הפלפלים החריפים וההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/8YhNheYaw68
חוויות מההתנסות באכילת הפלפלים החריפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/hrF3jVppfr4
מצגת וידאו של פלפלי הצ'ילי הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/pthRJjGZJTU
הנה התחרות על גידול הפלפלים הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/END8Dp16n5M?long=yes
וסרט על תולדות הפלפל:
https://youtu.be/NuZujx-LMfg?long=yes
למה המדוזה צורבת?
לכל מדוזה יש זרועות שבהן קיימים תאי רעל עוקצניים מאד. כמובן שהמדוזה משתמשת בארס הזה גם להגנה מפני טורפים. אפילו בני אדם חשים את הצריבות הכואבות שלהן.
אז אמנם מרבית המדוזות לא קטלניות לבני אדם, אבל הרעלנים הללו כמעט תמיד צורבים בעלי חיים גדולים כמונו וגורמים לכאב.
לדגים ולבעלי חיים קטנים, לעומת זאת, הרעלנים והארס של המדוזות הם מאוד מסוכנים. כי באמצעות התאים הרעילים הללו והארס שנשלף מתוכה במהירות עצומה, המדוזה מהממת את הטרף וכך היא יכולה ללכוד ואז לעכל אותו.
הנה המדוזה הצורבת (עברית):
https://youtu.be/6iSpvg0oyw4
כך המדוזה צורבת (מתורגם):
https://youtu.be/Pu_ijC8HFRU
כך היא סוגרת על הדגים הזעירים, לקראת עוד ארוחה טובה:
https://youtu.be/PhDe25v7ES0?t=5s
אחת שממש לא תרצו להסתבך איתה - מדוזת הקופסה, שהיא קטלנית גם לבני אדם:
https://youtu.be/WrMRwddl7iQ
ומה עושים במקרה של כוויה ממדוזה (עברית):
https://youtu.be/p949MMTfN-Q
אלוורה (Aloe vera) הוא צמח מרתק המשלב יופי טבעי, שימושים מגוונים ומסורת רפואית עתיקה. הצמח בעל העלים הבשרניים והמוארכים משתייך למשפחת החצביים (Asphodelaceae) ומקורו באזורים צחיחים של דרום חצי האי ערב, בעיקר תימן ועומאן. למרות גדילתו במדבריות, האלוורה הפך לאחד הצמחים הפופולריים בעולם בזכות תכונותיו הרפואיות והקוסמטיות המרשימות.
העלים הייחודיים של האלוורה מאחסנים בתוכם ג'ל שקוף ודביק המכיל מאות חומרים פעילים, כולל ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, אנזימים ותרכובות אנטי-דלקתיות. מרקם זה שימש לרפואה מסורתית במצרים העתיקה כבר לפני 6000 שנה, עד כדי כך שכינו אותו "צמח האל-מוות" וכללו אותו בטקסי קבורה של פרעונים.
#היסטוריה
דיוסקורידס, מאבות רפואת הצמחים היוונית, הכיר כבר בשנת 78 לספירה את האלוורה.
לפי מסורות היסטוריות, כבר אריסטו המליץ לתלמידו אלכסנדר הגדול להשתלט על האי סוקוטרה, כדי להשיג אספקה של זן אלואה מיוחד (Aloe socotrina) לריפוי פצעי חייליו בשדה הקרב. קליאופטרה השתמשה בו כחלק משגרת הטיפוח שלה, ומסורות רפואיות בכל העולם – מסין העתיקה ועד לתרבויות אינדיאניות – אימצו את הצמח לשימושים מגוונים.
ברפואה האיורוודית בהודו, האלוורה מכונה "קומארי" (kumari) שמשמעותו "נערה צעירה", המסמלת את יכולות ההתחדשות והחיוניות של הצמח. האמונה המסורתית גורסת שקריאת מנטרות מיוחדות לצמח לפני קטיף העלים מגבירה את סגולותיו הרפואיות.
במאה ה-10 ומהתקופה האנגלו-סקסונית, מוצאים את הצמח בספרי רפואה של צפון אירופה. מניחים שאת דרכו לאירופה הוא מצא בנתיבי הסחר של מצרים ואפריקה.
במאה ה-17 הובאה האלוורה ממזרח ודרום אפריקה אל איי הודו המערבית. שם היא עדיין מעובדת בהרחבה. גם ברפואה הטבעית של ג'מייקה היא נחשבת למרכיב משמעותי.
ובאיים הקנרים גדל זן מיוחד של אלוורה שנחשב לאיכותי במיוחד בשל תנאי האקלים הייחודיים. כה חשוב היה הצמח בכלכלה המקומית, שבמאה ה-18 היה אסור לייצא שתילי אלוורה מהאיים ומי שעשה זאת הסתכן בעונש מוות. היום, מייצאים מהאיים הללו מוצרי אלוורה לכל העולם וגאים במסורת ארוכה של גידול הצמח האיכותי ביותר.
#גינון
האלוורה הוא צמח נהדר לגינון ביתי. עמידותו הגבוהה, דרישות המים המינימליות והיכולת לשרוד בתנאים קשים הופכים אותו לאידיאלי עבור גננים מתחילים או עסוקים. הצמח יכול לגדול בקלות בעציץ על אדן החלון, בחצר או בגינה, ומשמש כאלמנט דקורטיבי מרשים בזכות הצורה הגיאומטרית המרהיבה של עליו.
מה שהופך את האלוורה לנהדר במיוחד הוא שהוא מתרבה בקלות – הוא מייצר חוטרים (שתילים צעירים) סביב בסיס הצמח הבוגר, אותם אפשר להפריד ולשתול בעציצים חדשים. כך, בעל צמח אחד יכול להיות בעל משתלה שלמה תוך שנים ספורות. האלוורה גם משמש כמטהר אוויר טבעי, סופג רעלים ומשחרר חמצן בלילה, מה שהופך אותו לתוספת נהדרת לחדר השינה.
#מטבח
מלבד היותו צמח מרפא ונוי, האלוורה מצא את דרכו גם למטבח המודרני. הג'ל של האלוורה משמש במשקאות בריאות פופולריים, במיצים ובתוספי תזונה. טעמו נייטרלי יחסית מאפשר שילוב קל עם פירות ומרכיבים אחרים. ביפן, קוריאה ומקסיקו משתמשים בג'ל האלוורה כמרכיב בממתקים, סלטים ותבשילים.
מחקרים מראים כי צריכת אלוורה יכולה לסייע בהפחתת רמות סוכר בדם, בשיפור העיכול ובתמיכה במערכת החיסון. אולם יש להיזהר – האלואין (Aloin) הצהוב שנמצא בין העור החיצוני של העלה לבין הג'ל הפנימי הוא חומר משלשל חזק, ולכן יש להקפיד על הפרדה נכונה בין החלקים השונים של הצמח לפני השימוש במטבח.
#בריאות
האלוורה הרפואית היא רק זו שיש לה פריחה צהובה. כל השאר פחות יעילים מבחינה רפואית.
השימושים הרפואיים של האלוורה הרפואית הם המפורסמים ביותר ובהם בולטים הטיפול בכוויות ובעיות עור שונות והטיפול במערכת העיכול ובעיות מעיים, כמו קרון, קוליטיס ובעיות פרקים.
הג'ל משמש להרגעת כוויות שמש, פצעים וגירויי עור, ומחקרים מודרניים מאששים את יעילותו בזירוז תהליכי ריפוי, הפחתת דלקות והרגעת גירודים.
ברפואה הקונבנציונלית, האלוורה נמצא בשימוש בטיפול בפצעי לחץ, בכוויות קרינה אצל מטופלי סרטן, ובמשחות להקלה על יובש ואדמומיות בעור. המחקר המודרני מתמקד בפוטנציאל האנטי-אוקסידנטי של הצמח, ביכולתו לסייע בהפחתת רמות כולסטרול וסוכר, וביעילותו בטיפול במחלות מעי דלקתיות.
מה שמדהים הוא שלמרות אלפי שנות שימוש מסורתי, מדענים עדיין מגלים תועלות חדשות לצמח העתיק הזה. הקשר בין האלוורה לבין בריאות האדם הוא עדות חיה לחכמה העמוקה הטמונה בתרבויות המסורתיות ולפוטנציאל הריפוי העצום שקיים בעולם הצמחי, ממתין להתגלות מחדש בעידן המודרני.
כיום ניתן למצוא בארצות הברית אפילו חוות גידול ענקיות של אלוורה המשתרעות על פני אלפי דונמים, בעיקר בטקסס ומקסיקו, שם האקלים החם והיבש מספק תנאים אידיאליים לגידול הצמח. מעניין שהחקלאים באזורים אלה מדווחים שהצמח עצמו כמעט אינו סובל ממזיקים, ככל הנראה בשל החומרים האנטי-בקטריאליים והאנטי-פטרייתיים הטבעיים שהוא מכיל.
#טיפוח
בימינו, תעשיית הקוסמטיקה אימצה את האלוורה בהתלהבות. אפשר למצוא אותו כיום בתור מרכיב בקרמים, שמפו, מסכות פנים ומוצרי היגיינה אישית.
הנה האלוורה (עברית):
https://youtu.be/hX3QZ_E1iik
השימושים המסורתיים והרפואיים של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/E0Jho0yfqN0
כך נשתול אלוורה בקלות (עברית):
https://youtu.be/mzexFOIdAs0
פרסומת למשקה אלוורה (עברית):
https://youtu.be/zlc5D5ox8qY
הצד הבריאותי של האלוורה (עברית):
https://youtu.be/5SnYUcpfzoo
והכנת משקה אלוורה טבעי (עברית):
https://youtu.be/8fofLVQk3ag
ממש לא. בניגוד לטעמים שונים, כמו מלוח, חמוץ, מר או אוממי, הטעם החדש שהתגלה, הטעם החריף אינו טעם כלל. חריף הוא כאב שנגרם מגירוי חזק מדי של אזורי הטעם שבלשון שלנו. הוא גורם לפה שלנו לבעור ואם הוא ממש חריף - אפילו לדמעות!
במילים אחרות, החריף לא משפיע על בלוטות הטעם, כמו טעמים של ממש. חריף הוא למעשה תחושת הצריבה, מעין כוויה שנגרמת בקולטני הכאב שעל הלשון. לכן חשיפה למזון חריף, של אזורים אחרים בגוף שאין בהם בלוטות טעם, גם היא גורמת לתחושת צריבה, כאב או חום. אלה תחושות דומות לצריבה החריפה.
פלפל חריף, סחוג, צ'ילי או וואסאבי - מלכי החריפות שבדברי המזון הם משפחת הפלפליים. מבחינה כימית, בפלפלים כמו פלפל צ'ילי או הפלפל הסודאני נמצא מרכיב בשם קפסאיצין. זהו החומר הכימי שנותן את החריפות.
למעשה, מה שמייצר הקפסאיצין שבפלפלים חריפים היא חריפות שגם גורמת לתחושת חום. זוהי עלייה מלאכותית בתחושת החום, שהיא הפוכה לתחושת הקרירות המוכרת בשאיפת אוויר לאחר מציצת מנתול, הנמצא בסוכריות מנתה.
הנה סרטון על ה"טעם" החריף (מתורגם):
http://youtu.be/qD0_yWgifDM
אנשים שמשווים טעמים חריפים:
http://youtu.be/tPj7e_7X14s
ומתיחה חריפה במיוחד:
http://youtu.be/j2N0YRTs2Mw
מבחן החרב המלובנת הוא מבחן אמת קדום. בעבר השתמשו בו הבדואים לבירור האמת. במבחן חרב מלובנת התייצב האדם החשוד בשקר ולאחר שאמר את האמת כפי שראה אותה, הונחה על לשונו חרב מלובנת שהייתה קודם באש. אם בלשונו נגרמה כוויה קשה, הסיקו ששיקר.
מקור מבחן החרב המלובנת בא מהידע הקדום שלשונו של מי שאומר שקר מתייבשת לאחר אמירת השקר. מבחן החרב המלובנת נועד לגלות האם לשונו של הנבדק יבשה, מה שאומר שהוא שיקר, או לא.
רבים מהנבדקים, אגב, התוודו עוד לפני שהונחה החרב על לשונם. החשש שגם ייתפסו וגם יסבלו לפני כן, גרם להם לוותר על החלק הכואב.
אין כרגע סרטון על מבחן החרב המלובנת.
נמלי אש (Fire ant) הן מין של נמלים עוקצות. עקיצותיה של נמלת האש הן כואבות במיוחד והן יוצרות אצל הנעקץ מעין כוויה כואבת והיא נחשבת לאחד מ-100 המינים הפולשים הקשים ביותר בעולם.
מקורה של נמלת האש בדרום אמריקה. צבעה הוא אדום-כתום וגודלה כמילימטר וחצי. המלכה גדולה פי שלוש.
בשנים האחרונות הולכת נמלת האש ונפוצה בישראל, לאחר שהגיעה אל הארץ בתוך משלוח עצים שיובאו ממרכז אמריקה, כדי לשמש לעיצוב גינות ובניית פרגולות. רק לאחר שהופצו בגינות הסתבר אז שהם הפיצו את נמלת האש ברחבי הארץ.
מאז ובלא מאבק ממשי והדברה מהירה על ידי הממשלה, נוצר מצב שגינות רבות בארץ "נכבשו" על ידי נמלת האש. מה שמוסיף עוד יותר לבעיה הוא שקשה מאד להדבירה. אמנם יש חומרים מיוחדים עבורה אבל הם לא מדבירים את נמלת האש לחלוטין, מה עוד שגם אחרי הדברה מוצלחת, היא תמיד תשמח לשוב אלינו מהגינה של השכנים.
המצב כה חמור עד שרבים מבעלי הגינות הללו נמנעים מיציאה לגינת ביתם. כדי לבדוק עציץ או גינה ולגלות אם הם נגועים בנמלי אש, פשוט שימו במבה אחת ובדקו אחרי חצי שעה אם מוקפת בהן.
התופעה של פלישת נמלת האש לישראל מדגימה היטב כיצד הפכו נמלי אש לאחד מהמינים הפולשים ההרסניים ביותר בתבל.
הנה נמלת האש (עברית):
https://youtu.be/ntG9Yi0UBhU
כך הן הגיעו ארצה (עברית):
https://youtu.be/QicEJfntFuQ
הסבר לתכונת החומר שלהם:
https://youtu.be/NpiDADw5Omw
פסל שנוצר מאלומיניום שנשפך לתוך קן של נמלי אש:
https://youtu.be/IGJ2jMZ-gaI
גם באמריקה סובלים מנמלת האש:
https://youtu.be/rz3UdLEWQ60
כתבה על פשיטת נמלי האש על ישראל (עברית):
https://youtu.be/UZgYMDkeQP4?long=yes
וחמש שנים אחרי - עדיין צרה אבל גם נפוצה נורא (עברית):
https://youtu.be/-c3L6QVY_S8?long=yes
כוויות
פלפל חריף (Chili pepper) מהווה אחד מסיפורי ההצלחה המרתקים בעולם הצמחים. זה צמח ששייך למשפחת הסולניים (Solanaceae). הוא בוית לראשונה לפני כ-6,000 שנה. זה היה באמריקה הדרומית והמרכזית ובאמריקה הצפונית בכלל לא..
כשכריסטופר קולומבוס הגיע לאמריקה, הוא גילה בה את הפלפל החריף והביא אותו לאירופה. דרך נתיבי הסחר שלהם, הפיצו אותו משם הספרדים והפורטוגלים ברחבי העולם.
השם "פלפל", מסתבר, נולד מכך שקולומבוס חיפש למעשה פלפל שחור הודי ויקר, כשגילה את הצמח החדש הזה, הוא קרא לו בטעות "פלפל" והטעות נשארה איתנו עד היום.
#חריפות
מה שהופך את הפלפל החריף למיוחד הוא החומר קפסאיצין (Capsaicin), שמצוי בממברנה שבין הגרעינים עצמם וביניהם לפרי. בכל זן של פלפלים יש כמות שונה של קפסאיצין ושל קפסאיצינואידים (capsaicinoids), שהם חומרי הטעם הנלווים אליו.
הקפסאיצין הוא שמעניק לפלפל את החריפות המאפיינת אותו ומדורגת בסולם סקוביל (Scoville Scale). החריפות הזו היא בעצם כוויה, כשאכילת הפלפל קושרת את הקפסיאיצין לקולטני כאב שיש לנו בלשון ובלוע ובדרך כלל משויכים לזיהוי של חום.
מדידת החריפות היא אכן מדידה של אותה תחושת חום שנמדדת על בסיס סולם סקוביל ביחידות הקרויות SHU. יחידות אלה מייצגות את מידת המים הנדרשת למהילת הקפסאיצין עד לרמה בה נעלמת "הכוויה", כלומר תחושת החריפות.
ואגב, "גז הפלפל" קיבל את שמו מהקפסאיצין שנכלל בו, בתור החומר הפעיל בתרסיסי הגז הללו, שם הוא נכלל במצבו הטהור, כשהוא מוצק, נטול ריח וצבע.
#גינון
צמח הפלפל החריף הוא צמח לא מפונק, אוהב הרבה שמש, חום ומתאים לגידול בקיץ חזק וחם מאוד.
גידול פלפל חריף הוא תחביב פופולרי בקרב חובבי גינות ברחבי העולם. זהו צמח שנתי או רב-שנתי המשגשג באזורים חמים וצומח בתנאים מגוונים.
כל מה שצריך הוא קרקע מנוקזת היטב, שמש מלאה וטמפרטורות חמימות. אפשר לגדל אותו בעציץ, אדנית והכי נחמד לגדל אותו בעציצים קטנים על אדן החלון.
שיח הפלפל יכול לצמוח עד גובה של 60-70 סנטימטרים. הבונוס האסתטי מגיע כשהפלפלים מבשילים ומציגים מופע צבעוני מרהיב בגוונים של אדום, כתום, צהוב, ירוק, סגול ואפילו שחור.
#מטבח
מאז שהוא הגיע מאמריקה אל אירופה, אפריקה ואסיה, משמש הפלפל החריף במטבחים רבים בעולם.
במטבח, הפלפל החריף הוא כוכב עולמי. מהודו, קוריאה ותאילנד ועד הונגריה, טקסס ומקסיקו - תרבויות שונות אימצו אותו כמרכיב מרכזי במטבחיהן.
בין התבשילים הידועים כעתירי פלפל חריף נמצאים המטבח המקסיקני ובראשם הסלסה של מקסיקו, המטבח של דרום ארצות הברית ובראשו התבשיל הלאומי של טקסס, צ'ילי קון קרנה, דרך הצ'ילי באריסה והשקשוקה הים-תיכונית של מטבחי צפון אפריקה והמזרח התיכון, דרך הסחוג (הזחוק) התימני, קארי תאילנדי והפפריקה ההונגרית - כולם מתבססים על זני פלפל שונים.
הידעתם שבהונגריה הפפריקה נחגגת בפסטיבל לאומי, ושבדרום קוריאה קיים פסטיבל שלם המוקדש לקימצ'י, המאכל המקומי בו המרכיב המרכזי הוא הפלפל החריף?
#בריאות
ברפואה הטבעית, הקפסאיצין מצא שימושים מפתיעים. רופאים עתיקים באצטקים וציביליזציות אינדיאניות אחרות השתמשו בפלפל חריף לטיפול במגוון בעיות בריאותיות.
היום, מחקרים מודרניים מגלים שהקפסאיצין יעיל בהקלה על כאבים כרוניים, הפחתת דלקות ואפילו האצת חילוף החומרים. משחות וספריי קפסאיצין נמצאים בשימוש נרחב לטיפול בכאבי שרירים, נוירלגיה ואפילו כאבי מפרקים.
בעבר חשבו החוקרים שאכילת פלפלים חריפים היא הגורמת לכיבים פפטים. תאוריה זו הופרכה מאז בגדול, בעת שהתגלתה ה"הֶלִיקוֹבַּקְטֶר פִּילוֹרִי", הבקטריה שהיא האחראית להיווצרות של כיבים בגוף. ואכן, מחקרי המשך גילו שאכילת מזון חריף היא דווקא דבר בריא. הסיבה היא שאכילת חריף דווקא מקטינה את הסבירות שתתפתח הבקטריה הזו בקיבה ולמעשה מאיצה את ההחלמה מכיבים אלו בגוף, במידה שהם התפתחו.
מצחיק לחשוב שצמח קטן זה, שגורם לדמעות בעיניים ובעירה בפה, הפך לאחד המרכיבים האהובים והנפוצים בעולם הקולינריה והרפואה כאחד.
כך גורם הפלפל לפה שלנו לבעור (מתורגם):
https://youtu.be/qD0_yWgifDM
ההסבר הכימי לחריפות של הפלפל:
https://youtu.be/29QN7XSKCWY
והפלפלים מהמזרח ובקמבודיה שמגדלת פלפלים חריפים וקטנים:
https://youtu.be/CTLmBGUtEO4
האהבה של רבים לצ'ילי פפר, הפלפל החריף (Chili pepper) והלוהט הזה, היא מהידועות ביותר במטבח. ישנם זני פלפלים חריפים שמכילים קפסאיצין, תרכובת שהיא האחראית לתחושת החריפות בפה.
חריפות היא תכונה שהיא בעצם כוויה. סולם סקוויל (Scoville) הוא הסולם שמודד את חריפות הפלפלים החריפים ומשווה בין הזנים שלהם, לזיהוי החריפים ביותר.
את הסוג פלפלת בייתו לראשונה באמריקה הצפונית, בסביבות 4,000 שנה לפני הספירה. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שגידול פלפלים חריפים היה מהגידולים הראשונים שהשתמשו בהם בהאבקה עצמית.
האירופאי הראשון שנתקל ותיעד את הפלפל החריף היה כריסטופר קולומבוס. זה היה בביקור הראשון שלו באיים הקאריביים. הוא נתן להם את הכינוי פלפל, אך לא מפני קשר כלשהו לפלפל השחור שהוא הכיר מהמטבח האירופי. ככל הנראה היה זה רק אפקט החריפות שהזכיר לקולומבוס את הפלפל השחור והחריף שהוא הכי מהבית.
מי שהביא את הצ'ילי לאירופה היה דייגו אלברס צ'אנקה, רופא במשלחת במסגרת המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית. הוא הביא עמו את הפלפלת לספרד, בשנת 1493, ומטרתו הייתה להשתמש בו כ... תרופה דווקא. ההתלהבות מהפלפלים הללו סימנה את הדרך לספרדים ועם ההשתלטות שלהם על מקסיקו ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, הם הביאו אותם בכמויות והפלפלת החלה להתפשט לעבר מזרח אסיה ובהמשך, דרך נתיבי הסחר הפורטוגזים, גם להודו.
כל הפלפלים כולם תורבתו בעבר מהפלפל הפראי. אך בעוד שיש את הפלפלים המתוקים והמוכרים מהסלט ומהפלפלים הממולאים, הזנים החריפים מהווים כיום בעיקר את 5 המינים של הפלפלת החריפה. מקור השם צ'ילי, אגב, הוא משפת הנאוואטל, ממנה הגיעו גם שמותיהם של הקקאו, האבוקדו ומאכלים רבים אחרים.
בעוד שהפלפלים המתוקים אינם חריפים והם טובים לסלטים, ממולאים ולקלייה, הפלפלים הקטנים הם חריפים ונקראים בעולם ולא פעם גם אצלנו צ'ילי ופלפל צ'ילי. ביניהם מוכר במיוחד הצ'ילי הפופולרי במטבחים האסייתיים, סוג של פלפל קטן חריף, דק ומוארך בגווני אדום או ירוק. פלפל החלפיניו האקזוטי גם הוא קטן ובשרני והוא משתנה בחריפותו כשבשיאו הוא לוהט עד שכמעט אין מי שיכולים לצרוך אותו. כשהוא מעושן ומיובש מכנים את החלפיניו צ'יפוטלה.
הנה הפלפלים החריפים וההיסטוריה שלהם:
https://youtu.be/8YhNheYaw68
חוויות מההתנסות באכילת הפלפלים החריפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/hrF3jVppfr4
מצגת וידאו של פלפלי הצ'ילי הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/pthRJjGZJTU
הנה התחרות על גידול הפלפלים הכי חריפים בעולם:
https://youtu.be/END8Dp16n5M?long=yes
וסרט על תולדות הפלפל:
https://youtu.be/NuZujx-LMfg?long=yes
לכל מדוזה יש זרועות שבהן קיימים תאי רעל עוקצניים מאד. כמובן שהמדוזה משתמשת בארס הזה גם להגנה מפני טורפים. אפילו בני אדם חשים את הצריבות הכואבות שלהן.
אז אמנם מרבית המדוזות לא קטלניות לבני אדם, אבל הרעלנים הללו כמעט תמיד צורבים בעלי חיים גדולים כמונו וגורמים לכאב.
לדגים ולבעלי חיים קטנים, לעומת זאת, הרעלנים והארס של המדוזות הם מאוד מסוכנים. כי באמצעות התאים הרעילים הללו והארס שנשלף מתוכה במהירות עצומה, המדוזה מהממת את הטרף וכך היא יכולה ללכוד ואז לעכל אותו.
הנה המדוזה הצורבת (עברית):
https://youtu.be/6iSpvg0oyw4
כך המדוזה צורבת (מתורגם):
https://youtu.be/Pu_ijC8HFRU
כך היא סוגרת על הדגים הזעירים, לקראת עוד ארוחה טובה:
https://youtu.be/PhDe25v7ES0?t=5s
אחת שממש לא תרצו להסתבך איתה - מדוזת הקופסה, שהיא קטלנית גם לבני אדם:
https://youtu.be/WrMRwddl7iQ
ומה עושים במקרה של כוויה ממדוזה (עברית):
https://youtu.be/p949MMTfN-Q
