היכן נולדה החקלאות?
מי המציאו את החקלאות?


המהפכה החקלאית שבה החלו בני האדם לעבד את האדמה, כדי לגדל מזון ולביית את החיות לצרכיהם, היא ככל הנראה השינוי הכי משמעותי בתולדות המין האנושי. המעניין הוא שהיא לא החלה במקום אחד, אלא התרחשה במקומות שונים בעולם, בלי קשר אחד לשני.

המהפכה החקלאית התרחשה לראשונה בתקופה הנאוליתית, החלק האחרון של תקופת האבן. זה קרה לפני כ-12 אלף שנה, באזור שנקרא "מסופוטמיה", בעברית "אזור הסהר הפורה". האזור הזה בצורת קשת, או סהר (ירח) משתרע בין איראן לישראל של היום וכולל גם את טורקיה וסוריה של ימינו.

אגב, מחקרים חדשים גילו שייתכן שביות החיטה, לאחד המרכיבים החשובים ביותר במהפכה החקלאית, החל עוד לפני 20 אלף שנה במזרח התיכון, בלא אחר מאשר עמק הירדן שבצפון מדינת ישראל של היום.

כך או כך, בסביבות 5,000 לפני הספירה פיתחו השומרים את החקלאות עוד יותר. השומרים היו בעלי התרבות המפותחת הראשונה בהיסטוריה. הם הפעילו שיטות חדשות שהמציאו בחקלאות, כולל תכנון השקיה מאוד מתקדם לאותו הזמן.

השומרים גם החלו בשיטה של "התמחות", בה הוכשרו עובדים מקצועיים ומומחים לכל תחום ותחום בחקלאות. בכך הם התקדמו והצליחו לעומת השיטה שבה כולם עושים הכל.

למעשה, בכך הורישו השומרים לעולם כולו את ה"התמחות" - אחת מאבני היסוד של הכלכלה האנושית המתקדמת. כך התפתחה מאוד החקלאות בשומר והם הצליחו לעבד שטחים נרחבים במיוחד, כשכל חקלאי מתמחה במיומנות מסוימת ומצטיין בה, לעומת חקלאות בה כולם עושים הכל בצורה בינונית ומטה. ה"התמחות" הוכיחה את יכולותיה בשומר והשאירה לדורות הבאים שיטה מעולה לקדמה והצלחה כלכלית.

על המהפכה החקלאית תוכלו ללמוד בהרחבה באאוריקה, בתגית "המהפכה החקלאית".


במסופוטמיה נולדו החקלאות וביות החיות:

https://youtu.be/k837R16PvOk


האם כך נולדה החקלאות:

https://youtu.be/bhzQFIZuNFY


כאן נוצר הסהר הפורה שבו נולדה החקלאות (עברית):

https://youtu.be/ydyIn4zZXvo?t=8s


עצוב שבמקומות מסוימים בעולם החקלאות הולכת ונזנחת (עברית):

https://youtu.be/adhgEblYfOA


וסרטון ארוך יותר על הנוודים שהפכו לחקלאים הראשונים בהיסטוריה:

http://youtu.be/Ki8S5I83Ccc?long=yes

חציר (Hey) או שחת הם שמות לסוג של מספוא, מזון גס לבהמות ובעלי חיים.

חציר הוא הפתרון של החקלאים להאכלת חיות משק כמו בקר, סוסים וצאן. כשאינם יכולים לצאת אל האחו, אם זה בחורף הקר, כשהמרעה אינו אפשרי ואם זה כשהם מוחזקים ומאכילים אותם ברפת, באורווה, או בדיר.

בדרך כלל מייצרים את החציר מדגנים וקטניות. אחרי שקוצרים, מייבשים וכובשים אותם לחבילות גדולות, מאוחסן החציר עד שישמש מזון לבעלי החיים.

החציר בריא ומזין מהקש, שהוא שאריות של הצמח, שנשארו לאחר שרוב הגרגרים והפירות נאספו ממנו. בעוד שהקש הוא תוצר לוואי של הגידול החקלאי והוא דל מבחינה תזונתית, החציר מכיל את כל מרכיבי הצמח ופירותיו והוא עשיר ובריא, מה שמבטיח גם תנובת חלב ובשר עשירים וטובים יותר.


כך מגלגלים את החציר בשדות:

https://youtu.be/hi_dUMfmHYU


כך מכינים אותו בקציר:

https://youtu.be/rNEKTWsl3-A


וכך אוכלות אותו הבהמות, כמו העיזים והפרה, עד שמציעים לה בננה:

https://youtu.be/RfntY3zihMM

בעבר קטפו את הכותנה בידיים. זו הייתה עבודה קשה מאד ובמקומות רבים השתמשו בעבדים כדי לבצע אותה. באותם ימים אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב והומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה.

בימינו יש מכונות איסוף חדישות ומשוכללות שאוספות את הכותנה בשדות, או מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.

המכונות הגדולות הללו דוחסות את הכותנה מהשדות לקוביות גדולות. את הקוביות הללו יובילו למפעלי הכותנה, שם יעובדו לבדים ולמוצרים שונים, כמו צמר גפן, פילטרים לקפה וכדומה.


הנה גידול וקטיף הכותנה המסורתי:

https://youtu.be/hR4DiU8wcVk


קטיף הכותנה מודרני ופשוט יחסית:

https://youtu.be/BzOxfignPwg


מכונות מתקדמות לקטיף הכותנה:

https://youtu.be/QHgNoSYlhYs


או המצאה ישראלית שמייעלת את הקטיף עוד יותר (עברית):

https://youtu.be/shFqFkq6k_Y


ומה דעתכם על קטפת שעושה 170 דונם ביום?

https://youtu.be/zDuGCaTO3CU

תולדות הכותנה (Cotton) הם בעצם די תולדות האנושות. לפי הממצאים כרגע, ההיסטוריה של הכותנה מתחילה מביות הכותנה אי-שם בפרו של היום, לפני כ-8,000 שנה. זה הרגע שבו מתחילים בני אדם לגדל כותנה באופן יזום, כדי לטוות ממנה בדים ולייצר בגדים. זו מהפכה אופנתית של ממש. קדומה אבל אופנה.

שרידי בדים עשויי כותנה בני 5,000 שנה נמצאו במערות במקסיקו. ההודים הפיקו מכותנה, כבר מ-2,500 לפני הספירה, גם מגבות וגם בגדים ואפילו מצעים.

עדויות שנמצאו בשרידים ממצרים הקדומה מעידות על גידול וטוויה של בדי כותנה במאה ה-12 לפני הספירה. את הכותנה גידלו והפיקו המצרים, אך גם הם השתמשו בעיקר באריגי פשתן.

בכתובים מוזכרת הכותנה לראשונה בהודו, בכתבי הריג ודה מ-1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר מזכיר ההיסטוריון היווני הרודוטוס את הכותנה ההודית ומספר שעל עצי פרא שלה גדל צמר טוב יותר מצמר כבשים.

הכותנה נאספה באותם ימים בידיים ומהאלף ה-5 לפני הספירה טוו אותה באמצעות הכישור, המצאה הודית שמתבססת על גלגל מסתובב לטוויה לחוטים.

תחת השלטון הבריטי ובחסות המהפכה התעשייתית, נסקה תעשיית הכותנה ההודית. עזרו לכך הנול הממוכן של ארקרייט שהומצא בסוף המאה ה-18, שלראשונה אפשר את הייצור הול וההמוני של אריגי הכותנה בבריטניה.

כמובן שלצורך הטוויה היה צורך לנקות את הכותנה מהלכלוך ומהגרעינים והזרעים שעליה. במשך אלפי שנים זו הייתה עבודה קשה ואיטית, שנעשתה על ידי עובדים רבים. עד שיגיע מורה אמריקאי עם הברקה שהפכה למכונה ולפטנט - היה זה אלי וויטני, שיצר את המנפטת, מכונת הפרדה חכמה, שניקתה את הכותנה בקלות.

המנפטת של וויטני תאפשר לעובד אחד לנקות עד חצי טון כותנה ביום. זו כמות עצומה שלפני המכונה הזו דרושים היו עשרות עבדים לייצר אותה.

ההישגים וההתקדמות שיצרה המנפטת היו עצומים. בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, כמות הכותנה שניתן היה לייצר עלתה כמעט פי 150 ותוך כמה שנים פי 1500. הכותנה הפכה לענף הכלכלי החזק באמריקה.


הנה סרטון על הביות בעולם שכולל גם את הכותנה:

https://youtu.be/yfDHcXxG4tU


המנפטת של אלי וויטני, שניקתה את הכותנה בעצמה (מתורגם):

https://youtu.be/0SMNYivhGsc


ילד מסביר כיצד היא מפרידה מהכותנה את הזרעים:

https://youtu.be/xowMzzKywog


הפרדת הכותנה מהזרעים בעזרת המנפטת תייצר בום כלכלי ותחולל בעקיפין מלחמת אזרחים:

https://youtu.be/Gc1V1vN6Vxc


המנפטת תשפיע על העבדות באמריקה בגדול:

https://youtu.be/OxED9ZPPjys


קטיף הכותנה המסורתי ביד ועד למכונות המודרניות לקטיף כותנה - הנה ההיסטוריה של הכותנה:

https://youtu.be/AAUQNMldp_Y?long=yes


וסרט תיעודי על קיצור תולדות הכותנה:

https://youtu.be/GtBYcJzr3o0?long=yes

גידול האורז הוא ענף חקלאי חשוב בעולם, שכן האורז הוא אחד מהמזונות הנפוצים והנצרכים בעולם. חקלאות האורז פרושה כמעט בכל מקום בתבל. היא מחייבת אמנם עבודה ומים רבים, אבל בכל מקום שיש את שני אלה ניתן לגדל אורז. מחצית מאוכלוסיית העולם מתבססת על האורז כמזון עיקרי על שולחנה.

לרוב מגדלים אורז בשדות שהוצפו במים. מים אלה מגיעים מהגשמים או מהנהר הסמוך, באמצעות תעלות שמיועדות לכך. שדות האורז המושקים לא מאבדים את הפוריות ומסוגלים להניב את אותו יבול למשך מאות ואלפי שנים.

גובה המים נע מחצי מטר ועד לשני מטרים. המים מבודדים את הצמחים במדרגת האורז מהחום. המים בשדה האורז מייצרים סוג של אקווריום, עם מערכת סביבתית השומרת על איזון טבעי ובריא לצמחים. חלק מהחקלאים יודעים לספר שהמים גם מונעים צמיחה של עשבים שוטים.

כשהצמחים גדולים, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש אותם לגמרי. לאחר שיובשו צמחי האורז, הם נקטפים אותם ומועברים למפעל. שם חובטת בהם מכונה מיוחדת ומפרידה כך את גרגרי האורז מהצמחים היבשים. לאחר ניקוי ומיון של הגרגרים, אורזים את האורז המנופה והנקי בשקים והם מוכנים לשיווק.

בחקלאות האורז נושא מעניין הוא הדישון. נקווה שלא נקלקל לכם את הנאת האורז אם נספר שטובי החקלאים מכניסים לשדות האורז מלאי המים להקות דגים או ברווזים, שיחיו במים וידשנו בצואתם את השדה...

כשהאורז גדול, מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש את הצמחים. לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם. במאלאית ובאינדונזית הם נקראים "פאדי", כלומר אורז שנקצר אבל עדיין לא נחבט וקולף מתוך המוץ.

לאחר מכן חובטים במוץ, כדי להפריד ממנו את גרגרי האורז. אז מנקים את הגרגרים, ממיינים מהם את גרגרי האורז המקולקלים והאורז הנקי מוכן לאריזה.


כך מגדלים את האורז:

https://youtu.be/kxAEiHCErSA


כך קוצרים את האורז:

http://youtu.be/V2SSKAf0yBU


וכך אוספים ומפרידים את האורז:

https://youtu.be/tijSIfXieVg

חומרי ההדברה (Pesticides) נחשבים לא בריאים אך האדם המודרני משתמש בהם רבות. חומרי הדברה הם למעשה חומרים רעילים, כימיקלים (חומרים כימיים) המשמשים את החקלאים כדי להדביר, להרוג, בעלי-חיים שמזיקים למזון או מטרידים את המין האנושי.

הצד הבריאותי שבחומרי ההדברה הוא הלא נעים בעניין. כל החומרים הללו נכנסים בסופו של דבר למזוננו. הגידולים החקלאיים מרוססים ישירות. בנוסף לכך, רבים מבעלי חיים שהאדם צד אכלו חלק מחומרי ההדברה הללו במזונם. כך למעשה, אוכלים רבים מזון שרוסס וצבר חומרים לא בריאים. תעשייה שלמה מספקת כיום מזון אורגני, כזה שלא רוסס בכימיקלים שכאלה, אך גם שם מסתבר שהתגלו במהלך השנים לא מעט חקלאים שבכל זאת ריססו, בכדי שלא לאבד את היבול לטובת המזיקים השונים.

כך או כך, נראה שהתעשייה תצטרך לפתח יותר חומרים ירוקים, טבעיים ולא מזיקים שבעזרתם ניתן יהיה להרחיק ולהדביר את המזיקים - מבלי "להדביר" אותנו...


הנה הפגיעה בדבורים למשל, שגורמים חומרי הדברה (עברית):

https://youtu.be/w07FOTcGqSM


על הצורך בשימוש בחומרי הדברה לא בריאים (מתורגם):

https://youtu.be/GLllZ-qiXJA


מטוס ריסוס מרסס שדות בחומרי הדברה:

http://youtu.be/KGpMV8Rhw0I?t=08s


והסכנה הבריאותית בריסוס הזה למתגוררים בסמוך (עברית):

https://youtu.be/tfP0Bo6xuZ4

עוד מימי קדם, חקלאי הוא אדם שמגדל פירות וירקות, עצים ותבואה. החקלאי קם בבוקר מוקדם ומעבד את השדות, מטפל במטעים או בפרדסים וממתין להבשלת הפרי והירק. בכל עונה החקלאים יודעים מה יש לנטוע ומתי יוכלו לקצור או לקטוף את התבואה והגידולים מהשדות או את הפירות מהעצים.

אחרי שהחקלאי אוסף את מה שגידל, הוא מוכר את התוצרת לחנויות ודרך החנויות אל ההורים שלנו או לתעשיית המזון, שמייצרת מהגידולים הללו מוצרי מזון רבים ומגוונים.

אנו צריכים לומר תודה לחקלאים על האוכל הטעים שמגיע לשולחננו. תודות לעבודתם של החקלאים אנו אוכלים ירקות ופירות טריים. גם סוגי מזון רבים אחרים מתבססים על גידולים חקלאיים רבים, החל מלחם, פסטה וצ'יפס ועד למגוון של תבלינים ועשבי מאכל שונים.


הנה חקלאי שמספר על עבודתו (עברית):

http://youtu.be/QOXgu7NQ_Rc


וחקלאי שמציג את החממות שלו ואת עיבוד האדמה (עברית):

http://youtu.be/j1CwLF6j0fo

הצבעים העמוקים של העמקים שבקומבריה אנגליה נשארו כך מאות שנים. עצי הפרי השופעים והאחו הירוק המתפרש מהעמק אל הגבעות המכוסות גם הן בשטיח הירוק והמרהיב כל כך, הם הסמלים של האזור המיוחד הזה שעל גבול סקוטלנד.


הנה יופיו של עמק טרוטבק שבקומבריה:

http://youtu.be/2jvHxHvhaqw


והנה עמק עדן בקומבריה, ביום סגרירי ואפור:

http://youtu.be/wvLRMdyOqPM


והנה סרטון של עמק דודון מלא בעננים בחורף:

http://youtu.be/3e4SQZovVwo

מטוס הריסוס הוא מטוס קל שמשמש בדרך כלל לריסוס של חומרי הדברה מעל השדות. במקומות שונים בעולם משתמשים במטוסי ריסוס גם לזריעה וגם לדישון ובמקרים מסוימים אפילו להשקייה של השדות. אף שיש מטוסים שהוסבו למטוסי ריסוס, בדרך כלל נבנים כלי טיס המיועדים לשימושים חקלאיים במיוחד לכך. באזורים המועדים לשריפות, יש אפילו מטוסים דו-שימושיים, שבנוסף לריסוס משמשים גם לצורכי כיבוי מהאוויר.

חומרי ההדברה שמרוססים על ידי המטוס מהאוויר נועדו להרחיק את החרקים והמזיקים שפוגעים ביבול. מטוס ריסוס כזה עושה עבודה מהירה ויעילה ומאפשר טיפול בשדות היבולים בתוך זמן קצר. במקרים שונים מעדיפים לרסס בלילה, מכיוון שהחרקים יוצאים החוצה וקל יותר להדבירם. ריסוס כזה מחייב פתרונות לבעיית הראיה של השטח שרוסס ולכן נוהגים לצרף חומר זרחני לחומרי ההדברה, כך שהטייס יוכל לראות את השטחים שרוססו.


הנה מטוס ריסוס בעבודה (עברית):

http://youtu.be/KGpMV8Rhw0I?t=08s


ומטוסי הריסוס נאבקים באויב קשה במיוחד - פעולות ריסוס הארבה בנגב (עברית):

http://youtu.be/hHrC3ZO3VZg


כך נראית הטיסה מתא טייס הריסוס (עברית):

http://youtu.be/mF2b_f1j5uY


למתגוררים בסמוך לשדות ופרדסים המרוססים כך (עברית):

https://youtu.be/tfP0Bo6xuZ4


ומתיחה טלפונית של מישהו שמבקש ללמוד להיות דייל למטוס ריסוס (עברית):

http://youtu.be/rIb_7Ko_mVU

באגם אִינְלֶה (Inle lake) שבמיאנמר, בורמה לשעבר, מתקיימת חקלאות גאונית ופוריה במיוחד. מדובר בערוגות צפות על המים, שעליהן מגדלים את הגידולים החקלאיים שלהם.

היה זה כשחקלאי המקום גילו שהם יכולים לתלוש מקרקע האגם אצות וצמחי מים ולערבב אותם עם סחף נהרות, טין ורקבובית ולבנות מהתערובת שנוצרה מעין רפסודות ענקיות, בגודל של מגרש כדורגל. את המשטח שנוצר הם החליטו לנסר וליצור ערוגות בגודל 10 מ"ר. כשמיקמו את הערוגות הללו על פני המים ולמדו שהן צפות, הם מיקמו אותן בשולי האגם.

הם הותירו בין הערוגות מעברים ברוחב שמאפשר מעבר לסירות הצרות שלהם. בכדי שהערוגות הצפות שיצרו לא יזוזו ממקומן, השתמשו החקלאים בכלונסאות ארוכות, שעימן עיגנו את הערוגות הללו לקרקעית האגם.

באופן כזה יצרו אנשי האגם חקלאות, מבלי שהם מחזיקים קרקע משלהם. מאז נעשה בתוך הערוגות כל המעשה החקלאי שלהם. מעיבוד הקרקע, דרך הזריעה ועד לקטיף - את הכל עושים החקלאים המשייטים של אגם אינלה מתוך הסירות.

בכך הם גם השלימו את התהליך המופלא, שלפיו, בהיעדר כסף לקנות להם קרקע לבניית בית, הם בנו גם את בתיהם על האגם ומסביבם יצרו גם את המקום לחקלאות שאינה מחייבת מבחינתם קרקע.

ואיכות הירקות שהם מגדלים כך, אתם שואלים? - מי שניסו אותו מספרים שהטעם שלהם הוא פשוט נפלא.


הנה הערוגות הצפות שעל מי אגם אִינְלֶה שבמיאנמר:

https://youtu.be/WDduB54yrTQ


החקלאות הצפה של אגם אִינְלֶה:

https://youtu.be/OiLp56y41vM


אחרי כן מוכרים את הירק בשוק הנודד של כפרי האגם:

https://youtu.be/8AhPShWbSXQ?t=5m02s


ושיט בין ערוגות שצפות על פני המים:

https://youtu.be/bRHMGhta5wc

ייצור התה שאנו שותים מתחיל מגידולו החקלאי. התה הוא בעצם שיח, שמגלגלים את עליו, מייבשים וכותשים אותם. את התה הכתוש, היבש והכהה או בהיר, אורזים בארגזי עץ ומשווקים לכל העולם.

בכל מדינה מקבלות חברות התה את ארגזי התה ואורזים אותו בקופסאות. חלק גדול מהתה נארז בשקיקי תה שאותם יטבלו הצרכנים במים רותחים, להכנה מהירה ונוחה של תה.

לאחר ההכנה של השקיקים, או אריזת התה בשקית גדולה, מכניסים אותם לקופסאות והם נשלחים לשיווק, כדי למכור אותם לחנויות ולצרכנים.


איך מייצרים תה?

https://youtu.be/vAi1qBV5n7I


תהליך הייצור של התה:

http://youtu.be/ZJFaYKEDle4


גידול התה הוא ענף מכניס להרבה חקלאים בסין:

https://youtu.be/Cb9iMSGFXQc


תהליך הייצור של שקיקי התה:

https://youtu.be/PDjt03_ka2E?t=7m14s&end=11m


והכנת תה ביפאן:

https://youtu.be/reJPNlky2HM

גידול האורז בטרסות הוא אחת הצורות המרשימות והיפות של החקלאות בעולם. שיטת הטרסות מאפשרת לנצל היטב את מי הגשמים, כשאותם מים יורדים מטרסה לטרסה, במורד המדרגות החקלאיות ומאפשרים את גידול האורז בהרים התלולים.

כשמגדלים את האורז בטרסות, ניתן לראות בריכות מים שנוצרות על מרפסות קרקע, שיוצרים החקלאים על צלעות ההרים.

הטרסות מוקמות בגבהים שונים ומגיעות לא פעם לגובה של 1000 מטרים ויותר. הבריכות הללו מתמלאות במי הגשמים ובתוכן מגדלים את צמחי האורז. כשהצמחים גדולים מספיק, מייבשים את הבריכה, מה שמאפשר לייבש את הצמחים לגמרי.

לאחר שיובשו צמחי האורז, קוטפים אותם. הצמחים נאספים למקום שבו חובטים בהם ביד או במכונה, כדי להפריד מהם את גרגרי האורז.

בשלב הבא מנקים את הגרגרים וממיינים אותם, כדי להוציא מהם את גרגרי האורז הפגומים. לבסוף אורזים את האורז המנופה והנקי בתוך שקים והם מועברים לאיחסון ולשיווק לצרכנים להם משמש האורז כדבר מאכל עיקרי.


הנה טרסות האורז של בנאו בפיליפינים:

https://youtu.be/IKTBY9FM35I


ובואו נטייל אל השדות ונראה כיצד אוספים את צמחי האורז שיובשו:

https://youtu.be/AD8I702ZVO8

כֶּרֶם (vineyard) הוא מטע שחקלאים מגדלים בו עצי פרי, אמנם מכנים כרמים גם מטעי זיתים ושקדים, אבל בדרך כלל אנו מזהים את הכרם עם הגפנים.

פירות הגפן הם הענבים. את הענבים אנו אוכלים, אבל לא פחות מזה גם מייצרים מהם יין.

הגפן שגדלה בכרם היא שיח מטפס. לכן חשובים בכרם העמודים שעליהם מטפס הגפן ונקראים "קרדונים". בכרם המודרני תומכים חוטים וקושרים את הזמורות הצעירות שנושאות את אשכולות הענבים אל הקרדונים.

שורות שורות, בסדר מופתי, תלויים הגפנים על עמודי הקרדונים, בגובה של כמטר אחד. מהכרם אוספים את אשכולות הענבים ומעבירים אותם אל היקב. שם מוחצים אותם והופכים אותם למיץ ענבים, שבתהליך ארוך ומתוחכם יהפוך ליין.


הנה הכרמים של טנוטה סן לאונרדו, אחד מיצרני היין הטובים בעולם:

https://youtu.be/HAFTQQaN3qs


כך מטפלים בכרם לאורך השנה:

https://youtu.be/j_BX-aIbtYM


כרם במדבר:

https://youtu.be/nE9sbkqNjC4?t=4m58s


כך אוספת מכונת הבציר, הבוצרת, את הענבים בכרם:

https://youtu.be/A7-59Q0kGrA


"שיר הבוצרים" מתוך סרטו של נתן גרוס בסרטי גבע 1953:

https://youtu.be/M7SE9rqLNys


ודרך הכנת יין בעבר:

https://youtu.be/o6_4jN8hN4U

האדמה מסביב לחלק מהרי הגעש עשירה מאד בחומרים מזינים, כמו סיליקה, ברזל, חמצן ומגנזיום. לכן היא טובה לגידול של יבולים חקלאיים.

משום כך מוקפים הרי געש רבים בשדות ובמטעים של עצי פרי. זו גם הסיבה שאנשי הכפרים לא מתרחקים מהרי הגעש מספיק והם מוכנים ליטול את הסיכון שבמגורים בסמוך להר געש, רק כדי לקבל תבואה מצוינת כל כך.


הנה הקרקע הפוריה שליד הר הגעש:

https://youtu.be/wmh9GaUThiI


וזה גם הסוד של הקרקע הפוריה של אינדונזיה, מדינת האיים הגעשיים:

http://youtu.be/CaQ7xkpJ65E

חקלאות שלחין היא צורת גידול חקלאית שמתבססת על השקייה של הגידולים החקלאיים באמצעות שליחת המים לערוגות שלהם. זה גם מקור השם, שכן שולחים את המים לערוגות.

חקלאות השלחין המודרנית עושה שימוש בעיקר בממטרות ענק ובטפטפות, שמותקנות על צינורות המובילים מים לצמחים ומטפטפים אותם ישירות לאדמה. בעבר התבססה חקלאות השלחין המסורתית על בריכות אגירה של מים שיצרו החקלאים ושמהן הובילו מסלולי הובלה את המים אל הערוגות.

בארץ מגדלים בעזרת חקלאות השלחין ירקות, פירות וכותנה, שכן כל הגידולים הללו דורשים כמויות גדולות של מים.


הנה פרישת טפטפות בחקלאות השלחין:

http://youtu.be/3LSVuSTbjd0


וקטיף כותנה בתל יוסף:

http://youtu.be/14BqV7MJphs

דשן (Fertilizer) הוא חומר המעשיר את הקרקע במינרלים ומסייע לצמיחה משופרת של גידולים. למעשה, מדובר בתוספת של מזון איכותי לצמח, הגורם לו לגדול מהר יותר, להיות בריא יותר ופורה הרבה יותר מבחינת יבולים.

הדשן משמש בגינון ובחקלאות, להעלאת כמות ואיכות היבול. הוא יכול להיות ההבדל שבין גידולים מוצלחים המעשירים את החקלאי לכישלון חקלאי שיביא לגידולים עלובים ולהפסדים.

הדשן מתבסס על חנקן, זרחן ואשלגן - שלושה חומרים עיקריים התורמים להתפתחותם של צמחים.


בין סוגי הדשנים ניתן למצוא את:

#זבל
דשן אורגני המשמש להעשרת הקרקע ולטיובה באמצעות חומרי מזון.

#הומוס
דשן טבעי שמקורו בפירוק חומרים אורגניים שמקורם בקרקע, על ידי תולעים ומיקרואורגניזמים או תהליכים כימיים שונים.

#גואנו
הדשן הטבעי היעיל ביותר, שכולל את שלושת החומרים הנ"ל ומקורו בגללים ולשלשת של עופות ימיים, עטלפים וכלבי ים.

#דשנים כימיים
חומרים המסייעים להתפתחות הצמח, במיוחד חנקן, זרחן ואשלגן.


בניגוד לדשנים הכימיים אם כן, מקורם של הדשנים הטבעיים מתבסס על ריקבון. הקומפוסט למשל, הוא דשן שנוצר מזבל אורגני, כמו פירות, ירקות וצמחים, הנרקבים, מתפרקים ומוחזרים אל הקרקע החקלאית בכדי לדשן אותה. קראו על כך בתגית "קומפוסט".


כך מוסבר הדישון על ידי יצרן מוצרי דשן (עברית):

https://youtu.be/1Rjf_z5F-lE


כך מדשנים לפני שתילה (עברית):

https://youtu.be/o3gIaOSYH0k


דישון בגינת הבית (עברית):

https://youtu.be/tUWdNSKOurw


קומפוסט שמיוצר מפסולת אורגנית הוא בעצם דשן (עברית):

http://youtu.be/c0iNW_IjF4E


גם שאריות של קפה שחור הם דשן מעולה (עברית):

https://youtu.be/kY5H3Yoi_uo

כשגוזמים עצים, אנו מקצרים את ענפיהם. זה לכאורה לא דבר חכם... למה לגזום ענפים של עץ שרוצים שיגדל?

אבל הגיזום הוא דבר טוב. הוא מאפשר לעץ להתרכז במה שחשוב לגדילה בריאה ופוריה.

אז איך זה קורה?

קיצור הענפים מחזק את העץ ומאפשר לו להשתמש במזון שהוא מקבל, פחות לגידול הענפים הרבים שלו ויותר כדי להרבות את הפירות ולהפוך אותם גדולים ועסיסיים הרבה יותר.

גם הענפים, במקום לגדול ארוכים ולהתפרש בלי מבנה מסודר, כשמקצרים אותם אז מאפשרים לנם לצמוח ביחד לטובת הצמח והצמח יכול אז לגדול במבנה מלא ומוצק, בריא יותר וכזה שגדל היטב.

כך יוצא שככל שהעץ פחות מתפרש וגדל, הוא הופך עץ פורה יותר ובריא יותר.


הנה גיזום עצי פרי:

http://youtu.be/yNytXvxWJIY

הטרקטור הוא כלי רכב שבו משתמש החקלאי כדי להעביר כלים וגידולים אל השדות ומהם. בעזרתו הוא גם מבצע עבודות שונות בשדה, כמו חריש, קציר או הנחה של צינורות השקייה בשדות. לטרקטור יש גלגלים גדולים כדי שלא יטבע בבוץ ויצליח לנסוע בשדה גם בימי גשם.

הטרקטור גורר אחריו כל מיני מכשירים חשובים לחקלאות. לעיתים זו מחרשה, שמכינה את השדה לזריעה, אחרי כן מזרעה, שאיתה מפזרים את הזרעים על האדמה ולעיתים מקצרה, שקוצרת את התבואה שגדלה בו.

פעם נעזרו האיכרים בבהמות שעשו את העבודה הקשה הזו, כמו הפרד והסוס. הטרקטור החליף אותן.


הנה טרקטור עם מתקנים וציוד שמשמש לחריש, זריעה, קציר ועוד:

http://youtu.be/B43JyTSknl0


ריקוד של טרקטורים בחג שבועות בקיבוץ:

http://youtu.be/1t-HizRMv0Y


טרקטור שחופר וטרקטור שאוסף את האדמה:

http://youtu.be/VdOvgdWWLys


ולצעירים - הנה הטרקטור של טוטיטו:

http://youtu.be/ViIR3n0zS8M

רדיית הדבש היא תהליך מורכב ויקר מאד ואפילו קצת מסוכן לכוורנים ולכן הוא מחייב ציוד ולבוש מיוחד. זו אחת הסיבות שמחיר הדבש הוא גבוה מאד לצרכן. מה היה מחירו של הדבש אם היינו יכולים לייצר אותו בבית?

ובכן, בקרוב יתכן שנדע. Flow Hive היא כוורת דבורים מהפכנית המאיימת להפוך לדבר הבא בעולם הכוורנות. מדובר בלא פחות מאשר כוורת פרטית לחצר הבית, כוורת שמצוידת בברז, דרכו נוכל למלא בקלות דבש טרי לתוך צנצנת.

הכוורת הזו מתאימה לגינת הבית ולדירות גג, בתי ספר יוכלו להוסיפה לפינת החי ומי שירצו יוכלו אף להציבה בגינה הקהילתית. הכוורת הפשוטה הזו תאפשר לרדות עשרות קילוגרמים של דבש טרי.

איך היא פועלת? - יש בכוורת חלת דבש מלאכותית שתאיה חצויים ואת תוכם ממלאות הדבורים בדבש. על ידי סיבוב של הברז, זזים התאים במקביל והדבש ניגר לצינור שמוביל לברז. אחרי מילוי הצנצנת, כשהברז נסגר, חוזרים התאים למצב אגירה והדבורים, שאף אחת מהן לא נפגעת בתהליך, חוזרות למלא אותם בדבש.


הנה כוורת העתיד:

https://youtu.be/ZtOBdpCX2HQ?t=9s&end=1m33s


הנה הכוורת בפעולה:

https://youtu.be/0_pj4cz2VJM


והסבר מפורט בעזרתם של הממציאים של כוורת העתיד:

https://youtu.be/WbMV9qYIXqM

ט"ו בשבט הוא חג האילנות, או ליתר דיוק ראש השנה לאילנות. לצד אכילת פירות ובמיוחד פירות יבשים, המנהג העיקרי בחג הידידותי כל כך לסביבה, הוא הנטיעות, שתילת העצים.

בכל שנה נוהגים אלפים רבים של ילדים ומבוגרים להשתתף בט"ו בשבט בנטיעות עצים המוניות. בדרך כלל מארגנת אותן הקק"ל, הקרן הקיימת לישראל. אבל כיום מארגנות נטיעות גם עיריות ומועצות מקומיות שונות.

כל שנה במהלך החג ניטעים ביערות קק"ל ובחורשות רבות שתילי עצים רבים. הם צפויים לגדול, לצמוח להצטרף לעצי ארצנו, ההופכים אותה ירוקה וכה נבדלת מהמדינות המקיפות אותה באזור.

מקור המנהג לטעת עצים בט"ו בשבט הוא באידיאולוגיה של ראשוני המתיישבים בארץ ישראל. ממנה נולדה הברקה ציונית נהדרת ואפילו חדשנית. המנהג ליטול חלק, ביחד עם הילדים, בנטיעות ובהצמחת עצים בארץ ישראל, התגלה כמגדיל את אהבת הארץ והפך בדרך כלל את הנוטעים לשותפים בשמירת הטבע והצומח בארץ.

מנהג הנטיעות הפך את ישראל לשטח ירוק ונעים, בתוך סביבה מזרח תיכונית יבשה וצהובה מחול ואדמה לא זרועה, אלא למטרות חקלאיות.

זהו אחד מהקסמים של החג הזה. הציפייה והתקווה שמטמיעים בילד הנוטע, לצמיחת האילן "שלו", מגדילות את תחושת השייכות לארץ ישראל. הן גם מעצימות את האיכפתיות והאחריות שלנו, הנוטעים, לסביבה הירוקה, של העצים והצומח בישראל.


כך נולדו הנטיעות של ט"ו בשבט בתחילת המאה ה-20 (עברית):

https://youtu.be/2e5zKLd3KB8?t=1m48s


ט"ו בשבט בימיה הראשונים של רחובות, בשנת 1928 (עברית):

https://youtu.be/CC_TlFfCfKc?t=15s


מצגת וידאו לחג האילנות ט"ו בשבט (עברית):

https://youtu.be/RZTBFlurYOo


ותכנית ט"ו בשבט של "פרפר נחמד" לילדים צעירים (עברית):

https://youtu.be/OzQBvC3EWzI?long=yes

כותנה (Cotton) היא גידול חקלאי חשוב שממנו טווים בדים שישמשו לייצור בגדים ומוצרים שונים מבוססי בד. מזה אלפי שנים שהיא מהווה באזורים החמים את חומר הגלם העיקרי והמועדף ליצירת בדים קלים לכותנות ובהמשך לחולצות.

את הכותנה שותלים בדרך כלל באביב. חודש וחצי אחר כך מופיעה הפריחה, בצבע לבן או צהוב. לאחר 3 חודשים מופיעים על הצמח כדורי הכותנה הבהירים והם מוכנים אז לקטיף.

בסביבות חודש אוקטובר נוהגים החקלאים לאסוף את הכותנה מהשדות. פעם אספו את הכותנה בידיים וטוו אותה בכישור - עיקרון שמבוסס על גלגל מסתובב, שהומצא בהודו בסביבות האלף ה-5 לפני הספירה. כיום מסייעות בכך מכונות מיוחדות, שטוות את הכותנה באופן תעשייתי.

בימינו אוספות מכונות גדולות את הכותנה מהשדות ודוחסות אותה לקוביות גדולות.

במפעל פותחים את הקוביות. עתה מנפים מכדורי הכותנה את האבק, הלכלוך והגרעינים שמסובכים בתוכם ומנקים אותם לחלוטין.

אבל לאחר הניקוי, הסיבים והזרעונים עדיין מחוברים ויש צורך להפריד אותם. אם בעבר, עד סוף המאה ה- 18, נדרשה עבודת יד מייגעת כדי לבצע את ההפרדה הזו, היא נקראת "ניפוט", היום עושים אותה באמצעות מנפטות, מכונות מיוחדות שמרוכזות במקומות שבהם מבצעים את הניפוט.

עתה משטחות מכונות מיוחדות במפעל את סיבי הכותנה וצובעות אותם. בתהליך הטוויה ממוללים ומשטחים את הכותנה והיא הופכת לחוטים. עכשיו הכותנה מוכנה להפוך לבד, או לצמר גפן, ששמו באנגלית הוא Cotton (בעברית: כותנה) ודמיונו לכותנה ברור לעין, ודאי משום שהוא מיוצר בפשטות מכותנה טהורה ונקייה לחלוטין.

מרבית בדי הג'ינס והטריקו למשל, עשויים מבדי כותנה. אותה כותנה גם משמשת לייצור של רשתות דיג, נייר מסוגים מסוימים (כולל כזה המשמש לייצור שטרות כסף רבים), פילטרים לקפה ועוד. בעבר נהגו לייצר אפילו את צינורות כיבוי האש מכותנה.


הנה התכונות הנהדרות של הכותנה ומעט מההיסטוריה שלה (מתורגם):

https://youtu.be/tKLJ6KQAcjI


על תהליך ייצור הכותנה:

https://youtu.be/nqzC6a4FIxQ


טווי הכותנה בשבט הדורזה של דרום אתיופיה:

https://youtu.be/vrcmBwxI-lc


תעשיית הכותנה:

https://youtu.be/QHgNoSYlhYs


כך קוצרים את הכותנה בקליפורניה:

https://youtu.be/iSqinChTT70


יש גם קומביינים שעושים את זה:

https://youtu.be/gJN7MlF6ckc


כך טווים את הכותנה לבד בתעשייה:

https://youtu.be/kH_b3Heo48I


וסרטון תיעודי על ייצור הכותנה (עברית):

https://youtu.be/iNYdhrgsZ0M?long=yes