שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך היו החיים בטירה?
טירה (Castle) היא מקום מבוצר עם מצודה, שבו מתגוררים אנשים. בימי הביניים רבים מהאבירים גרו בטירות שבנו על שטחים שקיבלו מהמלך ובתמורה לחמו בשבילו ולהגנתו.
הטירה בימי הביניים הייתה מוקפת בדרך כלל בחומה גבוהה, שנועדה להגן על אדוני הטירה, משרתיהם ועובדיהם.
האדונים לרוב התגוררו בחדרי שינה שבמצודה המרכזית של הטירה, בעוד העובדים שכנו בחלקי הטירה האחרים. ברוב הטירות יש מגדלים מרכזיים ששימשו להגנה, אולם מרכזי, כנסייה, מטבח וחדר אוכל.
בטירה חיו ועבדו אנשים רבים, בשלל עבודות של הכנת מזון ותחזוקת הטירה והקיום היומיומי. מורים לימדו את הילדים, משרתים שרתו את האדון ומשפחתו, סנדלרים וחייטים תפרו והכינו בגדים ונעליים, סייסים טיפלו בסוסים וכך הלאה.
תמורת שירותיהם זכו המשרתים, כמו גם עובדי הטירה ומשפחותיהם להגנה ולביטחון שהעניק להם האביר ולמסגרת חברתית שתהיה הבסיס לכפר.
לא תמיד החיים בטירה היו נוחים. למרות האח הבוערת, החורף היה קר והאצילים השתמשו בשיטות כמו שטיחי קיר כדי לבודד את החדרים מקירות האבן הקרים. גם התברואה הפרימיטיבית, בהשוואה לעידן המודרני, העיקה על יושבי הטירה ולטובת האצולה פותחו שיטות שונות לשמירה יחסית על ההיגיינה.
סביב הטירה התפתחו עם הזמן כפרים שבהם התגוררו איכרים. הם היו צמיתים, או אריסים, של האדון. בעצם הם קיבלו את רשות האציל, בעל הטירה, לעבד את אדמותיו, בתמורה לחלק גדול מהתנובה שגידלו ולשלל חובות נוספים. זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. קראו על כך בתגית "פאודליזם".
המעניין הוא שבין חומות האבן העבות של הטירות בימי הביניים, התקיימו לא מעט ניגודים - בין מסורת לחידושים, בין תרבות מעודנת לכוח גס, בין האידיאלים הדתיים למציאות החומרית ועוד.
גם אחרי ימי הביניים המשיכו לבנות טירות ענקיות ומפוארות. כיום גרים ברוב הטירות צאצאים שירשו את הטירות מהוריהם, או אנשים עשירים מאד שקנו מיורשים כאלה. מכל מקום, הטירות מייצגות תקופה ועולם שהשפעתם על התרבות האירופית ניכרת עד ימינו.
הנה הטירה בימי הביניים (מתורגם):
https://youtu.be/Pp_rT66aJu4
מבנה ועיצוב הטירה של ימי הביניים:
https://youtu.be/AesgRREuCQI
טירות נבנו כדי לעמוד בהתקפות האפשריות עליהן:
https://youtu.be/xNeNPk4D_Ng
כמה טירות מהגדולות בעולם:
https://youtu.be/4zewU-fMQ50
מבט אל תוך טירה מימי הביניים:
http://youtu.be/mQuDLVpi6UQ
הטירות לא נולדו בימי הביניים אלא התפתחו מבניית מבצרים, שהוקמו בתקופה הרומית ואף לפני כן:
http://youtu.be/kncQAyuU_eo
טירה מהמאה ה-19:
http://youtu.be/QrJyeearNNk
טירה צרפתית בנורמנדי:
https://youtu.be/tfiZCe4p6Os
וכך התנהלו החיים בטירות:
https://youtu.be/z56d4f1uT3k?long=yes
הבה נחקור את הטירה שלפנינו:
https://youtu.be/Zu-KVWSqJlI?qr=yes
מהי הטירה ואיך היא בנוייה?
טירה היא מקום מבוצר, עם מצודה שבה מתגוררים אנשים. הטירה בנוייה באזור שמסביבו חומה גבוהה, לא פעם על הר גבוה בסביבה.
הטירה הייתה שייכת בדרך כלל לאבירים, שתמורת ההגנה שהם סיפקו לו ולממלכה, קיבלו מהמלך שטחים שבהם שלטו. על השטחים הללו הם בנו, כל אחד את הטירה שלו.
בטירה היו חדרי שינה לאביר ומשפחתו, אולמות לאוכל ולהתכנסות, חדרי שירות ואיחסון מזון ומטבח, בו הכינו את האוכל לאביר, לאורחיו ולבני ביתו וגם שאר עובדי ומשרתי הטירה.
העובדים והמשרתים חיו בחדרים נוספים, לא פעם חדרים שהיו חלק מחומת הטירה, עם חלונות ודלת הפונים לחצר הפנימית שלה.
תפקיד החומה, שהקיפה את הטירה מסביב, היה להגן על אדוני הטירה שמתגוררים במצודה המרכזית שבטירה ועל עובדיהם, המתגוררים בחלקי הטירה האחרים.
מסביב לחומה יש בדרך כלל "חפיר". זוהי תעלה עמוקה ומלאה במים שתפקידה למנוע מאויבים לתקוף את החומה ולכבוש את הטירה. החפיר מנע מאויב אפשרי לתקוף את החומה בכלי נשק גדולים או בטיפוס עליה בסולמות. כדי להגביר את הקושי הוכנסו לא פעם תנינים אל החפיר ובכך הרתיעו עוד יותר את הפולשים.
בשטחים שמסביב לטירה חיו ועיבדו את האדמה איכרים פשוטים, שנקראו צמיתים או ואסאלים. הם פרנסו את האביר ואת כל צרכיו וצרכי משפחתו ובתמורה זכו למעט אוכל מפרי האדמה ולהגנה מהאביר הלוחם.
הכירו טירות בעולם בתגית "טירות".
הנה הטירה של ימי הביניים:
https://youtu.be/RXXDThkJ3Ew
בואו נציץ לטירה סקוטית בימינו:
https://youtu.be/NBvwN7hdCGE
החיים בטירה בעבר:
https://youtu.be/1k-LhWB4QaA
ילד מסביר על הטירה:
https://youtu.be/Ad1j2mV2woY
טירות יפות מימי הביניים:
https://youtu.be/EV9mBumut30
כמה מהטירות הגדולות בתבל:
https://youtu.be/4zewU-fMQ50
וסרט תיעודי על הטירה הימי-ביינימית בזמני מלחמה ושלום:
https://youtu.be/ydoRAbpWfCU?long=yes
למה הטירות באירופה בנויות מעל הכפר?
אירופה של סוף ימי הביניים היא יבשת אלימה בה פושטים צבאות ושבטים מבחוץ על כפרעה ומנסים כל העת לכבוש ולבזוז את אוצרותיה. גם הממלכות והנסיכויות המקומיות לא טמנו נשקן בצלחת ונלחמו זו בזו ללא הרף.
מיקום הטירה הגבוה נועד לאפשר לה הגנה מירבית מאויבים ופושטים שעלולים לתקוף אותה.
הטירות, משום כך, נבנו בדרך כלל על גבעה רמה ורצוי אף על צוק תלול, שיהיה קשה לעלות עליו ולכבוש אותו.
אלא שאדמות האציל, בעל הטירה, נמצאות מן הסתם בעמק שלמטה. האריסים שלו, איכרים פשוטים, התגוררו בדרך כלל בבתים פשוטים לידן. כך הלכו והתפתחו הכפרים שמתחת לטירה.
הטירות באירופה הן בדרך כלל חסונות ומבוצרות היטב. עם חומות בעובי של כ-12 מטר, בהן מוקמו חדרי עובדים, משרתים וחיילים. אלה התגוררו בחומה עצמה, במעגל החיצוני של ההגנה על הטירות הללו, שהיו אחרי הכל מבצרים שידעו להגן על עצמם היטב.
הטירות הללו נבנו בעיקר מהמאה ה-14 ואילך. החיילים וכלי הנשק שהוחזקו בהן, אפשרו בדרך כלל לאבירים ולבני האצולה שמסביבם להגן על דרכי המסחר המובילות אל הטירה ולתת הגנה גם לכפר עצמו, שהלך והתפתח באדמותיהם, ממוקם מתחת לטירה ומשרת אותה.
על אדמות הטירה - כך נבנו הכפרים בימי הביניים:
https://youtu.be/yq3q7KMlvw0
כפר איטלקי אופייני הבנוי מסביב לטירה המביאה ומגינה עליו מלמעלה:
https://youtu.be/aKJNrczl8xo
והפאודלים:
https://youtu.be/Z2-f4ZXKsUE
איך ומה אכלו בטירות של ימי הביניים?
בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון.
גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. כולם ישבו באולם האוכל על ספסלי עץ. על כיסא ישב רק האביר, בעל הטירה. הכיסא שלו היה בראש השולחן. המעניין הוא שעד היום משתמשים בתואר "יושב ראש" לבכיר היושבים בשולחן, או באנגלית "Chairman", איש הכיסא, מה שאשכרה נולד בטירות האצילים של ימי הביניים.
במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.
לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.
ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. האכילה רק בכפות וסכינים. המזלגות עדיין לא היו אז.
מדי פעם נהגו להשליך עצמות לחיות הבית וכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.
הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:
https://youtu.be/XCgNPSDXjx4
מה אכלו בימי הביניים? (מתורגם)
https://youtu.be/sccmEFa-O2o
סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:
http://youtu.be/Xff4Z5xMMro
וסרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:
https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes
מה היו הטורנירים בימי הביניים?
רבים לא יודעים שהטורניר (tournament), אותו סגנון של תחרות שנהוג היום בכל העולם ובאינספור תחומים, מקורו הוא בתחרויות של אבירים בימי הביניים.
הטורניר של ימי הביניים נולד בעולם האבירים של אותה תקופה. הוא כלל אז משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או אבירים בודדים, בענפים ו"קרבות" מדומים שונים.
האבירים באירופה של ימי הביניים היו לוחמים חמושים ורכובים על סוסים, שנלחמו בעבור המלך, בהגנה על הממלכה ולוחמה נגד אויביה. עבור שירותי ההגנה והלוחמה הללו הם קיבלו לא מעט זכויות שאנשים פשוטים לא זכו להן, חלקן כלכליות כמו נחלות וכסף וחלקן מעמדיות, כמו תוארי אצילים וכבוד בבית המלוכה.
כמו היום גם אז - ספורט היה מאז ומתמיד פופולרי בכל מקום. כשלא היו מלחמות, האבירים נהגו להעביר את זמנם ולשמור על כושר בטורנירים מאתגרים, בהם הפגינו את כישוריהם והתחרו על כבוד והערכה.
הטורנירים הללו גם שמרו על ההתלהבות לנצח יריבים וגם על היכולות הפיזיות, הגופניות והמנטליות שלהם, עד שיידרשו לשדה הקרב.
בין התחרויות בטורניר הם התחרו בכישורי הרכיבה שלהם ובעמידה באתגרי רכיבת סוסים, לצד יכולות לחימה, כמו הפלת יריבים מסוסיהם, פגיעה וצליפה בכלי נשק כחנית ורומח, דו-קרב חרבות תוך הדיפת היריב במגן ועוד.
עבור ההמונים, פשוטי העם, הטורניר היה צורת בילוי ובידור. הצפייה בתחרויות ומה שמסביב היו בשבילם סוג של פסטיבל עממי ומרענן, שקצת הוציא אותם משגרת היום יום המפרכת והאפרורית. בעולם בלי כוכבי פופ וקולנוע, האבירים המקומיים היו הכוכבים שלהם ובקרב הצמיתים היה צמא גדול לראותם בפעולה ומנצחים.
#הכללים
הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בהם התחרו יחידים וקבוצות יריבות במספר מקצים ובו המנצח לוקח הכל. המפסיד יוצא או לא, אבל המנצח צובר נקודות ועולה להתמודדות הבאה.
כמובן שהקרבות בטורניר נערכו בכלי נשק שאינם קטלניים. לאחר שמלך צרפת אנרי השני, נהרג מחנית שבורה שחדרה לפרצופו, הורכבו על חודי החניתות והחרבות מגני עץ שמנעו סכנה כזו מהאבירים.
גם החוקים הובהרו די מהר. אם בתחילה הם לא היו ברורים, די מהר הוגדרו כללי הטורנירים הללו. בנוסף לאיסור השימוש בנשק קטלני נאסרה גם למשל הפגיעה באביר שנפל מסוסו.
#הסוף
המצאת אבק השרפה והנשק החם, החל מהמאה ה-16, בישרה על סופם המתקרב של טורנירי האבירים. כשיש נשק חם שכזה יורדת האפקטיביות של חרבות וחניתות ואותם אבירים גיבורים, כפרשים כבדים ועטויי שריון, הופכים פחות ופחות רלוונטיים.
כך ובהדרגה, הולכים גם האבירים וגם הטורנירים שלהם ונעלמים. תחרויות ספורט ממשיכות להתקיים וענפי ספורט שונים הם המשך של הטלת הכידונים למרחק, או קרב החרבות שהפך לספורט הסיף.
תחרויות הספורט גם מאמצות את מרבית הקודים והכללים שהונהגו בטורנירי ימי הביניים וכמובן את רעיון הטורניר.
אבל האבירים הם כבר לא הלוחמים או אפילו הספורטאים הללו. הם הורישו את טירותיהם לצאצאים שנשארו אצילים אבל מעדיפים להתפרנס מייצור יין והעסקה של עובדים בשדות ובחקלאות שבנחלותיהם.
על טורניר ימי הביניים:
https://youtu.be/JOCzUXjqbd8?t=6s
טורניר בסגנון ימי הביניים בדנמרק:
https://youtu.be/KpwFkIpDFFY
וקרב חניתות אופייני לטורנירים הללו:
https://youtu.be/bhcHNR-3R0Q
מהם פסטיבלי ימי הביניים של אירופה?
פסטיבלי ימי הביניים (Medieval festivals) הם פסטיבלים מקומיים שמתקיימים כמסורת ברחבי אירופה, אחת לשנה או פעם בכמה שנים, בהתאם לגודל והמורכבות של הכנת האירוע.
רבים מהפסטיבלים הללו מתקיימים בטירות או בכנסיות עתיקות, מה שמוסיף לאווירה האותנטית ואף מעניק לא פעם נופך מעט מסתורי להתרחשות.
בניגוד לימי הביניים, הפסטיבלים הללו לא מפלים אף מעמד. רובם משחזרים את חיי היומיום של האבירים והלוחמים האצילים ואת אלו של פשוטי העם. הערבוב ביניהם הוא רק תוצר של החוויה של ימינו.
ואגב, אל תינעלו על התקופה. לא מעט מהפסטיבלים הללו באירופה נקראים בכלל "פסטיבל רנסנס", לזכר התקופה שאחרי ימי הביניים.
#מה רואים בפסטיבל ימי ביניים?
הפסטיבלים הללו כוללים מגוון של מיצגים ופינות המשחזרים מעט מהווי הפסטיבלים העתיקים של אותם ימים. מבעלי מלאכה המדגימים מיומנויות עתיקות ומוכרים מוצרי עץ ובד מעשה ידיהם, דרך מאכלים עתיקים, שוק אופייני, רכיבה על סוסים או חמורים ועוד שלל חוויות ובילויים מהעבר הרחוק.
אנשים בתלבושות תקופתיות, קוסמים, מכשפים, רקדניות, בולעי אש, להטוטני חרבות, מאלפי עופות דורסים המדגימים כיצד צדו בעזרתם ועוד אטרקציות מימי קדם, כולם מציגים למשתתפים את כשרונותיהם ואת היכולות המרשימות שלהם.
נגנים בכלי נגינה מהעבר, הרכבים צועדים ומנגנים וזמרים נודדים משמיעים מוסיקה ושירים עתיקים.
בכל פסטיבל כזה מתקיימים גם טורנירים המשחזרים את הטורנירים בסגנון ימי הביניים. הם כוללים משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או "אבירים" בודדים, בענפים וקרבות שונים. הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בסגנון המקצים, בו המנוצח בכל תחרות יוצא מהטורניר (ראו בתגית "טורנירי ימי הביניים").
הפסטיבלים משחזרים גם אירועים היסטוריים הזכורים במסורת המקומית.
דוגמאות?
בפסטיבל שמתקיים בעיר פרובינס (Provins) חוגגים את שיבת הרוזן טיבואד הרביעי אל העיר, ביחד עם אהובתו המיתולוגית בלנש מקסטיליה, לקראת הכרתו למלך.
בפסטיבל Andshuter-Hochzeit, המתקיים בעיר הגרמנית לנדשוט (Landshut) נוהגים לשחזר משתה מימי הביניים, שבו חגגו את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין.
ב-Feest Brielle שבהולנד, לעומת זאת, חוגגים ומקיימים את הפסטיבל המקומי, בכל שנה ב-1 באפריל. באירוע תולים המקומיים את מפקד הצבא, מגרשים את קבצני הים ושותים בפאב לזכרם.
יש גם פסטיבלים המקיימים מצעד צבאי, לזכר ניצחון או כיבוש שהתרחש באזור.
הנה הפעילויות המוסברות ומודגמות בפסטיבל ימי ביניים הגדול בשוודיה:
https://youtu.be/wwJib-MyoZE
פסטיבל אופייני של ימי הביניים ברומניה:
https://youtu.be/5CEfngvzmds
פסטיבל ימי ביניים במזרח ססקס באנגליה:
https://youtu.be/bXMzqC8VndQ
בעלי המלאכה והאמנים:
https://youtu.be/-qZmbnD8itI
פסטיבל Feest Brielle בהולנד, שנחוג כל שנה ב-1 באפריל:
https://youtu.be/0yOnAFXJ8d0
בארץ זה פחות פסטיבל ויותר שחזור קרב חיטין (עברית):
https://youtu.be/4K6zq9-9q0Y
ופסטיבל העיר לנדשוט בגרמניה, המשחזר משתה מימי הביניים, שבו חוגגים את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין:
https://youtu.be/JO07hP3OfYM
איך חיו פשוטי העם בימי הביניים?
החיים בימי הביניים (Middle ages) היו של מעמדות. היו אז אצילים, בעלי קרקעות וזכויות יתר, שזוכים להם מהמלך, על הגנה, לחימה ופיקוד על צבאו.
בשביל האצילים עבדו וסאלים (Vasalls), אנשים כפריים שמעמדם היה כמעט כשל עבדים ובעבר אף נחשבו ככאלה. הם נמנו כמובן על האוכלוסייה הכפרית, כמו שהייתה באותם ימים מרבית אוכלוסיית אירופה.
לרוב חיו הווסאלים בחוסר ביטחון כלכלי. הם התקשו לקיים את עצמם ועשו זאת בקושי. אל מול אסונות טבע כמו שיטפונות, או שנות בצורת הם חיו בחוסר אונים מוחלט. כמובן שאת חייהם הפרו שוב ושוב גם מלחמות וכיבוש בידי האויב, שאליהם התלוו לא פעם שוד, ביזה ושריפת היבולים או החרמתם לידי הצבא הכובש.
במקרים כאלה איש לא דאג לנפגעים ובהיעדר עודפי מזון לשעת חירום או מחסני אוכל של השליט, נקלעו לא פעם משפחות האיכרים למצבים של רעב ואף מוות מרעב. הכנסייה הציעה עזרה ככל שיכולה הייתה, אך לא תמיד עלה בידה להציל חיים.
וגם לא באסונות ומלחמות - עם חקלאות מפגרת ותנובת אדמה שחלקה הראשון והעיקרי הולך לאדון, לא הצליחו האיכרים הוואסלים להוציא מהאדמה מספיק אוכל לעצמם. עובדה זו הביאה לכך שלאורך כל ימי הביניים הרעב היה בעיה קשה וכרונית.
אגב, כל העובדות והקשיים הללו של הוואסלים והצמיתים שלו, לא מנעו מהאציל לזכות ב"זכות הלילה הראשון" של כל צעירה העומדת להינשא. אחרי הכל - כולם הם רכושו.
#החיים
המגורים היו בבקתות חימר ועץ, לרוב ללא חלונות, בחדרים אפלים ומפויחים מאש ההסקה והבישול, עם עשן שיוצא דרך פתח בתקרה וקירות ספוגי לחות וטחב.
תוצאת הטחב שעל הקירות היו ברורים. מחלות ריאה ושחפת היו לא פעם נחלתם הבריאותית של האיכר ובני משפחתו.
בני המשפחה נהגו לישון בבקתה, ביחד עם חלק מחיות המשק.
#עבודה
בכל יום יצאו האיכרים עם בוקר לעבד ביחד את האדמה. הגברים היו אחראים על עבודת האדמה, כשבעונת הקציר מצטרפים אליהם הנשים והילדים.
הנשים עוסקות באריגה וטוויה, בגידול הילדים וחינוכם. הן גם גידלו ירקות בגן הירק המשפחתי ובישלו את השיכר, תזונת הפחמימות העיקרית של התקופה.
#האוכל
מזון דל שכלל בעיקר לחם שחור, קטניות זבושלו, בצל, גבינה וכרוב - הכל טרי כי שיחור מזון לא היה קיים. בשר הם לא טעמו הרבה כי הצאן והבקר היו יקרי ערך.
השיכר הסמיך ודל האלכוהול היה המשקה השכיח שעל שולחנם.
#תרבות
בהיעדר פעילויות כמו קונצרט, כדורגל או הצגת תיאטרון, מצאו הכפריים את הפסטיבל המקומי מזמן לזמן כבידור ובילוי טוב ומשמח. הפסטיבלים האלה או חגיגות מקומיות דומות מתקיימים עד היום ברחבי אירופה.
בכל פסטיבל כזה, בנוסף ליריד מקומי שבו מכרו עבטדות יד ודברי מזון, האצילים נהגו להתחרות ביניהם בפעילויות גופניות, בספורט ושעשועי אבירים. הכפריים והצמיתים צפו בהם ועודדו את האצילים הרצים, קופצים בשק, מטילים כלונסאות למרחק, נושאים משקולות כבדים או קולעים למטרות וזכו למנוחה קלה מתלאות היום יום.
הנה החיים באנגליה של ימי הביניים:
https://youtu.be/PuwaXWcX1L8
שחזור של אורח החיים בשווייץ של תקופת ימי הביניים:
https://youtu.be/jGGsMu8kY8Q
המחשה של שוק אנגלי מהמאה ה-15 על בעלי המקצוע והסוחרים שבו:
https://youtu.be/n5A0QXk_oUM
הפאודלים:
https://youtu.be/Z2-f4ZXKsUE
והחיים בכלל בימי הביניים:
https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
איך חיו האצילים ובני המעמד הגבוה בימי הביניים?
בעיני רבים נראים ימי הביניים (Middle ages) כמו תקופה ארוכה של יותר מ-1,000 שנים של חושך ובערות. אבל כדאי לדעת שלצד אמונות, מלחמות, אבירים ומלכים, החיים בה כללו עולם תרבותי מרתק שכלל טקסים, מנהגים ואורח חיים ייחודי שעיצב את התרבות האירופית לדורות.
בתוך העולם הזה היו הבדלים ברורים וקיצוניים בין פשוטי העם, הצמיתים והאריסים, לבין האצילים והאצילות, שחייהם היומיומיים כללו זכויות יתר, הנאות ופינוקים, לצד מערכת חובות וכללים חברתיים ברורים ולא פעם נוקשים למדי.
חיי האצולה והמעמד הגבוה בימי הביניים מתרכזים כמעט תמיד בטירות ובאחוזות והשטחים החקלאיים שלהם. האצילים בימי הביניים מקבלים את הזכויות עליהם מהמלך ובתמורה הם מתחייבים לשרת אותו, בהגנה וביציאה למלחמה תחת דגלו.
הטירה אז היא הרבה יותר מסתם מבצר בנוי מאבן. היא מהווה את המרכז התוסס של השלטון המקומי, על התרבות, הפוליטיקה וחיי החברה של המעמד הגבוה. החיים בחצר האצולה היו מורכבים ורבי-רבדים, עם מעמדות שונים, בחובות ובזכויות.
היו הבדלים משמעותיים בין האצולה הגבוהה (High Nobility), שכללה את הדוכסים, הרוזנים והברונים הגדולים - לבין האצולה הנמוכה (Lesser Nobility) שכללה אבירים ובעלי אחוזות קטנות יותר. העולם של האצולה הכיל ניגודים מרתקים: בין פאר ועושר לאידיאלים נוצריים של צניעות, בין כוח צבאי גס לתרבות מעודנת של שירה ואמנות.
הלבוש מילא תפקיד מכריע בהצגת המעמד החברתי. במאות ה-12 וה-13, השלב האחרון של ימי הביניים, האצילים והאצילות לבשו גלימות ארוכות מבדים יקרים שיובאו ממרחקים. המעבר למאה ה-14 הביא עמו מהפכה של ממש בלבוש האירופי. אז הופיע ה"הופלנד" (Houppelande), בגד מרשים שנלבש הן על-ידי גברים והן על-ידי נשים, עם שרוולים רחבים ועיטורים מורכבים.
האופנה שיחקה בחיי האצולה תפקיד מרכזי. בגדי האצילים נתפרו מבדים יקרים כמו משי ופרווה ונצבעו בצבעים עזים שבלטו אז בהיותם סמל למעמדם. במיוחד בחטו כסמל מעמדי הגוונים של סגול וארגמן, שהופקו בתהליך יקר מרכיכות-ים והופיעו רק על בגדי העשירים ביותר מקרב האצולה.
חיי המשפחה באצולה נעו בין מחויבויות פוליטיות לרגשות אישיים. נישואים באותה תקופה היו בראש ובראשונה עסקה פוליטית וכלכלית. יחד עם זאת, מכתבים ויומנים מהתקופה מגלים לנו שלצד הסידורים הפוליטיים, רבים מצאו דרכים לפתח קשרים אינטימיים ומשמעותיים. ועדיין, המתח בין האינטרסים המשפחתיים לרגשות האישיים יצר לא פעם קונפליקטים מורכבים.
תפקידי הגברים והנשים היו מוגדרים היטב, אם כי מעניין לגלות שנשים אצילות רבות תפסו עמדות כוח משמעותיות. בעוד שהגבר האציל עסק בענייני מלחמה, פוליטיקה ומשפט, האישה האצילה ניהלה את היום יום של האימפריה המשפחתית עצמה: את הטירה, על מאות משרתיה ואת החינוך הראשוני של הילדים. לעתים קרובות, כשבעלה יצא למסעות צבאיים, היא ניהלה את כל ענייני האחוזה.
ההיררכיה החברתית הייתה ברורה וקפדנית. האציל ומשפחתו חיו בחדרים הפרטיים המפוארים ביותר. לעומתם התגוררו המשרתים, האומנים והחיילים בקומות התחתונות. ארוחות בטירה היו אירועים מורכבים של טקס וראווה, כשהמאכלים המשובחים ביותר מוגשים לשולחן האדון, בעוד המנות הורדו בהדרגה במורד ההיררכיה החברתית.
חינוך הילדים השתנה, מן הסתם, לאורך התקופה ובין אזורים שונים. בשנים הראשונות, כל הילדים גדלו תחת השגחת אימם והמטפלות. בגיל מבוגר יותר, חלק מהבנים, בעיקר באצולה הגבוהה, נשלחו לטירות אחרות ללמוד את אמנות האבירות, קריאה וכתיבה בלטינית, לצד אמנויות לחימה וציד - שנחשב לא רק לספורט אלא גם לאימון צבאי חשוב. האחרים קיבלו את חינוכם בבית. הבנות למדו ניהול משק בית, אך גם, במיוחד במאות המאוחרות יותר, ספרות, מוסיקה, ריקוד, רקמה ושפות. בשעות הפנאי בטירה שיחקו משחקי לוח מתוחכמים כמו שחמט ומדי פעם היו בדחנים, ג'וקרים, משעשעים את אנשי הטירה במופעים מצחיקים.
התרבות בטירה הייתה עשירה ומגוונת. באולם הגדול התקיימו אירועי תרבות שונים. הופיעו בה זמרים נודדים. בדרום צרפת הם נקראו טרובדורים (Troubadours) ובצפונה טרוברים (Trouvères). מקביליהם, שנדדו עם שירים וסיפורים ברחבי אירופה, נקראו מיניסטרלים (Minstrels). במהלך החגים והפסטיבלים, הייתה הטירה למרכזן של חגיגות ראוותניות שנמשכו ימים ארוכים.
טורנירי האבירים התקופתיים שילבו ספורט, בידור ופוליטיקה, כשמשפחות אצולה הפגינו את כוחן וקשרו בריתות. פשוטי העם הכפריים היו מגיעים לקרבות שבהם אבירים התחרו זה בזה, כדי להריע לאדונם המנצח אבירים אחרים וללעוג למפסידים שאתגרו אותו. בטורנירים המרהיבים נמכר גם אוכל והתקיימו הופעות של להטוטנים ומוסיקאים נודדים.
מעניין במיוחד לראות כיצד השתנתה רמת האוריינות והתרבות האינטלקטואלית לאורך התקופה. בעוד שבמאות המוקדמות של ימי הביניים, רוב האצילים היו אנאלפביתים, המאות ה-12 וה-13 הביאו עמן התעוררות תרבותית. בטירות החלו להופיע ספריות קטנות, כשיותר ויותר אצילים ואצילות למדו קרוא וכתוב, לא רק בשפתם המקומית אלא גם בלטינית.
מסדרי האבירים הדתיים, שצמחו בעקבות מסעי הצלב, השפיעו עמוקות על התרבות האצילית. הם יצרו אידיאל חדש, של אבירות המשלבת כוח צבאי עם אדיקות דתית והשפיעו על הקוד המוסרי והחברתי של האצולה כולה.
הנה החיים בימי הביניים:
https://youtu.be/yHughcfloZM
הפאודלים:
https://youtu.be/Z2-f4ZXKsUE
החיים בטירות האצילים של ימי הביניים:
https://youtu.be/aYMNbLxnEMU
השוו אותם לחיי המעמדות הנמוכים בימי הביניים:
https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
טירה (Castle) היא מקום מבוצר עם מצודה, שבו מתגוררים אנשים. בימי הביניים רבים מהאבירים גרו בטירות שבנו על שטחים שקיבלו מהמלך ובתמורה לחמו בשבילו ולהגנתו.
הטירה בימי הביניים הייתה מוקפת בדרך כלל בחומה גבוהה, שנועדה להגן על אדוני הטירה, משרתיהם ועובדיהם.
האדונים לרוב התגוררו בחדרי שינה שבמצודה המרכזית של הטירה, בעוד העובדים שכנו בחלקי הטירה האחרים. ברוב הטירות יש מגדלים מרכזיים ששימשו להגנה, אולם מרכזי, כנסייה, מטבח וחדר אוכל.
בטירה חיו ועבדו אנשים רבים, בשלל עבודות של הכנת מזון ותחזוקת הטירה והקיום היומיומי. מורים לימדו את הילדים, משרתים שרתו את האדון ומשפחתו, סנדלרים וחייטים תפרו והכינו בגדים ונעליים, סייסים טיפלו בסוסים וכך הלאה.
תמורת שירותיהם זכו המשרתים, כמו גם עובדי הטירה ומשפחותיהם להגנה ולביטחון שהעניק להם האביר ולמסגרת חברתית שתהיה הבסיס לכפר.
לא תמיד החיים בטירה היו נוחים. למרות האח הבוערת, החורף היה קר והאצילים השתמשו בשיטות כמו שטיחי קיר כדי לבודד את החדרים מקירות האבן הקרים. גם התברואה הפרימיטיבית, בהשוואה לעידן המודרני, העיקה על יושבי הטירה ולטובת האצולה פותחו שיטות שונות לשמירה יחסית על ההיגיינה.
סביב הטירה התפתחו עם הזמן כפרים שבהם התגוררו איכרים. הם היו צמיתים, או אריסים, של האדון. בעצם הם קיבלו את רשות האציל, בעל הטירה, לעבד את אדמותיו, בתמורה לחלק גדול מהתנובה שגידלו ולשלל חובות נוספים. זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. קראו על כך בתגית "פאודליזם".
המעניין הוא שבין חומות האבן העבות של הטירות בימי הביניים, התקיימו לא מעט ניגודים - בין מסורת לחידושים, בין תרבות מעודנת לכוח גס, בין האידיאלים הדתיים למציאות החומרית ועוד.
גם אחרי ימי הביניים המשיכו לבנות טירות ענקיות ומפוארות. כיום גרים ברוב הטירות צאצאים שירשו את הטירות מהוריהם, או אנשים עשירים מאד שקנו מיורשים כאלה. מכל מקום, הטירות מייצגות תקופה ועולם שהשפעתם על התרבות האירופית ניכרת עד ימינו.
הנה הטירה בימי הביניים (מתורגם):
https://youtu.be/Pp_rT66aJu4
מבנה ועיצוב הטירה של ימי הביניים:
https://youtu.be/AesgRREuCQI
טירות נבנו כדי לעמוד בהתקפות האפשריות עליהן:
https://youtu.be/xNeNPk4D_Ng
כמה טירות מהגדולות בעולם:
https://youtu.be/4zewU-fMQ50
מבט אל תוך טירה מימי הביניים:
http://youtu.be/mQuDLVpi6UQ
הטירות לא נולדו בימי הביניים אלא התפתחו מבניית מבצרים, שהוקמו בתקופה הרומית ואף לפני כן:
http://youtu.be/kncQAyuU_eo
טירה מהמאה ה-19:
http://youtu.be/QrJyeearNNk
טירה צרפתית בנורמנדי:
https://youtu.be/tfiZCe4p6Os
וכך התנהלו החיים בטירות:
https://youtu.be/z56d4f1uT3k?long=yes
הבה נחקור את הטירה שלפנינו:
https://youtu.be/Zu-KVWSqJlI?qr=yes
טירה היא מקום מבוצר, עם מצודה שבה מתגוררים אנשים. הטירה בנוייה באזור שמסביבו חומה גבוהה, לא פעם על הר גבוה בסביבה.
הטירה הייתה שייכת בדרך כלל לאבירים, שתמורת ההגנה שהם סיפקו לו ולממלכה, קיבלו מהמלך שטחים שבהם שלטו. על השטחים הללו הם בנו, כל אחד את הטירה שלו.
בטירה היו חדרי שינה לאביר ומשפחתו, אולמות לאוכל ולהתכנסות, חדרי שירות ואיחסון מזון ומטבח, בו הכינו את האוכל לאביר, לאורחיו ולבני ביתו וגם שאר עובדי ומשרתי הטירה.
העובדים והמשרתים חיו בחדרים נוספים, לא פעם חדרים שהיו חלק מחומת הטירה, עם חלונות ודלת הפונים לחצר הפנימית שלה.
תפקיד החומה, שהקיפה את הטירה מסביב, היה להגן על אדוני הטירה שמתגוררים במצודה המרכזית שבטירה ועל עובדיהם, המתגוררים בחלקי הטירה האחרים.
מסביב לחומה יש בדרך כלל "חפיר". זוהי תעלה עמוקה ומלאה במים שתפקידה למנוע מאויבים לתקוף את החומה ולכבוש את הטירה. החפיר מנע מאויב אפשרי לתקוף את החומה בכלי נשק גדולים או בטיפוס עליה בסולמות. כדי להגביר את הקושי הוכנסו לא פעם תנינים אל החפיר ובכך הרתיעו עוד יותר את הפולשים.
בשטחים שמסביב לטירה חיו ועיבדו את האדמה איכרים פשוטים, שנקראו צמיתים או ואסאלים. הם פרנסו את האביר ואת כל צרכיו וצרכי משפחתו ובתמורה זכו למעט אוכל מפרי האדמה ולהגנה מהאביר הלוחם.
הכירו טירות בעולם בתגית "טירות".
הנה הטירה של ימי הביניים:
https://youtu.be/RXXDThkJ3Ew
בואו נציץ לטירה סקוטית בימינו:
https://youtu.be/NBvwN7hdCGE
החיים בטירה בעבר:
https://youtu.be/1k-LhWB4QaA
ילד מסביר על הטירה:
https://youtu.be/Ad1j2mV2woY
טירות יפות מימי הביניים:
https://youtu.be/EV9mBumut30
כמה מהטירות הגדולות בתבל:
https://youtu.be/4zewU-fMQ50
וסרט תיעודי על הטירה הימי-ביינימית בזמני מלחמה ושלום:
https://youtu.be/ydoRAbpWfCU?long=yes
אירופה של סוף ימי הביניים היא יבשת אלימה בה פושטים צבאות ושבטים מבחוץ על כפרעה ומנסים כל העת לכבוש ולבזוז את אוצרותיה. גם הממלכות והנסיכויות המקומיות לא טמנו נשקן בצלחת ונלחמו זו בזו ללא הרף.
מיקום הטירה הגבוה נועד לאפשר לה הגנה מירבית מאויבים ופושטים שעלולים לתקוף אותה.
הטירות, משום כך, נבנו בדרך כלל על גבעה רמה ורצוי אף על צוק תלול, שיהיה קשה לעלות עליו ולכבוש אותו.
אלא שאדמות האציל, בעל הטירה, נמצאות מן הסתם בעמק שלמטה. האריסים שלו, איכרים פשוטים, התגוררו בדרך כלל בבתים פשוטים לידן. כך הלכו והתפתחו הכפרים שמתחת לטירה.
הטירות באירופה הן בדרך כלל חסונות ומבוצרות היטב. עם חומות בעובי של כ-12 מטר, בהן מוקמו חדרי עובדים, משרתים וחיילים. אלה התגוררו בחומה עצמה, במעגל החיצוני של ההגנה על הטירות הללו, שהיו אחרי הכל מבצרים שידעו להגן על עצמם היטב.
הטירות הללו נבנו בעיקר מהמאה ה-14 ואילך. החיילים וכלי הנשק שהוחזקו בהן, אפשרו בדרך כלל לאבירים ולבני האצולה שמסביבם להגן על דרכי המסחר המובילות אל הטירה ולתת הגנה גם לכפר עצמו, שהלך והתפתח באדמותיהם, ממוקם מתחת לטירה ומשרת אותה.
על אדמות הטירה - כך נבנו הכפרים בימי הביניים:
https://youtu.be/yq3q7KMlvw0
כפר איטלקי אופייני הבנוי מסביב לטירה המביאה ומגינה עליו מלמעלה:
https://youtu.be/aKJNrczl8xo
והפאודלים:
https://youtu.be/Z2-f4ZXKsUE
בעוד האיכרים העניים אוכלים מזון דל, בטירות האצילים של ימי הביניים נהגו לערוך משתאות ולאכול ארוחות פאר עמוסות מזון.
גם בארוחות רגילות וגם במשתאות, תמיד הודגשו ההבדלים בין הסועדים. כולם ישבו באולם האוכל על ספסלי עץ. על כיסא ישב רק האביר, בעל הטירה. הכיסא שלו היה בראש השולחן. המעניין הוא שעד היום משתמשים בתואר "יושב ראש" לבכיר היושבים בשולחן, או באנגלית "Chairman", איש הכיסא, מה שאשכרה נולד בטירות האצילים של ימי הביניים.
במשתה נהגו לפאר את הנדיבות של האדון ולהדגיש את העושר והפאר שלו, גם בנגינה ובשירה בשעת הארוחה ואחריה.
לרוב שימש לארוחות כאלה האולם המרכזי של הטירה. האצילים ועוזריהם החשובים ביותר נהגו לשבת על במה מוגבהת, ליד השולחן המרכזי והמפואר. הם נהגו לסעוד בכלים מעוצבים ויקרים.
ליד הבמה, מונמכים בגובהם, ישבו העובדים הפשוטים יותר. הם אכלו מכלי עץ פשוטים וזכו למנות הפשוטות יותר. האכילה רק בכפות וסכינים. המזלגות עדיין לא היו אז.
מדי פעם נהגו להשליך עצמות לחיות הבית וכלבי הטירה שאכלו על הרצפה. המשרתים והעובדים הזוטרים אכלו במטבח או בחדר אוכל קטן למשרתים.
הנה חדר האוכל בטירה מימי הביניים:
https://youtu.be/XCgNPSDXjx4
מה אכלו בימי הביניים? (מתורגם)
https://youtu.be/sccmEFa-O2o
סרטון הומוריסטי אבל מבוסס על ממצאי היסטוריונים, שמראה ארוחה "אופיינית" בטירה:
http://youtu.be/Xff4Z5xMMro
וסרט תיעודי על האוכל בימי הביניים:
https://youtu.be/tTXKAYO6Z80?long=yes
טירה
רבים לא יודעים שהטורניר (tournament), אותו סגנון של תחרות שנהוג היום בכל העולם ובאינספור תחומים, מקורו הוא בתחרויות של אבירים בימי הביניים.
הטורניר של ימי הביניים נולד בעולם האבירים של אותה תקופה. הוא כלל אז משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או אבירים בודדים, בענפים ו"קרבות" מדומים שונים.
האבירים באירופה של ימי הביניים היו לוחמים חמושים ורכובים על סוסים, שנלחמו בעבור המלך, בהגנה על הממלכה ולוחמה נגד אויביה. עבור שירותי ההגנה והלוחמה הללו הם קיבלו לא מעט זכויות שאנשים פשוטים לא זכו להן, חלקן כלכליות כמו נחלות וכסף וחלקן מעמדיות, כמו תוארי אצילים וכבוד בבית המלוכה.
כמו היום גם אז - ספורט היה מאז ומתמיד פופולרי בכל מקום. כשלא היו מלחמות, האבירים נהגו להעביר את זמנם ולשמור על כושר בטורנירים מאתגרים, בהם הפגינו את כישוריהם והתחרו על כבוד והערכה.
הטורנירים הללו גם שמרו על ההתלהבות לנצח יריבים וגם על היכולות הפיזיות, הגופניות והמנטליות שלהם, עד שיידרשו לשדה הקרב.
בין התחרויות בטורניר הם התחרו בכישורי הרכיבה שלהם ובעמידה באתגרי רכיבת סוסים, לצד יכולות לחימה, כמו הפלת יריבים מסוסיהם, פגיעה וצליפה בכלי נשק כחנית ורומח, דו-קרב חרבות תוך הדיפת היריב במגן ועוד.
עבור ההמונים, פשוטי העם, הטורניר היה צורת בילוי ובידור. הצפייה בתחרויות ומה שמסביב היו בשבילם סוג של פסטיבל עממי ומרענן, שקצת הוציא אותם משגרת היום יום המפרכת והאפרורית. בעולם בלי כוכבי פופ וקולנוע, האבירים המקומיים היו הכוכבים שלהם ובקרב הצמיתים היה צמא גדול לראותם בפעולה ומנצחים.
#הכללים
הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בהם התחרו יחידים וקבוצות יריבות במספר מקצים ובו המנצח לוקח הכל. המפסיד יוצא או לא, אבל המנצח צובר נקודות ועולה להתמודדות הבאה.
כמובן שהקרבות בטורניר נערכו בכלי נשק שאינם קטלניים. לאחר שמלך צרפת אנרי השני, נהרג מחנית שבורה שחדרה לפרצופו, הורכבו על חודי החניתות והחרבות מגני עץ שמנעו סכנה כזו מהאבירים.
גם החוקים הובהרו די מהר. אם בתחילה הם לא היו ברורים, די מהר הוגדרו כללי הטורנירים הללו. בנוסף לאיסור השימוש בנשק קטלני נאסרה גם למשל הפגיעה באביר שנפל מסוסו.
#הסוף
המצאת אבק השרפה והנשק החם, החל מהמאה ה-16, בישרה על סופם המתקרב של טורנירי האבירים. כשיש נשק חם שכזה יורדת האפקטיביות של חרבות וחניתות ואותם אבירים גיבורים, כפרשים כבדים ועטויי שריון, הופכים פחות ופחות רלוונטיים.
כך ובהדרגה, הולכים גם האבירים וגם הטורנירים שלהם ונעלמים. תחרויות ספורט ממשיכות להתקיים וענפי ספורט שונים הם המשך של הטלת הכידונים למרחק, או קרב החרבות שהפך לספורט הסיף.
תחרויות הספורט גם מאמצות את מרבית הקודים והכללים שהונהגו בטורנירי ימי הביניים וכמובן את רעיון הטורניר.
אבל האבירים הם כבר לא הלוחמים או אפילו הספורטאים הללו. הם הורישו את טירותיהם לצאצאים שנשארו אצילים אבל מעדיפים להתפרנס מייצור יין והעסקה של עובדים בשדות ובחקלאות שבנחלותיהם.
על טורניר ימי הביניים:
https://youtu.be/JOCzUXjqbd8?t=6s
טורניר בסגנון ימי הביניים בדנמרק:
https://youtu.be/KpwFkIpDFFY
וקרב חניתות אופייני לטורנירים הללו:
https://youtu.be/bhcHNR-3R0Q
פסטיבלי ימי הביניים (Medieval festivals) הם פסטיבלים מקומיים שמתקיימים כמסורת ברחבי אירופה, אחת לשנה או פעם בכמה שנים, בהתאם לגודל והמורכבות של הכנת האירוע.
רבים מהפסטיבלים הללו מתקיימים בטירות או בכנסיות עתיקות, מה שמוסיף לאווירה האותנטית ואף מעניק לא פעם נופך מעט מסתורי להתרחשות.
בניגוד לימי הביניים, הפסטיבלים הללו לא מפלים אף מעמד. רובם משחזרים את חיי היומיום של האבירים והלוחמים האצילים ואת אלו של פשוטי העם. הערבוב ביניהם הוא רק תוצר של החוויה של ימינו.
ואגב, אל תינעלו על התקופה. לא מעט מהפסטיבלים הללו באירופה נקראים בכלל "פסטיבל רנסנס", לזכר התקופה שאחרי ימי הביניים.
#מה רואים בפסטיבל ימי ביניים?
הפסטיבלים הללו כוללים מגוון של מיצגים ופינות המשחזרים מעט מהווי הפסטיבלים העתיקים של אותם ימים. מבעלי מלאכה המדגימים מיומנויות עתיקות ומוכרים מוצרי עץ ובד מעשה ידיהם, דרך מאכלים עתיקים, שוק אופייני, רכיבה על סוסים או חמורים ועוד שלל חוויות ובילויים מהעבר הרחוק.
אנשים בתלבושות תקופתיות, קוסמים, מכשפים, רקדניות, בולעי אש, להטוטני חרבות, מאלפי עופות דורסים המדגימים כיצד צדו בעזרתם ועוד אטרקציות מימי קדם, כולם מציגים למשתתפים את כשרונותיהם ואת היכולות המרשימות שלהם.
נגנים בכלי נגינה מהעבר, הרכבים צועדים ומנגנים וזמרים נודדים משמיעים מוסיקה ושירים עתיקים.
בכל פסטיבל כזה מתקיימים גם טורנירים המשחזרים את הטורנירים בסגנון ימי הביניים. הם כוללים משחקי אבירים והתמודדויות בין קבוצות או "אבירים" בודדים, בענפים וקרבות שונים. הטורנירים של ימי הביניים היו למעשה הטורנירים הראשונים בסגנון המקצים, בו המנוצח בכל תחרות יוצא מהטורניר (ראו בתגית "טורנירי ימי הביניים").
הפסטיבלים משחזרים גם אירועים היסטוריים הזכורים במסורת המקומית.
דוגמאות?
בפסטיבל שמתקיים בעיר פרובינס (Provins) חוגגים את שיבת הרוזן טיבואד הרביעי אל העיר, ביחד עם אהובתו המיתולוגית בלנש מקסטיליה, לקראת הכרתו למלך.
בפסטיבל Andshuter-Hochzeit, המתקיים בעיר הגרמנית לנדשוט (Landshut) נוהגים לשחזר משתה מימי הביניים, שבו חגגו את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין.
ב-Feest Brielle שבהולנד, לעומת זאת, חוגגים ומקיימים את הפסטיבל המקומי, בכל שנה ב-1 באפריל. באירוע תולים המקומיים את מפקד הצבא, מגרשים את קבצני הים ושותים בפאב לזכרם.
יש גם פסטיבלים המקיימים מצעד צבאי, לזכר ניצחון או כיבוש שהתרחש באזור.
הנה הפעילויות המוסברות ומודגמות בפסטיבל ימי ביניים הגדול בשוודיה:
https://youtu.be/wwJib-MyoZE
פסטיבל אופייני של ימי הביניים ברומניה:
https://youtu.be/5CEfngvzmds
פסטיבל ימי ביניים במזרח ססקס באנגליה:
https://youtu.be/bXMzqC8VndQ
בעלי המלאכה והאמנים:
https://youtu.be/-qZmbnD8itI
פסטיבל Feest Brielle בהולנד, שנחוג כל שנה ב-1 באפריל:
https://youtu.be/0yOnAFXJ8d0
בארץ זה פחות פסטיבל ויותר שחזור קרב חיטין (עברית):
https://youtu.be/4K6zq9-9q0Y
ופסטיבל העיר לנדשוט בגרמניה, המשחזר משתה מימי הביניים, שבו חוגגים את נישואי הדוכס המקומי לבתו של מלך פולין:
https://youtu.be/JO07hP3OfYM
החיים בימי הביניים (Middle ages) היו של מעמדות. היו אז אצילים, בעלי קרקעות וזכויות יתר, שזוכים להם מהמלך, על הגנה, לחימה ופיקוד על צבאו.
בשביל האצילים עבדו וסאלים (Vasalls), אנשים כפריים שמעמדם היה כמעט כשל עבדים ובעבר אף נחשבו ככאלה. הם נמנו כמובן על האוכלוסייה הכפרית, כמו שהייתה באותם ימים מרבית אוכלוסיית אירופה.
לרוב חיו הווסאלים בחוסר ביטחון כלכלי. הם התקשו לקיים את עצמם ועשו זאת בקושי. אל מול אסונות טבע כמו שיטפונות, או שנות בצורת הם חיו בחוסר אונים מוחלט. כמובן שאת חייהם הפרו שוב ושוב גם מלחמות וכיבוש בידי האויב, שאליהם התלוו לא פעם שוד, ביזה ושריפת היבולים או החרמתם לידי הצבא הכובש.
במקרים כאלה איש לא דאג לנפגעים ובהיעדר עודפי מזון לשעת חירום או מחסני אוכל של השליט, נקלעו לא פעם משפחות האיכרים למצבים של רעב ואף מוות מרעב. הכנסייה הציעה עזרה ככל שיכולה הייתה, אך לא תמיד עלה בידה להציל חיים.
וגם לא באסונות ומלחמות - עם חקלאות מפגרת ותנובת אדמה שחלקה הראשון והעיקרי הולך לאדון, לא הצליחו האיכרים הוואסלים להוציא מהאדמה מספיק אוכל לעצמם. עובדה זו הביאה לכך שלאורך כל ימי הביניים הרעב היה בעיה קשה וכרונית.
אגב, כל העובדות והקשיים הללו של הוואסלים והצמיתים שלו, לא מנעו מהאציל לזכות ב"זכות הלילה הראשון" של כל צעירה העומדת להינשא. אחרי הכל - כולם הם רכושו.
#החיים
המגורים היו בבקתות חימר ועץ, לרוב ללא חלונות, בחדרים אפלים ומפויחים מאש ההסקה והבישול, עם עשן שיוצא דרך פתח בתקרה וקירות ספוגי לחות וטחב.
תוצאת הטחב שעל הקירות היו ברורים. מחלות ריאה ושחפת היו לא פעם נחלתם הבריאותית של האיכר ובני משפחתו.
בני המשפחה נהגו לישון בבקתה, ביחד עם חלק מחיות המשק.
#עבודה
בכל יום יצאו האיכרים עם בוקר לעבד ביחד את האדמה. הגברים היו אחראים על עבודת האדמה, כשבעונת הקציר מצטרפים אליהם הנשים והילדים.
הנשים עוסקות באריגה וטוויה, בגידול הילדים וחינוכם. הן גם גידלו ירקות בגן הירק המשפחתי ובישלו את השיכר, תזונת הפחמימות העיקרית של התקופה.
#האוכל
מזון דל שכלל בעיקר לחם שחור, קטניות זבושלו, בצל, גבינה וכרוב - הכל טרי כי שיחור מזון לא היה קיים. בשר הם לא טעמו הרבה כי הצאן והבקר היו יקרי ערך.
השיכר הסמיך ודל האלכוהול היה המשקה השכיח שעל שולחנם.
#תרבות
בהיעדר פעילויות כמו קונצרט, כדורגל או הצגת תיאטרון, מצאו הכפריים את הפסטיבל המקומי מזמן לזמן כבידור ובילוי טוב ומשמח. הפסטיבלים האלה או חגיגות מקומיות דומות מתקיימים עד היום ברחבי אירופה.
בכל פסטיבל כזה, בנוסף ליריד מקומי שבו מכרו עבטדות יד ודברי מזון, האצילים נהגו להתחרות ביניהם בפעילויות גופניות, בספורט ושעשועי אבירים. הכפריים והצמיתים צפו בהם ועודדו את האצילים הרצים, קופצים בשק, מטילים כלונסאות למרחק, נושאים משקולות כבדים או קולעים למטרות וזכו למנוחה קלה מתלאות היום יום.
הנה החיים באנגליה של ימי הביניים:
https://youtu.be/PuwaXWcX1L8
שחזור של אורח החיים בשווייץ של תקופת ימי הביניים:
https://youtu.be/jGGsMu8kY8Q
המחשה של שוק אנגלי מהמאה ה-15 על בעלי המקצוע והסוחרים שבו:
https://youtu.be/n5A0QXk_oUM
הפאודלים:
https://youtu.be/Z2-f4ZXKsUE
והחיים בכלל בימי הביניים:
https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
בעיני רבים נראים ימי הביניים (Middle ages) כמו תקופה ארוכה של יותר מ-1,000 שנים של חושך ובערות. אבל כדאי לדעת שלצד אמונות, מלחמות, אבירים ומלכים, החיים בה כללו עולם תרבותי מרתק שכלל טקסים, מנהגים ואורח חיים ייחודי שעיצב את התרבות האירופית לדורות.
בתוך העולם הזה היו הבדלים ברורים וקיצוניים בין פשוטי העם, הצמיתים והאריסים, לבין האצילים והאצילות, שחייהם היומיומיים כללו זכויות יתר, הנאות ופינוקים, לצד מערכת חובות וכללים חברתיים ברורים ולא פעם נוקשים למדי.
חיי האצולה והמעמד הגבוה בימי הביניים מתרכזים כמעט תמיד בטירות ובאחוזות והשטחים החקלאיים שלהם. האצילים בימי הביניים מקבלים את הזכויות עליהם מהמלך ובתמורה הם מתחייבים לשרת אותו, בהגנה וביציאה למלחמה תחת דגלו.
הטירה אז היא הרבה יותר מסתם מבצר בנוי מאבן. היא מהווה את המרכז התוסס של השלטון המקומי, על התרבות, הפוליטיקה וחיי החברה של המעמד הגבוה. החיים בחצר האצולה היו מורכבים ורבי-רבדים, עם מעמדות שונים, בחובות ובזכויות.
היו הבדלים משמעותיים בין האצולה הגבוהה (High Nobility), שכללה את הדוכסים, הרוזנים והברונים הגדולים - לבין האצולה הנמוכה (Lesser Nobility) שכללה אבירים ובעלי אחוזות קטנות יותר. העולם של האצולה הכיל ניגודים מרתקים: בין פאר ועושר לאידיאלים נוצריים של צניעות, בין כוח צבאי גס לתרבות מעודנת של שירה ואמנות.
הלבוש מילא תפקיד מכריע בהצגת המעמד החברתי. במאות ה-12 וה-13, השלב האחרון של ימי הביניים, האצילים והאצילות לבשו גלימות ארוכות מבדים יקרים שיובאו ממרחקים. המעבר למאה ה-14 הביא עמו מהפכה של ממש בלבוש האירופי. אז הופיע ה"הופלנד" (Houppelande), בגד מרשים שנלבש הן על-ידי גברים והן על-ידי נשים, עם שרוולים רחבים ועיטורים מורכבים.
האופנה שיחקה בחיי האצולה תפקיד מרכזי. בגדי האצילים נתפרו מבדים יקרים כמו משי ופרווה ונצבעו בצבעים עזים שבלטו אז בהיותם סמל למעמדם. במיוחד בחטו כסמל מעמדי הגוונים של סגול וארגמן, שהופקו בתהליך יקר מרכיכות-ים והופיעו רק על בגדי העשירים ביותר מקרב האצולה.
חיי המשפחה באצולה נעו בין מחויבויות פוליטיות לרגשות אישיים. נישואים באותה תקופה היו בראש ובראשונה עסקה פוליטית וכלכלית. יחד עם זאת, מכתבים ויומנים מהתקופה מגלים לנו שלצד הסידורים הפוליטיים, רבים מצאו דרכים לפתח קשרים אינטימיים ומשמעותיים. ועדיין, המתח בין האינטרסים המשפחתיים לרגשות האישיים יצר לא פעם קונפליקטים מורכבים.
תפקידי הגברים והנשים היו מוגדרים היטב, אם כי מעניין לגלות שנשים אצילות רבות תפסו עמדות כוח משמעותיות. בעוד שהגבר האציל עסק בענייני מלחמה, פוליטיקה ומשפט, האישה האצילה ניהלה את היום יום של האימפריה המשפחתית עצמה: את הטירה, על מאות משרתיה ואת החינוך הראשוני של הילדים. לעתים קרובות, כשבעלה יצא למסעות צבאיים, היא ניהלה את כל ענייני האחוזה.
ההיררכיה החברתית הייתה ברורה וקפדנית. האציל ומשפחתו חיו בחדרים הפרטיים המפוארים ביותר. לעומתם התגוררו המשרתים, האומנים והחיילים בקומות התחתונות. ארוחות בטירה היו אירועים מורכבים של טקס וראווה, כשהמאכלים המשובחים ביותר מוגשים לשולחן האדון, בעוד המנות הורדו בהדרגה במורד ההיררכיה החברתית.
חינוך הילדים השתנה, מן הסתם, לאורך התקופה ובין אזורים שונים. בשנים הראשונות, כל הילדים גדלו תחת השגחת אימם והמטפלות. בגיל מבוגר יותר, חלק מהבנים, בעיקר באצולה הגבוהה, נשלחו לטירות אחרות ללמוד את אמנות האבירות, קריאה וכתיבה בלטינית, לצד אמנויות לחימה וציד - שנחשב לא רק לספורט אלא גם לאימון צבאי חשוב. האחרים קיבלו את חינוכם בבית. הבנות למדו ניהול משק בית, אך גם, במיוחד במאות המאוחרות יותר, ספרות, מוסיקה, ריקוד, רקמה ושפות. בשעות הפנאי בטירה שיחקו משחקי לוח מתוחכמים כמו שחמט ומדי פעם היו בדחנים, ג'וקרים, משעשעים את אנשי הטירה במופעים מצחיקים.
התרבות בטירה הייתה עשירה ומגוונת. באולם הגדול התקיימו אירועי תרבות שונים. הופיעו בה זמרים נודדים. בדרום צרפת הם נקראו טרובדורים (Troubadours) ובצפונה טרוברים (Trouvères). מקביליהם, שנדדו עם שירים וסיפורים ברחבי אירופה, נקראו מיניסטרלים (Minstrels). במהלך החגים והפסטיבלים, הייתה הטירה למרכזן של חגיגות ראוותניות שנמשכו ימים ארוכים.
טורנירי האבירים התקופתיים שילבו ספורט, בידור ופוליטיקה, כשמשפחות אצולה הפגינו את כוחן וקשרו בריתות. פשוטי העם הכפריים היו מגיעים לקרבות שבהם אבירים התחרו זה בזה, כדי להריע לאדונם המנצח אבירים אחרים וללעוג למפסידים שאתגרו אותו. בטורנירים המרהיבים נמכר גם אוכל והתקיימו הופעות של להטוטנים ומוסיקאים נודדים.
מעניין במיוחד לראות כיצד השתנתה רמת האוריינות והתרבות האינטלקטואלית לאורך התקופה. בעוד שבמאות המוקדמות של ימי הביניים, רוב האצילים היו אנאלפביתים, המאות ה-12 וה-13 הביאו עמן התעוררות תרבותית. בטירות החלו להופיע ספריות קטנות, כשיותר ויותר אצילים ואצילות למדו קרוא וכתוב, לא רק בשפתם המקומית אלא גם בלטינית.
מסדרי האבירים הדתיים, שצמחו בעקבות מסעי הצלב, השפיעו עמוקות על התרבות האצילית. הם יצרו אידיאל חדש, של אבירות המשלבת כוח צבאי עם אדיקות דתית והשפיעו על הקוד המוסרי והחברתי של האצולה כולה.
הנה החיים בימי הביניים:
https://youtu.be/yHughcfloZM
הפאודלים:
https://youtu.be/Z2-f4ZXKsUE
החיים בטירות האצילים של ימי הביניים:
https://youtu.be/aYMNbLxnEMU
השוו אותם לחיי המעמדות הנמוכים בימי הביניים:
https://youtu.be/ydXi-KiMv7o?long=yes
