שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם הציורים השחורים של גויה?
הציורים השחורים של גויה (Goya's Black Paintings) הוא הכינוי של סדרת יצירות מטרידות ורבות עוצמה שיצר בשנותיו האחרונות פרנסיסקו גויה (Francisco Goya), אחד מגדולי האמנים הספרדים.
סדרת "הציורים השחורים", בספרדית Pinturas Negras, קיבלה את שמה מהיותם כהים וקודרי-חזיונות המוצגים בהם. צוירה בין השנים 1819-1823, ישירות על קירות ביתו הכפרי והמבודד מחוץ למדריד, "קינטה דל סורדו" (Quinta del Sordo), בית שכינויו "בית האיש החרש".
ב-1874, עשורים אחרי מותו של גויה, העביר הצייר סלבדור מרטינז קוביס (Salvador Martínez Cubells), בתהליך עדין ומסובך, את הציורים מהקירות לבדי קנבס של ציורים וכיום הם מוצגים במוזיאון פראדו במדריד, שם הם ממשיכים להטיל את צלם האפל על צופיהם.
מספרם המדויק של הציורים בסדרה שנוי במחלוקת, אם כי בדרך כלל נוהגים להחשיב בה 14 יצירות.
#על הציורים
הסדרה מהווה עדות מצמררת למסעו האישי של האמן אל תוך מחוזות האימה והייאוש. כי גויה, עם נפשו המיוסרת והממורמרת, בגיל 72 ולאחר שהתאושש ממחלה קשה שהותירה אותו חירש לחלוטין, החל לצייר את הציורים הללו.
נוצרו בטכניקת al secco (ציור על טיח יבש), הציורים לא נועדו לעיני הציבור אלא שיקפו את מצבו הנפשי, בצל חששו מאי-השפיות המשתלטת ואת עולמו הפנימי המעורער של אמן שחווה תקופה רוויית זעזועים פוליטיים וחברתיים בספרד.
בניגוד ליצירותיו המוקדמות, שכללו דיוקנאות מלכותיים ססגוניים וסצנות חברתיות מרהיבות, הציורים השחורים של גויה מאופיינים בפלטת צבעים מצומצמת של שחורים, חומים, אפורים וצהובים עכורים. משיכות המכחול עזות, פרועות לא פעם, מאד לא אופייניות לתקופה והדמויות בהן מעוותות, מפחידות ולעתים גרוטסקיות, והן מציגות נושאים אפלים כמו אלימות, טירוף, מוות וכישוף.
שמות ליצירות לא ניתנו על ידיו אלא על ידי היסטוריונים לאמנות. אחת היצירות המפורסמות בסדרה היא "סאטורן אוכל את בנו" (Saturn Devouring His Son). זה ציור שמציג את האל הרומי כשעיניו קרועות לרווחה והבעת טירוף על פניו, בעודו טורף את גופתו של אחד מצאצאיו. יצירה מזעזעת אחרת, "השבת של המכשפות" או "שבת המכשפות" (Witches' Sabbath), מתארת טקס אפל שבמרכזו דמות שחורה ומאיימת שנראית כמו השטן ומסביבה מקהלת נשים מעוותות.
#המשמעות ופריצת הדרך
התמונות השחורות, בעיני רבים מההיסטוריונים ומבקרי האמנות, הן שזיכו את פרנסיסקו דה גויה בתואר "אבי האמנות המודרנית".
מהיצירות בסדרה מובן היטב מדוע לא מעט מומחים לאמנות רואים בסדרה הזו סוג של נבואה חלוצית, שהקדימה את זמנה בהרבה, לתנועות האקספרסיוניזם והסוריאליזם, זרמים שעתידים לפרוח מאות שנים אחריו, רק במאה ה-20.
יש הרואים בסדרת הציורים ביטוי לפחדיו האישיים מפני המוות והזקנה. אחרים טוענים שהציורים משקפים את אכזבתו העמוקה של גויה מנפילתן של התקוות לרפורמות ליברליות בספרד, לאחר חזרת המלך פרדיננד השביעי לשלטון ולאחר מלחמות נפוליאון.
מכל מקום, היטיב לציין החוקר רוברט יוז (Robert Hughes) שכתב על הציורים פעם, שהם "עומדים בפני עצמם בתולדות האמנות המערבית, כביטוי של חרדה טהורה שאין לה מקבילה."
הנה צפייה בציורים השחורים עצמם:
https://youtu.be/Ha2I-RN8ymw
סקירה מפורטת של הציורים השחורים:
https://youtu.be/8Nx89zIXxss?long=yes
הציורים השחורים
הציורים השחורים של גויה (Goya's Black Paintings) הוא הכינוי של סדרת יצירות מטרידות ורבות עוצמה שיצר בשנותיו האחרונות פרנסיסקו גויה (Francisco Goya), אחד מגדולי האמנים הספרדים.
סדרת "הציורים השחורים", בספרדית Pinturas Negras, קיבלה את שמה מהיותם כהים וקודרי-חזיונות המוצגים בהם. צוירה בין השנים 1819-1823, ישירות על קירות ביתו הכפרי והמבודד מחוץ למדריד, "קינטה דל סורדו" (Quinta del Sordo), בית שכינויו "בית האיש החרש".
ב-1874, עשורים אחרי מותו של גויה, העביר הצייר סלבדור מרטינז קוביס (Salvador Martínez Cubells), בתהליך עדין ומסובך, את הציורים מהקירות לבדי קנבס של ציורים וכיום הם מוצגים במוזיאון פראדו במדריד, שם הם ממשיכים להטיל את צלם האפל על צופיהם.
מספרם המדויק של הציורים בסדרה שנוי במחלוקת, אם כי בדרך כלל נוהגים להחשיב בה 14 יצירות.
#על הציורים
הסדרה מהווה עדות מצמררת למסעו האישי של האמן אל תוך מחוזות האימה והייאוש. כי גויה, עם נפשו המיוסרת והממורמרת, בגיל 72 ולאחר שהתאושש ממחלה קשה שהותירה אותו חירש לחלוטין, החל לצייר את הציורים הללו.
נוצרו בטכניקת al secco (ציור על טיח יבש), הציורים לא נועדו לעיני הציבור אלא שיקפו את מצבו הנפשי, בצל חששו מאי-השפיות המשתלטת ואת עולמו הפנימי המעורער של אמן שחווה תקופה רוויית זעזועים פוליטיים וחברתיים בספרד.
בניגוד ליצירותיו המוקדמות, שכללו דיוקנאות מלכותיים ססגוניים וסצנות חברתיות מרהיבות, הציורים השחורים של גויה מאופיינים בפלטת צבעים מצומצמת של שחורים, חומים, אפורים וצהובים עכורים. משיכות המכחול עזות, פרועות לא פעם, מאד לא אופייניות לתקופה והדמויות בהן מעוותות, מפחידות ולעתים גרוטסקיות, והן מציגות נושאים אפלים כמו אלימות, טירוף, מוות וכישוף.
שמות ליצירות לא ניתנו על ידיו אלא על ידי היסטוריונים לאמנות. אחת היצירות המפורסמות בסדרה היא "סאטורן אוכל את בנו" (Saturn Devouring His Son). זה ציור שמציג את האל הרומי כשעיניו קרועות לרווחה והבעת טירוף על פניו, בעודו טורף את גופתו של אחד מצאצאיו. יצירה מזעזעת אחרת, "השבת של המכשפות" או "שבת המכשפות" (Witches' Sabbath), מתארת טקס אפל שבמרכזו דמות שחורה ומאיימת שנראית כמו השטן ומסביבה מקהלת נשים מעוותות.
#המשמעות ופריצת הדרך
התמונות השחורות, בעיני רבים מההיסטוריונים ומבקרי האמנות, הן שזיכו את פרנסיסקו דה גויה בתואר "אבי האמנות המודרנית".
מהיצירות בסדרה מובן היטב מדוע לא מעט מומחים לאמנות רואים בסדרה הזו סוג של נבואה חלוצית, שהקדימה את זמנה בהרבה, לתנועות האקספרסיוניזם והסוריאליזם, זרמים שעתידים לפרוח מאות שנים אחריו, רק במאה ה-20.
יש הרואים בסדרת הציורים ביטוי לפחדיו האישיים מפני המוות והזקנה. אחרים טוענים שהציורים משקפים את אכזבתו העמוקה של גויה מנפילתן של התקוות לרפורמות ליברליות בספרד, לאחר חזרת המלך פרדיננד השביעי לשלטון ולאחר מלחמות נפוליאון.
מכל מקום, היטיב לציין החוקר רוברט יוז (Robert Hughes) שכתב על הציורים פעם, שהם "עומדים בפני עצמם בתולדות האמנות המערבית, כביטוי של חרדה טהורה שאין לה מקבילה."
הנה צפייה בציורים השחורים עצמם:
https://youtu.be/Ha2I-RN8ymw
סקירה מפורטת של הציורים השחורים:
https://youtu.be/8Nx89zIXxss?long=yes
