שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה עושה מנורת המקדש על שער טיטוס?
שער טיטוס (Arch of Titus) הוא שער שנבנה על ידי הקיסר דומיטיאנוס, שהקדיש אותו כשער ניצחון לאחיו טיטוס, לכבוד ניצחונו על היהודים והדיכוי של המרד הגדול בארץ ישראל, בשנת 70 לספירה. כשהחריב טיטוס את בית המקדש בירושלים, הוא הגלה עשרות אלפי יהודים לרומא כשבויים ועבדים.
שער טיטוס, שנבנה כשער ניצחון ומפאר את ניצחונו של טיטוס, מציג בין השאר גם תבליטים המספרים את סיפור הניצחון הרומאי. בין השאר יש בו תבליט שבו מתוארת ביזת ירושלים, לאחר חורבן בית המקדש השני וכיבוש ירושלים על ידי הרומאים. אם למישהו יש ספק, אז על השער מופיעה בלטינית עתיקה הכתובת: "פרטים משער טיטוס שמתארים את הביזה והשלל מירושלים".
אבל המיוחד באמת בשער טיטוס הוא בכך שהוא הרמז הרומאי היחידי שמעיד על גורלה של מנורת המקדש היהודי שנבזזה מבית המקדש על ידי הרומאים. בתבליט מופיעים שבויים יהודים, המובלים כפופים לרומא, כשהם נושאים את מנורת המקדש, את מזבח הזהב ואף כלי נגינה - הכל מבית המקדש שבירושלים.
במשך אלפי שנים הוזנח שער טיטוס, הלך והתפורר. במשך מאות שנים לא עברו יהודי רומא מתחת לשער הזה, שריד לחרפת הגלות והחורבן היהודי. רק במחצית הראשונה של המאה ה-20, בעידן הפשיסטי של איטליה, הורה הדיקטטור האיטלקי מוסוליני לשפץ אותו. כמי ראה בשער הניצחון של טיטוס חלק מגדולת העם האיטלקי ותהילת האימפריה הרומית שקדמה לו, הוא רצה שהשער יפאר את רומא הפשיסטית ויקרין עליה מתהילת העבר.
עם קום מדינת ישראל, החליט הרב הראשי לישראל דאז, על אימוץ המנורה משער טיטוס כסמל המדינה וסמל לאומי לכל עם ישראל. ברבות השנים הועלתה ביקורת רבה לגבי ההחלטה. חוקרים רבים גרסו שאמנם יש למנורה שבציור שבעה קנים ובסיסה מזכיר את המדרגות, שעל פי האמונה היהודית נהג הכהן הגדול לעלות עליהן בדרך להדלקת הנרות.
אבל מנגד, הם גורסים, במנורה שבתבליט הרומי מופיעים פרטים בעייתיים שלא ייתכן שהם יהודיים. זה מתחיל מהבסיס המתומן של המנורה, ככל הנראה מעשה ידיו ודמיונו של אמן רומי או יווני. הסיבה - העיצוב אינו מזכיר את סגנון המנורה כפי שהוכר בהלכה היהודית. עוד מקור לביקורת על האותנטיות של ציור המנורה שבתבליט הם עיטורי בעלי החיים שמופיעים עליה.
לא יתכן, אומרים החוקרים, שבעלי חיים כמו אריות, דרקונים ובעלי חיים ימיים, שמובלטים על בסיס המנורה, הם ממקור יהודי. על פי ההלכה היהודית, ציורים שכאלה הם בחזקת עבודה זרה, שמקומה על מנורת בית המקדש אינו סביר מכל טעם שהוא.
הנה התבליט המפורסם של גלות היהודים (עברית):
https://youtu.be/JGGz5dtbGQY
השער מקרוב:
https://youtu.be/SSuPczrQV38
באנגלית על הצד היהודי של שער טיטוס:
https://youtu.be/LOGWUJpWNSg
וסיפורם של המרד ברומאים, שער טיטוס והמנורה שעליו (עברית):
https://youtu.be/UTKXT1GIa1c?long=yes
איך חרב בית המקדש בפעם השנייה?
בית המקדש השני (Temple in Jerusalem) נבנה כמה מאות שנים לפני הספירה על ידי עולי בבל. זה היה לאחר ששבו מהגלות בבבל, במסגרת מה שזכה לשם "שיבת ציון". בית המקדש הורחב ושופץ עוד יותר על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הוא היה לבניין מפואר ומרשים במיוחד.
אבל גורל בית המקדש בגירסת הפאר ההורדוסית לא היה טוב - בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, הוא נחרב בידי הרומאים. זה קרה במהלך כיבוש ירושלים על ידי הרומאים, במסגרת הדיכוי האכזרי של המרד הגדול של יהודה, כנגד השלטון הרומי.
חורבן בית המקדש היה סמל חשוב וקשה בנפילת יהודה למול האימפריה הרומית, אבל חלק קטן בכמות ההרס והאכזריות שהביאו הכוחות הרומיים לארץ במלחמה זו. לאחר דיכוי המרד הם בזזו את הארץ ולקחו את מרבית היהודים שנשארו בחיים לעבדים. רובם הוגלו לרומא ולמקומות אחרים באימפריה הרומית. גם ארון הקודש והמנורה נבזזו ולא נמצאו עד היום.
הנה סרטון קצר שמתאר את חורבן בית שני (עברית):
http://youtu.be/Sbbv_WleRyo
העדות על הגליית היהודים וביזת המנורה שמופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא:
https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g
הפרק התיעודי שמספר על הורדוס, ישו, המרד והחורבן של בית המקדש (עברית):
https://youtu.be/AIdg74K8Cic?long=yes
סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
וסרט ארוך שמציג את חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
איך הביאה מלחמת אחים ביהודה לגלות וחורבן?
אחת הטעויות הגדולות, אם לא הגדולה בהיסטוריה של העם היהודי, היא שרשרת האירועים שהובילה את עם ישראל לחורבן בית המקדש השני. כיצד קרה הדבר שברגע היסטורי אחד איבד עם שלם את מרכז חייו הרוחניים ואת החופש שלו לאלפי שנים קדימה?
זהו סיפורה של ירושלים בשנת 70 לספירה, שעה שמלחמת אחים פנימית הפכה את העיר לאתר קרבות הרסני.
#הרקע
מלחמת האחים הזו לא נוצרה סתם, או בחלל ריק. במשך שנים הצטברה איבה רבה בין חלקי העם השונים.
המרד והמאבקים הפנימיים בקרב היהודים הם שיאו של תהליך שהלך והתגבר תחת שלטון הדיכוי של הנציבים הרומיים והשחיתות שהם עודדו, לצד קיטוב חברתי, דתי ופוליטי בתוך העם.
תושבי ירושלים חשו תסכול רב כלפי המנהיגות העשירה והנצלנית ששלטה בעיר. עשירי העיר היו אריסטוקרטיה כוהנית שהתרכזה בעיר העליונה.
יהיו אלה שמעון בר גיורא, יוחנן מגוש חלב ואלעזר בן שמעון - שלושה מנהיגים יהודים שילחמו זה בזה ויפלגו את המרד היהודי נגד הרומאים, ברגע בו הכי חשוב היה לאחד אותו דווקא.
כי זה קורה דווקא כשיש לאחד כוחות ולהתייצב מול האויב המשותף, שהוא במקרה האימפריה החזקה ביותר בעולם ומיוצגת על ידי המצביא הרומאי אספסינוס שחונה מצפון לירושלים ונערך לכיבושה, עם כוחותיו החזקים ומאומנים.
עם מנהיגות עשירה ונצלנית השולטת ביד רמה בתושבי ירושלים, באווירה איומה של קיטוב חברתי, דתי ופוליטי הפושטת בקרב היהודים ויוצרת קיטוב נורא בין חלקי העם, תופסים מנהיגי היהודים העוינים אזורים שונים בירושלים ונמנעים משיתוף פעולה ביניהם.
כשממונה אספסינוס לקיסר, הוא שולח את בנו טיטוס (Titus) להשלים את ריסון ודיכוי המרד. כשמגיע המפקד הרומי מרומא הוא מזהה את הקרע בצד היהודי ומחליט לנצל את הפירוד המוחלט בקרב הקנאים ומטיל מצור על ירושלים.
ובעיר עצמה מתנגד כל אחד מהשלושה לאחרים ושלושתם מנהלים ביניהם מלחמת אחים רצחנית. הכהן הגדול מתתיהו בן בואיתוס (Mattathias Ben Boethus) מנסה עוד לתווך בין הקבוצות, אך בלא הצלחה.
#מנהיגים ומחנות
הבה נכיר את הנפשות הפועלות במרד:
יוחנן מגוש חלב, שהגיע עם כוחותיו מהגליל לירושלים לאחר שברח מהחיל הרומאי שם. הוא שולט בבית המקדש עצמו. ביריבותו עם הקנאים, הוא תוקף אותם בירושלים, מבצע הרג המוני באמצעות האֱדוֹמים שהוא מביא לירושלים לעזור לו ומשתלט על מחסני המזון העירוניים.
שמעון בר גיורא, מנהיג הקנאים הצדוקים, הוזמן לירושלים על ידי הכהן הגדול, כדי להתמודד עם יוחנן. הוא שולט בעיר העליונה, מרכזם של עשירי העיר וכוהניה. שמעון זוכה בתמיכתם של אנשי העיר המתונים, שהחזיקו שנים בשלטון ובייאושם הם מעדיפים את הנהגתו על פני זו של יוחנן הרצחני. בשלב מסוים הוא שולט על כל העיר, חוץ מבית המקדש שבידי יוחנן.
אלעזר בן שמעון, מנהיג הקנאים, המורדים, הוא פורש מסיעת הקנאים, שלא היה מוכן לסור למרותו של יוחנן. הוא מתנגד לכל משא ומתן ורוצח את הכהן הגדול, את שרי הצבא ועוד לוחמים גיבורים ממחנה המתונים. בשלב הקריטי מציתים הקנאים את אסמי התבואה של עשירי ירושלים, אלו שיכולים להזין את הנצורים לשנים רבות של מצור. הסיבה להשמדת המזון היא רצונם של הקנאים להוציא את המתונים מאדישותם ולהכריח אותם להילחם.
המאבקים הפנימיים בין המחנות גרמו למותם של אלפי יהודים, עוד בטרם יפלשו הרומאים אל העיר. תוצאות המאבק הפנימי בין היהודים ניכרות בכל. הבזבוז המשווע של משאבים יקרים מחליש את כוח ההתנגדות היהודי הנאבק בינו לבין עצמו ומקל על הרומאים. טיטוס יושב מחוץ לירושלים, מביט על היהודים ההורגים באלפים ושורפים מחסני מזון וממתין לשבירה.
#התבוסה
תוך ניצול המאבקים הפנימיים אצל היהודים הנצורים ולאחר מצור ממושך שנמשך כחודשיים, פורצים כוחותיו של טיטוס אל העיר, ב-9 באב, בשנת 70 לספירה.
ירושלים חלשה ממאבקים פנימיים ומובסת בקלות, עם 4 לגיונות רומיים בלבד. להשוואה - במרד בר כוכבא ותחת מנהיג יהודי אחד נדרשו לרומאים 28 לגיונות כדי לנצח את היהודים - פי 7 יותר!
הכיבוש הרומי הוא אכזרי ונקמני. האימפריה לא אוהבת שמורדים בה ומבחינתה כל מרד הוא הזדמנות להראות לכל הפרובינציות שבהן היא שולטת איך הקיסר מנצח ומה קורה למורדים בו.
הרומאים מעלים את בית המקדש השני באש ומחריבים אותו. שלל רב נלקח, כולל מנורת הית המקדש שתובא לרומי ותונצח בתבליט המפורסם שניצב עד היום ברומא (בתגית "שער טיטוס").
אלפי יהודים נהרגים, רבים נלקחים ונמכרים לעבדות ואחרים נאלצים לברוח הרחק, מי אל מערות מסתור במדבר יהודה ומי לעבר הירדן ואל המדבר.
זה סיפור של הרס שמביא המרד הגדול, עם הנזק הרב וההשמדה שמניבים המחלוקות הפנימיות והמאבקים בין מנהיגים חסרי יכולת לשתף פעולה. ברור הלקח והחשיבות של לכידות, אחדות ושיתוף פעולה, במיוחד בעיתות משבר ולנוכח סכנה. הלקח ההיסטורי ברור והוא רלוונטי תמיד ובמיוחד בימינו אנו, רבי המחלוקת והסכנה.
#תוצאות
תוצאות המרד והחורבן שבא בעקבותיו היו מרחיקות לכת.
ירושלים חרבה כמעט לחלוטין. העם היהודי יצא לגלות שנמשכה כמעט 2,000 שנה. היהודים התפזרו ברחבי העולם, תוך שימור זהותם התרבותית. המסורת היהודית עברה טרנספורמציה עמוקה, כשבית הכנסת והתפילה החליפו בהדרגה ובלית ברירה את המקדש כמרכז רוחני.
הדת היהודית עברה שינויים משמעותיים בגולה והתפתחה ליהדות רבנית. מקום מרכזי בחיי היהודים תופסת התפילה לשיבת ציון ולמשאת הנפש הגדולה - בניה מחודשת של בית המקדש.
מדי שנה, מציינים יהודים ב-9 באב את האובדן הלאומי של בית המקדש. זיכרון חורבן בית המקדש הפך לסמל של כוח הישרדות, בתקווה ובשאיפה לשלום פנימי וחיצוני.
סיפור מלחמת האחים היהודית שהובילה לחורבן (עברית):
https://youtu.be/cVQAc83tF-w
סיפור המרד היהודי ברומאים, שנבע מהמחלוקת הזו (עברית):
https://youtu.be/F4sBzL9R0EU
על יוחנן מגוש חלב והפיכתו ממנהיג מקומי מתון למורד קיצוני (עברית):
https://youtu.be/KXxqQQmfTS8?long=yes
סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
ופרק תיעודי שמספר על הורדוס, ישו, המרד הגדול והחורבן עם הגלות שהוא הביא (עברית):
https://youtu.be/AIdg74K8Cic?long=yes
מה היה המרד הגדול של יהודה ברומאים?
המרד הגדול (First Jewish–Roman War), המרד היהודי נגד האימפריה הרומית, התרחש בשנים 66-73 לספירה. זהו המרד המשמעותי הגדול הראשון של העם היהודי נגד האימפריה הרומית בארץ ישראל.
וזה אחד האירועים המכריעים בהיסטוריה היהודית, מרד שיוביל לחורבן בית המקדש השני ולשינוי דרמטי בחיי העם היהודי בארץ ישראל ולתפוצות.
שורשי המרד נעוצים במתח המתמשך בין האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לבין השלטון הרומי. הרומאים שלטו באזור מאז שכבש אותו הקיסר פומפיוס (Pompey), בשנת 63 לפני הספירה. פומפיוס עצמו היה נאור, אך היחסים הלכו והחריפו אחריו, במהלך המאה ה-1 לספירה.
את האווירה הלהיטו אז שרשרת של נציבים רומים שגילו חוסר רגישות למסורת היהודית, הטילו מיסים כבדים מטעם הקיסר והחרימו רכוש, פגעו ברגשות דתיים והרבו במעשי שחיתות. מצב זה הוחמר גם בשל תפקידם של אגריפס השני (Agrippa II) והכוהנים הגדולים, שרבים מהיהודים ראו אותם כמשתפי פעולה עם הרומאים.
הניצוץ שהדליק את המרד היה סדרת עימותים בקיסריה ובירושלים, כשהנציב הרומי פלורוס (Florus) מחרים כספים מאוצר בית המקדש בשנת 66 לספירה. התגובה היהודית הייתה עזה והחלטית.
היו אלה הקנאים (Zealots) והסיקריים (Sicarii), הקיצוניים שבין המורדים, שהחלו בפעולות אלימות נגד הרומאים. הסיקריים, שהיו קיצוניים אף יותר מהקנאים, נודעו בשימוש בפגיונות קצרים ("סיקה" בלטינית) לחיסול יריבים פוליטיים. המרד התפשט במהירות כאשר המורדים משתלטים על ארמון המלך, הורגים רבים בכוח הרומי בירושלים ומנצחים את הצבא הרומי שנשלח להשיב את הסדר על כנו.
לא כל היהודים תמכו במרד. החברה היהודית הייתה מפולגת מאוד בשאלת היחס לרומא. האליטות העשירות ורבים מהפרושים (Pharisees), בהנהגת רבן יוחנן בן זכאי (Yohanan ben Zakkai), התנגדו למרד מחשש לתוצאותיו ההרסניות. הם האמינו שעימות ישיר עם האימפריה הרומית האדירה יסתיים באסון.
אחד המרכזיים שבמתנגדים למרד היה רבי יוחנן בן זכאי שלא רק התנגד למרד אלא גם פעל להציל את היהדות אחרי החורבן שהוא עצמו הזהיר ממנו והוא הקים את הסנהדרין, המרכז התורני ביבנה. אך מנגד, הקבוצות הקיצוניות של הקנאים והסיקריים דחפו למאבק אלים, מתוך אמונה משיחית בגאולה ושחרור מעול רומא.
תגובת רומא למרד הייתה הרסנית. הקיסר נירון (Nero) שלח את המצביא המנוסה אספסיאנוס (Vespasian) לדכא את המרד. אספסיאנוס כבש את הגליל ויהודה, תוך שהוא מבודד את ירושלים. בשנת 69, כשאספסיאנוס מוכרז כקיסר, הוא ממנה את בנו טיטוס (Titus) להמשיך במשימה ובאביב שנת 70 טיטוס מטיל מצור על ירושלים.
המצור על ירושלים היה אכזרי במיוחד. הוסיפו לו מאבקי כוח פנימיים שפרצו בעיר בין פלגים שונים של מורדים. המאבקים הללו גורמים לאובדן של מזון רב ופוגעים אנושות ביכולת להתנגד לרומאים. רעב כבד פקד את העיר הנצורה ובחודש אב, שנת 70 לספירה, הורס טיטוס את ירושלים והצבא הרומאי פורץ לבית המקדש ומצית אותו.
חורבן המקדש היה אסון לאומי ודתי עצום, שמשמעותו מורגשת עד היום.
אך המרד לא הסתיים בנפילת ירושלים. מבצרים כמו מצדה (Masada), מכוור (Machaerus) והרודיון (Herodium) ממשיכים להחזיק מעמד. מצדה, נשלטת על ידי הסִיקָרִיִים בהנהגת אלעזר בן יאיר (Eleazar ben Yair). היא החזיקה מעמד עד שנת 73 או 74. על פי התיאור של יוספוס פלאביוס, לשעבר יוסף בן מתתיהו (Josephus), מגיני מצדה האחרונים בוחרים להתאבד על פני הכניעה לרומאים.
תוצאות המרד היו הרות אסון לחברה היהודית. חורבן המקדש שינה את פני היהדות, שעברה ממרכזיות הפולחן לדגש על לימוד התורה והתפילה. יהודה הופכת לפרובינציה רומית ישירה, רבים מוגלים לרומי כעבדים ובשל ההרס והאבדות הרבות המצב הדמוגרפי והכלכלי בארץ ישראל משתנה דרמטית.
הרומאים מטילים מס מיוחד, "מס היהודים" (Fiscus Judaicus), על כל היהודים באימפריה הרומית, לא רק על תושבי יהודה.
על אף התבוסה הצבאית, לא הובסו הזהות היהודית והתקווה לעצמאות. אדרבא, הם יובילו למרידות נוספות בעתיד, כמו מרד התפוצות (115-117) ומרד בר כוכבא (132-135).
להבנת צדדים שונים של המרד ראו תגית "המרד הגדול".
הנה סיפורו של המרד הגדול והתבוסה האיומה (עברית):
https://youtu.be/S-VcBkUzC2M?t=13s
מצגת וידאו של המרד והחורבן (עברית):
https://youtu.be/CZK7nnSF7g0
חורבן בית שני (עברית):
http://youtu.be/Sbbv_WleRyo
הגליית היהודים ותבליט משער טיטוס של תהלוכת הניצחון הרומית הנושאים את מנורת בית המקדש:
https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g
והיהודים צוחקים על אבטלה אחרי החורבן (עברית):
https://youtu.be/Ng1LDt7WR_s
שלטון רומא, מרד וחורבן (עברית):
https://youtu.be/4_uma1wEIxk?long=yes
וסרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
טיטוס
שער טיטוס (Arch of Titus) הוא שער שנבנה על ידי הקיסר דומיטיאנוס, שהקדיש אותו כשער ניצחון לאחיו טיטוס, לכבוד ניצחונו על היהודים והדיכוי של המרד הגדול בארץ ישראל, בשנת 70 לספירה. כשהחריב טיטוס את בית המקדש בירושלים, הוא הגלה עשרות אלפי יהודים לרומא כשבויים ועבדים.
שער טיטוס, שנבנה כשער ניצחון ומפאר את ניצחונו של טיטוס, מציג בין השאר גם תבליטים המספרים את סיפור הניצחון הרומאי. בין השאר יש בו תבליט שבו מתוארת ביזת ירושלים, לאחר חורבן בית המקדש השני וכיבוש ירושלים על ידי הרומאים. אם למישהו יש ספק, אז על השער מופיעה בלטינית עתיקה הכתובת: "פרטים משער טיטוס שמתארים את הביזה והשלל מירושלים".
אבל המיוחד באמת בשער טיטוס הוא בכך שהוא הרמז הרומאי היחידי שמעיד על גורלה של מנורת המקדש היהודי שנבזזה מבית המקדש על ידי הרומאים. בתבליט מופיעים שבויים יהודים, המובלים כפופים לרומא, כשהם נושאים את מנורת המקדש, את מזבח הזהב ואף כלי נגינה - הכל מבית המקדש שבירושלים.
במשך אלפי שנים הוזנח שער טיטוס, הלך והתפורר. במשך מאות שנים לא עברו יהודי רומא מתחת לשער הזה, שריד לחרפת הגלות והחורבן היהודי. רק במחצית הראשונה של המאה ה-20, בעידן הפשיסטי של איטליה, הורה הדיקטטור האיטלקי מוסוליני לשפץ אותו. כמי ראה בשער הניצחון של טיטוס חלק מגדולת העם האיטלקי ותהילת האימפריה הרומית שקדמה לו, הוא רצה שהשער יפאר את רומא הפשיסטית ויקרין עליה מתהילת העבר.
עם קום מדינת ישראל, החליט הרב הראשי לישראל דאז, על אימוץ המנורה משער טיטוס כסמל המדינה וסמל לאומי לכל עם ישראל. ברבות השנים הועלתה ביקורת רבה לגבי ההחלטה. חוקרים רבים גרסו שאמנם יש למנורה שבציור שבעה קנים ובסיסה מזכיר את המדרגות, שעל פי האמונה היהודית נהג הכהן הגדול לעלות עליהן בדרך להדלקת הנרות.
אבל מנגד, הם גורסים, במנורה שבתבליט הרומי מופיעים פרטים בעייתיים שלא ייתכן שהם יהודיים. זה מתחיל מהבסיס המתומן של המנורה, ככל הנראה מעשה ידיו ודמיונו של אמן רומי או יווני. הסיבה - העיצוב אינו מזכיר את סגנון המנורה כפי שהוכר בהלכה היהודית. עוד מקור לביקורת על האותנטיות של ציור המנורה שבתבליט הם עיטורי בעלי החיים שמופיעים עליה.
לא יתכן, אומרים החוקרים, שבעלי חיים כמו אריות, דרקונים ובעלי חיים ימיים, שמובלטים על בסיס המנורה, הם ממקור יהודי. על פי ההלכה היהודית, ציורים שכאלה הם בחזקת עבודה זרה, שמקומה על מנורת בית המקדש אינו סביר מכל טעם שהוא.
הנה התבליט המפורסם של גלות היהודים (עברית):
https://youtu.be/JGGz5dtbGQY
השער מקרוב:
https://youtu.be/SSuPczrQV38
באנגלית על הצד היהודי של שער טיטוס:
https://youtu.be/LOGWUJpWNSg
וסיפורם של המרד ברומאים, שער טיטוס והמנורה שעליו (עברית):
https://youtu.be/UTKXT1GIa1c?long=yes
בית המקדש השני (Temple in Jerusalem) נבנה כמה מאות שנים לפני הספירה על ידי עולי בבל. זה היה לאחר ששבו מהגלות בבבל, במסגרת מה שזכה לשם "שיבת ציון". בית המקדש הורחב ושופץ עוד יותר על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס. הוא היה לבניין מפואר ומרשים במיוחד.
אבל גורל בית המקדש בגירסת הפאר ההורדוסית לא היה טוב - בשנת 70, פחות מ-90 שנה לאחר השיפוץ, הוא נחרב בידי הרומאים. זה קרה במהלך כיבוש ירושלים על ידי הרומאים, במסגרת הדיכוי האכזרי של המרד הגדול של יהודה, כנגד השלטון הרומי.
חורבן בית המקדש היה סמל חשוב וקשה בנפילת יהודה למול האימפריה הרומית, אבל חלק קטן בכמות ההרס והאכזריות שהביאו הכוחות הרומיים לארץ במלחמה זו. לאחר דיכוי המרד הם בזזו את הארץ ולקחו את מרבית היהודים שנשארו בחיים לעבדים. רובם הוגלו לרומא ולמקומות אחרים באימפריה הרומית. גם ארון הקודש והמנורה נבזזו ולא נמצאו עד היום.
הנה סרטון קצר שמתאר את חורבן בית שני (עברית):
http://youtu.be/Sbbv_WleRyo
העדות על הגליית היהודים וביזת המנורה שמופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא:
https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g
הפרק התיעודי שמספר על הורדוס, ישו, המרד והחורבן של בית המקדש (עברית):
https://youtu.be/AIdg74K8Cic?long=yes
סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
וסרט ארוך שמציג את חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
אחת הטעויות הגדולות, אם לא הגדולה בהיסטוריה של העם היהודי, היא שרשרת האירועים שהובילה את עם ישראל לחורבן בית המקדש השני. כיצד קרה הדבר שברגע היסטורי אחד איבד עם שלם את מרכז חייו הרוחניים ואת החופש שלו לאלפי שנים קדימה?
זהו סיפורה של ירושלים בשנת 70 לספירה, שעה שמלחמת אחים פנימית הפכה את העיר לאתר קרבות הרסני.
#הרקע
מלחמת האחים הזו לא נוצרה סתם, או בחלל ריק. במשך שנים הצטברה איבה רבה בין חלקי העם השונים.
המרד והמאבקים הפנימיים בקרב היהודים הם שיאו של תהליך שהלך והתגבר תחת שלטון הדיכוי של הנציבים הרומיים והשחיתות שהם עודדו, לצד קיטוב חברתי, דתי ופוליטי בתוך העם.
תושבי ירושלים חשו תסכול רב כלפי המנהיגות העשירה והנצלנית ששלטה בעיר. עשירי העיר היו אריסטוקרטיה כוהנית שהתרכזה בעיר העליונה.
יהיו אלה שמעון בר גיורא, יוחנן מגוש חלב ואלעזר בן שמעון - שלושה מנהיגים יהודים שילחמו זה בזה ויפלגו את המרד היהודי נגד הרומאים, ברגע בו הכי חשוב היה לאחד אותו דווקא.
כי זה קורה דווקא כשיש לאחד כוחות ולהתייצב מול האויב המשותף, שהוא במקרה האימפריה החזקה ביותר בעולם ומיוצגת על ידי המצביא הרומאי אספסינוס שחונה מצפון לירושלים ונערך לכיבושה, עם כוחותיו החזקים ומאומנים.
עם מנהיגות עשירה ונצלנית השולטת ביד רמה בתושבי ירושלים, באווירה איומה של קיטוב חברתי, דתי ופוליטי הפושטת בקרב היהודים ויוצרת קיטוב נורא בין חלקי העם, תופסים מנהיגי היהודים העוינים אזורים שונים בירושלים ונמנעים משיתוף פעולה ביניהם.
כשממונה אספסינוס לקיסר, הוא שולח את בנו טיטוס (Titus) להשלים את ריסון ודיכוי המרד. כשמגיע המפקד הרומי מרומא הוא מזהה את הקרע בצד היהודי ומחליט לנצל את הפירוד המוחלט בקרב הקנאים ומטיל מצור על ירושלים.
ובעיר עצמה מתנגד כל אחד מהשלושה לאחרים ושלושתם מנהלים ביניהם מלחמת אחים רצחנית. הכהן הגדול מתתיהו בן בואיתוס (Mattathias Ben Boethus) מנסה עוד לתווך בין הקבוצות, אך בלא הצלחה.
#מנהיגים ומחנות
הבה נכיר את הנפשות הפועלות במרד:
יוחנן מגוש חלב, שהגיע עם כוחותיו מהגליל לירושלים לאחר שברח מהחיל הרומאי שם. הוא שולט בבית המקדש עצמו. ביריבותו עם הקנאים, הוא תוקף אותם בירושלים, מבצע הרג המוני באמצעות האֱדוֹמים שהוא מביא לירושלים לעזור לו ומשתלט על מחסני המזון העירוניים.
שמעון בר גיורא, מנהיג הקנאים הצדוקים, הוזמן לירושלים על ידי הכהן הגדול, כדי להתמודד עם יוחנן. הוא שולט בעיר העליונה, מרכזם של עשירי העיר וכוהניה. שמעון זוכה בתמיכתם של אנשי העיר המתונים, שהחזיקו שנים בשלטון ובייאושם הם מעדיפים את הנהגתו על פני זו של יוחנן הרצחני. בשלב מסוים הוא שולט על כל העיר, חוץ מבית המקדש שבידי יוחנן.
אלעזר בן שמעון, מנהיג הקנאים, המורדים, הוא פורש מסיעת הקנאים, שלא היה מוכן לסור למרותו של יוחנן. הוא מתנגד לכל משא ומתן ורוצח את הכהן הגדול, את שרי הצבא ועוד לוחמים גיבורים ממחנה המתונים. בשלב הקריטי מציתים הקנאים את אסמי התבואה של עשירי ירושלים, אלו שיכולים להזין את הנצורים לשנים רבות של מצור. הסיבה להשמדת המזון היא רצונם של הקנאים להוציא את המתונים מאדישותם ולהכריח אותם להילחם.
המאבקים הפנימיים בין המחנות גרמו למותם של אלפי יהודים, עוד בטרם יפלשו הרומאים אל העיר. תוצאות המאבק הפנימי בין היהודים ניכרות בכל. הבזבוז המשווע של משאבים יקרים מחליש את כוח ההתנגדות היהודי הנאבק בינו לבין עצמו ומקל על הרומאים. טיטוס יושב מחוץ לירושלים, מביט על היהודים ההורגים באלפים ושורפים מחסני מזון וממתין לשבירה.
#התבוסה
תוך ניצול המאבקים הפנימיים אצל היהודים הנצורים ולאחר מצור ממושך שנמשך כחודשיים, פורצים כוחותיו של טיטוס אל העיר, ב-9 באב, בשנת 70 לספירה.
ירושלים חלשה ממאבקים פנימיים ומובסת בקלות, עם 4 לגיונות רומיים בלבד. להשוואה - במרד בר כוכבא ותחת מנהיג יהודי אחד נדרשו לרומאים 28 לגיונות כדי לנצח את היהודים - פי 7 יותר!
הכיבוש הרומי הוא אכזרי ונקמני. האימפריה לא אוהבת שמורדים בה ומבחינתה כל מרד הוא הזדמנות להראות לכל הפרובינציות שבהן היא שולטת איך הקיסר מנצח ומה קורה למורדים בו.
הרומאים מעלים את בית המקדש השני באש ומחריבים אותו. שלל רב נלקח, כולל מנורת הית המקדש שתובא לרומי ותונצח בתבליט המפורסם שניצב עד היום ברומא (בתגית "שער טיטוס").
אלפי יהודים נהרגים, רבים נלקחים ונמכרים לעבדות ואחרים נאלצים לברוח הרחק, מי אל מערות מסתור במדבר יהודה ומי לעבר הירדן ואל המדבר.
זה סיפור של הרס שמביא המרד הגדול, עם הנזק הרב וההשמדה שמניבים המחלוקות הפנימיות והמאבקים בין מנהיגים חסרי יכולת לשתף פעולה. ברור הלקח והחשיבות של לכידות, אחדות ושיתוף פעולה, במיוחד בעיתות משבר ולנוכח סכנה. הלקח ההיסטורי ברור והוא רלוונטי תמיד ובמיוחד בימינו אנו, רבי המחלוקת והסכנה.
#תוצאות
תוצאות המרד והחורבן שבא בעקבותיו היו מרחיקות לכת.
ירושלים חרבה כמעט לחלוטין. העם היהודי יצא לגלות שנמשכה כמעט 2,000 שנה. היהודים התפזרו ברחבי העולם, תוך שימור זהותם התרבותית. המסורת היהודית עברה טרנספורמציה עמוקה, כשבית הכנסת והתפילה החליפו בהדרגה ובלית ברירה את המקדש כמרכז רוחני.
הדת היהודית עברה שינויים משמעותיים בגולה והתפתחה ליהדות רבנית. מקום מרכזי בחיי היהודים תופסת התפילה לשיבת ציון ולמשאת הנפש הגדולה - בניה מחודשת של בית המקדש.
מדי שנה, מציינים יהודים ב-9 באב את האובדן הלאומי של בית המקדש. זיכרון חורבן בית המקדש הפך לסמל של כוח הישרדות, בתקווה ובשאיפה לשלום פנימי וחיצוני.
סיפור מלחמת האחים היהודית שהובילה לחורבן (עברית):
https://youtu.be/cVQAc83tF-w
סיפור המרד היהודי ברומאים, שנבע מהמחלוקת הזו (עברית):
https://youtu.be/F4sBzL9R0EU
על יוחנן מגוש חלב והפיכתו ממנהיג מקומי מתון למורד קיצוני (עברית):
https://youtu.be/KXxqQQmfTS8?long=yes
סרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
ופרק תיעודי שמספר על הורדוס, ישו, המרד הגדול והחורבן עם הגלות שהוא הביא (עברית):
https://youtu.be/AIdg74K8Cic?long=yes
המרד הגדול (First Jewish–Roman War), המרד היהודי נגד האימפריה הרומית, התרחש בשנים 66-73 לספירה. זהו המרד המשמעותי הגדול הראשון של העם היהודי נגד האימפריה הרומית בארץ ישראל.
וזה אחד האירועים המכריעים בהיסטוריה היהודית, מרד שיוביל לחורבן בית המקדש השני ולשינוי דרמטי בחיי העם היהודי בארץ ישראל ולתפוצות.
שורשי המרד נעוצים במתח המתמשך בין האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לבין השלטון הרומי. הרומאים שלטו באזור מאז שכבש אותו הקיסר פומפיוס (Pompey), בשנת 63 לפני הספירה. פומפיוס עצמו היה נאור, אך היחסים הלכו והחריפו אחריו, במהלך המאה ה-1 לספירה.
את האווירה הלהיטו אז שרשרת של נציבים רומים שגילו חוסר רגישות למסורת היהודית, הטילו מיסים כבדים מטעם הקיסר והחרימו רכוש, פגעו ברגשות דתיים והרבו במעשי שחיתות. מצב זה הוחמר גם בשל תפקידם של אגריפס השני (Agrippa II) והכוהנים הגדולים, שרבים מהיהודים ראו אותם כמשתפי פעולה עם הרומאים.
הניצוץ שהדליק את המרד היה סדרת עימותים בקיסריה ובירושלים, כשהנציב הרומי פלורוס (Florus) מחרים כספים מאוצר בית המקדש בשנת 66 לספירה. התגובה היהודית הייתה עזה והחלטית.
היו אלה הקנאים (Zealots) והסיקריים (Sicarii), הקיצוניים שבין המורדים, שהחלו בפעולות אלימות נגד הרומאים. הסיקריים, שהיו קיצוניים אף יותר מהקנאים, נודעו בשימוש בפגיונות קצרים ("סיקה" בלטינית) לחיסול יריבים פוליטיים. המרד התפשט במהירות כאשר המורדים משתלטים על ארמון המלך, הורגים רבים בכוח הרומי בירושלים ומנצחים את הצבא הרומי שנשלח להשיב את הסדר על כנו.
לא כל היהודים תמכו במרד. החברה היהודית הייתה מפולגת מאוד בשאלת היחס לרומא. האליטות העשירות ורבים מהפרושים (Pharisees), בהנהגת רבן יוחנן בן זכאי (Yohanan ben Zakkai), התנגדו למרד מחשש לתוצאותיו ההרסניות. הם האמינו שעימות ישיר עם האימפריה הרומית האדירה יסתיים באסון.
אחד המרכזיים שבמתנגדים למרד היה רבי יוחנן בן זכאי שלא רק התנגד למרד אלא גם פעל להציל את היהדות אחרי החורבן שהוא עצמו הזהיר ממנו והוא הקים את הסנהדרין, המרכז התורני ביבנה. אך מנגד, הקבוצות הקיצוניות של הקנאים והסיקריים דחפו למאבק אלים, מתוך אמונה משיחית בגאולה ושחרור מעול רומא.
תגובת רומא למרד הייתה הרסנית. הקיסר נירון (Nero) שלח את המצביא המנוסה אספסיאנוס (Vespasian) לדכא את המרד. אספסיאנוס כבש את הגליל ויהודה, תוך שהוא מבודד את ירושלים. בשנת 69, כשאספסיאנוס מוכרז כקיסר, הוא ממנה את בנו טיטוס (Titus) להמשיך במשימה ובאביב שנת 70 טיטוס מטיל מצור על ירושלים.
המצור על ירושלים היה אכזרי במיוחד. הוסיפו לו מאבקי כוח פנימיים שפרצו בעיר בין פלגים שונים של מורדים. המאבקים הללו גורמים לאובדן של מזון רב ופוגעים אנושות ביכולת להתנגד לרומאים. רעב כבד פקד את העיר הנצורה ובחודש אב, שנת 70 לספירה, הורס טיטוס את ירושלים והצבא הרומאי פורץ לבית המקדש ומצית אותו.
חורבן המקדש היה אסון לאומי ודתי עצום, שמשמעותו מורגשת עד היום.
אך המרד לא הסתיים בנפילת ירושלים. מבצרים כמו מצדה (Masada), מכוור (Machaerus) והרודיון (Herodium) ממשיכים להחזיק מעמד. מצדה, נשלטת על ידי הסִיקָרִיִים בהנהגת אלעזר בן יאיר (Eleazar ben Yair). היא החזיקה מעמד עד שנת 73 או 74. על פי התיאור של יוספוס פלאביוס, לשעבר יוסף בן מתתיהו (Josephus), מגיני מצדה האחרונים בוחרים להתאבד על פני הכניעה לרומאים.
תוצאות המרד היו הרות אסון לחברה היהודית. חורבן המקדש שינה את פני היהדות, שעברה ממרכזיות הפולחן לדגש על לימוד התורה והתפילה. יהודה הופכת לפרובינציה רומית ישירה, רבים מוגלים לרומי כעבדים ובשל ההרס והאבדות הרבות המצב הדמוגרפי והכלכלי בארץ ישראל משתנה דרמטית.
הרומאים מטילים מס מיוחד, "מס היהודים" (Fiscus Judaicus), על כל היהודים באימפריה הרומית, לא רק על תושבי יהודה.
על אף התבוסה הצבאית, לא הובסו הזהות היהודית והתקווה לעצמאות. אדרבא, הם יובילו למרידות נוספות בעתיד, כמו מרד התפוצות (115-117) ומרד בר כוכבא (132-135).
להבנת צדדים שונים של המרד ראו תגית "המרד הגדול".
הנה סיפורו של המרד הגדול והתבוסה האיומה (עברית):
https://youtu.be/S-VcBkUzC2M?t=13s
מצגת וידאו של המרד והחורבן (עברית):
https://youtu.be/CZK7nnSF7g0
חורבן בית שני (עברית):
http://youtu.be/Sbbv_WleRyo
הגליית היהודים ותבליט משער טיטוס של תהלוכת הניצחון הרומית הנושאים את מנורת בית המקדש:
https://youtu.be/2Pz_p8Tf24g
והיהודים צוחקים על אבטלה אחרי החורבן (עברית):
https://youtu.be/Ng1LDt7WR_s
שלטון רומא, מרד וחורבן (עברית):
https://youtu.be/4_uma1wEIxk?long=yes
וסרט תיעודי המציג שלב אחרי שלב במרד ובחורבן שבא בעקבותיו (עברית):
https://youtu.be/0pdaZy3amCY?long=yes
