שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המציאה את החיתולים החד-פעמיים?
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
חיתולים חד פעמיים
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
