שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה תרם ומה גרם החד"פ לעולם?
את יתרונות השימוש בסכו"ם ובכלים חד פעמיים כולם מבינים. הקלות בה מושלכים הכלים הללו לפח האשפה בסוף הארוחה, במקום שטיפת הכלים הוא חיסכון בזמן ובכוח עבודה.
תולדות החד-פעמי קשורים קשר הדוק לתעשיית המזון המהיר. הנייר והפלסטיק היו זולים ובעבר נעלם המחיר הסביבתי שלהם מהעין, מה שלא היקשה לרגע להשתמש בחד"פ.
ומה שמדהים הוא שבלי הכלים והסכו"ם חד הפעמים לא הייתה תעשיית המזון המהיר משתלטת על העולם.
כי הכלים והסכו"ם חד הפעמיים (Disposable dishes) היו בסוף שנות ה-40 אחד ממרכיבי ההצלחה העיקריים של מסעדת מקדונלדס המקורית בקליפורניה. את זה למד גם ריי קרוק, מי שרכש את המסעדה הבודדת והמצליחה הזו והפך אותה לרשת המזון המהיר הגדולה בעולם. כל שאר הרשתות הלכו בעקבותיה והשאר היסטוריה.
בזכות יתרונם של החד"פ, בביטול הצורך ברחיצת הכלים, הפך השימוש בכלים החד-פעמיים נפוץ בכל מקום. ממסעדות מזון מהיר, דרך מסיבות ואירועים רבי משתתפים ועד לפינות שתייה ומטבחים של מקומות עבודה.
אלא שסכו"ם, כוסות וצלחות חד-פעמיים עשויים לרוב מפלסטיק, בעוד חלק מצלחות חד"פ וכוסות למשקאות חמים עשויים גם מנייר. את הנייר קל אם רוצים למחזר, בעוד שהפלסטיק מעולם לא טופל מספיק והפך לנזק סביבתי עצום וברובו לא ממוחזר.
יתרון נוסף בשימוש בסכו"ם, כוסות וצלחות חד פעמיים הוא בעניין כשרות של כלים עבור הסועדים היהודים, המקפידים על כשרות. מכאן שהנהנית השנייה מכוסות, סכו"ם ושאר כלים חד פעמיים היא מדינת ישראל, המדורגת בראש טבלת צריכת כלי הפלסטיק בעולם. בעולם של זיהום פלסטיק השיא הזה הוא ממש לא מחמאה.
כי הצרכנים העיקריים של הכלים החד-פעמיים אצלנו, לצד תעשיות המזון המהיר והטייק-אווי הפורחות כאן הם אנשי הקהילה החרדית. בקהילה זו המשפחות הגדולות והכשרות אינה קלה, שכן היא מחייבת להפריד בהן בין כלי מטבח בשריים וכלים לאוכל חלבי. משום כך הפכו הכלים החד-פעמיים לפתרון נוח וזול ולתחליף של ממש להדחת הכלים המפרכת שלאחר הארוחה, במיוחד במשפחות גדולות.
בנוסף, מתחילת שנות האלפיים, עם קפיצה מדהימה בעידן הקורונה, זינקה בישראל ובכל העולם תרבות הטייק אוויי. היר הגדילה משמעותית את השימוש היומיומי בכלים חד פעמיים. כך יצא שהחל ממארזים לסכו"ם וכלי אוכל לארוחות שלמות, דרך כוסות פלסטיק, מכסים, בוחשני קפה ומנשאים לכל אלה - הפלסטיק הפך כאן למוצר שהשימוש האנושי בו נמשך פחות משעה, אך הוא לא מתכלה וקיומו הוא לאלפי שנים קדימה, כשהמחיר האמיתי הסביבתי הוא עצום וברור יותר ויותר.
הנה הבעיה בסכו"ם חד פעמי ובכלים חד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/b_XUwfye37A
הם הפכו לבעיה הכי גדולה גם של הים (עברית):
https://youtu.be/_jEvk-oEUeg
אדם ששחה למרחק אדיר של פלסטיק (עברית):
https://youtu.be/-SZED7gdf7U
יש פתרונות וצריך פשוט לאמץ אותם (עברית):
https://youtu.be/SVZyxiU-SJc
ולא יעזרו גם פתרונות מתכלים (עברית):
https://youtu.be/uTJ5TN8eWBw?long=yes
מי המציאה את החיתולים החד-פעמיים?
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
איך מייצרים את הפוליאתילן?
הפוליאתילן הוא סוג של פלסטיק המשמש לייצור מיכלים לשתיה וחומרי ניקוי, צינורות השקייה, כפפות ניילון וכדומה.
את הפוליאתילן מייצרים בתהליך הזקוק של נפט בבתי זיקוק וממנו מתקבל גז אתילן. על ידי הכנסת הגז לתא, ביחד עם תוספים של פחמן ובתנאי לחץ וחום, מתקבל הפוליאתילן, שהוא סוג של פלסטיק.
הנה סרטון על תהליך ייצור הפוליאתילן לעטיפות ניילון:
http://youtu.be/O7BLsexJn0c
וייצור של בקבוקי פלסטיק שעשויים גם הם מפוליאתילן:
http://youtu.be/sYfcRwMA_k8?t=4s
איך מייצרים כוסות נייר?
כוסות הנייר (Paper Cups) הומצאו כדי לשמור על הבריאות ולהילחם בהתפשטות המחלות. כיום קשה לדמיין את החברה המודרנית ללא כוסות הנייר הללו. הן קלות, חסכוניות, נקיות ואפשר לזרוק אותן מיד בתום השימוש או למחזר אותן כנייר תעשייתי, לייצור חוזר.
ההכנה מתועשת לחלוטין. היא כוללת את חיתוך הנייר לדפים שמהם יוכנו הכוסות, הדפסת הכיתובים שעליהן ובמכונה מיוחדת עובר הנייר מעין פיסול של ספל נייר, כולל הדבקה של הקצוות. חומר מיוחד על הנייר אוטם אותו לנוזלים וכך מאפשר לאחוז אותו ביד, עם משקה שאינו נוזל.
מידע נוסף על ייצור כוסות הנייר ומוצרי נייר בכלל, ראו בתגית "נייר".
הנה תהליך הייצור של כוסות הנייר החד-פעמיות:
https://youtu.be/hkH9qCA5cgE
כך זה נראה על פס הייצור (ללא מילים):
https://youtu.be/GPA8_f4kA2k
כך יוצרו כוסות הנייר התלת ממדיים:
https://youtu.be/IR3DGMcUQXI
וממפעל כוסות הנייר (ללא מילים):
https://youtu.be/pQ1FwTNtNuY?long=yes
מהו הפלאש או המבזק בצילום?
המבזק, שנקרא באנגלית "פלאש" (Flash), הוא מתקן אלקטרוני (בעבר היה חשמלי), המסייע להוספת תאורה לצילום, באמצעות הבזק קצר של אור, ברגע הצילום עצמו.
השימוש בפלאש הוא במצבים שבהם הצילום מתבצע באור חלש מדי, או שיש תאורה טובה אך רוצים לצלם במהירות תריס גבוהה מאוד, כמו במקרים של צילום עצמים הנעים במהירות גבוהה.
בדרך כלל המבזק יוצר הבזקי תאורה קצרים במיוחד, בסדרי גודל של כאלפית השניה.
בעבר הרחוק יותר, בתחילת עידן הצילום, הפיקו את הבזק התאורה הנחוץ לצילומים בחשיכה, באמצעות הצתה בעת הצילום, של אבקה דליקה על גבי מגש מתכת.
בימי מצלמות ה"פוקט" או האינסטנט, ניתן היה לרכוש פלאש חד-פעמי שהזכיר קוביית קרח שקופה ונתן 2 עד 4 הבזקים, הבזק בכל צד.
צלמים במצלמות מקצועיות משתמשים בפלאשים מקצועיים המכונים "ספיד לייט", בעברית "אור מהיר".
הנה ה-Flash cube - המבזק החד-פעמי של המצלמות של פעם:
https://youtu.be/0eGZX_4EIEU
המבזק המובנה במצלמות האוטומטיות של שנות ה-80:
https://youtu.be/buLCsVizF3I
בדיקת הפלאש המתלבש:
http://youtu.be/Uhg0UpFziQU
כך משתמשים בפלאש מודרני, ספיד לייט:
https://youtu.be/lne4cIczyzk
טיפים לשימוש מוצלח בפלאש (עברית):
https://youtu.be/kRjHpKJ-XoY
מדריך צילום עם פלאש חיצוני למתחילים (עברית):
https://youtu.be/FyRp_n76Emw?long=yes
והדרכה לשימוש עם פלאש על המצלמה (עברית):
https://youtu.be/4rckRfCQbM8?long=yes
איך מייצרים משקאות קלים?
תהליך הייצור של משקאות קלים (Beverages) הוא למעשה מילוי של בקבוקים בגזוז.
התהליך מתחיל בשטיפת הבקבוקים, כדי לנקותם מכל לכלוך שעשוי להיות בהם. במקביל, מכינים את המשקה למילוי, על פי המתכון שדרוש להכנתו. לרוב המשקה עשוי מכ-80 אחוז של מים, ממתיק ותרכיז בטעם הרצוי.
לאחר מכן, הופכים את המשקה למוגז, בעזרת הקרבונטור - מכשיר מיוחד שמכניס למשקה את בועות הגז שיש בסודה ובמשקאות קלים מוגזים.
זהו. עכשיו סוגרת המכונה כל בקבוק בפקק, מכונה אחרת מוסיפה תווית והמשקה מוכן לאריזה בארגזים.
הנה ייצור של המשקה הקל קוקה קולה (עברית):
https://youtu.be/-TLIOHMorFQ
עוד מפס הייצור של המשקה הקל הפופולארי בעולם:
http://youtu.be/QzR5AQ6-VFM
משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/-VOLuhRqsNQ
ייצור משקאות לא מוגזים כמו אייס טי ומים בטעמים:
https://youtu.be/bfltJTAIoJk
והשפעת מיסים על משקאות מתוקים על הצריכה (עברית):
https://youtu.be/_fi2XlBPoVM?long=yes
כיצד הציל שעון הסווטש את התעשייה הטובה בעולם?
הלידה של שעוני הסווטש (Swatch) הוא סיפור של חשיבה יצירתית, שהולידה מהפכה. הופעתו של שעון הסווטש הראשון בשנת 1983, שעון שוויצרי צבעוני וקל, הפתיעה את העולם. זה היה שעון מהנה, אמין, לא יקר ועשוי פלסטיק, שהוצע ללקוחות כ"שעון שני" - פריט אופנתי שמתווסף לבגדים כאקססורי פשוט ולא משהו שמחזיקים אחד ממנו, כי הוא יקר להחריד, כמו השעונים השוויצרים של אותה תקופה.
אבל לפני הכל מדובר על מבצע של איש אחד להצלת תעשיית השעונים המפוארת של שווייץ. בסוף שנות ה-70 איבדו עשרות אלפי שוויצרים את עבודתם בתעשיית השעונים של המדינה הקטנה הזו. שעון שוויצרי נחשב אז לפאר היצירה ונוצר במלאכת מחשבת של עבודת יד מפרכת ויקרה. השעונים הללו נחשבו לתכשיטי יוקרה, שמועברים מדור לדור ונשמרים לתמיד.
המשבר החמור נוצר כשהעולם נשטף בשעוני קוורץ זולים ומדויקים יחסית מאסיה. השעונים היפאניים היו מצוידים במנגנון קוורץ ולא נפלו בדיוק שלהם מהשעונים המכניים והאיכותיים מתוצרת שווייץ. הם הפכו ללהיטי ענק. אפילו השווייצרים קנו אותם בהמוניהם. אם קודם החזיקו השוויצרים ב-50% ממכירות שוק השעונים העולמי, הם צנחו תוך זמן קצר לפחות מ-15% מהמכירות.
מי שחשב על פתרון לקריסת המכירות של השעונים שווייץ היה אז יצרן שעונים בשם ניקולס ג' האייק (Nicolas G. Hayek). האייק פיתח קונספט שאותו כינה "השעון השני" - במקום להציע ללקוחות שעוני יוקרה, מעין תכשיטים יקרים שמיוצרים בעבודת יד, הוא הציע להם שעונים זולים יחסית, עם מספר חלקים קטן בהרבה ועדיין איכותיים, שיהיו מוצרי אופנה שניתן יהיה להחזיק כמה מהם ולהחליפם בהתאם למצב רוח וההקשר החברתי. סווטש שיווקה את הסווטש בתור שעון שיאפשר למשתמש להצהיר על אישיותו והרגשתו בכל רגע.
שעוני הסווטש מתוצרת שווייץ יצרו של סוג של מהפכה בעולם השעונים. הרעיון שאפשר לקנות שעוני אקססורי זולים יחסית, שעונים שהם אביזרי אופנה, במקום שעון יקר ובעל אופי של תכשיט, היה חדשני. בכך שהם הוציאו לשוק שעונים בעלי מנגנון יצוק, מפלסטיק, שאי אפשר לתקנו כשהוא מתקלקל, חיזקו בסווטש גם את מהפכת החד-פעמי וגרמו לכך שאנשים כבר לא זקוקים לשען, אלא לחנות שבה יקנו שעון חדש, במקום זה שהתקלקל.
כך הפך "השעון השני" של ניקולס ג' האייק למותג ולאביזר צבעוני שיצא במאות עיצובים ודוגמאות. הוא לא נחשב רק שעון ואביזר אופנה, אלא גם כסוג של תקשורת עם אחרים והצהרה עצמית, שמאפשרת להציג את עצמך למול העולם.
סווטש הפכה מאז לאחד המותגים המצליחים בעולם. בשנות האלפיים חגגה היצרנית Swatch את ייצור השעון ה-350 מיליון שלה והיא תרמה לשיקומה והצעדתה קדימה של התעשייה השוויצרית הוותיקה, שעמדה לפני שוקת שבורה.
הנה שגעון הסווטש:
https://youtu.be/NHkxe5wdSpA
אופנתיים, במגוון עיצובים מהממים - שיווק "השעון השני" - שהוא כל כך זול עד שאין בעיה להחזיק כמה:
https://youtu.be/z-uzlR52HOw
משבר השעונים הזולים שהסווטש בלם:
https://youtu.be/0ZwDlS3uktI
עיצוב לדוגמה מתוך מאות:
https://youtu.be/mOpr7Sb1Slk
אחד מהעיצובים הצבעוניים והצעירים של סווטש:
https://youtu.be/YXlcxgBFL-0
עלילות החברה שהחזירה את השעון השוויצרי למקומו בראש התעשיה:
https://youtu.be/QmKHw-3sVTI
ותולדות שעוני הסווטש:
https://youtu.be/GFAsQP1MrRc
מה ניתן ליצור מבקבוקי פלסטיק ישנים?
סיימתם לשתות את המשקאות הקלים והלא-בריאים שלכם? - יופי. עכשיו יש לכם בקבוקים מיותרים. אם אתם רוצים לעשות קצת עבודות יצירה ורוצים רעיונות לפעילות יצירתית עם בקבוקי פלסטיק, הבאנו לכם לא מעט תמונות של מה שאנשים יוצרים מבקבוקי פלסטיק, במקום להשליך אותם לאשפה או למיחזור. שווה לנסות!
הנה דוגמאות רבות ליצירות אפשריות מבקבוקי פלסטיק:
https://youtu.be/GwCU0rW--S0
ממחזרים פלסטיק למוצרים:
https://youtu.be/76AFNIxYjUE
מנורות נר מיוחדות:
https://youtu.be/Xs2hAWuPmSg
אולי ניתן להחליף את הנפט בפלסטיק לסלילת כבישים:
https://youtu.be/cHWYoDKYnQo
ועוד רעיונות ליצירה מבקבוקי הפלסטיק:
https://youtu.be/OK_hHoGOQcM
מה סוד ההצלחה של מזון מהיר?
מזון מהיר (Fast food) הוא אוכל שמיוצר ומגיע ללקוחות במהירות רבה, כשמרכיביו הם לרוב כאלה שבושלו או חוממו בכמויות מראש ונמכרים באריזות.
לידתם למעשה באוטומטים עירוניים (Urban authomates), שמכרו החל משנות העשרים של המאה הקודמת מזון שהוכן מראש, אוחסן בהם והלקוחות שלשלו מטבעות ופתחו תא כדי להוציאם.
זמן הוא כסף, אבל מסעדות המזון המהיר נולדו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. האמריקאים התחילו להרוויח טוב ולאכול בחוץ הפך לבילוי או בידור נפוץ. אוכל טעים במסעדה, שגם הוגש במהירות, משך סועדים כמו מגנט.
המסעדה הראשונה למזון מהיר נולדה ב-1948 כששני האחים דיק ומק מקדונלד החלו למכור המבורגרים טעימים ומהירים ב-15 סנט בלבד. מאותה מסעדה תצמח רשת הפאסט פוד הגדולה בעולם.
באותה שנה נפתח גם אין-אנד-אאוט בורגר, עסק זעיר שעמד לצד כביש והמציא את המכירה לנהגים, בסגנון של "קנה וסע".
המהירות הייתה החשובה ביותר בעסקים החדשים הללו וב-1952 מצטרף שחקן ראשון שלא מוכר המבורגרים אלא עוף. זה היה הקולונל הרלנד סנדרס, שפתח בסולט לייק סיטי שביוטה את "קנטקי פרייד צ'יקן". שנתיים אחר כך מצטרפת "בורגר קינג" לחגיגה וב-1958 הספיקה הלוואה של 600 דולר מאימם לאחים דון ופרנק קרני כדי לפתוח את הסניף הראשון של "פיצה האט".
מהגשה עצמית, עיצוב זהה של כל סניפי הרשת, אוכל מוכן ובטעם זהה, ידוע מראש וממכר רבים מהלקוחות, שמגיע מהמפעל ומחממים או צולים אותו ללא הפסקה, כך שההגשה מיידית ועד זכיינים שהם אנשים פרטיים המפעילים סניף, עם הידע והחומרים שהם קונים מהרשת תמורת אחוזים מהכנסותיהם.
רשתות המזון המהיר הפכו כך לרשתות עולמיות המעסיקות עשרות אלפי ואף מאות אלפי עובדים ברחבי תבל ופותחות מפעלים מקומיים במדינות השונות, כדי לוודא שהחומרים יסופקו ברצף, במהירות וללא שינויים בטעם.
ואכן, הטעם שלהן אהוב כמעט בכל מקום וההצלחה גלובלית, כלומר עולמית. אך במקביל פוגע המזון המהיר בבריאותם של סועדים רבים שמגזימים בצריכתו וחולים במחלות כמו סכרת וסרטן ומשמין מאוד, מה שגורם להשמנה בעולם לשלש את עצמה מאז שנות ה-70. לרבים מהאמריקאים, אנשי מולדת המזון המהיר, היא גורמת להיראות כמו לווייתני ענק אנושיים.
לכן גם זכה המזון המהיר, ה"פאסט פוד" של אמריקה, לכינוי מפי התזונאים והרופאים "ג'אנק פוד", אוכל זבל. הגדלת הכמויות במנות הבשר וכוסות המשקאות הקלים העצומות, בצירוף כמויות ענק של שומן, סוכר ומלח שהמזון המהיר מכיל הפכו אותו לאיום עולמי על הבריאות וממכר, במיוחד לאנשים עם הכנסות נמוכות, שהנוחות והמחיר הזול של מנות הפאסט פוד גורם להם לסעוד בהן בתדירות גבוהה, עם הילדים.
סלטים, יוגורט, פירות חתוכים, המבורגרים צמחוניים ועוד שלל אפשרויות מוצעים למי שרוצים לאכול מזון מהיר ובריא יחסית, אבל מרבית הלקוחות לא שם בשביל סלט. הם בשביל הבשר, שפוגע בבריאות ואפילו תורם לא מעט להתחממות הגלובלית, בגז המתאן שפולטות מיליארדי הפרות שמגדלים עבור התעשייה הזו.
כך נולד המזון המהיר:
https://youtu.be/8q3qwnTLGrc
לידת המסלול לקבלת האוכל מתוך הרכב:
https://youtu.be/bc4925AvhFY
רבים מאמינים שהמזון המהיר הוא האחראי העיקרי לתופעת השמנת היתר בעולם המערבי:
https://youtu.be/2IUQoh_wuMQ
רשתות המזון המהיר שאינן מוכרות אצלנו:
https://youtu.be/lltIL-XH9pM
האם גם זו תהיה רשת? - מסעדה עם מכונה שפותחה בה המייצרת את מנות ההמבורגר בעצמה (עברית):
https://youtu.be/sMsNZsp4LE0
ומזון מהיר הוא חלק מתרבות של שירותים מהירים:
https://youtu.be/BPf22nRVy2I?long=yes
את יתרונות השימוש בסכו"ם ובכלים חד פעמיים כולם מבינים. הקלות בה מושלכים הכלים הללו לפח האשפה בסוף הארוחה, במקום שטיפת הכלים הוא חיסכון בזמן ובכוח עבודה.
תולדות החד-פעמי קשורים קשר הדוק לתעשיית המזון המהיר. הנייר והפלסטיק היו זולים ובעבר נעלם המחיר הסביבתי שלהם מהעין, מה שלא היקשה לרגע להשתמש בחד"פ.
ומה שמדהים הוא שבלי הכלים והסכו"ם חד הפעמים לא הייתה תעשיית המזון המהיר משתלטת על העולם.
כי הכלים והסכו"ם חד הפעמיים (Disposable dishes) היו בסוף שנות ה-40 אחד ממרכיבי ההצלחה העיקריים של מסעדת מקדונלדס המקורית בקליפורניה. את זה למד גם ריי קרוק, מי שרכש את המסעדה הבודדת והמצליחה הזו והפך אותה לרשת המזון המהיר הגדולה בעולם. כל שאר הרשתות הלכו בעקבותיה והשאר היסטוריה.
בזכות יתרונם של החד"פ, בביטול הצורך ברחיצת הכלים, הפך השימוש בכלים החד-פעמיים נפוץ בכל מקום. ממסעדות מזון מהיר, דרך מסיבות ואירועים רבי משתתפים ועד לפינות שתייה ומטבחים של מקומות עבודה.
אלא שסכו"ם, כוסות וצלחות חד-פעמיים עשויים לרוב מפלסטיק, בעוד חלק מצלחות חד"פ וכוסות למשקאות חמים עשויים גם מנייר. את הנייר קל אם רוצים למחזר, בעוד שהפלסטיק מעולם לא טופל מספיק והפך לנזק סביבתי עצום וברובו לא ממוחזר.
יתרון נוסף בשימוש בסכו"ם, כוסות וצלחות חד פעמיים הוא בעניין כשרות של כלים עבור הסועדים היהודים, המקפידים על כשרות. מכאן שהנהנית השנייה מכוסות, סכו"ם ושאר כלים חד פעמיים היא מדינת ישראל, המדורגת בראש טבלת צריכת כלי הפלסטיק בעולם. בעולם של זיהום פלסטיק השיא הזה הוא ממש לא מחמאה.
כי הצרכנים העיקריים של הכלים החד-פעמיים אצלנו, לצד תעשיות המזון המהיר והטייק-אווי הפורחות כאן הם אנשי הקהילה החרדית. בקהילה זו המשפחות הגדולות והכשרות אינה קלה, שכן היא מחייבת להפריד בהן בין כלי מטבח בשריים וכלים לאוכל חלבי. משום כך הפכו הכלים החד-פעמיים לפתרון נוח וזול ולתחליף של ממש להדחת הכלים המפרכת שלאחר הארוחה, במיוחד במשפחות גדולות.
בנוסף, מתחילת שנות האלפיים, עם קפיצה מדהימה בעידן הקורונה, זינקה בישראל ובכל העולם תרבות הטייק אוויי. היר הגדילה משמעותית את השימוש היומיומי בכלים חד פעמיים. כך יצא שהחל ממארזים לסכו"ם וכלי אוכל לארוחות שלמות, דרך כוסות פלסטיק, מכסים, בוחשני קפה ומנשאים לכל אלה - הפלסטיק הפך כאן למוצר שהשימוש האנושי בו נמשך פחות משעה, אך הוא לא מתכלה וקיומו הוא לאלפי שנים קדימה, כשהמחיר האמיתי הסביבתי הוא עצום וברור יותר ויותר.
הנה הבעיה בסכו"ם חד פעמי ובכלים חד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/b_XUwfye37A
הם הפכו לבעיה הכי גדולה גם של הים (עברית):
https://youtu.be/_jEvk-oEUeg
אדם ששחה למרחק אדיר של פלסטיק (עברית):
https://youtu.be/-SZED7gdf7U
יש פתרונות וצריך פשוט לאמץ אותם (עברית):
https://youtu.be/SVZyxiU-SJc
ולא יעזרו גם פתרונות מתכלים (עברית):
https://youtu.be/uTJ5TN8eWBw?long=yes
החיתולים החד-פעמיים (Disposable diapers), שללא ספק שינו את חיי ההורים והתינוקות בעולם המודרני, נולדו מתוך הצורך של אימהות עובדות שחיפשו פתרון יעיל וקל לשימוש.
סיפור הולדתם מתחיל בשנות ה-40 של המאה ה-20, כאשר מריון דונובן (Marion Donovan), אם צעירה ומהנדסת במקצועה, התעייפה מכביסת החיתולים הבלתי פוסקת של ילדיה.
דונובן החלה לפתח את הרעיון הראשוני בשנת 1946, כשיצרה כיסוי לחיתול בד מווילון של מקלחת. היא תפרה כיס שבתוכו הונח החיתול המסורתי, מה שמנע דליפות ושמר על בגדי התינוק יבשים. ההמצאה, שכונתה "Boater", זכתה לפטנט ב-1949.
המהפכה האמיתית התרחשה כאשר ויקטור מילס (Victor Mills), מהנדס כימיה בחברת פרוקטר אנד גמבל (Procter & Gamble), החל בשנת 1955 לחפש פתרון טוב יותר עבור נכדו. הוא פיתח חיתול חד-פעמי שכלל שכבת נייר סופג במיוחד, שכבת פלסטיק חיצונית אטומה למים וסרטי הדבקה נוחים לשימוש.
החיתולים הראשונים של פרוקטר אנד גמבל, שנקראו "פמפרס" (Pampers), הושקו לראשונה ב-1959 במספר ערים לניסוי, עוד לפני ההשקה הארצית.
ב-1961 מוציאה החברה את החיתולים החד-פעמיים בדייטון, אוהיו והמהפכה מתחילה. למרות המחיר הגבוה יחסית, ההורים מגלים די מהר את היתרונות המשמעותיים של הפמפרס: נוחות השימוש, השמירה הטובה יותר על עור התינוק והכביסה הביתית שמצטמצמת מאוד.
אגב, ההמצאה החדשה סוגרת באחת את שירותי כביסת החיתולים, שהיו נפוצים עד אז ונעלמו לחלוטין. והתפתחות הטכנולוגיה של החד פעמי המשיכה עם המצאת הג'ל הסופג בתחילת שנות ה-60, גם אם הוא הוכנס לשימוש מסחרי בחיתולים רק בעשור הבא.
ב-1975 חברת קימברלי-קלארק (Kimberly-Clark) נכנסת לשוק עם המותג "האגיס" (Huggies), מה שמוביל לתחרות ולשיפור מתמיד במוצרים.
אלא שמנגד נולדת בעיה חדשה, עניין סביבתי שיילך ויחמיר עם השנים. כיום מושלכים לאשפה בכל שנה, כ-20 מיליארד חיתולים חד-פעמיים בארצות הברית לבדה. המודעות הסביבתית עתידה להביל לפיתוח של חיתולים מתכלים וידידותיים לסביבה, אך הדרך עוד ארוכה, אם בכלל קיימת, עד לביטולם של החיתולים המזהמים.
ערימות הזבל המודרניות מלאות בחיתולים חד-פעמיים, המושלכים לזבל ולא פעם מפיצים מחלות. המומחים גם מציינים שלא פחות מ-500 שנה יעברו עד להתכלות החומרים שבאותם חיתולים שהושלכו לאשפה.
ולמרות הביקורת הסביבתית, החיתולים החד-פעמיים נחשבים לאחת ההמצאות הנוחות והמקילות ביותר על חיי המשפחה המודרנית. הם שיחררו הורים, במיוחד אימהות, מהעול היומיומי של כביסת חיתולים תוך שהם תורמים משמעותית לבריאות ולנוחות התינוקות. בממוצע, כל תינוק משתמש בכ-8,000 חיתולים עד הגמילה.
כיום, משולבות בחלק מהחיתולים החד-פעמיים המודרניים טכנולוגיות מתקדמות כמו חיישני לחות, חומרים המותאמים לעור רגיש ועיצובים ארגונומיים. תעשיית החיתולים החד-פעמיים הפכה לשוק גלובלי המגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה.
הנה המצאת החיתולים החד פעמיים בידי אם:
https://youtu.be/q2lVv-KWcnQ
הממציאה מספרת:
https://youtu.be/zfd5Z7YFCIY
דוגמה לפרסומות החיתולים החד פעמיים (עברית):
https://youtu.be/KLZiXUL8NyI
כך מייצרים אותם:
https://youtu.be/dkjNB3uh4h8
מצד שני החיתולים הללו הם בעיה סביבתית:
https://youtu.be/jNgOK9vUyyI
ואישה צעירה שניסתה לחזור לחיתול רב-פעמי (עברית):
https://youtu.be/lRhVyoaedlU?long=yes
הפוליאתילן הוא סוג של פלסטיק המשמש לייצור מיכלים לשתיה וחומרי ניקוי, צינורות השקייה, כפפות ניילון וכדומה.
את הפוליאתילן מייצרים בתהליך הזקוק של נפט בבתי זיקוק וממנו מתקבל גז אתילן. על ידי הכנסת הגז לתא, ביחד עם תוספים של פחמן ובתנאי לחץ וחום, מתקבל הפוליאתילן, שהוא סוג של פלסטיק.
הנה סרטון על תהליך ייצור הפוליאתילן לעטיפות ניילון:
http://youtu.be/O7BLsexJn0c
וייצור של בקבוקי פלסטיק שעשויים גם הם מפוליאתילן:
http://youtu.be/sYfcRwMA_k8?t=4s
כוסות הנייר (Paper Cups) הומצאו כדי לשמור על הבריאות ולהילחם בהתפשטות המחלות. כיום קשה לדמיין את החברה המודרנית ללא כוסות הנייר הללו. הן קלות, חסכוניות, נקיות ואפשר לזרוק אותן מיד בתום השימוש או למחזר אותן כנייר תעשייתי, לייצור חוזר.
ההכנה מתועשת לחלוטין. היא כוללת את חיתוך הנייר לדפים שמהם יוכנו הכוסות, הדפסת הכיתובים שעליהן ובמכונה מיוחדת עובר הנייר מעין פיסול של ספל נייר, כולל הדבקה של הקצוות. חומר מיוחד על הנייר אוטם אותו לנוזלים וכך מאפשר לאחוז אותו ביד, עם משקה שאינו נוזל.
מידע נוסף על ייצור כוסות הנייר ומוצרי נייר בכלל, ראו בתגית "נייר".
הנה תהליך הייצור של כוסות הנייר החד-פעמיות:
https://youtu.be/hkH9qCA5cgE
כך זה נראה על פס הייצור (ללא מילים):
https://youtu.be/GPA8_f4kA2k
כך יוצרו כוסות הנייר התלת ממדיים:
https://youtu.be/IR3DGMcUQXI
וממפעל כוסות הנייר (ללא מילים):
https://youtu.be/pQ1FwTNtNuY?long=yes
חד פעמי
המבזק, שנקרא באנגלית "פלאש" (Flash), הוא מתקן אלקטרוני (בעבר היה חשמלי), המסייע להוספת תאורה לצילום, באמצעות הבזק קצר של אור, ברגע הצילום עצמו.
השימוש בפלאש הוא במצבים שבהם הצילום מתבצע באור חלש מדי, או שיש תאורה טובה אך רוצים לצלם במהירות תריס גבוהה מאוד, כמו במקרים של צילום עצמים הנעים במהירות גבוהה.
בדרך כלל המבזק יוצר הבזקי תאורה קצרים במיוחד, בסדרי גודל של כאלפית השניה.
בעבר הרחוק יותר, בתחילת עידן הצילום, הפיקו את הבזק התאורה הנחוץ לצילומים בחשיכה, באמצעות הצתה בעת הצילום, של אבקה דליקה על גבי מגש מתכת.
בימי מצלמות ה"פוקט" או האינסטנט, ניתן היה לרכוש פלאש חד-פעמי שהזכיר קוביית קרח שקופה ונתן 2 עד 4 הבזקים, הבזק בכל צד.
צלמים במצלמות מקצועיות משתמשים בפלאשים מקצועיים המכונים "ספיד לייט", בעברית "אור מהיר".
הנה ה-Flash cube - המבזק החד-פעמי של המצלמות של פעם:
https://youtu.be/0eGZX_4EIEU
המבזק המובנה במצלמות האוטומטיות של שנות ה-80:
https://youtu.be/buLCsVizF3I
בדיקת הפלאש המתלבש:
http://youtu.be/Uhg0UpFziQU
כך משתמשים בפלאש מודרני, ספיד לייט:
https://youtu.be/lne4cIczyzk
טיפים לשימוש מוצלח בפלאש (עברית):
https://youtu.be/kRjHpKJ-XoY
מדריך צילום עם פלאש חיצוני למתחילים (עברית):
https://youtu.be/FyRp_n76Emw?long=yes
והדרכה לשימוש עם פלאש על המצלמה (עברית):
https://youtu.be/4rckRfCQbM8?long=yes
תהליך הייצור של משקאות קלים (Beverages) הוא למעשה מילוי של בקבוקים בגזוז.
התהליך מתחיל בשטיפת הבקבוקים, כדי לנקותם מכל לכלוך שעשוי להיות בהם. במקביל, מכינים את המשקה למילוי, על פי המתכון שדרוש להכנתו. לרוב המשקה עשוי מכ-80 אחוז של מים, ממתיק ותרכיז בטעם הרצוי.
לאחר מכן, הופכים את המשקה למוגז, בעזרת הקרבונטור - מכשיר מיוחד שמכניס למשקה את בועות הגז שיש בסודה ובמשקאות קלים מוגזים.
זהו. עכשיו סוגרת המכונה כל בקבוק בפקק, מכונה אחרת מוסיפה תווית והמשקה מוכן לאריזה בארגזים.
הנה ייצור של המשקה הקל קוקה קולה (עברית):
https://youtu.be/-TLIOHMorFQ
עוד מפס הייצור של המשקה הקל הפופולארי בעולם:
http://youtu.be/QzR5AQ6-VFM
משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/-VOLuhRqsNQ
ייצור משקאות לא מוגזים כמו אייס טי ומים בטעמים:
https://youtu.be/bfltJTAIoJk
והשפעת מיסים על משקאות מתוקים על הצריכה (עברית):
https://youtu.be/_fi2XlBPoVM?long=yes
הלידה של שעוני הסווטש (Swatch) הוא סיפור של חשיבה יצירתית, שהולידה מהפכה. הופעתו של שעון הסווטש הראשון בשנת 1983, שעון שוויצרי צבעוני וקל, הפתיעה את העולם. זה היה שעון מהנה, אמין, לא יקר ועשוי פלסטיק, שהוצע ללקוחות כ"שעון שני" - פריט אופנתי שמתווסף לבגדים כאקססורי פשוט ולא משהו שמחזיקים אחד ממנו, כי הוא יקר להחריד, כמו השעונים השוויצרים של אותה תקופה.
אבל לפני הכל מדובר על מבצע של איש אחד להצלת תעשיית השעונים המפוארת של שווייץ. בסוף שנות ה-70 איבדו עשרות אלפי שוויצרים את עבודתם בתעשיית השעונים של המדינה הקטנה הזו. שעון שוויצרי נחשב אז לפאר היצירה ונוצר במלאכת מחשבת של עבודת יד מפרכת ויקרה. השעונים הללו נחשבו לתכשיטי יוקרה, שמועברים מדור לדור ונשמרים לתמיד.
המשבר החמור נוצר כשהעולם נשטף בשעוני קוורץ זולים ומדויקים יחסית מאסיה. השעונים היפאניים היו מצוידים במנגנון קוורץ ולא נפלו בדיוק שלהם מהשעונים המכניים והאיכותיים מתוצרת שווייץ. הם הפכו ללהיטי ענק. אפילו השווייצרים קנו אותם בהמוניהם. אם קודם החזיקו השוויצרים ב-50% ממכירות שוק השעונים העולמי, הם צנחו תוך זמן קצר לפחות מ-15% מהמכירות.
מי שחשב על פתרון לקריסת המכירות של השעונים שווייץ היה אז יצרן שעונים בשם ניקולס ג' האייק (Nicolas G. Hayek). האייק פיתח קונספט שאותו כינה "השעון השני" - במקום להציע ללקוחות שעוני יוקרה, מעין תכשיטים יקרים שמיוצרים בעבודת יד, הוא הציע להם שעונים זולים יחסית, עם מספר חלקים קטן בהרבה ועדיין איכותיים, שיהיו מוצרי אופנה שניתן יהיה להחזיק כמה מהם ולהחליפם בהתאם למצב רוח וההקשר החברתי. סווטש שיווקה את הסווטש בתור שעון שיאפשר למשתמש להצהיר על אישיותו והרגשתו בכל רגע.
שעוני הסווטש מתוצרת שווייץ יצרו של סוג של מהפכה בעולם השעונים. הרעיון שאפשר לקנות שעוני אקססורי זולים יחסית, שעונים שהם אביזרי אופנה, במקום שעון יקר ובעל אופי של תכשיט, היה חדשני. בכך שהם הוציאו לשוק שעונים בעלי מנגנון יצוק, מפלסטיק, שאי אפשר לתקנו כשהוא מתקלקל, חיזקו בסווטש גם את מהפכת החד-פעמי וגרמו לכך שאנשים כבר לא זקוקים לשען, אלא לחנות שבה יקנו שעון חדש, במקום זה שהתקלקל.
כך הפך "השעון השני" של ניקולס ג' האייק למותג ולאביזר צבעוני שיצא במאות עיצובים ודוגמאות. הוא לא נחשב רק שעון ואביזר אופנה, אלא גם כסוג של תקשורת עם אחרים והצהרה עצמית, שמאפשרת להציג את עצמך למול העולם.
סווטש הפכה מאז לאחד המותגים המצליחים בעולם. בשנות האלפיים חגגה היצרנית Swatch את ייצור השעון ה-350 מיליון שלה והיא תרמה לשיקומה והצעדתה קדימה של התעשייה השוויצרית הוותיקה, שעמדה לפני שוקת שבורה.
הנה שגעון הסווטש:
https://youtu.be/NHkxe5wdSpA
אופנתיים, במגוון עיצובים מהממים - שיווק "השעון השני" - שהוא כל כך זול עד שאין בעיה להחזיק כמה:
https://youtu.be/z-uzlR52HOw
משבר השעונים הזולים שהסווטש בלם:
https://youtu.be/0ZwDlS3uktI
עיצוב לדוגמה מתוך מאות:
https://youtu.be/mOpr7Sb1Slk
אחד מהעיצובים הצבעוניים והצעירים של סווטש:
https://youtu.be/YXlcxgBFL-0
עלילות החברה שהחזירה את השעון השוויצרי למקומו בראש התעשיה:
https://youtu.be/QmKHw-3sVTI
ותולדות שעוני הסווטש:
https://youtu.be/GFAsQP1MrRc
סיימתם לשתות את המשקאות הקלים והלא-בריאים שלכם? - יופי. עכשיו יש לכם בקבוקים מיותרים. אם אתם רוצים לעשות קצת עבודות יצירה ורוצים רעיונות לפעילות יצירתית עם בקבוקי פלסטיק, הבאנו לכם לא מעט תמונות של מה שאנשים יוצרים מבקבוקי פלסטיק, במקום להשליך אותם לאשפה או למיחזור. שווה לנסות!
הנה דוגמאות רבות ליצירות אפשריות מבקבוקי פלסטיק:
https://youtu.be/GwCU0rW--S0
ממחזרים פלסטיק למוצרים:
https://youtu.be/76AFNIxYjUE
מנורות נר מיוחדות:
https://youtu.be/Xs2hAWuPmSg
אולי ניתן להחליף את הנפט בפלסטיק לסלילת כבישים:
https://youtu.be/cHWYoDKYnQo
ועוד רעיונות ליצירה מבקבוקי הפלסטיק:
https://youtu.be/OK_hHoGOQcM
מזון מהיר (Fast food) הוא אוכל שמיוצר ומגיע ללקוחות במהירות רבה, כשמרכיביו הם לרוב כאלה שבושלו או חוממו בכמויות מראש ונמכרים באריזות.
לידתם למעשה באוטומטים עירוניים (Urban authomates), שמכרו החל משנות העשרים של המאה הקודמת מזון שהוכן מראש, אוחסן בהם והלקוחות שלשלו מטבעות ופתחו תא כדי להוציאם.
זמן הוא כסף, אבל מסעדות המזון המהיר נולדו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. האמריקאים התחילו להרוויח טוב ולאכול בחוץ הפך לבילוי או בידור נפוץ. אוכל טעים במסעדה, שגם הוגש במהירות, משך סועדים כמו מגנט.
המסעדה הראשונה למזון מהיר נולדה ב-1948 כששני האחים דיק ומק מקדונלד החלו למכור המבורגרים טעימים ומהירים ב-15 סנט בלבד. מאותה מסעדה תצמח רשת הפאסט פוד הגדולה בעולם.
באותה שנה נפתח גם אין-אנד-אאוט בורגר, עסק זעיר שעמד לצד כביש והמציא את המכירה לנהגים, בסגנון של "קנה וסע".
המהירות הייתה החשובה ביותר בעסקים החדשים הללו וב-1952 מצטרף שחקן ראשון שלא מוכר המבורגרים אלא עוף. זה היה הקולונל הרלנד סנדרס, שפתח בסולט לייק סיטי שביוטה את "קנטקי פרייד צ'יקן". שנתיים אחר כך מצטרפת "בורגר קינג" לחגיגה וב-1958 הספיקה הלוואה של 600 דולר מאימם לאחים דון ופרנק קרני כדי לפתוח את הסניף הראשון של "פיצה האט".
מהגשה עצמית, עיצוב זהה של כל סניפי הרשת, אוכל מוכן ובטעם זהה, ידוע מראש וממכר רבים מהלקוחות, שמגיע מהמפעל ומחממים או צולים אותו ללא הפסקה, כך שההגשה מיידית ועד זכיינים שהם אנשים פרטיים המפעילים סניף, עם הידע והחומרים שהם קונים מהרשת תמורת אחוזים מהכנסותיהם.
רשתות המזון המהיר הפכו כך לרשתות עולמיות המעסיקות עשרות אלפי ואף מאות אלפי עובדים ברחבי תבל ופותחות מפעלים מקומיים במדינות השונות, כדי לוודא שהחומרים יסופקו ברצף, במהירות וללא שינויים בטעם.
ואכן, הטעם שלהן אהוב כמעט בכל מקום וההצלחה גלובלית, כלומר עולמית. אך במקביל פוגע המזון המהיר בבריאותם של סועדים רבים שמגזימים בצריכתו וחולים במחלות כמו סכרת וסרטן ומשמין מאוד, מה שגורם להשמנה בעולם לשלש את עצמה מאז שנות ה-70. לרבים מהאמריקאים, אנשי מולדת המזון המהיר, היא גורמת להיראות כמו לווייתני ענק אנושיים.
לכן גם זכה המזון המהיר, ה"פאסט פוד" של אמריקה, לכינוי מפי התזונאים והרופאים "ג'אנק פוד", אוכל זבל. הגדלת הכמויות במנות הבשר וכוסות המשקאות הקלים העצומות, בצירוף כמויות ענק של שומן, סוכר ומלח שהמזון המהיר מכיל הפכו אותו לאיום עולמי על הבריאות וממכר, במיוחד לאנשים עם הכנסות נמוכות, שהנוחות והמחיר הזול של מנות הפאסט פוד גורם להם לסעוד בהן בתדירות גבוהה, עם הילדים.
סלטים, יוגורט, פירות חתוכים, המבורגרים צמחוניים ועוד שלל אפשרויות מוצעים למי שרוצים לאכול מזון מהיר ובריא יחסית, אבל מרבית הלקוחות לא שם בשביל סלט. הם בשביל הבשר, שפוגע בבריאות ואפילו תורם לא מעט להתחממות הגלובלית, בגז המתאן שפולטות מיליארדי הפרות שמגדלים עבור התעשייה הזו.
כך נולד המזון המהיר:
https://youtu.be/8q3qwnTLGrc
לידת המסלול לקבלת האוכל מתוך הרכב:
https://youtu.be/bc4925AvhFY
רבים מאמינים שהמזון המהיר הוא האחראי העיקרי לתופעת השמנת היתר בעולם המערבי:
https://youtu.be/2IUQoh_wuMQ
רשתות המזון המהיר שאינן מוכרות אצלנו:
https://youtu.be/lltIL-XH9pM
האם גם זו תהיה רשת? - מסעדה עם מכונה שפותחה בה המייצרת את מנות ההמבורגר בעצמה (עברית):
https://youtu.be/sMsNZsp4LE0
ומזון מהיר הוא חלק מתרבות של שירותים מהירים:
https://youtu.be/BPf22nRVy2I?long=yes
